משתמש:זאב קטן/תולדות תנאים ואמוראים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
‫ספר‬

‫תולדות תנאים ואמוראים‬

‫יכיל בקרבו קורות ימי חיי רבותינו מורינו ומאורינו תנאים ואמוראים
‫מלכים וגדולי או"ה והנשים הגדולות אשר בש"ס בבלי‪ ,‬ירושלמי‪,‬‬
‫תוספתא‪ ,‬מכלתא‪ ,‬ספרא‪ ,‬ספרי‪ ,‬מסכתות קטנות‪ ,‬מדרש רבה‪,‬‬
‫תנחומא וכל המדרשים‪ ,‬זהר‪ ,‬זהר חדש‪ ,‬ילקוט שמעוני‬
‫ועוד ספרי הקדמונים‪ ,‬מן שמעון הצדיק עד סוף‬
‫רבנן סבוראי‪ ,‬דברי ימי חייהם הפרטיים‪,‬‬
‫משפחתם‪ ,‬אבותיהם ובני ביתם‪ ,‬וסדר‬
‫למודם‪ ,‬רבותיהם‪ ,‬ותלמידיהם‪,‬‬
‫ותקנותיהם‪ ,‬והלכותיהם‪,‬‬
‫ואגדותיהם‪,‬‬
‫וכל המאורעות והקורות בימי חייהם‪ ,‬איש מהם לא נעדר‪.‬‬


בשלשה חלקים.


‫מאת‬

‫אהרן בר' מרדכי ז"ל היימאן‪.‬‬

בטוח אני כי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא יעשקו אותי להדפיס
את חבורי זה, הן במדינה זו הן במדינה אחרת בחוק תורתנו הקדושה
שנאמר ארור מסיג גבול רעהו, וכחוק המלוכה, וכל השומע תבא עליו
ברכה המשולשת האמורה מפי
המחבר.

לזכרון‬

‫נשמת אבותי היקרים‬
אבי הצדיק ר׳ מרדכי ב״ר יצחק ז"ל שנפטר בשנת תד"מ‬
ח״י תשרי בשנת ב״ן לימי חייו ומנחתו כבוד בעיר סלוצק.‪
‬‬ ואמי הצדיקת מרת פייגיל דבורה בת מורי ורבי הרב‬
המופלג ר׳ אברהם אליהו ז״ל נפטרה בשנת תרס״ז ד׳ כסלו,‪
‬‬ בשנת השבעים ושש לימי חייה ומנוחתה כבוד אצל אביה‬
בהר הזיתים בירושלים עיה"ק תבב״א‪.

‫ולזכרון‬
נשמת חותני היקר הרב המופלג ר׳ ראובן ב״ר צמח‬
לפידות ז"ל שנלקח פתאום ממנו ר״ח אדר ראשון עת״ר‬
בעיר הול, ‬והובא לקברות פה לונדון.‬‬

מאת בנם‬ ‫אשר אהבם ולשמם ולזכרם תאות נפש‬

.המחבר

על הטוב יזכר ידידי הרב החכם איש חי רב פעלים הדיין ר' משה

היימזאן ני' על אשר טרח הרבה עבורי, למען אוכל להדפיס את ספרי,
ועבור זה יתברך מאלהי הברכות בכל טוב ובברכה המשולשת

האמורה מפי אהרן.

הקדמה[עריכה]

לא כזר אתיצב לפניכם היום בספרי‬ החדש, ‬כי כבר הבאתי לכם את ראשית בכורי פרי עטי, ‬הוא ספרי בית ועד לחכמים, ‬אשר הצאתי לאור בשנת תרסב,‬ ובלי שום גאות אוכל לומר כי ספרי מצא חן בעיני כל רואיו, ‬ראוהו גאונים וישבחוהו,‬‬ חכמים ונבונים ויהללוהו, ‬וב״ה שנמכר במשך זמן קצר יותר משלשת אלפים עקסעמפ', ‬וזה האות היותר גדול ובקורת היותר נאמנה על ספר, ‬כי בזמן הזה שהוא שעת חירום, עת היותר רעה‬ לאחינו הנתונים בצרה ובשביה ובגלות המר ואע"פ כן יום יום ידרשו אותו מכל כנפות הארץ.‬ אבל לא כמנחה שהבאתי לכם אז, אני נותן לפניכם היום, ‬ספרי הראשון בו מלאכה יותר מחכמה, ‬אבל הספר הגדול‬ הזה אשר יחזיק שלשה חלקים גדולים‬ כאשר עיניכם רואות, מלבד המלאכה הגדולה המפרכת את הגוף, ‬מלאכה כבדה אשר הקרבתי חלבי ודמי משך זמן רב מלאכה גדולה אשר ראויה היתה להעשות מקבוץ של כמה אנשים המומחים לזה, יש בה חכמה עוד יותר ממלאכה, וצריך לזה התבוננות וזהירות יתירה, ‬שלא ליפול‬ ברשת הטעות והשערות מדומות.‬‬ ומקצוע הלזה לא כחלק חכמת התורה‬ בהלכה ובאגדה אשר מיום שיצאתה מידי‬ רבינו הקדוש וחכמי דורו עד היום הזה‬ עמלו ויעמלו בה בוני עולם, ‬ובכל דור‬ ודור הקים ה' לנו אנשי מדע, ‬אנשי אמת,‬‬ המוסיפים בהיכל התורה אבנים יקרות,‬‬ פנינים וכל אבני חפץ, ‬וכל אחד ואחד‬ ישתדל לשכלל וליפות ולצייר עוד ציור‬ נפלא בכותל התורה, ‬עוד כפתור ופרח,‬‬ לנטוע בגן החיים, וע"פ רובה ככולה‬ המה אנשים אשר משכמם ומעלה גבוהים‬ מכל העם בחכמה, ‬בתבונה, ‬בדעת, ‬ובטוהר‬ המדות, ‬אנשים היותר גדולים משרפי‬ מעלה, אנשים אשר הקריבו חייהם, ‬כספם‬ ומאדם עבור קוצו של יו"ד, ‬ואם היינו‬ יכולים לאספם יחד היום הזה, ‬אז יהיו‬ מחנה גדולה לאלהים, ‬למאות רבבות‬ אלפים, ‬ועדים המה ספריהם היקרים‬ הנמצאים בבית עקד הספרים אשר‬ להממשלות.‬‬

אבל לא כן חלק וענף הלזה, ‬תולדות‬ גדולי אומתנו, תולדות מורינו ומאירינו, תולדות הענקים אשר ראשם מגיע השמימה, לא נשקר אם נאמר כי הוא עוד בטל ילדותו, ‬עוד הוא כמעט כשדה בור רקה‬ אשר לא נעבד בה ולא נזרע, ‬ואך זעיר‬ שם זעיר שם באיזה פנה צומחת שושנה‬ חכלילת עינים, ‬ובזה נופלים אנחנו מכל‬ חכמי או"הע, ‬אשר יעריצו ויקדישו את‬ גדולי אומתם, ‬ויקריבו למענם ספרים‬ רבים, ‬אבל חכמי ישראל עברו דורות‬ רבים מאוד וכמעט אין גם אחד אשר שם‬ לבו לזה, ‬ורבותינו הראשונים כמו רש"י ותוס' ‬אף שאנו רואין בכל פנות שאנו‬ פונים שהיו מומחים גדולים גם במקצוע הזה, אבל לא היתה זאת מעין מלאכתם, כי בימי חייהם הקצרים והדואבים אשר חיו בימי הבינים, בימי חושך ואפלה‬ מנידח, ‬ראו בעין חכמתם שטוב יותר‬ לעסוק בחלק ההלכה ולפרש את התורה‬ באר היטב, ‬למען תרבה הדעת בישראל,‬‬ לידע ולהודיע הדרך ילכו בה והמעשה‬ אשר יעשון, ואך אגב אורחא פלטה‬ קולמסן כלאחר יד, ‬דברים יקרים אודות‬ חיי רז"ל וזמניהם, ורבינו הרמ"בם נגע אך בקצה המטה ביערת הדבש מה ששייך לפרושי המשניות וליד החזקה שחיבר, והאיר עינינו בהקדמותיו היקרות והמסולאות מפז.

והספר האחד והמיוחד שנשאר לנו לפליטה מיום שנחתם התלמוד, הוא הספר היקר הנודע בשם אגרת דרבינו שרירא גאון, ולמחיה שלחו אלהים לנו בארץ, ואם כי קטן הוא, אבל בא לידינו בשלמות, וכולו אומר כבוד, כי הציל לנו מתהום הנשיה זכרונות יקרים מימי קדם, זכרונות נפלאים, וכל אשר נעמיק בדבריו הקצרים נתפלא הפלא ופלא על אמיתת דבריו ועל סדורו הנפלא, וכבר הארכתי בהקדמתי לספרי פתשגן הכתב.

והספרים היקרים שנשארו לנו מקדמונינו ז"ל כאוד מוצל מאש המה הספרים היקרים סדר תנאים ואמוראים, וסדר עולם זוטא, אבל לדאבון לבנו לא באו לידינו בשלמות, ואך דברים מקוטעים נשארו לנו מהם, ונביא אך דברים אחדים "מסדר תנאים ואמוראים" שמובא שם שרבי ור' נתן קבלו מר' מאיר, והוא ט"ס וצ"ל שרבי קיבל מר' נתן ור"מ, ושם בסדר התלמוד שר"ה הוה בר זוגיה דשמואל, ובאמת מצינו ערכין טז: יתיב רב הונא וחייא בר רב קמיה דשמואל. וכן ר"ה אמר שמואל בר"ה לב., סוכה לב:, קידושין ו., ומה שמצינו גיטין ה. וזבחים מו: בעי מיניה שמואל מרב הונא הוא בל"ס ר"ה ריש גלותא שנפטר בחיי רבי, ובר מן דין ידוע שר"ה מלך ארבעים שנה ומלך שלש שנים אחרי פטירת שמואל א"כ היה עוד בימי עלומיו בחיי שמואל.

עוד מובא שם שר' יוחנן ורש"בל היו תחלת אמוראים בא"י, והאמת שר' אושעיא ור' ינאי וכל חבריהם היו תחלת האמוראים בא"י, אבל ר"י ורש"בל היו בדור שני לאמוראים, כי כתב תמיד לרב לקדם רבינו שבבבל ורב היה מאמוראי הראשונים כידוע, וכן יאמר שם שרב נהג שררא בנהרדעא כה שנים. ובאמת היה בסורא.

ועוד מובא שם שר' יוחנן חי ת' שנה ורב חי ש' שנה, ולמותר לנו להאריך בזה שאינו כן, ובל"ס יען שלא היו נזהרים להעתיק כראוי דברי קדמונינו ולכן נפלו בהם טעותים רבים, ובסדר עולם זוטא נפלו טעותים גדולים עוד יותר, ובפרט בשמות ושנות הרישי גלותא והחכמים שלהם כאשר ימצא הקורא כמה פעמים בספרי.

ועוד נשאר לנו הספר היקר ספר הקבלה לרבינו הרא"בד (הראשון), וגם בו נפלו טעותים רבים, ונביא אחדים מהם שמובא שם בסדר תנאים, כשנפטר רבן גמליאל בימי ר' יהושע עמד ר' יהושע לסתור דבריו, וכעס עליו ר' יוחנן בן נורי והעלה את רבן שמעון בן גמליאל לראש בנשיאות עכ"ל, והוא שגגה ולא מצינו בשום מקום המעשה הזה, ונשיאות רש"בג התחלו כמה עשרות בשנים אחרי שכבר מתו דור ר' יהושע וחבריו. וכן יאמר שם בסדר האמוראים שרב יהודה היה הראש בנהרדעא והוא שגגה, כי שם היה רב נחמן הראש, ורב יהודה היה ראש מתיבתא בפומבדיתא.

וכן יאמר שם שר"נ בר יצחק היה חבר דרב חסדא והאריך ימים עד שמלך אחר פטירת רבא, ובאמת חבר רב חסדא היה ר"נ בר יעקב, אבל ר"נ בר יצחק היה ריש כלי בישיבה הפרטית דרבא עוד בחיי רב יוסף כמפורש ב"ב כב.

וכן שם בסדר הגאונים נתערבבו בספרו גאוני סורא בגאוני פומבדיתא, וכפי הנראה לא היה לפניו האגרת דרש"ג, ולא נוכל להאמין שמעטו יצאו הדברים האלו, ואך המה אשמת המעתיקים. וכן נשאר לנו ספר הכריתות מרבינו שמשון מקינון, הוא ספר יקר מאוד, ובסוף ספרו הקדיש חלק קטן בשם ימות עולם אודות זמני התנאים והאמוראים, אבל הוא נלקה בחסר ויתר ושבושים רבים, ונביא לדוגמא אחדים מהם, שם שער א' ס"ב יאמר שר' שמעון בן אלעזר היה מחבריו של ר' אליעזר הגדול, ובאמת כבר ידוע שהיה תלמיד דר' מאיר וחברו דרבי.

עוד יאמר שם שרבינו הקדוש היה בנו של רבן שמעון ב"ג הנהרג, ובמחילה החסיר ב' דורות כידוע לכל בר בי רב שרבי היה בנו דרשב"ג דאושא.

וכן יאמר שם שר' יהודה נשיאה נכד רבי היה תלמיד דר' אמי, ובאמת הוא ר' יהודה נשיאה השני, אבל ר"י נשיאה הראשון היה רבו דר' יוחנן.

וכן שם שער ב' יאמר שרב נהג שררותא בנהרדעא כה שנים, וכבר ידוע שרב נהג שררותא בסורא כל ימי היותו בבבל, חוץ מזמן קצר כשבא לבבל היה בנהרדעא עד אחרי מות רב שילא, ואח"כ יסד רב ישיבתו בסורא, ושמואל מלך בנהרדעא.

וכן יאמר שם שר' חנינא נפטר תקץ לשטרות, והוא שגגה שאז נפטר ר' יוחנן אבל ר' חנינא נפטר עוד קודם רב ושמואל, שהוא לערך תקנה־ח.

וכן יאמר שם שהלך רב חסדא למתא מחסיא ועשו אותו ריש ישיבה, ומתיבתא דרב הונא בנהרדעא. ובאמת היה רב הונא ריש מתיבתא אך בסורא וישב על כסא רב רבו שלש שנים אחר פטירת שמואל, ואך אחר רב הונא מלך רב חסדא בסורא עשר שנים.

וכן יאמר שם שר' יהושע בן לוי היה תלמידו דר' יוחנן ור"ל, ובאמת ידוע שהמה היו כתלמידים לרי"בל. ועוד כמה וכמה טעותים גדולים נפלו בספר היקר הזה עד שאי אפשר להאמין שהדברים כמו שהן יצאו מפי רבינו שמשון בעל התוס'.

וכן הספר הקדמון היקר ספר כפתור ופרח לא נקה משגיאות כאלו.

ובספרים האחדים האלו עברו כמה דורות ונסתם כל חזון, עד שהעיר ה' את רוח הגאון ר' אברהם בר' שמואל זקוט שמלבד שהיה גאון גדול, היה גם חכם מופלג ואליו גוים ידרושו, והניח לנו ברכה מרובה ספר שלם ומשוכלל בתולדות תנאים ואמוראים, בשם ספר יוחסין, אשר חברו לערך בשנת ה' אלפים רסב, הוא אברהם אשר זכה וזיכה את הרבים, כי בספרו היקר מביא לפחות כל שמות התנאים והאמוראים הנזכרים בשני התלמודים והמדרשים, ותולדותיהם בקצרה, אבל מפני גדולתו וענותנותו לא ציין ע"פ רוב מקור הדברים אשר שאב מהן, וחשב שהוא דבר קטן וכולי עלמא ידעי, והניח מקום להתגדר בו לרבינו הגאון ר' יחיאל אב"ד דמינסק בעל המחבר ספר הנפלא בשם סדר הדורות, הוא עשה מפה טהורה על היוחסין, הוא צלל בנבכי ים התלמודים והמדרשים, והעלה מן התהום שמות החכמים הנשכחים מן היוחסין, וגם הציב ציונים, והערה את מקור כל התנאים והאמוראים מאין שאב היוחסין, וגם הוסיף מדיליה כמה שמות חכמים, ובבקיאותו הנפלאה עשה באמת גדולות ובפרט בהקדמתו היקרה, כי שם הראה את גאונותו בב' התלמודים, וספר היקר הלזה היה כמו קילורין לעינים לכל חכמי הדורות משך זמן מאה וחמשים שנה, וממנו שאבו כל חכמי הדורות את בקיאותם במקצוע הזה, אך מרוב העתקות עלו על הספר שגיאות לאלפים, עד אשר נהיה לספר שאינו מוגה, ובא הרב החכם ר' נפתלי משכיל לאיתן ועמל עליו חמש עשרה שנה והחזיר את העטרה ליושנה, ‫ובאמת גדולות עשה, ולולא היו בעזרתו כמה‬ מחכמי הדור אז ‫מי יודע אם לא היה נופל תחת משאו כי קשה עתיקתא מחדתא, ולו קם מקברו רבינו סה"ד אז היה שבע רצון בנפתלי, ושחוק עשה לנו החכם ר"ד טורש בבקרותו את מלאכת משכיל לאיתן (בכנסת הגדולה ח"ד לידידי‬ הרב מהר"י סובלסקי נ"י) ויאמר שם שבמשך חצי שנה יוכל לגמור המלאכה הזאת אבל נקל לומר ולא לעשות, וכבר שקל למטרפסיה בהאי עלמא מאת ידידי הרב המא"הג ר"ש בובער ז"ל באוצר הספרות שנה ד', שהראה לו את טעותיו הרבים ושהוסיף שמות חכמים מי שלא היו ולא נבראו.

וכן נמצא ספר ישן בשם נחלת שמעוני בשני חלקים, חלק הראשון הוא על שמות המובאין בתנ"ך היכן נזכרים בש"ס, וחלק הלזה טוב ומועיל מאוד, וחלק השני הוא על התנאים מקובץ כל מאמריהם והלכותיהם, אבל במחילה מכבודו שערבב מאמרי ר' אליעזר בן הורקנוס עם מאמרי ר' אלעזר בן פדת ור' אילעאי אבי ר' יהודה התנא עם מאמרי ר' אלעאי חבר ר' אבהו ובזה נתן מכשול לפני מחברים אשר העתיקו דבריו ביחד עם שבושיו הרבים, וספרי דקדוקי סופרים להגאון ר' רפאל נתן נטע ראבינאוויטש היו לי לעזר לא מעט, כי האיר עיני בגרסאותיו היקרות.

ובספרים האלו נסתמו כל מעיינות החכמה במקצוע הלזה משך כמה דורות, ואך בדור העבר העיר ה' את רוח גדולי חכמי הדור והתחילו לעסוק בתולדות חכמינו ז"ל ובראשם הרב הגאון ר' שלמה יהודה רפפרט ז"ל, והגאון ר' זכריה פרנקל, ‬והמה הרגישו חסרון ספרים כאלו בגבול ישראל, כי סה"ד בכל גדולתו ותפארתו נמשך כמה פעמים אחרי שגיאות בעל שלשלת הקבלה אשר אסף מלא חפנים רוח מכל הבא בידו, וכמה פעמים לא הצליח רבסה"ד לגלות את מקור האמת מחוסר ספרים שגם כל הש"ס לא היה בידו וכתב מה שכתב מזכרונו, וגם לא כתב ספרו בבקורת נאמנה (כאשר ימצא הקורא בתוך ספרי כמה פעמים), וכן הביא בתוך ספרו מעניני הגלגולים וכדומה שאינם שייכים לתולדות חז"ל.

לכן קמו החכמים האלו והראשון חיבר ספרו היקר ערך מלין, והאחרון את ספריו היקרים דרכי המשנה ומבוא הירושלמי, ואחריהם בא הרב החכם‬ ‫הגדול ר' יאקב ברי"ל וחבר ספרו מבוא המשנה, אשר ספרים כאלו המה מלאים ברכת ה' ומשובצים באבנים טובות ומרגליות, וכן ספרו היקר של החכם הגדול ר' יוסף דרנבורג, ספרו משא א"י, הוא בשכלו הגדול קלע כמה פעמים אל המטרה והשערותיו המה חזקות וברורות, ואחריהם בא החכם הגדול סופר דברי ימי ישראל הוא ה"ר צבי הירש גרץ, הוא הקדיש כל ימיו וכחותיו למקצוע הזה וחיבר ספרים גדולים ועצומים בחכמת ישראל, ובהם הקציע חלק גדול לתולדות ראשי חכמי חז"ל.

אבל בכל הכבוד שאנו חייבין ליתן לשמו, אשר הניח לנו ברכה מרובה מזמן ימי הבינים וכל הצרות שעברו על השה פזורה ישראל, כי שם הראה כחו וגבורתו כסופר היותר מומחה, כן כשבא לתאר ‫לנו את תואר רז"ל שם הראה לכל כי לאו מומחה הוא לזה כלל וכלל, כי לא היה תלמודי ולא צלל בנבכי ים התלמוד ובקיאותו לא היתה מקורית ולא מדד את גודל חז"ל במדה שלהם, וכראוי לסופר דברי הימים לכתוב דברים כהויתם ואך דמיונות שוא ומדוחים חזה לו, ולכן שגה הרבה מאוד והוציא משפט מעוקל.

ואחריו קם המאסף לכל המחנות הוא הרב המאור הגדול החכם ר' אייזיק הירש‬ ‫ווייס, הוא היה תלמודי גדול אשר שימש בישיבות פולין גאוני זמנו והוא הקדיש כל ימיו הארוכים לכבוד עמו כי כל ספריו חיבר בלשון עברית צחה ורוח חן שפוכה על פני כל ספריו הרבים, תחת אשר החכם גרעץ הקדיש כחותיו לעם נכר ולולא קם החכם שפ"ר להעתיק ספריו לשפת עבר אז היו כספר החתום לרוב היהודים היושבים בארץ רו"פ[1].

אך ראו זה פלא שאך כמעט התחילו ללבון לבנים וחמר לחומר לבנות בנין לחכמי ישראל, והנה שכחו את מעמדם כי האדמה אשר המה עומדים עליה אדמת קודש הוא, ויתנשאו בגאוה ובגודל לבב לאמר גם אנחנו לא נופלים מהם גם אנחנו חכמים כמוהם, ור' צבי בדורו כר"ע בדורו, כי מלבד מה שקרעו את סמל הקדושה החופפה עליהם זה אלפי שנים, ואשר לאורם נסע ונלך בגלות המר הזה, ואשר הם חיינו ואורך ימינו בין הזאבים טורפי ערב, עוד יתרון עשו שהעלו אבק עד אשר החמר והלבנים שהעריכו בזעת אפם לא נודע מקומם איה, ותחת בנין נעשה גל של אשפתות, ומהם נולדו תלמידים שלא שמשו כל צורכם וכמה מחכמיהם אשר אך בתוארם יתפארו, והמה עמלו בכל כחם לזרוק עפר ומדמנה על ראש חכמינו ז"ל, ויבראו בהבל פיהם טרם למדו לדעת דברי חז"ל, עלילות ומדוחים, עד אשר עשו את רבותינו למלכי בלהות, וחשך משחור תארם ותחת לתאר את ר' אליעזר הגדול באספקלריא המאירה ומורם מעם אשר הקריב חייתו ונשמתו בעד עמו עשו אותו לבעל גאוה ובעל דמיון ושקרן.

והחלוצים יצאו חוצץ כולו ובראשם בעל השור וחבר לו מצא את החכם אברהם קראחמאל, אשר קרא הרבה ושנה הרבה אך הציץ ונפגע ויעשו שחוק ולצנות מרבותינו הקדושים, עד אשר מעולם לא עלתה גם על שפתי שונאנו היותר גדולים, ולא נדבר אודות הסכלים שבהם אשר עשו את ר' עקיבא לרשע ושונא ישראל, ואת אלישע־אחר לצדיק תמים, או את התנא הקדוש ר' שמעון בן יוחי לבר כוזבא הורג נפש דודו הקדוש ר' אלעזר המודעי, או כפלוני הרב המחבר אשר יאמר שר' אבהו היה מוסר ומשחת המדות עד אשר הדף את ר' יהודה נשיאה מנשיאותו בעזרת שרי רומי, ושקרקר תקנות הנשיאים, ואת אבוה דשמואל שם למוכס, ואת רב אשי שהיה מחריפי פומבדיתא עד שרבים קמו עליו ואמרו על תורתו בדותא היא, ושמואל למד התחבולה החדשה הוא חשבון העיבור מאת אבלט מה שלמד מאת ההודים. ועוד כמה וכמה שקרים וכזבים שלא היו ולא נבראו, וכן פלוני הפ"לא שפי' מס' אבות היא המסכתא אשר לאורה ילכו כל העמים, מה עשה הוא הוא קבץ כל הזבוריות מכל הבא בידו ומכל האשפתות ושם בילקוטו ותלאן על ראשי מקבלי התורה.

אבל לא אלמן ישראל כי פתאום באה רוח סערה מירכתי ליטא והפיצה את כל ערמות החול, המה הספרים היקרים אשר יצאו מאת שר העדולמי והרב החכם הגדול ר' יעקב בכרך אשר אף שספריו המה ארוכים יותר מדאי אבל המה יקרים מאוד והניח לנו ברכה מרובה.

וכן הרב החכם ר' ישעיה רייכער במאמריו המחוכמים אשר הקהה בהם את שיני אויבי חז"ל, וכ"מ שאתה מוצא דבריו של ישעיה עשה אזניך כאפרכסת, והאחרון הכביד הוא הרב הגאון החכם הלוי בעל ספרי דורות הראשונים, הוא גלה חדשות ונצורות בדברי ימי חכמי המשנה והתלמוד, הוא חשף זרוע עוזו ויד ימינו והראה לכל שאך בחשכה התהלכו עד כה, ועזבו מקור מים חיים המה הש"ס והמדרשים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו מימיהם, ובכ"מ שרצו להשפיל כבוד רבותינו ז"ל הראה בראיות ברורות שאין שום ממש בדבריהם והמה כקורי עכביש, ובספריו היקרים קנה לו שם עולם לא יכרת.

וכמה מחכמי הדור רצו להשפיל את גדלו ותפארתו, אבל כמעט אין שום ממשות בדבריהם הנאמרים שלא באמת, ואך הקנאה מדברת מתוך גרונם, ואם אנו רוצים לבקר את ספריו היקרים בבקורת אמיתית בלי שום פניה, נוכל לומר אך שבספריו חסר מפתח, ודבר זה אי אפשר להעשות יען שע"פ רוב דבריו אין להם סדר קבוע, ותחת אשר בספרי דו"ר ודורשיו רוח חן שפוכה עליהם, ולשון צחה, וסדר נכון הממשיך את הלב, ספרי דורות הראשונים במעגלה יתהלכון כאופן בתוך האופן, רעיונות נעלים ונשגבים טמונים בירכתי הגהותיו, עד אשר גם הקורא את ספריו בעיון רב יעבור מעליהם ולא יתבונן, ולו היה מניף שנית את ידו החזקה לתקן המעות הזה אז היו לספרי העם כולו, אבל כמו שהם עכשיו, לא נוכל לקראתם בשם דברי הימים לתורה שבע"פ, אך ספר בקורת נאמנה לכל ספרי דברי הימים לבני ישראל, אבל החסרונות האלו כאין המה מול המאור הגדול שבהם ואשר הביא טובה רבה בעולם היהדות.

וכן ספרי תולדות ישראל להרב החכם הגדול ר' זאב יעב"ץ כולם יקרים המה למאוד ונכתבו ברוח ישראל הנאמן לעמו ולדתו, ושפתו הצחה והברה מושכת את עין הקורא לקרא אותם, ואף כי זעיר שם זעיר שם שגג בהשערותיו, אבל אך אדם הוא, ומי יתן ונזכה לראות כל ספריו יצאו לאור, יען כי ספרי החכמים גרעץ, ווייס נתפשטו במדה מרובה בקרב העם עד שעשו אותם לשו"ע ולפוסקים בישראל ודי לומר כן כתוב בספרי גרעץ או בדור ודורשיו, ולכן נבראו בשעתם ובזמנם ספרי החכם יעבץ להראות שאין לסמוך על הוראתם ואך צאו וראו איזהו דרך שיבור לו האדם.

וכן האיר בדורנו כוכב נוגה מזהיר על שמי הירושלמי הוא הרב המאור הגדול החכם ר' בער רטנר, שמלבד מה שזכה לנו בפירושו היקר לסדר עולם רבה שלאו בכל דור יציצו ספרים יקרים כאלו העמיס על שכמו לעשות הגהות על הירושלמי ובהם מצאתי כמה דברים יקרים מה שהמה שייכים לתולדות התנאים והאמוראים, כי הביא לנו ברכה מרובה גרסאות הירושלמי מספרי הראשונים אשר לא שזפתה עין עד כה.

וכן בא לידי ספר יקר למאוד בשם נחל עדן מאת ידידי הרב הגאון ר' רפאל נארדאן, ומצאתי בהן הגהות על הספר ‫סדר הדורות, ובלי שום חנף אומר כי ‫הוא גאון גדול ובקי נפלא בב' התלמודים. ובקי היותר גדול בחשבון העיבור, וכן ‫השאילני בטובו ידידי וחביבי הרב הגאון רמ"א חייקין נ"י מו"ץ דפה את סה"ד שלו עם הגהותיו היקרות והרשני להעתיק מהן ומצאתי שם הגהות יקרות קילורין לעינים ושמתים בבניני.

וכן בא לידי הספר היקר בשם טבור הארץ מידידי הרב הגאון ר' משה קליער אב"ד ור"מ דצפת תבב"א, ומצאתי בהם דברים הנותנין כבוד לרבותינו ז"ל.

וכן בא לידי הספר היקר משפחות סופרים מהר"הג ר' שלום אלבעק מווארשא. הספר הזה כמעט עולה הוא על כל הספרים אשר נדפסו במקצוע הלזה בסדורו היקר ובהחדשות שהביא לנו ובהקדמתו היקרה, אך לדאבון לבי לא נדפס אך עד ערך אבדימי, ועוד כמה ספרים אשר התחילו לעסוק במקצוע הלזה ומאמרים רבים אשר נדפסו בהעתונים, ‫את כולם ראיתי והתבוננתי עליהם.

אך לא מצאתי אף ספר אחד אשר יאמר עליו כי הוא זה, אשר יכיל בקרבו כל קורות ומאורעות חיי רבותינו ז"ל.

וכמו קול קורא אלי קום מה לך נרדם היום קצר והמלאכה מרובה ועת לעשות כבוד לחכמינו ז"ל ולחבר חבור שלם ומשוכלל, בלי כחל בלי שרק בלי שום פלפול ודרשות והשערות התלויות על בלי מה, אך כמו שהם, ושמתי פני להמקור הראשון להש"ס בבלי וירושלמי והמדרשים, ולקטתי ציונים וציינתי אצל כל תנא ואמורא כל דבר ודבר השייך לו.

ולא יאומן כי יסופר את כל העמל שעמלתי יומם ולילה משך שמונה שנים. את מבחר שנותי הקרבתי קרבן כליל לכבוד חכמי רז"ל. כל משך הזמן הארוך הזה לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז, לא ישבתי בסוד מרעים, לא שמתי אל לבי מה שחברי ישחקו לי וילעיגו עלי. ודבר אחד מדברי תורה היה שוה עלי מכל חללי דעלמא. ושמתי נגד עיני שחיי האדם כחלום יעוף. ומה עמקו דברי רז"ל מה שאמרו ב"ר ר"פ ויחי כצל ימינו עלי ארץ, ולואי כצל של כותל או אילן, אלא כצלו של עוף בשעה שהוא פורח. במלים הקצרים הנפלאים האלו מונח סוד ותכלית חיי האדם, שישים האדם אל לבו כי ימי הנעורים יעופו חיש מהר ותחתיהם צומחות שנים שתאמר אין לי בהם חפץ, ועלים לבנים יסובבו סחור סחור והמה ‫עדי ההתראה לאמר אל תתגאה בן אדם, וגם אם יתן האדם את חתיתו על כל החיים גם זה הבל, כי עד הגבול תבוא ולא תוסיף.

ואם כה נאמר אז נשתדל אך להטיב לזולתינו אשר זה כונת הבריאה וכל מצות התורה. ושגור על לשוני שכל האנשים דומים לזבובים, אך ימצאו בהם כמה מינים ממינים שונים. על פי רוב המה אורחים בלתי קרואים ובפרט בימי הקיץ אשר נפש כל האדם קצה בהם וישישו כי יבאו ימי החורף, וכל מה שהשאירו אחריהם חיש מהר ימחה והיו כלא היו. אבל הזבובים הנקראים בשם דבורים אשר מהם תצא דבש המתוק לחיך, ושעוה להאיר הבית, הזבובים האלו המה יקרים לבעליהם, כי המה נותנין חיים לעולם, ומי שיש לו כורת דבורים ישתדל להחיותם בימי החורף. כן האדם אשר חננו ה' בבינה יתירה צריך להשתדל להיות כדבורה הזאת ולהוציא מפיו דבש וכל מיני מתיקה, ולא להיות כזבובי מות.

אבל גם הדבורה אמרו רז"ל דברים רבה פ"א־ו במתק לשונם, מה דבורה זו דובשה מתוק ועוקצה מר כך ד"ת. ובזה הורו לנו רבותינו שצריך כל האדם להיות נוח לבריות וכאמרם ז"ל אבות רפ"ב איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. ואמרו כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, והעיקר שלא להתגאות ולומר קבלו דעתי שאך אמת יהגה חכי. והאומר כן, כל אמת אמת תפשיה להאי, וכבר אמרו בספרי מטות בא לכלל כעס בא לכלל טעות. ואם הראשונים שהיו כשרפי מעלה אמרו כזה, אנו מה נענה בתרייהו. ובפרט במקצוע הלזה אשר עדיין לא נעבדה ולא נזרע ועדנה בטל ילדותה. לכן צריכין אנו להזהר מאוד מאוד שלא לחפות עלילות שוא ומדוחים על ראשי מאורינו אשר לאורם נסע ונלך.

ולכן כל הבונה תולדות חז"ל מאיזה בטויים קשים אשר יצאו מפי חכם בשעת כעסו טעות היא בידו, או כל מי שבא לכתוב תולדותם ולאמר שאך הוא כיון לדעת האמת כבר הוא מודה בעצמו ששקר דיבר, כי האמת הוא אך חותמו של הקב"ה (שבת נה.) ואך כל אחד ואחד צריך לעמול בכל כחו לקרב אל האמת בכל מה דאפשר, ויהיה פיו ולבו שוין, ובזה יהיה נקי מאלהים ואדם.

וכל הדברים האלו היו נגד עיני תמיד ולא נתיאשתי מהן אף רגע אחד, ועי"ז נצלתי מלנפול ברשת השקר ולטפול על רז"ל דברים אשר לא כן הוא. ואף אם נאמר שגם המה היו עלולים לטעות, אבל זה ברור שלא הוציאו שום דבר שקר מפיהם, כי מעולם לא כסו על חטאתם, ואדרבה זה היה גדולתם ותפארתם, וכאשר אמרו יומא סט: מתוך שיודעין בהקב"ה שאמיתי הוא לפיכך לא כזבו בו, ובירושלמי ברכות פ"ז סה"ג אמרו יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואין מחניפין לו. ומי לא יתפלא מרב עמרם חסידא שהרים קולו וצוח נורא בי עמרם. וכשאמרו לו תלמידיו כסיפתינן א"ל מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי (קידושין פא.). והאם אין זה אך כח אלקי ממרום? ולכן לא לפלא מה שאמר אנטונינוס קיסר לרבינו הקדוש (ע"ז י:) ידענא זוטי דאית בכו מחיי מתים, כי אף מי שאינו מאמין בכל הקדוש לאומתנו בע"כ יודה לכל דברינו. כי למי נוח יותר להאמין אם לאיש אשר הוא זהיר במצוה קלה כבחמורה, איש אשר לא יוציא מפיו שום דברי נבלה, לצנות, ושקרים, איש אשר יקריב את גופו ונשמתו עבור אומתו וזולתו, או לאיש אשר כל קודש משחק לו, איש אשר ירמוס ברגל גאוה על העם, איש אשר ירדוף אחר כבוד המדומה, איש אשר יחפוץ להרוס את חומת הדת ולהתבולל בין הזאבים, ואם היינו רוצים להוציא דבר שקר מפינו ולומר (אף מן השפה ולחוץ) ששלשה הוא אחד, אז כבר היו פותחים לפנינו שערי עוה"ז לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ולהסיר מעלינו את עול הגלות המר הזה אשר סובלים אנחנו קרוב לאלפים שנה, ולמה אין אנו עושין כן? זה אך יען שהקב"ה אמר לנו לא תשקרו. ועבור זה נשפך דם אבותינו ודמנו כמים המוגרים ואיך נתחיל להאמין ולילך בדרך מוליכנו ומדריכנו בגיא צלמות. האם לא ראינו בעינינו שגם דור השני הרוצים לתקן (או יותר טוב לקלקל) את הדת, שנאבדו ממנו לעולם ועד, והלכו ודבקו באלהים אחרים ונתוספו על שונאינו להעיק לנו.

ואחרי הדברים והאמת האלה, את מי אנו צריכין להאמין, אם לרבינו החת"ם סופר והצדיק הר"ר שמשון רפאל הירש ז"ל, או להחכם גייגער וכל כת דיליה. הראשונים העמידו תלמידים לאלפים ולרבבות בישראל נאמנים לאלהים, לעמם, ולמלכם. והאחרונים השמידו אלפים ורבבות מישראל. וכבר ראו כל העם כי לא מהמתקנים את הדת תבא תשועה לנדחי ישראל.

ולפלא על אשר ימצאון גם היום בתוכנו אנשים חכמים ונבונים אנשים בעלי דעה והשכל, אשר יתפארו באלהי נכר שממעי יהודה יצא, והלואי שלא היה בן אומתינו אז אפשר שלא היה שופכין דמנו כ"כ משך דורות הרבה, ואין אנו באין ללעוג על גוי ואלהיו. אדרבא ילך כל עם וכל איש בשם אלהיו, אבל אנחנו בשם אלהינו נדגול, אלהים אמת ותורת אמת, ונשים עטרה בראשינו את גדולי אומתינו, ובהם נחיה בגוים וכולם יכירו כי זרע ברך ה' אנחנו.

והנה אף שאין אנו רשאין להעמיד פסל ומסכה לזכרון גדולי אומתינו, ואין עושין נפשות לצדיקים, כי מעשיהם הטובים הן הן זכרונותיהם. ואפשר שבדורות הקדמונים היה למותר להם לכתוב תולדות רבותינו ז"ל, יען שכולם היו מאמינים באמונה שלמה בכל הגה שיצא מפי רבותם. אבל בדורנו זה אשר חכמים המה בעיניהם, ולא יאמרו עוד שאל אביך ויגדך, להם ועבורם צריכים אנו להראות את יקרת ערך הקדושים אשר בארץ המה, ולהראות לבנינו שלא מעם צוענים יצאנו, ולא מרועי חזירים אנחנו. צריכין אנו לפתוח לפניהם את ספרי דברי הימים לכל העמים ומה ימצאון שמה במה יתפארו. בשרי הצבא שלהם, אשר כל מי שהרג בחרבו הקשה רבבות אלפי אנשים נקיים, לו ניתן לגיון הכבוד. ומה עשו שרי הצבא שלנו המה הצילו רבבות אלפי אנשים ע"י דמם וחלבם. ואם האמת הוא כדאמרי אינשי שדם המלכים דם ירוק הוא, אז בלי גאות נוכל לומר שכל דמי העם הנדחה הזה דמי ירוק המה. וצדקו רז"ל מה שאמרו שבת סז. כל ישראל בני מלכים הן. ואקוה כי בספרי אשר אני נותן לפניכם היום קיימתי את אשר אמרתי. ולכן לא נשאתי פני גם להחכמים היותר גדולים, גם לרבנים היושבים על מדין, אם אך הוציאו דבה רעה על חז"ל בלי שום מקור, אתם דברתי קשה, ואלהים ה' יודע כי לא מקנאה או שנאה פרטית או חו"ש שרציתי להשפיל כבודם וערכם. כי יודע אני את מך ערכי נגד החכמים האלו. אך יען שראיתי ונוכחתי שאך השערות מדומות העלו על הספר, ומקורי עכביש רצו לבנות בנין, ובטיח תפל טחו קירותיהם. ואלהי אשר עמדתי לפניו מנעורי עד היום הזה, עזרני לבא על המוגמר, את בניני הגדול הזה. ואם כי בלי ספק ימצאו מגרעות במעשי ידי, אבל כונתי רצויה, השתדלתי יותר מכפי כחי, לשכללו וליפותו כאשר עיניכם רואות, ואם המבקרים האמיתים יראוני שטעיתי אתן תודה רבה להם. ואקוה כי הבאים אחרי אשר יעסקו במקצוע הלזה ימצאון די חמר ולבנים לבנות עוד הפעם בנין עדי עד ביתר שאת ויתר עז והמה יברכוני.

והנה לתאר לפניכם את ספרי זה ולעשות תוכן הענינים אדמה כי למותר הוא, כי לא בחידות ולא במשל ומליצה אדבר אליכם. וכאשר אך יפתח ספרי מיד תראו על מה אדניו הטבעו.

והשתדלתי בכל כחי לכתוב את חיי התנא או האמורא בלשון קל. כל מקרה ימי חייו מיום הולדו משפחתו ואבותיו, רבותיו חבריו ותלמידיו, תורתו וחכמתו עד יום פטירתו. ונטיתי מדרך המחברים אשר כתבו את עיקר הספר בלשון עצמם, וההערות והציונים הדפיסו בשולי היריעה. ואני לא עשיתי כן, כי לפי דעתי הציונים מבלבלים את עין הקורא, ויותר נוח להיות הספר כמפה פרוסה, והציונים באים בתוך הספר באותיות קטנות, ועל פי רוב לא שניתי את לשון חז"ל, וגם לא ציינתי כמעט בשום חכם באיזה שנה נולד, כאשר עשו כמה מן המחברים, ועתידים ליתן דין וחשבון על השקרים שהדפיסו לומר פלוני ופלוני נולד בשנה פלוני ונפטר בשנה פלוני, הלא ידוע לכל בר בי רב שלא נזכר בשום מקום בש"ס ומדרשים זמן לידת ופטירת חכמי רז"ל זולת אחדים מהם. ואך אם היה ידוע לי בבירור ממקור נאמן כמו מאגרת דרש"ג וכדומה אז כתבתי הזמן.

והיה בדעתי לחבר ספר גם על כל שמות הערים והכפרים ומקומות הישיבות הנזכרים בדברי רז"ל, אבל הקרה ה' לפני את הספר היקר "שבע חכמות" וראיתי כי הגדיל לעשות שמלבד שהיה חכם בחכמת התורה, עוד נגלו לפניו ספרי חכמת העמים, ולא השאיר אחריו רק עוללות. וכל המעיין בספר הזה יתן כבוד גדול להמחבר. וכבר מצאתי שמערך אחד מספר הזה נוצרו ספרים שלמים גם מבלי להזכיר את שמו, ויתפארו בנוצות זרים. ואני לא כן אנכי עמדי אני הזכרתי את שם החכם אשר שאבתי ממנו. ואך אם מצאתי שאני כונתי לדעתו טרם ראיתי את ספרו אז לא הזכרתי את שמו.

ואחלה מאת פני הקוראים שאם ימצאו בספרי איזה שגיאה ידינוני לכף זכות, יען כי בפה אין שום בעל מגיה והצרכתי לעמוס על שכמי גם להגיה ולא נסיתי באלה.

והנה אף שספרי היה למראה עיני כמה גאונים וחכמים אשר רצו ליתן לי הסכמתיהם, אך גמרתי בדעתי שלא להדפיס שום הסכמה, יען כי ספרי זה לא נכתב בעניני איסור והיתר ולא יצא שום מכשול ממנו אם לא כונתי על האמת.

וההסכמות נבראו אך להרבות בתוארים, ותוארים כהיום הוזלו כ"כ עד שגם תואר גאון גדול כותבים על אנשים פשוטים שלא קראו ולא שנו, וכמעט לחרפה נהיה אם אין כותבים על רב "הגאון האמיתי", כי בזה יראו "שגאון סתמא" הוא אינו אמיתי, וכבר אמר לי חכם אחד לו קמו מקברם החכמים וראו את כל הגדולות וגאונות אשר נכתב על מצבותיהם אז היו בושים, ועניתי לו שאין ממש בדבריו יען שכמה מהם לא יהיו יכולין גם לקרוא כל הכתוב עליו. ולכן משכתי את ידי מזה והספר יעיד על מחברו, וכאשר אמרו רז"ל אבני ביתו וקורותיו של אדם מעידין עליו (תענית יא.) והבנין יעיד על הבונה אם חכם הוא.

הספרים שהיו בגבולי למראה עיני, ש"ס בבלי דפוס ווילנא החדשות, ש"ס ירושלמי דפוס זיטאמר. וכ"מ שהבאתי הירושלמי ציינתי הפרק וההלכה, אך כשמצאתי שההלכה היתה ארוכה יותר מדאי ציינתי ג"כ את הדף והעמוד, המדרש רבה דפוס ווילנא וציינתי הפרשה והסימן, התנחומא, ומד' תהלים, משלי, שמואל, כולם מה שהוציא לאור ידידי הרה"ג החכם ר' שלמה בובר ז"ל, ואם המאמר מובא בדפוסים הישנים כתבתי בפירוש תנחומא הישן וכדומה. והאגרת דרבינו שרירא גאון ציינתי כאשר חלקתיו לג' חלקים ופרקים. וספרי דור ודורשיו היו לפני הוצאה רביעית. וספרי גרעץ מהעתקת החכם שפ"ר. וספרי יאזיפוס העתקה האנגלית, ובכולם השתדלתי בכל כחי לציין בדיוק בדי להקל על המעיין.

ואחרי כל חלק וחלק הבאתי כל שמות החכמים המובאים בספר היוחסין שלא מצאתי מקורם או שנשתבשו, ואולי ימצאו חכמים זולתי וישאו ברכה.

ותחת להאריך בהקדמתי אשר אולי הארכתי כבר יותר מדאי, אני נותן לפניכם מתנה קטנה אשר אולי ימצאון אנשים אשר יברכוני ע"ז, כי בעסקי בספרי זה כשבא לידי אחד מסימני הש"ס נתתי אל לבי להבינו וכמה פעמים מצאתי שנשתבש מאוד או שכונה עמוקה בזה, ועמלתי הרבה עד שמצאתי הכונה הנכונה, והנה ערוך לפניכם היום.

גם הדפסתי מיום שהותחל תאריך השטרות בהשואה עם מנין העולם, וחורבן הבית ומנין העמים, יען כי חשבון השטרות נזכר כמה מאות פעמים בספרי הלזה, ובפרט בהאגרת דרבינו שרירא גאון אשר הצאתי לאור שמה יבא כמעט אך חשבון השטרות לכן מצאתי לדבר נחוץ ומועיל שאם ירצה אחד לידע גם מנין העולם והמנינן אחרים יעיין בהלוח וימצא בנקל את מבוקשתו.

.המחבר

לונדון ר"ח ניסן עתר.

סימני הש"ס[עריכה]

בברכות ח. (נמצא בדקדוקי סופרים ובש"ס שלנו חסר). על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא [חיננא אשה. יונתן בתורה. יוחנן קבורה. חנין קראה. רבה בר רב שילא זבילא. רנב"י מיתה. מר זוטרא בכורסיא, סימן]. והוא סימן לכל המימרות שדרשו שם על הפסוק הזה. ר' חנינא אמר לעת מצא זו אשה, ר' יונתן (ובגמרא, איתא בטעות ר' נתן וצ"ל ר' יונתן) אומר זו תורה, ר' יוחנן אומר זו קבורה ור' חנן (ובגמרא הגרסא ר' חנינא ט"ס כי הוא מפרש דברי ר' יוחנן או שהוא ר' חנינא חברין דרבנן) אמר מאי קראה, רבה בר שילא אמר היינו דאמרי אינשי – אפילו עד זיבולא, ור"נ בר יצחק אמר זו מיתה, ומר זוטרא אמר זה בית הכסא, ועשו סימן נקי בכורסיא. וסדרו את הדרשות לפי סדרי הדורות דהאמוראים.

שם יז. [מאיר גמיר. רבנן וחבירי. אביי ערום. רבא בחכמה. רב לעה"ב סימן] כן הוא בדק"ס ובגמרא שלנו חסר, והוא סימן לכל המימרות שאמרו מרגלא בפומייהו.

שם יח. [חייא, ובני ר' חייא, זעירי ואבוה דשמואל סימן] כן הוא בדק"ס והמה סימני החכמים זו אחר זו.

שם כא. [ספק, עמד והתפלל סימן] כן הוא בדק"ס מה שאמר רב יהודה אמר שמואל.

שם כב: אין בעל קרי רשאי לקרות בתורה יותר מג' פסוקים [בעל קרי. ראה. ומצא מים. צריך או אינו צריך] והמה סימנים להברייתות שמובא שם נזכר שהוא בעל קרי. ראה צואה. מים שותתין. הנצרך לנקביו. ותיבת אינו צריך הוא מיותר. דק"ס.

שם לב. [סימן מעשים. צדקה. קרבן. כהן. תענית. מנעל. ברזל.] ונפל ט"ס יען כי המה סימנים למימרות דר' אלעזר וא"כ איך קא חשיב בתוכם מימרא דר' יוחנן כל כהן ודרבא לא גזר תענית ולכן נראה יותר גרסת דק"ס [מעשה. הצדקה. קרבן. כהן מיום ליום] וכולם מימרות דר"א שאמר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים. גדולה תענית יותר מן הצדקה — יותר מן הקרבנות, מיום שחרב בית המקדש ב' פעמים, או אפשר דתיבת קרבן כהן חד סימן הוא, ותענית מנעל חד הוא, ובזה אתא שפיר גרסא שלנו.

שם נז: [הגוף. הגוף. מעין. משיבין. ומרחיבין סימן] וזה סימן מה שאמרו שם ג' נכנסין לגוף, ג' אין נכנסין לגוף, ג' מעין עוה"ב. ג' משיבין את הנפש, ג' מרחיבין דעתו.

שם [חמשה וששה ועשרה סימן] והוא ט"ס וצ"ל חמשה ששה וששה ועשרה, והוא סימן מה שאמרו שם, חמשה אחד מס'. ששה דברים סימן יפה לחולה. ששה דברים מרפאין. עשרה דברים מחזירין וכו'.

שבת ה. [סימן זרק ועמד. הכניס וטען] והמה סימנים מה שאמר ר' אבין א"ר אילעאי אר"י. זרק חפץ. עמד במקומו, הכניס ידו, היה טוען. דק"ס.

שם כה. [סימן פנק עכס מחפז] ופרשו שם בגמרא עצמה את הסימן.
וביבמות עג: מובא אך הסימן מחפז.

שם כה: [סימן מ"ט ק"ס] והוא סימן לר' מאיר. ר' טרפון. ר' עקיבא. ר' יוסי, שכל אחד מפרש איזהו עשיר.

שם לב: [סימן שנא. חלה. תרומה. נגזלות. דינא. שבועה. שפיכתא. גילויא ונבלתא], והוא סימן להתחלת הדינים שאמרו בעון שנאת חנם. בעון חלה, [בעון ביטול תרומות ומעשרות]‏[2] בעון גזל, בעון ענוי הדין, בעון שבועות שוא, בעון שפיכת דמים, בעון גילוי עריות, בעון נבלות פה.

שם לד. [סימן בגופיא, זימרא, בחלבא דמלתא] ופי' בשל"ה הלכות תורה שבע"פ אות סמ"ך, שהוא סימן לכל המימרות שאמר ר' אבא א"ר חייא בר אשי אמר רב במס' שבת, הא גופא קשיא שבת לד., זימרא עג: אמר זומר חייב משום נוטע, ציפרא, קז. אמר נכנסה לו צפור וכו', בחבלא קיג. אמר מביא אדם חבל, דמילתא קכד: מכבודות של מלתא עכ"ל. ולפי הנראה תיבת בגופיא אין הכונה כמו שאמר של"ה הקדוש אך צ"ל "בקופה" או "בגומא" כי נזכר ג"כ נ: בדין נתקלקל הגומא אסור להחזיר. או שקאי על הא גופא קשיא ותחת רבא צ"ל ר' אבא.

שם נה: [ראובן, בני עלי, בני שמואל, דוד, שלמה, ויואש סימן] והוא סימן למה שאמר רשב״ג א"ר יונתן כל האומר ראובן חטא — אינו אלא טועה. אך נפל ט"ס ותחת ויואש צ"ל ויאשיהו, ובדפוס שונצינו היה נדפס ויאש' ונשמט הקו בשגגה ונעשה מזה ויואש.

שם סג: [סימן זרות] והכונה מובא בספר למנצח לדוד להגאון ר' דוד פארדו וז"ל יש כאן ד' שמעתתא א) שני ת"ח המחדדין. ב) הנוחין. ג) המקשיבין. ד) המגדילים, והנה שמעתא קמייתא א"ר ירמיה א"ר אלעזר, השניה ר' ירמיה ארשב"ל. ג־ד) ר' אבא ארשב"ל. וזה הרמז הוא הז' מר' אלעזר, הריש מרשב"ל, ו"ת הכונה ותלמידיהן כי ר' ירמיה ור׳ אבא היו תלמידי דר"א ורשב"ל עכ"ל.

שם קח: [עזין צנון ואתרוג סימן] המה שלשה מאמרים מר' יהודה בר חביבא.

שם קכט. [סימן שנמסר] והוא סימן על שמות האמוראים שמואל, ר' יונתן, רב נחמן, רב יוסף, ורבא, מה שעשה כל אחד ביום שהקיז דם.

שם. היקל, ברוח, טעמא שהה סימן] והוא סימן על ד' דברים שאמרו רב ושמואל בענין הקזת דם.

שם קמג. [שרנם שפז סימן] והוא סימן על שמות האמוראים שמואל, רבה , רב הונא, אמימר, רב ששת, רב פפא, ר' זכריה, האיך נהג כל אחד ואחד עם נרעינין דתמרא בשבת.

שם קנו: [ערל שחז סימן], והכונה שעולא, רב, ולוי אמרו הלכה כר"י, ושמואל, ר' יוחנן וזעירי אמרו הלכה כר״ש.

עירובין יח. [דיו, למנודה, שבח, זוגית, נתקלקל, במידה, שלשה סימן] והמה ז' דברים שאמר ר' ירמיה בן אלעזר. א) דיו פרצוף פנים, ב) כל אותן שנים שהיה אדם הראשון בנדוי, ג) מקצת שבחו, ד) אמרה יונה — יהיו מזונותי, ה) נתקללה בבל (וכן צ"ל בהסימן), ו) לא כמידת הקב"ה, ז) שלשה פתחים יש לגיהנם. אבל שם בנמרא אמר ר' ירמיה בן אלעזר עוד ב' דברים, א) כל בית שנשמעין בו ד"ת. ב) מיום שחרב בית המקדש, ולכן גורס הנר״א [דיו, מנודה, שבח יונה, בית, שתי, נתקלל, במדה, שלשה, וחכם עדיף מנביא כי כן הוא בדק"ס בכ"י א"פ. אבל נראה כי אין אנו צריכין לזה, ואך תיבת שבח הוא ר"ת מקצת שבחו, כל בית, מיום שחרב.

שם נג. [סימן שמונה עשרה, ושנים עשר, למדנו, בדורו, לבן] והמה חמשה מאמרי דר' יוחנן, יח' גידלתי, יב' תלמידים, כשהיינו לומדין, ר' אושעיא בדורו, לבן של ראשונים.

שם נד. [סימן ענקים, לחייו, לוחות, חרות] והמה ד' מאמרי דר"א מה שצריך אדם לעשות שתלמודו יתקיים בידו.

שם סג. [סימן זילא מהניא, מחליף, איקא, ויעקב], הכונה שר' אלעזר מהגרוניא (הוא תיבת זילא מהניא להיפוך) נענש ע"י רב אחא בר תחליפא דאמר לא תיחוש לסבא, ונענש עבור ב' דברים א) שלא הראה הסכין לבע"הב רב אחא בריה דרב איקא, ב) שהיתה אתריה דרב אחא בר יעקב שהיה המופלג שבהן.

שם עה. [סימן חיצונה, עצמה, בבית, יחידאה, רבינא דלא, משכח בפנים], ונראה שטעות קצת נפל בספרים א) שהסימן צ"ל קודם ד"ה נתנו עירובין. ב) שתחת תיבת בבית צ"ל "ביבי", ג) שצ"ל "ולא" והמה קושיות הגמרא שאמרו שם תנן עירבה חצונה תנן עירבה זו לעצמה מתיב רב ביבי בר אביי ואם היו של יחידים מתיב רבינאולא עירב וכו', שכח אחד מן הפנימיות.
וע"ז הערני ידידי הרב החכם ר' יצחק פישער גי' מזאגר ישן.

שם צא. וכן א"ר יוחנן מי לחשך, רש"י לא גרס כלל תיבת מי לחשך, ובתוס׳ גורס "מלחשך" בתיבה אחת ומפרשי שכן קראו לר' יוחנן ע"ש המעשה המובא יומא פב:, אבל הריטב"א מפרש שהוא סימן הלכה, אך לא פירש על איזה הלכה כיון. ומפורש בעיטור ה' מילה ריש ח"א וז"ל רש"י כתב מלחשך לא גרסינן – ומסתברא לן דלסימנא היא הגרסא כדי שלא גטעה בההיא בגיטין יח. בפלוגתא דרב ושמואל וכו', מתקיף לה רב נתן בר הושעיא, ולשמואל יאמרו שתינשים בחצר אחד זו אסורה וזו מותרת, ומשום דגרסינן התם מתקיף לה רב נתן [שתי נשים] והכא מתקיף לה רב חסדא "שני כלים" משום הכי מנח סימנא [מלחשך והוא ר"ת מתקיף לה חסדא שני כלים] ונכתב בספרים שלא במקומו וצ"ל אצל מלת מתקיף. (הפירוש הזה העתקתי מספר היקר משפחת סופרים יא.).

שם צז. [שיצי עצבי סימן] הכונה שג' דברים שבמשנה שצריכין באור א) מה שאמרו במד"א בישנות, למאן קרינן ישנות, ופרשו אבוה דשמואל אלו הן ישנות כל שיש בהן רצועות ומקושרות, וע"ז היא הרמז ש"י, שמואל ישנות, ב) מצאן צבתים, מאי צבתים פירש רב יהודה זוזי זוזי, ועל זה הוא הרמז צ"י, צבתים יהודה, ג) דאמרו מחשיך עליהן, ומקשי ואמאי לעיילינהו זוג זוג וקאמר רב יצחק בריה דרב יהודה לדידי מיפרשא לי מיניה דאבא וכו', וע"ז בא הרמז עצב"י, שקושיית לעיילינהו מתרץ רב יצחק בר יהודה.

פסחים סח: [עב"ס סימן], והוא ר"ת ר' אלעזר, רבה, רבי יוסף, שכולם אמרו הכל מודים דבעינן לכם.

שם עב. והתניא ר' חייא [מאבל ערב], ונפל קצת ט"ס וצ"ל "מאיר ערב" פי' שר"מ אמר הדין שלא נחלקו ר"א ור' יהושע — אחד למול "ערב שבת" ויען שבדף עב. איתא א"ר שמעון לא נחלקו, לכן הניחו סימן שבכאן א"ר מאיר, ולכן ליתא תיבה זה בשבת כ. כי שם לא נוכל לטעות כי דברי ר' שמעון ליתא שם, וברש"י פירש שהוא שם מקים. (משפחת סופרים יא. בלשון אחר).

שם קיב: [מק"ש סימן] והמה שלשה דברים שצוה ר' ישמעאל בר' יוסי את רבי, מום, מקח, אשתך טבלה.

שם קיט. [דיאש אדיש כשדך מאודך (ולמטה, דק"ס) סימן] ותיבת דיא"ש הוא סימן, דוד ישי אחיו שמואל. אדי"ש, אחיו, דוד, ישי, שמואל. כשד"ך, כולם, שמואל, דוד, כולם, והתחילו לומר מתיבת אודך‏[3] ולמטה.

יומא מז: [בין, הבינים, פשט ומחץ (ונראה שצ"ל וקמץ) ופזר, וחשב, בחפינת, חבירו סימן], המה כל אבעיות דר"פ דלא איפשטא, אך חסר הרבה סימנים כי ר"פ בעי עוד כמה אבעיות שלא איפשטא.

מגילה יא. [סימן שסד"ך], והוא רמז, שלמה, סנחרב, דריוש, כורש.

שם יב: ברש״י נערי לא גרסינן. פי' שהיה כתוב "נערי סימן" והוא רמז לתירוצים שאמר רב נחמן, ריב"ל, רבנן רבא, ור' יוחנן.

שם כה. [בלת, עקן נשפה סימן], רמז שדברים הללו נקראין ומתרגמין, מעשה בראשית, מעשה לוט, מעשה תמר, מעשה עגל הראשון, קללות, עונשין, אמנון ותמר, אבשלום, פלגש, הודע.

שם כה: [רעבדן סימן] והמה רמזים שאלו נקראין ולא מתורגמין ראובן, עגל השני, ברכת כהנים, דוד ואמנון.

שם כז: [זלפן סימן], רמז ר' זכאי, ר' אלעזר בן שמוע, ר' פרידא, ר' נחוניא, ששאלו לכל אחד ואחד במה הארכת ימים ומה שאמר זה לא אמר זה.

שם לא. [מאפו סימן] ופירש"י משכו, אם־כסף, פסל־לך, וידבר שבבהעלותך.

מו"ק כה: [חנין, יוחנן, זירא, אבא, (וצ"ל אבהו), יעקב, יוסי, שמואל, חייא, מנחם סימן] על החכמים האלו עשו הספד, וחסר תנחום ועוד כמה שמות אמוראים.

תענית ח: [קבוץ גייסות צדקה מעשר (כצ"ל) פרנס סימן], המה דברים שאמר ר' יוחנן בענין גשמים.

שם טז. [רחוב, תיבה, ושקים, אפר, אפר, קבורה ומוריה סימן] המה רמזים שעל כל אחד מאלה נשאל.
א) למה יוצאין לרחוב, ב) למה מוציאין את התיבה, ג) למה מתכסין בשקים ד) למה נותנין אפר ע"ג תיבה, ה) למה נותנין אפר בראש, ו) למה יוצאין לבית הקברות, ז) מאי הר המוריה.

יבמות סג. [סימן אשה וקרקע, עזר, זאת, שתי הברכות, חגרי, פחתי] המה שבעה מאמרי ר' אלעזר.

שם פז: [סימן אמר ליה לא נעשה, ונעשה (כצ"ל) במיתה, נעשה, ולא נעשה בולד, ייבום ותרומה סימן] המה מה שמקשה רב יהודה מדאסקרתא לרבא לא נעשה – ונעשה מתים, ואח"כ מקשה ונעשה ולד – ולא נעשה בולד, ושניהם לעגין יבם ותרומה.

שם קב. [סימן התרת, יבמה, סנדל], המה שלש הלכות שאמר שם רב יהודה אמר רב.

כתובות יט. [סימן בא"ש] הוא רמז רבא, אביי, רב אשי שכל אחד אמר תירוץ אחר.

שם כא. [סימן נח, נד, חד], הוא רמז על שמות האמוראים שאמרו ומי אמר שמואל הכי, חנינא‏[4] בר חייא (נ"ח), הונא בר יהודה (נ"ד), חייא בר יהודה (ח"ד).

שם מא. [סימן היזיק, מה, והמית, כלל] המה ד' קושיות שמובא שם א) תנן הניזק והמזיק, ב) מה בין תם למועד, ג) המית, ד) זה הכלל.

שם נג: [סימן דגברי, שק, זרף, מאנה ויבמה שניה ארוסה ואנסה]. פי' ש"ק זר"ף שרב ששת וריש לקיש, ר' אלעזר , רבא, ורב פפא שאלו בדין ממאנת, בת יבמה, בת שניה, בת ארוסה, בת אנוסה, וכולם נשארו בתי"קו.

שם צא: [סימן אלף, ומאה, מצוה, בכתובתה, יעקב, זקף, שדותיו, בדברים, עסיקין] המה רמזים על כל המעשיות המובא בנמרא, ההוא גברא דהוה מסקי ביה אלפא זוזי, מסקי ביה מאה זוזי, מצוה על היתומים, דזבנה לכתובתה, שירש שדה מיעקב, זקף עליו במלוה, מכר כל שדותיו, לאו בעל דברים דידי את, ויצאו עליו עסיקין.

קידושין כ: [סימן עבד, בית, חצאין, בית עבד קרובים], אלו שלשה איבעות שבעי ר"ה בר חיננא מרב ששת, עבד עברי הנמכר לנכרי, המוכר בית נגאל לחצאין, המוכר בית נגאל בקרובים, והוסיפו תיבת עבד שגם הוא נגאל בקרובים.

שם כא. [סימן חרש חבש זמן] המה רמזים מה שהקשה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, רב אחא סבא לרב אשי, מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא.‏[5]

גיטין ח. [סימן עב בר רק] המה שלשה דברים ששוותה סוריא לחו"ל, והיינו עפרה טמא, המוכר עבדו, המביא גט. ובג' דברים שוותה סוריא לא"י חייבת במעשר, רוכב בשידה תיבה ומגדל וכמו שאמרו שם התוס', וקונה שדה בסוריא כקונה בירושלים.

נדרים כא: [סימן אסי ואלעזר יוחנן וינאי] וזה מה שאמרו שם בגמרא ההוא דאתא לקמיה דר' אסי, לקמיה דר' אלעזר לקמיה דר' יוחנן לקמיה דר' ינאי סבא, להתיר נדרם.

שם פט. וסימנא יללי, ופירש"י בבא ראשונה, תני יפר והדר תני לא יפר, בבא אחרונה תני לא יפר והדר יפר.

נזיר נב: [סימן יחיד שהוא גילח ואחד] הגאון בעל למנצח לדוד מפרש כונת הסימן, שבגמרא מובא ד' תירוצים על הברייתא דקא תני ששה דברים ר"ע מטמא. א) לאפוקי עצם כשעורה, דיחיד הוא דפליג עליה, ב) ואב"א כי קא תני אבר מן המת, אבר מן החי לא קתני, וע"ז הניחו סימן תיבת "שהוא" כלומר כיון דקא חשיב אבר מן המת אין צריך לחשוב אבר מן החי שהוא הוא ג) כי קא תני כל היכא דנזיר מגלח ד) שרביעית דם לא הדר ביה ר"ע, וע"ז הניחו סימן תיבת "ואחד", פירש שמכל הששה דברים שאמר חזר מכולן חוץ מאחד, והיינו דם.‏[6] עכ"ל כונתו ולא לשונו.

סוטה לה. א"ר יוחנן [סימן אמת, לכדו, לויה], משום ר' מאיר. הכונה ששלשה הלכות א"ר יוחנן משום ר"מ במס' סוטה. א) הכא כל לשון הרע שאין בו דבר אמת. ב) לקמן מב: בג' מקומות לכדו פיו, ג) מו: כל שאינו מלוה.

שם לח: [סימן מתאוה, לברכה, דוכן, בעבודה, כוס, מכיר, נהנה, בעגלה], המה ח' מאמרים שאמר ריב"ל.

שם מא: [סימן אף עובר גיהנם בידו נדה גולה] המה ששה מאמרים שאמר ר' אלעזר בענין שאסור להחניף והעונש הבאה בעבורה.

ב"ק נו. [סימן העושה בסם ושליח חבירו נשבר] רמז על ה' הלכות שפטורין מדיני אדם וחייבין בדיני שמים.

שם נו: [סימן החזירה לעולם השב חייא אמרת נשבר שכר] המה ז' פעמים שהקשה לו רב יוסף לרבה. א) החזירה, ב) לעולם הוא חייב, ג) השב אין לו אלא בביתו, ד) והא אמר ר' חייא בר אבא, ה) לא אם אמרת, ו) ונשבר, ז) לימא מסייע ליה השוכר פרת וכו'.

שם פ: [חבד, ביח בחן סימן] הוא רמז על שמות האמוראים, (חב"ד) הוא ר' אחא משום ר' אבא משום ר' אדא. (ביח) ואמרי לה ר' אבא משים ר' חיא משום ר' אחא, (בחן) ואמרי לה ר' אבא משים ר' אחא משום ר' חנינא.

שם צט: [קלן סימן] רמז לשלשה דברים דתנן אליבא דר"מ לחומרא, קשרו, לצבוע, נשברה כדו.

שם ק. [ד' ל' מ' פ' סימן] המה ד' דברים שאמרו אליבא דר"מ דן, לצבוע, המסכך, נפרצה.

שם קב. [סימן סבן], רמז שרב יוסף יתיב אחורי דר' אבא קמיה דרב הונא ועשו סימן זה כדי שלא נטעה בההיא דלקמן קטז: ששם איתא יתיב רב יוסף אחורי דר"ה בר חייא קמיה דרב נחמן.

ב"מ כא: [סימן פמגש, ממקגטי, מכסעז] והוא רמז לכל הת"ש שמובא, פירות, מעות, עיגולי, לשונות, המוציא, מאימתי, קציעות, הגנב , שטף, היו, הבעלים מרדפין, כיצד, והוסיפו, עודהו, יצאתה זו.

שם לב. [סימן בהמה, בהמת, אוהב, שונא רבצן] המה כל לימא מסייע ליה בהמת וכו' ת"ש בהמת, ת"ש אוהב, וכו'.

שם נא. [סימן זב רש] שמות האמוראין המתרצין את המשנה. ר' אלעזר, רבה, רבא, רב אשי.

שם סח: [במה, עיזי, ותרגגולין, מעלין סימן] המה התחלת כל תנו רבנן שמובא שם.

ב"ב ב: [סימן גינה כותל, כופין, וחולקין, חלונות דר"נ] המה כל ת"ש שמובא שם בגמרא.

שם ט. [סימן גדול מקדש משה] המה ג' מאמרי דר' אלעזר שאמר בענין צדקה.

שם טו. [ימשק סימן], והוא ישעיה, משלי, שה"ש וקהלת שכתבו חזקיה וסיעתו.

שם [קנדג סימן] והוא, יחזקאל ושנים־עשר, דניאל ומגילת אסתר שכתבו אנשי כנה"ג.

שם מ. [סימן ממהק] זה הסימן קאי אדלעיל דאמר רבא אר"נ שדינם בפני שנים, מחאה, מודעא, הודאה, קיום שטרות. ונראה שצ"ל "ממהקק" כי חסר דין קנין שהוא בפני שנים.

שם מא. [ענב סימן] והוא רב ענן רב כהנא דשקלי בדקא בשדותיהם, והב' הוא מה שאמרו שם ההוא דהוה דר בקשתא בעליתא, אבל הוא דחוק מאוד. ויותר נראה גרסת דק"ס ענבד סימן ואך צ"ל ענכד סימן, והוא רמז על רב ענן, נחמן, כהנא, יהודה, פי' שרב ענן בא לפני ר"נ, ור' כהנא בא לפני ר' יהודה.

שם מה. [דכולה נזיקין סימן מכריז רבא] כן הוא הגרסא בדק"ס, ופי' הלשון הזה (מכריז רבא) נמצא אך בנזיקין, והוא בב"ק כג: קיג.

שם מו: [עמלק סימן] המה כל ת"ר ערב מעיד, מלוה מעיד, לוקח ראשון מעיד, קבלן מעיד וכו', ומה שעשו רז"ל סימן כזה הוא שלא לשכח את זכר עמלק (שמעתי מפי ידידי הרה"ג ר' שאול הורוויץ).

שם נ. [מדסע סימן] ר' מאיר אומר, (כן מובא בדק"ס) והוא ההלכות שאמר ר' מאיר, ר' יהודה, ר' יוסי, ר' אלעזר.

שם עג: [סימן כעפרא דתכילתא, טרקתיה עקרבא למלתיה] והמה מעשיות שסיפר רבב"ח מה שראה, והמה, שקיל עפרא, קרנא דתכילתא,ותחת טרקתיה צ"ל "קוטריה" והוא גבי בלועי דקרח דמפקי קוטרא, דהדריה ליה עקרבא, שקלתא למילתאי.

שם עד: [סימן כל, שעה, ירדן], והוא מה שאמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא, בשעה שביקש, ירדן יוצא.

שם [סימן ימים, גבריאל, רעב] בכל אלו נאמר כי אתא רב דימי אר"י.

שם עח: [סימן זגם נסן] והוא ר' אליעזר, ר"ש בן גמליאל, ר' מאיר, ר' נתן, סומכוס, נחום, שכולהו סבירי להו כי מזבן וכו'.

שם פט. [סימן אין מעיינין, ואין גודשין, באגרדמין, ובלטרא שלשה, ועשר, נפש משקלות ממחק, עבה, לא תעשו, לא יעשה], ונראה שצ"ל סימן אין גודשין ואין מעיינין, פי' בכל ההלכות האלו נאמר ת"ר, והאחרונה "לא יעשה" צ"ל "לא ישהה", וזה מה שאמרו שם פט: תנ"ה לא ישהה אדם וכו'.

שם צ: [סימן אוצרי פירות, אין אוצרין, ואין מוציאין, ואין משתכרין, פעמים בביצים, מתריעין, ולא מוציאין] בכל אלו ההלכות אמרו ת"ר חוץ מן האחרון נאמר תנ"ה.

שם צא. [סימן מלך (וצ"ל אלימלך), אברהם, עשר שנים, שנפטר, נתנשא לבדו], והמה מה שאמר רב חנן בר רבא אמר רב, אלימלך ושלמון, אימיה דאברהם, עשר שנים, אותו היום שנפטר אברהם, ומה שדרש על הפסוק "והמתנשא", כתוב "אמר רב חנן" וזה שהניחו הסימן "נתנשא לבדו" שאין שייך אדלעיל לומר בלשון "ואמר".

שם צא: [סימן סלע, פועל, חרובא, טליא, אמרין] בכל אלו המאמרים אמר ר' יוחנן נהירנא.

שם צב: [סימן אשה ועבד שור שורין ופירות] המה כל הקושיות מיתיבי האשה , ת"ש המוכר עבדו, ת"ש שור שנגח, לימא כתנאי שור שהיה רועה ונמצא שור הרוג, ת"ש המוכר פירות.

שם צד. [סימן כל, תרי, שטרי, דראבין בר רב נחמן, אונאה, וקבלנותא] על הראשון אמרו מיתיבי ובחמשה האחרונים אמרו ת"ש, ומה שמקשה שם ב' פעמים מסיפא לא קחשיב.

שם קיג. [סימן אמר רבה בר רב שילא], ובמסורת הש"ס יאמר שהוא שם אמורא, ובאמת צ"ל "שימן" והמה ד' תירוצים שאמרו שם, רבה בר שילא אמר, אמר קרא איש, ורנב"י אמר אמר קרא ידבקו, ורבא אמר ידבקו מטות, ורב אשי אמר אמר קרא ממטה למטה ובן וכו'.

שם קטז. [סימן הדד, עני חכם] המה ג' דרשות מר' פנחס בר חמא.

שם קיז: [סימן לרב, צלפחד, ויוסף, איכפל, מנשה , יחשב] המה שש קושיות שהקשה ר"פ לאביי.

שם קכב: [סימן נפשם] והוא רמז להאמוראים שתירצו על קושית הגמרא מאי אחד הבן, והמה רב נחמן, רב פפא, רב אשי, מר בר רב אשי.

שם קנא. [סימן זוטא, אימיה, דעמרם מתרתי אחוותא, רב טובי ורב דימי בר יוסף] ונפל טעות קצת וצ"ל אימיה דזוטרא, רמי, עמרם, מתרתי אחוותא רב טובי ורב דימי בר יוסף. והמה החמשה מעשיות שמובא שם, אימיה דרב זוטרא בר טוביא, אימיה דרמי בר חמא, אימיה דרב עמרם, אחתיה דרב טובי בר מתנא ואחתיה דרב דימי בר יוסף.

שם קנד. [סימן מניח] הוא ר' מאיר, ר' נתן, ר' יעקב, ורב חסדא.

סנהדרין ו: [סרמש בנקש סימן], המה רמזים שם האומר והדין ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר אסור לבצוע, ר' אליעזר אומר כיצד מברך, ר' מאיר אומר הרי זה מנאץ, ר' יהושע בן קרחה אומר – שיש שלום, רבי אומר – מתוך ביתו, ר' שמעון בן מנסיא אומר שנים שבאו, ר' יהודה בן לקיש אומר – ואחד קשה, ר' יהושע בן קרחה אומר – מנין שלא ישתוק.

שם ז. [שמעי, ושתי, שבע, זמירות, הוא סימן], המה החמשה מעשיות שמובא שם ועל כל אחד א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב, וחסר תיבת גברא לבסוף.

שם [אמת, ממון, יראה סימן], המה שלשה מאמרים שאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן בענין דיינות.

שם י: [זמן, נשיא, צריך, גדי סימן], המה ד' דברים דאין מעברין את השנה, ובכ"א נאמר ת"ר.

שם יט. [חזר, והלך, וסיפר סימן], המה ג' דברים שאמר רמי בר אבא מה שהתקין ר' יוסי בציפורי.

שם יט: [חנינא, קרא, יוחנן, ואשתו, אלעזר, וגאולה, ושמואל, בלימודו סימן] פי' שלשה הראשונים הביאו ראיה מפסוק שכל המגדל יתום בתוך ביתו כאלו ילדו, ר' חנינא מביא ראיה מהפסוק ותקראנה, ר' יוחנן מפסוק ואשתו, ר' אלעזר מפסוק גאלתו, ותיבת שמואל בלימודו הוא רמז לר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן שאמר כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו.

שם כו: [סימן דבר, ועריות, גנב], המה ג' דברים שאמר רב נחמן.

שם לב. [סימן חרפש], המה רמזים על שם האומר והדין, ר' חנינא אמר בדין דרישה וחקירה, רבא ורב פפא בדין מרומה, ורב אשי אמר אחד לפשרה.

שם לד: [סימן משפט, מענה , מטה], המה ג' דברים שאמר רב אחא בר פפא בפרק זה, א) הכא בדין משפט, ב) לקמן לו. בדין לא תענה, ג) לו: בדין לא תטה.

שם לח: [שעה, בסיף, ארמי סימן], המה ג' דברים שאמר רב יהודה אמר רב בענין אדם הראשון, וחסר תיבת "מין".

שם לט: [סימן קרא, וזכה, באדום], המה ג' דברים שאמר ר' יצחק על עובדיהו, ויקרא אחאב אל עובדיהו, מפני מה זכה עובדיהו, עובדיה לאדום.

שם מ: [סימן פלט, סייף, התראה], המה רמזים מה שאמרו עיר הנדחת להנך תרתי לא דמיא שכן ממונם פלט, ע"ז לא דמיא שכן בסייף, עדים זוממין – שכן צריכים התראה.

שם מח. [סימן כפה, נפשיה, דחציבא, נכיסא, דאומנא], והוא ט"ס וצ"ל כדמובא בדק"ס [סימן כפה, נפשיה, דחציבא, דקברי, הותיר, מאב, דכיסא, דאומנא] והמה מה שאמרו מיתיבי ואח"כ כל הת"ש.

שם נז. [גשר סימן], והוא גילוי עריות, שפיכת דמים וברכת השם.

שם נח: [מגביה, עבדו, שבת סימן], והמה מה שאמר ר"ל המגביה ידו, עובד אדמתו, עכ"ום ששבת.

שם סא: [סימן עבד ישתחוה למשיח], והוא מה שאמר אביי דין העובד, אפילו נעבד (שהשתחוו לו), כהן משיח.

שם עז: [סימן סולם, תריס, סמנין, בכותל], הוא מה שאמר רב וסולם בבור, ותריס בידו, וסמנין בידו, צרור בכותל.

שם עט: [סימן בשרק] ובאמת צ"ל בשקר, אך לא רצו לעשות סימן תיבת בשקר לכן הפכו התיבה, והמה סימנים ר' אבהו, שמואל, רבא, ריש לקיש.

שם צ: [צדק גם גשם קם סימן], והוא ט"ס וצ"ל כגרסת מהרש"א [צרק קם גשם גם] והמה סימנים שאלו הצדוקים, רומאים, קליאופטרא, קיסר,מינא, והמה שאלו לרבן גמליאל, ר' יהושע, ר' מאיר, רבן גמליאל, ר' אמי, והגהות הגר"א א"א לכוונו.

שם ק: סימן זירא, רבא, משרשיא, חנינא, טוביא, ינאי, יפה, יוחנן, מרחם, יהושע, מקצר], המה שבעה אמוראים שדרשו הפסוק כל ימי עני רעים. ור' חנינא דרש אשה טובה, ור' ינאי זה שדעתו יפה, ור' יוחנן אמר זה רחמני, ורי"בל זה שדעתו קצרה.

שם קג. [סימן על שדה בתים (וצ"ל כיתות) לא תאונה], המה ג' דרשות שאמר רב חסדא א"ר ירמיה בר אבא.

שם קו: [סימן גבור, ורשע, וצדיק, חיל, וסופר], המה החמשה מאמרים שאמר ר' יצחק.

שם [סימן שלשה, ראו, וחצי, וקראו], המה ארבעה מאמרים שאמר ר' יוחנן.

ע"ז ד: [יום מעיד טרף בעגל סימן], המה ד' מאמרים שאמר רי"בל.

שבועות ח. [סימן ע"ז יולדת מצורע נזיר וכולו], המה מה שמקשו אימא ע"ז, אימא יולדת, אימא מצורע, אימא נזיר, ותיבת כולו ליתא בדק"ס.

שם ל: [סימן סניגרון, בור, גזלה, מרמה], המה הד' ת"ר שמובא שם מנין לדיין שלא יעשה סניגרון, שלא ישב תלמיד בור, שיודע בחבירו שהוא גזלן, שיודע בדין שהוא מרומה.

שם לא. [סימן תלתא תלמיד, ותלת בעלי חוב, סמרטוט שומע ומטעים], המה ג' דיני תלמיד, ג' מנין לנושה בחבירו, ודין אחד לבוש סמרטוטין, ודין שלא ישמע דברי בעל דין, ודין שלא יטעים, וכולן למדנו מן הפסוק מדבר שקר תרחק, ובדפוס ווינציא ולובלין גרסי [סימן זכות טועה מנה במאתים חוץ בע"ד סמרטוט שומע ומטעים], והיא היא.

שם לה: [אברהם, דלטיא, לנבות, בגבעת בנימין, שלמה, דניאל סימן], המה רמזים שכל שמות האמורים באברהם, בלוט, בנבות, בגבעת בנימין, בשלמה ובדניאל המה קודש.

שם לז. [סימן חובה כיתות דבעל הבית חומר נזירא], המה כל ת"ש שמובא שם.

שם מא: [סימן ראובן ושמעון, דתנו הלכתא, יזפי ופרע, פלוני ופלוני, עפצי, סטראי, בהימנותא, כבי תרי], המה שמונה ספורי מעשיות בענין פריעת בעל חוב שמובא שם.

מכות י. [סימן אשי ללמוד, רבינא ללמד], והיא רבאשי'אמר כל האוהב ללמוד בהמון לו תבואה, ורבינא אמר כל האוהב ללמד.

שם יא. [סימני רבנן מהמני וספרי], ונראה שצ"ל סימן ירבנן נחמני וספרים והכונה (ירבנן) שחולקין ר' יהודה ורבנן, ואח"כ (נחמני) חולקין ר' נחמיה ור' יהודה, ואח"כ (וספרים) שחולקין בדין ספר ר' יהודה ור' מאיר.

שם טז. [סימן גזל, משכן ופאה], המה ג' קושיות שהקשו דרחמנא אמר.

שם כב. [סימן שנבאי שנז], רמזי כל שמות האמוראים המובאים בשם מתקיף, כמו מתקיף רב הושעיא, מתקיף רב חנניא, ר' אבהו, אביי, רב אשי, רבינא, א"ל ר' זעירא לר' מני וליחשוב וכו'.

שם כד. [סימן דמשמק סק], והמה רמזים על מה שדרשו בא דוד – בא מיכה – בא ישעיה – בא עמוס – בא חבקוק, ואח"כ אמרו ד' גזירות גזר משה – בא עמוס ובטלה – בא יחזקאל ובטלה והיה צ"ל דשממק, אך יען שקשה ההברה ב' ממי"ן ביחד לכן עשו הסימן דמשמק.

זבחים ה: [סימן הגש בשר], וצ"ל הנש נשד, והמה רמז על מה שאמרו שם יתיב רב הונא ורב נחמן ויתיב רב ששת גבייהו, ואח"כ אמרי יתיב רב נחמן ורב ששת ויתיב רב אדא בר מתנה גבייהו.

שם ז: [חטאת על מי מכפר עולה לאחר דורן סימן], שם פירשה הגמרא הכונה.

שם ח: [שלו קבאיצן ממהר בצא בא סימן], "שלו" הוא אבוה דשמואל, ור' אילא דדרשי אי הוה כתיב וזבח, "קבאיצן" הוא ר' יעקב א"ר אבין , ר"י בר' אבין, רב יצחק, מ"ז בריה דרב נחמן, "ממהר" הוא מר זוטרא, רב יימר בריה דר' הלל מתקיף וממאי דמותר פסח, "בצא" ר' אבין ורב חנא בגדתאה מתקיף ומי מצית אמרת, "בא" הוא אבוה דשמואל, ובדק"ס נמצא גרסאות שונות וכולם משובשים.

שם מז: [ולא תותר, ולא תותר, אנינות, וטומאה, טומאה, יחיד ויחיד, ציבור סימן], הסימנים הללו שייכים לדעיל דפריך רבא בר אהילאי לא תותר אנינות, לא תותר טומאה, ותותר טומאה אצל כה"ג, בקרבן יחיד – בקרבן ציבור.

שם מט: [היקש וגזירה שוה קל וחומר סימן], פי' דבר הלמד בהיקש מהו שילמוד בג"ש, או דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקו"ח, או איפכא, וחסר תיבת "ובנין אב".

שם סט. [קץ חפץ סימן], ומפרש הגמרא אביא המולק קדשים בחוץ, ומולק חולין בין בפנים בין בחוץ.

מנחות ב: [סימן עולה עולה מלק ומיצה חטאת העוף, קדשי קדשים, קדשים קלים], הוא רמז לחמש קושיות, עולת העוף שמלקה למעלה, עולת העוף שמיצה דמה למעלה, חטאת העוף שהזה דמה למעלה, קדשי קדשים ששחטן בצפון, קדשים קלים ששחטן בדרום, וכל קושיא מתורץ מעשיה מוכיחין עליה.

שם ה: [סימן רקיח מר אדא לשישיה], המה שמות כל האמוראים המתרצים, רב, ריש לקיש, רב אחא, רבינא, מר בריה דרבינא, רב אדא, רב שישא כל אחד אומר בתירוצו "משום דאיכא למימר" חוץ מרב אחא ורבינא.

שם יט. [סימן נתץ יקמל],‏[7] והמה, נזיר, תודה, מצורע, יום הכפורים, קרבנות, מנחה, לחם הפנים, בג' הראשונות לא נאמר בהם אלא תורה, ובג' האחרונות כתיב חוקה.

שם כ. [אשבנ, טמא סימן], והמה, אחרים, אישים, בחוץ, נותר, טומאה, מעילה, אדרבא, והמה בענין אחת.

שם מב: [סימן בגשם], וכדמפרש בגמרא מייתי מגביא, גילא, ומיא דשבלילתא ומי רגלים.

שם נה. [נחשון, ושחט, ערף, בפח סימן], וצ"ל עוף בפסח, והמה ד' דברים שאינן טעונין צפון, שעיר נחשון, השוחט, בן עוף, ופסח.

שם סה: [של ר"א סופר, ר' יהושע מונה, ר' ישמעאל מעמר, ר' יהודה למטה‏[8] סימן], כל אחד אמר הלכתא, ר"א תספר, ר' יהושע אמרה תורה מנה, ר' ישמעאל אומר – הכא עומר, ור' יהודה בן בתירא – ונאמר שבת למטה.

שם סח: [סדר הנצא גלי פיל סימן], ונראה שצ"ל גללי, והמה ד' בעית' דרמי בר חמא – שלא כסדרן – שתי הלחם, הנצה שריא – חטים שבגללי בקר, פיל שבלע וכו', ועשה סימן לזה יען שבאמצע מובא בעי' דרבא בר רב חנן.

שם פ: [סימן למודים מידת עלה שיש שכן דדמה דאי חלש מותר תמורה בחוץ חזקיה הפריש חטאת לאחר יותר], ובדק"ס הגרסא למדו לוים מידה שבו שיש בדמה דאיחלש מותר תמורה בחוץ הפריש חטאת לאחריות, ובשיטה מקובצת גורס סימן למדים לוים שיש שכן בדטהריא, וכל הגרסאות נשתבשו הרבה עד שא"א לעמוד על אמיתת הדבר, וכבר האריך בזה בדק"ס.

שם פז: [סימן חצי, חביתי, שלחן], המה הג' איבעיות דבעי רמי רב חמא מרב חסדא.

שם צט. [סימן ביטל, סרח, ושכח], המ הג' מאמרים שאמר ר"ל.

שם קו. [סימן יחיד, בגלל, לבנה במג מקמצה], וצ"ל תחת "במג" בלוג,‏[9] וכן צ"ל סימן בגלל יחיד, לבנה בלוג מקמיצה, והוא מה שמסתפקא להו באה בגלל יחיד, טעונה לבנה, באה בלוג, טעונה‏[10] קמיצה.‏[11]

שם קו: [סימן עצים, זהב, יין, עולה, תודה, שור], המה ו' דברים שנאמרו במשנה הרי עלי עצים וכו'.

שם קז: [סימן קמף שע], וצ"ל קזף שע, והמה שמות האמוראים האומרים כנגדד מי המה ששה לנדבה, והמה חזקיה, זעירי, בר פדא, שמואל ור' הושעיא.‏[12]

בכורות ל: [סימן חבר, תלמיד, תכלת, מכס, חזר, גבאי, בעצמו], המה שבעה ת"ר שמובא שם.

חולין ד. [סימן מכניס, איזמל, בזכרים], ופי' התוס' שהם סימני שמעתתא דר"מ, א) הכא, ב) לקמן לא. איזמל, ג) נא. הנהו דיכרי וכו'.

שם ה: [סימן נקלף], הוא רמז לשמות האמוראים האמוראים שאמרו שר"ג וב"ד אסרו שחיטת כותים, ר' חנן א"ר יעקב ור"י בן לוי משום בר קפרא.

שם יא. [סימן זמן שבח מכנש] והמה רמזי שמות האמוראים, ר' אלעזר, מר בריה דרבינא, רב נחמן בר יצחק, רב ששת, רבה, רב אחא, רב מרי, רב כהנא, רבינא, רב אשי, וכל אחד אמר תירוץ אחר על השאלה מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא.

שם יט: [סימן בכד], והוא ר' אבא, רב כהנא, רב יהודה, דיתיב ר' אבא אחורי דר"כ ויתיב ר"כ קמיה דרב יהודה.

שם כז. [כמש סימן], והוא רב כהנא, רב יימר, דבי ר' ישמעאל, כולם אמרו בענין אחד.

שם כז: [סימן נתנבל דם במליקה], רמז לג' קושיות שמובא שם.

שם כח. [סימן שחט חצאין גרגרת פגימה דחטאת העוף], הוא רמז לחמש קושיות ובכולם נאמר ת"ש חוץ מהראשונה שאמרו מיתיביה.‏[13]

שם כח: [סימן חצי, קטינא, גרגרת, פגומה], רמז לד' קושיות, א) תנן, ב) אמר רב קטינא ת"ש וכו'.

שם כט. [הכש פשח סימן], והמה רמזי האמוראים שמובא שם, ר' הושעיא, רב כהנא, רב שימי, ר"פ, רב אשי, ר' חנן‏[14], שכל אחד אמר סימן אחר על קושית הגמרא חוץ מר' יוחנן.

שם מ: [נעץ סימן], והוא רב נחמן, רב עמרם ור' יצחק, כולם אמרו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.

שם מג. [הלכות, חבר, כזית, מרה, וקורקבן סימן], המה ה' דברים שאמר ר' יצחק בר יוסף א"ר יוחנן.

שם מג: [דרס, חתיכות, בסכין, טומאה, סימן], המה הד' קושיות לעולא.

שם מו: [אהינא, סומקא, דיבש, גילדי, סימן], המה ד' דברים שאמר רבא בענין ריאה.

שם קב. [סימן שמואל, שילא, שימי], שאמרו שם אמר רבה בר שמואל אמר רב חסדא, ואמרי לה רבה בר שילא – ואמרי לה רבה בר שימי וכו'.

שם קיג. [סימן בישרא, דמנח, נפקותא] וצ"ל מפרקתא, והמה ג' דברים שאמר שמואל.

שם קיד:[15] [סימן שבת, חורש, וכלאי זרעים, אותו ואת בנו, ושילוח הקן], ה' קושיות הם.

כריתות כו. [סימן יולדת, מצורע, נזיר, סוטה, בעגלה], המה ה' קושיות בענין אחד ור' הושעיא מתרץ אותם חוץ מן האחרונה.

שם [סימן גגג ששלץ], המה ז' דברים שנגעים באין עליהם והמה מפורשים בערכין טז. ג״ע, גסות הרוח, גזל, ש"ד, שבועות שוא, לשון הרע, וצרות העין.

נדה ג: [שולים, בדוקין, מכוסין, בזויות סימן], המה ד' דברים שנאמר בהם שמודו שמאי והלל בקופה שיש לה שולים, בקופה שאינה בדוקה, בקופה שאינה מכוסה, בזויות קופה.

שם סו. [‬תבעוה נתר בחמין לטבול קמטים ע"ג נמל סימן] וצ"ל תחת גמל‬ "כלי חרס", והמה כל שאמר רבא, תבעוה להנשא, [אשה לא תחוף בנתר,]‏[16] אשה לא תרחוץ אלא בחמין, ‫מדיחה בית‬ קמטיה, טבלה על גבי כלי חרס.

‫לונדון ר"ח ניסן עת"ר.

.המחבר

מנין שטרות[עריכה]

‫חשבון‬ ‫מנין העולם‬ ‫בהשואה למנין שטרות וחורבן הבית (גם מנין העמים) לחשבון דרבינו שרירא גאון באגרתו‪ ,‬וחשבון הרמ"בם מובא בה' שמיטה ויובל פ"י ובקידוש החודש פ"יא שמנין שטרות הותחל בשנת ג' אלפים ד'‬ ‫מאות וחמשים לבריאת העולם‪.‬‬

לשטרות, לפני מנין העמים, לפני החורבן, למנין העולם,
א. 311. שפא. ג' אלפים תן.
יא. 300 שע. ג' אלפים תס.
כא. 290. שס. ג' אלפים תע.
לא. 280. שנ. ג' אלפים תפ.
מא. 270. שמ. ג' אלפים תצ.
נא. 260. של. ג' אלפים תק.
סא. 250. שכ. ג' אלפים תקי.
עא. 240. שי. ג' אלפים תקכ.
פא. 230. ש. ג' אלפים תקל.
צא. 220. רצ. ג' אלפים תקמ.
קא. 210. רפ. ג' אלפים תקנ.
קיא. 200. רע. ג' אלפים תקס.
קכא. 190. רס. ג' אלפים תקע.
קלא. 180. רנ. ג' אלפים תקפ.
קמא. 170. רמ. ג' אלפים תקצ.
קנא. 160. רל. ג' אלפים תר.
קסא. 150. רכ. ג' אלפים תרי.
קעא. 140. רי. ג' אלפים תרכ.
קפא. 130. ר. ג' אלפים תרל.
קצא. 120. קצ. ג' אלפים תרמ.
רא. 110. קפ. ג' אלפים תרנ.
ריא. 100. קע. ג' אלפים תרס.
רכא. 90. קס. ג' אלפים תרע.
רלא. 80. קנ. ג' אלפים תרפ.
רמא. 70. קמ. ג' אלפים תרצ.
רנא. 60. קל. ג' אלפים תש.
רסא. 50. קכ. ג' אלפים תשי.
רעא. 40. קי. ג' אלפים תשך.
רפא. 30. ק. ג' אלפים תשל.
רצא. 20. צ. ג' אלפים תשמ.
שא. 10. פ. ג' אלפים תשנ.
התחלת מנין העמים
שיא. 1. ע. ג' אלפים תשס.
שכא. 11. ס. ג' אלפים תשע.
שלא. 21. נ. ג' אלפים תשפ.
שמא. 31. מ. ג' אלפים תשצ.
שנא. 41. ל. ג' אלפים תת.
שסא. 51. כ. ג' אלפים תתי.
שעא. 61. י. ג' אלפים תתך.
לחורבן הבית
שפא. 71. א. ג' אלפים תתל.
שצ. 80. י. ג' אלפים תתלט.
ת. 90. כ. ג' אלפים תתמט.
תי. 100. ל. ג' אלפים תתנט.
תך. 110. מ. ג' אלפים תתסט.
תל. 120. נ. ג' אלפים תתעט.
תמ. 130. ס. ג' אלפים תתפט.
תנ. 140. ע. ג' אלפים תתצט.
תס. 150. פ. ג' אלפים תתקט.
תע. 160. צ. ג' אלפים תתקיט.
תפ. 170. ק. ג' אלפים תתקכט.
תצ. 180. קי. ג' אלפים תתקלט.
תק. 190. קכ. ג' אלפים תתקמט.
תקי. 200. קל. ג' אלפים תתקנט.
תקך. 210. קמ. ג' אלפים תתקסט.
תקל. 220. קנ. ג' אלפים תתקעט.
תקמ. 230. קס. ג' אלפים תתקפט.
תקנ. 240. קע. ג' אלפים תתקצט.
תקס. 250. קפ. ד' אלפים ט.
תקע. 260. קצ. ד' אלפים יט.
תקפ. 270. ר. ד' אלפים כט.
תקצ. 280. רי. ד' אלפים לט.
תר. 290. רך. ד' אלפים מט.
תרי. 300. רל. ד' אלפים נט.
תרך. 310. רמ. ד' אלפים סט.
תרל. 320. רנ. ד' אלפים עט.
תרמ. 330. רס. ד' אלפים פט.
תרנ. 340. רע. ד' אלפים צט.
תרמ. 350. רפ. ד' אלפים קט.
תרע. 360. רצ. ד' אלפים קיט.
תרפ. 370. ש. ד' אלפים קכט.
תרצ. 380. שי. ד' אלפים קלט.
תש. 390. שכ. ד' אלפים קמט.
תשי. 400. של. ד' אלפים קנט.
תשך. 410. שמ. ד' אלפים קסט.
תשל. 420. שנ. ד' אלפים קעט.
תשמ. 430. שס. ד' אלפים קפט.
תשנ. 440. שע. ד' אלפים קצט.
תשס. 450. שפ. ד' אלפים רט.
תשע. 460. שצ. ד' אלפים ריט.
תשפ. 470. ת. ד' אלפים רכט.
תשצ. 480. תי. ד' אלפים רלט.
תת. 490. תך. ד' אלפים רמט.
תתי. 500. תל. ד' אלפים רנט.
תתכ. 510. תמ. ד' אלפים רסט.
תתל. 520. תנ. ד' אלפים רעט.
תתמ. 530. תס. ד' אלפים רפט.
תתנ. 540. תע. ד' אלפים רצט.
תתס. 550. תפ. ד' אלפים שט.
תתע. 560. תצ. ד' אלפים שיט.
תתפ. 570. תק. ד' אלפים שכט.
תתצ. 580. תקי. ד' אלפים שלט.
תתק. 590. תקך. ד' אלפים שמט.
תתקי. 600. תקל. ד' אלפים שנט.
תתקכ. 610. תקמ. ד' אלפים שסט.
תתקל. 620. תקנ. ד' אלפים שעט.
תתקמ. 630. תקס. ד' אלפים שפט.
תתקנ. 640. תקע. ד' אלפים שצט.
תתקס. 650. תקפ. ד' אלפים תט.
תתקע. 660. תקצ. ד' אלפים תיט.
תתקפ. 670. תר. ד' אלפים תכט.
תתקצ. 680. תרי. ד' אלפים תלט.
אלף. 690. תרכ. ד' אלפים תמט.
אלף י. 700. תרל. ד' אלפים תנט.
אלף כ. 710. תרמ. ד' אלפים תסט.
אלף ל. 720. תרנ. ד' אלפים תעט.
אלף מ. 730. תרס. ד' אלפים תפט.
אלף נ. 740. תרע. ד' אלפים תצט.
אלף ס. 750. תרפ. ד' אלפים תקט.
אלף ע. 760. תרצ. ד' אלפים תקיט.
אלף פ. 770. תש. ד' אלפים תקכט.
אלף צ. 780. תשי. ד' אלפים תקלט.
אלף ק. 790. תשכ. ד' אלפים תקמט.
אלף קי. 800. תשל. ד' אלפים תקנט.
אלף קך. 810. תשמ. ד' אלפים תקסט.
אלף קל. 820. תשנ. ד' אלפים תקעט.
אלף קמ. 830. תשס. ד' אלפים תקפט.
אלף קנ. 840. תשע. ד' אלפים תקצט.
אלף קס. 850. תשפ. ד' אלפים תרט.
אלף קע. 860. תשצ. ד' אלפים תריט.
אלף קפ. 870. תת. ד' אלפים תרכט.
אלף קצ. 880. תתי. ד' אלפים תרלט.
אלף ר. 890. תתכ. ד' אלפים תרמט.
אלף רי. 900. תתל. ד' אלפים תרנט.
אלף רכ. 910. תתמ. ד' אלפים תרסט.
אלף רל. 920. תתנ. ד' אלפים תרעט.
אלף רמ. 930. תתס. ד' אלפים תרפט.
אלף רנ. 940. תתע. ד' אלפים תרצט.
אלף רס. 950. תתפ. ד' אלפים תשט.
אלף רע. 960. תתצ. ד' אלפים תשיט.
אלף רפ. 970. תתק. ד' אלפים תשכט.
אלף רצ. 980. תתקי. ד' אלפים תשלט.
אלף ש. 990. תתקך. ד' אלפים תשמט.

אבא (תנא בזמן הבית)[עריכה]

נזכר פאה פ״ב מ״ו מעשה שזרע רבי שמעון איש המצפה [ובא] לפני רבן גמליאל [הזקן] ועלו ללשכת הגזית ושאלו, אמר נחום הלבלר מקובל אני מר' מיאשא שקבל "מאבא" שקבל מזוגות, ולפי סדר הזמנים היה אבא זה תלמיד דהלל ושמאי שהיו סוף הזוגות וכן פירש״י ותוס' בנזיר נו: אך יש גורסין שקבל "מאביו" וכן הוא בפי׳ הרא״ש בנזיר נו: וביוחסין מאמר ראשון ערך ר׳ ישמעאל מביא מתוספתא ביצה פ״ג וז״ל אמרו עליו על ר' אבא ור' אלעזר ב״ר צדוק ועל אבא שאול בן בטנית שהיו חנונים בירושלים, ואם נקים גרסתו (כי בתוספתא שלנו ליתא תיבת ר׳ אבא), הוא אבא זה הנזכר בפאה כמו שבארנו בערך ר״א בר צדוק שהיה אביו דר׳ צדוק שהיה בחורבן ור״א זה היה בזמן ר״ג הזקן.


אבא (כל החכמים ששם אביהם היה אבא)[עריכה]

רב אדא בר אבא, ב"ב כב.

רב אחא בר אבא, שבת קיג:

ר' אחייא בר אבא, ב"ר פצ"ח-מ.

רב אמי בר אבא, נדרים לב.

ר' ביבי בר אבא, ויק״ר פכ״ט-ט.

ר' ברכיה בר אבא, במ"ר פ"ט-מח. והוא ט"ס ע"ע.

רב דימי בר אבא, ברכות נג:

ר' חייא בר אבא, ברכות ה.

רב חמא בר אבא, יבמות סב:

רב חנן בר אבא, ברכות מה:

ר' יהודה בר אבא (תנא), עדיות רפ"ו לגרסת מתניתא דבני מערבא.

ר' יהודה בר אבא (אמורא), מנחות לא:

רב יהושע בר אבא, שבת קכו.

יונה בר אבא, ויק"ר ספל"ה, והוא ט"ס ע"ע.

רב יוסף בר אבא, עירובין ז:

ר' יעקב בר אבא, ב"מ מא. (בזמן רב).

ר' יעקב בר אבא, פסחים קיג. (בזמן רבא).

ר' יצחק ב"ר אבא, ברכות פ"ו ה"ו.

רב ירמיה בר אבא, ברכות כז:

ר' ירמיה בר אבא, קידושין מו.

ר' ישמעאל בר אבא, חולין קכח.

רב נתן בר אבא, ביצה לב:

רב עולא בר אבא, כתובות עד.

רב עוקבא בר אבא, עירובין לד:

רב פפא בר אבא, יבמות כא:

רבא בר אבא, פסחים ל:

רבין בר אבא, חולין פו.

רמי בר אבא, חולין קיא.

רב שימי בר אבא, נדרים לו.

רב שמואל בר אבא, עירובין ז.

רב שמן (שמעון) בר אבא, ברכות לג.

ר' ששא בר אבא, ש"ר רפכ"ד.

ר' תנחומא בר אבא, במד"ר פ"ג-ז.


ר' אבא (סתם)[עריכה]

בשם זה מצינו כמה חכמים בזמנים שונים. והר"הח בעל משפחות סופרים מנה שבעה חכמים בשם ר' אבא סתם מסוף ימי התנאים עד ימי רב אשי. והאמת אך שלשה היו וכולם היו אמוראים. כי מה שמצינו במכלתא בשלח ר"פ ויסע אמר ר' (עקיבא הוא ט"ס) אבא דבר זה שח לי רבינו הקדוש אדם אחד היה בא"י והיו קורין אותו מרוטה וכו' וכן הוא בש"ר פכ"ד-ד. (ובתנחומא הישן בשלח-יח הגרסא א"ר אחא. ובתנחומא הר"ש בובר הגרסא ר' חייא הגדול והוא ט"ס כי ר' חייא לא ירד לבבל מיום שעלה לא"י). ונראה ברור שהגרסא רב אבא הוא הנכון והוא "רב" שהיה שמו אבא ונאמן עלינו עדותו דרבינו האי גאון (מובא בערוך ערך רב) שבג' מקומות נזכר רב בשם "רב אבא" וכולם המה ברייתות.

  1. ברכות מ"ט. רב אבא אומר צריך שיאמר הודאה.
  2. שבת קל"ה: רב אבא אומר הטבילה ואח"כ ילדה. (וגרסא שלנו ר' חמא).
  3. כתובות פ"א. א"ר אבא שאלתי את סומכוס.

ולכן בל"ס בלא ספק גם ר' אבא הנזכר במכלתא עם רבינו הקדוש הוא רב.

ומה שמצינו ביבמות קכא: בברייתא אמר ר' אבא אעפ"כ מת בנו בצמא, צ"ל שם ר' אחא כמובא בב"ק נ. וכן הוא בשקלים פ"ה ה"א. וכן הוא בדק"ס בדקדוקי סופרים, וכן מה שמצינו בתוספתא ביצה פ"א וחולין פד: א"ר אבא זה אחד מן הדברים שהיה ר' חייא אומר אין לי תשובה והשיב ר' אלעזר הקפר ברבי תשובה, בל"ס בלא ספק הוא ג"כ רב. והמאמר מובא בתוספתא חולין פ"ו ושם נשתבש הגרסא. וכן מובא המאמר בירושלמי ביצה פ"ג ה"ג ושם איתא א"ר אבין וצ"ל א"ר אבא ומה שמצינו במדרש תהילים הישן פ"ד ר' נתן בשם ר' אבא, כבר הגיה הרש"ב בובר שם אות ט' שצ"ל ר' נתן בשם ר' אחא. ומה שמצינו שהש"ר שיר השירים רבה פ"ד פסוק אתי מלבנון ר' ישמעאל ב"ר יוסי בשם ר' אבא, הוא ט"ס וצ"ל בשם "אביו", כי המאמר נובע מס"ע רבה פכ"ג שהוא מרבי יוסי. ובזה זכינו לברר שסתם ר' אבא הנזכר בזמן התנאים הוא רב שאמרו עליו רב תנא ופליג.

וכן ר' אבא הנזכר בסדר תנאים ואמוראים, ובספר הכריתות ימות עולם שער ב'. וז"ל כשבא רב לבבל בשנת תק"ל לשטרות מצא את ר' אבא מנהיג שררה בבבל וכל זמן שהיה ר' אבא קיים לא הנהיג רב שררה עד שנפטר ר' אבא. בזה היטב כיון היוחסין שזה ר' אבא הוא אבא בר אבא אבוה דשמואל, שהוא היה באמת הראש והמנהיג בבבל בכלל. ואע"פ שבנו שמואל היה גם בחייו ריש מתיבתא בנהרדעא ורב בסורא, אבל שררה הראשית היתה תחת יד אבוה דשמואל וכאשר מבואר בערכו. וזה כונת רבינו בעל הכריתות.

ומה שמביא הרב בעל משפחות סופרים "ר' אבא" אמורא בא"י שונה הלכות מפי רבינו הקדוש מירושלמי שבת פ"א ה"ב ר' אחא ר' בא בשם "רבי" משיטול ידיו באמת הוא ט"ס וצ"ל בשם "רב" כי כן הוא מפורש בשבת ט: מאימתי התחלת אכילה רב אמר משיטול ידיו. ומה שמביא מב"ר פ"י-ח שאמר ר' אבא אף כל דא לא הוי צריך למקשי דהא רבי הוה יתיב ודרש והא אמור לאבא יודן היה אמורא וכו', וכאן הוא בל"ס הכונה על רבינו הקדוש בידוע שאבא יודן היה אמורא שלו. אבל לא הרגיש החכם הנ"ל שט"ס נפל במדרש רבא והמקור הוא בירושלמי ברכות פ"ד ה"א כח: ושם הגרסא נכונה, א"ר אסי ר' יוחנן פליג - ואפילו אף עלה לא הוה צריך מפלגא, דרבי מפקד לאבדן וכו'.

וכן יאמר שם שזה ר' אבא קיבל מפי תלמידיו דרבי, מר' חנינא כמנחות פ"ח: א"ר אבא א"ר חנינא, אבל כבר מחק בשיטה מקובצת תיבת ר' אבא, וכן מובא בדק"ס שבכל הכ"י ליתא תיבת "ר' אבא". ומה שמצינו כתובות פ"א ה"י ר' אבא בשם ר' ינאי, באמת המאמר הזה מובא כתובות ט"ו. אך בשם ר' ינאי. ובסנהדרין פ"ג ה"ח ר' ברכיה ור' חלבו ר' בא בשם ר' ינאי, ג"כ אין ראיה, כי בל"ס חסר שם אמורא האמצעי ככתובות ע"ט. א"ר אבא א"ר הושעיא א"ר ינאי, ובנדרים כ"ב. שם ר' אבא אך מפרש דברי ר' ינאי, וכן יאמר שמצינו אותו יחד עם ר' יונתן כויק"ר פכ"ב-ט ר' אבא ור' יונתן בשם ר' לוי אמרי. לפלא איך לא הרגיש כי ט"ס נפל שם כי איך אפשר שר' יונתן יאמר בשם ר' לוי מי שהיה דרשן בבהמ"ד בבית המדרש דר' יוחנן? אבל גרסת הילקוט תהלים קמו ר' אמא ורב ביזנא בש"ר מאיר.

וכן יאמר שזה ר' אבא אשר רשב"ל בעא קמיה והוא השיב לו כנדרים פ"א ה"ב, בזה כבר העיר במבוא הירושלמי ערך ר' בא שהוא ט"ס. וקרוב לומר שהפשט הוא, רשב"ל בעא קומי ר' בא פי' שר' בא שאל מרשב"ל.

לכן נראה ברור שאך שלושה ר' אבא סתם היו ונבארם כסדר זמנם.


ר' אבא א)[עריכה]

בדור שני ושלישי. בבלי ועלה לא"י, ע"פ עדות רש"ג רב שרירא גאון באגרתו ח"ב פ"ג הנדפס ביוחסין השלם וז"ל ואחרי הדורות האלה היו ר"נ ורב יהודה ור"ה ורב חסדא ורב ששת בבבל וחכמים אחרים שהיו באין ושבין כמו "רבי אבא" שהיה משארית הראשונים ור"י נפחא ור"ז וכו'. והאמת כן הוא שהכיר עוד את רב ככתובות כא: איתיביה רב ספרא לר' אבא, א"ל אף לדידי קשיא לי ושאילתיה לרב יצחק ב"ש בר מרתא, ורב יצחק לר"ה ור"ה לחייא בר רב וחייא בר רב לרב וא"ל הנח לו וכו', ומפשטות הגמרא משמע שכולם היו בזמן אחד ובמקום אחד, וכן ב"מ קז. אשכחינהו ר' אבא לתלמידיה דרב א"ל מה אמר רב בהני קראי אמרו לו הכי אמר רב וכו'. וידוע שהיו נקראין תלמידי דרב אך בחייו או בהשנים שמלך שמואל אבל אח"כ היו כולם נקראין תלמידי דר"ה, וא"כ בע"כ היה זה עוד בחיי רב או שמואל.

ואע"פ שלא מצינו שדבר פא"פ פה אל פה עם רב אבל מצינו חולין צב. שאמר לר' ירמיה בר אבא כי דריש להו רב להני קראי באגדתא כוותך דריש להו. ובקידושין רפ"ב מצינו אמר ר' בא אתא עובדא קומי רב. וכן מצינו ר' אבא אמר רב כיומא סד:, ביצה טז:, מגילה ל., יבמות לז: סח: עז., גיטין פז:, ובירושלמי בכמה מקומות כדמובא באריכות בספר כנסת חקקי ישורון.

וכן מצינו ר' אבא אמר רבי (רב דק"ס) אסי כב"ב קמ:, ובכתובות מג. איתא בטעות ר' יוסי.

וכן מצינו ר' אבא אמר שמואל כברכות נ., עירובין יג:, סוכה יג:, מגילה ה., גיטין עט:, חולין צב:, ובירושלמי בכמה מקומות. ומעירובין פ"ו ה"ז משמע שדבר פא"פ עם שמואל שאמר ר' בא, ר' שמואל אסברא לי ושם איתא בפירוש שהכונה על שמואל. וכן עירובין פ"י ה"ג יספר ר' אבא מעשה באשתו של פרסי – אתא קומי ר' שמואל וכו' וידוע שהפרסים היו אך בבבל.

ואין אנו צריכין להתעקש ולומר שכל שמועתם של רב ושמואל שמע מפי תלמידיהם כדעת הגאון בעל דורות הראשונים בח"ב רכ"ט בהערה ק"ט, כי האמת עם רבינו רש"ג שהיה משארית הראשונים וזכה עוד לשמש בילדותו את רב ושמואל, ויש שרוצים לומר שבילדותו היה בא"י וקיבל מר' יוחנן וראייתם מב"מ קז. שאמרו אשכחינהו ר' אבא לתלמידי דרב – אמר להו, ר' יוחנן לא אמר הכי, מזה רוצים לומר שהיה בידו קבלות מר' יוחנן בעוד שרב היה בחיים או בימי שמואל, אבל אין שום ראיה מזה שאפשר ששמע זאת בשם ר' יוחנן, וכפשטות הלשון שאמרו ברכות כד: שר' אבא הוה קמשתמיט מרב יהודה דהוי קא בעי למיסק לא"י, משמע שזה היה בפעם הראשונה שרצה לעלות, וזה היה זמן רב אחרי פטירת ר"וש רב ושמואל. ובאמת היה ר' אבא תלמידו המובהק דרב הונא ורב יהודה.

כדמצינו גיטין מו: שאמר לר"ה למדתנו רבינו. בעי מר"ה בנזיר יג., סוטה ח:, חולין ט., נדה יב., יתיב קמיה דר"ה ע"ז ו:, וכן צ"ל בב"ק קב., ר' אבא אר"ה אמר רב הונא כשבת ה. מא. קיג:, סוכה יג:, יבמות צח., כתובות כא: קד:, נדרים עז., גיטין סג: פ: פט., קידושין ע:, ב"מ מז. קז:, סנהדרין ל:, חולין קלג., ובירושלמי ברכות פ"ז ה"א, ע"ז פ"ד ה"ח, שבועות רפ"ד, סנהדרין פ"ג ה"ט. וכן מצינו שהיה בסורא מקום ר"ה כב"מ יא., ובשבת מז. לוי בר שמואל אשכח לר' אבא ולר"ה ולרב הונא בר חייא דהוו קיימי אפתחא דר"ה דרב הונא. וכן מצינו שהתפאר אח"כ לפני ר"ז ר' זירא ואמר חולין נז: חיי דמר מיומא דסליק מר להכא הוה לן פתחון פה קמיה דר"ה.

ומה שמצינו בב"ק צז. ששלח ר' אבא למרי בר מר בעי מיניה מר"ה, שם צ"ל ר' אבא בר זבדי כגיטין פו: ב"ק כא. וב"מ סד:. ור"ה היה גדול בעיניו מאוד וכשנפטר ר"ה והביאוהו לא"י הספידו ר' אבא ואמר עליו ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה לו מו"ק כה. ומה שמצינו זבחים לו: איתיביה ר"ה לר' אבא הוא ר"ה השני שהיה תלמידו דר"ה והלך לא"י ושם היה נקרא ר' הונא כמבואר בערכו.

וכן ישב לפני רב יהודה בחיי ר"ה וקיבל ממנו כברכות יא: ר' אבא ור' יוסי בר אבא אקלעו לההוא אתרא בעו מינייהו – אתו שיילוהו לרב מתנה לא הוה בידיה, אתו שיילוהו לרב יהודה. ובעירובין מט., ב"ב מב: הקשה לרב יהודה במעצרתא דבי רב זכאי. ר' אבא אמר רב יהודה חולין צב. צג., פאה פ"ז ה"ג, שבת פ"א ה"ד ספ"ד, יבמות פי"ב ה"א, שבועות פ"ג ה"א ועוד בכמה מקומות בירושלמי. והנה מלבד שני רבותיו אלו קבל מכל גדולי הדור ההוא כב"ב קע. א"ר אבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב.

וכן מצינו ר' אבא אמר רב חסדא כשבת פ"ז ה"א, כתובות פ"ג ה"ז, קידושין פ"ד ה"ב, ב"ב פ"ג ה"א, מנחות פח:.

ר' אבא א"ר ירמיה בר אבא אמר רב מגילה יח: וכן צ"ל בסנהדרין כט., ובחולין נז. ר' אבא אשכחיה לר' ירמיה בר אבא דקבדק בצומת הגידין א"ל למה לי מר כולי האי, ושם צב. א"ל ר' אבא כי דריש רב להני קראי באגדתא כוותך דריש. וכתובות ס. אמר רבא א"ר ירמיה ב"א בר אבא, נראה שצ"ל ר' אבא אמר ר' אבא אמר ר' ירמיה בר אבא.

וכן מצינו ר' אבא אמר רב חייא בר אשי אמר רב, שבת לד. נ: קיג. קכד: קמב:, חולין נז:, נדה טו:, ובירושלמי בכמה מקומות כמבואר בערך ר"ח בר אשי.

ר' אבא אמר רב כהנא (תלמידו דרב) שבת לח. קכה.

מר"נ מרב נחמן, כדמצינו עירובין עו: בעי מר"נ, וכתובות עז: מתקיף על דברי ר"נ.

ר' אבא א"ר תדאי שבת לח:.

ובהיותו אצל רבותיו ר"ה רב הונא ורב יהודה התרועע עם כל גדולי תלמידיהם עם ר"ה בר חייא שהיה מזקני הדור כמו"ק כו. שפ"א שפעם אחת ישבו יחד ובאת בת נעמיתא וחטפה לתפלין שלו ורץ ר' אבא וצדה וחנקה והציל התפילין. ובירושלמי מו"ק פ"ג ה"ד איתא להיפוך. ובשבת מז. לוי בר שמואל אשכח לר' אבא ולר"ה בר חייא דהיו קיימי אפתחא דבי ר"ה.

ועם ר"ז ר' זירא כב"מ יא: כי אתא ר' אבא לסורא, ר"ז קיבלה ר' אבא לא קיבלה, ובמו"ק כב. חולין נ. נאמר בפירוש שהיו חברים. וגם בא"י היו חברים אהובים וכאשר נבאר הלאה.

עם רב יוסף כב"ק קב., ע"ז ו: יתיב רב יוסף אחורי דר' אבא ויתיב ר' אבא קמיה דר"ה. ובשבת כח. מתיב ר' אבא – אמר רב יוסף א"ה אי הכי היינו דמתרגמינן וכו'.

ועם רב כהנא (תלמידו דרב יהודה) כחולין יט. יתיב ר' אבא אחורי דר"כ ויתיב ר"כ קמיה דרב יהודה.

וכן התרועע עם עולא ורבב"ח ורבה בר בר חנה שהיו אז מהנחותי כפסחים נג: עולא הוה רכיב חמרא – ור' אבא מימיניה ורבב"ח משמאליה ושאלו ר' אבא ודאי דאמריתו משמיה דר' יוחנן וכו', ורב יוסף קרי עליה מים עמוקים וכו', ומזה אנו רואים שהמעשה היה בבבל. וכן מצינו ב"מ יא: אותיב ר' אבא לעולא ועולא אמר עליו דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא. וכן קידושין נח. גיטין נ: שאותיב לעולא.

וקרוב מאוד לומר שע"י התחברותו לעולא שהיה עולה תמיד לא"י וספר לו מגדולת ר' יוחנן נצתה בלבו אהבה לעלות לא"י ולראות בעיניו את רבן של כל ישראל, ואע"פ שרבו רב יהודה לא הניח לתלמידיו לעלות לא"י ודרש להם כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה כברכות כד: אך יען שראה שחבירו האהוב לו, ר' זירא לא השגיח ע"ז ועלה לא"י כשבת מא. לכן השתמט גם הוא מרב יהודה, וקודם פרידתו לא יכול להתאפק מלילך לבית הישיבה ליקח ברכת פרידה ושמע שם דין חדש עד שאמר אילו לא באתי אלא לשמוע ד"ז דבר זה דיי.

נסיעתו לא"י היה דרך הים כר"ה לה. כי סליק ר' אבא מימי, וע"פ פשטות קאי כשהלך לא"י, ועלה לנמל עכו ככתובות קיב. ר' אבא מנשק כיפי דעכו, כי כשזכה לראות עפר ואבני א"י התחיל לנשקם מרוב חביבותיה. ושם מצא את ר' אבא דמן עכו כע"ז לד: ההוא ארבא דמורייסא דאתא לנמילא דעכו אותיב ר' אבא דמן עכו נטורי בהדה א"ל ר' אבא (וגרסת רבא מוטעת כי רבא לא הלך מעולם לא"י) עד האידנא מאן נטרה וכו'.

וביצה לח. כי סליק ר' אבא התפלל יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל, וכן היה דכי סליק אשכחא לר' אבין (לר' יוחנן הוא ט"ס) ולר' חנינא בר פפי ור"ז ואמרי לה ר' אבהו ור"ש בן פזי ור' יצחק נפחא דיתבי וקאמרי, והקשה להם אך הם שחקו על קושייתו והשיב להם גולתיכו שקלי? הדר שחקו עליו ורב אושעיא אמר ששפיר שחקו עליו, אבל רב ספרא אמר שהצדק עם ר' אבא.

ובחולין נז. כי סליק ר' אבא אשכחיה לר"ז לר' זירא א"ל חיי דמר דמיומא דסליק מר להכא הוי לן פתחון פה קמיה דר"ה ואמר לן – ואשכחניה נמי לר' ירמיה בר אבא ב) וכו' ופרש"י שתרוייהו היו מבבל וסלקי לא"י ור"ז סליק ברישא, ומגילה פ"ד סה"א חולק עם ר' זירא בלשון רב יהודה רבם והיה ר"ז מסתכל ביה א"ל מה את מסתכל בי מה ידעת ולא נדע. ובאמת מצינו שר"ז החשיבו מאוד וכשבא ר"ז לבית ר' אבא אכל כבד ששלקו ר' אבא אע"פ שלא אכל במקום אחר כתרומות פ"י ה"ו, ור"ז אמר הא מלתא מר' אבא שמיע לי כתובות כב. וכשבא לטבריא זכה עוד לראות את ר' יוחנן שהיה אז זקן גדול, ואע"פ שלא מצינו שדיבר אתו פא"פ אבל מצינו שהיה עוד בחיים כחולין יט: שאמרו אזל ר' אבא אמרה קמיה דר"א דר' אלעזר אזל ר"א ר' אלעזר אמרה קמיה דר' יוחנן. וקבל הלכות ממנו כדמצינו ר' אבא אר"י אמר ר' יוחנן כעירובין מו:, שבת פ"ג ה"ז, יומא פ"א ה"א, נדרים פ"א ה"א, נזיר פ"ב ה"י, ובמדרשים בכמה מקומות, וזכה עוד לראות את רשב"ל רבי שמעון בן לקיש (שנפטר קודם ר' יוחנן) כנדרים פ"ד ה"ב שבעי ששאל מרשב"ל, ובשבת סג. ר' אבא אר"ל אמר ריש לקיש כמה דרשות. וכן קיבל מר' אלעזר כדמצינו שאמר בשם ר"א כמעשרות ספ"ד, חלה רפ"ב, יבמות פ"ג ה"ג. וב"ק קיז: יתיב ר' אבהו ורח"בפ ור' חנינא בר פפי ור"י נפחא ויתיב ר' אילעיא גבייהו ואתא ר' אבא לשאול להם – וא"ל זיל לגביה דר' שמעון בן אליקים ור"א ור' אלעזר בן פדת – אזל לגבייהו. ובר"ה לה. א"ר אבא מסתברא מלתא דר"א דר' אלעזר, וזה היה כשנפטר רשב"ל, ור' יוחנן היה חולה וישיבתו הנהיגו תחתיו ר"א ור"ש בן אליקים תלמידיו הגדולים ששמשו אותו ימים רבים, ור' אבא קבל מכולן כדמצינו ר' אבא א"ר חייא בר אבא אר"י אמר ר' יוחנן כשבת קיג. (לגרסת דק"ס דקדוקי סופרים), ברכות פ"ד ה"ד, פאה פ"ג ה"א, קידושין פ"ד ה"י.

ואחר פטירת ר"י ור"א כשמלך ר' אמי היה אז ר' אבא מגדולי הדור עד שאמרו סנהדרין י"ז. אבותינו שבא"י הוא ר' אבא. וכן שבועות מז. קראו ר' אמי כן, ואע"פ שאמרו ב"ב ל"ג: יתיב ר' אבא קיה דר' אמי, זה אך יען שר' אמי היה הריש מתיבתא ישב לפניו, אבל לא כתלמיד לפני הרב אך כחבר וכשהיה ספר לר' אמי איך לפסוק הדין הראה לו את דעתו הרחבה, כגיטין פ"ב ה"ו אתא עובדא קומי ר' אמי, - א"ל ר' אבא, א"ר אסי אילולא ר' בא כבר היינו באין להתיר ע"ז שלהן.

והוא ור' אסי איקלעו לבי ר' אבא דמן חיפא כשבת מ"ה: וכן סנהדרין פ"א רה"ד ר' בא ר' יסא בשם ר' יוחנן. וכשהלך ר' אמי וישיבתו לקיסרין הלך גם הוא שמה וישב עם ר' אבהו כסנהדרין ו'. שהקשה לר' אבהו. ובכתובות פ"ד: יתיב ר' אבהו ורחב"פ ור"י נפחא ויתיב ר' אבא גבייהו. וכן מצינו שחולק עם ר' אבא בר ממל כברכות פ"ד ה"א, ועם רב שמואל בר יצחק כסוכה ג'.

ור' אבא לא עשה את התורה קרדום לחפור בא אך תיכף כשבא לא"י השתדל למצא מקור לפרנסת ביתו. וכדמצינו שעסק בתכשיטי משי כב"ק קי"ז. ההוא גברא דאחוי אמטכסא (תכשיט משי) דר' אבא יתיב ר' אבהו ורחב"פ ורי"נ וכו', וזה היה עוד בחיי ר"א וה' הצליחו ובירך מעשי ידיו כ"כ עד שגם מרכבות ופרדים היו לו כחולין ע"ט. שאמר לשמעיה אי מעיילת לי כודנייתא בריספק עיין להנך דדמיין להדדי ועייל לי. ומסחרו פרץ כ"כ עד שהוצרך לילך לבבל וזה שמצינו קידושין נ"ט. רב גידל הוה מהפך בההיא ארעא אזל ר' אבא זבנה אזל רב גידל קבלה לר"ז ור"ז קבלה לר"י נפחא א"ל המתן עד שיעלה אצלנו לרגל כי סליק א"ל עני המהפך וכו'. אך מזה אין ראיה כ"כ כידוע שרב גידל עלה ג"כ לא"י ואפשר שהמעשה היה בא"י. אבל מצינו בפסחים נ"ב. ששאלו רב ספרא כגון אנן דידעינן בקביעא דירחא, - א"ל הכי אמר ר' אמי וכו' והלשון משמע ששאלו בבבל.

וכן מצינו ב"ק ק"ד: שרב יוסף בר חמא היה חייב לו כסף וביקש מרב ספרא כשילך לשם יביא לו הכסף. וזה היה כשהיה ר' אבא זקן כדאמר רבא לרב ספרא שם דלמר אדאתיה שכיב ר' אבא (דזקן היה, רש"י), וכן מצינו ששלח מא"י לרב יוסף בר חמא כמה הלגות כב"ב קכ"ז קכ"ח. קכ"ח: אבל את בנו רבא לא ידע וכחולין מ"ג: שפ"א פסק רבא דין ואיגלגל מלתא ומטי לקמיה דר' אבא (בא"י) א"ל זילו אמרו לבריה דרב יוסף בר חמא דלישלים וכו', וזה יען כי את אביו לא ידע ולא את בנו.

וכן מצינו כמה פעמים שתבע את ר' יצחק בר יוסף לדין אודות כסף לפני ר"י נפחא ולפני ר' חנינא בר פפי כב"ב ק"עץ קע"א:

והוא לא התגאה ברוב עושרו, אך מכספו פיזר לאביונים בדרך כבוד כדי שלא יתביישו ככתובות סז: ר' אבא הוה צייר זוזי בסודריה ושדי ליה לאחוריה וממצי נפשיה לבי עניי ומצלי עיניה מרמאי. וכן המעשה המבוא בקידושין נ"ט. שהפקיר שדהו לרבנן.

את יום השבת קיבל ברב פאר והדר כשבת קי"ט. שהיה קונה מי"ג טבחי בשר בי"ג אסתרי ומשלים להו אצינורא דדשא וא"ל אשור הייא.

ולא נשא פני כל ואך האמת היה נר לרגלו ככתובות פד: שאמר לר' אבהו ורחב"פ ורי"נ משום דבי נשיאה נינהו מחנפיתו ליה?

ומרוב השנים שחי בא"י קנה לו זכות אזרח עד שהתרגל במאכלים גם בדברים שבני בבל מאסו כשבת קמה: רב ספרא איקלע להתם והאכילו ר' אבא מתרנגולת (שבישלה ושרה אותה ימים רבים בחמין רש"י) ואי לא שהשקהו יין ישן בן ג' שנה היה נאנס להקיא, והיתה נקראת בפי הבבלים תרנגולתא דר' אבא.

וכל עושרו והצלחתו תלה שבאו לו אך בזכות א"י ככריתות כט. שאמר ידע "בהא" לשנויי שמעתא ואי לא דסליק התם לא הוה ידע דא"י גרמה ליה.

מאמריו בהלכה ואגדה מפוזרים ע"פ כל הש"ס בבלי וירושלמי ומדרשים ואין זה מעין מלאכתנו ותמצאם בספר היקר כנסת חקקי ישורון. ואנחנו לרגל המלאכה נביא אך מאמריו היקרים באגדה, כשבת כה: דרש נשיתי טובה זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לת"ח. חגיגה טז. כל שלא חס על כבוד קינו רתוי לו שלא בא לעולם. ומגילה יד. המשל הנפלא בבעל התל ובעל החריץ. סוטה כב. מאי קטן שלא כלו לו חדשיו זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. סנהדרין צח. אין לך קץ מגולה מזה ואתם הרי ישראל ענפכם תשאו. שם קב. מאי אחר, אחר שתפשו הקב"ה לירבעם וא"ל חזור בך, א"ל מי בראש א"ל בן ישי בראש אי הכי לא בעינא (היינו שהקנאה הביאו לכל פשעיו). חולין פט. קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולין להחזירו. ברכות פ"ב סה"ג יהי מקורך ברוך יהי מקראך לקבר ברוך. וכן היה בקי בלשון יונית כאיכה פ"ד פ' סורו. ורגיל לפרש לשונות סתומות כיומא מא: ע"ז כט..

דבריו ע"ד הצחות ברכות סב. שאמר לרב ספרא עד השתא לא עיילת לשעיר וגמרת מילי דשעיר, סנהדרין מד. אסא דקאי ביני חלפא אסא שמיה ואסא קרו ליה, מו"ק פ"א ה"ז עלת כלתא נפק טרחותא.

האומרים בשמו[עריכה]

ר' אבא ב) ב"ר פי"ג-ו, וכן נזכרו שניהם ביחד ברכות פ"א ה"א א"ר אבא כתיב השמש, אמר ר' בא כתיב הבוקר, והוא פליג על ר' אבא.

ר' אבא (רבה) בר רב הונא בשמו גיטין פ"ז ה"ו, וכפי הנראה שהיו חברים בבבל כי בר"ה פ"ד ה"ו ושקלים ספ"א אומר ר' אבא בשמו.

ר' אבא בר יודן בשמו ויק"ר פ"י-ג.

אביי בשמו ברכות כח:.

ר' אבין בר בנימין בשמו ויק"ר פ"י-ה. אך שם הוא ט"ס וצ"ל ר' אבא בריה דרב פפי כפדר"כ קס"ג.

ר' אחא בשמו שבת רפ"ו רפ"ך, מגילה פ"ד ה"יא, ויק"ר פ"י-ה.

ר' אחא אריכא דהוא ר' אחא בר פפא איתיביה שבת קיג..

ר' ברכיה בשמו יבמות פ"ד הי"א ובנדה פ"א ה"ג, תנחומא קדושים-ד, מד' תהלים פי"א-ב.

ר' הונא בשמו ערלה פ"א ה"א, וכן מצינו זבחים לו: איתיביה ר"ה לר' אבא, והוא ר"ה תלמידו דר"ה שעלה לא"י ונזכר בשם ר' הונא, או ר' חונא וזה שמצינו ערלה פ"ב ה"ג ר' חונה בשם ר' אבא.

ר' זירא ב) בשמו ברכות פ"א ה"ב, שבת פי"ט ה"ג.

ר' זריקא בשמו שבת לח:, וב"ב קל. א"ל ר' אבא הורה אתמר.

ר' חזקיה בשמו שבת פ"ז ה"א, וכן צ"ל ביבמות פ"ח ה"א.

ר' חלבו בשמו מד' תהלים פ"ד ס"ד, אך שם צ"ל ר' אבא סמוקא.


ר' יודן תלמידיה ככתובות פ"ב ה"ד, ואמר בשמו מד' תהלים פי"ח סי"ז.

ר' יונה שאלו כלאים פ"ט ה"ג, תענית פ"ד ה"א טז:, ואמר בשמו ברכות פ"ד ה"א, קידושין פ"ד ה"י.

ר' יוסי בשמו פאה פ"ד ה"א, ושאלו ביצה פ"ח ה"ב.

ר' יוסי בר אבין בשמו יבמות פ"ד הי"א.

רב יוסף בר חמא נזכר לעיל.

ר' יצחק בר ביסנא שא"ל ר' אבא אסרתינהו עלך ע"ז לג:.

ר' ירמיה בעא מיניה שבת סה. וקרא לר' אבא מר כשבת קכד. הקשה לו שבת קמג: ובשבת פי"ד ה"ד כששאלו לר' ירמיה אמר הא ר' בא קומייכון, ופסחים פ"ה ה"ב א"ר יסי אנא חמית לר' ירמיה תפיס לר' בא א"ל אמור לי טעמא דר' יוחנן. וביומא פז. ר' ירמיה הוה ליה מלתא לר' אבא (שר' אבא היה כועס על ר' ירמיה) אזל יתיב אדשא דר' אבא. בהדי דשדיא אמתיה מיא מטא זרזיפי דמיא ארישא אמר עשאוני כאשפה - שמע ר' אבא ונפק לאפיה א"ל השתא צריכנא למיפק דעתך וכו'.

ר' סימון מד' תהלים פ"יח סי"ח והיו כמו חברים כדמצינו שאמרו תרוייהו פסחים פ"ד ה"ד פ"ה ה"ז, תענית פ"ב הי"ב.

רב ספרא הקשה לר' אבא פסחים נא:, סנהדרין ו., וקרא לר' אבא מר כברכות סב:, וקראו משה כחולין צג., ואיקלע לביתו כשבת קמה:, אמר בשמו כתובות כא:, שאלו סנהדרין ו..

ר' פנחס בשמו ב"ר ספע"ח.

קלא ר' אבא אורי ליה. נדה נט:.

רב שמואל בר אבא מהגרוניא היה בנו חורגו כב"ק פח. ולמד אצלו ובעי מיניה ב"ק ז:.

רב שמואל בר יהודה בשמו שבת ה., גיטין פט., ב"מ קז..

רב שמואל בר ייבא בשמו נדה טו:.

ר' תנחומא בשמו איכ"ר פ"ב ס"ג.

ורבנן דקיסרי בשמו מגילה ה..

אשתו ומשפחתו[עריכה]

מצוני שעוד בהיותו בבבל נשא אשה אלמנה אמו דרב שמואל בר אבא מהגרוניא כב"ק פח. וכשמתה בא לדין עם בן חורגו בדבר הנכסים שהניחה אשתו. ר' ירמיה בן אבא אוקים ביד בנו חורגו. ורב הושעיא אוקים ביד ר' אבא עד שבא לפני רב יהודה רבו והוא פסק שהמה שייכים לר' אבא אבל ר' ירמיה בר אבא הראם הדין עמו.

וכן מצינו שנשא בת חכם אחד שונה ברייתות בשם אגרא כחולין קד: ושאל מר' אבא כמנחות כט:.

ואע"פ שלא מצינו אם היו לו בנים או בנות אבל מצינו שבת קה: שהיה דרכו למירמא אימתיה אאינשי ביתיה יהי לוקח כיסויי בדים ושיבר לפניהם.

זמן ומקום פטירתו לא נזכר בשום מקום, אך זאת ידוע שהאריך ימים כי זכה לראות את רב ושמואל. ועוד בימי רבא היה בחיים כב"ק קד:.


ר' אבא ב)[עריכה]

אמורא בא"י בדור החמישי וירד לבבל, וקיבל תורתו מר"ז כשביעית פ"ה ה"א פ"י ה"א, עירובין ספ"ה, יבמות פ"י ה"א ה"ב ה"ו, נדרים פ"ד ה"א, מכות פ"א ה"ב, גיטין פ"א ה"ד שאמר בשם ר"ז, ומר' ירמיה כשבת פי"ד ה"ג ששאל לר' ירמיה וביבמות פ"ג הי"ב אמר בשם ר' ירמיה. וכן מצינו שאמר בשם ר' אבא א) כב"ר פי"ג ס"ו.

בשם ר' אחא ע"ז פ"ב סה"ח. בשם ר' אמי פסחים נב. ובשם ר' ברכיה כב"ר פכ"ו ס"ח. בשם ר' מיישא גיטין פ"ב סה"ג. והיה חבירו דר' מני ב) וחולק עמו כקידושין פ"ג סה"ב, ושאל מר' מני כשבת פי"ז סה"ב. ‫וכשגברו הגזירות בא״י ורבין וכל נחותי‬ ‫ירדו לבבל‪ ,‬ירד גם הוא עמהם וישב עם‬ אביי וכל גדולי הדור כמעילה ג‪: ‬איתיביה‬ ‫ר״פ לאביי — אישתיק כי אתא לקמיה‬ דרי אבא א״ל וכו'‪ ,‬ופשטית הגמרא שר"פ בא לשאול מר' אבא, ובחולין צז: א"ל ר' אבא לאביי, וב"ק קב: א"ר אבא - מתקיף לה ר"ז - א"ל אביי, ובריש הוריות אמר אביי - א"ר אבא והא לא תנן הכי, ובחולין יד. א"ר אבא - א"ל אביי מי דמי, ובמנחות פט: חולק עם אביי ובנדרים נט. מתרץ קושיית רמי בר חמא.

ובדורות הראשונים ח"ב רל. ישער שזה ר' אבא הוא הנקרא בבבלי רבה או רבא בר מתנו והוא הנזכר סוף הוריות כשהוצרכו אחרי פטירת רב יוסף לריש בפומבדיתא היו שם אביי ורבא ור"ז ב) ורבה בו מתנה (הוא ר' אבא) כי בחרו בשני בבליים, ובשני גדולי הדור שבאו מא"י את ר"ז ור' אבא ע"ש בדבריו היקרים.

ונראה שזה ר' אבא הוא הנזכר כתובות פה: ההוא דאפקיד מטכסא בי רב דימי אחוה דרב ספרא ששכיב רב דימי אתא לקמיה דר' אבא, וזה א"א להיות ר' אבא א) קודם שהלך לא"י כי אז לא הגיע עוד להוראה וכשבא כפעם בפעם לזמן קצר לבבל לא הורה שם, ולפי תואר השמות משמע שהמעשה היה בבבל לכן בל"ס הוא ר' אבא ב) ולכן אע"פ שאביי מלך אז, אבל ר' אבא שהביא תורתו מא"י והיה מגדולי הדור הורה הוראות בבואו לבבל. וזה ר' אבא מצינו ששאל מרבה בר מרי כסנהדרין קא. וכמבואר בערכו. ובמבוא הירושלמי ערבב ר' אבא הראשון והשני יחד, ובירושלמי נזכר הרבה פעמים אך קשה מאוד לברר אם הוא הראשון או השני.

ר' אבא ג)[עריכה]

אמורא דא"י וירד לבבל בדור רב אשי. זה ר' אבא נשכח כמת מלב מכל כותבי דברי הימים וכל מקום שמצאו את ר' אבא עם רב אשי בדאו מלבם שהוא רב אשי הקדמון או שהגיהו שצ"ל רב אסי.

ובאמת היה ירושלמי וכאשר נחרבו ישיבות א"י כשנהרג יליאנס הקיסר היקר אוהב לר' הלל אשר תיקן את העיבור, בשנת תר"ע לשטרות, וגברו המינים ונהרגו כל חסידי עליון נחרבו אז כל ישיבות א"י ויתר הפלטה ברחו לבבל וידוע מאגרת דרש"ג ח"ג פ"ד שרב אשי נפטר תשלח. ומלך קרוב לששים שנה היינו משנת תרפב, ובזמן ההוא או שנים אחדות קודם לזה בא ר' אבא ולקח חלק גדול בסידור הש"ס עם רב אשי ורבינא. הראש והראשון אשר זכה בזה להחזיר העטרה ליושנה הוא הרב בעהמ"ח כנסת חקקי ישורון ואחריו החזיק הגאון החכם בעל דורות הראשונים, ומשניהם הרב בעל משפחות סופרים בלי הזכיר שמם.

והמקור הראשון הוא מתשובת הגאונים הנדפס בזכרון לראשונים ס"רמח וז"ל "בימי ר' אבא ור' חנינא האחרונים שהיו בימי רב אשי".

ואם הגאון אומר כן בלי ספר נמצאו שמותיהם בבבלי, והאמת כן הוא כי מצינו אותו הרבה פעמים דשקיל וטרי עם רב אשי ומוסר לו תורת א"י כשבת קנ: א"ל ר' אבא לרב אשי "במערבא" אמרינן המבדיל וכו'. וכן ב"ק כז: אמר לרב אשי "במערבא" אמרי אין דרכן וכו'. וכן אמר לרב אשי הלשון אתון מהכא מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה כתענית ד. ב"ב קמז. קמח., בכורות נה. ושקיל וטרי עם רב אשי כיומא מח. גיטין לד:. מנחות לז., נדה סב: סה: ובכל אלו המקומות כשנעיין אי אפשר לטעות ולומר שהוא איזה רב אשי קדמון. כיומא מח. בעי ר"פ - א"ל ר' אבא לרב אשי ת"ש, וכן ברכות לט: אמר ר"פ הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה - א"ר אבא ובשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות - וע"ז אמר רב אשי חזינא לר"כ דנקיט תרתי וכו', ובשבת קיז: נשנה המאמר דר' אבא בלי דברי ר"פ ואעפ"כ נשנה בלשון א"ר אבא ובשבת וכו', והיה צ"ל א"ר אבא חייב אדם לבצוע על ב' ככרות בשבת, אך יען שהמקור הוא מברכות לט: ושם שקאי אדברי ר"פ שייך לומר "ובשבת" לכן נעתק ג"כ הכא לשון זה.

ובכתובות קיא. א"ל רבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים מתנינן לה, צ"ל א"ל ר' אבא, וכן הוא בילקוט ישעיה רמז דש, וכן ב"ק קיז. איתיביה ר' אבהו לרב אשי צ"ל ר' אבא. והגאון בעל דוה"ר בח"ב רפח. יאמר דבר אמת מה שאמרו במנחות מב. רבינא ורב סמא הוו יתבי קמיה דרב אשי חזייה רב סמא לגלימא דרבינא דסתר - א"ל לא סבר לה מר - א"ל בשעת עשייה אתמר, איכסף רב סמא. א"ל רב אשי לא תתקיף לך, חד מינייהו כתרי מינן, ופרש"י ורבינא מא"י היה. ולפלא שלא מצינו בשום מקום שרבינא היה ירושלמי ומנין לקח רבינו המקור לזה. אך האמת שטעות קטן נפל בספרים וצ"ל "ר' אבא" והוא ר' אבא זה שהיה מא"י.

וזה ר' אבא לא נזכר עוד בירושלמי כי בימיו כבר נחרבו כל ישיבות א"י וכבר נגמר הש"ס ירושלמי.


אבא אבי אביו דשמואל[עריכה]

כברכות יח: בבלי לערך בדור רבי.


אבא אבוה דר' אבא מרי[עריכה]

נזכר ברכות פ"ט ה"ג ואמר שם בשם ר' אחא, ובפאה פ"א ה"א ג: איתא בטעות אבא אבוא דר' אבא בר מרי וצ"ל אבא מרי, ירושלמי, לערך בדור החמישי.


אבא אבוה דר' ירמיה בר אבא[עריכה]

בבלי בדור הראשון לאמוראים, נזכר שבת נו: שאמר רב אין לך גדול בבעלי תשובה - בדורינו ומנו אבא אבוה דריב"א ואמרי לה אחא אחוה דאבא אבוה דריב"א דאמר מר אבא ואחא אחים הוי.

ובמנחות מז: נזכר בשם תני אבוה דר"י ב"א, ובנו ר' ירמיה היה תלמיד חבר דרב.


רב אבא אבוה דרב בריה דרב משרשיה[עריכה]

ערך רב אבוה דרב משרשיה בריה דרב.


אבא אבוה דר' שמלאי[עריכה]

בירושלמי פסחים פ"ה ה"ג כשבא ר' שמלאי בנו לר' יוחנן שילמדנו אגדה השיב לו שאינו רוצה יען שהוא מנהרדעא ודר בדרום. ובפסחים סב: איתא להיפוך שהוא מלוד ומקום מושבו בנהרדעא. ונראה יותר גרסת הירושלמי כדמוכח ר"ה כ: שא"ל אבא אבוה דר"ש לשמואל ידע מר האי מלתא דתניא בסוד העיבור, וידוע ששמואל היה בנהרדעא, ובפסחים שם שבא לפני ר' יוחנן צ"ל לפני ר' יונתן, כבירושלמי, ור' שמלאי בנו היה תלמודו דר' יהודה נשיאה א"כ היה אביו בסוף ימי התנאים אחרי רבי.


אבא אומנא[עריכה]

חסיד גדול בזמן אביי ורבא. בתענית כא: יסופר עליו דהוה אתי לו שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא ולאביי אך כל ערב שבת. קא חלש דעתיה דאביי והשיבו לו כי אבא אומנא חסיד ובעל מעשים יותר ממנו. כי היה אומנא מקיז דם (ואפשר ששמו היה אבא וקרו ליה אומנא על שם מלאכתו) היה לו מקום מיוחד לאנשים לחוד ונשים לחוד ובגד להתעטף בו כשהיה מקיז דם לאשה כדי שלא יסתכל בה‪ .‬ושכר הקזה לא לקח בידו‬ ‫אך כל אחד היה מניח במקום המיוחד‬ ‫כדי שלא לבייש את מי שאין לו‪.‬ ומת״ח‬ ‫לא די שלא לקח שכרו אך גם כסף נתן‬ ‫לו להבריא את עצמו‪ ,‬ואביי רצה לנסותו‬ ‫אם האמת כן שהוא חסיד גדול‪ .‬שלח‬ ‫אליו שנים מתלמידיו, וכשבאו קבלם בסבר פנים יפות והאכילם והשקם‪ .‬ולערב‬ ‫השכיבם על מטות ורפד המטות במרבדים ‬‫יקרים בבוקר כשקמו ממשכבם קיפלו ‬‫המרבדים וילכו להם למקום השוק, ושמה מצאו גם את אבא אומנא ויבאו אליו אולי‬ ‫יקנה מהם המרבדים וכמה שווים א״ל‬ ‫הכי והכי כי כך וכך שילם עבורם ורצה‬ ‫ליתן להם הכסף, ואז גילו לו שאך‬ ‫לנסותו באו ויקח את שלו, ‪‬והאם חשדם‬ ‫בגנבה ויען להם בטוב לבו חו״ש שלא‬ ‫חשדתי אתכם אך אמרתי אולי נזדמנה ‫לפניהם מצות פדיון שבויים ונתביישתם‬ ‫לומר לי ולשאול ממני‪,‬ ויאמרו לו אבל‬ ‫כעת קח ממנו המרבדים, והשיב להם לא‬! ‫כי כבר הקדשתים לצדקה‪ .‬ואז ראה אביי‬ ‫את גודל חסידותו של אבא אומנא ולכך‬ ‫זכה לשלמא בכל יום‬.


אבא אוריון[עריכה]

‫ערך‬ אבא גוריון איש‬ ‫צידן‪.‬‬


ר' אבא אחוה דרב בריה דרב משרשיה[עריכה]

‬כן הוא גרסת הש״ס‬ ‫עירובין כד‪ .‬ואמר הכי אמרה‬ ‫דרבא‪.‬‬


ר' אבא אחוה דר' יהודה בר זבדי[עריכה]

ביבמות פג‪ :‬אמר רב שמואל בר יהודה‬ ‫א״ר אבא אחוה דרדי אמר רב‬ ‫יהודה אמר רב‪ .‬ושם פג‪ .‬בתוד״ה ר' יוסי‬ ‫גרס שאמר בשם רב הונא‪ .‬והצדק אתם‬ ‫כי כן מצינו מו״ק פ״ג ה״ה יב‪ :‬רב‬ ‫הונא הורי לאחיו דר׳ יהודה בר זבדי‪,‬‬ ‫ורחוק מאד לומר כי הוא ר׳ אבא בר‬ ‫זבדא‪ ,‬שא״א לומר האמורא הנודע בכל‬ הש״ס יתייחס אחר‬ אחיו דמוזכר אך ‫במקומות מועטים‪.


אבא (תואר)[עריכה]

‪‬אבא אלעזר, אבא אלעזר בן גומל,‬ ‫אבא אלעזר בן דגלאי או דולאי‪ ,‬אבא‬ ‫אנטולי‪ ,‬אבא בנימין תמצא כ"א בערכם כי שם אבא היא אך תואר כבוד‪.


‫אבא אריכא‪[עריכה]

בערך רב.


‫אבא ביראה[עריכה]

‪נזכר אך פ"א במנחות צג: דתניא אבא ביראה ברבי אליעזר בן יעקב אומר וכו'. ובסה"ד ערך ביראה מסופק אם הוא בנו של ראב"י או אמר משמו. והאמת שט"ס קטן נפל בספרים וכמו בדק"ס "דתני אבא ביראה". וידוע שראב"י סידר ג"כ ברייתות כדמובא באגרת דרש"ג ח"א פ"ו. וזה אבא ביראה הביא ברייתא אחת מן ברייתות של ראב"י, וביראה הוא שם עיר כמגילה ד. עולא ביראה ופרש"י מן בירי.


אבא בר אבא אבוה דשמואל כהן[עריכה]

בכל הש"ס בבלי נקרא אך בשם אבוה דשמואל זולת בברכות יח: כשבנו שמואל אזל לחצר מות אמר בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל. ובקידושין מד:, חולין קיא: אמר רב על שמואל חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא וכו', ולהיפך בירושלמי נקרא תמיד בשם אבא בר אבא או בר בא או בא ווא כפאה פ"ח ה"ח, פסחים פ"ה ה"ב, ר"ה פ"ג ה"ו, יבמות פ"ד הי"א פי"ב ה"ז פט"ו ה"ה פט"ז ה"ד, כתובות פ"ב ה"ו, נדה פ"א ה"ד, ובשבת פ"ו ה"ו אבא בן אבא מפקד לשמואל בריה, וביבמות פי"ד הי"א אבא בר ווא פליג על שמואל בריה. ואך בברכות פ"ב ה"ח נזכר בשם אבוי דשמואל, ובב"מ פ"ד ה"א בשם אבא אבוי דשמואל וביבמות פ"ד הי"א מזכירו ר"נ בר יעקב בשם רבה בר בא אבל בנדה פ"א ה"ד המאמר בשם אבא בר בא.


למה נקרא בבבלי תמיד אך בשם אבוה דשמואל כתב האשכול ה' מקואות ס"נט וז"ל י"א שמואל היה גדול מאביו בתורה ובחוכמה ולכן קראוהו כן.

אבל יותר נראה ע"פ המעשה המובא בה"ג ה' גיטין ומובא בתוס' קידושין עג. ד"ה מאי וז"ל אבוה דשמואל הלך למערבא (ובתוס' שם למדינת הים וזה נכון) אשכחיה מדיתא דהוה ידעה לישנא דצפוראי, א"ל אורקק לי ואני אתן לך כך וכך כסף משום דידעה דנפיק מיניה בההוא לילא גברא רבה. ערק מינה ואתא ההוא לילה לגביה אשתו ואזדקק לה והדר אזל. לבסוף אשתמעית מלתא דמתעברה וכו' והולידה את שמואל, ובלי ספק המעשה הזאת נודעה בכל ארץ בבל, ולכן קראוהו בשם אבוה דשמואל להודיע לכל כי הוא אבי שמואל ואמו חפה מפשע.

ממי קיבל תורתו לא רחוק הדבר לומר שרבו היה רב הונא הראשון (ריש גלותא) שנפטר בחיי רבי וזה שמצינו מעילה ט. מתיב אבוה דשמואל לר"ה (וא"א לומר שהוא ר"ה תלמידו דרב כי ר"ה היה צעיר לימים בהיות רב בנהרדעא).

אך הוא לא שם אל הרבנות פניו, אך אל המסחר כדמצינו שסחר במשי כמ' שמואל פ"י-ג אבא אבוה דשמואל בר אבא הוה מתעסק במטכסא על גבי ר' יהודה בן בתירה לנציבין. בתר זמן קם עמו א"ל לית רבי בעי האי מלתא? א"ל ולא לין הוון? א"ל לית מליך הימנא עלי סגי מן ממונא. א"ל את היימנת במילת עלי תזכה למקמה בר כשמואל הרמתי, ואח"כ אירע המעשה שהיה במדינת הים ואז נולד בנו וקראהו שמואל ע"ש ברכת ריב"ב, ולרגלי מסחרו שפרץ בארץ היה גם בא"י וזכה לעמוד לפני רבינו הקדוש וכדמצינו ר"ה פ"ג ה"ו אבא בר בא שאל לרבי שופר קרוח מהו. וב"מ פ"ד ה"א בעא קומי רבי מהו ללות דינרין בדינרין א"ל מותר. ודבק ברבו הקדוש עד שכל ימיו הוה ששלח לרבי ילמדנו רבינו סדר הבדלות היאך שלח לו כך אמר ר' ישמעאל בר"י וכו'. וכן מצינו שהיה לו בית רחיים כברכות יח: וכן שדות היו לו כחולין קה. והיה משגיח בעצמו עליהן ב' פעמים בכל יום מה צריכות, ופירות שדותיו היה מוכר בשער הזול כשער הזול ועבור זה שלחו מא"י שטוב עושה כדי שלא יתייקר השער כב"ב צ:.

וכאשר ברכו ה' בעושר כבוד וגדולה לא רם לבו ונעשה פרנס על היתומים כברכות יח: שהפקידו גבי זוזי דיתמי.(ובספר חקרי לב צד 14 יאמר שהיה גבאי המלך ובחייו טפלו עליו כי גבאי ומוכס הוא שאין לו נאמנות, וכל דבריו אינן אלא דברי נביאות של שקר ומעולם לא היה גבאי המלך ואך כראש הדור היה האפוטרופוס של יתומים).

והיה הריש והראשון בנהרדעא כביצה טז: שהיה מערב אכולה נהרדעא. ור' ברכו בבנים יקרים, ונתקיים ברכת ר"י בן בתירא כי שמואל בנו גם בקטנותו היה ניכר שלגדולות נוצר כאשר יסופר חולין קז: בהיות שמואל ילד קטן מסרו למורה פ"א מצא את שמואל בנו בוכה וסיפר לאביו כי רבו הכהו על אשר האכיל בנו של רבו ולא נטל ידיו בראשונה, ושאלו למה באמת לא נטל ידיו והשיבו תשובה מחוכמת "הוא אכיל ואנא משינא?" ואז לקחו אביו תחת כנפיו ומסר לו רובי תורתו כזבחים כו. בעי מיניה אבוה דשמואל משמואל (לנסותו בא) - א"ל אביו אישתבשית. ובשבת פ"ו ה"ו אבא בר אבא מפקד לשמואל בריה לא תקבל עלך מתני' אלא "אבל לא בקיסמין שבאזניהם" יען שאבוה דשמואל זכה לעמוד ולשרת לפני רבינו הקדוש והוא מסר לו עיקרי גרסאות שבמשנה.

וכן מצינו שחילק עם שמואל בנו כב"ב מב: יבמות פ"ד הי"א, ובשבת קח: מספקא לגמרא ממי קיבל שמואל אם מאביו או מלוי. וכן הרגיל את שמואל בנו לעסוק במצות כירושלמי סוף פאה שהיה נותן לו כסף לחלק לעניים. פ"א בא אצל עני אחד ומצאו אוכל בשר ושותה יין. ובא וסיפר לאביו והוא ענה בטובת לבו שמהיום צריכים ליתן להעני הזה עוד יותר יען שהוא רגיל במאכלים טובים. ופ"א מצא שמואל בבית עני אחד שהעריכו השלחן בכלי כסף וזהב, וכשסיפר לאביו השיב שצריכים אנו להחזיק טובה לרמאים.

וכל התנהגותיו היו לפנים משורת הדין כב"מ כד: שפ"א מצא הנך חמרי - והחזירם גם לבתר יב' חדש.

וכן היה לו בן שני ג"כ ת"ח בשם פנחס כמו"ק יח..

ועל בנותיו הביט בשבע עינים להדריכם בדרך התורה כשבת סה. שלא שביק לבנותיו לצאת בחוטין בשבת - ושלא ישנו גבי הדדי. ועביד להו מקואות ביומא ניסן, כבכורות נה:.

וידוע שבזמנו היה הריש סידרא בנהרדעא החכם ר' שילא ובסוף ימיו בא רב לנהרדעא, וכשנפטר ר' שילא לא רצה רב לקבל עליו השררות אך הלך לו לסורא ושמואל ישב על כסא ר' שילא. וזה היה אך בעניני הרבצת התורה אבל ההנהגה הראשית בכל ארץ בבל היה תח"י אבוה דשמואל יען כי הוא היה זקן הדור והעשיר ולכן מצינו שגם מא"י שלחו לאבוה דשמואל שאלות כיבמות קד. קה., ב"מ צ. וכן מצינו כתובות כג. הני שבוייתא דאתיין לנהרדעא אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדיהו, א"ל שמואל בריה ועד האידנא מאן נטרינהו? א"ל אלו בנתיך הויין מי הוית מזלזל בהו כולי האי? הואי כשגגה שיצאה מלפני השליט ואשתכיין בנתיה דמר שמואל.

ומזה אנו רואים שגם בהיות שמואל בגדולתו אעפ"כ הובאו לפני אבוה דשמואל. וכן מצינו בכורות כד: שפ"א דרש שמואל בשבתא דרגיאל ואיצטריך להשתין ונגדו ליה גלימא וכששמע אביו א"ל אתן לך ד' מאה זוזי וזיל דרוש להם שאסור להמתין וכו', ובזה נבין מה שמובא בסדר תנאים ואמוראים ובספר הכריתות כשבא רב לבבל בשנת תקל מצא "את ר' אבא" מנהיג שררה בבבל וכ"ז שהיה ר' אבא קיים לא הנהיג רב שררה עד שנפטר ר' אבא ואמת דיברו כמו שאמרנו שאע"פ שרב היה גדול ממנו בתורה אבל יען שאבוה דשמואל היה זקן ועשיר הדור לכן לא נגע רב בשררה הראשית אשר היה ביד אבוה דשמואל. וכן מצינו כתובות נא: שרב קרא עליו שרים עצרו במלים. והמעשה המובא ביבמות פט"ו ה"ד שתלמידי דרב הלקוהו ושמואל היה שם קשה להבין. והיה גדול כ"כ בעיני בני דורו עד שיסופר עליו ע"ז כ: שמה"מ היה שכיח אצלו וסיפר לו דאי לא חייש ליקרא דברייתא הוה פרע בית השחיטה כבהמה.

ולעת זקנתו כשבא לוי לבבל (כשנפטר ר' אפס בשבת נט:) התחבר לחברו החדש (ואפשר שהיו עוד חברים מנעוריהם כי לוי היה בר בבלי), וישבו יחד על התורה והעבודה כב"ב מב: אבוה דשמואל ולוי (חבירו, רש"י) תנו וכו', ובמגילה כט. כשישבו בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא זכו שם לגילוי שכינה, וכן מצינו ע"ז מג: שהתפללו שם ביחד. וכן ברכות ל. אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאוחרא היו מקדמי ומצלי. מחלקותם מצינו מו"ק כו:, ע"ז לח: וכשנפטר חבירו האהוב הספדו הספד גדול כברכות פ"ב ה"ח.

הלכותיו ומאמריו מצינו שבת סה. קח., ביצה ט., סוכה מו:, מו"ק כו:, יבמות קג:, כתובות כג. מ: נא:, גיטין מא., קידושין סו:, סוטה כ., ב"ק פה. קה:, ב"מ צ: קטז., ב"ב יב., סנהדרין סג:, ע"ז לח:, זבחים ח: כו. קח:, חולין יז. סג: עג., נדה לו:.

האומרים בשמו מלבד שמואל בנו, מצינו אך רב מתנה ומר עוקבא כשבת קח:, מו"ק כו. ומה שמצינו פסחים פ"ה סה"כ א"ר יוחנן על דא אמר לי אבא בר אבא הוא ט"ס כי כשהיה אבוה דשמואל בא"ח אז לא נולד עדיין ר' יוחנן שהיה עול ימים בפטירת רבי וגם את שמואל לא הכיר. וצ"ל בירושלמי כשקלים פ"ב ה"ד א"ר יוסי (צ"ל יוחנן) על דא עליל אבא בר אבא, או אפשר ששלחו בכתב.

וזכה לאריכת ימים כמו שהבאנו למעלה שזכה ללמוד מפי רבי ועוד בימי ר' יהודה נשיאה היה חי עדיין כיבמות קטו: ששלח אבוה דשמואל שאלה אליו.

פטירתו נזכרה ברכות יח: שנפטר בעת ששמואל בנו לא היה אצלו וכאשר היה מונח תח"י מעות של יתומים ולא ידע היכן טמן אביו הכסף הלך לחצר מות לשאול ממנו. ובדק"ס גרס עד דאתי שמואל מבי רב נח נפשיה דאבוה, ובלי ספר הכונה שהלך שמואל לסורא מקום רב כמפורש באגרת דרש"ג ח"ג פ"ב שהיה רגיל שמואל לבא לפני רב, ושמואל ראהו שבוכה ושוחק. וכששאלו שמואל למה היה שוחק והשיבו יען שהוא חשוב בהאי עלמא ומה שהוא בוכה יען שבמהרה ימות שמואל. ולפי פשטות הגמרא האריך שמואל ימים רבים אחריו, יען כי רב נהג שרירותא אחריו ואחר רב מלך שמואל ז' או עשר שנים.


אבא בר אבא בר ממל[עריכה]

נזכר פ"א בפאה פ"ח ה"ח שבעי קומי ר' לא (אילא).


אבא בר אבהו[עריכה]

נזכר ב"ק פ"א ה"א והוא רבה בר אבוה.


אבא בר אבימי[עריכה]

ערך אדא בר אבימי.


ר' אבא בר אבין[עריכה]

נזכר תרומות פ"א ה"ז שמספר מחסיד אחד ששאל לאליהו ערום מהו שיקרא ק"ש (וב"מ קיד. מובא שרבה בר נחמני שאל זאת מאליהו). ונזכר ב"ר פל"ג ס"ג ביחד עם ר' תנחומא שאמרו בשם ר' אחא.


ר' אבא בר אבינא[עריכה]

(ובירושלמי ר' בא בר בונא אז בינא ולפעמים מינא כי בי"ת מתחלף במי"ם).

כפי הנראה היה ירושלמי ולמד תורה מרב בהיותו עוד בא"י וזה שמצינו ב"מ פ"ד ה"א. סנהדרין פ"ג ה"ג שאמר בשם רב. וב"מ פ"א סה"ד שהיה לו שדות נתן באריסות, ופ"א סליק אריסיה לדיקלא ואשכח גיזלין וגסתון אזל שאיל לרב ולא א"ל כלום אזל חזר הגוזלין למקומן אמר ר' בא בר מינא - למה מהרת להחזיר טרם שהגדנו לך דין ברור. והיה דיין בעירו כב"מ פ"ה ה"א חד בר נש אשאל לחבריה דינרין - אתא עובדא קימי ר' בא בר מינא וכו'.

וזכה להעמיד תלמידים גדולי הדור כדמצינו שבת ס: שר' אבא בר זבדא בעי מיניה עשאו שמין כלבוס מהו א"ל מותר, וכן מצינו ר' ברכיה בשמו יומא ספ"ח. ר' פטרוקי אחוה דר' דרוסא בשמו יומא פ"ד ה"ד.

ומצינו שהיה לו אח בשם חגרא כמגילה פ"א ה"ט יב., מאמריו נמצאו שבת פ"ב ה"ו שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה, יומא פ"א רה"א אמר למה סמך הכתוב פ' מרים לפ' פרה, וכן מובא המאמר הזה בויק"ר ספ"ף על שמו, ובס' דר"כ קע"ד. בטעות ע"ש אבא בר זבינא וצ"ל כינא.

ובכתובות פ"א רה"ב חונה בשם שמואל בשקל הקודש ר' בא בר בינא אמר מטבע יוצא.

וכן נזכר ר"ר רפ"ט מנין לאבל ז' ימים אמר שכן מצינו ביוסף וכו'.


ר' אבא בר אדא[עריכה]

מובא גיטין פ"ד ה"ו אמתיה ברחה לקליסייא אתא שאל לר' מני והורי ליה בר' אימי. פי' הוא היה בא"י ושפחתו ברחה לחו"ל ושאל לר' מני אם מותר למוכרה והורה לו בר' אימי ומזה אנו רואים שזה ר' מנא הב', וא"כ אין זה ר' אבא בר רב אדא שאמר בשם ר' יצחק שבת קל. ורב יוסף מתקיף לה ע"ז, ובפרט לגרסת דק"ס שגורס שם רבין בר אדא, עיין ערכו.


ר' אבא בר אחא[עריכה]

מצינו שאמר תמיד בשם רבי כברכות פ"א ה"ו שאמר שם ר' בא בר אחא בשם רבי אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד מחזירין אותו. ובברכות מט. הגרסא א"ר יעקב בר אחא משום רבינו. ונראה שצ"ל כמו בירושלמי וכן הוא גרסת היוחסין. וברכות פ"ג ה"ד ר' אבא בר אחא בשם רבינו שונה הלכות ואינו שונה הגדות. ובברכות כב. הגרסא א"ר אחא בר יעקב משום רבינו (ופירש"י רב). וגרסת היוחסין ודק"ס א"ר אלעא א"ר אבא בר אחא משום רבינו, ובברכות כה: לגרסת דק"ס א"א אלעאי א"ר אבא בר אחא משום רבינו במים עכורין שנו. ובגמרא אר"א ואיתימא ר' אחא בר אבא בר אחא וכו'. וכן מצינו שבת פ"א סה"ד שאמר בשם רבי. ומד' תהלים הישן פק"ז ר' אבהו בר אחא בשם רבינו וצ"ל ר' אבא. ושם פי"ד אמר בשם ר' חנין, וצ"ל בשם רבינו.

ונשאר לנו ממנו מאמרו היקר שקלים רפ"א שאמר אי אתה יכול לעמוד על אופיה של אומה זו נתבעין למשכן ונותנין נתבעין לעגל ונותנין, (ובבבלי שקלים שם הגרסא בטעות ר' ביבי בר אחא), וכן נזכר נזיר פ"ו ה"ב, ש"ר פמ"ד ס"ד, מד' תהלים פע"ח ס' י"ז, ומצינו שירד לבבל כברכות פ"א ה"ו.


אבא בר אחא בר סלא מכפרי[עריכה]

הוא אבי ר' חייא. ואיבו אבי רב וחנה אבי רבה ושילא ומרתה ונזכר סנהדרין ה. לעניין יחוס בניו ומשפחתו.


ר' אבא בר אחוה דר' יוסי[עריכה]

שקלים פ"ב כן מביא בסה"ד, וגרסא שלנו ר' אבא מרי או ר' אבא מרי אחוה דר' יוסי, עיין ערכו.


ר' אבא בר איבו (רב)[עריכה]

הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת שבהיכל אמור רז"ל (זהר נשא קלד.), והאמת כן הוא, כי כמעט אין אחד בכל התנאים והאמוראים שזכו להכתב ולעמוד על תולדות ימי חייו כתולדות רב, ספרים רבים נכתבו לכבודו, חכמי הדור עמלו בכל כחם לפאר ולשכלל את ימי חיי הדגול לרבבה הלזה, וכלם יש להם על מה שיסמכו, יען כי הוא המאחז שתי תקופות שונות זו מזו, תקופת התנאים ותקופת האמוראים, וההשגחה העליונה האצילה עליו מטובה ביד רחבה, בתבונה בחכמה בדעת בעושר ביופי ובגבורה ובאריכת ימים.

והנה בימי רבינו הקדוש נראה דבר פלא, שמבחירי האומה עלו לא"י כר' חייא ובניו, ר' חנינא, לוי, רב, רבה בר חנא ור' יונתן, וזה יען כי לולא הם אז מי יודע אם היה יכול רבי להוציא לאור את בנינו הנפלא נשמת אומה הישראלית בשם ששה סדרי משנה, ואך בעזרת חכמי הבבלים הדליקו נרותיה נר התורה בא"י, נר תמיד לא תכבה, וההשגחה העליונה לא העלימה עיניה גם מבני ישראל אשר ישבו זה כמה מאות בשנים במדינת בבל, שבכמה מקומות היו מפוזרין בין אומות העולם בקיבוצים קטנים, ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם עד שבאיזה מקומות התחילו לזלזל בדיני התורה, לכן הקדים ה' את הרפואה קודם להמכה והולידה ארץ בבל את האיש הפלאי הזה אשר אחרי שינק משרי התורה והחכמה בא"י מפי רבינו הקדוש שב לבבל והחזיר את העטרה ליושנה, והוא הבעיר אש דת בכל מדינת בבל והעמיד תלמידים לאלפים ולרבבות, ומפיו אנו חיים כהיום הזה.

משפחת רב ובית אביו[עריכה]

אבי אביו דאבי רב היה בשמו סלא מכפרי (עיר כפרי קרובה לסורא כב"מ ו: עג.), וסלא הוליד בן בשם אחא, ואחא הוליד בן בשם אבא, ואבא זה זכה להעמיד חמשה ארזים בישראל כמפורש סנהדרין ה., איבו (אבי רב), וחנא (אבי רבה) ושילא ומרתא ור' חייא כולהו בני אבא בר אחא בר סלא מכפר הוי, (בגמרא איתא כרמלי אך בדק"ס איתא בר סלא), ואבא אבי אביו דרב ילדה לו אשתו הראשונה ד' בנים, ואח"כ נשא אשה אשר הביאה עמה בת בשם "אימא" מבעלה הראשון, והיא ילדה לאבא את ר' חייא, ולכן חשבו לר' חייא באחרונה אע"פ שהיה גדול בתורה מכולם, ואיבו אחי ר' חייא מאביו נשא את "אימא" אחות אחיו ר' חייא, וילדה לו את רב, קראו בשם אבא ע"ש אביו, ובזה היה ר' חייא דוד רב מצד האב ומצד האם, וזה שאמרו בפסחים ד., מו"ק כ., סנהדרין ה., רב בר אחוה דר"ח ובר אחתיה ופירש"י בפסחים ד. "שאימא" שהיתה אמו של רב, אחותו של ר"ח היתה מן האם, ובערוך ערך אבא מביא בשם אחד מן חסידי מגנצא שאם רב "מרתא" שמה, ומביא ראיה מסנהדרין ה., אך משם אין שום ראיה כמו שבארנו בערך מרתא, שורש משפחת רב לדעת הבבלי כתובות סב: המה מזרע שמעא אחי דוד, ולדעת הירושלמי תענית פ"ד סה"ב וב"ר פצ"ח ס"ח, ע"פ מגילת יוחסין שמצאו בירושלים שהיה מזרע שפטיה בן אביטל אשת דוד, ובשבת נו. אמר רב בעצמו "רבי" דאתי מדוד וכו' משמע כדעת הבבלי.

אביו איבו היה ג"כ ת"ח כנזיר נט. שר' חייא קרא את רב "בר פחחי" ופירש"י בנו של ת"ח, ובסוכה מד: אמר איבו היה קאמינא קמיה דר"א ב"ר צדוק, ואמר שם משמו, ופירש"י איבו אבוה דרב, אך יותר נראה גרסת דק"ס, אמר איבו הוה קאמינא קמיה דר"א בר' יצחק, וקאי על ניד רב ע"ש, וה' ברך את איבו בבן יקיר אשר נתברך בכל מילי דמיטב, כי היה גדל הקומה כמפורש נדה כד: שהיה ארוך בדורו (ובסה"ד מביא בשם גלילה א"י שקברו של רב ארוך שמונה אמות), ובן היה יפה תואר מאוד עד שאמרו עליו ב"מ פד. וב"ב נח. שופריה דרב מעין שופריה דר' אבהי (לפי גרסת דק"ס) וכן היה גבור כחולין פד. שא"ר יוחנן אבא (רב) ממשפחת בריאים הוה.

מי היו רבותיו בבבל בימי נעוריו לא מצינו בשום מקום וגם לא מצינו שום שיח ושיג בינו לבן אביו, ואך זאת מצינו ב"מ פ"ב ה"א חד בר נש פתח פומיה דרב (שלמד עמו תורה בילדותיה) ושמע שמת וקרע עליה כמו על רבו, ובעירובין ח: רב כהנא רביה דרב ואמרי לה ר"כ בר מלכיו היינו רבו דרב, וגרסת הרי"ף והרא"ש רב כהנא רבה, וכן נראה עיקר כברכות פ"ו ה"א מ: מצינו כהנא בר מלכיה בשם רב, אבל בכלל כל מעשי רב מילדותיה טרם עלה לא"י מכוסה בערפל, כמו שאין ידוע לנו כל תולדות חכמי הבבלים, וגם בדבר בואו לא"י מתי בא שמה יש מחלוקת בין חכמי הדור, ולמותר לנו להביא את כל דבריהם כי המה ארוכים יותר מדאי ללא תועלת, ואנחנו לרגל המלאכה נשתדל למצא מקורים היותר נאמנים, מש"ס בבלי וירושלמי.

והדבר הקרוב אל האמת שרב בעודו בימי עלומיו עלה עם ר' חייא ובניו אשר עליהם אמרו חולין פו. משעלו בני הגולה, ואך יען שר' חייא היה כבר גדול הדור לכן נזכר שמו, אבל בל"ס עלו עמו כמה חכמים מבבל, כמו ר' חנינא ור' יונתן ולוי, ועמהם התחברו גם רב ורבה בר חנא, וראה זה פלא שמכל גדולי תלמידיו דרבי כמעט כולם היו אך בבלים, ולהיפוך חכמי א"י כמו ר' ינאי ובנו ר"ג ונכדו ר' יהודה נשיאה אע"פ שידוע לנו שהיו תלמידיו דרבי, אעפ"כ לא מצינו אותם ששקלו וטרו לפני רבי כחכמי בבל.

בבוא רב לא"י, כפי הנראה היה רבו הראשון אשר למד עמו הלכות התנא ר' יצחק רובה הוא ר' יצחק בר אבדימי כחולין קי. כי סליק ר' אלעזר אשכחיה לזעירי א"ל איכא תנא דאתנייה לרב כחל (והוא היה התנא בישיבת רבי ללמוד גרסאות משניות וברייתות כמו שהיה ר' יעקב קורדאי התנא בימי רשב"ג באושר כמבואר בערכו) ובב"ב פז. הגרסא "דאתנייה ליה רב" מדות והוא ט"ס וצ"ל כמו בחולין קי., וכן הוא גרסת התוס' ודק"ס בכל הכ"י.

אבל רבו המובהק היה דודו ר' חייא כאשר אמר ר' יצחק בר אבדימי בעצמו חולין קי. שאמר לזעירי אני לא שניתי לו - אני כחל של מניקה שניתי לו ומפלפולו של ר' חייא. ויש לנו ראיות ברורות שרב עלה לא"י בימי עלומיו, כזבחים קב. אמר רב האי דינא מר' אלעזר בר' שמעון גמירנא, וידוע שראבר"ש נפטר הרבה קודם רבי כב"מ פד: לערך עשרים שנה. וכפי שמבואר בערך רבי שנפטר תק"ה לשטרות ג"א תתקנג הנה נפטר ר"א בר' שמעון לערך תפ-ה, ואז היה רב כבר בא"י.

וכן זכה עוד לראות את ר' אלעזר בר' יוסי אשר אותו כמעט לא מצינו בדור רבי אך עם דור שלפני רבי ובלי ספר נפטר הרבה קודם רבי, ממנו קיבל רב כמו עד ראיה, ומאחיו ר' ישמעאל בר' יוסי כברכות כז: אר"א א"ר חנינא אמר רב בצד עמוד זה התפלל ר' ישמעאל בר"י - כי אתא עולא אמר לא ריבר"י הוה אלא ר' אלעזר בר' יוסי. וכן מצינו שבת פג: שאמר רב לעולם אל ימנע - שהרי כמה שנים נשנית - עד שבא ר' חנניא בן עקיבא ופירשה. והלשון הזה משמע שהיה אז בבהמ"ד ושמע מפיו. ופסחים קיב: לגרסת רבינו חננאל ודק"ס שר' ישמעאל בר"י צוה את רב ג' דברים, ובכתובות קס. אמר רב העיד ר' ישמעאל בר"י לפני רבי משום אביו. וכן אמר בשם ר' יוסי איש הוצל כפסחים קיג: ובשם חכם אחד בשם מבוג כזבחים ט: ויען שזכה עוד לראות את דור התנאים לכן לא לפלא מה שאמר רבינו האי גאון מובא בערוך ערך רב. שבג' מקומות נזכר רב בברייתא. ובשמו האמיתי "רב אבא" ואחד מהן בכתובות פא. א"א אבא שאלתי את סומכוס, וכבר הארכתי בערך ר' אבא א).

וכל זה מורה שרב היה בא"י עוד בזמן התנאים ולא היה ידוע עוד שם "אמורא" ולכן נקבעו דבריו בברייתות, ולא מצינו על שום אחד מכל תלמידיו דרבי לומר עליו שהוא תנא ופליג זולת על ר' חייא כב"מ ה. ועל רב כעירובין נ:, כתובות ח., גיטין לח:, ב"ב מב., סנהדרין פג:, חולין קכב:, ובלי ספק אין הכונה שיכול לחלוק על התנאים הנזכרים במשנה. אך הכונה על התנאים השונים והמפרשים דברי המשנה ולא מצינו בשום מקום שרב חולק על משנה אך אמרו "מתניתא" קרמית עליה דרב? רב תנא ופליג, ומה שמצינו ב"ב מב. שפריך הגמרא וכי תימא רב תנא ופליג וקאי שם על המשנה. באמת היינו יכולין לתרץ שאך על מתניתא פליג, אבל הגמרא מקשה קושיא יותר חזקה.

אבל מה שמצינו רב משום ר' מאיר ברכות ס:, פסחים ג: או משום ר' ראובן האצטרובלי מו"ק יח: ויש שרוצים לומר שראה את ר' מאיר מעירובין יג: שיש גורסין שם אמר רב האי דמחרדנא מחבראי דחזיתיה לר"מ מאחוריו, או שראה את ר"א בן עזריה מפני שאמר עליו שעישר י"ב אלפי עגלי כשבת נד: זה טעות גדול. כידוע שראב"ע נפטר קודם ר' יהושע ור"ע ורבי לא נולד אז או שהיה אז תינוק. וכן ר"מ ידוע שנפטר קודם ר' יסי ור' יהודה. שהיו מדור שקודם רבי. ולכן בל"ס שאך היה בידו קבלות מרבותיו, וכמו שאמרנו שרבו המובהק היה ר' חייא. ולא לבד שהיה תלמידו אבל חשבהו כבן לו מפתו אכל וממימיו שתה כעירובין עג. שאמר רב אין אנו צריכין לערב שהרי אנו סומכין על שלחנו של ר' חייא ופרש"י שהיה מקבל פרס מבי ר"ח, ועיין שבת סו:, והיה סופרו ושומר גנזיו דר"ח כב"ק צט: שא"ר ר"ח לרב זיל חלפיה ניהלה וכתוב אפנקסי דין עסק ביש ופרש"י רב שומר גנזיו של ר"ח דודו הוה. וב"מ פ"ו ה"א ר"ח רובא אגר חמרין למיתא פשתן הלכו ומצאוהו לחה א"ל רב פוק (נראה דצ"ל אמר ליה לרב) והב לון אגרן משלם. וסנהדרין פ"ג ה"ו רב נפק למיתרי משכין לר"ח רבה, וע"פ פשטות שהלך לראות ולקנות עורות עבור ר"ח, ובסנהדרין כח: מובא המעשה בקצרה רב איקלע למזבן גוילי וכו', וכפי הנראה קבץ על יד וגם הלוה כסף מבת ר' חייא כה"מ מ"ד: ובירושלמי שם רפ"ד, ועשה מסחר בפשתן בפ"ע כמע"ש פ"ה ה"ח רב הוה ליה כיתן ולקת שאל לר"ח מהו שישחוט עוף יען שצריך לדם עבור הפשתן (כי כן קרה לר"ח ושאל לרבי כחולין פה:), וגם לוה מקרובו רבה בר חנא כסף כמ"מ פ"ה ה"ה.

וזה עשה אך שלא לעשות התורה קרדום לחפור בה, אבל רובי עתותיו היה לו לתורה ועבודה, ור"ח דודו לא אצל ממנו כל טובו, כאשר יסופר כלאים פ"ט ה"ד שפ"א כעס רבי על ר"ח ונהג נזיפותיה תלתין יומין ולא על לבי רבי ואז למד עם רב כל כללי דאורייתא, ובב"ר פל"ג ס"ג שהמה היו הלכתא דבבלאי, וכן מו"ק טז: שפ"א גזר רבי על החכמים שלא ישנו לתלמידיהם בשוק ור"ח יצא ושנה לשני בני אחיו רב, ורב"ח, בעי מר"ח כנזיר נט. הקשה לר"ח ככריתות כא. והביט על דרכי ר"ח ללמוד ממנו הלכה למעשה כדמצינו פסחים קיז. אמר רב חזינא תילי (ספר תהלים) דבי חביבי, ומכות יא. אמר חזינא לתפלין דבי חביבי וכו', וביבמות קב. אמר אי לאו דחמיתיה לחביבי דחלץ וכו', וכן קראו כמעט תמיד בשם חביבי ככתובות נב., נדרים עו., מכות ג: הכי אמר חביבי, ובעירובין יב:, נדרים עו:, כתובות נב., ב"מ עו:, ב"ב מא: מו. אמר רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי, ואימת רבו היה עליו כ"כ עד שאמר לרב כהנא חולין לב. לא הוה בדיחנא בחביבי דאישיליה, ובמגילה פ"א סה"ט אמר רב שמעית מן חביבי, ובשבת פ"א סה"ג א"ל ר"ח לרב אם אתה יכול לאכול כל השנה מוטב ואם לאו אכול ז' ימים בשנה, וביומא כ: אמר לר' שילא כי הוה קאימנא עליה דר"ח.

ונתעלה כ"כ עד שנעשה מתורגמנו כדמשמע יומא כ:, ובע"ז עד: ההוא דאתא לקמיה דר"ח - א"ל לרב זיל בהדיה וחזי דלא מצווחת עלי בי מדרשא - והינו דא"ל חביבי, ונסמך מר"ח כסנהדרין ה..

רב משום ר"ח כשבת צב. צח. ק. קא. קלח., עירורבין פו., פסחים פה:, ב"ק קטו., חולין עו., מע"ש פ"ה ה"ח, ביצה פ"ד ה"ב, סוכה פ"ג הי"ב, מגילה פ"א ה"ד סהי"א, יבמות פט"ז ה"א, גיטין פ"ח ה"י, סוטה פ"ה ה"ב.

ור' חייא דודו קראו בכל לשונות של חביבות, כמו שקראו תמיד "בר פחתי" כברכות יג: מג., שבת ג. כט., נזיר נט. ורש"י פירוש בר פחתי בן גדולים או בן ת"ח ובערוך פירש בן נשיא, וכן קראו בן אחותי על שם חכמתו כסנהדרין ה..

וכשראה ר"ח שהוא מלא רוח חכמה אז הציגו לפני רבינו הקדוש, ורבי הטה חסדו אליו וכבדו לסעוד אצלו ביחד עם דודו, ור"ח ידע היטב כי בן אחותו לא ניסה עוד לישב על שלחן מלכים מלכי רבנן כרבי, למדו הלכות ד"א וישב עמו יחד להיות לעזר לו כברכות מג. רב ור"ח הוי יתבי קמיה דרבי בסעודתא, א"ל רבי לרב קום משי ידך חזייה (ר' חייא) דהוה מרתת (שרב חשב שמא ראה בו דבר מגונה ולכך יאמר לו לרחוץ ידיו) א"ר ר"ח בר פחתי! בשעה שמעביר ידיו על עיניו וכו', ובחולין טז. יתיב רב אחורי דר"ח ור"ח קמיה דרבי ויתיב רבי וקאמר - א"ל רב לר"ח מאי קאמר וכו'.

ורב שהיה בדעתו לשוב אל ארץ מולדתו, וקרוב מאוד לומר שירד לישא אשה, ואפשר שזה הוא מה שאמרו יבמות סג. רב כי הוה מיפטר מר"ח א"ל רחמנא ליצלך ממידי דקשה ממותא - את האשה. ואך שהיה מוסמך כבר מר"ח והיה מבחירי תלמידיו אבל אז אירע מעשה אשר יסופר בסנהדרין ה: שפ"א הלך רבי למ"א ומצא שמגבלין עיסותיהם בטומאה וכששאלם למה עושין כן? א"ל תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי בצעים אין מכשירין והוא מי ביצים דרש להו, באותו שעה גזרו תלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו, ולכן ביקש ר' חייא עבור רב ורבה ב"ח מרבי לסמוך אותם, ורבי מלא בקשתו והסמיך לרבה ב"ח להורות ולדין וגם לראות מומי בכורות אבל את רב הרשה אך לדון ולהורות אבל לא הרשהו לראות מומי בכורות וע"פ הירושלמי חגיגה פ"א ה"ה שלא הרשהו לראות מומין שבסתר, ואמרו שם רבי עשה זאת לא מפני שום פניה אך יען ידע שרב בקי גדול במומין שלמד יח' חדשים מרועה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר ומרוב חכמתו יתיר מום כזה שאין ידוע לאינשי ויבאו להתיר עי"ז גם מום עובר, ושנית כי ידע רבי את גודל תלמידו רב הידוע לתהלה ולתפארת, ובלעדי סמיכתו יכבדוהו, ורב"ח אין ידוע כ"כ לכן נתן לו שכם אחד על רב כדי שיכבדו גם אותו.

והלכו שניהם לבבל על משך זמן קצר, ובא רב לנהרדעא, וזה כונת סדר התנאים ואמוראים שאמר בימי רבינו הקדוש ירד רב לבבל והורה איסור והיתר והלכות בנהרדעא, ומשם שלח ספיקותיו לרבו הקדוש, ככתובות סט. תלא ליה רב לרבי ביני חוטי, האחין ששיעבדו מהו, יתיב ר"ח קמיה, - לרב אי מכרו קמיבעיא ליה נכתוב ליה מכרו וכו', ובגיטין פ"ח ה"ג רב הוה כתיב לרבי ביני שיטייא, אבל לא היו בבבל זמן רב, וחזרו שניהם לא"י, וכמפורש בסנהדרין ה: שרב"ח חזר, ועל רב מפורש בירושלמי פאה פ"ו ה"ג וסוטה פ"ט ה"ב, רב כד נחת לתמן אמר אנא הוא בן עזאי דהכא, אתא ההוא סבא שאל ליה - וכד סלק אתא לגבי דרבי א"ל יאות אמר לך וכו'.

וקרוב הדבר לומר שאז נפטרו הורי רב, וזה שאמרו פסחים ד. כי סליק רב א"ל ר"ח אבא קיים אימא קיימת, ומתשובתו המחוכמת הבין ר"ח ששניהם נפטרו לחיי עד, ומיום בואו רב לא"י שנית דבר ברבו רבינו הקדוש עד שנתעלה להיות לפסיק סדרא קמיה דרבי, כיומא פז:, (וזה מצינו אך בבנו של רבי ר' שמעון כב"ב קסד: ולוי בר סיסי כע"ז יט.). וביצה כב: אמר רב שאלית את רבי ביחור ומנו רבינו הקדוש, בעי מרבי שבת ג., ב"ק קטז., ורבו היה גדול וקדוש כ"כ בעיניו עד שאמר עליו סנהדרין צח: דאי משי מן חייא (מן החיים) כגון רבינו הקדוש.

ונתעלה כ"כ עד שפ"א צרפוהו לב"ד של רבי כגיטין נה. רבי השיב ב"ד ונצנו - אמר רב אנא הואי במניינא דבי רבי ומנאי דידי מנו ברישא, וזה יען שהיו שם עוד זקני הדור בפני רבי והוא היה הצעיר שבהם, לכן מנו אותו ברישא, ולא עזב את רבו הקדוש וכשיצא רבי וב"ר מבית שערים לצפורי מצינו גם את רב לפני רבי, כעדות ר' יוחנן חולין נד. כששאלו ר"ל מנו רב ומנו רב (שמזכירין אותו תמיד בבהמ"ד) א"ל ולא נהירא ליה לאותו תלמיד ששימש את רבי רבה ור' חייא והאלקים כל אותן שנים ששימש בישיבה אני ששמשתי בעמידה ומאן גבר, הוא גבר בכולא, וכן חולין קלז: כשאיסי בר היני הזכיר לפני ר"י את שם רב בשם "אבא אריכא", א"ל אבא אריכא קרית ליה? נהירנא כד הוה יתיבנא אחרי שבסרי שורן אחוריה דרב קמיה דרבי ונפקו זקיקין דנורא מפומיה דרב לפומיה דרבי ומפומיה דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידע מה הן אומרין, וכבר בארתי בערך ר' יוחנן שנולד בציפורי כשהיה רבי בציפורי, וידוע שרבי היה בציפורי אך י"ז שנים א"כ היה זה בסוף ימי רבי.

וכן מצינו בסנהדרין פ"ג ה"ו, רב נפק למיתרי משכין - אשכח ר' יוחנן יתיב ומקשי.

ולגרסת הילקוט ויקרא תס"ט היה גדול כ"כ בעיני רבי עד שבעי רבי מיניה מה אני בשעיר, כהוריות יא., אבל גרסא שלנו שבעי מר"ח הוא הנכון.

ובהיותו בישיבת רבי התחבר שמה עם כל גדולי תלמידיו ויהי לחבר להם כמו בר קפרא, לוי, שמעון בר רבי, ור' חנינא כיומא פז: רב הוה פסיק סדרא קמיה דרבי, אתא ר' חייא הדר לרישא, עיין בר קפרא הדר לרישא, אתא ר"ש בר רבי הדר לרישא, אתא ר' חנינא בר חמא אמר רב כילי האי נהדר וניזיל? לא הדר איקפד ר' חנינא, אזל רב לגביה יג' מעלי יומי דכפורי ולא איפייס, ולא שר' חנינא היה גדול מרב כי אמרו שם רב שאני שהיה מחמיר לעצמו ור"ח לא רצה להתפייס יען רצה שילך רב לבבל כי ידע שאם ישאר רב בציפורי יהיה הוא הראש, ובאמת מצינו ברכות כז: ר' חנינא אמר רב, (וגרסת דק"ס אמר רבי), וכן מצינו אותם ביחד רב ור' חנינא דאמרי תרוייהו כיבמות מא., מחלקותן מצינו שבת ט. כד., חולין קכב: וכן לוי בר סיסי היה חברו כביצה כד: שאמר רב לעולם אל ימנע אדם עצמו מבהמ"ד אפילו שעה אחת דאנא ולוי הוינו קמיה דרבי וכו', ובכתובות נב. ונדרים עו: לוי סבר למעבד עובדא א"ל רב הכי אמר חביבי, מחלקותם מצינו פסחים יז., כתובות נג:, ב"מ מא. מה:, סנהדרין פז:, זבחי נד., חולין מה. קח:, מעילה ט:, נדה לז: סד: סח., ובסוטה פ"ג ה"ד רב ולוי דאמרי תרוייהו, והיה גם חבירו אח"כ בבבל כדמוכח ע"ז לח: שרב חולק עם אבוה דשמואל ולוי.

וכן ר' ינאי דעת היוחסין שרב היה גדול מר' ינאי, ומה שמצינו יבמות צג. רב כר' ינאי ור' ינאי כר"ח, לא שרב היה תלמידו כי ידוע שר' ינאי לא היה מתלמידיו המובהקים דרבי כרב כמבואר בערכו, אך יען שר' ינאי קיבל הדין הזה מר"ח, ורב קיבל ממנו הדין בשם ר' חייא לכן אמר הלשון רב כר' ינאי, וזה כדעת הראב"ד ולא כהרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה, ובזה סרה קושיית הגאון בעל חות יאיר תשובה צד.

מחלקותן מצינו ב"ק קטו., ב"מ סג., סנהדרין ק:, אבל לא מצינו בשום מקום שידברו פא"פ.

וכן מצינו מחלוקת רב ור' יונתן ככתובות נה., ושם ט"ס ר' נתן וצ"ל ר' יונתן וכן מובא בתוס' מנחות ל:.

וזה כוונת רש"ג באגרתו ח"ב פ"ג שאמר והיו חכמים אחרים תנאים ואמוראים כגון ר' חנינא ור' ינאי ור' שהיו תלמידי רבי.

ומה שלא מצינו את רב בפטירת רבינו הקדוש אין ראיה שלא היה אז בא"י. יען כי מצינו בירושלמי חגיגה פ"א ה"ח שאחר פטירת רבי ביקש רב מרבן גמליאל בנו להתירו לראות מומי בכורות או מומין שבסתר והושיב לו איני מוסיף לך, מזה אנו רואין בבירור שהיה בימי בנו בא"י, ומה שלא מינוהו רבי לראש בישיבה תחת ר' חנינא, זה בל"ס שידע רבי שמגמת רב לירד לבבל להרביץ שם תורה.

וכן מצינו בפירוש שאחרי פטירת רבי הרביץ רב תורה בא"י והיו לו תלמידים כברכות מה: שאמרו והא רבנן דאתו ממערבא אמרי - דשמיע להו מרב מקמיה דנחית לבבל, וכן עירובין כז: אמרו בגמרא הא מקמי דאתא רב לבבל וכו', ומו"ק כא. יסופר שלרבה בר חנא איתרע ביה מלתא סבר דלא למיפק לפיקרא א"ל ר' חנינא אם רבים צריכין לו אינו נמנע סבר לאוקי אמורא עליה (כי גם רב"ח ישב ימים רבים בא"י והרביץ תורה הרבה וירד אח"כ עם רב לבבל) א"ל רב תניא וכו', מזה אנו רואין שגם אחרי פטירת רבי היו רב ורב"ח בא"י במקום ר' חנינא בציפורי כידוע שר' חנינא לא ירד לבבל מיום עלותו לשם. וא"א לומר שזה היה בימי רבי, שאז עדיין לא הגיעו לכלל לדרוש ברבים ע"י מתורגמן.

ובירושלמי שבת פ"ג ה"א רב כד הוה מורה בחברותא הוה אמר כר"מ, בצוברא הוה מורה כר"י הסנדלר א"ר שמעון כרסנה בר"י בר' יוסי "דרש לן, וידוש שר"ש כרסנה היה אך בא"י, ולמד לפני רב בא"י.

וגם אחרי פטירת ר"נ בר רבי שמלך זמן קצר כמבואר בערכו ועל כסאו ישב ר' יהודה נשיאה בנו גם אז היה עדין רב בא"י כירושלמי ע"ז פ"ב ה"ה, ר' יצחק ב"ש בר מרתא נחת לנציבין אשכח לר' שמלאי הדרומי יתיב ודריש רבי וב"ד התירו השמן (הוא ר"י נשיאה כמפורש בע"ז לה:) שמואל קביל עליה ואכיל, רב לא אכיל א"ל שמואל אכול דאי לא כן כתיבנא עלך זקן ממרא. א"ל רב "עד דאנא תמן" אנא ידע מאן ערער עלה שמלאי הדרומי וכו'. וידוע שר' שמלאי היה שמעיה ותלמידו דר' יהודה נשיאה שהתיר השמן ורב היה עדיין אז בא"י כשרצו להתיר השמן ע"י השתדלות ר' שמלאי. וכן מובא המעשה בקצרה בע"ז לו: וקראו שמלאי לודאה יען שבאמת היה כתלמיד לפני רב ולא היה בר סמכא בעיניו אך כאשר א"ל שמואל כי ההיתר יצאה מר"י נשיאה אז חזק רב ואכל, ורב שכל מגמתו היה לילך לבבל ולהרביץ שם תורה, השתלם את עצמו בכל חכמות ומדעים מלבד חכמת התורה כיאות לאיש רם המעלה העומד בריש העם.

כדמצינו שהיה בקי בטבעיות כב"מ קז: רב סליק לבי קברי - אמר צט' מתים בעין רעה ואחד בד"א, ובחולין נח: אמר לית בקא בר יומא ולית דידבא בת שתא.

ולמד ידיעת טבע המאכלים והדגים מפי אחד בשם אבא ציידא כמו"ק יא. וטבע העופות כפסחים עד. קיט:, והזרעים כברכות נז:, ביצה יג:, יבמות סג., ותבשילים כנדרים מט:.

והיה מומחה גדול ברפואות כברכות יא. מ., שבת קכט., פסחים קיג., סנהדרין קח:, ע"ז לא:, חולין עז..

ובדברים המזיקין לגוף להתרחק מהן, כפסחים עד: קו:, ביצה יג:, מו"ק יא., נדרים מט. ובירושלמי ביצה פ"א ה"ו.

גם היה בקי בידיעות גלילי הארץ והימים והנחלים, כשבת קמה:, ר"ה כג., קידושין עא:, בכורות מד: נה:.

ובחובי האלילים וחגאותיהם כסנהדרין סג:, ע"ז יא: וירושלמי ע"ז פ"א ה"ב.

גם היה לו יד ושם בחכמת הקבלה בשמות הקדושים ובצרופי אותיות התורה ובעשר ספירות, בלחשים ועניני כשוף כדמוכח ממאמריו ברכות נה., שבת סו:, יומא פג:, חגיגה יב., קידושין עא., ב"מ קז:, וע"פ קבלת הרמ"ע מפאנו (מובא בספר כנפי יונא ח"ג ססס"ב) קיבל רב חכמת הקבלה מפי רשב"י ור"א בנו ור"פ בן יאיר וחבריהם ונקרא בזהר "ר' אבא" אשר נזכר בזהר כמה מאות פעמים, ואם קבלה הוא נקבל. אבל לפי סדרי הדורות שר"ש בן יוחי נפטר בהיות רבי עוד תלמיד יושב לפני רבותיו כמבואר ב"מ פד: א"א לומר כן יען שרב לא נולד אז עדין. ויש שנותנים לרב שלש או ארבע מאות שנה וחי מזמן החורבן עד ימות הגאונים, למותר לנו לבטל דבריהם הנאמרים שלא בצדק וד"ל.

וכן ידע לשון פרסי כדמוכח פסחים מא., ולשון יון כר"ה כג., ובלשון ארמית היה בקי גדול עד שהיה שגור בפיו צחות הלשון ומליצותיה כדמצינו שבת קנב. שאמר אדלא אבידנא בחישנא, ועירובין פו. נכח בך כלבא עול בכח בך גורייתא פוק. שם ק: זבינא לך זוגא דמטי לך עד כרעיך. וביומא כ: אבוב לחרי זמר לגרראי לא מקבלה מיניה, אי תגרית ליה פוץ עמריה, וביבמות סג. דנפיק מינך טעמא מלפך, וסנהדרין מט. תהא לוטה ולא תהא לאטא. שם קו. גמלא אזלא למיבעי קרני אודני דהוה ליה גזיזן מיניה, וב"ב צא. כודנא עקרה במאי פרע לי.

ובתהלוכות וחכמת המסחר היה בקי גדול, כנראה ממאמריו המחוכמים שלמד אח"כ לאיבו בנו ולרב כהנא, כפסחים קיג. שאמר לרב כהנא הפוך בגבלתא ולא תיפוך במילי, פשוט נכלתא בשוקא ושקיל אגרא ולא תימא כהנא וגברא רבה אנא. ולבנו איבו אמר אדחלא אכרעיך זבינך זבין, כל מילי זבין ותחרט בר מחמרא - שרי כיסיך פתח שקיך, קבא מארעא ולא כורא מאיגרא, תמרא בחלוזך לבי סודנא רהיט, וביבמות סג. אמר אי נייפת איתנופי הפיכו בעיסקא טב מינך, ובחולין קכז. נרשאה נשקיך מני ככיך נהור פקודאה לויך מגלימא שפירא דחזי עלך, פומבדיתאה לויך אשני אושפיזך. מאמריו היקרים בהויות העולם, שבת י: ישב אדם בעיר שישיבתה קרובה, שם יא. תחת חבר ולא תחת ת"ח, תחת ת"ח ולא תחת יתום ואלמנה, שם קנג. איזהו בן עו"הב ואזניך וכו', ביצה לב. כל המצפה לשלחן אחרים עולם חשך בעדו. מגילה טז: בשביל משקל ב' סלעים וכו' שאל ישנה אדם בין הבנים, יבמות סג. בנוי נכל אכעיסם זו אשה רעה וכתובתה מרובה, ולכן אמר קידושין פ"ד ה"ד נחות דרנה ונסיב אתתא, כתובות כח. טלטולי דגברא קשין מדאתתא, סוטה ח. ת"ח צריך שיהא בו אחד משמיני שבשמינית, שם ט: ניכרין דברי אמת, שם כב: לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, קידושין עא. שתיקותא דבבל היינו יחוסא, ב"מ נט. לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, ב"ב קסח. רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע. חולין סג: לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה, ובירושלמי סוף קידושין עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל.

וכשהגיע רב כבר לימי זקנה וידע בעצמו שרכש לו כל המעלות ומדות שצריך ת"ח לקנות, אז גמר בדעתו לשוב אל ארץ מולדתו.

וכאשר הבאנו למעלה שרב היה בא"י עוד בימי מלוכת ר' יהודה נשיאה קודם היתר השמן, יבואר לנו בזה אמתת גרסת רש"ג באגרתו ח"ג רפ"ב, וז"ל "בכל הנוסחאות, ובימי רבי נחת רב לבבל בשנת תלק לשטרות שנת ג' אלפים ותתקעט ליצירה והוה הכא ר' שילא רישא דרבנן בתר רבי והוה מקרי ריש סדרא בבבל וכו' ", עכ"ל. וכבר האריכו בזה כל חכמי הדור העבר, כהגאון החכם ר"ש רפפרם בערך מלין ערך אנטונינוס והחכם גרעץ, ווייס, וכולם הסכימו כי א"א לומר שרבי האריך ימים כ"כ עד שנת תלק, ולכן רצו להגיה שצ"ל שרב ירד לבבל שנת ת"ק.

ובדבר אחד הצדק אתם שרבי באמת נפטר לא מאוחר משנת תק"ה, אבל מה שרצו להגיה תחת תקל אל תק' הוא ללא אמת, כי בפטירת רבי היה אז הריש בבבל ר' אחי בר' יאשיה כמפורש קידושין עב. ונפטר בנהרדעא כמפורש שבת קנב: וא"כ איך יאמר הגאון שר' שילא היה הריש בבבל אחרי רבי?

וזאת שנית איך אפשר לשבש כל הנוסחאות באגרת דרש"ג שכתוב בפירוש תק"ל.

אך האמת יורה דרכו כדעת הגאון החכם בעל דורות הראשונים בח"ב ערך ירידת רב לבבל, שטעות קטן נפל באגרת וצ"ל ובימי ר' יהודה נשיאה תחת ובימי רבי ודעתו שהטעות נפל עוד מאת המעתיקים הראשונים שמצאו דבר חידוש בו שהוא נגד הגמרא המפורשת בסנהדרין שרב ירד לבבל בחיי רבי וחשבו שכונתו על רבי יהודה הנשיא ובקצרה נעשה מזה "רבי", והצדק עם הגאון, יען שהליכתו בחיי רבי לבבל היתה אך לזמן קצר לעסקיו הפרטים ושב אח"כ לא"י וכל ימי חיי רבי ור"ג בנו וגם בתחלת ימי ר"י נשיאה היה רב בא"י כאשר בארנו כבר באריכות בראיות ברורות, אבל הליכתו האחרונה לבבל ע"מ להתיישב שם זה היה לערך כ"ה-ל שנה אחרי פטירת רבי.

ואז היה באמת ר' שילא הריש סדרא בנהרדעא, ואבוה דשמואל היה ריש הדור, והריש גלותא עם ב"ד היה מר עוקבא בכפרי ושמואל וקרנא היו דייני דנהרדעא (כן היו נקראין בשם דייני גולה כב"ב נא. ופהרשב"ם ורבינו גרשום שם שהמה שמואל וקרנא וכן מובא שם ע. ק. קז: ומה שאמרו סנהדרין יז. דייני גולה קרנא ולא קחשיב את שמואל זה יען ששמואל היה בסוף ימיו רבן של כל בני הגולה. אבל קודם שבא רב לבבל היה אז גם שמואל אך דיין בנהרדעא, וזה ברור).

ובא"י היה בעת ההיא ר"י נשיאה הנשיא, ור"ש ברבי (אשר האריך ימים יותר מר"ג אחיו) החכם, וריש במתיבתא היה ר' אפס, אבל ר' חנינא ישב בריש זמן רב אחר ירידת רב לבבל כמבואר שבת נט: שאז היה רב כבר בסורא. וזה מכון ממש לשנת תקל באמצע ימי נשיאות ר"י נשיאה.

ביאת רב לבבל לעיר נהרדעא[עריכה]

הנה כבר ידוע מה שכתב רש"ג באגרתו ח"ג פ"ב שרב הוה קשיש טובא משמואל, ולפי החשבון שבארנו למעלה שבין ירידת רב בפעם הראשונה עם ביאת רב לבבל ע"מ להתישב היה לערך יותר משלשים שנה, לכן ברור לנו ששמואל לא ידע את רב כי היה אז עול ימים. וכל זה מבואר לנו מגמרא מפורשת שבת קח. שיסופר שם ביאת רב, וז"ל שמואל וקרנא הוו יתבי אגודא דנהר מלכא (נהר אצל נהרדעא כקידושין ע:) חזינהו למיא דקא דלו ועכירי א"ל שמואל לקרנא גברא רבה קאתי ממערבא וחייש במעיה וקא דלו מיא לאקבולי אפיה קמיה זיל תהי ליה אקנקניה אזל אשכחיה לרב א"ל מניין שאין כותבין תפילין אלא ע"ג עור בהמה טהורה א"ל דכתיב - מניין לדם שהוא אדום שנאמר - מניין למילה שבאותו מקום, נאמר וכו', ורב הבין שלנסותו בא וקללו, ואח"כ עייליה שמואל לביתיה ואוכליה נהמא דשערי וכו' כי היכי דלישתלשל, ורב לא הבין ששמואל שעה כן לטובתו ואמר מאן דמצערן לא לוקמיה ליה בני.

ומנין ידע שמואל דגברא רבה קאתי ממערבא וחייש במעיה, מצינו בערוך ערך דל ובפורש ר"ח שבת קח: דשמואל שמע דגברא רבה אתי ממערבא בההוא יומא וכיון דחזי למיא דעכירי הבין שא"א דלא שתי מינייהו והיה ברור ליה דמאן דשתי מהנהו מיא בעידן בעכורי חייש במעיה.

העתקנו כל זה להראות דקרנא וגם שמואל לא ידעו את רב ורב לא ידע אותם עד יום בואו.

אבל תומ"י הכירו שגדול הדור ומורם מעם בא לגבולם, ואז אירע המעשה המבוא כיומא כ: שרב איקלע לאתירה דר' שילא (ואולי ישיבת ר' שילא לא היתה בנהרדעא עצמה אך סמוכה לנהרדעא) ולא הוה אמורא למיקם עליה (ור' שילא לא ידע מרב) קם רב עליה וקמפרש מאי קריאת הגבר קרא גברא, א"ל ר' שילא ולימא מר תרנגולא, א"ל רבוב לחרי זמן לגרדאי לא מקבלוה מיניה כי הוה קאימנא עליה דר"ח ומפרישנא מאי קריאת הגבר קרא גברא ולא א"ל ולא מידי - א"ל מר ניהו רב? נינח מר (שאינו ראוי שתהא מתורגמני), א"ל אמרי אינשי אי תגרת ליה פוץ עמריה - מעלין בקודש ולא מורידין, ובספר ערך מלין צד 117 יאמר שרב נשאר מתורגמן לר' שילא עד יום מותו, ושגגה היא כי אך בפעם הזאת טרם ידע שהוא רב נעשה מתורגמנו, וגם בפעם הזאת לא רצה ר' שילא שישלים הדרשה ואך רב א"ל מעלין בקודש וכו', אבל לא שנעשה מתורגמנו כל הימים שאין שום מקור לזה, ואך דבק לחבירו שמואל וכאשר נבאר.

ורב התישב בנהרדעא לפי שעה, ואע"פ שר' שילא הכיר את מעלת רב שהוא גדול ממנו, אבל רב לא נגע חו"ש בגדולת ר' שילא, כמבואר סנהדרין מד. שפ"א דרש ר' שילא ואע"פ שלא ישרה דרשתו בעיני רב אעפ"כ לא אמר בפניו כלום ואך כשסיים הדרשה ויצא, אז אוקי רב אמורא עליה ודרש.

ובתענית פ"ד ה"ב יסופר ששמואל ואילין דבית שילא (ר' שילא ובית ר' שילא אחד הוא כי מה שאמרו יומא כ: מחלוקת רב ור' שילא הוא בירושלמי סוכה פ"ה ה"א כלשון תרגם רב קומי דבית ר' שילא יען כי היו שם קבוצת חכמים גדולים אשר ר' שילא היה האיש סידרא עליהם) היו שואלין בכל יום בשלום דנשיא והיו עולין תחלה ואח"כ שמואל, ואח"כ חלקו כבוד לשמואל שיכנס הוא תחלה, וכשבא רב לבבל חלק שמואל כבוד לרב שיכנס הוא תחלה, אבל בית ר' שילא לא רצו שיהיו אחרונים ומחל שמואל כבודו ונכנס רב תחלה ואח"כ בית ר' שילא ואח"כ שמואל.

אך פ"א אירע בדבר הנוגע לדין תורה אז לא נשא רב פנים לר' שילא, כיבמות קכא. שפ"א נטבע אחד במים שאין להן סוף והתיר ר' שילא את אשתו, ורב שראה שטעה בהוראתו א"ל לשמואל תא נשמתיה, אך שמואל בקשו שישלחו אחריו וישאלו לו מ"מ התיר, וכשבא לפניהם הורה להם שטעה, כי חשב שהיה מים שיש להם סוף וחזר בו מהוראתו, אז קרא שמואל על רב לא יאונה לצדיק כל און ורב קרא על שמואל ותשועה ברב יועץ, ורב לשיטתו שאמר ברכות יט: כ"מ שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב.

וכפי הנראה השיג רב משרה אצל ריש גלותא להשגיח על המדות והמשקלות הנודע בשם "אגרדמי" וזה שאמרו בירושלמי ב"ב פ"ה ה"ח ריש גלותא מני לרב אנגרמוס, והוה מחי על מכילתא ולא על שיעוריא, הכשיה ריש גלותא, עאל רב קרנא גביה, א"ל אנגרמוס שאמרו למדות ולא לשיעורין א"ל והא תנית אנגרמוס שאמרו למדות ולשיעורין א"ל (רב) פוק אמור להו אנגרמוס שאמרו למדות ולא לשיעורין, נפק (קרנא) ואמר להו בר נש דתנה כשבה ראהינו חבשין ליה? ופיר' הפני משה כבשה דאינהו, שהיה שונה דברים העיקרים והכבושים, ובמראה הפנים מפרש מענין אשכול של תמרים כלומר דבר נאה ומשובח, אלא דבכ"מ בש"ס משמע דאהינו פירושו תמרים שלא בישלו כל צורכן ולפ"ז לא היה ממליץ בעד רב וכו', ובמחילה מכבודם הרמה, כי כונה אחרת ואמיתית ע"ד שאמרו מגילה כח., שאל ר' עקיבא את ר' נחוניא הגדול במה הארכת ימים אתו גווזי וקמחו ליה סליק ויתיב ארישא דדיקלא א"ל רבי! אם נאמר כבש למה נאמר אחד (היה צריך לכתוב "האחד") א"ל צורבא מרבנן הוא שבקוהו, ומיני אז היה לשיחה בפי הכל אם חבשואו הכו לצורבא מרבנן אמרו בקצרה "כשבה דאהינו" על דבר השאלה ששאל ר"ע אם נאמר כבש כשהיה יושב על הדקל (כי אהינו הוא אשכול של תמרים כדמובא בערוך ערך אהן). וזה שאמר קרנא אחרי שהיה ידוע לו את גדולת רב אשר אך בידו הגרסאות האמיתית במשנה ובברייתא, ולכן יצא להודיע לריש גלותא הלא חבשתם אדם גדול כר"ע.

וכפי הנראה עזב רב את משמרתו זאת ויעש לו בית שכר כפסחים קז. ובראשיתו לא הצליח רב במסחרו החדש כדמוכח מו"ק יב: שאמרו שם רב חצרו לו חצדא בח"מה שמע שמואל ואיקפיד - ורב מ"ט עביד הכי? אין לו מה יאכל הוה, ואפשר שאז נתמנה לזמן קצר להיות המפקד בב"המד דר' אחי בר' יאשיה, כדמובא מעשרות פ"ד ה"ו, ע"ז פ"ד ה"א, ובעת ההיא נפטר ר' שילא והוצרכו להעמיד ריש סידרא כדמפורש באגרת דרש"ג ח"ג פ"ב וז"ל "אחרי מות ר' שילא היו כאן רב ושמואל ולא רצה רב להיות לריש ולהושיב את שמואל לפניו, גם לא רצה שמואל להיות לריש ולהושיב את רב לפניו כי רב היה זקן הרבה יותר משמואל - ע"כ הניח רב לשמואל בנהרדעא שהוא מקום תורה והוא התרחק למקום שלא היה בו תורה והוא סורא דהיא מתא מחסיא", עכ"ל.

והאמת כן הוא כדמצינו שבדרך מסעו מצא בכמה עיירי ישראל שנשכח מהן דיני ומנהגי ישראל, והוא ברוב גדלו החזירם לדת התורה כעירובין ק: שאיקלע לאפסטיא ואסר בגדודא, ואמרו רב בקעה מצא וגדר בה גדר, ופרש"י שמצאן שאינן בני תורה, וכן שם ו. בבואו לעיר דמחריא עליהם בדיני עירוב. ובשקלים פ"ז ה"ד רב כד נחית לבבל וראה שהן מזלזלים בבשר שנתעלם מן העין והחמיר עליהם ומובא בחולין צה. שבא לעיר אישתטית ואסר להם בשר שנתעלם מן העין, ובחולין קי. איקלע לעיר טטפלש ומצא שמזלזלין בדיני בשר בחלב, ועבור זה אסר להם גם כחל, וכן קידושין כה: דרש בקימחוניא.

וידוע שנהרדעא ונהר פקוד היו תמיד מרובין באוכלוסין מבני ישראל והיה שם מקום תורה משנים קדמוניות, אבל בשארי עיירות אשר ישבו עם הפרסים ולא היו להם ישיבות ובתים לתורה במשך הזמן התחלו לזלזל מעט במצות התורה עד שבא רב והאיר הדרך לפניהם, והעמידן על האמת, ובלוח א"י שנה עשירית צד 145 יאמר מר בערמאן וז"ל בבוא רב ושמואל (?) בבלה מצאו שם בקעה להתגדר בה - מצאו עם חשוך לא לומד רחוק ממצות ה' וכו'. וכל דבריו עזות וחוצפה יתירה ושקרים. האם בא שמואל בבלה? הלא היה שם כל ימי חייו, וגם אביו ור' שילא ור"ה ריש הגולה ור' אחי בר' יאשיה בהוצל וקרנה, ובדורות שעברו היו חנניה ב"א ר' יהושע ור' יצחק ור' נתן, ואיך יוציא דבה על עם ה' לשקר. אבל האמת כמו שאמרנו, שרב התרחק מנהרדעא והלך לתור למקומות אשר ב"י מפוזרין בין האומות אשר לא היה להם עוד קהלות מתוקנות בכל טהרת הקודש ולמדם תורה.

וכשבא רב לסורא, הבין כי פה הוא המקום אשר הוכיח לו ה' להרביץ תורה, וכן היה, כי בזמן קצר הפך ים ליבשה וארץ ציה למוצאי מים.

וראשית מעשיו היה להעמיד בית אולפנא ובית המדרש וה' הצליח בידו שמצא נכסי הגר שמת וזכה בהם וקראם נינתא דבי רב כב"ב נד. וגם הרכיש לו שדה כקידושין נט. ובנה אכסדרא סביב כב"ב קלה: וגם בנה קיטונה כשבת סו..

וה' שלח ברכתו ונתעשר ממסחר השכר שהיו לו מכבר וגם סחר בתבואות שהביא ממקום הזול סורא כפסחים קז., ב"מ עג., וזה שאמר ברכות נז: לא איעתרי עד דחזאי ראשי לפתות.

ונתקבצו אליו כל גדולי הדור כמו רב כהנא ורב אסי ורב ירמיה בר אבא שהיו תלמידים וחברים שלו, וכל תלמידיו הגיעו לאלפים עד שאמרו כתובות קו. כי הוו מפטרי רבנן מבי רב, הוו פיישי אלף ומאתים.

ובגודל חכמתו רכש לו אהבת שרי המלוכה כע"ז י: ששר גדול אחד בשם אדרבן היה אוהבו וכשמת אמר רב נתפרדה החבילה. ודעת הגאון שי"ר בערך מלין שהיה מלך פרס, ואולי הוא ארטבן ששלח לרבינו הקדוש חד מרגלא כדמובא פאה פ"א ה"א, ויותר נראה גרסת ב"ר ספל"ה ושם אך ששלח לרבינו והוא רב, ומאז ואילך התייסדו שתי ישיבות גדולות ככל חוקי ישיבות א"י, אחת בסורא תחת דגל רב, ואחת בנהרדעא תחת גדל שמואל, ושניהם היו נקראין בשם "רבותינו שבבבל" כסנהדרין יז:.

וזה כונת הגמרא גיטין ו. שאמר ר"ה עשינו עצמנו בבבל כא"י לגיטין מכי אתא רב לבבל (וקבע ישיבה בסורא רש"י), וכל ישראל בבבל קבלו עליהם לנהוג כרב מלבד נהרדעא שהיה מקומו של שמואל ככתובות נד., ולסורא היה שייך גם העיר מחוזא ככתובות נ:, וחרתא דארגיז כשבת יט:, ושום טמיא כב"ב קנג..

ורב אף שהיה עניו גדול אף להקטנים ממנו, אבל בכ"מ שראה שעת לעשות לה' אז התגבר כארי ולא נשא פנים ותיקן תקנות גדולות כיבמות נב. שהיה מלקה על המקדש בביאה ומאן דמקדש בשוקא, ודמקדש בלא שידוכי ודמבטל גיטא או דמוסר מודעא אגיטא, ומאן דפקיר שלוחא דרבנן ומאן דלא ציית לבא לב"ד ועל חתנא הדר בבית חמיו.

ובירושלמי נדרים פ"ט ה"ד יסופר שפ"א שלח אחר עשיר אחד שיבא לפניו לדין, והעשיר הזה התגאה ברוב עשרו וישלח אליו לאמר שכל גמלי הערביים לא יספיקו לטעון מפתחות אוצרותיו וקללו רב, ובאו מבית המלך ונטלו כל אשר לו, אז נכנע מלפני רב וביקש ממנו מחילה, ואז לא איחר רב מלהתפלל עליו, והחזירו לו את אשר לו.

וכן יסופר תענית כא: בסורא הוות דבר ובשיבבותיה דרב לא הוות - רב דנפישי זכותיה טובא, הא מילתא זוטרא ליה לרב, ובמגילה ה. שראה לאחד שזורע בפורים וקללו ולא צמח, וביבמות מה. המעשה דיהיב ביה עיניה ושכיב.

שם האמיתי של רב וכנוייו[עריכה]

בלי שום ספק היה שמו של רב, "אבא" וראיה היותר ברורה מיומא פז. שטבח אחד חטא נגד רב, ואזל רב בעיו"הפכ לפייסו וכשבא אצלו וחזייה א"ל "אבא" את זיל לית לי מלתא בהדך, ואם שם "אבא" הוא אך כינוי לשם כבוד איך קראו בשם זה כשרצה הטבח לביישו ולא לכבדו, וכן חולין קלז: כשבא איסי בר איני לפני ר"י ושאלו מאן ריש סידרא בבבל א"ל "אבא אריכא", ור"י כעס עליו ור"ל אבא אריכא קרית ליה? (ולא רבינו), וכן העיד רבינו האי גאון שבשלשה מקומות מצינו בברייתא את "רב אבא" והוא רב, וכן כתב הרשב"ם בפסחים קיט: ד"ה אבא.

ולמה נקרא בכל הש"ס בבלי וירושלמי ומדרשים בשם "רב" כבר כתב הרשב"ם בפסחים קיט. וב"ב נב. שקראוהו בשם רב בבבל כמו שקראו לר' יהודה הנשיא בשם "רבי", וכונתו שכמו רבי היה רבן של ישראל בזמנו וכשאמרו "רבי" כולם ידעו כשהכונה על רבינו הקדוש, כן היה רב בבבל שהוא היה רבינו רבן של כל בני הגולה בבבל, וכן כתב רש"י ביצה ט. משום שרב רבן של כל בני הגולה חוץ משמואל לכן מקשינן ממנו על אמורא אחר.

אבל אין אחד מכותבי דברי הימים עמד ע"ז מתי התחילו לקראותו בשם זה? הלא אך כשיסד ישיבתו הגדולה בסורא ונתרבו תלמידיו ואז באמת נעשה רבן של כל הגולה, אבל קודם לזה לא היה רבן של כל ישראל, יען שאז היו עוד בחיים כל דור התנאים שהאריכו ימים אחר רבי כמו בניו של רבי ור"י נשיאה ור"ש בן חלפתא ור' סימאי ור' חנינא וכל חבריהם, וא"כ איך כשבא רב לר' שילא ונעשה מתורגמנו א"ל מר ניהו "רב" כיומא כ:, ולפי דעת כל החכמים הרוצים לומר שזה היה כשבא רב לבבל בפעם הראשונה ודאי לא הגיע אז למדרגת גדול הדור לקרא אותו בשם סתם רבי? אבל גם לפי שהבאתי לעיל שזה היה כשבא רב לבבל בפעם האחרונה ע"מ להתיישב שם גם אז היו בחיים כל ראשי הדור וגם אבוה דשמואל שהיה אז מנהיג הדור?

ולכן נראה לי השערה חדשה הקרובה אל האמת. כידוע שרבה ורבא שמם האמיתי היה ג"כ "אבא" ואך יען שהיו כמה ר' אבא בזמנם לכן קצרו את שמם וכדי שלא להחליף את רבה ברבא לכן קראו אחד בשם רבה ואחד בשם רבא, והוא ר"ת רב בא וכן נקרא רבא בירושלמי בשם אבא כמבואר בערכו.

וכן הכונה מה שקראו את רבינו הקדוש בשם רבי שהוא ב' כונות

  1. רבן של ישראל.
  2. ר' יהודה.

וכדי שלו להחליפו בשם ר' יהודה אחר קצרו השם וקראוהו בשם "רבי".

וכן היה בשם רב שבאמת היה נקרא ר' אבא או בקיצור ר' בא וכדי שלא להחליפו בר' בא אחר לכן קצרו את שמו "רב" והוא ר"ת ר' בא, ובזה ניחא למה לא קראוהו בשם "רבי" הלא קיבל סמיכה בא"י מרבינו הקדוש, שבאמת היה נקרא בפי כל ר' אבא או בא, ולכן כשבא לר' שילא א"ל מר ניהו ר"ב. ובאמת קראו ר' בא, אבל אח"כ כשהיה באמת רבן של כל בני הגולה, קראוהו אך בשם "רב" כדי להבדילו "מרבי" ונשכח שמו האמיתי שם אבא או בא, ואף אם קראוהו בשם אבא לא היתה כונתם על שמו הפרטי אך כמו אב ונשיא, ובזה יבורר לנו מה שקראו אותו בשם אבא גם תלמידיו, כמו רב כהנא א) ברכות סב. שאמר דמי פומי דאבא וכו', וכן ר"ה כפסחים קז. רב אשכחיה ר"ה דקדיש אשיכרא א"ל שרי "אבא" למיקני איסתרי משיכרא, וביומא פז. כשהלך רב לפייס להטבח א"ל ר"ה אזל "אבא" למיקטל נפשא, או כונת ר"ה היה לומר שמה שקראו הטבח בשם "אבא" זה גרם לו שימות. וכן ר' יוחנן כשכעס על איסי בר היגי שקראו אבא אריכא כחולין קלז: כי ר"י הבין שכוונת איסי לקרותו בשם זה אך להקטין מעלתו, אבל ר' יוחנן בעצמו קראו בשם "אבא" כחולין פד. שאר"י "אבא" ממשפחת בריאים הוה.

ויותר מכולם קראו שמואל כן כברכות מז. ופרש"י שמואל היה קורא לרב "אבא" לכבודו. וכן שם ס:, שבת נג., תענית ד. (ושם פרש"י אבא חברי), וביבמות נז: אמר שמואל ומודה לי אבא (ופרש"י משום דקשיש מיניה קרי ליה אבא לשון נשיאי ורבי). וכן קראו אבא עירובין עח. צד., פסחים פ. קיט., כתובות קז., ב"ק יא. סב. פב., ב"ב נב. נג., חולין לח. מה:, ובירושלמי ב"ק פ"א סה"א שאמר שמואל ואבא מודה לי מקשה הגמרא ומאן הוא אבא, רב או רבא בר אבוה (צ"ל או אבא אביו) ומתרץ אר"ח נעשה עיקר טפילה? פי' שא"א לומר כן ששמואל יאמר כן על אביו ופשיטה שכונתו על רב.

ובפי תלמידו היה נקרא גם בשם סתם "רבינו" כב"ב קלה. כששלח ר' אלעזר לגולה בשם רבינו ופרשב"ם שהוא רב, ורב חסדא כביצה כה. שאמר מדברי רבינו נלמד, וברכות לח: דרש ר"ח משום רבינו ומנו רב, ובסוכה לג. אר"ח ד"ז רבינו הגדול אמרו המקום יהיה בעזרו, ופרש"י הוא רב. וכן הוא ברכות מה נדה מט:, ורב יוסף כעירובין יא. רבה בר ר"ה כביצה כה..

וכן היו נקראין רב ושמואל בשם רבותינו שבבבל כסנהדרין יז: ובירושלמי רבותינו שבגולה כשבת פ"ה ה"ד, ביצה פ"ב ה"ח, ב"ב פ"ג ה"א, ולישיבתו הגדולה קרא ר' אלעזר בשם "בית רבינו" שבבבל כמגילה כט., ורבה בר"ה קראו בי דינא רבה כקידושין סה:, וע"פ עדות של"ה הקדוש בתורה שבע"פ אות וי"ו שכ"מ שנזכר בש"ס והאמר מר הוא רב.

חביריו ותלמדי-חברים שלו בבבל[עריכה]

חבר הריש והחביב של רב היה שמואל, ומיום שבא רב לבבל הכירו כי הוא מלא רוח חכמה ודעת ולכן אע"פ שרב היה גדול ממנו בתורה כדמצינו שבעי שמואל מרב כברכות נג:, ב"מ טו:, שבת פ"ג ה"ג, עירובין פ"א ה"ב פ"י ה"ח, כתובות פ"ב ה"ה, ע"ז פ"ג ה"ד, וגם היה שולח לשאול ספיקותיו לרב כיבמות עה:, קידושין מד:, וכשהשיב לו רב תשובה היה חוזר עליה מ' פעמים כדי שלא תשתכח ממנו ככתובות כב., עירובין פ"א ה"ב, ומפרש דברי רב וטעמיה כברכות יב., וכן תרגמה שמואל אליביה דרב כשבת נב:, ב"מ קז:, בכורות נה..

ושמואל חלק לו כבוד לרב והניחו מקומו, שרב יכנס תחלה לבי ריש גלותא כתענית פ"ד ה"ב, וקראו שמואל תמיד בשם החביב אבא כאשר הבאנו לעיל.

אבל רב היה נוהג כבוד גדול לשמואל וקרי רב עליה כל רז לא אניס לך כחולין נט. וקרי עליה ותשועה ברב יועץ כיבמות קכא., וכן מצינו איתיביה רב לשמואל כב"ק עה., ורב אע"פ שהיה קרי במקום כהן אבל כשאקלע במקום שמואל לא עשה כן מפני כבוד שמואל כמגילה כב. וכן כשהיה בא רב לאתריה דשמואל היה נוהג כשמואל כעירובין צד., חולין נג:, וב"ק פ: יסופר שיען שקללו לשמואל עלי חנם כשבא לבבל כשבת קח. לכן קיבל על עצמו לנהוג בו כבוד.

והיו באין זל"ז לפעמים כברכות מז. רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא אתא רב שימי בר חייא (נכד רב), וכן ברכות פ"ח ה"ב שמואל סליק לגבי רב, וכן הוא חולין קז. וכשהתיר ר"י נשיאה שמן עכ"ום כפה שמואל לרב לאכול וא"ל אי לא תיכול כתבינא עלך זקן ממרה כשבת פ"א ה"ד וע"ז פ"ב ה"ח, ושתה ע"י מי צתרי כתרומות פ"י ה"ד, ורב אמר עליו חולין קיא: חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דליספי לי מידי ולא סבירי לי, ובקידושין מד: אמר רב חס ליה לזרעיה דאב"א דנימא הכי.

וזה כוונת רש"ג באגרתו ח"ג פ"ב שאמר ולפרקים הוו חזו רב ושמואל אהדדי, והאמת כן הוא וכדמצינו עוד אותם ביחד בנהרדעא כר"ה כד:, ולכן מצינו כ"כ פעמים רב ושמואל דאמרי תרוייהו כברכות כט. לג: לו: לז: לח., שבת ד: כב. לז: מ. מו. נ. נט. סח. צז. קטז: קכט. קכט:, עירובין כח. לד: מ: פט. צ., פסחים כט: נב., סוכה יז., ביצה ד:, מגילה יח., כתובות נח: עח: פד:, נדרים מב., גיטין לה. לז., קידושין מו. נט., ב"מ ח:, ב"ב פד: קיא. קעא: קעד:, ע"ז נג:, מנחות לג: סח., חולין יח. מה. סח:, ערכין כד., נדה סה:, תרומות פ"ח ה"ג ל. ועוד.

מחלקותם בהלכה ובאגדה מלאים בכל הש"ס עד שיעלה לאלפים, והמה הניחו אבן היסוד להתלמוד בבלי וירושלמי גם יחד ולא על חנם קראום בשם הוויות דרב ושמואל כברכות יט: כי באנת הוא וחברו שמואל אחדו ב' תקופות יחד ושניהם האירו בחכמתם לארץ ולדרים עליה.

אבל רב היה הריש והראשון לכל זה וכעדות רש"ג שרב הוה קשיש טובא משמואל, והחכם גרעץ בח"ב צד 357 ואמר שרב נולד לערך ג"א תתקלה ונפטר ד"א-ז היינו שחי עב' שנה, ועל שמואל יאמר שם שנולד ג"א תתקך ונפטר ר"א-יד היינו שנולד קודם רב טו' שנה ונפטר אחריו ז' שנה, ממש הפוך האמת.

אבוה דשמואל לפי ערך סדר הזמנים היה קשיש כרב וכשבא רב לבבל מצאו מנהיג שררה בבבל אבל לא מצינו ששקיל וטרי עמו זולת כתובות נא: שרב איתיביה והוא לא ידע להשיבו וקרי רב עליה שרים עצרו במלים. ובע"ז לח: מצינו מחלוקת רב עם אבוה דשמואל.

לוי חבירו עוד בהיותו בא"י בישיבת רבי כביצה כד:, וכשהתיישב רב בסורא אז בא לוי לבבל כשבת נט: ובלי ספק ראו זא"ז גם בבבל כדמצינו בע"ז לח: שחולק עם רב אבוה דשמואל ולוי.

רבה בר חנא בן דודו למד ג"כ עמו ביחד בהיותם בא"י מר"ח כמו"ק טז: ושניהם קבלו סמיכה מרבי וירדו לבבל כסנהדרין ה. ואח"כ עלו שניהם לא"י כמו"ק כא..

וכשהתיישב רב בסורא מצינו אתו גם רבה בר חנא כחולין מד: ההיא פסוקת הגרגרת דאתאי לקמיה דרב - א"ל רב כהנא ורב אסי - שדריה לקמיה דרבה בר חנא ואכשריה.

אבל רב היה גדול הרבה מרב"ח כדמפורש סנהדרין ה. והוה כייף לרב וישב ושנה לפניו כשבת נ., מכות ג:, מנחות מט., ותני קמיה כב"ק צא., ושאל ממנו הלכות כב"ב נב. (ושם איתא רבב"ח וצ"ל רבה בר חנא כב"ק פ"ט ה"ז), וכן בא לדין לפניו כב"מ פג., ושנה לתלמידיו הלכות רב כברכות פ"ח ה"ט, סוכה פ"ג ה"י, ומגילה פ"א ה"ט אמרי ואית דאמרין רב בשם רבה בר חנא. מחלקותם ע"ז עד:, חולין ח: ק., שבת פ"ד ה"ב, ביצה פ"ד ה"ד, (וב"מ שמצינו רבה בב"ח עם רב צ"ל רבה בר חנא), אבל רבה בר בר חנא היה מאוחר ותלמידו דר' יוחנן ויען ששניהם נקראו בשם אבא ובקצרה "רבה" לכן נשתבש באיזה מקומות שמם זב"ז אבל בירושלמי מצינו תמיד אך רבה בר חנא עם רב וזה ברור.

ר' שילא כבר מובא לעיל.

זעירי מי שהיה תלמידו דר' חייא כשבת קנז. מצינו אותו חולק עם רב (ואין זה זעירי חבירו דר"נ כב"ב קנז. שעלה אח"כ לא"י ולמד לפני ר"י) ושמואל ורב אסי כיבמות כא., גיטין כד:, ב"ק ל..

קרנא כמו שהבאנו לעיל.

וכן היה שם איסי בר היני כחולין קלז: וכפי הנראה לא היה בשלום עם רב והלך מפניו לא"י.

רב כהנא קמיה ורב אסי כשבא רב לבבל מצאן גדולי הדור כסנהדרין לו: דלגמריה דרב הוו צריכי (יען שרב שימש את רבי ושאר גדולי התנאים והיה בידו כל ספרי הברייתות) אבל לסבריה דרב לא הוו צריכי, וזה שכתב רש"ג באגרתו ח"ב פ"ג והוו נמי רבנן אחריני - כגון שמואל - ורב כהנא קמא ורב אסי.

והאמת כן הוא שרב ידע גדולת מעלתם כשבת קמו: רב איקלע לההוא אתרא - אייתי ליה ביה סדיא לא יתיב - משום כבוד רבותינו רב כהנא ורב אסי, ובשבת קכז: ר"כ איקלע לבי רב וצוה שיביאו שותא לכהנא וישב עליה.

וכן מצינו א"ל ר"כ ורב אסי לרב - שתק רב כסוכה ו:, ביצה י. לז:, ב"ק יא., ב"מ סט: צו:, ב"ב סב., ובשבת מה. אמרו לו הכי הלכתא? (ושם איתא בטעות ר"כ ורב אשי וצ"ל ורב אסי) וכן א"ל לרב לדידך ככתובות פט:, מ"ט לא מפרשית לן כנזיר יט., הדר ביה משמעתיה? כב"ב נא..

וכן ארחו לחברה אתי כשהלך רב לעיירות לדין ולהורות, כע"ז נז., חולין צה:.

ועל זה רב כהנא, אמרו פסחים קיג. שא"ל רב הפוך נבלתא ולא תיפוך במילי, פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא ולא תימא כהנא אנא (וזה ר"כ היה באמת כהן אבל רב כהנא תלמידו דרב לא היה כהן כמבואר פסחים מט. ובב"ק קיז. ובזה שגג הרב בעל משפחות סופרים בספרו צד 52), ובסנהדרין פב. בעי ר"כ מרב אינשייה רב לגמריה אקרוהו לר"כ בחלמיה - אדכריה רב לגמריה, ובסנהדרין קיא. מצא רב לר"כ דקא חייף רישיה וסליק ויתיב קמיה א"ל רב לא תמצא בארץ החיים א"ל ר"כ מילט קר לייטת לי?, מחלקותם מצינו פסחים עט..

וזה ר"כ עלה לא"י בראשית ימי מלוכת רב כי בשעלה שם מצא עוד את ר' שמעון בר רבי כזבחים נט., ואת יהודה וחזקיה בני ר"ח כמנחות כג:, ונשאר בא"י ולכן לא מצינו את רב כהנא עם רב לפעמים כעם רב אסי שהיה כל ימיו עם רב.

ומה שמצינו ר"כ אמר רב הוא ר"כ תלמידו דרב שעלה לא"י כשהיה ר"י כבר זקן וגדול הדור כב"ק קיז. וזה ברור.

ורב אסי ישב עמו בהיות חייא בנו גדול ככתובות מח: אותיב ר"ה לרב אסי ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי - א"ל רב לאו אמינא לכו וכו', וכן הוא קידושין מו., כריתות יז:, וכן מצינו קידושין מח: הוה עובדא וחש רב להא דרב אסי, ופסחים קיג. א"ל רב לא תדור במתא דלא צניף בא סוסיא, ואל תדור בעיר דריש מתא אסיא, ולא תנסיב תרתי וכו', וכן מצינו רב אסי אמר רב כשבת כב., ביצה טז., סוטה ל., ע"ז לח..

חולק עם רב כמגילה ה., קידושין מה:, גיטין כה., סנהדרין כט:, גיטין פ"ג ה"א, ב"ק פ"י ה"ג ונזכרו בירושלמי ע"פ רוב בשם כהנא, אסי.

רב חנינא בר שילא היה מאוהביו הגדולים כסנהדרין עב: שאמר רב כל דאתי עלי במחתרת קטלינא ליה לבר מרב חנינא ב"ש - דקיים לי בגויה דמרחם עלי כאב על הבן, ואולי הוא בנו של שילא דוד רב.

תלמידיו הגדולים ואומרי מאמריו‏[17][עריכה]

ר' אבא אמר רב יומא סד:, ביצה טז:, מגילה ל., יבמות לז: סח: עז., גיטין פז:, ובירושלמי בכמה מקומות.

ר' אבא בר אבינה, ובירושלמי נקרא ר' בא בר בינא, אמר בשם רב ב"מ פ"ד ה"א, סנהדרין פ"ג סה"ג.

אבא בר ר"ה, הוא רבה בר"ה עיין לקמן.

ר' אבא בר זבדא שאל מרב הלכה למעשה ב"מ פ"ב ה"ד, אמר רב ברכות יא., שבת קיא. קכ., סוכה כה:, כתובות ז., ב"מ כה:, ובירושלמי בכמה מקומות.

אבא בר חייא בשם רב כלאים פ"ב ה"א, והמאמר הזה מובא ב"ב צג: ושם רבה בר חייא קטוספאה בשם רב.

אבא בר חנא לעיל בין חביריו.

ר' אבא בר טבליי בשמו ב"ב ספ"ד, ע"ז פ"א ה"א.

ר' אבא בר יהודה בשמו עירובין פ"ו ה"ו, ושבועות רפ"ג, ובשניהם נפל טעות וצ"ל ר' אבא בשם רב יהודה בשם רב.

ר' אבא בר יצחק הוא רבה בר רב יצחק עיין לקמן.

ר' אבא בר כהנא בשמו סוטה פ"ט הי"ג, ב"ר פ"ד-ז, ויק"ר ספל"ה ונזכר כמה פעמים בירושלמי ביחד עם ר' חייא בר אשי בשם רב.

ר' אבא בר מינא הוא ר' אבא בר בינא.

ר' אבא בר ממל אמר רב ב"ב לח. פח: קה., שביעית פ"י ה"ב, שבת פט"ז ה"ו, יבמות פ"ו ה"א, סוטה פ"א ה"ב.

ר' אבא בר נתן עיין מו"ק פ"ג ה"ד, ועיין ערכו.

ר' אבא בר עילאי בשמו ברכות ספ"ט, ר"ה פ"ד ה"י, תענית פ"ג ה"ט.

ר' אבמרי, בעירובין פ"ז ה"א אמר מחלוקת רב ושמואל וכו'.

ר' אבהו בשמו ע"ז פ"ד ס"הא.

אביטל ספרא משמיה מו"ק יח..

אביי בשבת נז: וב"ב קסז: אמר הכי אמר רב, ומה שאמרו זבחים קי. שאמר אביי בפירוש שמיע לי מיניה דרב צ"ל מיניה דמר והוא רבה, ובבכורות מה. אמר רב א"ל אביי צ"ל אמר רבא.

אבימי נותאה משמיה דרב שבת יז: וע"ז לו..

ר' אבין או ר' בון בשמו שביעית פ"י ה"א, כתובות פ"ב ה"א, ע"ז פ"ה הי"ג.

ר' אבין בר רב אדא אמר רב קידושין ע. והוא רבין בר רב אדא דלקמן.

ר' אבונה בשמו כתובות רפ"ז, פ"ט ה"ט, פי"ג ה"ד.

ר' אדא אמר רב יבמות פג:, מנחות לט. ומדרש שוחר טוב מזמור קכ"ב.

רב אדא בר אהבה, אמר על רב ושמואל ור"י מג' קראי שמיע לי ע"ז מ., והיה חשוב מאוד על רב כתענית כ: שאמר רב לשמואל שאני ר"א בר אהבה דנפיש זכותיה, וכשנפטר רב קם ראב"א אהדר קרעיה לאחוריה יקרע קריעה אחרינא אמר נח נפשיה דרב וברכת מזוני לא גמרינן כברכות מג..

אמר בשם רב עירובין ז. נט:, ביצה יג:, כתובות מ. סב:, גיטין כו:, ב"ב קע., מכות כג:, שבת פ"ב ה"ב, ספי"ד, סוף שקלים, כתובות פ"ז ה"ו, קידושין פ"א ה"ו, ב"ק פ"ד ה"ב, שבועות פ"ו ה"ב, ונקרא בירושלמי ע"פ רוב רב אדא בר אחוה.

ר' אדא בר אחא בשמו ברכות פ"א ה"ב-ז: גיטין פ"ט ה"ג.

רב אדא בר מתנה אמר רב ברכות ל: (כן כתוב בגליון) שבת קט:, יומא ד., ע"ז כח..

רב אושעיא משמיה סנהדרין לח. והוא אחי רבה.

ר' אחא משמו ירושלמי ריש עירובין, סוכה רפ"א, ביצה פ"א ה"ו, תענית פ"ב סה"א.

ר' אחא בר אדא תלמידו כברכות כט: שהעיד רב פפא בריה ששמע מאביו ואביו מרב, אמר רב קידושין סה., ע"ז יט:, חולין טו:.

ר' אחא בר אושעיא אמר רב סנהדרין כה. לגרסת דק"ס.

ר' אחא ברדלא, בסוכה כו. רב שרא ליה וכו', ובגיטין יד., א"ל רב קכא דמוריקא אית לי גבך וכו'.

רב אחדבוי בר אמי אמר רב תמורה ל:, ובע"ז לד: חסר תיבת בר אמי, ובחולין קיג: בעי מרב.

רב אחדבוי בר מתנא אמר רב שבת כד: לגרסת דק"ס.

אחוה דאימי דר' אדא, ברכות פ"ד ה"א הוה צייר גולתא דרב.

איבו בנו, עיין לקמן.

איבו בן בתו וחזקיה אחיו אייתו ערבה לקמיה דרב, סוכה מד:.

ר' אידי בשם רב ברכות פ"א ה"ב. ר' אידי בר אבין אמר רב קידושין ל:.

ר' אילא או אילעא, אילעאי אלעי אמר רב שבת קמב., עירובין ג. יד., נדרים ז:, ב"ק ק. קיז:, ערכין ז., ירושלמי ריש סוכה.

ר' אילא ברב שמואל בר מרתא משמיה דרב ברכות יג:, וגרסת דק"ס ר' יצחק בריה דר"ש בר מרתא.

ר' אלעזר היה תלמידו כחולין קיא:, שא"ל שמואל לרבך (רב) ימיבי ואכל, אתא לקמיה דרב א"ל הדר ביה מר משמעתיה? בעי מרב כשבת קנג., עירובין סה:, יבמות קב: קט:, ב"ק פז., מנחות טו. טו:, ר"א אמר רב שבת כ., כתובות עז., גיטין פו:, וקראו לרב רבינו כגיטין ט:, ב"ב קנב., ובמגילה כט. דרש ואהי להם למקדש מעט זה בית רבינו.

ר' אלעזר בר יוסף בשמו ברכות ספ"ז.

ר' אמי אמר רב נדרים מ: מא., בכורות נה:, נדה פ"א ה"א.

ר' אמי בר יודן עיין לקמן רמי בר רב יוד.

ר' אמי (רמי) בר יחזקאל בשמו עירובין פ"ה ה"ג, תענית פ"ב ה"יד.

ר' אמי בר קרחה בשמו ב"ב פ"י ה"ח.

רב אסי לעיל בין חביריו.

אשיין בר נדבך בשמו מנחות כט: לפי גרסת הרי"ף והרא"ש כה' קטנות ה' ס"ת וכן הוא בדק"ס.

ר' ביבי בשמו מד' איכ"ר פ"א-כח ומד' תהלים פ"כב.

ביבי בר נוזלן בשמו ב"מ פ"ב ה"ה.

ר' ביסנא בשמו פסחים פ"ד סה"ג, מו"ק רפ"א, ע"ז פ"א סה"ו.

בנימין גנזבייה בשמו ברכות פ"א ה"ו ועיין לקמן מנימין סקסנאה.

רב ברדלא בר טביומי אמר רב חגיגה ה..

רב ברונא תלמידו כפסחים קג., יבמות קי., חולין פו:, אמר רב שבת כא. כד: כו., עירובין סג: פה:, פסחים קו:, כתובות סב:, סנהדרין כח:, ע"ז לה. מ..

ר' ברכיה בשמו ברכות ספ"ט, שקלים פ"א ה"ב.

גוריון בר אסטיון בשמו ב"מ פו:.

רב גידל תלמידו דרב כעירובין יז., אמר רב ברכות כא: מג: מט., שבת כד. ל:, עירובין כט. עב. צד., פסחים עח:, סוכה יג., יומא יח:, מו"ק יז. יח:, חגיגה י., יבמות כ. לה. ס. צז. קו., כתובות קו., נדרים ח. טז:, סוטה כט., קידושין מב:, ב"ב טו. קע., סנהדרין יד: צח., שבועות מט., זבחים נט., מנחות ל., חולין קכז., ערכין יח: כ., נדה ו. מח: סז..

גידל בר בנימין (או מנימין) פסחים ספ"ח (ונראה שהוא סתם רב גידל כי המאמר הוא בפסחים עח: ע"ש סתם רב גידל אמר רב), יבמות פט"ו ה"ו, סוטה פ"ו ה"ד.

רב גידל בר מנשיא, שלח לרב ילמדנו רבינו ב"ב קנה., אמר רב מו"ק כד:.

גניבא, רב איקלע לבי גניבא ברכות כז., אמר משמיה דרב ברכות כה., ע"ז לו:, חולין מד. נ:, ובירושלמי ע"ז פ"ב ה"ח מחלוקת רב וגניבא ואמר רב אני זקן והוא זקן.

גורסק בר דרו משמיה עירובין כט. לגרסת דק"ס וכן היה הגרסא לפני היוחסין.

דארו בר פפא משמיה ע"ז כז..

רב דימי, ברכות מס. כי אתא רב דימי אמר רב, ובל"ס זה מן ההלכות שאמר רב בעדן היותו בא"י.

רב דימי בר יוסף אמר רב ברכות מה: והוא סתם רב דימי.

רב דימי בר שישנא משמיה גיטין סב., מנחות צ..

רב דניאל בר רב קטינא אמר רב מו"ק ח. יב., חגיגה ח., ב"ק צז..

רב הונא תלמידו המובהק שישב כל ימיו לפניו והוא ישב על כסא רבו בסורא עיין ערכו.

רב הונא בר אשי אמר רב סוטה טז:.

רב הונא בר חייא בשמו סנהדרין פ"א ה"ה.

רב הונא בר חיננא, ב"ב קסז: אמר הכי אמר רב.

רב הונא בר רב קטינא, יתיב קמיה רב זבחים קטו: לגרסת דק"ס, וגרסא שלנו קמיה דרב חסדא.

רב הונא בר תחליפא משמיה דרב קידושין עא. וכבר בארתי בערכו שצ"ל משמיה דרבא.

רב המנונא תלמיד רב כב"ק קו. והיה חביב על רב שקראו בני כעירובין נד. אמר רב עירובין טז. עז:, סוכה כא:, קידושין סה., ע"ז יט:.

רב המנונא סבא, בפסחים קה. אמר לתלמידי דרב, הכי אמר רב.

רב זוטרא בר טוביא אמר רב ברכות ז. מג:, שבת עה., פסחים פז., תענית טז:, יומא לט:, חגיגה יב. יג:, נדרים מא:, ב"מ נט., ב"ב צז., סנהדרין קו., ע"ז כד:, מכות ו: יב., זבחים סד:, מנחות יא..

ר' זירא (או זעירא) אמר רב שבת כא. קכה. קל:, עירובין צא:, ביצה ז:, יומא נד., סוטה יח., ב"מ כג:, ב"ב קמה: קמז., סנהדרין ל: ק:, זבחים כה: (ושם אמר רבי וצ"ל רב), חולין קז: קט:, בכורות לט:, ברכות ספ"ג, מעשרות פ"ד ה"א, ערלה פ"א ה"ז, שבת פי"ז ה"א, יבמות ספ"ט, גיטין פ"ט סה"ח.

ר' חונה בשם רב כן הוא בירושלמי והוא רב הונא.

ר' חזקיה בשמו ירושלמי סוף קידושין, ובע"ז פ"ג ה"ג ר' חזקיה בשם רב כיני ראה אותן וכו', ובסה"ד שגג ועשה ממנו אמורא בשם ר' ביני ובאמת הוא בירושלמי כמו בבבלי הב"ע, ובמשפחות סופרים ערך רב צד 60 אות פא מחקו בחנם.

חזקיה בן בתו לקמן בסדר בניו.

ר' חייא בר אבא אמר רב חולין צב., ובדק"ס מביא מילקוט כ"י שצ"ל ר' חייא בר רב.

ר' חייא בר אבין תלמידו דרב, והעיד שרב צלי של שבת בע"ש בברכות כז: אך שם צ"ל ר"ח בר אשי. אמר רב עירובין לח: מ. פא., גיטין לח: מ., ב"ק כא:, סנהדרין ל:.

חייא בר אדא, בתשובת הגאונים שערי תשובה סקע"ח, מביא שרב היה קולו ערב וירד לפני התיבה ונהג חייא בר אדא אחריו כן. ובב"ר פ"ב-ו חייא בר אדא הוה יתיב קמיה דרב אבל ביבמות פ"ד הי"א איתא חייא בר אשי.

רב חייא בר אסי אמר רב תענית יח., וצ"ל בר אשי, דק"ס.

רב חייא בר אשי תלמידו כברכות יא: שאמר זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב לתנויי פרקין בספרא דבי רב, אמר רב בכמה מקומות כמבואר בערכו באריכות.

רב חייא בר יוסף אמר רב שבת ז: ל:, עירובין צ., פסחים ז. כא:, יבמות צב: צד: צז. קי., כתובות נ: קו., נדרים ח. טז:, קידושין מב., חולין נד..

חייא בר רב, לקמן במשפחתו.

רב חייא בר רב מתנה, דרש משמיה דרב נדה ס:.

ר' חייא דכפר תחומין, פרשיה לפני רב תרומות פי"א ה"ה, אך שם צ"ל לפני רבי והוא ר' יהודה נשיאה ב).

ר' חייא קטוספאה משמיה דרב ביצה לח:, וב"ב צג: גרס רבה בר חייא קטוספאה, ובכלאים פ"ב ה"א גרס אבא בר חייא.

ר' חלבו בשמו ברכות ספ"ט, תענית פ"ג ה"ט.

ר' חלבו בר חנן בשמו ברכות פ"ו ה"א.

ר' חלפתא דמן הונא (או דמן חיפא), בגיטין פו: א"ר יוחנן לבני ר' חלפתא דמן הונא הכי אמר אבוכון [משמיה דרב ס"א].

רב חלקיה בר טובי אמר רב ב"ב לט:.

רב חמא אבוה דר' הושעיא, בויק"ר פ"א-ג אמר בשם רב, והמאמר נשנה ברו"ר רפ"ב שאמר בשם רבי והאמת כן שהיה בימי רבי.

ר' חמא בר אושעיא אמר רב סנהדרין כה. לגרסת דק"ס.

רב חמא בר גוריא אמר רב שבת ט. י: יא. לז. קלט:, עירובין ט. מו: טז., מגילה יח: יט., תענית יב: כז., מו"ק יב., יבמות מה:, גיטין פו:, קידושין עו:, ב"ק קיג:, ע"ז טז:, מנחות לב: עח., חולין מה., שבת פ"ט הי"א.

רב חנא בשמו ר"ה פ"ב ה"א.

רב חנין אמר רב יומא מא:, נדרים ז:, סוטה ט: י..

רב חנן בר אבא (או רבא - רבה) היה חתנו כחולין צה: ולמד עם חייא בר רב כשבת סו., יומא יט: ומחוי ליה רב איפוך, אמר רב שבת קיב:, עירובין ה:, סוכה ב: (ושם רבה), ר"ה כב. לא., יבמות סג:, כתובות טו., גיטין לז:, ב"ב צא., ע"ז יא: טז., חולין סג., ברכות פ"ח ה"א, וברכות פ"א ה"ה י: אמר ראיתי לרב עביד וכו'.

רב חנן בר רב חסדא אמר רב ע"ז יא:, ושם טז: א"ר חנן בר"ח ואמרי לה רב חנן בר רבא אמר רב, והספר אם רב חנן חתנו אמר בשמו או נכדו.

רב חיננא בר יהודה בשמו סנהדרין עז:.

רב חיננא בר כהנא אמר רב ר"ה יט: והוא ר' חנינא ב"כ דלקמן.

רב חיננא (או חנינא) בר שלמיה, למד עם חייא בר רב כעירובין צח: וכן הוא בירושלמי שם פ"א ה"א ה., בעי מרב נדה סה., וקרא לרב מר כנדה כה., משמיה דרב שבת מג: קכג., פסחים קח., ביצה לא: לב:, ב"ב קיא., חולין לז:, נדה כה:, ביצה פ"א ה"ה, סוכה פ"א ה"ו, סנהדרין פ"א ה"ב.

רב חיננא סבא משמיה ברכות יב: לגרסת עין יעקב, וצ"ל רבה בר חיננא סבא משמיה דרב.

ר' חנינא בר אבדימי אמר רב נדרים סא:, קידושין סד:, ב"ק צו:.

ר' חנינא בר כהנא אמר רב ביצה ו., ר"ה יט:, (ושם רבי וצ"ל רב), ע"ז כ:.

רב חננאל תלמידו דרב כפסחים קג., יבמות קי., חולין פו:, אמר רב ברכות מג: מט., פסחים סח., ר"ה לה., מגילה נ., מו"ק יב:, תענית ה., חגיגה יג:, יבמות קי., קידושין עב., מנחות ל: לא: לד:, חולין צא:, אודי ליה רב מו"ק יט..

רב חסדא אע"פ שלא מצינו שדבר עם רב פא"פ, אבל מצינו שקראו תמיד רבינו כסוכה לג., בכורות מה., נדה מט: שאמר דבר זה רבינו הגדול אמרו והמקום יהיה בעזרו, וברכות לח: דרש רב חסדא משום רבינו ומנו רב, ביצה כה. אמר מדברי רבינו נלמד, ר"ח אמר רב ברכות מג., עירובין צו., פסחים קז., נזיר מג:, ע"ז לא. נב. ס:, מנחות יז., והיה חביב עליו שמעתתא דרב עד שנתן לרבא בר מחסיא ב' מתנתא דתורא שאמר לו הלכה חדשה מרב כשבת י:.

רב מבי בשמו תרומות פ"ה ה"ג, סוכה פ"ג ה"א.

רב טבלא בעי מרב שבת קא., עירובין יב., אמר רב ב"מ צד., ובעירובין פ"ח ה"ו ר' טבלאי בשם רב.

ר' יאשיה אמר רב סוכה ב:, וכבר בארתי בערכו שהוא ר' יאשיה דמן אושא.

רב יהודה תלמידו המובהק שישב כל ימיו לפניו ואחרי פטירת רבו ישב לפני שמואל ואח"כ יסד ישיבתו הגדולה בפומבדיתא, עיין ערכו.

רב יהודה בר אשי משמו כן הוא בברכות יט: וכבר בארתי בערכו שצ"ל בר אמי משמיה דרב יהודה וכן הוא בדק"ס.

רב יהודה בר זבדי אמר רב קידושין עג: ונראה שצ"ל כמו ביבמות פג: א"ר אבא אחוה דר"י בר זבדי אמר רב יהודה אמר רב.

רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה, ברכות מז. מח., שבת ל: קיח: קיט: קנג., עירובין יד: צז., פסחים קיג:, סוכה מו:, תענית יד. כט., מגילה ה., מו"ק טז., מנחות לה:.

ר' יודן משמיה עירובין פ"ה ה"ד.

ר' יוחנן מצינו בסנהדרין פ"ג ה"י שאשכח רב לר' יוחנן יתיב מקשי וכו', ובזהר חדש בראשית כג: ר' יוחנן אמר רב, ובשבת פ"ה ה"ב ר"י מטי בה בשם רב, וכל ימי רב כשהיה בבבל היה שולח לו ר' יוחנן כל ספיקותיו והיה כותב לקדם רבינו שבבל כחולין צה:, ושם קלז: כעס ר"י על איסי בר היני שקרא לרב אבא אריכא וסיפר לו גדולת רב כשהיה בישיבת רבי, וכן שם נד. סיפר לר"ל גדולתו וכבר הארכתי לעיל בזה.

ר' יונה בשמו ברכות פ"ד ה"ג, תרומות פ"ח ה"ג, כלאים פ"ד ה"ו, תענית פ"ב ה"ב, ובעירובין פ"ו ה"ז אמר אתפלגון רב ושמואל.

ר' יוסי בר' בון בשמו כלאים פ"א ה"ב, פ"ד ה"ד, פסחים פ"ז ה"א, סוטה פ"ה ה"ב, קידושין פ"ג הי"ב.

ר' יוסי בר מנשיא בשמו סוכה פ"ג סה"א, מגילה פ"ב ה"ד.

ר' יוסי בן שאול אמר רב ביצה ז., אך שם הוא ט"ס וצ"ל אמר רבי.

רב יוסף אמר רב עירובין יא. מא., יומא סט:, גיטין לח:.

רב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל, בקידושין עט: עבד עיבדא כוותיה דרב ואיקפד שמואל, ובנדה כו: משמע שהיה תלמיד מובהק לרב, ואפשר שהוא ר' יוסי בן מנשיא דלעיל.

רב ייבא חמוה דאשיאן בר נדבך משמיה ב"ב כב:.

רב ייבא בר יוסי אמר רב ערכין ה..

רב ייבא סבא בשמו פסחים קג:, ושם עד: לגרסת דק"ס שהוא טפליה בר נוזלא לרב.

ר' יעקב, בשבת קלד: כי אתא רב דימי - הוו בה במערבא - א"ל ההוא מרבנן ור' יעקב שמו - דאמר רב.

ר' יעקב בר אבא תרגים קמיה דרב ב"מ מא., סנהדרין פ"ז הט"ו.

ר' יעקב בר אדא בעי מרב ורב שתיק סנהדרין סו:.

ר' יעקב בר אחא בשמו מו"ק כב:, כתובות פ"ד ה"ח.

ר' יצחק בר אבא בר מחסיא בשמו מגילה פ"ב ה"ב.

רב יצחק בשמו, ירושלמי שבועות פ"ד ה"ב.

רב יצחק בר אדא אמר רב חולין טו:.

רב יצחק בר אשי אמר רב פסחים מה:.

רב יצחק בר יונתן בשמו נדה פ"ב ה"ז.

רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב ברכות ג. (ושם חסר תיבת בר מרתא) יג: מו. (ושם ר' אילא וצ"ל רב יצחק, דק"ס), פסחים קו:, יבמות כד:, גיטין יג. סג:, קידושין סה:, סנהדרין ח:, מנחות כט:, חולין נא. עד. צב:.

רב ירמיה בר אבא היה תלמיד מובהק לרב כביצה כב: שאמר שאלית את רבי ביחוד ומנו רב, ונתעלה כ"כ עד שנעשה לתלמיד חבר שלו כברכות כז: לט:, אמר רב ברכות נו:, עירובין ז: יב. כא., פסחים לז., ביצה כב: כט., מגילה יח:, כתובות ס., ב"מ כ:, ב"ב סה., ובירושלמי מצינו כמה פעמים ר' ירמיה בשם רב והוא ר' ירמיה בר אבא וגם בהוריות מצינו כמה פעמים ר' ירמיה בשם רב והוא רב ירמיה בר אבא, וגם בהוריות ו. מצינו רב ירמיה אמר רב והוא ר"י בר אבא כבדק"ס, וברכות פ"ז סה"ד ר' ירמיה מטובה בשם רב, צ"ל ר' ירמיה מטי בה בשם רב, ובחרדים שם אמר שזה שם עיר ושגגה יצאה מלפני השליט וזה ברור.

ר' ירמיה בר אחא אמר רב חולין נא:.

ר' כהן בשמו ירושלמי סוף קידושין.

רב כהנא תלמידו דרב וקפסיק סידרא קמיה כשבת קנב., אמר רב ברכות יד:, תענית יב:, יבמות קב., כתובות עט:, גיטין עא. ורב שלחו לא"י וצוהו שלא יקשה לר' יוחנן שבע שנים כב"ק קיז..

כהנא בר מלכיו בשמו ברכות פ"ח ה"א מ:.

כהנא בר תחליפא בשמו ע"ז פ"ב ה"ט.

ר' מנחם בשמו ב"ר פכ"ד-ז.

ר' מנחמא בשמו שבת פי"ד ה"ג, ויק"ר פט"ז-ח.

מנימין סקסנאה, בנדה סה. סבר למעבד כוותיה דרב - שכיב באורתא קרי שמואל עליה דרב וכו', וברכות פ"ב ה"ו גרס בנימין גנזכייה.

רב מנשיא בר זביד אמר רב שבועות מה:, מנחות קח:.

רב מנשיא בר ירמיה אמר רב פסחים סח., נזיר סה:.

רב מנשיא בר שנובלי משמיה עירובין כט..

רב מנשיא בר תחליפא אמר רב ברכות מט:, פסחים ו:.

רב משרשיה בעי מרב ב"ב צז: לגרסת השאלתות ודק"ס אבל צ"ל מרבא.

רב מתנא אמר רב שבת (כא. לגרסת דק"ס) כד. כט., כתובות מג: סב:, ב"ק נו:, ב"מ לז., מגילה פ"ב ה"ו, מכות פ"א ה"ה.

ר' נחום בשמו שבת פ"י ה"ו.

ר' נחמן (סתם הוא רב נחמן בר יעקב) אמר רב עירובין עב:, פסחים יג. מה: קי:, מגילה יד., כתובות ח. קו., סוטה יב:, ב"מ צד., בכורות כג:, ערכין כב., וברש"י ביצה כה. ד"ה מדברי, שר"נ היה תלמיד רב, וכבר בארתי בערכו שלא ראה את רב מימיו ואך קבל מרבותיו הלכות רב, ובירושלמי מצינו כמה פעמים ר"נ בר יעקב בשם רב.

רב נחמן בר אבא (או רבא) אמר רב ע"ז לט..

רב נחמן בר זבדא אמר רב שבת כה:.

רב נתן בר אבא אמר רב ביצה לב:, וכב"מ מא. תרגמא רב נתן [בר אבא דק"ס] קמיה דרב.

רב נתן בר אבין חולין מה: יתיב קמיה דרב והקשה לו ורב השיב לו.

רב נתן בר מניומי אמר רב שבת כא: לגרסת הרא"ש ודק"ס.

ר' סימון אחוה דרב יהודה בר זבדי בשמו ב"ב רפ"ג וספ"ג ב"ר ספפ"ה.

ר' עוירא בשמו פסחים קיט: וצ"ל משמיה דר' אמי.

עולא אמר רב שבת קמג:.

ביר עוקבן בשמו עירובין פ"ח ה"ה.

רב עמרם אמר רב פסחים קה., מו"ק יט:, יבמות לד., נדרים כח., סוטה יב: יח., ב"ב קסד:, סנהדרין קד:, בכורות כז., מכות פ"א ה"ב.

רב ענן אמר רב ברכות ל:, שבת יב:, שבת רפ"ג, יבמות ספ"ט.

רב ענן בר רבא אמר רב ר"ה לא. וצ"ל רב חנן בר רבא.

ר' פנחס משמיה חגיגה כו. ובאמת צ"ל שם משמיה דרבא.

רב פפא סבא משמיה דרב קידושין עא:, סנהדרין מט:, מנחות לג:.

ר' פרנך בשמו סוכה פ"ג ה"א.

רבא בר רב אדא משמיה יומא נג:, קידושין ע. ועיין ערכו.

רבא בשם רב ויק"ר פל"ב-ז. וצ"ל ר' בא.

רבה אמר רב גיטין לח:, ובנדרים עז. רב שרא נדרא לרבה בקיטונא דבי רב, אבל הוא ט"ס וגרסת היוחסין נכונה שגרס רב שרא לרב חננאל.

רבה בר אבוה אמר רב שבת קכט: קל:, עירובין עה: פה., נדרים כז:, גיטין סג. עב. עו. עו:, ב"מ צט., סנהדרין נא:, ע"ז נא., זבחים מד:, בכורות י:, כריתות יח..

רבה בר איסי אמר רב סוטה ל..

רבה בר רב הונא זכה עוד לישב לפני רב כב"ב קלו: שרמי רבה בר"ה קמיה דרב, וביום חתונתו היה עדיין רב קיים כמגילה כז:, אמר רב ברכות כה., שבת צז. קז., עירובין פה:, פסחים לט., ביצה כה., יבמות כו:, ב"מ עט., ב"ב צא., חולין נג., ובירושלמי דמאי פ"ד ה"ה ר' בא בר"ה אמר רב.

רבה בר חייא קטוספאה עיין לעיל ר' חייא קטוספאה.

רבה בר חנא לעיל עם חביריו בשם רבה בר חנא.

רבה בר חיננא סבא בשמו ברכות יב. יב:.

רבה בר טוביא בר יצחק אמר רב עירובין כח:.

רבה בר יוסף אמר רב ערכין ה:.

רבה בר יצחק אמר רב יבמות עא: (ובקידושין כז. גרס רבה בר יצחק ובב"ב עז. גרס רבה), חולין מה:, סנהדרין צו: מט: ושם רבא.

רבה בר ירמיה אמר רב ע"ז טז..

רבה בר לימא משמיה ר"ה ד. (וברש"י שם ד"ה ורבה, שהיה תלמיד רב), מגילה יג:.

רבה (או רבא) בר מחסיא, שבת י: אמר היינו דאמר רב.

רבה בר שמואל אמר רב יומא לו:.

רבה בר תחליפא משמיה שבת קכ:.

רבין אמר אמר נדרים מ. כמה מאמרים.

רבין בר רב אדא משמיה יומא נג:, קידושין ע: ועיין ערכו.

רבין סבא, פסחים עד: טפליה בר גוזלא לרב, ובקידושין נג: תרגם קמיה דרב.

רבנן דקיסרין בברכות פ"ד ה"א כז:, תענית פ"ד ה"א טז: אמרי איתפלגין רב ור' יוחנן.

רכיש בר פפא משמיה חולין מב: נה..

רמי בר רב יוד אמר רב פסחים סב: ובזבחים נח: בר רב יודא ובדק"ס בר רב יוד, וכן שבת לב: לגרסת דק"ס, ואפשר שוהא ר' אמי בר יודן שמביא היוחסין.

רמי בר יחזקאל חולין מא. אמר הכי אמר רב.

רמי בר רב אמר רב שבת לב:.

אבא שאול משמיה דרב נדה לח. אך צ"ל משמיה דרבי.

ר' שילא אמר רב ברכות מט: ובירושלמי ספ"ד דברכות.

ר' שילא בר אבימי או אבינא אמר רב ע"ז טו. כב:, ובנדה לו: שהיה תלמיד מובהק דרב.

רב שימי בר חזקיה בשמו כתובות ו. וצ"ל בר חייא.

שימי בר חזקיה בשמו כתובות ו. וצ"ל בר חייא.

שימי בר חייא בנו עיין לקמן.

רב שמואל בר איניא משמו עירובין סג:, ר"ה יח., מגילה כו., חגיגה ה:, יבמות קה., כתובות יז., סנהדרין כב. מד:.

רב שמואל בר בידרי אמר רב מנחות לה: וגרסת הרא"ש בהל"ק ה' תפלין פי"ג רב שמואל בר מרי, ובדק"ס בר מרדכי.

רב שמואל בר רב יצחק אמר רב ברכות יד: נט., שבת נא., פסחים קיג:, יבמות מו. צז., גיטין עח., ב"מ מא., ב"ב קיט., פסחים פ"ז ה"יב, ובנדה סד: אמר לדידי מיפרשא לי מיניה דרב.

רב שמואל בר מרתא אמר רב פסחים קיג:.

ר' שמואל בר נחמן בשם רבותינו שבגולה במ"ר פ"ז-ד. והמה רב ושמואל כדלעיל.

רב שמואל בר סיסרטא עיין תענית יד..

רב שמואל בר שילת היה אהוב לרב ככתובות סב. שרב קרא עליו הפסוק כן יתן לידידו שנה, וב"ב ח: קרא עליו הפסוק ומצדיקי הרבים ככוכבים, ובשבת קנג. בקשו רב כשיפטר יעשה עליו הספד, וכתובות נ. א"ל רב בציר מבר שית לא תקבל וכו', בעי קומי רב ברכות פ"ז ה"ב, אמר משמיה עירובין כח., פאה פ"ח סה"ד, מגילה פ"ד ה"ג.

ר' שמי בשמו מגילה פ"ב סה"ה.

שמעון בר חייא בשמו עירובין פ"ה ה"ה ועיין ערכו.

ר' שמעון בר כרסנא בשמו שבת פ"ג ה"א.

רב ששת בשמו ע"ז פ"ב ה"ה.

רב תחליפא בר אבדימי, ביצה טז: עבד עובדא כותיה דשמואל ואמר רב תחלת הוראה דהאי צורבא מרבנן לקלקולא.

תלמידי דרב נמצא כמה פעמים בש"ס.

מדותיו היקרות[עריכה]

המה מלבד גדולתו בתורה אשר הלכותיו ומאמריו היקרים מלאים בכל הש"ס בבלי וירושלמי ואשר גם אליו יתיחס שהוא סידר ספרא דבי רב - תורת כהנים כעדות הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשנה ויד החזקה, וספרי דבי רב עיין רש"י יומא עד. ורשב"ם ב"ב קכד:, יש לנו קבלה נאמנה מפי הגאונים מובא בשערי תשובה סק"עח וכן מובא ביוחסין אות רי"ש ונדפס כעת בספר האורה לרש"י, שעשרה מלין דחסידותא קיים רב ואשר תלמידיו הדורות שלאחריו לא נמצא אף אחד שהיו בו כל החסידות שלו ביחד. וזה לשון היוחסין:

  1. שלא היה רואה לעילא מד' אמות (ובשערי תשובה הגרסא דלא הוה מסני ד' אמות בקומה זקופה, ויפה כיון הגאון ר' גרשון העניך בפי' לארחות חיים שהמקור הוא מירושלמי עירובין פ"א ה"ד).
  2. שלא הלך בגלוי הראש (והוא מירושלמי ברכות פ"ד ה"א, הגאון הנ"ל).
  3. קיים שלש סעודות בשבת.
  4. היה מכון לבו בתפלה (בעירובין סה. שאמר בעצמו כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל).
  5. דלא הביט לצדדין (במנחות כט. קי., בכורות מג:, נדה כד. ועי"ש פירש"י).
  6. שהיה מקיף שלא להטריח את הצבור (כמגילה כב:).
  7. לא אכל בסעודת הרשות (כמפורש חולין צה:).
  8. כל מי שהקניטו היה הולך לפייסו (כמפורש יומא פז.).
  9. שהיה קולו ערב והיה יורד לתרגם (כמגילה כב.).
  10. שהיה רגיל בציצית ותפלין (וזה מובא ברמב"ם ה' תפלין ס"ד ה"כד, "אמרו עליו על רב שכל ימיו לא ראוהו שהלך ד' אמות בלא ציצות או בלא תפילין", עכ"ל, ובל"ס היה לו לרבינו איזה מקור בש"ס, ואפשר שמזה אמרו עליו שלא הלך בגילוי הראש, יען שתמיד היה עוסק בתורה ועבודה והיה עליו תמיד אימתא דשמיא).

והנה מלבד העשרה מלין דחסידותא האלו מצינו שלא שח שיחה בטילה מימיו כדמובא ברמב"ם ה' דעות פ"ב ה"ד וז"ל אמרו עליו על רב תלמידו דרבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה כל ימיו. ואפשר שמקורו חגיגה ה: שאמר רב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו בשעת מיתה, וגם לא שינה בדבורו מעולם כירושלמי סוף שביעית שאמר רב כד אנא אמר ליתן מתנה לבר נש איני חוזר בי, וזה שאמר לרב כהנא פסחים קיג. הפוך בנבילתא ולא תיפוך במילי, וכן היה ותרן בממונו כגיטין פ"ד ה"ג, והיה עושה תמיד לפנים משורת הדין כב"מ פג., ולא מנע עצמו מב"מהד יומם ולילה כמאמריו שבת פג:, ביצה כד., ולא הוציא דבר שקר מפיו מעולם אפילו מפני דרכי שלום כיבמות סג., ולא היה ישן ביום יותר מס' נשמי כסוכה כו:, והיה נופל על פניו בפשוט ידים ורגלים כמגילה כב:, וכשהיה יוצא לדין אמר הכי, בצבי נפשיה לקטלא נפיק כיומא פו:, ובכל ערב ט"ב היה טובל פתו באפר כתענית פ"ד סה"ו, והיה קדוש וטהור כ"כ עד כשהיה נוסע מביתו לעיר אחרת והיה מתיירא פן תעלה עליו שום מחשבה זרה לכן היה מכריז מאן הויא ליומא כיומא יח:, והיה איסטניס גדול שאע"פ שהיה זהיר בנטילת ידים לא היה יכול לאכול אך במפה כחולין קז. וברכות פ"ח ה"ב.

נוסחי תפלותיו היקרות[עריכה]

בברכות טז: שבתר צלותיה אמר יהי רצון מלפניך שתתן לנו חיים ארוכים וכו' (וזה מה שאנו אומרין קודם שמברכין החדש ומסיימין בזכות תפלת רב), וכן תיקן מודים דרבנן כברכות פ"א ה"ח, והנוסח למי שטעה ולא הזכיר של שבת כברכות מט., וירושלמי שם פ"ז ה"ד, והיה חותם בר"ח מקדש ישראל ור"ח כברכות מד., ובברכת אשר יצר חתם ברוך רופא חולים כברכות ס:. וברכת על ביעור חמץ כפסחים פ"ב ה"ב, נוסחא לומר על מצות הדלקת נר חנוכה כסוכה פ"ג ה"ד, תיקן תפלה על הגשמים כתענית ו:, וכן תיקן תפלת ותודיענו שאנו אומרין ביו"ט שחל במוצאי שבת וקראום חז"ל בשם מרגניתא דרב ושמואל כברכות לג:, וכן תיקן תפלת אתה זוכר לר"ה, כר"ה פ"א ה"ג, ופדר"כ פ' בחודש ופ' דרשו ונקראת בשם תקיעתא דרב.

אשתו בניו ובנותיו חתניו ונכדיו[עריכה]

כפי שבארנו לעיל שכשהלך רב בפעם הראשונה מא"י לבבל וכשבא ליקח ברכת הפרידה מר"ח ברכו רחמנא ליצלך ממידא דקשה ממותא - זו אשת רעה כיבמות סג., אבל לדאבון לבו לא נתקיימה ברכתו כאשר יסופר שם שאשתו הוה קא מצערה ליה, וכל מה שאמר לה היתה עושה להיפך, כי א"ל אבידי לי טלופחי עבדה ליה חימצי, וכשא"ל עבידי לי חימצי עבדה טלופחי, וזה שאמר רב שבת יא. כל רעה ולא אשה רעה, וביבמות סג. אמר בנוי נבל אכעיסם זו אשה רעה וכתובתה מרובה, אך הוא נשא בדומיה והאמין בה' שהכל בהשגחה פרטית, ולא על חנם שאל לר' חייא דודו ברכות יז. נשים במאי זכיין (כי ברוב חסידותו חשב בל"ס שאשתו היא הטובה מכולן והיא מצערת לו כ"כ) ור' חייא ניחם לו והשיבו באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן, ובאמת כן היה כי ילדה לו בנים נחמדים, הראשון היה חייא שמו, ורב ראה כי ברכה בו השתדל בכל כחו ולמד עמו כפסחים ע. מתני ליה רב לחייא בריה, וברכות נג:, נזיר סו: א"ל רב חטוף ובריך, ופסחים ע. צוהו לא תשתי סמא ולא תשוור ניגרא, ולא תעקר ככא, וכן נדרים מט: א"ל כל מידי לא תפליט קמיה רבך לבר מן קרא ודייסא וכו', וכן למדו הלכות דרך ארץ כתמיד כז: שא"ל חשיך תקין נפשך וכו'.

ומלבד מה שלמדו בעצמו בירר לו מבחירי תלמידיו ללמוד עמו כדמצינו עירובין ב: יא: מתני ליה רב יהודא לחייא בר רב קמיה דרב - וא"ל רב אתנייה צריך למעט - אתנייה רחבה וכו' ובעירובין מז. מתני ליה רב חייא בר אשי קמיה דרב, ובעירובין צח: מתני ליה רב חיננא בר שלמיה קמיה דרב, ובשבת סו., יומא יטו: מתני ליה רב חנא בר רבא קמיה דרב.

ומצא בבנו נוחם מעט, כי כשגדל וראה צרת אביו איך יסבול מאמו, וכשידע שרב רוצה לאכול טלופחי אמר לאמו שאביו רוצה היום חימצי, והיא שעשתה היפוך רצון בעלה עשתה טלופחי, כרצון רב, ורב חשב שנתהפך לבה לטובה ושמח מאוד אך בנו גילה לו סוד הדבר, אז א"ל רב היינו דאמרי אינשי דנפק מינך טעמא מלפך, אבל א"ל שאינו רשאי לעשות כן כי ירגיל א"ע לדבר שרק כיבמות סג..

ובנו שהיה ידוע חולי הביט עליו אביו בעינא פקיחא כע"ז לא: שאמר רב האי שיכרא דארמאה שרי וחייא ברי לא נישתי מיניה - הואיל ולקי, וכפי הנראה נהל כל עסקי רב כב"ר פט"ז ס"ג שא"ל רב בני לי בית בא"י, וזכה להובילו לחופה כגיטין יח. שרב היה כשנכתבה הכתובה מבנו לאשתו, ומו"ק כ. צוהו רב באפה נהוג אכילותא. ובנו הוליד בן יקיר בשם "שימי" אשר זכה ללמוד לפני זקנו והיה חביב עליו מאוד כנדה כד., וישב קמיה רב כקידושין יב., הקשה לרב כיומא כח:, יבמות מה., ע"ז נז., מנחות כט. קי., ורב היה רגיל לבא אצלו גם לעת זקנתו כחולין קיא:, אמר משמיה דרב שבת קיא. וכן צ"ל בכתובות ו. ושם בר חזקיה בטעות.

בנו השני בשם איבו (ע"ש אביו) הוא לא ראה סימן ברכה בלמודו כפסחים קיג. שא"ל רב טרחי בך שמעתא ולא מסתייע מילתא תא אגמרך במילי דעלמא, ומסר לו ידיעת המסחר, וכפי הנראה מסר לו הבית שכר שלו וזה שא"ל תמרא בחלוזך לבי סודנא רהיט.

ובן אחד מת לו על פניו כדמשמע ירושלמי גיטין פ"ד ה"ג שאמר רב לכלתיה אילולא דאנא ותרן אפילו קלוסיתיה דעל רישך דידי הוא, אך אם הוא בנו איבו או בן שלישי לא נודע, אבל חייא בנו חי גם אחר פטירתו כברכות יב. שישב לפני שמואל וא"ל בר אוריאן תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר אביך, וכן הוא חגיגה יד..

וגם שלוש בנות היו לו, אחת שנשאת לתלמידו דרב רב חנן בר רבא כחולין צה:, ובת רב חנן בר רבא נשאה רב חסדא כקידושין פא:, ובנות רב חסדא נישאו לרב עוקבא ולרמי בר חמא, ואח"כ לרבא כמבואר בערכם. ובתו השניה היתה אם החכמים הנודעים בשם איבו וחזקיה כסוכה מד:, ובתו השלישית היתה אם של האחים גדולי הדור ומקורבים למלכות הנודעים בשמם רבנא עוקבא ורבנא נחמיה כחולין צב..

פטירת רב וישיבתו אחריו[עריכה]

רב זכה לאריכות ימים כאשר כבר בארנו לעיל שבא עם ר' חייא עול ימים עוד בחיי ר' אלעזר בר' שמעון, ורבי נפטר לערך תק-ה לשטרות, נראבר"ש נפטר לערך עשרים שנה קודם רבי כב"מ פה. היינו שנת תפ' לשטרות ורב היה אז לערך טו' שנה א"כ נולד לערך תסה' לשטרות, ויחי בבבל כח' שנה כי ע"פ עדות רש"ג ח"ג פ"ב שעלה לבבל שנת תקל' לשטרות ונפטר תקנח' א"כ חי לערך יותר מתשעים שנה.

וכפי הנראה נקבר בקבורות אבותיו בכפרי "לא בסורא" במקום שהרביץ תורה, כדמוכח ברכות מב: דאמרו שם כי נח נפשיה דרב אזלו תלמידיו בתריה ופרש"י דקברוהו בעיר אחרת, וגם רב אדא בר אהבה היה עמהם, וכשישבו לאכול אנהר דנק (והיטב הניח החכם הגדול נייבוער ז"ל שצ"ל נהר דאנק, כי כן הוא בדק"ס "בנהר אנק", הנהר ההולך אצל סורא), לא ידעו הדין בדין זימון, אז קם רב אדא בר אהבה וקרע שנית וצווח נח נפשיה דרב וברכת מזוני לא גמרינן, ושמואל חבירו האהוב כששמע פטירת רב קרע עליו יג' מני ואמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה כמו"ק כד., ור' יצחק בר ביסנא גזר שכל השנה לא לימטייא אסא וגידמי לבי הלולא, ואחד עבר על גזרתו ונשכו נחש ומת כשבת קי..

ונתקדש כ"כ עד שלקחו מאפר קברו לרפואה וגם שמואל הורה להיתר כסנהדרין מז., ונשאר בפי רבנן לומר מאן יהיב לן מעפריה דרב ושמואל ומלאינן עיינן כב"ב קעא., ע"ז נג:, חולין קי..

ואחר פטירתו נשאר שמואל רבן של כל בני הגולה וכל תלמידי דרב הלכו לפרקים לפני שמואל וגם חייא בר רב עמהם, כברכות יב., חגיגה יד., גיטין סב., ערכין טז: אבל ישיבת רב לא נתבטלה, אך לא הוקם ריש מתיבתא מפני כבודו דשמואל, ורב המנונא היה המנהל את ישיבת סורא כירושלמי קידושין פ"א ה"ז ואז היה נקרא הישיבה בשם "אמרי דבי רב" ושם למדו הלכות רב כשבת פד:, עירובין פט: צד:, יבמות פג., שאמרו אמרי בי רב משמיה דרב.

והלשון אמרי בי רב נמצא, ברכות נו:, שבת פה. קמא: קנב., ביצה ז., ר"ה כג., סוכה לז. נב:, מגילה ז: יד:, יבמות פג:, כתובות פ., קידושין כד:, ב"ק יח:, ב"מ קב:, ב"ב ס. פ: קה: קנב., מכות כג., ע"ז כ: עה., סנהדרין נז. עד: צז., זבחים פז..

או אמרי דבי רב בב"ק כז:, או בי רב אמרי כפסחים מב., חולין ל: מה:, או דבי רב אמרי כשבת טו:.

וכל הספיקות היו שולחים משם לשמואל וזה שמצינו שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו כגיטין סו: פט., ב"ב קנב:, סנהדרין כד., שבועות מו..

וכשנפטר שמואל ז' שנים אחר רב שנת תקסה' אז הוקם רב הונא תלמודו הגדול בסורא על כסא רב ורב יהודה יסד ישיבתו הגדולה בפומבדיתא כדמובא באגרת דרב שרירא גאון ח"ג פ"ב.


ר' אבא בר איבו[עריכה]

נזכר ש"ר פמ"כ-ד, א"ר ברכיה בשם ר' חלבו בשם רב חנן (או ענן) בר יוסף בשם ר' אבא בר איבו, וכן נזכר במ"ר פ"ה-ה, ויען שרב לא נזכר בשום מקום בשם אביו לכן נראה שהוא הנזכר גיטין לב. בשם רבה בר איבו בשם רב ששת, ודעת הר"ש בובר באוצר הספרות שנה ד' צד 168 שהוא ר' אבא בר אבינא.


ר' אבא בר אלישע[עריכה]

נזכר ב"ר פ"פ-ז ומד' תהלים פכ"ב-כב שמוסיף על דברי ר"ל, ודעת הר"ש בובר כי הוא הנזכר ביוחסין בשם ר' אבא בר אלישיב בזמן ר' מני בריה דר' יונה, ולא נמצא זכרו בשום מקום, ובתענית כב: נמצא אך ר' יצחק בר אלישיב שר' מני היה שכיח גביה, ובויק"ר פל"ה-ו מצינו ר' אחא בר אלישיב.


ר' אבא בר אלישיב[עריכה]

ערך ר' אבא בר אלישע.


ר' אבא בר אמי[עריכה]

נזכר ב"ר רפ"ה, ר' ברכיה בשמו.


ר' אבא בר ביבי[עריכה]

נזכר ילקוט אמור רמז תרמה', אבל המאמר נובע מויק"ר פ"כט-י ופדר"כ קנה. ושם ר' אבא בריה דר' פפי.


ר' אבא בר ביזנא[עריכה]

נזכר ב"ק פ"ה ה"ז, ר' בא בר ביזנא ר' יסא בשם ר' יוחנן, לענין הלכה, ובב"ר פ"נח-ז ר' אבא בר ביזנא אומר פרגמטיא נפק.


ר' אבא בר בינה[עריכה]

ערך ר' אבא בר אבינא.


אבא בר בנימין[עריכה]

היה דר בא"י בעיר ארבל (בספר כו"פ שעור ארבל כחצי שעה מטבריה), כשביעית פ"ו סה"ג ר' אבהו בא לארבל ואתקבל גבי אבא בר בנימין, וכבר אמרנו שבי"ת ומי"ס מתחלפין לא רחוק הדבר לומר כי הוא הנזכר גיטין כט: בשם אבא בר מניומי, שאחד שלח גט ע"י שליח וצוהו שיתן הגט לאבא בר מניומי כי הוא מכיר את האשה, וכשבא השליח מצא את ר' אבהו ורח"בפ ור"י נפחא ואמרו לו מסור מילך קמן דבי ייתי אבא בר מניומי נתביניה ליה, אבל אין סברא לומר שהוא אבא בריה דרב בנימין בר חייא, יען כי האחרון נזכר תמיד בשם בריה "דרב בנימין" וכן אין זה אבא בר מניומי שמצינו אותו תמיד עם אמוראי דבבל.


אבא בריה דרב בנימין בר חייא[עריכה]

ערך אבא בריה דרב מנימין בר חיייא.


ר' אבא בן דוסאי[עריכה]

ערך אבא יוסי בן דוסתאי.


אבא בר בר חנא[עריכה]

כן נזכר תמיד רבה בב"ח בירושלמי, ששמו היה אבא כמפורש ב"ב עה..


אבא הכהן בר דלייה[עריכה]

ערך אבא כהן ברדלא.


אבא בר הונא או ברב חונה[עריכה]

כן נזכר רבה בר רב הונא בירושלמי כתרומות פ"א ה"ד, שבת רפ"יא, עירובין פ"א ה"א ה. פ"ג ה"ג פ"ו ה"ז, ב"ק פ"ד ה"ה, שבועות פ"ב ה"ג, ועיין ערכו.


אבא בר הם[עריכה]

ערך אבא בר חמא.


ר' אבא בר המנונא[עריכה]

נזכר אך בירושלמי גיטין פ"ח סה"ג ר' יעקב בר אחא ר' בא בר המנונא בשם רב אדא בר אחווה (אהבה) לענין שבת, ושם פ"ט ה"ג ר' בא בר המנונא רב אדא בר אחא (אהבה) בשם רב דר"מ היא.


ר' אבא (בא) בר זבדא או זבדי[עריכה]

קרוב הדבר מאוד לומר שאביו זבדא היה בנו של לוי בר סיסי ור' אבא בנו קיבל תורתו מר' חנינא ביחד עם ר"א בן פדת כתענית פ"ד סה"ו ר' אבא בר זבדא בשם ר' חנינא - א"ל ר' אלעזר עמך הייתי ולא איתאמרית הכי - ד"א בשם ר' חנינא הלכה כריב"ב א"ל ר' בא בר זבדא עמך הייתי ולא איתאמרית הכי, וכן מגילה ה: אר"א א"ר חנינא - אמר לפניו ר' אבא בר זבדא רבי, (הוא כמו מר) לא כך היה מעשה - קרי עליה טובים השנים מן האחד, וכן מצינו בפירוש ביבמות ס"פו שהיו שניהם חברים תלמידי דר' חנינא, וכן מצינו קידושין כה:, חולין יט. ר' אבא ב"ז א"ר חנינא, ואפשר שזכה עוד לראות את זקני הדור כר"ש בן חלפתא שאמר משמו יומא פ"ב ה"ב, שקלים פ"ד ה"ב.

ור' נחוניא דמן חוורין שאמר בשמו כשביעית פ"א ה"ה פ"ט ה"א שאמר הורי ר' נחוניא ד"ח, ובשם ר' יהודה נשיאה הראשון ככתובות פ"ב ה"ט וכן הוא כתובות כז. א"ר אבא בר זבדא פליגי בה ר"י נשיאה ורבנן, וזה יען כי המה האריכו ימים אחר רבי, אבל אין סברא לומר שראה עוד את רבי ור' חייא, יען מה שמצינו ברכות פ"א ה"ח שיספר דרבי היה מפזרן ור"ח מכנסן, שא"כ צריכין אני ליתן לו אריכת ימים יותר מדאי כי היה חי עוד בימי רבא וכאשר נבאר.

וכפי הנראה כשירד זקנו לוי לבבל באמצע ימי רב שכמלך בסורא (כשבת נט:) הביא אתו את נכדו בן בנו, ושם למד לפני רב כב"מ פ"ב ה"ד שמצא חמר אתא ושאל לרב, ואמר כמה הלכות בשם רב כברכות יא., שבת קיא. קב., סוכה כה:, כתובות ז. (ושם א"ר חלבו אר"ה, א"ר אבא ב"ז אמר רב והוא שני ענינים), ב"מ כה: ובירושלמי ברכות פ"א ה"ה, פאה פ"ח ה"ו, ר"ה פ"ב סה"ה, מגילה פ"ג ה"ז, מו"ק ספ"ג, יבמות פ"טז ה"ה, כתובות פ"י ה"ג ובמדרשים בכמה מקומות, וכן קיבל הלכות רב מרב אדא בר אהבה, כשבת פ"א ה"ה ספ"יד, ומה שאמרי שקלים ס"פב ששאלו ר"ז חכים רבי לרב דאת אמר שמועתא מן שמיה, א"ל רב אדא ב"א אמרן בשמו, הכונה ששאלו אם שמע בעצמו מפי רב ההלכה או משמו מפי אחר.

ולאחר פטירת רב ושמואל, וכל תלמידיהם ואפילו הזקנים שבהם ישבו לפני ר"ה, ישב גם הוא עמהם כביבמות סד: שר' אבא בר זבדא ורב גידל ור' חלבו ורב ששת איעקור מפרקיה דר"ה ורב אחא בר יעקב אמר שיתין סבי וכולהו איעקור, ולא היו לו בנים וכששאלוהו רבנן מ"מ לא ישא אשה, השיב להם אי זכאי הוה לי מקמייתא, ובהיותו כבר גדול הדור שב לארץ מולדתו וקיבל מר' יוחנן כדמצינו פאה פ"ח ה"ו שאמר בשם ר' יוחנן, וכשם ר"ל כשביעית פ"ב ה"ה.

והיה גדול כ"כ עד שאמרו ר"ה פ"ה ה"ה וסנהדרין פ"א ה"א ר' בא ב"ז פתח (בדרשה או באגדה) ור' יסא ור' אמי חתמין. וכתענית פ"ב ה"א יצא לתעניתא ביחד עם ר' תנחום בר אלעי ור' יאשיה ושם היה גם ר' חייא בר אבא ור' אמי ור' אסי והוא פתח תחלה והם דרשו אחריו. וכן מצינו אותו ביחד עם ר' שמואל בר יצחק כע"ז פ"ב ה"ז, והיה עניו כ"כ שלא בוש ללמוד מחבריו ולומר משמם כדמצינו שביעית פ"ז ס"הא, סנהדרין פ"ג ה"ה שאמר בשם ר' אלעזר אע"פ שהיה חבירו בעי מר' אבא בר אבינא כשבת ס:, וכן אמר בשם ר' יצחק בן חקולא ככתובות פ"ג ס"הא, ס"הג, ב"ב פ"ט ה"א.

וכן אמר גם בשם ר' אבהו כשביעית פ"ז ס"הא סנהדרין פ"ג ה"ה וקלסוהו בשביל זה שאמר הלכה משם זעיר מיניה, ולאחר פטירת ר' יוחנן שלח שאילתיו לבבל לרבו ר"ה כגיטין פו:, ב"ק כא. שלח ליה ר' אבא בר זבדא למרי בר מר בעי מיניה דר"ה, אדהכי נח נפשיה דר"ה, ורבה בר ר"ה שלח לו הכי אמר אבא מרי וכו', וכפי הנראה היה דיין בעירו כדמצינו שביעית פ"ט ה"ה ששרא לר' לוי צנברייא תבן של שביעית, ומע"ש פ"ד ה"ו הורה בדין מע"ש, ובקידושין פ"ז הי"ב הורה שעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר.

ומצינו שהיה מתפלל בקול רם כברכות פ"ג סה"ה.

מאמריו היקרים באגדה מצינו עירובין סג. שאמר כל הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם, תענית יז. מלך מסתפר בכל יום, סנהדרין מד. אע"פ שחטא ישראל הוא, ואמר היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חילפי אסא שמה ואסא קרי לה.

וכן מצינו הלכותיו ב"ב כד: ובירושלמי בכמה מקומות.

האומרים בשמו מצינו ר' בא בר כהן ביצה פ"א ה"א.

ר' ברכיה בר חלבו ויק"ר פלו-ו אך שם צ"ל ר' ברכיה בשם ר' חלבו כסנהדרין רפ"י.

גמליאל זוגא כשמו נדרים פ"ח ה"ד והיה קריביה כמעשרות ספ"ה ושם חסר תיבת גמליאל.

ר' זעירא בשמו שבת פ"ו ה"ב פי"ד ה"ד, ע"ז פ"ב ה"ב ושאלו ר"ז בשבת פ"א ה"ב.

ר' חגי בשמו ברכות פ"ב ה"ב פ"ג ה"ה, תרומות פ"י סה"ה, ע"ש פ"ב ה"י.

ר' חלבו בשמו פאה פ"ח ה"ו, סנהדרין רפ"י.

ר' יוסי שאלו כמגילה פ"ג ה"ז.

ר' לוי צנברייא שאלו שביעית פ"ט ה"ה.

רבין הביא תורתו לבבל כקידושין עה: ומה שמצינו יבמות פ"ג: רב שמואל בר יהודה א"ר אבא אחוה דר' יהודה בר זבדי אמר רב יהודה אמר רב, אין זה ר' אבא בר זבדא.

והאריך ימים רבים כמו שאמרנו למעלה שהיה תלמיד ר' חנינא ועוד בימי רבא היה חי כב"מ טז. ששלחו לו רמי בר חמא ורבא קושייית רב ששת והוא השיב להם זו אינו צריכה לפנים, ואפילו אם נאמר שזה היה בימי עלומיו דרבא וידוע שרבא חי לערך עג' שני ונפטר תרסג', ורבא כששלח שאילתו אליו היה כבן כ' לערך שנת תר"י, היה אז ר' אבא בר זבדא למעלה מתשעים.


ר' אבא בר זבינא או זמינא או זמינה או זימונא[עריכה]

אביו היה חכם בעיר צור ונתמנה ע"מ לחזור כבכורים פ"ג ה"ג, ובנו ר' אבא היה תלמידו המובהק דר' זירא א). שהיה משמש לר"ז כברכות פ"ז ה"ג, והלך אתו לבית המרחץ כשבת פ"ז ה"ט, אמר בשם ר"ז כר"ה פ"ג ה"ג, ה"ו, פ"ד ה"ו, שקלים פ"ד ה"א, ועם חבירו ר' יונה בשם ר"ז כברכות פ"ז ה"ה, דמאי פ"ג ה"א, ב"ר פ"ס-ח, וברכות ספ"ו יספר מר"ז שהיה מזכיר מעין המאורע, ומאמרו הנודע דמאי פ"ג ה"ג שאמר ר' אבא בר זבינא בשם ר"ז אין הוון קדמאי בני מלאכים אנן בר נש וכו', והמאמר הזה נשנה שקלים פ"ה ה"א ושם איתא בר זמינא, ובב"ר פ"ס-ח בשם בר ימינא וצ"ל זמינא, ובשבת קיב: איתא המאמר אר"ז אמר רבא בר זמינא וצ"ל זמינא, ובשבת קיב: איתא המאמר אר"ז אמר רבא בר זמינא וצ"ל להיפוך.

וכן מצינו שאמר בשם (מטי בה) ר' אבדימי דמן חיפה כברכות פ"ד ה"א, מגילה פ"ג ה"ה, תענית פ"ד ה"א.

בשם ר' אושיעא קידושין פ"ד ה"א, סנהדרין פ"ו ה"ז, בשם ר' אלעזר א"ר אושיעה תענית פ"א ה"ג.

בשם ר' דוסא סבא (מטי בה) חגיגה פ"א ה"ח, סנהדרין ספ"י, וכן מביא פלוגתא שבין ר' חלבו ור' חמא בר חנינא כלאים פ"ט ה"ד, השם ר' יהוצדק שביעית רפ"ט ביצה רפ"א.

בשם ר' יצחק שביעית רפ"ט.

פרנסתו היתה ממלאכת חייו ותופר מנעלים ככלאים פ"ט ה"ה שר"ז רבו מפקדו ויאמר לבר ראשון (שם החייט ובשנות אליהו שם גרס בר ראשון) דלא יחט ליה מסאנא בביתן, ובאהבת צו"י שם מביא גרסא אחרת ובשביעית פ"ד ה"ב שהיה מחייט פ"א גבי ארמאי בעיר רומי (עיר רומי בא"י) והביא לפני בשר נבלה וא"ל אכול ואי לא אנא קטלינא לך א"ל אי בעית הרגני ואנא לא אכילנא, אז א"ל העכו"ם מי הודיע לך שאלו אכלת הנבלה אז הייתי הורג אותך או יהודי יהודי או ארמאי ארמאי (שכל או"ו צריך לשמור דתו) ואמר ר' מנא ע"ז שאלו היה שומע ר' אבא ב"ז הדין דעל כל עבירות אם הוא בצנעה יעבור ואל יהרג חוץ מג' אז היה אוכל הנבלה.

וכן נזכר ב"מ פ"ה ה"ו שהיה נותן דינר לקפילא והיה לוקח ממנו כל השני כשעת הזול.


ר' אבא בר זוטרא או רבא בר זוטרא[עריכה]

היה תלמידו דר' חנינא כגיטין פ"ד ה"ד וכן מובא המאמר ע"ז כח: ע"ש רבה בא זוטרא בשם ר' חנינא וכן הוא ע"ז פ"ב רה"ב, וביבמות פ"ד הי"א, וכפי הנראה הלך לזמן קצר לבבל ולכן מצינו שאמר בשם שמואל כיבמות פ"ד הי"א המאמר הנפלא "כל שהו בה' רבא, ובאל"ף רבא" ויש שמפרשים שכונתו על שמות אמוראים שאם נכתב בה' הוא רבה ובאל"ף הוא רבא וטעות הוא בידם כי מה שייכות מימרא דשמואל על רבה ורבא, אבל הגרסא האמיתית הוא כדמובא בנדה פ"א ה"ג כל שהוא בהרבה הרי הוא בארבה פי' כל שנולד לרי"ב ימים כמנין "הרבה" שהוא ז' חדשים שלמים אז חיו יחיה וירבה וכן מצאתי בפי' מהר"זו בב"ר פ"ק-ו, וכן מצינו שאמר בשם שמואל כמ' שמואל רפט"ו ובהיותו בבבל למד לשון ארמית.

ואח"כ חזר לא"י ונעשה מתורגמנו דר' יוחנן להתיר נדר לאשה שלא הבניה לשון סוטיסטון כנדרים פ"י ה"ח ומובא בר"ן ח:.

ונזכר ב"מ טז. ב"ב כד: לגרסת דק"ס שהשיב זו אינה צריכה לפנים.

האומרים בשמו מצינו אך ר' זעירא כשבת פי"ד ה"ד יבמות פ"ד פי"א, וע"ז פ"ב רה"ב.


אבא בר זמינא[עריכה]

ערך אבא בר זבינא.


ר' אבא בר זעירא[עריכה]

נזכר בשם זה פ"א במ' תהלים פכ"ח-ד אבל צ"ל ר' אהבה ב"ז בב"ר פפ"ד-ט, ובילקוט שמואל רמז קמט גרס ר' אחא ב"ז ואחד היא כי בירושלמי קראו לפעמים אהבה אחוה או אחא ב"ז וכן נזכר ד"ר פ"ד-ד.


ר' אבא בר חייא בר אבא (הכהן)[עריכה]

אביו ר"ח בר אבא היה בבלי והלך לא"י ולמד מריב"ל ור' חנינא והיה תלמידו המובהק דר' יוחנן, ובנו ר' אבא אע"פ שמצינו שאמר בשם ר' יוחנן כברכות ה. מג: סא:, מו"ק כב., גיטין עו:, תמורה יד: ובירושלמי דמאי פ"ה ה"א, תרומות פ"ה ה"א, (ופאה פ"א ה"א רבי בריה דר"ח בר אבא בשם ר' יוחנן וצ"ל ר' אבא). שבת פ"ג ה"ז, יבמות פ"ו ה"א, ע"ז פ"א ה"ד, אבל לא מצינו שדיבר עם ר' יוחנן פא"פ, ויותר נראה שקיבל כל הלכות ר' יוחנן מאביו כדמצינו שאמר בשם אביו בשם ר' יוחנן כברכות פ"ה ה"ג, דמאי ספ"א, שבת פ"ג ה"ד, (ושם איתא בטעות בר בריה) מגילה פ"א ה"ט פ"ד ה"ה, וברכות יד. לגרסת דק"ס, וכן משמע חולין פו: שכל שמועותיו היו מאביו ואביו מר' יוחנן, ומה שמצינו כלאים פ"ב ה"א שאמר בשם רב, הוא טעות הדפוס וצ"ל כדמובא המאמר ב"ב צג. ע"ש רבה בר חייא קטוספאה.

ומצינו שאמר בשם ר' יונתן כסנהדרין פ"ה ה"ב, ויק"ר פ"לה-א, חביריו היו ר"ז כמו"ק כב. כי סליק (ר"ז) אשכחיה, א"ל אמר מר וכו', ושניהם איקלעו לעיר דבי ר' ינאי (בעיר עכברא) כשבת קכא: שישבו אקילעא דבי ר' ינאי ובעו מר' ינאי (וזה דבר שא"א כידוע שר"ז בא לא"י בסוף ימי ר' יוחנן ואז כבר נפטר ר' ינאי שהיה רבו דר' יוחנן וצ"ל בגרסת דק"ס שבעו מר' אמי). ובאמת מצינו אותם ביחד כחולין פו: שהוא ר' זירא הוו קיימי בשוקא דקיסרי אפתחא דבי מדרשא נפק ר' אמי (וזה היה בסוף ימי ר' אמי שהלך לחסות תחת כנפי ר' אבהו) אשכחינהו א"ל לאו אמינא לכו בעידן בי מדרשא לא תקימו אבראי - ר"ז על, ר' אבא בריה דרח"בא לא על - אמר להו ר"ז לא שבקתון דאישייליה לסבא (ר' אבא) דלמא שמיע ליה מאבוה (רח"בא) ואבוה מר' ייוחנן, ומזה אנו רואים שהיה אז זקן הדור.

וכן מצינו אותו ביחד עם ר"ז ור' ירמיה כנדרים פ"ח ה"ב, קידושין פ"ג ה"ט. וברכות יד. איתא א"ר יונה אר"ז - א"ל ר' אחא בריה דר' חייא בר אבא הכי א"ר חייא א"ר יוחנן באמת צ"ל כגרסת דק"ס שם ובדף נה: א"ר ינאי אר"ז - א"ל ר' אבא בריה דרח"בא הכי אמר ר' חייא בר אבא (הוא מלשון הגמרא) אר"י.

וכן מצינו שרמי לר' אבהו כפסחים נט:, וכן אמר לר' יעקב בר אידי ולר' אחא בר חנינא הכי אמר ר' יוחנן כברכות ה., וחולק עם ר' יצחק בר חייא כמגילה פ"א ה"ד.

ונזכר ברכות מח. שאמר, שמעון ב"ש לגרמיה הוא דעבד, וכן אמר הלשון הזה על ר' אמי כתענית יד: מו"ק כה:, ובע"ז לז. אמר, ר"י נשיאה הורה ולא הודו לו.

וברכות ספ"ז שאמר דיין האמת בברכות הטוב והמטיב וקלסוהו רבנן.


ר' אבא בר חייא בר אשי[עריכה]

נזכר בשבת פ"ז ה"ב כח:, אך הוא ט"ס והוא ר"ת ב"ר בשם ר' וכדמצינו כמה פעמים שר' אבא אמר בשם רח"בא.


אבא בר חילפיי בר קיריי[עריכה]

בערך חי'ת אבא חליפא.


אבא בר חם[עריכה]

ערך אבא בר חמא.


אבא בר חמא[עריכה]

בע"ז לא. אמר רב חסדא אמר לי אבא בר חמא הכי אמר זעירא הלכה כר"א, ובדק"ס גורס אבא בר חנן, ושם מט: א"ר חסדא אמר לי אבא בר רב חסדא [וצ"ל בר חנן] הכי אמר זעירי הלכה כר"א, ושם ס: א"ר חסדא אמר לי אבא בר חנן הכי אמר זעירי הלכה כר"ש, וגרסת דק"ס אבא בר חם, ובתורת הבית להרשב"א קלג. גורס אבא בר חם וכן היה הגרסא לפני היוחסין שמביא אבא בר חם רב חסדא בשמו בפ' ר' ישמעאל והוא ע"ז ס:.

אבא בר חנא[עריכה]

הוא רבה בר חנה ונזכר בשם זה בירושלמי.


אבא בר חננא[עריכה]

או חיננא או חנינא, נזכר עירובין פ"ח ה"ד, גיטין רפ"ג ושם נזכר אחר רב ורב אסי וקודם ר' יוחנן ורשב"ל, ובב"ר פ"סג-ז מצינו שר' לוי אומר בשמו וברכות ל. לגרסת דק"ס רב אבא בר חנינא וגרסא שלנו ר"ה בר חייא, ולאחר העיון נראה כי היה בנו של ר' חנינא בר חמא והוא הנזכר במ' שמואל פ"יג וז"ל א"ר חנינא כשעליתי מן הגולה התרתי אזורי ושל בהמי ושל "אבא" בני, והמקור הוא בירושלמי פאה פ"ז ה"ג אך שם חסר שם בנו.


אבא בר חנן[עריכה]

ערך אבא בר חמא.


אבא בר רב חסדא[עריכה]

ערך אבא בר חמא.


ר' אבא בר טבליי[עריכה]

נזכר ב"ב פ"ד ה"ח, ע"ז פ"א ה"א, אמר בשם רב.


ר' אבא בר יהודה[עריכה]

או יודן. נזכר בב"ר פ"כג-ה ופדר"ב מג: ר' אבא בר יודן בשם ר' אחא, ובנדרים פ"ו ה"ר ר' בא בר יהודה בשם דבית ר' אחא ונראה שצ"ל בשם ר' אחא. וכן מצינו שהש"ר פ"ה-יד שאמר בשם ר' יהודה (בר סימון) ומה שמצינו עירובין פ"ו ה"ו ר' אבא בר יהודה בשם רב, הוא ט"ס וצ"ל ר' אבא בשם רב יהודה בשם רב כדמובא שם פ"ח ה"ד, ובשבועות ר"פג ר' בא בר רב יהודה בשם רב צ"ל ג"כ בשם רב יהודה ותיבת "רב" מיותר. ובע"ז פ"ב ה"ט ר' אבא בר רב יהודה, צ"ל כמו שמובא המאמר היקר ויק"ר פ"ז-כ שאמר כל מה שפסל הקב"ה בבהמה הכשיר באדם, פסל בבהמה עורת או שבור - והכשיר באדם שנא' לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה.


אבא בן יוסי (תנא)[עריכה]

נזכר ספרי נשא פ"מב ורבי אומר בשמו אך שם צ"ל אבא יוסי.


ר' אבא בר יוסף[עריכה]

נזכר ביצה פ"א ה"ג, ר' יוסי בר' בון אמר איהפלגון ר"ז ור' אבא בר יוסף, והוא רבא כביצה ח: ונזכר אך פ"א בשם זה והוא כי ר' יוסי בר' בון ירד לזמן קצר לבבל וכשחזר הביא עמו הלכה זו בשם רבא ועיין ערכו, ומצינו בילקוט שמואל א רמז עז' ר' אבא בר יוסף אך המאמר הזה מובא במ' שמואל פ"א-ז ע"ש ר' אבא בר מריא בשם ר' יצחק. ומה שמצינו סנהדרין פ"ד ה"ח ר' אבא בר יסא בשם ר' יוחנן הוא ט"ס וצ"ל כדמובא המאמר שם פ"א ד"הד ר' אבא ר' יסא בשם ר' יוחנן והכונה שר' אבא ור' יסא שניהם אמרו בשם ר"י.


ר' אבא ברב יוסף בר רבא[עריכה]

נזכר חולין קמא. אמר לרב כהנא (רבו דרב אשי), ור' אבא זה הוא נכדו של "רבא". ועיין ערך רבא בריה דרב יוסף.


ר' אבא בר ימינא[עריכה]

ערך ר' אבא בר זבינא.


ר' אבא בר יסא[עריכה]

נזכר סנהדרין פ"ד ה"ח אמר בשם ר' יוחנן, אך צ"ל ר' בא ר' יסא בשם ר"י כדמובא שם פ"א ה"ד.


ר' אבא בר יעקב[עריכה]

תלמיד של ר' יוחנן שתמיד מצינו שאומר בשם ר' יוחנן ככתובות עז., גיטין נט,. ב"מ לח: (שם ר' אבא ברבי יעקב), שביעית פ"א ה"א, תרומות ס"פה, כלאים פ"ז ה"ד, מעשרות פ"א ה"ב, מע"ש פ"א ה"א, חגיגה ס"פא, יבמות פ"ב ה"יב, סוטה פ"ח ה"ב, ב"מ פ"ג ה"ד.

וכן מצינו אומר בשם ר' יצחק רובא כברכות פ"ו ה"א מא., אבל לא מצינו שידבר עמהם פ"אפ. ומה שמצינו סנהדרין כז. שהיה בבבל דאמר שם בר חמא קטל נפשא א"ל ריש גלותא לרב אבא בר יעקב פוק עיין ביה והוא רצה לחייבו ורב פפי מצא זכות עבורו, נראה בברור שצ"ל רב אחא בר יעקב כגרסת דק"ס כי רב פפי היה מאוחר תלמודו דרבא.


ר' אבא בר יעקב בר אידי[עריכה]

כן מובא בס"הד מתרומות ר"פג, והוא שגגה כי שם איתא ר' בא ר' יעקב בר אידי בשם ר' יונתן ופשט הפשיט שר' בא אמר בשם ר' יעקב בר אידי וזה ברור.


ר' אבא בר רב יצחק[עריכה]

אמר רב חסדא סוף מנחות, אך יש גורסין שם רבה בר רב יצחק עיין ערכו. ובשם זה נזכר בירושלמי יבמות פ"יב ה"א ביחד עם ר"ז ומשמע שם ששניהם למדו אצל רב ירמיה (בר אבא) כדמוכח שם.


ר' אבא בר ירמיה[עריכה]

ערך רבה בר ירמיה.


ר' אבא בר כהן[עריכה]

נזכר תמיד בירושלמי בשם רבי בא בר כהן כדי להבדילו מן ר' אבא בר כהנא, הוא היה תלמידו דר' יוסי ור' יונה וכדמצינו בעי ר' בא בר כהן קומי ר' יוסי בפאה פ"ז ה"ה, דמאי פ"ב ס"הא, תרומות פ"ג ה"א, מע"ש פ"ה ס"הב, שבת פ"ך ה"א, שקלים פ"ד ה"ג, ביצה פ"ה ה"ב, מגילה פ"ד ה"ד ה"יא, תענית פ"א ה"ח פ"ד ה"ט, כתובות פ"יא ה"ו, סוטה פ"ג ה"ו, סנהדרין פ"א ה"ב, חלה פ"ג ה"ז (ושם בר כהנא וצ"ל בר כהן) וביבמות פ"ד ה"יא אמר קומי ר' יוסי שר' ירמיה אמרה א"ל ר' חזקיה לא אמרה ר' ירמיה וכעס ר' יוסי על ר' חזקיה.

וכן מצינו שאמר קומי ר' יונה כמע"ש פ"ב ה"ג.

גם אמר הלכה בשם ר' הונא כמגילה פ"ד ס"הא.

ובשם רב ששת כשבת פ"ו ס"הב פי"ז ה"ב, ואין ראיה מזה שירד לבבל כי היה מאוחר הרבה מדור רב ששת, אך אפשר שקיבל זאת מרבותיו. ומצינו אותו שהורה בדין קבר שפינוהו בכפר עקביה, כנזיר פ"ט ה"ג.

ורצה לישא אלמנת ר' אבדימס ככתובות פ"יא ה"ב.

ונראה בבירור שמה שאמרו ב"מ יא: קבלה מיניה דר' ירמיה ר' אבא בר כהנא, צ"ל בר כהן ואך יען שלא נזכר ר' אבא בר כהן בשום מקום בבבלי ור' אבא בר כהנא היה ידוע להם לכן העתיקו בר כהנא, אבל ר"א בר כהנא היה קשיש הרבה מר' ירמיה.


ר' אבא בר כהנא[עריכה]

קרוב מאוד לומר כדעת היוחסין שהוא בנו של רב כהנא תלמיד [חבר] דרב וזכה עוד לקבל מרב דברי אגדה כדמצינו שאמר בשם רב כסוטה פ"ט ה"יג, ב"ר פ"ד-ז, ויק"ר פ"לח-יב, אבל עיקר למודו ותורתו של רב קיבל מר' חייא בר אשי תלמידו דרב כברכות פ"ו ה"ו, שבת פ"ג ה"ד פ"ו ה"ה ספ"יז, עירובין פ"ו ה"ה פ"י ה"ה, יבמות פ"ד ה"ו, ואח"כ עלה לא"י עוד בחיי ר' חנינא כשבת קכא: א"ר אבא בר כהנא א"ר חנינא ד' הלכות מה שהורה ר' חנינא לבית רבי ושם יספר מעשה מה שאירע בבה"מד של רבי, ואע"פ שהיה גדול גם בהלכה כדמצינו ברכות ג:, ב"מ יא: (אך שם נראה כי הוא ר"א בר כהן וגרסת רש"י סתם ר' אבא), מנחות צה: (ושם ר' אבהו ב"ב וצ"ל ר' אבא), פאה פ"א ה"א, דמאי פ"ב ה"א, תרומות פ"א ה"א, פסחים פ"ד ה"ט, ביצה פ"ה ה"ב, סוטה פ"ה ה"ב, ב"מ פ"ה ה"א ספ"ח, ובדמאי ספ"ב שאלו בהלכה גמליאל זוגה. ומצינו שבעי מר' איבי פסחים פ"ד ה"ט, אבל באגדה היה יותר גדול ובדרשותיו היקרות הפליא על שומעיו, וכפי הנראה קבל ראשית דרך אגדה מריב"ל כקידושין פ"ב ה"א שאמר בשמו.

וקיבל גם מר' יוחנן כב"ר פ"כו-ז פ"צא-ג, במ"ר פ"א-ח, שהש"ר פ"ד-ד, איכ"ר פ"ב-יז, פ"ג-ז, ומ' תהלים פ"קנ-ח, ופסקתא רבתי פ"לד-י, תנחומא שמיני-י במדבר-ז, ומר' אידי כב"ר פ"מח-ך, מר' בירי כב"ר פ"מז-ה, מזבדי בר לוי מ' תהלים פ"עח-ג, מר' יצחק כב"ר פ"ך-ו. מעולא כאי"כר בפתיחתא ס"לג, ומר' עזריה דכפר חטיא כויק"ר פ"ז-ד, ומר' פפי כויר"ר פ"טז-ט, ובשם רבותיו סתם כמ' תהלים פ"קז-ס. וכפי הנראה מצא איזה ספרי אגדה מאמרי התנאים וזה שמצינו שאמר בשם ר' אליעזר כסוטה פ"ג ה"ד, ב"ר פ"צח-יג, בשם ר"י ילקוט קהלת תתקפט, מר"י בן קרחה כב"ר פ"לז-ה, מרשב"י פסקתא רבתי פ"כג, מד' שמואל פ"ז-ב, מר"י בר' אלעאי כש"השר פ"ד-ב, מר' יהושע בר יאיר כתנחומא עקב-ב, מרבינו הקדוש כתענית פ"ג ה"ד, ומר' חייא הגדול כש"השר פ"א-ט, וכן קיבל מהדרשן הנודע רשב"ג כויק"ר פ"ה-ג.

והדרשן המפורסם ר' לוי היה חבירו כמעשרות ספ"ג, שר' אבא ב"ב ור' לוי ישבו יחד ור"ז היה מקנתר לבעלי אגדה. וכהוריות פ"ג ה"ה וקה"ר פ"ו-ב ששמע דרשה מר' לוי על הפסוק איש אשר יתן לו האלקים עושר זה מקרא, ונכסים אלו הלכות וכבוד זה התוספתות וכו', וקם ר' אבא ב"ב ונשקו על ראשו וברכו. ופ"א מצינו שהקיל בכבוד ר' לוי כב"ר פ"מז-ט, ואעפ"כ אמר בשם ר' לוי כב"ר פ"מד-טו, תנחומא ויגש-ח. וכן התרועע עם ר' אחא כש"השר פ"ד-ו ועם ר' יהודה ב"ר סימון כויק"ר פ"א-ג ועם ר' ינאי ב"ר ישמעאל כקה"ר פ"ב-ה, ועם ר' זירא כשבת קכא: ששאלו ר"ז והשיבו באותן של בית אביך. מדרשותיו היקרות נשארה לנו בבבלי כברכות ו. אמר כי זה כל האדם שקול זה כנגד כל העולם, ושבת קמו. עד ג' דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו, ועירובין סג. כל הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם, ומגילה יד. גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים.

וכפי הנראה היה דורש לפני העם בתמידיות מפשריות התנ"ך כדמצינו מגילה י: ר' אבא בר כהנא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהבא וכן מצינו באיכ"ר פתחתא א. ב. ג..

והשאיר לנו קבלות יקרות בידיעת גלילות הארץ ובדברי קדמוניות, כיבמות טז: שאמר חלח זה חלזון וחבור זה חדייב נהר גוזן זו גינזק, וערי מדי זו חמדן. וב"ר פ"לד-ה פתרוסים וכו' ושם פ"לח-י בענין דור הפלגה, ושם פ"מג-ה בוכוח מלך סדום עם אברהם. ושם פ"עג-יא כמה עדרי צאן היה ליעקב, ובתנחונא ויצא-כד כמה כלבים היו לו, וב"ר פ"סה-כ לא עמדו פילוסופים בעולם כבלעם וכאבנימוס הגרדי, ובסוכה פ"ה ה"ד אמרו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם.

דרכו בפשוטו של מקרא, כסוטה יא: ועלה מן הארץ ועלינו מבעי ליה כאדם שמקלל א"ע ותולה קללתו באחרים, ובסנהדרין קי., אשר יעשה העם הזה לעמך - כאדם שמקלל וכו', ב"ר פ"כג-ג נעמה אשתו של נח היתה ולמה נקרא שמה נעמה שהיו מעשיה נעימים, ב"ר פ"לא-יא צהר - זה חלון, שם פ"לח-י ונבלה שם שפתם אעשה משפתם נבלה, שם פ"מה-ו ותענה שרי מנעתה מתה"מ, ע"ז ד. חלילה לך חולין הוא לך, ב"ר פ"עט-ז כמאה קשיטה במאה אונקיות, שם פ"צא-ח אבל אשמים אנחנו לשון דרומית הוא, "אבל ברם" וירושלמי שבת פ"ט ה"א תמן צווחין לפעלא טבא עמרא, ובאיכ"ר פ"א-מד כבר גמזא צווחין לסחיתא סילתא, וב"ר פ"סג-יד צפה הצפית סדר מגרתא, ובסנהדרין מט. בור הסירה, ביר וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג, ויק"ר פ"ט-פ שבתה מדהבה מלכות שאומרת מדוד והבה. ועיין בספר היקר בנסת חקקי ישורות כל מאמריו ודרשותיו היקרים.

האומרים בשמו מצינו ר' אבין הלוי תנחומא תזריע-ח, ר' אחא פאה פ"א ה"ט, סוטה פ"ה ה"ב, קידושין פ"א ה"ז, מד' תהלים פ"ט-ג.

ר' ברכיה שבת ס"פו, תענית פ"ג ה"י, סוטה פ"ג ה"ד, סנהדרין פ"י ה"ב, ובמדרש כמה פעמים. ר' הונא ב"ר ב"ר פ"כב-ב.

ר' יודן ב"ר פ"מו-כב.

ר' יונה ויק"ר פ"יא-ב.

ר' ינאי בר שמעון (צ"ל ישמעאל) שאלו קה"ר פ"ב-ה.

ר' יעקב בר אבין ב"ר פ"כב-ב.

ר' ירמיה בן אלעזר במ"ר פ"ד-ך, רחבה ב"ר פ"סג-ח.

ובתמורה כח: מצינו רבה אמור בד' אבא בר כהנא.

ר' תנחומא ברכות פ"ו ה"א.

מפטירתו לא נזכר אך בק"הר פ"א פ"ד אמר אלו היו ר' יוחנן ור"ז קיימין הייתי שונה לפניהם, משמע שחי גם אחר ר"ז, א"כ האריך ימים.


ר' אבא בר כהנא בר יודן[עריכה]

נזכר אך פ"א בש"השר ס"פז, ובאמת צ"ל ר' אבא בר יודן כגרסת הילקוט תהלים רמז תשיז' ונשתרבב תיבת רב כהנא משורה שלפניה.


ר' אבא בר לוי[עריכה]

נזכר פ"א בכתובות נז: בענין הלכה.


ר' אבא בר לימא[עריכה]

ערך רבה בר לימא.


ר' אבא בר מידא[עריכה]

ערך ר' אבא בר מריא.


אבא בר מחסיא[עריכה]

ר' יצחק בריה ברכות פ"ו ה"ו.


ר' אבא בר מימי[עריכה]

נזכר לשבח שהש"ר פ"א פ' נאוו, בשעה שמייללין ההלכה אלו עם אלו כגון ר' אבא בר מימי וחבריו ולא נמצאו בשום מקום, ודעת הר"ר ירוחם ליינער בסדה"ד השלם שאפשר מה שאמרו ר"ה לה. כי סליק ר' אבא מימי צ"ל בר מימי.


ר' אבא בר מינא[עריכה]

ערך ר' אבא בר אבינא.


ר' אבא בר ממל[עריכה]

אמורא בא"י ראשו מגיע לדור הראשון לאמוראים וחי גם בדור השלישי, ונזכר בשם זה בכל הש"ס בבלי ומדרשים, ובירושלמי נזכר בשם ר' בא בר ממל זולת בשביעית פ"ח ה"ג ופסחים רפ"ו, גיטין פ"ד סה"ט, נזכר בשם ר' אבא בר ממל, וב"מ פ"א ה"א בשם רבה בר ממל, וכן בבבלי ב"מ נו: רבה בר ממל. אם שם אביו היה ממל, או שנקרא כן ע"ש עירו (כי מצינו ב"ר רפ"נטו ר"מ אזל לממלא) זה מחלוקת בין חכמי האחרונים. ויש שרוצים לומר שנקרא בר ממל יען שאמר פירש מלת ממל שבמשנה ב"ב סז:, וטעות הוא בידם לומר על אמורא מפורסם הנזכר ע"ש זה לערך ארבעים פעמים ויותר, יקרא ע"ש מאמר אחד שאמר.

וקראוהו כן כדי להבדילו מן ר' אבא סתם שהיה בזמנו, אבל לפעמים נמצא בירשולמי ר' אבא סתם והוא ר"א בר ממל כיבמות קה. יתיב ר"א ב"מ קמיה דר' אמי, והמאמר הזה ביבמות פ"יב ה"ד ע"ש סתם ר' אבא. מי היו רבותיו מצינו ב"ק פ"ב ה"א ר' הושעיא רבה ור' יודן נשיא הוו יתבית עאל ר' אבא בר ממל ושאל כישכשה בזנבה מהו ולא אמרין ליה כלום בתר כן א"ל ר' הושעיא דל כן מה נן אמרינן צריך שיהא תופש בזנבה?, ובב"ק יט: המאמר הזה אך לא נזכר שם ר"א בר ממל.

אבל מזה אנו רואין בבירור שהיה מתלמידי דר' הושעיא. וקרוב מאוד לומר שזכה עוד לראות את רב בעדן היותו בא"י ולכן מצינו ר' אבא ב"מ אמר רב כב"ב לח. פח: קה., שביעית פ"י ה"ב, שבת פ"טז ה"ו, יבמות פ"א ה"ד, סוטה פ"א ה"ב, ואפשר שהיה אז עול ימים, וכשיסד ר' הושעיא ישיבתו בקיסרין הלך לשם ולכן לא מצינו אותו בישיבת ר' יוחנן או שיאמר הלכה משמו ואך בחגיגה פ"א ה"א מזכיר המחלוקת שבין ר' יוחנן ושמואל, ובנזיר פ"ו ה"א המחלוקת שבין ר"י ורשב"ל, אבל עם כל גדולי תלמידי דר' יוחנן מצינו שדיבר עמהם כחבר, עם ר' אלעזר כביצה יג: כתובות קיא. מקשה על דברי ר"א ור"א משיב לו וקוראו "רבי" (הוא כמו מר), ובזבחים קה. בעי ר"א, ור' אבא ב"מ אומר ת"ש.

ועם ר' חייא בר אבא, בעי מיניה ב"ק יט. לה: (זבחים קה. לגרסת דק"ס), ואותיב ליה ב"ק קו: שבועות מ:.

וכשמלך ר' אמי היה ר"א בר ממל אחד מראשי הדור כיבמות קה. ההיא דאתיא לקמיה דר' אמי הוה יתיב ר"א בר ממל קמיה, רקקה מקמי דתחליץ, א"ל ר' אמי חלוץ לה וכו', וב"ב נט. ההוא דאתא לקמיה דר' אמי שדריה לקמיה דר' אבא ב"מ, בעי בעי מר' אמי ב"ק יט., ר"ה פ"א ה"א, אותיב לר' אמי ב"ח לו., נדה יב., וקבל מר' אמי הלכה בשם ר' יהודה נשיאה כנדרים כא..

ואן עם ר' אסי שבא אליו ביחד עם חבירו ר' אילא ושאל ממנו כחלה פ"ג ה"ה, נזיר פ"ו ה"ג, ובחולין קכח: ר' אסי לא על לבי מדרשא אשכחיה לר"ז - א"ל ר"ז שאילתיה לר' אבא ב"מ - א"ל ר' אסי זמנין סגיאין אמרה ר"א בר ממל קמאי ואמרי ליה וכו'.

וכן מצינו ששאל מר' לא (אילא) כפאה פ"ח ה"ה.

עם ר"ז מצינו אותו אמר קומי ר"ז דמאי פ"ז ה"ב, שביעית פ"ב ה"ד, בעי קומי ר"ז שבת פ"ז רה"ב. וכן מצינו שר"ז שאל ממנו כחולין קכט., ור"ז אמר משמו מע"ש פ"א ה"א ב:, פלוגתתם סוכה כא:, מו"ק ד:, וביבמות פ"יב ה"ב ר' ירמיה בעי קומי ר"ז - א"ל פוק חזי חד סב וסמוך עלוי נפק ואשכח ר' בא בר ממל ושאל ליה ושרא.

וכן מצינו לו חבר את ר' אחא בר יצחק כשבת פ"ג ה"ג, וכן ר' שמואל בר רב יצחק היה חבירו כסוטה פ"ג ה"א, ומצינו אותם ביחד כשבועות מג., ובמכות יג: קבלה מיניה רב שמואל ב"י, הלכותיו ומאמריו נמצאו פסחים פה:, ביצה יג:, מו"ק ד:, סוכה כא:, יבמות כז. קה., כתובות יז: קיא., נדרים כא., גיטין יד:, קידושין ט: סב:, ב"ק יט. לה: פו: קו:, ב"מ יט. לו. נו: צח: קט: קיז., ב"ב נט. סז: קלז:, שבועות מ: מג., מכות יג:, זבחים צט: קה., מנחות צד:, חולין קכט. קמא., ערכין י., נדה יב., ובירושלמי בהרבה מקומות כדמובא בספר היקר כנסת חקקי ישורון כל המ"מ.

ובירושלמי ב"מ פ"א ה"א מצינו דבר נפלא, וז"ל רבה בר ממל ורב עמרם סליקו בן דרב ביניי אמר ליה אין מוסרין שבועה לחשוד וכו' ובספר משפחות סופרים בערכו וז"ל כן בא יחד עם חבירו רב עמרם לבית מדרשו דר' ביניי, ושגג בזה כי רב עמרם היה בבבל ופשט הפשוט כפי' הגאון בעל יפה עינים בריש ב"מ, שהיה כתוב בירושלמי דבן ננס, וכתב בר"ת בנ"נ ונעשה מן הקווין יו"ד ויצא מזה ביניי, והפי' ששניהם שאלו קושיא אחת והיא קושיית הבבלי לימא מתניתין דלא כבן ננס, וזה ברור. ובדור ודורשיו ח"ג פ"ט צד 88 וז"ל:

כבר בימי נעוריו השפיק בילדי החרוד ופלופול ודן לפני ר' הושעיא רבה ור"י נשיאה ולא ידעו להשיב על שאלתו ב"ק פ"ב ה"א. וכן היה לו מו"מ בהלכה אם ר' שמואל בר יצחק והיה ר' אבא ב"מ מולך אותו שולל בפלפולו עד כי לא ידע מה להשיב לו לולא ר"ז שהיה לו והצילו מידו סוטה פ"ג ה"א. גם מר' אמי שאל פ"א ב"ק יט. שאלה חדודית ולא מצא ר' אמי תשובה - ואמנם נראה כי עמו נקברה חכמה פלפולו וכעדות ר"ז אשר אמר כל ימיו של ר"א בר ממל לא מצאנו לו תשובה, אבל אחרי מותו מצאנו שבועות פ"ג ה"ד.

עכ"ל. והחכם ווייס דמה כי הירושלמי נאבד מתוך קהל ישראל ואך הוא בחמלתו השאיר לנו שריד כמעט, וכל דבריו אין להם שום יסוד, בדבר הירושלמי ב"ק פ"ב ה"א וכן הוא ב"ק יט: איתא בפירוש שלא השיבו יען כי הוא מלתא דפשיטא וכאשר מפורש בירושלמי שא"ל אח"כ וכי יאחזנה בזנבה וילך? ומה חידוד ופלפול יש כאן. והירושלמי סוטה פ"ג ה"א, במחילה טעה בפשט הפשוט הלא שם איתא בפירוש שר' אבא ב"מ שאל מר' שמואל ב"י מנין למנחת העומר ששיריה נאכלין והשיב לו שר' יוחנן אמר דגמרינן ממנחת סוטה, וכשהלך ר' שמואל ב"י הקשה ר' ירמיה לר"א בר ממל על שקיבל התירוץ מר' שמואל ב"ח כי גם מנחת סוטה עצמה מנין ששיריה נאכלין? ור"ז אייתי לר' יצחק עטושיא יתני ליה שגמרינן מהפסוק וכל מנחת וכו', ומה שייכות כל דבריו לזה. ובאמת עינו הטעתו מה שלא עיין בהירושלמי והעתיק אך מדברי סה"ד שגם שם נפל הטעות הזה, וכב"ק יט. שאלו שאלת פשוטית לכל מבין וסלקה בתיקי, והיכן נקברה עמו חכמה פלפולו הלא כחסד עליון נשארה לנו הלכותיו בכל הש"ס בבלי וירושלמי והעמיד תלמידים רבים ככל גדולי ישראל אע"פ שלא היה ריש מתיבתא.

האומרים בשמו מצינו, ר' אבא כשביעית פ"ג ה"ב, מחלוקתן ברכות פ"ד ה"א-כח.

ר' אבון כגיטין ס"פא.

ר' אבין בר ביסנא כיבמות פ"ו נ"ב.

ר' אבין בר חייא כשביעית פ"ג ה"ב, שבת פ"טז ה"ג, מו"ק פ"א ה"ב, יבמות פ"א ה"א.

ר' אחא כתרומות פ"ט ה"א.

בר נטוזא איתגלו ליה גיגילה אתא ושאלו כתרומות פ"ח ה"ג.

ר' זביזא כב"ק פ"ט ה"ז.

ר' זעירא כמע"ש פ"א ה"ב.

ר' חזקיה כשביעית פ"ח ה"ג, תרומות פ"ט ה"א, פסחים פ"ח ה"ב.

ר' יונה כסוכה פ"ח ה"ב.

ר' יוסי בר בון כשביעית פ"ט ה"ה, פסחים פ"ו ה"א, סוכה רפ"ה.

ר' יוסי ב) כביצה פ"ה ה"ב.

ר' יעקב בר אחא כמו"ק פ"ג ה"א.

ר' ירמיה כשביעית פ"ג ה"ב, שבת פ"ז ה"ד, מו"ק פ"א ה"ב, חגיגה פ"ג ה"ב.

פטירתו לא נזכר, אך מצינו שנפטר קודם ר"ז כשביעית פ"ג ה"ד שר"ז אמר כל יומי דר"א בר ממל לא אשכחן תוחכה ומן דדמך אשכחן.

והניח שני בנים ת"ח "אבא" כפאה פ"ח ה"ה, ור' אחא כשבת פ"ו ה"ו, ואולי אך אחד הוא, ובמקום אחד נפל טעות, כידוע שאבא ואחא מתחלפים כמה פעמים.


אבא בר מניומי[עריכה]

ערך אבא מר מרתא.

אבא בריה דרב מנימין או מניומי או בנימין בר חייא[עריכה]

היה תלמידו דר"ה כחולין פ. שבעי מר"ה, וקרוב מאוד לומר שהוא היה התנא בישיבת ר"ה וכדמצינו תמיד תני אבא בריה דרב מניומי בר חייא כיבמות קב:, נדה יג:, או תני אבא בריה דרב בנימין בר חייא כסוף ר"ה, סוטה לח:, ובדק"ס הגרסא בריה דרב מנימין ב"ח, והמאמר דסוטה מובא ברכות פ"ה ה"ד, וגיטין פ"ה ה"ט בשם אביי בר' בנימין.

ויש שרוצים לומר שהוא אבא בר מניומי דהוא אבא בר מרתא, ואין זה נכון כי זה אבא נזכר תמיד בשם בריה "דרב" והאחרון בלא תואר רב. וכן אין זה אבא בר בנימין יען שהוא היה בבבל והאחרון היה בא"י כמבואר בערכו.


ר' אבא בר מריא[עריכה]

נזכר במ' שמואל פ"א-ז אמר בשם ר' יצחק תפלה גדולה מן הקורבנות. ויש שגורסין שם בר מדיא, ובילקוט שמואל א. רמז ע"ז גורס ר' אבא בר יוסף. ובגיטין לה. בפי' הר"ח רב אחא בר חיורא דמתקרי אבא בר מרי, וגרסת שלנו איה מרי.


אבא בר מרתא או מרת[עריכה]

דהוא אבא בר מניומי.

קרוב מאוד לומר שאביו מניומי היה חבר דר"נ כב"מ סו. ואמו היתה נקראת מרתא ונקרא ע"ש אמו יען שפ"א נשכו כלב שוטה ועשתה לו עמו גובתא דדהבא ונתרפא, כיומה פד..

ונזכר תמיד בשתי שמות הללו זולת ביצה כב: שנקרא על שם בר מרתא.

והיה תלמיד רב יהודה ועי"ז ניצל מאנשי ריש גלותא כשבת קכא: שהיה חייב מעות לבי ריש גלותא, אייתוהו וקמצערי ליה, הוה שדי רוקא (ושבת היה) א"ל ריש גלותא אייתו מנא סחיפו עלויה אמר להו לא צריכותא הכי אמר רב יהודה רוק דורסו לפי תומו, אמר להו צורבא מרבן הוא שביקוהו. וביבמות קכ. יסופר שניצל מהן פ"א ע"י שהדביק חתיכת שעוה עם ממלית על חוטמו ועבר לפניהם והם לא הכירוהו, ובגיטין לז: יסופר שהיה חייב לרבה מעות והביא לו בשנת השמיטה ורבה עשה כדין ואמר משמט אני ויקח אבא את הכסף והלך לו, וכשבא אביי לרבה מצאוהו עצב מאוד ויספר לו את אשר קרהו והלך אביי לאבא ויאמר לו מדוע כשאמר לך רבה משמט אני לא אמרת לו "אף על פי כן" מיד הלך אבא פעם שנית לרבה ובקש לשלמו וכשאמר רבה משמט אני אז אמר לו אעפ"כ קח ממני ואז לקח רבה הכסף מידו כדין, ובמו"ק כו: יסופר שפ"א בא לבית רבא לנחמו על מתו וכפה אבא את המטה להברות את רבא ואמר רבא עליו כמה לית ביה דעתא בהאי צורבא מרבנן, וביצה כב. מצינו שבעי מאביי ואיתיביה.

ומה שמצינו אותו בא"י כגיטין כט: עם ר' אבהו נראה כי הוא אבא בר בנימין שגר בארבל ועיין ערכו.


ר' אבא בר רב נחמן[עריכה]

ערך רבה בר רב נחמן.


ר' אבא בר נתן[עריכה]

ערך רבה בר נתן.


ר' אבא בר סיסי[עריכה]

נזכר ילקוט ירמיה רמז שו.


ר' אבא בר עילאי[עריכה]

בירושלמי סוף ברכות ותענית פ"ג ה"ט ר' ברכיה ור' חלבו ור' אבא בר עילאי בשם רב מאי עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, והמאמר הזה מובא שבת לב: על שם רמי בר רב בשם רב, ובויק"ר ספל"ה ע"ש ר' אבא בר כהנא בשם רב, ובספר משפחות סופרים צד 94 מביא ממד' לקח טוב בראשית פ"ב-יח ששם נזכר ר' אבא בר עילא ולא עיין כי שם הוא רבא בר עולא כי המאמר נובע מיבמות סב: שאמר רבא בר עולא השרוי בלא אשה שרוי בלא שלום, ובר"ה פ"ד ה"י ר"ז ר' אבא בר עילאי בשם רב צריך להריע מתוך פשוטה.


ר' אבא בר פפא[עריכה]

היה בבלי חבירו דר' זירא כב"מ מג: שא"ל ר"ז כי אזלת להתם (לא"י) אקיף אסולמא דמור ועול גבי ר' יעקב בר אידי ובעי מיניה אי שמיע ליה לר' יוחנן וכו', ובא לא"י בזמן ר' יוחנן כי ר"ז שעלה אח"כ מצא עוד את ר"י, ובר"ה רפ"ד יזפר מעשה מר"י ור"ל מה שקרה להם עם כהנא, ובעירובין סג: שאמר לא נענש יהושע אלא - ואמר ר' יוחנן מלמד וכו' (וכל זה הוא דבריו של ר"א ב"פ), וב"ק פ. אמר משום ר' אדא בר פפא ואמרי לה משום ר' חייא ב"פ ואמרי לה משום ר' אחא ב"פ.

ובשבת ס: מצינו רבא בר פפא ונזכר אחר ר' אבהו וקודם רבה בר"ה, אך גרסת הרי"ף שם רפרם ב"פ.

האומרים בשמו מצינו ר' פנחס כברכות רפ"א, ור' פנחס הכהן מד' תהלים פל"ב-ב.

והגאין בעל בית ועד לחכמים רוצה לומר שהוא אבא מר בר ר"פ ושגגה היא כי האחרון היה מאוחר ובימיו כבר נחרבו כל ישיבות א"י.


ר' אבא (הכהן) בר פפא[עריכה]

נזכר במ"ד פט"ו-ז ותנחומא בהעלותך-כ יספר על עצמו כשהיה רואה סיעה של בני אדם היה הולך בדרך אחרת שלה להטריח עליהן לעמוד מפניו, וכשבא לפני ר' יוסי בר זבידא (הוא חבירו דר' יונה) א"ל צריך אתה לעבור לפניהם ויעמדו מפניך ואתה תביאם לידי י"ש, ומזה אנו רואים שהיה בדור הרביעי, אבל ר' אבא בר פפא היה בדור השלישי עם ר"ז.


ר' אבא (או בא) בריה דר' פפי[עריכה]

נזכר אך בירושלמי, והרוצים לומר שהוא בנו של רב פפי חתנו של ר' יצחק נפחא טעות הוא בידם כמו שבארנו שם שבימי רב פפי כבר נחרבו ישיבות א"י ובאו כולם לבבל וא"כ איך יהיה בנו בא"י ונזכר אך בירושלמי, וזאת שנית שזה נזכר תמיד בשם "רבי" וחתנו דר"י נפחא בשם "רב" אבל זה ר' אבא היה תלמידו דר' יוסי ב) כנדה פ"ב סה"ח שבעי ממנו, ובגיטין פ"ה ה"א הוא ור' יודן ור' מנא שקלי וטרי לפני ר' יוסי.

ומצינו שאומר הלכה בשם ר' חמא בר חנינא כעירובין ספ"ז.

חביריו מצינו ר' אבא מרי כעירובין פ"ג ה"ג.

ר' יודן כגיטין פ"ה ה"א.

ר' יצחק בר נחמן כעירובין פ"ה ה"ז.

ור' מנא ב) מצינו שדן לפניו בהלכה כשבת רפ"ג.

ובעניני אגדה מצינו אותו תמיד ביחד עם ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי כברכות פ"ד ה"א, תענית פ"ד ה"א, יומא פ"ד ה"א, מגילה פ"א הי"א, מו"ק פ"ג ה"ה, סוטה פ"ב ה"ב, וכמה פעמים במדרשים הנובעים מירושלמי.

ומצינו שהיה עבד לה אפטרה כסוטה פ"א ה"ז ופי' המפרשים שהוא ענין דרשה ברבים בשעת הפרידה מחברים או מכנסיה של חכמים כדמצינו ברכות יז. כי הוו מפטרי מהדדי.

מאמריו מצינו מלבד מה שמובא לעיל. ברכות פ"ב ה"ג פ"ו סה"ה, בכורים רפ"ב, עירובין רפ"א ספ"ב פ"ג ה"ג ה"ז פ"י ה"ט, תענית פ"ד ה"א, מגילה פ"ג ה"ד, סוטה פ"א ה"ז, גיטין פ"ה ה"א, נדה פ"ה סה"ה.

האומרים בשמו מצינו אך בפד"כ קסג. ר' אחא בר אבין בר בנימין, אבל בויק"ר פי"-ה גרסא אחרת.

אבא בר קורייה[עריכה]

נזכר ב"ר פי"ט-ג ואולי הוא אבא חליפא קרויא.


אבא בר קפרא[עריכה]

כן מצינו בקה"ר פ"א ספ"ג ששמו של בר קפרא היה אבא ועיין ערך בר קפרא.


אבא בריה דרבה בר רב הונא[עריכה]

בסוטה מט. ר"ה מצא תמרא שמינה ונתנה לרבה בריה אתא אבא בריה ונתנה רבה לבריה אבא ואמר ר"ה לבנו שמחת את לבי והקהיתה את שיני, אך מרש"י משמע שהיה גרסתו סתם אתא בריה.


ר' אבא בר שילא[עריכה]

ערך רבה בר שילא.


ר' אבא בר שמואל[עריכה]

הוא רבה בר שמואל עיין ערכו, ונזכר בשם זה ב"ב טו:, עירובין יג: לגרסת דק"ס, זבחים קה. ובסנהדרין פ"ג ה"מ.


ר' אבא בר שומני[עריכה]

בעירובין סד. הוא וחברו רב מנשיא בר ירמיה מגיפתי או מדפתי הוו קא מפטרי מהדדי אמעברא דבנא יופטי, אמרו כל חד מינן לימא מלתא דלא שמיע לחבריה דאמר מרי בר ר"ה וכו'.

וכבר בארנו בערך רב מנשיא ב"י שהיה לערך בזמן רב אשי, ודלא כמשפחות סופרים שהיה ר' אבא בר שומני בדור השני, ובדק"ס מביא גרסאות שונות, רבה שימי או שימני, וביוחסין השלם גרס רבא בר שומני.


אבא בנו של רבן שמעון בן גמליאל הנהרג[עריכה]

יסופר ממנו ביבמות מו. שנשא את בת אחיו רבן גמליאל והיה לו אשה אחרת ומת בלא בנים ואשתו בת אחיו היתה איילונית ולכן יבם ר"ג אחיו את צרתה.


אבא בר תחליפא[עריכה]

אמורא נזכר פ"א בבבלי ופ"א בירושלמי ובאמת לא היה אמורא כזה. בעירובין סג. נזכר ר' אבא בר תחליפא ביחד עם ר"א מהגרוניא, שם צ"ל ר' אחא בר תחליפא כדאמרו שם להלן באותו שנין וכן הוא הגרסא בדק"ס, ומה שמצינו בירושלמי מע"ש פ"ס ה"ז חייא בר בון אבא ב"ת בשם ר' הושעיה, צ"ל אדא בר תחליפא כשם להלן באותו ענין, ומה שנמצא עירובין מ. רבא בר תחליפא אמר לרבינא כבר בארנו שהיה כתוב רב"א והא רב אחא בר תחליפא, ומה שמצינו שבת קב:, חולין מה: מט. רבה או רבא בר תחליפא כבר בארנו בערכו שהוא היה תלמידו דרב וזה ברור.


אבא גוריא, אבא גוריון[עריכה]

או אוריון איש ציידן בערך גימ"ל.


ר' אבא דמן חיפה[עריכה]

נזכר אך בשבת מה: שר' אבא ור' אסי אילקעו לגביה.


ר' אבא דמן יפו[עריכה]

ערך ר' אדא דמן יפו.


ר' אבא דמן עכו[עריכה]

הוא היה הריש בעיר עכו העומדת על גבול א"י לצפונה העומדת על שפת הים, ור' אבא כשעלה לא"י מבבל (שבבל בצפונה דא"י קיימי כב"ב כה: וגיטין ו. ובתוס' שבת סה: חולקין על רש"י, ובבכורות נה: כתבו התו' שהיא במזרחית צפונית, ובס"הד מביא מיוחסין ר' אבא דמן עמו כפי' מקום שנהגו ותמה ע"ז בסה"ד, ופשט הפשוט ששם מפורש נא. שעכו היא חוץ לארץ.) כשבא לעכו יסופר בע"ז לד: ההוא ארבא דמורייסא דאתי לגמילא דעכו אותיב ר' אבא דמן עכו נטורי בהדה א"ל ר' אבא (ותיבת רבא הוא ט"ס או שהוא ר"ח ר' בא) עד האידנא מאן נטרה, וככתובות כב. אר"ז הא מלתא מר' אבא שמיע לי ואי לאו ר' אבא דמן עכו שכחתה.

וכפי הנראה יען העיר עכו היתה יושבת על הספר לכן עזב ר' אבא את מקומו והעתיק מושבו לקיסרין מקום ר' אבוה שהיה מקורב למלכות והנין בבל כחו על ישראל מהנזרות הגדולות שנתהוו אחרי מות ר' יוחנן, ויסד לו ר' אבא בית מדרש גדול, וגם עני ובעל חוב גדול היה כסוטה מ. שאמר ר' אבוה מריש ה"א עינותנא אבא כיון דחזינא לר' אבא דמן עכו דאמר איהו חד טעמא ואמר אמורא חד טעמא ולא קפיד אמינא לאו עינותנא אנא, וכשרצו רבנן למימנייה לר' אבוה ברישא (אחרי פטירת ר' אמי) כיון דחזי לר' אבא דמן עמו דנפישי ליה בעלי חובות אמר להו איכא רבה.

אבל לא מצינו שנתמנה לריש, ולכן לא מצינו באגרת דרש"ג שיכתב שם הריש מתיבתא אחר פטירת ר' אמי.

מתורת ר"א דמן עכו לא זכינו זולת מאמר אגדי אחד נשאר לנו לפלטה בב"ר פ"טו-ז וכפסד"כ קמב. שאמר עץ שאכל ממנו אדה"ר אתרוג הוה.


ר' אבא דמן קיסרי[עריכה]

נזכר תענית טו:, אבל גירסת הרי"ף ודק"ס שם ר' אדא, ובמו"ק כ: תני קמיה דר' יוחנן לגרסת השאלתות ויחי ובהרא"ש שם ודק"ס, אבל גרסא שלנו ר' אדא דמן קיסרי, ובר"ה פ"ד ה"ד ר' אבא דקיסרין בשם ר' יוחנן.


ר' אבא האדמוני[עריכה]

ערך ר' אבא סמוקה.


אבא הדורש[עריכה]

תנא, נזכר בספרי האזינו פ' שחת, בלשון משום אבא הדורש אמרו, ובסה"ד יאמר שר"ש בן חלפתא אמר בשמו, ומקורו מספרי שם פסוק הלא הוא אביך יאמר רשב"ח אמר בשמו, וחשב שקאי על אבא הדורש, אבל אין ראיה מזה כלום למעיין שם, וכן נזכר בשם זה בספרי ברכה פ' ברך ה' חילו ובש"ר רפמ"ב זה שיטת אבא הדורש.


ר' אבא הונא הכהן בר אבין[עריכה]

ערך ר' הונא הכהן בר אבין.


אבא הושעיה[עריכה]

איש טרייא, ערך אושעיא איש טרייא.


ר' אבא החדייזה[עריכה]

נזכר שקלים ר"פו הנדפס בבבלי, אך צ"ל כמו שנדפס בירושלמי שם א"ר יודן אנתונדרייא.


ר' אבא הכהן[עריכה]

נזכר ר"ה טו: שאמר לר' יוסי הכהן אמאי אישתיק ר' יוחנן ולא השיב לר"ל, ובשביעית פ"ה ה"א המאמר הזה על שם ר' בון בר כהנא, ונזכר עוד תענית יג. שאמר משום ר' יוסי הכהן מעשה ומתו בניו של ר' יוסי בר' חנינא, ורחוק מאוד לומר שר' יוסי הכהן הוא ר' אסי חבירו דר' אמי, כדעת משפחות סופרים.


ר' אבא הכהן בר' אליעזר[עריכה]

נזכר ב"ר פ"פ-ד שר' חנינא אמר בשמו, אבל שם ט"ס וצ"ל כמו שמובא שם פע"ו-ט ר"ה בשם אבא כהן ברדלא.


ר' אבא זוטי[עריכה]

ערך רבה זוטי.


אבא חגרא, אבא חליפא קרויא, אבא חלפא ואבא חלפתא וכן אבא חלקיה אבא חנן[עריכה]

כולם בערך חי"ת כי אבא הוא אך תואר הכבוד.


ר' אבא חסידא[עריכה]

נזכר נדרים פ"ח ה"א אמר בשם ר' זעירא ונשנה המאמר במ' שמואל פי"ז ושם בטעות בר זעירא וצ"ל בשם ר"ז.


אבא יודן, אבא יוסי[עריכה]

בערך יו"ד.


אבא כהן ברדלא[עריכה]

מתנאים האחרונים ונזכר ספרי דברים פ"ב ואבא יוסי בן חנן (ובילקוט דברים רמ"ז תשצ"ט גרס בן חנניא) בשמו, וב"מ י. י: אומר ר"ל בשמו הדין הנודע שד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום, ודין קטנה אין לה חצר ואין לה ד' אמות, ומשמע שם שהיה בזמן ר' ינאי רבו דר' יוחנן כי שם חולק ר' יוחנן משום ר' ינאי עם ר"ל משום אבא כהן ברדלא.

ובפאה פ"ד ה"ב אומר רשב"ל בשמו הדין אדם שזכה לחבירו במציאה, וב"ב פ"ח ה"ג אומר בשמו בדין ירושה ושם בר דלויה והיא היא.

וב"ר פע"ט-ט ר"ה בשמו, ובש"השר פ"ד פ' יד-ו ר' אבין בשם ר' אבא כהן בן דליה, וא"א לידע אם ברדלא הוא שם איש או שם עיר כדמצינו כלאים ספ"ח, תרומות פ"י ה"ז, ר"י בן פזי דבר דליה, ובעירובין פ"ו ה"ח אנשי ברדלייה.


ר' אבא כיפ'[עריכה]

נזכר ירושלמי סוכה פ"ג ה"י קומי ר' יונה, אבל הקרבן העדה מפרש שר' אבא אמר כוף ירך, ובפני משה מפרש ר' אבא דמן כיפה.


אבא מהגרוניא[עריכה]

אבי רב שמואל ואחר פטירתו נשא ר' אבא א) את אלמנותו כמבואר ב"ק פח:.


אבא מר בר רב אשי[עריכה]

נזכר סוטה לח: ועיין ערך מר בר רב אשי.


ר' אבא מרומניא[עריכה]

ערך ר' אבא סרונניא.


אבא מר בריה דרב פפא[עריכה]

היה בן יקיר לאביו וחביב עליו מאוד ואע"פ שלא מצינו ממנו שום הלכות, אבל מעדות אביו ידענו שהיה אדם גדול ונאמן רוח ודובר אמת ככתובות פה. שאמר רב פפא כגון אבא מר ברי דקיים לי בגוויה (דלא משקר רש"י) מרענא שטרא אפומיה, ובברכות מה: מצינו שר"פ הפסיק מלאכול בשביל בנו שהפסיק אע"פ שהיה אחר עמו אין שנים מפסיקין לאחד אך ר"פ עבר לפנים משה"ד. ויען שלא מצינו בן אחר לר"פ נראה שהוא היה בן ר"פ מאשתו הראשונה, ואשתו השניה דר"פ היתה בת אבא סוראה, ולבנו השיא אחות אשתו, ככתובות נב: ר"פ איעסק לבריה בי אבא סוראה (חמיו היה והשיא ר"פ לבנו אחות אשתו רש"י) ובשעת כתיבת הכתובה היה שם יהודה בר מרימר ואבא סיראה כתב לכתובת בתו כל מה שהיה לו כמבואר שם, ויען שר"פ היה עשיר גדול והיו מתוקנים לו כל צרכי סעודה לכן בירך ברכת שהשמחה במעונו משעת אירוסין ככתובות ח., ובהלוליה דבריה היה שם רב יצחק בריה דרב משרשיא קידושין לב: (כן הוא גרסת השאלתות פ' קדושים, ובגמרא גרס רב יצחק בריה דרב יהודה והוא גרסא מוטעת כי ר"י בריה דר"י היה קשיש הרבה אפילו מר"פ כי נכדתו היתה אשת אביי).

פרנסתו מצינו שהיה סרסור בין האנשים שרצו ללות כסף מאביו ובשכר אמירתו היה נוטל מהם חלות שעוה, וכשאמרו לר"פ שבנו נוטל ריבית השיב להם כל כי האי רביתא ניכול, שמותר לעשות כן, ב"מ סט:.

והיה לו אחות שנשאת להונא בר נחמן בהוריות יב:.


ר' אבא מרי או אבמרי[עריכה]

אביו היה נקרא אבא ונזכר ברכות פ"ט ה"ג בשם אבא אבוה דר' אבא מרי.

וזה ברור לנו שר"א מרי ואבמרי הוא שם אחד כדמצינו יומא פ"א ה"א ותענית פ"א ה"א א"ר אבמרי לית כאן סך, ובמע"ש פ"ב ה"א איתא המאמר ע"ש א"ר אבא מרי, יען שכן הוא לשון הירושלמי לפעמים לעשות משתי תיבות לתיבה אחת.

ונזכר אך בירושלמי, לפעמים בשם ר' אבא מרי כברכות פ"א סה"ב, מעשרות פ"ג סה"ג, מע"ש פ"ב ה"א, חלה ספ"ד, ערלה פ"א ה"ב פ"ב ה"ח, בכורים פ"א סה"ה, שבת פ"ח ה"ד פט"ז ה"ד, שקלים פ"ב ה"א, ביצה פ"א ה"ז פ"ה ה"ב, מגילה פ"ב ה"ד, יבמות פ"א ה"ד פ"ז ה"ד, קידושין פ"א ה"ה, נדרים פ"ב ה"ד פ"ד ה"ה פ"ו ה"ג פי"א ה"א, סוטה פ"ה ה"ב פ"ו ה"א פ"ח ה"י. גיטין פ"ז ה"א, הוריות פ"ג ה"ד.

ובשם ר' אבמרי נזכר דמאי פ"ב ה"א, בכורים פ"א ה"ג, שבת פ"א ה"ב, עירובין פ"ג ה"ג פ"ז ה"א, יומא פ"ח ה"א, תענית פ"א ה"ו, יבמות ספ"א, כתובות פ"ד ה"ה, סוטה ספ"ו, סנהדרין פי"א ה"ז שבועות פ"א ה"ד.

מי היו רבותיו לא מצינו בשום מקום זולת בסוטה פ"ו סה"א, ר' אבא מרי בעי תמן אמר ר' חזקיה ר' אבהו - ובא הוא אמר היכין וכו', וביצה פ"ה ה"ב אמר לר' מתניא הדא היא דאמר ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו.

חביריו מצינו ר' אליעזר (בר' יוסי האמורא) ור' מתניא, כביצה פ"א סה"ז ר' אליעזר ור' אבא מרי ור' מתניא הורי פיתא לארסקינס בשיבתא שמא יצרכו לו הרבים. (וכמובא הירושל' נו: ואמר שהכונה שהתירו לשאת אותו בשבת ע"ש). וביצה פ"ה ה"ב ר' אבא מרי ור' מתניה הוו יתבון וכו', וכבר בארתי שמה שאמרו גיטין לד: א"ל ר' אבא ג' לרב אשי, רבי מרי ור' אלעזר קיימי כוותך, הוא ר' אבא מרי ור"א בנו של ר' יוסי חבירו דר' יונה, ועיין ערך ר' אבדימי.

ובגיטין פ"ז ה"א חולק עם ר' בנימין בר לוי.

ובשקלים פ"ב סה"א מחלוקת ר' פנחס בי ר' חנינא עמו.

ובמגילה פ"ב סה"ד, עולא בירייה ר' לעזר בשם ר' חנינא רגיל (צ"ל רי"בל כי כן הוא במגילה ס. שעולא ביראה וגם ריב"ל אמר כן) צריך לקרותה בלילה ולשנותה ביום, הוינן סברינן מימר לשנות משנתה א"ר אבא מרי בבלייה לשנות קרייתה, והמפרשים פי' בבלייה מן בבל וכן רוצה לפרש הרב בעל משפחות סופרים, אבל שגגה יצאה מהם כי ר' אבא מרי לא היה בבלי וגם לא דיבר עם עולא ביריי, ופשט הפשוט שר' אבא מרי מתרץ בתירוץ המובא בבבלי ע"ש רחב"א "שלשונות" הכונה לקרא שנית פי' שצריך לקרא המגילה ב' פעמים, וזה ברור.


אבא מרי[עריכה]

כן רגיל רבה בר"ה לומר כשמזכיר את אביו שהיה רבו כגיטין כט:, סנהדרין ה. ובסה"ד חשב שהוא שם אמורא ושגגה היא שיצאה מלפני השליט.


ר' אבא מרי[עריכה]

אחוה דר' יוסי (חבירו דר' יונה).

גם האמורא הזה נזכר לפעמים בשם ר"א מאי כתרומות ספ"ח, ערלה רפ"ג, פסחים ספ"א פ"ב ה"א יא:, מגילה פ"ד ה"א, שקלים פ"ב ה"ד, כתובות פ"ו ה"ה, נזיר ספ"ה.

ובשם ר' אכמרי אחוה דר"י כברכות פ"ז סה"א, שבת פ"ג ה"ו פ"ט ה"ד, תענית פ"א ה"ג.


ר' אבא מרי בצלאה[עריכה]

נזכר מד' שמואל פי"ג, אבל המאמר נובע מירושלמי ברכות פ"ז סה"א ושם ר' אבא מרי אחוה דר' יוסי.


אבא מרי ריש גלותא[עריכה]

נזכר נדה סז: שאשתו כעסה עליו ולא רצתה לילך לטבילה ואזל ר"נ בר יצחק לפייסה. ובסע"ז שהיה בן מר עוקבא ריש גלותא ורבא ורבינא חכמים שלו, אך ידוע שכל דבריו מקוטעים ומשובשים וחסרים, ובסה"ד מביא מתשובת מהרש"ל ס"ו שרב נחמן היה חתנו, ובמחילה מעצמותיו הקדושים שחשב שר"נ בר יצחק הוא חתניה דבי נשיאה כדעת רש"י וכבר בארנו בערך ר"נ שגם דעת רש"י שר"נ בר יעקב היה חתניה דבי נשיאה ולא ר"נ בר יצחק.

אבא נתיאה[עריכה]

ערך אבא נרשאה.


אבא סוראה[עריכה]

חותנו דר"פ ובנו אבא ששניהם היו לוקחי בנותיו ככתובות לט: נב:, וסנהדרין יד:.


אבא סימי[עריכה]

ערך יוסף בן סימאי.


ר' אבא סומקה[עריכה]

נזכר ברכות פ"ט ה"א נו. ר' ברכיה ור' חלבו בשמו, ובמ"ר פ"ג-ז ר' ברכיה ב"ר (צ"ל ור') חלבו בשם אבא סמוקיד (וצ"ל סמוקה), ובתמחומא בראשית-ו א"ר ברכיה בשם ר' אבא האדמוני, ודעת הרש"ב ז"ל כי הוא ר"א סומקה כי סמוק בלשון ארמי הוא אדום.


ר' אבא סלא רבא[עריכה]

נזכר כתובות קיא. מתקיף על דברי ר' אילעא ואביי משיב על דבריו, וביוחסין גרס ר' אחא.


אבא סיקרא[עריכה]

ערך בן בטיח.


ר' אבא סרונגיא[עריכה]

נזכר באגדה סוכה פ"ד ה"ג וב"ר פ"א-ו, ובבמ"ר פיד-ד בשם סדרונגיא וכבר העיר ברש"ש שם שצ"ל סרונגיא, ובמ"ר פכ"ב-ח ר"א מרומניא והמאמר הזה בתנחומא מטות-ז בשם ר"א סנגוריא, ובאיכ"ר פ"א-מא ר' ביבא מרונגיא ושם ססנ"א ר' ביבא סנגוריא, ובפ' רבתי פ' ביום ר"א סרונגלא, והוא שם של אמורא אחד ונקרא על שם עירו ככלאים פ"ט ה"ג, כתובות פי"ב ה"ג שנזכר שם כנישתא עתיקתא דסרונגין.


אבא צידוני[עריכה]

נזכר קה"ר פ"ז-ג יחד עם תלמידי דר' אבא האומרים בשם רשב"ג ושם הגרסא תלמידי דר' אמי, וזה כוונת סה"ד שכתב ומד' שמואל פכ"ג, ותלמידי דר' אמי, ובחנם הפרידו בין הדבקים וצ"ל ומד' שמואל פכ"ג עם תלמידי דר' אמי.


ר' אבא קרטינאה או קרתיגנייא[עריכה]

נזכר אך בירושלמי, בשם האחרון נזכר דמאי פ"ב ה"ב, כלאים פ"א ה"ט פ"ח ה"א, תענית פ"ב ה"ב, סנהדרין פ"ז ה"א, שבועות פ"ג סה"א פ"ז ה"א, ובשם הראשון נזכר ברכות פ"א ה"ג, כתובות פ"ה ה"א, ובשבועות פ"ג סה"א מתרץ ר' לא קושייתו, א"כ היה לערך בדור ג' לאמוראי דא"י.


אבא קשישא[עריכה]

כן מביא היוחסין מפ"ק דסנהדרין וגרסא שלנו שם ז. אביי קשישא.


אבא שאול[עריכה]

בערך שי"ן.


אבא תחנא חסידא[עריכה]

ערך תי"ו.


אבאי[עריכה]

אבא יוסי בן אבאי זבחים צז. עיין ערכו.


אבא תנחומא[עריכה]

נזכר מ' תהלים פ"א-ך הוא ר' תנחומא עיין ערכו.


ר' אבדומי נחותא[עריכה]

ערך רב דימי.


ר' אבדימי[עריכה]

(אמורא בא"י בדור הרביעי).

נזכר עירובין פ"י ה"ב ר' אליעזר ור' אבדימי תרוייהו בשם ר' מנא, וזה ר' מנא הוא דור השני, ור' אלעזר הוא בן ר' יוסי חבירו דר' יונה, וכן מוכח משבת פ"ה ה"ד שאמר ר' אבדימי ביחד עם ר' חנינא ור' חנינא הראשון ור"ח בר אדא בן אחותו דבר קפרא שהם היו בדור הראשון לאמוראים, אך בלי ספק הוא ר' חנינא האחרון חברו דר' מנא ור"ח בר אדא האחרון שהוא במחלוקת עם ר' מני כב"ב רפ"י וע"ש אמר ר' אמי בבלייא נישמעינה מהדה, ואח"כ אמר ר' אבדימי נישמעינה מהדה, וידוע שר' אמי בבלאי היה אח"כ בבבל בימי ר' אשי, ומצינו בתרומות פ"א ה"א אמר ר' אבדימי, ואותו המאמר נשנה גיטין פ"ז ה"א על שם ר' אבא מרי, וכן יבמות פי"ג ה"א א"ר אבדימי, ונשנה שם פ"א ה"ד על שם ר"א מרי כי ר' אבא מרי היה ג"כ חבריו דר' אלעזר בר' יוסי כמבואר בערכו, וב"ב פ"ט ה"א א"ר אבדימי, ונשנה כתובות פי"ג ה"ג על שם ר' אבא, ונראה כי חסר תיבת "מרי" וצ"ל ר' אבא מרי.


אבדימי[עריכה]

ר' חנינא בר אבדימי נדרים ס:, רב חסדא בר אבדימי ברכות נג:, רב יוסף בר אבדימי עירובין ח., ר' יצחק בר אבדימא (תנא) ברכות לג:, ר' יצחק בר אבדימא (אמורא) שבת עז:, ר' שמואל בר אבדימי תרומות רפ"ט, ר' תחליפא בר אבדימי פסחים ק..


ר' אבדימי אחוה דר' יוסי ב)[עריכה]

[בדור ד' בא"י]. נזכר ברכות פ"ה ה"ב, כלאים פ"ו ה"ד, שבת פ"ב ה"ה, ובב"ב פ"ב ה"ג יסופר שר' אחא כעס עליו וחלה, וסליק ר' אסי אחיו לבקרו וסבר שהוא נוטה למות וזימן לו תכריכין שאח"כ נתרפא.


ר' אבדימי בר המדורא[עריכה]

נזכר סוכה כ. שאמר מאי חוצלות מרזובלי, ור' אבא מפרש דבריו, וקרוב מאוד לומר שהוא סתם בר המדורי תלמידו דשמואל ואשר האריך ימים עד רבא, ומה שכתב בס"הד שר"ל מפרש דבריו וכונתו לסוכה כ. במחילה שגגה היא ושם אך ר' אבא מפרש דבריו אבל ר"ל חולק עליו.


ר' אבדימי בר חמא בר חסא[עריכה]

נזכר בשם זה בשבת פח. שאמר מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ובע"ז ב: נשנה המאמר על שם רב דימי בר חמא, ובדק"ס איתא אבדימי, ובעירובין נה. ר' אבדימי בר חמא בר דובא מאי דכתיב לא בשמים היא וכו', ובדק"ס גרס בר חסא, ובע"ז יט. א"ר אבדימי בר חמא כל העוסק בתורה וכו', ובהוריות י. א"ר אבדימי בר חמא פרט לנשיא וכו'. ובזבחים קיח. ר' אבדימי בר חסא, וגרסת שיטה מקובצת בר חמא, ובדק"ס בר חמא בר דוסא.


אבדימי בר חסא[עריכה]

ערך הקודם.


ר' אבדימי בר טובי[עריכה]

נזכר מו"ק פ"ג ה"ה יג. אמר בשם ר' אבהו.


ר' אבדימי בר ברתיה דר' טובי[עריכה]

נזכר סנהדרין פ"ו סה"ה ר' יונתן חלי ר' אבדימי ב"ב דר"ט בשם ר' יאשיה.


ר' אבדימי בר נחוניא[עריכה]

נזכר מד' תהלים רפק"ג.


ר' אבדימי בר תנחום[עריכה]

נזכר מו"ק פ"ג סה"ח, ר' שמואל בש"ר אבדימי בר תנחום, ולא נזכר במקום אחר, ונראה שהיה כתוב ר' שמואל בר אבדימי ב"ר תנחום והפירוש שר' שמואל בר אבדימי אמר בשם ר' תנחום, וע"י המדפיסים נעשה מבר הראשון בשם ר' ומבר השני החסירו הקווין, וזה ר' שמואל בר אבדימי נזכר בכמה מקומות והיה תלמידו דר' מנא.


ר' אבדימי דמן חיפה[עריכה]

ובירושלמי ר' אבדומא דחיפה.

היה גדול הדור בא"י בדור השני והשלישי, וקיבל מלוי בר סיסי כברכות פ"ב ה"ד, שאמר בשמו שצריך להתיז למען תזכרו, וכן קיבל מרשב"ל כתרומות פ"ג ה"ג, כלאים פ"ד ה"ב, עירובין פ"א ה"ט, סוכה רפ"א, וכפי הנראה נקרא דמן חיפה יען שהיה בעיר חיפה הריש כדמצינו עירובין רפ"ב שהורה בחיפה להותיר פסי ביראות.

והתרועע עם כל גדולי תלמידי ר' יוחנן כדמצינו שחולק עם ר"י נפחא, כמגילה כט. (ושם איתא רב דימי דמן חיפה אבל כברכיות רפ"ד ותענית רפ"ד איתא ר' אבדימי) ור' אבין אמר כוותיה מסתברא. וישב ביחד עם ר' יצחק בר נחמן כנדה פ"ב ה"ז.

האומרים בשמו מצינו ר' אבא בר זמינא כברכות פ"ד ה"א, מגילה פ"ג ה"ה, תענית פ"ד ה"א.

ר' אבהו בשמו כקידושין לג: אמר [ר'] חזקיה אמר לי ר' חנינא בריה דר' אבהו א"ר אבהו א"ר אבדימי דמן חיפא, (ובבכורים פ"ג ה"ג חסר תיבת ר' אבהו), ובמו"ק פ"ג ה"ה יב: א"ל ר' יעקב בר אחא לר' אבהו עמך הייתי ושאליניה לר' אבודמיה דמן חיפא וכו'.

ר' ברכיה בשמו כאיכ"ר פא-א.

ר' זירה בשמו כתרומות פ"ג ה"ג, עירובין פ"א ה"ט.

ר' חנינא בריה דר' אבהו בשמו בכורים פ"ג ה"ג ועיין קידושין לג:.

ר' ישמעאל ב"נ או ר' שמואל בר נחמני בשמו ויק"ר פי"ח-ב, קה"ר פי"ב-ז.

ר' לוי בשמו ברכות פ"ב ה"י.

ר' סימון ור' פנחס בשמו ברכות רפ"ד.

דבריו בהלכה מצינו מגילה כט:, קידושין לג:, ברכות רפ"ד, שביעית פ"ב ה"ה, עירובין רפ"ב, מו"ק פ"ג ה"ה.

ובאגדה נזכר כמה פעמים במדרשים, ונראה שהוא חיבר ספר אגדה הנוטה לצד נסתרות כדמצינו ב"ב יב: שאמר מיום שחרב ביהמ"ק נטלה נבואה מן הנביאים ונתנה לחכמים, - קודם שיאכל וכו', ובתנחומא יתרו-יד אמר שניתי "במשנתו" שירדו עם הקב"ה לסיני כב' אלפים מרבבות מלאה"ש וכו', וכן ויק"ר פי"ח-א, אמר הקב"ה ראה שאני טהור ומעיוני טהור - ונשמה שנתתי לך טהורה וכו', ובשהש"ר פ"ז פסוק ט' ששה גבים נעשו באותו היום שהשליכו את דניאל לכבשן האש, ובאיכ"ר פ"א-ל אמר אפילו דרכים מבקשין תפקידם, ובמ' תהלים פל"א-ו אמר ש"י עולמות עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק, ובילקוט תהלים רמז תשנא אמר למנצח על עלמות, מעולמים הן הדברים שראינו ואין אנו יודעין מה ראינו.


ר' אבדומי דציפורין[עריכה]

שם אביו מצינו ביצה פ"א ה"ט, ר' יצחק ר' לעזר בשם ר' אימי אבוה דר' אבדומא דציפורי, והוא היה תלמידו דר' חני ב) כדמצינו בעי קומי ר' מני ברכות פ"ד ה"ג, תענית פ"ב ה"ב, נדה פ"ב ה"ז, וגם מצינו שאומר בשם ר' חונה ככתובות פ"ב בה"ב.


ר' אבדומי מלחא[עריכה]

נזכר ב"ה ספ"ד שהיה מוכר בשר והיה שורה במים בשר כחוש וא"ל ר' יעקב בר אחא והתנן וכו', ובסוכה פ"ב ה"ה שהיה ישן חוץ לסוכה כי היה שומר חנותו ועבר ר' חייא בר אבא ואסרו.


ר' אבדימום[עריכה]

הוא היה אחד מהחמשה בני ר' יוסי בן חלפתא, ונזכר בשם זה יבמות פ"א ה"א ועיין ערך וורדימוס.


ר' אבדימוס[עריכה]

אמורא בא"י בדור השלישי והרביעי, נזכר אך בכתובות פי"א ה"ב שאחר פטירתו אמרו היורשין לאלמנותו שר' אבא בר כהן רוצה לישאנה כדי שתתבע כתובתה אז יפטרו מילתן לה מזונות, ובאו לר' יוסי והחזירה למזונותיה, ונזכר ב"ר פ"א-יד ע"ש.

אבדן[עריכה]

תלמידו דרבי (אבידן בן גדעוני במדבר א.) שמו האמיתי הוא אבא "יודן" וכן נזכר בב"ר פ"י-ח, ובערוך ערך אבדן דעתו ששמו היה דן והוא כמו אבא דן, ובבבלי נזכר בשם אבידן כברכות כז: או אבדן, ובירושלמי אך בשם אבידן.

הוא היה ממובחרי תלמידי דרבי והיה אמורא שלו כברכות פ"ד ה"א, ב"ר פ"י-ח, ורבי בחר אותו מכל תלמידיו כשהיה צריך לברר איזה דבר, כנדה סו. ההיא דאתאי לקמיה דרבי א"ל לאבדן זיל בעתה וכו', וביבמות קח: יסופר שפ"א כשבא רבי למתיבתא (בהיסח הדעת) וכל או"א מיהר לישב למקומו המיועד לו, לבד ר' ישמעאל בר"י שהיה אדם כבד ובעל בשר לא היה יכול להגיע למקומו, ויאמר אבדן מי הוא זה שמפסיע על ראשי עם קדוש, א"ל אני ישמעאל בר"י שבאתי ללמוד תורה מרבי, א"ל וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי? וכו' אדהכי אתאי יבמה לקמיה דרבי א"ל רבי לאבדן פוק בדקה (אם גדולה היא), כשיצא א"ל ר' ישמעאל בר"י לרבי כך אמר אבא אשה אין צריכין לבודקה, א"ל רבי לאבדן תא לא צריכית, כבר הורה זקן. קא מפסע אבדן להגיע למקומו, ואז מצא ר' ישמעאל בר"י לגבות את עלבונו ממנו, וא"ל לאבדן מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש אבל אתה שאין צריכין לך עם קדוש היאך תפסע על ראשי עם קדוש. ורבי הסכים ע"י וא"ל לאבדן קום אדוכתך, ומסיים הגמרא שאבדן נענש, ולבסוף הוא נצטרע ושני בניו נטבעו, וב' כתוביו מאנו, ורנ"בי אמר בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא.

וברכות כ: יספר מעשה ששאלו את רבי, וברכות רפ"ה ר' אבידן שאל לרבי כמה מעלות בקודש, ומצינו ממנו אך הלכה אחת בשבת פ"יד ס"הא רבנן דקיסרין בשמו שעור עוף מותר לכתוב עליו מזוזה, והר"הג ר"ב רטנר נ"י ירצה לשבש שצ"ל רבנן דקיסרין בשם רב אהרן ולא ראה שרב אהרן היה בזמן רבינא, שאז כבר נחרבו כל ישיבות דא"י.


ר' אבהו[עריכה]

בדור השני והשלישי לאמוראי א"י אשר בימיהם התפשטו ברב כח כת המינים בכל רוחב ארצנו הקדושה וממשלת הארץ נתנה בידם והמה התחילו להציק ולהעיק את שה פזורה ישראל, ובחמלת ה' שנשבע ואמר חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים, שלח לנו ממרום את האיש הדגול מרבבה את ר' אבהו, והטבע העניקה אותו ביד רחבה כראוי למנהיג הדור.

הוא היה יפה תואר עד שהפליא כל רואיו כב"מ פד. ששופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב אבנו, והיה בעל כח גדול כברכות ס. שר' אבהו על לבית המרחץ אפחית בי בני מתותיה אתרחיש ליה גיסא קם על עמודא והציל מאה וחד גברי בחד ידיה. ובכתובות סב. יסופר שר' אבהו הוה קאי בי בני הוה סמעי ליה תרי עבדי איפחית בי בני מתותיב איתרמי ליה עמודא סליק ואסקינהו וכששאלוהו רבנן וכי מאחר דהכי הוא (שאתה בעל כח גדול כ"כ) למה לך למיסמכיה? א"ל א"כ מה אניח לעת זקנה. כן הוא ביצה פ"א ה"ו.

וה' ברכו בעושר רב מעסק רדידי הנשים כירושלמי ב"מ ספ"ד. עד שהתנהג כאחד השרים ועשירי העם כשבת קיט. שהוא ישב אתקתקא דשינא (כסא של שן) ושם קיט: שבמוצאי שבת היה שוחט עגלא תילתא אף שלא היה צריך ממנה אך כולייתא, ועל כולם הרימה אותו אל על חכמתו הגדולה ובקיאותו בכמה לשונות ועי"ז היה מקורב למלכות אצל שרי ואצילי רומי שהיו בקיסרין, ככתובות יז. ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין ליה הכי, רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלם. והוא לא התגאה בעשורו וכבודו הרב, אך הבין בעיני שכלו כי שולח ממרום להיות מציל ומושיע לאחיו הנתונים בצרה וזה שאמרו חגיגה יד. ונשוא פנים זה שנושאין פנים לדורו - כגון ר' אבהו בי קיסר (ובילקוט שם גרס בקסרין) וביומא עג., יבמות סה. שאפילו ר' אמי ור' אסי חלקו לו כבוד משום כבוד קיסר.

והתוכח תמיד עם המינים ונצחם כברכות י. א"ל ההוא צדוקי (ובדק"ס גרס מינא וכן הוא בכל הדפוסים הישנים ונשתנה מהצענזור), וכן סוכה מח:, סנהדרין לט. צט., ובע"ז ד. יסופר שר' אבהו השתבח בפני המינים שרב ספרא אדם גדול הוא, ועבור זה מחלו לו המכס (מזה אנו רואים ששלטני המדינה היו מכת החדשה) פ"א מצאו את רב ספרא ושאלוהו פירש פסוק אחד ולא ידע להשיבם והוו קא מצערו ליה אתא ר' אבהו והשיב להם שהוא גדול במשנה ואך אני שתמיד אני עמכם צריך אני לעיין גם במקרא כדי שאוכל להשיב לכם. וביבמות פ"ד ה"ב שאלו ממנו מנין לבן ז' חדשים שהוא חי א"ל מדדכון אנא יהיב לכון זוטא אבטא (מזה אנו רואים שהיה בקי בלשון יון). ובמגילה רפ"ג יסופר שפ"א דנו ר"ח בר אבא ור' אסי ור' אמי לאשה אחת בשם תמר, והלכה לקיסרין והלשינה עליהם והחכמים שלחו לר' אבהו שהוא מתיק הדינים, והוא השיב להם בחידה כי ג' מהם כבר פייס אך האשה תמר אינה רוצה להתפייס.

מקום מושבו, נראה שנולד בקיסרי ונתגדל שם ואע"פ שלא מצינו מפורש שנולד בקיסרי, אבל ידוע לנו בבירור שמקומו הקבוע היה בקיסרי כחגיגה יד., ר"ה לד., כתובות יז., ע"ז לט. וכאשר נבאר הלאה באריכות.

ושם מצא את בת זוגו אשר ראה חיים עמה ואשר הולידה לו בנים ת"ח. היא היתה בת ר' תחליפא מקה"ר ספ"י שר' אבהו אמר בשם חמיו וכבר בארתי בערכו שהוא ר' תחליפא דקיסרין.

ובספר חקרי לב ח"ב צד 4 יאמר שר' אבהו היה בר בבל ובא מפומבדיתא עם ר' שמעון בר אבא ומציין בכורים פ"ג סה"ג והוא טעות גדול כי שם אך ששלח אגרת לרש"בא עם כסף שיחזור לא"י. ומה שהביא ראיה מפסחים פ"י ה"א שבימי בחרותו עלה לא"י הוא ללא אמת ושם אך שר' אבהו אתא לטבריא יען שמקומו הקבוע היה בקיסרין ואך היה הולך לטבריא לישיבת ר' יוחנן וכאשר נבאר. וכן מביא מכתובות קיא. שהיה מנשק כיפי דעכו כשבא לגבול א"י, הוא ג"כ טעות כי זה היה ר' אבא שהיה בר בבל ועלה אז לא"י. וזה ברור.

וכן מה שיאמר במבוא הירושלמי ערך ר' אבהו ששני ר' אבהו הוו א) קדמון בימי רבי או בימי ר"י נשיאה ומביא שתי ראיות ע"ז א) מה שמצינו ברכות פ"ה ה"ז ר' אבהו בשם ר' אבהו דרשו ה' בהמצאו. ב) מבכורים רפ"ב חילפיי בר בריה דר' אבהו שהע קליה דרב דדרש, במחילה שגג בזה ולא היה אלא ר' אבהו אחד (מלבד האחרון שבימי רב אשי), והראיה הראשונה מלבד מה שניכר לכל שצ"ל ר' אבא בשם ר' אבהו כדמצינו כמה פעמים שאמר בשמו. גרסת הילקוט ישעיה רמז תפ"א ר' ירמיה בשם ר' אבהו. והראיה השניה לא ראה שהמאמר הזה מובא במ' שמואל ספ"כג ושם שמעית קליה דסבי, ומסמ"ך נעשה רי"ש וזה ברור.

רבותיו, הריש והראשון היה ר' יוחנן והוא היה תלמיד מובהק שלו וקבל רובו תורתו ממנו, והיה חביב על רבו עד שקראו בני כברכות פ"ב ה"א, יתיב קמיה דר"י ב"ק כ:, ב"מ צט:. בעי מר"י סוטה מו., מכות ז:, התיב קומי ר"י כלאים פ"ב ה"ג, שאל לר"י יבמות פ"ב ה"ד, אמר שני לי ר"י גיטין מד:, אמר לדידי מפרשא לי מיניה דר"י כתובות נז., גיטין פז., ב"ב קעו., תני קמיה דר"י שבת קו., ע"ז כו., ב"ק פ"ח ה"ו, אזיל בתריה דר"י ברכות כד:, ובכתובות ז. אמר שאל ר' ישמעאל בן יעקב לר' יוחנן בציידן ואנא שמעי.

ורבו היה גדול כ"כ בעיניו עד שאמר פסחים פ"ב סה"ב, פתח לנו ר' יוחנן פתח מאיר כאורה, ובע"ז כח: ר' אבהו חש באודניה אורי ליה ר"י וכו'.

ר' אבהו אר"י ברכות טו., שבת כה. קלד., עירובין יג: כב: עח:, פסחים כד: לד: מג:, יומא נ:, סוכה מד., מגילה ט:, יבמות סה: עג: עד., כתובות ז. נד: נז. סה: קד:, נדרים לו: נז:, נזיר לה:, גיטין ו. יז. מד: נז. פז., קידושין ט:, ב"ק כ:, ב"מ טז: מט., ב"ב לט. פה. קיג., סנהדרין לב. מז. סו: פג: צ., ע"ז מב: נא. סב. סו:, שבועות כא., זבחים ו. יב: יז:, מנחות סט: פח:, חולין נה. צז: קג:, ערכין ז., תמורה ב:, כריתות טו., מעילה יד., נדה יג.. ובירושלמי נמצא ממנו מאמרים והלכות מה שאמר בשם ר"י לערך ב' מאות ושלשים, ובמדרשים לערך לא' פעמים כדמובא בספר כנסת חקקי ישורון כל המראה מקומות לפרטיהן.

וכן קיבל הרבה מר' אלעזר, וביומא פ. ברש"י ד"ה ר"א שהיה רבו דר' אבהו, ר' אבהו אר"א שבת קלד: קמא., פסחים כא:, חגיגה כז., סוכה מה., יומא פ., כתובות סז:, נדרים לב., נזיר לח., סוטה מה:, גיטין ס:, קידושין נו:, ב"ק מא:, ב"מ קד:, ב"ב קלה: קנב., סנהדרין כו:, חולין קיד:, נדה נב., ובירושלמי אמר בשמו לערך חמישים פעמים מלבד במדרשים, וכן מצינו שחולק עם ר"א כסוטה לה:.

וכן קיבל מר"ל, בעי מיניה סוטה פ"ג ה"ז, ארש"בל ברכות מז., שבת קכז., פסחים מו., ביצה יג., חולין קכב., ובירושלמי בכמה מקומות, וארח לחברה עמו כפאה פ"ז ה"ג מעשה שר' אבהו ור"י בר' חנינא ור"ל עברו על כרם אפיק להון האריס חד פרסיקא וכו', ובש"השר פ"א פסוק אל תראוני, ר' אבהו ורש"בל עלו לחד מדינה דקיסרין א"ל לר"ל מהו כן עלינן למדינתא דחירופיא וגידופיא, נחת לו ר"ל מן חמריה וספא חלא ויהיב בפומיה וא"ל אין הקב"ה רוצה במי שאומר דלטוריא על ישראל.

וכן קיבל הרבה מר' יוסי בר' חנינא כשבת צד:, ב"מ קה., שאמר לדידי מפרשא לי מיניה דר"י בר"ח, אר"י בר' חנינא פסחים ק., ובירושלמי מצינו לערך חמשים פעמים שאומר בשמו.

וכן מר"י בן לוי שאמר בשמו כשבת פ"א סה"ז ומשמע שם שהיה תלמידו וביצה פ"א ה"ט. וכן מצינו שבת מו., כי איקלע ר' אבהו לאתריה דרי"בל הוה מטלטל שרגא (כשיטת רי"בל), לאתריה דר"י לא הוה מטלטל.

וכן אמר משום ר' אבדומי דמן חיפה קידושין לג:, מו"ק פ"ג ה"ה יב.. ומלבד מה שקיבל מרבותיו היו בידו קבלות והלכות רבות מתנאים הראשונים כדמצינו שאמר בשם ר' אליעזר כיבמות פי"ג ה"ב, ד"ר פ"א-טו, בשם רא"בע כמע"ש פ"ה ה"ה, בשם ב"ש וב"ה כתנחומא נח. בשם רבן גמליאל ברכת ספ"ה, בשם ר' דוסתאי בר' ינאי סוף דמאי, בשם ר' חנינא ב"ג נדרים נב. סב., קידושין פא:, ע"ז לט:, משום ר' חנינא קידושין מ., ברכות ספ"ג, ב"ר פ"ח-יב, פי"ח-ה-ט. בשם ר' יונתן קה"ר פ"ג-ג. בשם ר' יונתן בן עכמאי ירושלמי סוף תרומות שאמר שנה לי יונתן בן עכמאי ור"ז שאלו מה טיבו א"ל אדם גדול הוא ובקי במשנתנו, בשם ר' יוסי בן זמרא תנחומא שמות-ג, משפטים-ג, בשם ר' ינאי שבת קיא., בשם ר"מ שבת פ"ג ה"ג פ"ז ה"ב, מד' משלי פ"ו, בשם רב ע"ז פ"ד סה"א, בשם רבי ירושלמי סוף דמאי, אמר שמואל סנהדרין עט:, חלה ספ"ג, שביעית פ"ו ה"ד. בשם ר' יצחק בן חקילא ב"ב פ"י ה"א, בשם ר' שמואל בר נחמני תענית ספ"ג, תנחומא נצבים-ג, והתרועע עם כל גדולי תלמידי דר"י, ר' אמי ור' אסי אע"פ שהיו כהני חשיבי דא"י חלקו לו כבוד גדול כיומא עג., יבמות סה., ופ"א הצילוהו מרדת שחת כע"ז כח. שיעקב מינאה רמי ליה סמא ואשקיה ואי לא ר' אמי ור' אסי דלחבוהו לשקיה פסקיה לשקיה, (ונראה יען שהיה תלמיד עם המינים לטובת הכלל לכן הזדקק לבטוח עליהם ועל רפואתם ואירע לו זה) אבל הם היו גדולים ממנו וכדמצינו יבמות סה:, ב"ב קמ. שאמר בשם ר' אסי, ובחולין ו. שהלך וסיפר לפניהם בדבר הכותים וע"י עשו אותם כעכו"ם, עם ר' יצחק נפחא ור' שמעון בן פזי כביצה לח. עם ר' חנינא בר פפי ככתובות פד:, גיטין כט., ב"ק קיז., עם ר' חייא בר אבא ב"ב לט., וחולקין שם בדברי ר"י. ואחרי פטירת רבותיו ר"י ור"ל ור"א, נעשה לריש בקיסרין והרביץ שם תורה הרבה ונתקבצו אליו כל גדולי הדור, וכשנתרבו הגזירות והציקו לישראל לקח תחת כנפיו את ר' אמי וישיבתו אשר מלך תחת ר' יוחנן, וזה שמצינו חולין פו: ר' אבא בדיה דר"ח ב"א ור"ז הוו קיימי "בשוקא דקיסרי" אפתחא דבי מדרשא נפק ר' אמי אשכחינהו וכו'.

ואע"פ שבלי ספק לא נגע בכבוד הראשית דר' אמי שהיה הריש מתיבתא, אבל ר' אבהו היה דיין וריש העיר ותיקן שם תקנות הרבה כדמצינו סנהדרין פ"א ה"א ר' אבהו הוה יתיב דיין בכנישתא מדרתא דקיסרין לגרמיה (ביחידי), ובע"ז לט. אכריז ר' אבהו בקיסרי קירבי דנים ועוברן נקחין מכל אדם, ובר"ה לד. אתקין בקיסרי תקיעה וכו', ובדמאי ספ"ב הנהיג ר' אבהו בקיסרין וכו', ותפלתו שהתקין יהי רצון - שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות היוצאות המתרגשות לבא לעולם, ברכות פ"ה ה"א.

ולא לבד שהיה הריש בקיסרין אך כגדול הדור סבב בערי המדינה כדמצינו שבת פ"ג ה"א שהלך לבצרה והורה שם, וכן היה בארבאל ואתקבל גבי אבא בר בנימין אתו ושיילון ליה כשביעית פ"ו סה"ג, והיה גם באלכסנדריא והורה להם ליטול הלולב בשבת כשחל יו"ט הראשון.

הנשיא בימיו היה ר' יהודה נשיאה השני והיה יושב בציפורי שאע"פ שישיבת ר' אמי לקח ר' אבהו תחת כנפיו אבל ר' יהודה נשיאה שהיה אז זקן גדול נשאר במקומו וזה שמצינו ר"ה כ. שלח ליה ר"י נשיאה לר' אמי וכו', יען שר' אמי היה בקיסרין ור"י נשיאה היה בציפורי. וכשנפטר ר"י נשיאה אז בא גם הנשיא ר' גמליאל בנו לקיסרין יען שהתגברו הגזירות ונחרבה עיר ציפורי, וזה שאמרו ע"ז פ"א ה"א א"ר אבהו ואני לא שאלני ר"ג ברבי מהו לילך ליריד ואסרתי לו - ר"ג אדם קטן היה וביקש ר' אבהו לגודרו, ובכתובות פד: דבי נשיאה תפיס אמתא דיתמי מסימטא יתיב ר' אבהו ור"ח בר פפי ור"י נפחא - א"ל ר' אבא משום דבי נשיאה נינהו מחניפיתו ליה? ומזה אנו רואים שהנשיא היה עם ר' אבהו. ובמספר חקרי לב ח"א צד 23 יאמר שר' יהודה נשיאה לא רצה לסמוך לר' אבהו והרחיקו יען שהיה חשוב בעיני הקיסר, ואע"פ שר' אבהו אמר עליו בסנהדרין פ"א ה"ב הוא ר"י נשיאה הוא רבינו, וטעה בזה טעות גדול, כי מה שאמר ר' אבהו על רי"נ רבינו הוא על ר"י נשיאה הראשון נכד רבי שזכה עוד להכירו בימי נעוריו, אבל בימי ר' אבהו היה ר"י נשיאה השני שאז היתה כח הסמיכה אך ביד הריש מתיבתא ר' יוחנן כי כבר נתחלקה הנשיאות והריש מתיבתא לשנים מיום פטירת ר"י נשיאה הראשון. וגם מה שאמר שם צד 102 שר' אבהו היה ריש ישיבה הוא טעות גמור ולא היה מעולם ריש ישיבה כי ר' אמי היה בימיו הריש מתיבתא, וגם אחרי פטירת ר' אמי מפורש בסוטה מ. שרצו למנות את ר' אבהו ולא רצה ואמר שימנו את ר' אבא דמן עכו. וכן שם צד 22 יאמר שר' אבהו השתדל לקרקר תקנת הנשיאים הקודמין לו - ואמר שאפילו שלא ברשות הנשיא הרי זה מקודש, ומציין ויק"ר רפ"כט, ושקר העיד וחוצפה יתירה הראה נגד מאורינו, ולא נזכר שם שום רמז ע"ז ואך אמר שם שמקדשין בה' ובמפורש בגמרא סנהדרין י: שנושאין ונותנין בה' וגומרין בז'. וכמו שאמרנו למעלה כשנפטר ר' אמי ורצו להושיב את ר' אבהו על כסא הריש מתיבתא ואמר שר' אבא דמן עכו גדול ממנו. אבל כפי הנראה גם ר' אבא דמן עכו לא ישב על כסא ר' אמי ולכן לא נזכר באגרת דרש"ג ראשי מתיבתא דא"י אך ר' אמי, יען כי קיו שישובו השנים כתקונם, אבל לא כן היה ולכן נשארו אך קיבוץ של חכמים ונקראו אז בשם רבנן דקיסרין אשר הרביצו תורה שמה והריש היה ר' אבהו, (ובטבריא והריש היה אז ר' יונה ור' יוסי), וכלן מצינו ברב ספרא כשהיה בא מבבל היה תמיד עם ר' אבהו וחכמי קיסרין.

ור' אבהו השתדל בכל כחו להרביץ תורה ולהקל עול הגלות ובאמת נקבצו אליו כל חכמי הדור ור' אבהו מסר להם את תורת ר' יוחנן.

חביריו ותלמידיו האומרים בשמו[עריכה]

ר' אבא א' אותיב לר' אבהו סנהדרין ו. אמר בשמו ברכות רפ"ה, וריש סנהדרין ישב עמו כביצה לח., כתובות פד:.

ר' אבא בר זבדא אע"פ שהיה גדול מר' אבהו אמר בשמו שביעית פ"ז סה"א, סנהדרין פ"ג ה"ה וקלסוהו ע"ז עיין ערכו. ר' אבא בר חייא רמי לר' אבהו פסחים נט: וגרסת דק"ס ר' חייא בא אבא.

ר' אבדומי בר טוביא בשמו מו"ק פ"ג ה"ה יג..

אבימי בר טוביא בנזיר רפ"ט א"ל ר' אבהו זיל ופתח לה בנולד.

רבימי בר נאזי חמיו דרבנאי בזמנו כב"ק קטו..

ר' אבין או רבין בשמו בשת קלד:, גיטין ט:, זבחים לג:, שבת פ"ט ה"ג. מחלוקתן ב"ב קמב:.

רב אויא מתרץ לר' אבהו ב"ק לה..

ר' אחא בשמו שבת רפי"ד ספי"ט, יומא פ"ב ה"ב, ביצה פ"ה ה"ב, תענית פ"ד ה"ו.

ר' אחא בר חנינא בשמו יבמות סה:.

ר' אחא אריכא דהוא ר' אחא בר פפא רמי ליה שבת קיא..

ר' אחי בשמו סנהדרין פ"ד ה"ו, ובכתובות פ"א ה"א נשתבש לר' חייא.

ר' אילא בשמו מגילה פ"ג ה"ד, ישב עמו כב"ק קיז: (ושם ר' אלעא) ופ"א שאלו לר' אבהו היכן ר' אלעאי צפון והשיב בלשון חידה עלץ בנערה אהרונית וכו' כעירובין נג:.

אמי וורדנאה בשמו נדה יט:.

ר' ביבי (תלמיד ר' יוחנן) אמר לר' אבהו לא כן אלפן רבי, בכורים פ"א ה"ה.

ר' ברכיה בשמו ש"ר פכ"ג-א, שהש"ר פ"ג-ח, תהלים פ"ק כג, קה"ר פ"ג-ג ובילקוט הושע רמז תקכח ר' ברכיה בריה דר' אבהו וצ"ל בשם ר' אבהו.

בר כרה בשמו פאה פ"ז סה"ב.

בר ישיטה היה אמורא דר' אבהו כמגילה פ"ד סה"י.

רב הונא בריה דרב איקא בשמו פסחים נב:.

רב הונא בשמו פאה פ"א סה"א.

זוגא בשמו סוף מעשרו.

ר' זירא היה כמו תלמיד חבר לר' אבהו וקראו זל"ז מר. כברכות מו. וכשחלש ר"ז על ר' אבא לגביה וקביל עליה כשיקום מחליו יעשה יומא טבא לרבנן, ור"ז קראו רבי כברכות פ"ח סה"ב, בעי מר' אבהו כביצה פ"א ה"ט, ר"ז א"ר אבהו כברכות מו. נא., שבת מ:, סוכה מד., מו"ק נ:, נדרים לו., גיטין נז., פאה רפ"ה, ע"ז רפ"ב, וקרא לר"ז יארוד נאלה כסנהדרין נט:, מתיב לר' אבהו גיטין ט:, זבחים יב..

ר' זעירא בריה דר' אבהו בשמו ברכות רפ"ט נו:. ע"ז פ"ג סה"א.

ר' חנינא בריה דר' אבהו בשמו קידושין לג:, ערלה פ"ב סה"ו.

ר' חגי בשמו יבמות פ"ח ה"ג.

ר' חזקיה בשמו ברכות פ"ב ה"ג פ"ג ה"ה רפ"ה, שבת פ"ב ה"ב פי"א ה"ג, פסחים פ"ה ה"ח, ביצה פ"ה ה"ב, יומא פ"ב ה"ב, יבמות פ"א ה"ב פ"ב ה"ד, כתובות פ"א ה"י פי"א ה"ז.

ר' חזקיה בר בלוטו אמר קמיה דר' אבהו ערכין כח:, אתא לקמיה כתובות פה..

ר' חייא בשמו כתובות פ"א ה"א והוא טעות וצ"ל ר' אחי כסנהדרין פ"ג ה"ו.

ר' חייא בר אשי בשמו תרומות פ"ט ה"ג.

ר' חייא דכפר תחומין בזמנו סוף תרומות.

ר' חלקיה בשמו מד' תהלים פ"פ-ג.

ר' חנינא דציפורין בשמו שבת פ"ז רה"ב.

ר' טובי בשמו נדה פ"א ה"א.

טייפי סמוקא בשמו דמאי פ"ג רה"ד.

ר' יונה בשמו מעשרות פ"ה ה"ג, חלה פ"א ה"ה, מגילה ספ"א ור' יונה קראו מרן כסנהדרין ספ"ו.

ר' יוסי בשמו סוף מע"ש, חלה פ"א ה"א, סנהדרין פ"ח ה"ג, וקראו מרן סנהדרין ספ"ו.

ר' יוסי בר אבין בשמו ע"ז פ"ה הי"א.

רב יוסף בר חבו רמי ליה כיומא פז..

ר' יוסי בר יעקב בר זבדי בשמו פאה פ"א ה"ה, פסחים פ"ג ה"א.

ר' ינאי תלמידו כן מביא בספר חקרי לב צד 9 משבת פ"ד ה"א, ולא נמצא שם וגם לא היה סתם ר' ינאי בימיו זולת תלמידו דר"ז, יישוע אחוי דדוריי שאל מר' אבהו מו"ק פ"ג ה"ה יב:.

ר' יעקב בר אחא בשמו עירובין פ"ו ה"ז, סנהדרין פ"ח ה"ג.

ר' יעקב בר אידי בשמו כב"מ פ"ד ה"ב ה"ג, ואולי קיבל ממנו אך מה ששמע מר' יוחנן, כי ר"י בר אידי היה תלמיד מובהק לר' יוחנן.

ר' יעקב בר זבדי בשמו דמאי פ"ג ה"ג רפ"ז, שביעית פ"י ה"ד, תרומות פי"א ה"ב, מעשרות ספ"א, מע"ש רפ"א פ"ד סה"ד, שבת פי"ב ה"ה פי"ז ה"ו, פסחים פ"ד ה"ד, ביצה פ"ה ה"ב, חגיגה פ"ב ה"ו, יבמות פ"ח ה"ו, סוטה פ"ב ה"ה, גיטין פ"ג ה"א.

רב יצחק בר יוסף תלמידו כפסחים עב. שאשכח לר' אבהו דהוה קאי באוכלוסי דאינשי (ובברכות כב: איתא בטעות באוכלסי דאושא) א"ל מתניתין מאי א"ל - תניה מיניה ארבעין זימנין וכו', ובחולין ו. שר' אבהו שדר ליה לאתויי חמרא מבי כותאי, ושם נו: שהיה לו תרנגולתא (שאלה עליה) ושדריה לקמיה דר' אבהו וטרפה.

ר' ירמיה היה תלמידו המובהק, וקראו ר' אבהו בני כב"מ טז:, בעי מר' אבהו ב"ב קמ., שאל ממנו שבת קיב., שבועות לז:, אותיב לר' אבהו שבועות כא., ובגיטין פח. ההיא כתובת חתנים דאתיא לקמיה דר' אבהו - סבר לאכשוריה א"ל ר' ירמיה חתם סופר שנינו, וביבמות מב: אמר ר' ירמיה לר' זריקא כי עיילת לקמיה דר' אבהו רמי ליה. אמר בשמו שבועות כא., ברכות פ"ג ה"ה, יומא רפ"ו, כתובות פ"ד ה"ד, סנהדרין פ"ו ה"ז, ע"ז פ"ד ה"ה הי"א.

רב כהן בזמנו כב"ק קטו. שאמר ר' אבהו שהלכתא כוותיה.

ר' כהנא בשמו פסחים נב:.

ר' מיישא פליג עמו בב"ב קמב:.

ר' נחום היה שמעיה כיבמות מב:.

ר' נחמיה (מרבנן דאגדתא) בשמו, ב"ר פמ"ג-ג.

ר' סימון בשמו שהש"ר פ"ג-ה שרא ליה ר' אבהו שבת פי"ז ה"ג.

רב ספרא. ר' אבהו היה משבח בפני המינים שהוא אדם גדול וע"י מחלו לו המכס ע"ז ד., וישב גביה כגיטין כט. שאל מר' אבהו כסנהדרין ו..

ר' פנחס בשמו ב"ר פ"ו-ו, פס"ח-ב. מד' לקח טוב בראית פי"ב-יג.

ר' שמואל בשמו חלה ספ"ג, שבת פ"א ה"ו רפ"ז, פסחים ספ"ז, מו"ק רפ"ג, סנהדרין פ"ח ה"ג.

רבנן דקיסרין בשמו פסחים פ"א ה"ג.

רב שמואל בר סוסרטאי בשמו סנהדרין פ"ז סה"א, וב"ק קב: משיב ר' אבהו על קושייתו.

רב תחליפא בר מערבא קמיה, ברכות נה., עירובין נד:, גיטין נב:, סוטה כז., ב"ב עז:, וב"מ ז. מחוי ליה ר' אבהו ובשבועה.

ר' תנחום בשמו קידושין פ"א ה"ג.

הלכותיו ומאמריו היקרים הן בהלכה והן באגדה מפוזרים על פני כל הש"ס בבלי וירושלמי ואנחנו לרגל מלאכתינו נביא אחדים מהם להראות את טוהר לבו וידיעתו בהויות העולם. ברכות ו: המשמח חתן כאלו הקריב תודה. שם לד: מקום שבע"ת עומדין שם צדיקים גמורים אין עומדין. שבת סב: ג' דברים מביאין את האדם לידי עניות - ושאשתו מקללת בפניו, תענית ו. גדול יום הגשמים מהח"המ, כתובות קה. בא וראה כמה סמויות עיניהם של מקבלי שוחד, סוטה כא: איזהו רשע ערום זה הנותן דינר לעני להשלים לו מאתים זוז, גיטין ז. אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, ב"ק צג. לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין וכו', ב"מ נט. ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה גזל ועכו"ם, סנהדרין קי. כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר שכינה, מכות יא. קללת חכם אפילו על תנאי היא באה.

ב"ר פ"ג-ז מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבן, ובילקוט בראשית רמז לח חוה הראשונה חזרה לעפרה. ב"ר פס"ח-יב דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ומאמרו היקר אשר בו הראה כראי מלוטש צרות עמו בפתחתא דאיכה אות טו. על פסוק ישיחו בי יושבי שער איך שהעכ"ום מלעיגים מישראל בבתי תייאטראות.

בקיאותו במקרא היה עד להפליא ואמת אמר להצדוקי יען כי הוא שכיח עמהם מעיין תמיד בכתובים כדי להשיבם, ויורד לעומקו של מקרא לפרשו, כברכות י. מאי כל גמוליו שעשה לה דרים במקום בינה, שבת כה: מאי ותזנח וכו', שם פט: למה נקרא שמו הר חורב, זבחים קיג: למה נקרא שמה שנער, חולין סג: למה נקרא שמה ראה.

וכן מגלה לנו פירוש התיבה כברכות לט. למה נקרא שמו אגורי, שבת נז: מאי לשון רביעה, יומא פז. מאן אלהים דיינא, ב"ב כה. מאי אוריה, ע"ז ל. מאי קריינא. וכן דרכו לומר אל תקרא כברכות כ., תענית ט., סוכה לה., סוטה יג., אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו ברכות לב., מגילה כא., סנהדרין צה:, מאי קרא ביצה טז., מו"ק כב:, יבמות מח:, נדרים כב., מנה"מ דאמר קרא יומא עג:, מגילה כא., תמורה לא:, מ"ט - דכתיב, מו"ק כב:, ר"ה כט., סוטה כא:, זבחים נג., חולין קמ:.

מנין דכתיב מגילה כא., מו"ק כח:, כתובות י:, שבועות לו., ברוכות מה:.

ר' אבהו אמר מהכא ברכות כ. מה., חגיגה יג., חולין צא:.

אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא, ברכות נה., עירובין נד:.

ר' אבהו רמי כתיב - וכתיב ברכות סא., יומא טז..

מלמד וכו' מגילה טז:, נדה לא:.

וכן לשונו הוי בה ר' אבהו שבועות כא..

מנדף בה ר"א שבת סב:, קידושין עא:, סנהדרין ג: מ:, זבחים יב..

קשיא ליה לר"א שבת ה..

מדותיו היקרות[עריכה]

מצינו שבת קיט. שהיה יושב על כסא של שן ומוסיף נורא לכבוד שבת, ובמוצ"ש היה שוחט עגלא תילתא, והיה אוכל מזה אך כולייתא, כי גדל אבימי בריה א"ל ל"ל לאפסודי כולי האי נשבוק כולייתא מערב שבת, ואתא ארי ואכליה להעגל. ובסוטה מ. אמר ר' אבהו מריש ה"א עינותנא אנא, כיון דחזינא לר' אבא דמן עכו אמינא לאו עינותנא אנא.

ופעם אחת אמרה אשתו דר' אבא לאשתו דר' אבהו שבעלי לא צריך לתורת בעלך והא דגחין וזקיף עליה יקרא בעלמא הוא דעביד ליה, וכשספרה אשתו זאת לר' אבהו השיב לה בענוות רוחו הטהורה ומאי נפ"מ מיני ומיניה יתקלס עילאה, וכשרצו רבנן לממניה ברישא לא רצה לקבל עליה ואמר שר' אבא דמן עכו קודם לו משום שבע"ח הוא, ופ"א איקלע ר' חייא בר אבא ור' אבהו למק"א, ור"א דרש באגדתא ורחב"א בהלכה ורצו כו"ע לשמוע דרשת ר' אבהו וחשב פן התרעם רחב"א ע"ז ופייסו במשל נאה, ואע"ג שבכל יום היה מלוה רחב"א את ר' אבהו, והיום הלך ר' אבהו עמו עד אושפיזיה. ובאמת קיים מאמרו שאמר חולין פט. אין העולם מתקיים אלא על שמשים את עצמו כמי שאינו.

ושמעון בר אבא היה שושביניה כברכות פ"ב ה"ו, וכשהלך לבבל שלח לו כסף שיחזור כבכורים פ"ג סה"ג, ושמע פ"א שר' אבהו אמר בשם ר' יוחנן שמותר ללמד לבתו יוונית, אמר בגין דבעי למילף בנתיה תלי ליה בר"י, ולא די שלא כעס עליו אך ענה יבא עלי אם לא שמעתיה מן ר' יוחנן, שבת פ"ו סה"א, ובספר דו"ד ח"א צד 4 שר' אבהו תלה התירו בר' יוחנן אף שלא אמר ר' יוחנן מעולם ומציין פאה פ"א ה"א-ב: וסמיות עינים יש כאן, שמציין אך הירושלמי דפאה ושם חסר התשובת שהשיבו ר' אבהו, אבל בשבת פ"ו סה"א מובא בפירוש שר' אבהו נשבע שכן קיבל מר' יוחנן ואין אומרין מי שלא שמע שיבא ויעיד שלא שמע ג"כ חבירו? וכשהלך ר"ש בר אבא לבבל הוצרכו אז בא"י למנות איש וכשבא אח"כ התאונן ר' אבהו על רוע מזלו של רשב"א ואמר מי יגלה עפר מעיניך ר' יוחנן, אבהו רגילותיא, מתמני שמעון דמעפריא לא אתמני.

חביבותיה לא"י ממאמרו כתובות קיא., שאפילו שפחה כנענית שבא"י מובטח לה שהיא בת עוה"ב.

התנהגותו בתוך ביתו היה בנחת ובשלום כגיטין ו. שאמר לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו וכו'.

חביבותיה לתורה גדלה כ"כ עד שאמרו שבת פ"ח ה"ב שפ"א בא לטבריא וראו תלמידי דר' יוחנן שפני ר' אבהו מאירין א"ל לר"י ר' אבהו סומא מצא, וכששאלו ר"י השיב לו שתוספתא עתיקא מצא ולכך הוא שמח ביותר וקרי ר' יוחנן עליה חכמת אדם תאיר פנים.

אימת רבו היה עליו כאימת שמים ואמר סנהדרין קי. כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר שכינה.

ת"ח היה חביב עליו ביותר עד שאמרו מו"ק פ"ג ה"ג כשאירע שמת ת"ח לא היה טועם כלום כל היום, ומו"ק רפ"ג אמר זקן שאירע בר דבר אין מורידין אותו מגדולתו.

ומעולם לא שינה ממנהג המקום כברכות פ"ח סה"א, שכד הוי נחית לדרומא הוה עביד דר' חנינא, וכד הוה נחית לטבריא הוה עביד כר' יוחנן. וכן שבת מו. כי איקלע לאתריה דריב"ל הוה מטלטל שרגא, לאתריה דר"י לא הוה מטלטל.

והיה דן כל אדם לכף זכות כגיטין פ"ד ה"ט מעשה באיד שמכר עצמו ללודים - ואמר ר' אבהו מה נעשה מפני חייו עשה.

ובתענית פ"א ה"ד יסופר דבר נפלא, שפ"א הוצרכו למטר וחזא בחלום שאדם אחד בשם פנטקקה (אדם מפורסם לרוע) הוא יתפלל וירד מטר, ושלח ר' אבהו אחריו ושאלו מה מעשיו, וסיפר לו שהוא שוכר זונות ומייפה טייטרין ומטפח ומרקד לפני הזונות, ואך פ"א באת אליו אשה אחת וסיפרה לו איך שבעלה חבוש בבית האסורין, ורוצה למכור עצמה לזנות כדי לפדות את בעלה, מה עשה מכר את כל אשר לו ונתן לה הממון ואמר לה לכי ותפדה בעלך ולא תחטא, כשמוע זאת ר' אבהו א"ל כדי את להתפלל אל הגשמים.

עם תלמידיו התנהג תמיד בנחת ולא כעס מעולם, ופ"א דרש שמרדכי הניק לאסתר ושחקו עליו, והוא השיב להם בנחת מתניתין היא מכשירין פ"א ה"ז חלב זכר וכו', ב"ר פ"ל-ח.

והיה הולך כל היום בתפילין כעירובין רפ"י.

יראת שמים שלו נביא אך מאמר אחד מסנהדרין ספ"ו שפ"א מת לו ילד ובאו ר' יונה ור' יוסי לנחמו, ומיראתו עליהם החרישו, ופתח הוא ואמר מה אם רשות שלמטה שיש בה כזב ושקר וגניבת דעת ומשוא פנים ומקח שוחד והיום עודנו ומחר איננו, נאמר בה הקרובין באין ושואלין שלום הדיינים והעדים לומר שאין בלבנו עליכם כלום שדין אמת דנתם, רשות של מעלה שאין בה לא כזב - והוא חי וקיים לעולם אאכו"כ שחייבין אנו לקבל מידת הדין, וכן אמר ב"ר פס"ח-ב אין זיונו של אדם אלא מה' ולא על חנם דרשו רז"ל בקה"ר פ"ז פסוק יח עליו כי ירא אלקים זה ר' אבהו דקיסרין.

וכמו שהבאנו למעלה שהתוכח תמיד עם המינים ונצחם, אבל לא לאהבת הנצחון אך האמת היה נר לרגלו וזה שמצינו שדרש תענית פ"ב סה"א אם יאמר לך אדם אל אני מכזב הוא, בן אדם אני סופו לתהות בו (סוף שיתחרט), שאני עולה לשמים ההוא אמר ולא יקימנה, וש"ר פכ"ט-ה אמר, אמר הקב"ה אני אין לא אב ואין לי אח ואין לי בן, וכל זה התוכח עמהם במישור ובשלום ובאמת, והראה תמיד שאין לישראל שום שנאה עליהם ואך אנו מיחדין את ה' יען שהוא אחד ולא שלשה אבל אין שום רמז בתפלתנו על מפלתם ולכן תיקן לומר ברוך שם כמל"ו בקול רם כדי שלא יאמרו שאנו אומרין עליהם דבר גנאי בחשאי, ובזה טעה בספר חקרי לב ח"א צד 61 וז"ל ר' אבהו תיקן כנגדם לומר בקול רם ולא ראה פירש"י שם, שהוא ממש להיפך.

והנה מלבד גדולתו בתורה היה חכם גדול בחכמת החשבון כתרומות פ"ה ה"ג שאמר כל ימינו היינו טועין בה כמקל הזה של סומא עד שלמדנו מן חשבון גימטריא.

וכן היה בקי ברפואות כחולין נט. שאמר בדידי הוה עובדה ואכלי חד תקלא חלתיחא ואי לא דיתבי במיא מישתלח משבאי וקיימתי בעצמי החכמה תחיה בעליה, וב"ר פ"ך-י אמר ה' דברים סימן יפה לחולה וכו'.

וכן היה דורש במעשה מרכבת כשהש"ר פ"א פסוק נאוו.

אשתו ובני משפחתו[עריכה]

כאשר הבאני לעיל שאשתו היתה בת ת"ח הנודע בשם ר' תחליפא דקיסרין, והיא הולידה לו בנים ת"ח.

אבימי בנו שבו התפאר שקיים כיבוד אב וזה לראות ממנו ה' בני סמכא כקידושין לא: חמשה בני סמכי היה לו לאבימי וכי הוה קרי ר' אבהו אבבא היה רץ אבימי לפתוח לו הדלת, ובמבוא הירושלמי ערך ר' אבהו כתב שאבימי לא היה בנו של ר' אבהו זה אך ר' אבהו אחר אמורא בבלאי ולא מצינו שום מקור לדבריו, ושגגה יצאה מאתו.

וכן מצינו שהיה לו בן בשם אביי כקידושין יט..

ר' זעירא בריה ואמר בשמו כברכות פ"ט ה"א נו: וע"ז פ"ג סה"א.

ר' חנינא בנו ששלחו ללמוד תורה בטבריא כפסחים פ"ג ה"ז שאתו ואמרו לר' אבהו שבנו ר' חנינא גומל חסד שלח ואמר לו המבלי אין קברי בקיסרין שלחתיך לטבריא? ואמר בשם אביו קידושין לג:.

ר' שמעון בריה סב"ר פיח-ה, (וביבמות פ"יא ה"ב גרס ר' שמעון בר' דר' אייבו). ולולא דמסתפינא הייתי אומר השערה חדשה, שמה שאמרו חמשה בני סמכי היו לאבימי בחיי אביו הוא ט"ס כי מה גדלות הראה אבימי מה שרץ לפתוח הדלת לאביו הזקן הלא בנו אבימי חייב בכבוד אב אבל בני דאבימי אינם חייבים בכבוד זקנם, ולכן נראה לי שצ"ל חמשה בני סמכי היו לו לר' אבהו, ואלו הם, אבימי, אביי, ר"ז, ר' חנינא ור' שמעון, ואמר שאע"פ שכולם היו בני סמכא וגדולים בתורה אעפ"כ היה מקדים אבימי להם תמיד לעמוד לשרת לאביו הזקן. ותינוק אחד מת על פניו כסנהדרין ספ"ו.

וכן מצינו בן בנו ת"ח בשם חלפי כבכורים רפ"ב.

וימת ר' אבהו זקן ושבע ימים, גדול וחביב בחייו וגדול במותו, כע"ז פ"ג ה"א כשמת ר' אבהו עברין קומי יג' נהרין דאפרסמין א"ל כל אילין למאן אמרו לו דידך, אמר להו כל אילין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי, ובמו"ק כה. כשמת ר' אבהו אחיתו עמודי דקסרי מיא, והכונה שכל עיר קיסרין אפילו הגדולים ושרי המלוכה בכו אחריו שנאבד מהם החכם הגדול הזה, אבל לא נאבד לנו כי תורתו ומדותיו היקרים נשארו לנו לעולם לתהלה ולתפארת.

רב אבהו ב'[עריכה]

היה מרישי כלה דרפרם (שמלך משנת תשמד עד תשנד בפומבדיתא אגדרש"ג ה"ג פ"ג) כעדות בנו רב שמואל חולין מט., ורב שמואל בנו היה מרבנן סבוראי, וב"ק קיז. אותיב רב אבהו לרב אשי, ובסה"ד כתב שהוא רב אשי הקדמון ושגגה היא כי שם בגמרא מבואר שהוא רב אשי חבירו דרבינא, וביבמות כו. לגרסת אור זרוע הגדול א"ל ר' אבהו לרב אשי והתניא אפילו נתגרשו, וגרסא שלנו רב הלל, ואפשר שמה שמצינו תמיד הלשון מגדף בה ר' אבהו הוא ר' אבהו זה.


ר' אבהו[עריכה]

ביוחסין מביא וז"ל רב אדא ורבא בר חנן אתו לגביה בפ' מקום שנהגו, ובסה"ד כתב לא מצאתי, ובאמת הוא בפסחים נא. לגרסת דק"ס, וברי"ף שם גרס אתו וא"ל לאבהו, וגרסת היוחסין היה לר' אבהו ומה שמובא ברי"ף ובר"ן שם לאבוה דשמואל הוא טעות הדפוס, אבל הגרסא הנכונה צ"ל רב אויא סבא (שהיה תלמידו דר"ה כביצה כא.) ורבה בר"ה אתו וא"ל לאבוה הוא רב הונא.


אבהו[עריכה]

ר' יוסי בר אבהו (בזמן רב ששת) נזכר ב"ק קיב:.

רב שמואל בר אבהו חולין מט.


ר' אבהו בר אחא[עריכה]

אמר בשם רבינו כן מובא במד' תהלים הישן פק"ז, והוא ר' אבא בר אחא שאומר תמיד בשם רבי כמבואר בערכו.


אבהו בר גניבא[עריכה]

תלמיד רבא כב"ב קלט. ששלח לרבא ילמדנו רבינו.


ר' אבהו בר זוטרתי[עריכה]

אמר רב יהודה בר זבידא ברכות יב:.


ר' אבהו בר זעירא[עריכה]

נזכר מד' תהלים פ"צ-יב ואולי הוא בן בנו של ר' אבהו.


אבהו בר חנינא[עריכה]

נזכר תנחומא הישן ויצא-ג אך צ"ל ר' חנינא בר' אבהו כמדרש תהלים פצ"א.


ר' אבהו בר כהנא[עריכה]

נזכר מנחות צה: וכן נזכר שהש"ר פ"ד ומ' תהלים קו אך בל"ס צ"ל ר' אבא בר כהנא, כדמובא במד' תהלים בובער פק"ו-ד.


ר' אבהו בר נגרי[עריכה]

כן הוא פאה פ"ה ה"ג, ויותר נראה שפשט הפשוט ששם הקשה ר' יוסי בר' ביון ור' אבהו קרא לו "בר נגרי" ותירץ לו קושייתו.


אבוברם[עריכה]

חולין לח. אמר רבינא א"ל סמא בר חילקאי אקשי בה אבוה דבר אבוברם (ופרש"י זהו אבוברם עצמו ומכירין היו את הבן ולא את האב והיו קורין אותו ע"ש בנו) ואמרי לה אחוה דבר אבוברם.


אבוה[עריכה]

בקידושין לא: אמר אביי לר' יעקב בר אבוה הואיל ואביך בן תורה לכן לא תקבל שום שירות ממנו. וכן נמצא רב מרי בר אבוה פסחים פג., רבה בר אבוה ברכות כא.


אבוה דבר אבוברם[עריכה]

ערך אבוברם.


אבוה בר איהי[עריכה]

אדם גדול בזמן שמואל, כנזיר כד: שא"ל שמואל לא תיתוב אכרעיך עד דאמרת לי הדא מתלא, וב"מ יד. אבוה בר איהי זבין עליתא מאחתיה אתא בע"ח מרפא מיניה, אתא לקמיה דמר שמואל א"ל כתבה לך אחריות א"ל לא, א"ל א"כ זיל לשלמא, א"ל והא מר הוא דאמר וכו', וב"מ עה. א"ל שמואל הלוני מאה פלפלין במאה ועשרים ואריך, ובעירובין עד. ההוא דהוה דייר בו איבות (צ"ל אבוה, דק"ס) בר איהי עבד ליה לחייא ושרא ליה מר שמואל, אתא רב ענן (לאחר פטירת שמואל) שדיה וכו', והוא ואחיו מנימן היו חסידים גדולים כמגילה כח. אבוה בר איהי ומנימן בר איהי חד אמר תיתי לי דלא אסתכלי בכותי, וח"א תיתי לי דלא עבדי שותפות בהדי כותי, ובכתובות סא. יסופר עלייהו כשד ספי (לה שמש) מכל מין וחד ספי מחד מינא, מר משתעי אליהו בהדיה ומר לא משתעי אליהו בהדיה.


אבוה דר' אבין[עריכה]

תנא שונה ברייתות בזמן ר' זירא, כגיטין פה. שתני קמיה דר"ז, ונזכר תמיד בשם תני אבוה דר' אבין כיומא כט., גיטין נג., ב"ק קיז., סנהדרין עו., נדה לז., וסנהדרין נא: תני אבוה דשמואל בר אבין, צ"ל אבוה דר' אבין כגרסת דק"ס.


אבוה דר' אפטוריקי[עריכה]

ערך דוסתא.


אבוה דר' זירא[עריכה]

לפי הגמרא מו"ק כ. היה שמו איסי דאמר שם והתני איסי אבוה דר"ז ואמרי לה אחוה דר"ז, ובתענית כו: מתקיף על דברי ריב"ל, וחלקו לא נפל בנעימים כי היה גבאי המלך הנקראים בפי חז"ל בשם טוכסים. אבל הוא היה חסיד גדול כסנהדרין כה: אבוה דר"ז עבד גביותא יג' שנין - כי הוה אתי איש נהרא למתא כי היה חזיא רבנן אמר להו לך עמי בא בחדריך, כי הוה חזי אינשי רמתא אמר איש נהרא אתא למתא והאידנא נכיס אבא לפום ברא וברא לפום ומיגנזו כולי עלמא, כי אתי (הריש נהרא) א"ל ממאן נבעי? כי נח נפשיה אמר שקילו יג' מעי דציירי לי בסדינאי והדרו לפלניא דשקלי מיניה ולא איצטריכי לי, והיה עשיר גדול כשבת קכא: ששאל ר"ז לר' אבא ב"כ בענין פטומות (מנזרות) וקרנות והשיבו כאותן של בית אביך.


אבא דקרנא[עריכה]

אדם אחד בימי רב אשי שהיה עושה מעשה אחיזת עינים, כסנהדרין סז..


אבוה דשמואל[עריכה]

ערך אבא בר אבא.


אבוה דשמואל בר אבין[עריכה]

נזכר סנהדרין נא: וצ"ל אבוה דר' אבין.


אבוה דשמואל בר רב יצחק[עריכה]

נזכר עירובין צז., ובזבחים קיא: אמר רבא השתא דתני אבוה דשמואל בר יצחק.

ובירושלמי ר"ה פ"א ה"ד ובחלה פ"א ה"א יסופר סיבת מיתתו שצם שני ימים כיום הכיפורים משום ספיקא דיומא ואיפסק כרוכה ומת, ובספר ועד חכמים ט: שגג בזה וכתב זאת על אבוה דשמואל.


אבוי[עריכה]

אבי אלישע-אחר, עשיר גדול מגדולי ירושלים, ערך אלישע.


אבויה[עריכה]

ר' חייא בנו זקנו דר' פרידא סנהדרין פב..


אביבי סגוותאה[עריכה]

נזכר בדפיסים הישנים בשבת יז. וגרסא שלנו אבימי.


אבונא או אבונה[עריכה]

בערך ר' אבינא.


ר' אביה[עריכה]

נזכר תנחומא פ"ג-ז.


ר' אבטולס (אמורא)[עריכה]

נזכר מנחות נג. ר' עזרא בר בריה דר' אבטולס דהוא עשירי לר"א בן עזריה דהוא עשירי לעזרא.

ר' אבטולוס הזקן (תנא)[עריכה]

נזכר מכלתא בשלח פ"ג לגרסת הילקוט והגר"א, וגרסא שלנו ר' אבשלום הזקן.


ר' אבטילס[עריכה]

אחד מהחמשה בנים דר' יוסי בן חלפתא, שבת קיח:.


אבטולוס (או אבטולמוס) בר ראובן[עריכה]

נזכר סוטה מט:, ב"ק פג: שהיה מקורב למלכות ולכן התירו לו לספר קומי.


אבטולמוס (תנא דמתניתין)[עריכה]

נזכר עירובין פ"ב מ"ד א"ר יוסי העיד אבטולמוס משום ה' זקנים, וכן הוא ר"ה מו., והיה רבו דר' יוסי כעירובין לו..

ומצינו ר' יונתן בן אבטולמוס כסנהדרין פז:, שמעון בן אבטולמוס ב"ב סח..


אבטליון[עריכה]

ערך שמעיה.


ר' אביטל ספרא[עריכה]

(אביטל אשת דוד, שמואל כ' פ"ג-ד.).

במו"ק יח. אמר משמיה דרב ג"פ, באגדה ב' דברים ואחד בהלכה, ויש שם גרסא שאמר משמיה דר"פ והוא ט"ס.


אביי[עריכה]

רב אחא בר אביי שבת ד., אבי ביבי בר אביי שבת ג:, ר' יעקב בר אבי ירושלמי ברכות פ"ב סה"ג, רב נתן בר אביי חולין צה:, רב שימי בר אביי כתובות ס..


אביי (אמורא קדמון בא"י בדור השני)[עריכה]

בר"ה פ"א ה"ה רשב"ל בעי - התיב אביי ולא קיבלה (רשב"ל) ממנו, ובמגילה ספ"ב מובא המאמר ושם נקרא ר' אביי, ובסוכה פ"ב ה"ח ר' חונה בשם רב אבייא, ובתרומות פ"ה ה"ד ר' יונה בשם ר' אביי, ובר"ש הגרסא ר' ירמיה בשם ר' אימי.


אביי (בר כייליל הכהן)[עריכה]

שם אביו נזכר פ"א בזבחים קיח: שאמר רב יוסף על אביי חד ברא הוה לכייליל, ופרש"י נראה כי אביו של אביי כייליל שמו, וע"פ קבלת רב שרירא גאון מובא בערוך ערך אביי שאביו היה אחי רבה בר נחמני, ואביי לא זכה לראות את אביו ואמו כקידושין לא: כשעברתו אמו מת אביו, וכשילדתו מתה אמו.

את שנת לידתו ידוע לנו בבירור ע"פ קבלת רש"ג באגרתו ח"ג פ"ג, שיאמר שנפטר אביי תרמ"ט לשטרות, ובר"ה יח. שאביי חי ששים שנה א"כ נולד תקפ"ט לשטרות, ובפטירת ר' יוחנן היה נער קטן כבן עשר שנים (כפי מה שבארנו שר"י נפטר תקצ"ט), ובפטירת רב יהודה היה יותר מעשרים (שרב יהודה נפטר תר"י לשטרות).

ורבה בר נחמנו דודו מילא את מקום אביו ומסרו למינקת אשה יקרה וחכמה שהיתה לו כאם, וקראה תמיד בשם "אמרה לי אם", ובאמת בכל כחה השתדלה שלא יחסר לו שום דבר וכאם רחמניה הביטה עליו שלא יארע לו שום דבר וילמוד תורה מתוך הרחבת הדעת וכעדות אביי עירובין סה. שאמר אי אמרה לי אם קריב כותחא לא תנאי, וברכות סב. שאמו מרביה ליה אמרא למיעל בהדיה לב"הכ כדי שלא ישאר יחידי, ובפסחים קי. כי הוה שתי חד כסא הוה מנקטא ליה אמו תרי כסא בתרי ידיה. וכשזכתה לגדלו אז מסרה לו כמה מני רפואות יקרות כשבת סו: קלג: קלד., עירובין כט:, כתובות ג., גיטין ע., וכן גם דברים השייכים להלכה ככתובות י: נ. שא"ל בר שית למקרא בר עשר למשנה בר יג' לתעניתא מע"ל, ובתינוקת בת י"ב, ובכתובות לט: א"ל כמיא חמימא על רישיה דקרחא, וכן מו"ק יח:, ובטבעת הילדים כיומא עח:, ובטבעת יין כמו"ק יב..

בדבר שמו האמיתי יש מחלוקת בין רבותינו, יען כי בכל הש"ס נקרא בשם אביי, אבל גם מצינו שקראו רבא חבירו תמיד בשם נחמני כשבת לג. אמר ידענא בנחמני, שם עד. ונדרים נד: שפיר קאמר נחמני, וכן הוא כתובות סה., סוף הוריות, ע"ז נח., וכן נקרא מדתמא דגמרא בגיטין לד: והלכתא כנחמני, ופסחים קיב: הזהרו בנחמני, ובגיטין מה. אי לאו דנחמני את. ודעת רשב"ם בפסחים קיב: והר"ן בנדרים נד: דנחמני היינו אביי וקרו ליה הכי משום שנתגדל בבית רבה בר נחמני, א"כ דעתם ששמו האמתי הוא אביי, ואך יען שנתגדל בבית דודו קראוהו נחמני.

ובערוך ערך אביי דעתו ששמו האמיתי היה נחמני ע"ש אבי רבה, ולא היה קורא לו כל שעתא נחמני בשם אביו אלא הוה קרי ליה אביי בלשון ארמית, א"כ דעתו ששם אחד הוא, וברש"י גיטין לד: וז"ל דע"ש שרבה בר נחמני גידל אביי בביתו ולמדו תורה שהיה יתום, השיאו את שם אביו נחמני, משמע שסובר כהרשב"ם, וביוחסין ערך אביי מביא כל הדעות ומביא שאביי הוא נוטריקון "אשר בך ירוחם יתום".

והרב החכם ר"י רייפמאן בספרו פשר דבר ירצה לומר כי אביי הוא שם סורי ונגזר מפעל ביא אשר יורה לשון הזאת על נחמה ואל"ף הוא הוספה בלשון זה, ובעברית נקרא נחמני, ודעתו כמעט אחד עם דעת הערוך. (ומה שמובא ברש"י סוף הוריות וז"ל וא"ד דבלשון גנאי קרי ליה נחמני, הוא מתלמיד טועה).

וכשנתגדל קצת לקחו רבה דודו תחת כנפיו כברכות מח: אביי ורבא [בר רב חנן] הוו יתבי קמיה דרבה ושאל להם למי מברכין אמרי ליה לרחמנא, ורחמנא היכא יתיב, ונפק אביי לברא אחוי כלפי שמיא, והשני אחוי לשמו טללא, ואמר להו תרוייבו רבין הויתו, ובפסחים קטו: אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא מדלו השלחן מקמיה א"ל עדיין לא אכלינן, א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה.

ויען שגם רבה היה אז עוד בימי עלומיו, כאשר בארנו בערך רבה שהיה זקן מאביי אך לערך י"ז שנה, והיה אז רבה תלמידו דרב יהודה בפומבתידא, הביאו רבה לישיבת רבו להתחמם באורן של זקני הדור, כפסחים קה: שעולא איקלע לפומבדיתא א"ל רב יהודה לרב יצחק בריה זיל חזי היכי אבדיל לא אזל ושדר לאביי. ואביי מסר לו היכי אבדיל, ונוכל לידע בבירור כמה שני אביי היה אז, כידוע שר' יוחנן נפטר תקצ"ט כמבואר בערכו, ור"א נפטר בשנה אחת עם ר"י כמבואר באגרת דרש"ג ח"ג פ"ב, ועולא נפטר בחיי ר"א ככתובות קיא. וא"כ אף הם נאמר שהמעשה היה בשנה האחרונה לימי חיי עולא היה אז אביי אך כבן תשע או עשר, ובוצין בוצין מקיטפיה ידיע שגם אז היה ניכר שלגדולות נוצר ולכן מצינו סנהדרין ל. שהקשה לעולא. אבל בפטירת רב יהודה (שנפטר תר"י לשטרות) היה אביי למעלה מעשרים ולכן מצינו פסחים ו. מה:, שבועות לה. שהקשה לרב יהודה.

וכן מצינו שאמר בשם חייא בר רב כשבועות יז:, ובשם רב חננאל תלמידו דרב כקידושין עב., וכן מצינו שהקשה לרב חסדא כתענית יב., ובזבחים יד. א"ל אביי לאומרא דר"ח בעי מרב חסדא, כי בפטירת ר"ח (שנפטר תר"ך לשטרות) היה אביי כבר גדול הדור והיה אז לערך בן שלשים.

אמר לשמעתיה דרב גידל מגילה ג:. הקשה לרבה בר"ה ב"מ לד., וכן מצינו שאמר אביי הכי אמר רב ששת כקידושין טז., הכי אמר רב כהנא אמר רב ברכות יד: הקשה לר"כ ע"ז סז:, אבל רבותיו המובהקים היו רבה ורב יוסף אשר נהגו ישיבת פומבדיתא, ואביי ישב פניהם כל ימי חייהם. וקרא לרבה בשם "מר" בפניו ושלא בפניו. בפניו, כברכות סא: שא"ל לר שביק מר, ובשבת כה: ולימא מר, שם קכד. א"ל למר אליבא דר"נ וכו'. שם קכט. והא קעבד מר, שם קנד: קמשתמש מר בבע"ח, שם קנו. מר נמי קטיל, פסחים קכ: מינם קא נאים מר, ומגילה ז. השתא אמר מר, וב"מ ו: אי משום הא לא תסייעיה למר, ובסנהדרין מח: והא מר הא תורה וכו', וחולין מג: והא מר הא דאמר. ושלא בפניו כשבת כב. שאמר כל מידי דמר עביד כרב, ושם כג. מריש הוה מהדר מר, ושם לה. בעי מיניה דמר, ובעירובין מה. דשמיע לי מיניה דמר, ושם סח. מר לאו אורחיה, ושם פט. הכי אמר מא, ופסחים קא. כי הוינן בי מר, ובסוכה כו: שינתא דמר כרב, וביצה כח: הוה קאימנא קמיה דרה, ושם לו: תיתי לי דעברי אמדר, ובמגילה ז: כי נפקי מבי מר, ובגיטין נט: אלא אמר אביי לכדמר, וכן הוא ב"ק ז:, וב"מ קז: טעמה דרשב"ג כדמר. וב"ב ח: מריש הוה עביד מר. ושם סג: הנהו שטרי דנפקי מבי מר, ושם קע. כדמתרצה מר, ושבועות כח: ובמנחות לג: חזינא לאספלידי דבי מר.

ורבה השתדל להחכימו ולחדדו כברכות לג. שאמרו, ורבה לחדודי דאביי הוא דבעי, וברכות ל: אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דקא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כתיב, והיה מטייל קמיה בתמניה ביעי כסוכה נג: והיה חביב עליו כ"כ עד כששאלו כשבת קנג. כגון מר דסנו ליה כולהו פומבדיתאי מאן אחים הספידא. השיבו מיסתיא את ורבה בר רב חנן. (ולכן אמר אביי בכתובות קה: האי צורבא מרבנן דמרחמין לו בני מתא לא משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא ואמר זה לכבוד רבו שידע את גדולתו ובכל זאת היו לו שונאים הרבה).

ויען שנתגדל בביתו וחשבו כבן לכן מצינו שא"ל הלשון "אתה" כשבת קיז., עירובין מט:, מו"ק ב:, ב"ב קכה., שא"ל לדידך. ופסחים מז: והא את הוא דאמרת. ובעירובין מד: ואת לא תסברא, ומו"ק ב: ואת אמרת לן. ושם י: תניא דמסייע לך.

בעי מרבה כשבת כא. לה., עירובין יז. ע. עג., ביצה כב., מו"ק יט:, יבמות נב., כתובות מב., נזיר נ., גיטין ס., שבועות יז., זבחים לד., תמורה יא:.

א"ל אביי לרבה ברכות לג: לו: סא:, שבת כג: כה: מד: מו. קיז. קכג., עירובין לח: מד: מט: נ. סז: עא. פא. פו: פז. צב: צג. קד., פסחים מז: עד:, ביצה ב: ו: יח., ר"ה טו. כח., יומא מו., סוכה ז. יז: לו., מו"ק ב:, תענית ד., מגילה ז:, יבמות יח. כט: ל: לה. לח. נו. עט:, כתובות ו. יד. עב:, נדרים עג:, גיטין כד: כח. לז: מב., ב"ק כח: מג. סו:, ב"מ מ. סז., ב"ב ח. סב: סג. עט. קכה. קנג: קעב:, סנהדרין סט., ע"ז טו:, שבועות יא., זבחים עו: צג. קט:, ערכין כו:.

ורבו השני היה רב יוסף והיה עליו אימתא דרבו גדול כ"כ עד שאמרו קידושין לג. כי חזא אביי לאודניה דחמריה דרב יוסף דאתי הוה קרים מקמיה. וקראו מר גם שלא בפניו כעירובין ס. וקראו מר כפסחים נב. שא"ל ולנגדיה מר - ונשמתיה מר, וביצה ז. ולימא מר ורבה וכו', ומגילה כג. עד האידנא מ"ט לא פריש לן מר. ומו"ק כד. לא סבר לה מר, ומו"ק כח. מכרת דיומא מי נפיק מר, ושבועות יג. דוקא קאמר מר, קאי קמיה דרב יוסף שבת קיב: קמז:, ורב יוסף קראו דרדקא כשבת קמב:.

ויען שהיה כל ימיו לפניו לכן מצינו שא"ל אביי מאי חזית כברכות כה., יבמות מה., גיטין מה., ואת לא תסברא כברכות לח., שבת מה: קא., מנחות לב., אמרת לן כעירובין סא., ב"ק נו:, ב"מ ח: ומי מצית אמרת ערכין יא:, מי סברת כשבת קלח., מאי דעתך כפסחים מח:, מי דמי כיבמות נב: צא:, כתובות קט:, נדרים נה., ב"ב פב:, מנחות מו:, ולטעמך כשבת סב:, לא תפלוג כב"ק קיס. שפיר עבדת כברכות כה:, תרצת כפסחים מה:, והיה גדול כ"כ בעיני רבו עד שרב יוסף אמר לאביי זבחים סב. מר דגברא רבה הוא ידע מאי קאמינא, וכשבאו בני קקונאי לרב יוסף שישלח להן גברא דליערב להן שלח להם את אביי כעירובין ס., והיה שואל את אביי איך נהג רבה כשבת מ., וכתובות פא: הקשה לרב יוסף ושלחו לקמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי והשיב כאביי.

וכן היה מקשה לרב יוסף משמועות אחרים כברכות כח. שהקשה לו מדברי ר' אבא. ובעירובין י. דאמר רמי בר אבא. וב"ב כג. והאמר רב מרי - רב זביד.

וכשחלה רב יוסף ושכח תלמודו היה אביי מזכירו תמיד, כדמצינו אמר רב יוסף לא שמיע לי א"ל אביי את אמריתא ניהלן כעירובין י. מא. סו: עג. פט:, נדרים מא., מכות ד., נדה לט. סג:.

בעי מרב יוסף מצינו אך בתמורה יא: יב., ונראה יען שרוב למידו היה מרב יוסף כשהיה כבר גדול הדור וגם כבר נהג ישיבתו הפרטית בחיי רב יוסף כב"ב כב. ולכן מצינו ששקיל וטרי עמו כמעט תמיד כתלמיד חבר, כדמצינו שהקשה לרב יוסף ברכות יד: לז:, שבת ח. יא: יב. יח. כ: כד. לו. לח: מב. מב: מט: נא: נג: נד. נז. נז: ס. סא. סב. פא. קו: קז: קח. קלא. קלד. קלז: קמה:, עירובין ז. יב. כה: כט: נח: סב: סד. עא: עג: עד. פ. פו., פסחים נ: עא., יומא ל: נג. נה. עז:, סוכה יט: כו. כט. מג:, ביצה ב: ה: ו: יח. כא: לב. לז., מגילה יח:, ר"ה יח:, תענית ד:, חגיגה ז: כה., מו"ק יב: כח., יבמות כא. נו. נט: פ. צה:, כתובות יא. יב: נ: נט. צא: קד., נדרים לא: עז. פג. פד:, נזיר מב:, סוטה ה: ו., גיטין ו: יז: כג. כח: כט. נט: סה: פח: פט., קידושין יב. כה: לט. לט: עב. עה., ב"ק כג: נז. ס. פח: צג. קיג: קטו. קיז:, ב"מ ח: טו. טז. כח. כט: סב., ב"ב יג: כג. נד: צה: קלה. קמג., סנהדרין יג: מז. נא: פו. צט: ק:, מכות כג., זבחים יד: יח: לב: סא: עה. עו., מנחות כ. כט: לה., חולין יט. לא: פב: קד: קכג:, ערכין יח:, נדה סג: עב..

וכן מצינו שאמר מתיב רב חייא בר יוסף כב"מ י..

בשם רב חמא בר עוקבא קידושין עב..

בשם רבב"ח זבחים לו:, חולין כט..

מרב שמואל בר יהודה ששאל ממנו גיטין טז:, מנחות מב:, וב"ב ח: הקשה לרב יוסף מרב שמואל ב"י.

חבריו הגדולים[עריכה]

הריש והראשון הוא רבא חברו מילדותו כדמוכח ברכות מח. אביי ורבא הוו יתבי קמיא דרבה ושאלם למי מברכין רבא אחוי לשמי סללא ואביי כלפי שמיא ואמר להו תרווייכו רבנן הויתו, ומזה אנו רואים שהיו חברים מקטנותם, אבל יען שלא מצינו שידבר רבא עם רבה או שיאמר בשמו, וגם להבין איך בא רבא בקטנותו לישב לפני רבה הלא אביו היה הריש במחוזא וחי גם בהיות רבא גדול בשנים כמבואר בערכו, לכן נראה יותר גרסת בה"ג שם שלא רבא ישב עם אביי, אך רבא בר רב חנן, ואותו מצינו באמת תמיד עם רבה, והוא היה חבירו דאביי בישבם לפני רבה, וזה שמצינו שבת קנג. שרבה אמר להם מיסתיא את ורבא בר רב חנן, ובכתובות יח: קרא לאביי תרדא, וכן שקלו וטרו יחד כברכות מא., שבת קמח. קמח:, עירובין יד: לח: מה. נב. סח. עה: צג., ביצה ל., כתובות ו: סב., שבועות יח., בכורות נד:, כריתות יח:, אבל רבא נראה כשלמד אביי לפני רבה אז ישב רבא לפני ר"נ במחוזא ובנהרדעא, ולכן מצינו תמיד אביי עם רבה אבל עם ר"נ מצינו אך עירובין ג: שאמר משמיה דר"נ, וב"ב קיג תנא רבה בר חנינא קמיה דר"נ - א"ל אביי דלמא בין נחלות קאמרת, ובכתובות נז. אמר לרב יוסף והאמר ר"נ, ולהיפוך רבא כמעט שר"נ היה רבו היחידי ועם רבה לא מצינו אותו כלל, ואך כשנפטר רבה אמרו ב"מ פו. שנפקו אביי ורבא לעסוקי ביה.

ומצינו אותו עם רבא בכל הש"ס, בלשון אביי ורבא דאמרי תרוייהו לערך שלשים פעמים, מתיב לרבא לערך עשרים פעמים, א"ל אביי לערך ע' פעמים כמבואר בערך רבא כל הציונים.

וכן כל הנחותי דהדור ההוא היו כמו חביריו.

כרב ספרא שקראי זל"ז מר כביצה לח:, חולין נא..

הקשו זל"ז כעירובין מה: קג:, יומא יא:, בכורות ד. וב"ב קסז. יתיב רב ספרא ורב אחא בר הונא ור"ה בר חיננא ויתיב אביי גבייהו - א"ל אביי הכי אמר רב, ובחולין קי: א"ל אביי לר"ס כי סלקת להתם בעי מינייהו, כי סליק - כי אתא וכו', ומ"ק כה. כשנפטר רב ספרא לא קרעו רבנן עליה אמרי לא גמרינן מיניה, א"ל אביי מי תניא הרב שמת? חכם שמת תניא, ועוד כל יומא שמעתתיה בפומין בי מדרשא.

וכן רב דימי שקיל וטרי עמו כברכות מד. נ., שבת סג: עב. קמה., עירובין ו. כד., פסחים לד. מד., יבמות עח., נזיר לז., ב"ק מג:, ב"מ נח:, ב"ב קע., סנהדרין כ: מד: ק., חולין צט. קלג: קלו. קלז:, בכורות יא: כב., תמורה ד. [יד: קראו אביי מר], כריתות כה:.

וכן רבין כשבת כ: שישבו יחד קמיה דרבן נחמיה אחוה דריש גלותא - א"ל רבין היינו כלך דתנן - רבין ואביי הוו קאזלא בפתקא - א"ל רבין היינו אידן דתנן וכו', וב"ב קכט. אמר לרבין אנחתת לן חדא ואתקפתת לן חדא, ובקידושין יב. א"ל אביי לרב דימי נימא את ורבין בפלוגתא, ובחולין קי. אמר אביי תכלא והיא היא, וברכות מז. יסופר שרבין ואביי הוו קאזלי באורחא קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא א"ל ניזיל מר, אמר מדסליק האי מרבנן ממערבא גם ליה דעתיה, כי מטו לפתחא דבי כנישתא א"ל ניעל מר, א"ל אביי ועד השתא לאו מר אנא? א"ל הכי אר"י וכו'.

וכן רב יצחק בר יוסף, שקראו אביי מר כברכות מב:, זבחים פא: וע"י נשא את חומה לאשה וא"ל חזי דאלך קסמכינא כיבמות סד: ונראה מה שנחלקו רב יוסף ור' יצחק ביצה ג. ואביי מקשה לו הוא ר"י בר יוסף, וכן ר"ז השני (כי ר"ז הראשון עלה לא"י עוד בחיי ר"ל ור"י שאז היה אביי ילד קטן ושוב לא ירד לבבל) כעירובין צב., זבחים ה., יתיב ר"ז ור' יצחק בר אבא ויתיב אביי גבייהו, ובנדה נ: אמר אביי גברא רבה כר"ז לא תחיבו עליה, וקראו אביי מר כעירובין נט:, ושקלו וטרו יחד כעירובין יד., פסחים צו., יומא פ:, ר"ה ו:, סוכה ב. לד., ביצה כז., חגיגה ו., מו"ק יד., כתובות ה. מ., (ובערכין יד: גרס רב זעירא והיא היא) מ:, נדרים יט., גיטין סג: עא., קידושין יא., ב"ק יד. עד:, ב"מ ה., סנהדרין נג:, מנחות כד:, חולין מה. קכו:, אותיב ר"ז לאביי שבת קח. והיו יחד כשהוצרכו לריש בפומבדיתא כסוף הוריות.

ומכולן קיבל תורת א"י, ולכן מצינו שאמר אביי הכי אמר ר' יוחנן כעירובין מה:, סנהדרין מב., חולין ט., משמיה דחזקיה פסחים לג:, בשם ר' אסי אר"י יבמות קא., א"ר מני נדה סא: (וזה ר' מני הראשון, כי השני אמר בשם אביי כמבואר לקמן).

שאר חבריו[עריכה]

ר' אבא ב' כחולין יד. צז: ובריש הוריות, וחולק עמו כמנחות פט: ועיין ערכו.

אביי בר אבין כעירובין סב..

רב אדא נרשאה כשבת קמ., כתובות ס..

רב אויא (תלמידו דרב יוסף) קראו אביי מר כברכות כח:, שבת סג..

רב אחא בר הונא, ישב אביי עמו כשבת קכד., ב"ק קטז:.

רב אחא בר יעקב עם אביי כחולין י:.

רב אחא בר רב עזא עם אביי כתמורה כא., אך שם צ"ל רבא בר עזא.

רב אחא בר תחליפא, בעירובין ק. אמר לאביי דשרא לך כרבה שרא לך.

רב אידי בר אבין, הקשה לאביי כתענית יג., ב"מ לה:, חולין צז:. שלח לאביי יבמות עו., גיטין פט., ב"ב לב:, ובמו"ק טז. א"ל אביי מידי שמיע לך בהא.

בר הידיא במו"ק יח: אביי מתקיף עליו.

ר' אילעא. מתקיף לאביי ואביי משב לו כמנחות כה. (אך ט"ס תיבת א"ל, ודברי ר' אילעאי קאי שם על הברייתא).

רב איקא בר אבין, בקידושין עב. אמר אביי לא תציתו ליה, ובע"ז סה. שהיה שופך חמרא לעכו"ם - אמר אביי דשפיר עביד.

רב חנא. אביי מתרץ לו קושייתו ב"מ קיג..

רב חיננא בר אבין. ישב אביי עמו כעירובין סב..

רב חנניא. א"ל אביי אי משום הא לא תסייעיה למר (רבה), ובחולין סט. בעי רב חנניא ואביי א"ל ותבעי לך.

רב טובי בר מתנא. מו"ק טז. ההוא טבחא דאתפקר נגדו אמנו עליה אביי ורבא ושמתוהו.

מר יהודה. בע"ז טז: אמר אביי אמר לי מר יהודה, דבי מר יוחני טחני ריחים בערודי, ובשבת נז: אמר רב יהודה משמיה דאביי (וצ"ל מר יהודה כגרסת דק"ס ויותר נראה שצ"ל משמיה דאבימי).

רב מנשיא בר גדא. א"ל אביי עני מרי מנחות יז. ובא לפני אביי לדין וא"ל מאן פלג לך ב"מ סט..

רב מתנה חבירו. כגיטין נט: שאמר לאביי הא דאמרת, ובשבת ב: הקשה לאביי ולטעמיך, וכן כתובות לה:.

רב נתן בר הושעיא. בגיטין יח. מתרץ לו לאביי קושייתו, ובנזיר מג: אמר אביי אשכחתינהו לחבריה דרב נתן בר הושעיא וכו'.

עולא בריה דרב עילאי. הקשה לו אביי ב"ק ז..

ר' עילא. במנחות פא. ר' עילא חלש עול לגביה אביי ורבנן, וגרסת שיטה מקובצת עולא בר אבא.

רב עמרם. שבת קכו: משיב לו אביי, ובכורות טז. מתרץ לו אביי קושייתו.

רב פפא בר שמואל. הקשה לו אביי ב"ק פד. ומשמע שם שהיה גדול מאביי.

רבא בר רב עזא. בתמורה כא. א"ל אביי ותיבעי לך.

רבה בר רב עולא. במנחות כא. א"ל אביי.

רב שיזבי. בחגיגה כד. איתיביה אביי.

רב שמואל בר יהודה, בגיטין טז:, מנחות מב: א"ל אביי אלא מעתה.

הלכותיו ומאמריו היקרים[עריכה]

לא על חנם אמרו חז"ל סוכה כח. הויות דאביי ורבא. כי כמעט אין אחד אשר אליו יתיחסו ב"כ הלכות כהלכות המרובים שלהם, וכפי שספר ומנה הרב בעל כנסת חקקי ישרון מצא אלף וקע"ז הלכות אביי וקושיותיו ופירוקיו ותירוציו, ונוכל לומר שרב ושמואל הניחו אבן פינה ליסוד הש"ס ואביי ורבא הקימו כתליו ואולמיו וכמעט שנגמר כל הבנין כולו על ידיהם, ודור רב אשי היתה מלאכתם אך לגמור ולייפות הבנין הנפלא הזה.

ואנחנו לרגל מלאכתנו למותר לנו להביא את כל מאמריו וקושיותיו ותירוציו המרובין שאינם שייכין לדברי ימי חייו. ואך הלכותיו המפורסמות נביאם כסדרן על הש"ס, ולשונותיו אשר השתמש תדיר בכל הש"ס.

הלכותיו המפורסמות[עריכה]

הזמנה מלתא היא, ברכות כג:.

דברים של חול מותר לאומרן בלה"ק (במקום שאינו נקי), שבת מ..

נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר חייב, שבת עב:.

לחי העומד מאליו הוי לחי, עירובין טו:.

מים אחרונים חובה, עירובין יז:.

ניחא לאינש לקיומי מצוה בממונו, פסחים כה:.

הנאה הבאה לאדם בע"כ מותרת, פסחים כה:.

בע"ח למפרע הוא גובה, פסחים ל:.

אין לוקין על לאו שבכללות, פסחים מ:.

יש הקטרה בפחות מכזית, פסחים מד:.

ידים שאינן מוכיחות הויין ידים, נדרים ה:.

גלוי דעתא בגיטין לאו מילתא היא, גיטין לד..

המקדש במלוה אינה מקודשת. בהנאת מלוה מקודשת, קידושין ו:.

קידושין שלא נמסרו לביאה הוו קידושין, קידושין נא..

עד זומם למפרע הוא נפסל, ב"ק עג..

עדיו כחותמיו זכין לו, ב"מ יג..

יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, ב"מ כא:.

נפחא קשה כמשאו, ב"מ פ..

מה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן, ב"ב לא..

מומר אוכל נבלות להכעיס פסול, סנהדרין כח:.

אסתר קרקע עולם היתה, סנהדרין עד:.

כל מלתא דרחמנא אמר לא תעביד אי עביד מהני, תמורה ד:.

לשונותיו שהשתמש בהם[עריכה]

אלא מעתה, ברכות לז., שבת קמ., עירובין לז: לח:, ביצה ב:, ר"ה כח:, סוכה ב. ה:, סוטה ה: ו., גיטין כג. לז., ב"ק מב. מה: מו., ב"מ פט:, שביעית ה., חולין מ., תמורה כט., כריתות כז..

אמרה לי אם, שבת סו: קלג: קלד. קמ., עירובין כט: סה., יומא עח:, מו"ק יב. יח:, כתובות י: לט: נ., גיטין סז: ע:, ע"ז כח:.

אם תמצא לומר, פסחים כז., גיטין פב. פג., קידושין כ:, מנחות קד:, תמורה כז..

אמרו דבר אחד, שבת כו: כז: סה. קכח:, פסחים לב:, חגיגה ו., סוכה ז:, נדרים י., קידושין מח: סב:, ב"ק נט. צג:, ב"מ קיח:, ב"ב עח:, סנהדרין סד., זבחים מז..

אמרי אינשי עיין לקמן.

אף אנו נאמר, ברכות מה., שבת לו., סוכה לד..

אף אנן נמי תנינא, שבת לח:, עירובין כז., חגיגה כו., ר"ה כד., כתובות ט: פא., גיטין עא:, קידושין עא., ב"מ קי:, ב"ב כד., ע"ז ע:, שבועות יב., הוריות ב, נדה טז..

את אמרת ניהלן עיין לעיל.

גזירה, שבת יג. טז: קמט:, יומא לו., נדרים מג., ע"ז ו:, חולין קד:.

גמידי, ברכות כט. נט., ב"ב ג: קטו:.

דלמא לא היא, שבת יח. עז., עירובין פז., ביצה ז. כח. לב. לז:, סוכה לו., יבמות לו:, נדרים עג:.

הא דרב יהודה דשמואל היא, עירובין ז. פה., יבמות יח., כתובות יב:.

האי תנא דבר"י מפיק מאידך תנא דבר"י, שבת כז., קידושין לז:.

הדר ביה מהתיא, פסחים מ., גיטין ח:, נזיר סד:, ב"מ ו: יז:, ב"ב קלא. קלז., שבועות כה:.

היא היא, שבת יא:, ב"ב יב: מא:.

הכי קאמר, שבת לא: קז:, פסחים מו. נח. קי., ר"ה כא: כד., תענית טז., יבמות לח: נב., כתובות סה., נזיר סב., סוטה ה: יא., גיטין ל: עג:, ב"ק קב:, קיח., ב"מ יט. נב. קכ., ב"ב ד. יא. נט: קכח: קעג., סנהדרין עא: עה: עו:, זבחים פח., מנחות נמ. עד. פט:, חולין ג. קמ:, בכורות ד. יט. לא:, ערכין לב:, תמורה יא: כז..

הכל מודים, שבת סט., עירובין יא:, פסחים כד:, יבמות מט:, גיטין עו:, סנהדרין פו:, שבועות לב., חולין עה:, תמורה כו:.

הלכה מכלל דפליגי, שבת נז: קיג. קנו., עירובין יב. פא:, ביצה כד., סנהדרין ל:, ע"ז לב:.

הלכך, ברכות יד:, שבת נח., עירובין פח:, פסחים ד. קטז., ביצה טו: כ:, יומא עד: עה:, ר"ה טז., מגילה כו., קידושין עו:, ב"מ לט:, סנהדרין מב. סה..

הרי אמרו, שבת קכז., חולין קכח. קכט..

יגיד עליו ריעו, יבמות לא:, ב"מ לא:, ב"ב יט., ע"ז עו..

לא אמרן, ברכות ו:, שבת י., תענית ו:, קידושין לג., חולין נג:.

לא לימא אינש הכי, ברכות יט. ס:, כתובות ח:, סנהדרין קב..

לא קשיא, שבת ו:, פסחים נה:, יומא יד: מא: סט:, ר"ה לג., חגיגה ד. כב:, יבמות כב., גיטין כח., קידושין יח. נח:, ב"מ נט. ע:, ב"ב כט., שבועות יג. לה:, מכות יב., זבחים צד. ק., תמיד כח..

לא שנו, ברכות כג. כה:, עירובין יז: נ:, פסחים יד. כז. פח: קיט:, יומא פג: פו., סוכה כא: כב. לב. מא:, ביצה יא. טז., מגילה לא:, תענית ו:, כתובות קט., סנהדרין כט., שבועות מג., זבחים פא., מנחות קב:, בכורות נב..

לאו מלתא היא דאמרי, כתובות לג., ב"מ ז: יז:, ב"ב קלא..

לדידך קישא, עירובין מט:, מו"ק ב:.

לטעמיה דרב, כתובות עג:, קידושין ס., ב"מ לו..

לטעמיך, שבת ב: סב:, ביצה כז..

לייט עלה אביי, ברכות כט., שבת קכ:, פסחים קד., מו"ק יב:, תענית כט:, קידושין לג: עא:.

לעולם, ברכות כט., פסחים כד. כט. סז., קידושין סו:, זבחים כ., מנחות מט..

לעולם לא תיפוך, ברכות מט:, פסחים ה: מט., כתובות כד., גיטין מו:, קידושין כד..

וכן דרכו לפרש לשונות הקשות כמו מאי אחילו ברכות לב., מאי כובא ברכות מ:, מאי רוחות זעפא ברכות נט., מאי קבע שבת יד., מאי קרמית פסחים לה., מאי מוכני יומא לז., מאי עדנית ביצה לב., מאי לשון קנאה סוטה ב:, מאי דרדרא גיטין סז:, מאי קרצית גיטין פו:, מאי גרגותני ב"ק פה., מאי כפועל בטל ב"מ לא:, מאי רובע ב"מ נב., מאי מטה של טורביל זבחים קטז:, מאי בר חדיא חולין סג..

מדרישא רבנן עירובין טז:, יומא יז:, יבמות קג., זבחים קג..

מחלוקת, פסחים פט., ביצה יא. יג., כתובות נח., קידושין עו:, שבועות לב., זבחים לד..

מנא אמינא לה, שבת סו., יבמות סט: ע., בכורות ט., נדה לז:.

מריש הוה אמינא, ברכות ח., שבת כג., יומא כג., ב"ב ח:, חולין קה: קלג..

משמעות דורשין איכא בינייהו, ר"ה כ:, מו"ק ז:, יבמות צד:, ב"מ כז., סנהדרין עו:.

נקטינן, ברכות מה:, עירובין נח:, ביצה יז:, מו"ק יב. יג., תענית י., כתובות סה: קג. קיא., נדרים מא., נזיר נא:, סוטה לח., גיטין לב: מח: נו: נט:, קידושין לג., מכות יא:, חולין נג., ערכין יא:, תמורה כב:, נדה לז..

שכן עני וכו', שבת עד. עו: קכ:.

ש"מ, ברכות סג., שבת לה. סה. קלה: קמ., יומא יב. כה. לא. סח: עו., סוכה לג. לד., מו"ק ו., חגיגה כה:, כתובות יב., נדרים ח:, גיטין פב., ב"ק קי:, ב"מ עט:, ב"ב ג. כ: קיח., מכות כג., סנהדרין לז., מנחות צה., נדה נח:.

שתי לשונות הן, נדרים טז., שבועות כא., גיטין לב. עב..

שתי תשובות בדבר, שבת עז., חולין י:.

תיתי לי, שבת קיח:, ביצה לו:, מגילה כט..

תני, ברכות נט:, כתובות יב., נדרים כג:, סוטה ז:, גיטין י:, סנהדרין ו:, שבועות כט..

תניא דמדעייא לך, עירובין פו:, יומא עז:.

תרגמא אביי אליבא דרבא בערך רבא.

והנה מלבד גדולתו בתורה היה בקי גדול בעיבור השנה כברכות נט:, ובטבעיות החיות והעופות והדגים, כחולין סג. שאמר באות שבעופות קיפוף, באות שבשרצים קופדאי, ובחולין עט: אמר עבי קליה בר חמרא, צניף קליה בר סיסי, וב"ק פג. אמר מישט שייטי טובא, בחמשים אמה מליא, ובסוכה ח. האי צחנתא שריא משום דלא מרבה מינייהו דג טמא, ובפסחים ט: מצינו דבר נפלא שאמר בי"ג דשכיח ריפתא בכולהו בתי לא מצנעא (העכברים), בי"ד דלא שכיח ריפתא בכולהו בתי מצנעא, ורבא חייך עליו וכי חולדה נביאה היא? אבל האמת כדברי אביי כי חכמי הטבעים כתבו שטבע העכבר הוא שב"ז שרואה שיש בבית הרבה אוכל אז לא יצניע יען שהעכברים רשיעה נינהו ועינם צרה פן תבא עכבר אחר ויאכלנה, ויצניעו אך כשאכף עליהם פיהם ורואים שאין שום מאכל בחדר אז יצניעו. וזה שאמר אביי, ומה שלא השיב לרבא הוא יען שרבא הקשה עליו לאחר מותו וכדמשמע הלשון "אמר רבא" ולא אמרו "אמר לו רבא", ויען שהוא בעצמו עבד שדותיו וכאשר נבאר הלאה לכן ידע היטב טבעת הארץ והאלנות כב"ב כז: שאמר מיזל אזלי טובא אכחושי לא מכחשי אלא עד ט"ז אמה, וברכות מ: אמר מרבי רבו (הפטיראות) מארעא מינקי לא ינקי מארעא, ובנדרים מא: אמר ערסן בעין בשולא כבשרא דתורא. והיה בקי גדול בעייני השדים כברכות ו. שאמר אינהו נפישי מינן, ופסחים קיא: חזא קטב מרירי, ופסחים קיב: פ"א פגעה (אגרת בת מחלת), באביי והוא גזר עליה שלא תעבור ביישוב לעולם, והמעשה בב"ב נח. בהאמגושא דהוה חטיט שיכבי וכו'. וגם היה בקי גדול ברפואות וטבע האדם, כברכות מד:, שבת י: קמ., פסחים קיב:, כתובות עז:, נדרים ח:, גיטין סז: פו., וביבמות פ. אמר כל המטיל מים ואינו עושה כיפה זה סריס.

מקראיו הפרטים ופרנסתו[עריכה]

כשישב לפני רבה דודו אז שם לילות כימים להגות בתורה כעירובין סח: כששאלו רבה בר רב חנן למה לא יעשה עירוב במבואה השיב לו אנא טרידנא בגירסאי, ואח"כ כשהיה גדול הדור למד תורה מתוך הדחק ומתוך יסורין כשבת לג. פ"א חש אביי בהדרוקן אמר רבא ידענא בנחמני דמכפין נפשיה, ובמגילה ז. אמר על עצמו כפן עניא ולא ידע, וביומא פד. שהיה לו חולי שינים, ובחולין קלג. שאמרו שלא נשא את כפיו יען אנסיה ליה עדניה ופי' הרי"ף שהיה לו חולי מעיים, ובע"ז כח. שהיה חש בצפידנא, ועשה כמה מיני רפואות ולא הועיל לו עד שנתרפא ע"י ההוא טייעא. והיה עובד אדמתו בעצמו והיה לו היום להגות בתורה והלילה להשקות שדותיו כגיטין ס: כשבא אליו רב שימי בר אשי שילמוד עמו, השיב לו שאין לי פנאי ביום שצריך אני ללמוד בעצמי, ובלילה להשקות שדותי.

ולבסוף שלח ה' את ברכתו במעשי ידיו ותחת לעבוד בעצמו היו לו אריסים ככתובות ס: וגם אז היה משגיח עליהם כחולין קה. שהיה מסייר נכסיה בכל יום, פ"א פגע באריסיה נושא חבילה של עצים שגנב משדותיו ושאלו הני להיכא א"ל לבי מר, א"ל כבר קדמוך רבנן, וכן סחר ביין כדמשמע ברכות נו. בענין פתרון חלומות שבר הדיא פתר לאביי ורבא, וחלם להם שראו חביתא דתלי בדקלא ופרש"י הם היו משתכרים ביין, וכן הוא בגמרא שם שא"ל לאביי בסים חמרך ואתו כו"ע למזבן בשרא וחמרא מינך. וגם פועלים הרבה היו לו כברכות מה: אביי עני ליה בקלא כי היכי דלשמעו פועלים וליקומו.

וכשנתברך והרחיב ה' את גבולו התחיל להרביץ תורה גם בחיי רבו רב יוסף כב"ב כב. כשמת רב אדא בר אבא שרב יוסף אמר אנא ענישתיה, ואביי אמר אנא ענישתיה יען שאמר לרבנן אדמגרמיתו גרמי בי אביי תו אכלו בישרא שמינא בי רבא ופרש"י שהיה רגיל לומר לתלמידים עד שאתם הולכים אצל אביי ללמוד שלא לשובע וכו', וכן משמע שבת צט: שבא רב מרדכי לשאול מרב יוסף ואח"כ בא לשאול מאביי.

ואחרי פטירת רבו רב יוסף (בשנת תרלד לשטרות), והוצרכו לריש בפומבדיתא, היו שם ארבעה גדולי הדור אביי ורבא ר"ז ורבה בר מתנה ויען שכולם היו שוין בחכמה לכן לא ידעו למי למנות, עד שהסכימו ביניהם שכל מי שיאמר מלתא ולא מיפרך להוי רישא, ויסופר בסוף הוריות שכולהו איפרך לבר מאביי, אז קם חבירו רבא וא"ל "נחמני" פתח ואימא, ומני אז הראה את גדלו לא לבד בחריפות אך גם בבקיאותו הגדולה עד שהתפאר ואמר הריני כבן עזאי בשוקי טבריא קידושין כ. ופר"שי הנני משכח שאני דרשן ובקי (והולך לשיטתו בירושלמי מכות פ"ב ה"ו שאמר ת"ח צריך לפרסם את עצמו) ונתאפסו אליו תלמידים הרבה ככתובות קו. שאמרו כי הוו מיפטרי רבנן מבי אביי הוו פיישי מאתן רבנן וקרו נפשייהו יתמי דיתמי.

והוא ראה ושמח בחלקו ואמר אגרא דכלה דוחקא כברכות ו:, והתורה היתה משוש נפשו עד שאמר ברכות ו: שמצוה לרוץ אפילו בשבת, ולא היה לו פנאי אפילו לשיא את כפיו כחולין קלג. שאמרו אנסיה ליה עדניה (ופרש"י עתים שקבע לתלמידיו היו טורדין אותו מילשא את כפיו).

ותלמידיו היו חביבין עליו ביותר עד שאמר שבת קיח: תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא עבידנא יומא טבא לרבנן (ופרש"י ריש ישיבה היה), ומו"ק טז. שההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה ואימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו. ועסק הרבה בגמ"ח כר"ה יח..

ושמו הגדול הלך למרחוק כאשר יסופר גיטין מה. שפ"א נאבדה חמורו בי כותאי - שלחו לו אי לאו דנחמני את (שמכירין אנו בך שחסיד אתה ולא תשקר, רש"י) לא הוה משדרנא לך. ובתענית כא: יסופר שהוי אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיע כל מעלי יומי דשבתא, ושמע שלהחסיד אבא אומנא הוי אתי ליה שלמא כל יומא, חלשא דעתיה דאביי (שסבר שלא הגיע עדיין למעלת חסיד) ושדר אביי זוגא דרבנן למבדקיה ומצא כי באמת מעשי אבא אומנא גדולים מאוד.

וקרוב מאוד לומר יען שראה שרבו רבה היה שנוי על בני מתא כשבת קנג. השתדל הוא ברוב חכמתו להיות אהוב לכל וגם להוכיחם בענות צדק כדי שיהיו דבריו נשמעין. וזה שאמרו ברכות יז. מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה מענה רך משיב חימה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות.

וכל דבריו באמת קיים כקידושין לג. שהיה יהיב ידיה לסבי, והיה דן את כל האדם לכך זכות, וידע שא"א לכל אדם להגות בתורה תמיד וזה שאמר ברכות לה: הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם כר' ישמעאל ועלתה בידם, וביבמות עו. אמר אטו כו"ע יעקב אבינו? וכגיטין ו: אמר אטו כל דלא ידע הא - לאו גברא רבה הוא? ושגור על לשונו לומר פוק חזי מאי עמא דבר כברכות מה:, עירובין יד:, ואמר מוטב שיהיו שוגגין וכו' כשבת קמח:, ובגיטין נט: אמר כל התורה כולה מפני דרכי שלום. והעולה על כולם דרשתו היקרה יומא פו. ואהבת את ה' שיהא שם שמים מתאהב על ידך (וכבר פרשתי בספרי בו"ל שכונתו לומר איך אפשר לצוות לאהוב דבר שא"א לראותו. ולכן אמר שכונת התורה שכל אחד מישראל צריך להיות ישר הולך בכל דרכיו ובכל מעשיו ואז כשאיש ההוא הולך ברחוב כ"א יאמר ראה האיש היקר הזה מבחר היצורים וע"י יתאהב היוצר, ולכן אמר יומא עב: כל ת"ח שאין תוכו כברו נקרא נתעב, יען שממנו ילמדו לשנא את היוצר ולעשות כל מיני תועבה בשם התורה וידמו כי כל נושאי התורה רמאים הן ואך מסוה הצדק ישימו על פניהם, ותוכם ניכר).

ולכן גילה ברוב חכמתו כל מיני רמאות כדי שנוכל להזהר מהן, ואמר סנהדרין עו: איזהו רשע ערום זה המשהה בתו בוגרת, וב"ב מו. אמר לרבא תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא מאי עבדי, והראה להרמאים שידוע לו ערמתם כשבת יט. שאמר לההוא קצרא כבר קדמך רבנן, וכן ב"ב קסז. שאמר שאלו שיראה לו חתימת ידו א"ל כבר קדמך רבנן. ובסוכה נב. יסופר שפ"א שמע לההוא גברא דקאמר לההיא איתתא נקדים וניזול באורחא, והוא ברוב חכמתו הפרישן מהעבירה והם לא ידעו.

וכשרצה להוכיחם על עון חילול שבת דרש להם שבת קיט. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו את השבת. וכשראה שיש בעירו אנשים אלמין רשעים יסופר שבת קו. ההוא בר קשא דפומבדיתא (ממונה למלך וישראל הוה, רש"י) דטרקיה נחש ולא הועיל לו שום רפואה א"ל אביי דלמא חיויא דרבנן נשבו דלית ליה רפואה, (וזה שרמז להם שלא יזלזלו בכבוד חכמים שנשיכתם נשיכת נחש).

ידיעתו בהויות העולם נוקב ויורד עד התהום, כיבמות סג: שאמר היכי דמי אשה רעה מקשטא ליה תכא ומקשטא ליה [פומא], ובכתובות סב: רוצה אשה בקב ותפלות מעשרה קבין ופרישות וביבמות קיח: דשומשמנא גברא כורסיה בי חרתא רמו לה, וביבמות מב: אשה בושה לבא לב"ד.

וכל אמרי אינשי היו שגורים על פיו כברכות יט. אל יפתח פיו לשטן, שם סג. באתר דאית גבר תמן לא תהוי גבר.

שבת לב. תפש תירוס אמתא בחד מחטרא להוי.

שבת קו: גמרא גמור זמירתא תהא.

פסחים כח. סדנא בסדני יתיב מדויל ידיה משתלים.

פסחים מט. וקרי ליה בר מחים תנורא.

סוכה נו: בוצינא טב מקרא - שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה.

סוף סוכה אוי לרשע ואוי לשכנו.

סוכה נב. כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו.

מגילה ז: אי חקלאי מלכא ליהוי דקולה מצואריה לא נחית - כפין עניא ולא ידע - רווחא לכוסמא שכיח.

כתובות ח: רבים שתו לימא רבים ישתו לא לימא.

כתובות נג: שקילא טיבותך שדיא אחיזרי.

כתובות פא: אטו כיפי תלה לה?

גיטין מה. אי לאו עכברא חורא מנא ליה.

נדרים מא. אין עני אלא בדעה.

קידושין יח. נקיט מרגניתא בידיה יהיבנא ליה חספא.

שם פא. סקבא רשתא רגלא.

קידושין ה. סניגור יעשה קטיגור?

ב"מ עט: ביניתא אכרסה תקלה.

ב"ב טז: אידלי יומא אידלי קצירא.

שם קעד: בתר עניא אזיל עניותא.

חולין נח: שיתין מיני פרזלא תלי ליה לבקא בקורנסיה.

ערכין כו. סכינא חריפא מפסקא קראי.

הלכותיו בד"א כיומא יב. אירח ארעא למישבק אינש גולפא ומשכא לאוזפיזא. שם עד: מאן דאית ליה סעודא לא ליכלא אלא ביממא, וב"ב קסח. האי צורבא מרבנן דאזיל לקודשי אתתא ניזול ע"ה בהדיה.

תלמידיו ואומרי מאמריו[עריכה]

אבא בר מרתא בעי מאביי ביצה כב., ובגיטין לז. שהלך אביי אצלו שישיב הכסף לרבה.

רב אדא בר אבא כשנפטר אמר אביי שנענש מפני שבייש לו, ב"ב כב..

רב אדא בר מתנה, קרא לאביי מר ככתובות עז:, בעי מאביי שבת מח. צד., קידושין סד:, הקשה לאביי ב"מ יב., ב"ב פו..

רב אחא בר חנינא אמר אביי א"ר אסי יבמות קא. ונראה שצ"ל רב אחא ב"ח א"ר אבא בשם סה:.

רב אחא בר מניומי הקשה לאביי ב"ב קנט: קסח:, ע"ז ז:.

רב אשי א"ל אביי סוכה כו., וט"ס הוא וצ"ל רבא ונעשה מזה רב אשי.

בר הדיא עיין לקמן.

בר חבו, במגילה יח: אביי שרי לרבי בר חבו למיכתב תפלין ומזוזות שלא מן הכתב, וב"מ כט. אמר תפלין בי בר חבו משכח שכיחי.

בר מריון, אתא לקמיה דאביי ב"מ כד:.

רב דימי בר ליואי ברכות כז: אביי שרא ליה לכברויי סלי.

רב הונא בריה דרב אידי ר"ה כד: אמר מפירקיה דאביי שמיעא לי.

רב הונא בריה דרב יהושע תלמידו כפסחים קיא:.

רב הונא בר משה בר עצרי עם אביי ב"ב קעד:.

רב זביד, הקשה לאביי סוטה לב:, אמר משמו ברכות כה: מו:, ע"ז לה:.

חזקיה משמיה שבת לח:, וצ"ל ר' חזקיה.

ר' חייא בריה דר"ה (ובמגילה כב: גרס רב חייא בר אבין) אמר חזינא לאביי ורבא דמצלי אצלוי ברכות לד:.

רב חנינא בר מניומי שאל מאביי ב"ב קלא., מנחות ע..

רב טביומי משמיה נדרים כב., קידושין יד., ב"מ נד:.

רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא שאל מאביי שבת קיב..

רב יימר בר שלמיה אמר לדידי מפרשא לי מיניה דאביי ב"ב סג., שאל מאביי חולין קז:, (ומה שמסיים שם הא אמר הר בר רב אשי הוא טעות ובדק"ס ליתא תיבת "הא" והוא מסתמא דגמרא). אמר משמיה דאביי שבת סו: קנו., מו"ק ו:, סוטה ב:, סנהדרין ז: לה..

ר' יעקב בר אבא אתא לקמיה ב"מ כג:, הקשה מאביי עירובין סב:.

ר' יעקב בר אבוה שאל מאביי קידושין לא:.

ר' יעקב בר אידי משמיה דאביי מנחות יז. אך צ"ל בר אבא.

רב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב בקידושין כט: שדרקיה אבוה לקמיה דאביי.

ר' ירמיה, באלפסי סוף עירובין מביא מירושלמי ביצה פ"ה ה"ב וז"ל ר' ירמיה מקיש על תרעא בשכתא א"ל אביי מאן שרא לך אבל גרסא שלנו א"ל [ר'] אבא, והאמת כן כי ר' ירמיה הלך בימי נעוריו לא"י ולא שב עוד ולא ידע את אביי כמבואר בערכו.

רב מנשיא בר גדא לעיל בחביריו.

ר' מנא מצינו ב"ב פ"ב ה"ח שר' מנא היה מהלך עם מוכי שחין א"ל אביי לא תהלך, וכבר בארנו בערכו שהיה באמת בבבל בזמן אביי ורבא לזמן קצר (ואין אנו צריכין לדברי הר"ר זכריה פרנקל ז"ל בספרו דרכי המשנה ערך אביי שהיה בא"י בזמן ר' מנא אמורא אחר בשם אביי).

רב מרדכי שייליה לאביי שבת צט:.

רב מרי ברה דבת שמואל משמיה דאביי ב"מ קי., ב"ב סא..

רב משרשיא בקידושין לג. אביי הוה רכיב חמרא - יתיב רב משרשיא ולא קם מקמיה א"ל ולאו רב מובהק אנא?

רב נחומי שאל מאביי ב"ב קלא..

רב נחומי בר זכריה בעי מאביי שבת קכז., עירובין קב., ב"ק כה:, אמר משמו ביצה טז..

עולה בר רב בעי מאביי מגילה כד:.

רב פפא היה תלמידו המובהק וכפי הנראה ישב עמו כל ימי מלוכת אביי ולכן מצינו בכל הש"ס ששקיל וטרי עמו, מקשה לו כברכות כ. מו:, שבת ב:, עירובין כו:, פסחים עח., חגיגה י:, ר"ה יז:, יומא כו., סוכה מו:, מגילה ח:, תענית ו: יז., יבמות צז., כתובות יג. גז: לה: סה:, נדרים ל: נא:, סוטה ג., קידושין עז:, ב"ב קו: קי: קיח. קכב. קכג. קלא., סנהדרין מב. עג: פט., שבועות כא. לב., זבחים פז., מנחות קה:, חולין ז: נח: פה: קיא., בכורות טו. כא: לו., ערכין כ: כא., תמורה לג:, כריתות ה..

ובפסחים קיא: מצינו אביי הוה אזיל ואזיל ר"פ מימיניה ור"ה בריה דר"י משמאליה, וביבמות קי. יסופר שבת חמוה דר"פ באתה למיחלץ לקמיה דאביי, ור"פ תפשו שני פעמים ששגג בהוראה, ואביי הקפיד ע"ז, ושאלו אביך היכא - אימך היכא א"ל במתא, יהיב בהו עיניה וכשכיבן ולכן קראו אביי בכתובות יז: יתמא.

מר קשישא בריה דר"ח א"ל לאביי מנחות קט:, אך גרסת שיטה מקובצת יותר נכון שגורס שאמר לרב אשי.

רבא בר שרשום עם אביי ב"ב לב:.

רבנאי משמיה דאביי ברכות לח:.

רב רחומי הקשה לאביי פסחים לט., ובנזיר יג. איתא בעי בן רחומי מאביי.

רב שימי בר אשי, בגיטין ס: ביקש מאביי שילמוד עמו, וביומא יז., קידושין מח: אשכח לאביי מסבר לבריה וכו'.

רב שמעה בר זעירא, בעירובין צג. רבא שלח ע"י לאביי ולא מצינו וכו'.

רב שמואל בר ביסנא בעי מאביי נדה מב..

רב שרביא שלח שאלה לאביי ב"ב קסו:, הקשה לו ב"מ סד., בכורות יט..

אשתו בניו ובנותיו ופטירתו[עריכה]

אשתו היא הנודעת לכל ביפיה בשם "חומה" היא היתה בת איסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה, ונסבה רחבה דפומבדיתא ושכיב, ונסבה רב יצחק בריה דרב"בח ושכיב, ואביי שמע מרב יצחק בר יוסף שאמר משמיה דר' יוחנן שהלכה כרש"בג דאך בג' זימני הוי חזקה (לקראתה קטלנית) ולכן נסב אותה אביי ולא האריך ימים עמה כיבמות סד:.

אבל זה ברור לנו שלא היתה אשתו הראשונה כידוע שאביי ראה את רב יהודה כדלעיל, והוא ורב יצחק בריה דרב יהודה היו שם. והיא היתה נכדת רב יצחק, והיתה בימי עלומיה ואביי היה זקן, וכפי שנראה ראה חיים עמה זמן קצר, יען שגם אחרי פטירת אביי כשבאת לפני רבא לבקש מזונות היתה אז יפת תואר כמפורש כתובות סה..

ולכן האמת יורה דרכו שהיה לו אשה אחרת שנשא בימי נעוריו והיא ילדה לו בנים ובנות כדמשמע ברכות נו. שפתר לו בר הדיא שא"ל בניך ובנתך נפישין.

וכן מצינו רב ביבי בר אביי שידוע שהיה בנו שגם הוא היה כהן כעירובין כה:, וכן מצינו רב שימי בר אביי, אבל רב אחא בר אביי לא היה בנו כדמשמע ב"ק לט:, ובנדרים כג. דביתהו דאביי הוה לה ההיא ברתא הוא אמר לקריבאי והיא אמרה לקריבה, נראה שהיתה גם בת אביי וצ"ל "הוה להו" יען שזה היה בחיי רב יוסף רבו שבא לפניו להתיר נדרו. ובר"ה יח. אמרו רבה ואביי מדבית עלי קאתי (ועל משפחת עלי נגזר שלא יאריכו ימים) ואך יען שרבה ואביי עסקו בתורה ובגמ"ח לכן חיו ששים שנה, וביום שמת אמרו מו"ק כה: שנשוק כיפי דדגלת אהדדי שנעשה שנוי בעולם. ונפטר תרמט לשטרות אגדר"שג ח"ג פ"ג, ועל כסאו ישב רבא חברו, ואך העתיק ישיבתו מפומבדיתא למחוזא.


אביי בריה דר' אבהו[עריכה]

נזכר קידושין יט..


אביי בר אבין[עריכה]

הוא ואחיו רב חנינא היו תלמידי דרבה כפסחים לד. שתנו תרומות בי רבה פגע בהו רבא בר מתנו אמר להו מאי אמריתו בתרומות דבי מר, ואביי היה כמו חברם כדמצינו שישב עמהם כעירובין סב. פט..

ונזכרו בכל מקום ביחד בלשון דאמרי תרוייהו כבכרכות כט:, שבת פו:, עירובין סב. פז: פט., יבמות לו. קח., ב"ב פז:, בכורות מב:, ובכריתות ס. איתא אמי בר אבין וצ"ל אביי, ובמגילה ז: שהיו מחלפים סעודתייהו בפורים, (לצאת ידי משלוח מנות או בפיר"שי זה אוכל בשנה זו עם זה ובשנה הבאה להיפוך).


אביי בר' בנימין[עריכה]

ערך אבא בריה דר' מנימין.


אביי בר הונא[עריכה]

בזבחים סב: אמר בשם רב חמא בר גוריא, ונראה שצ"ל אבין בר הונא שאומר תמיד בשם רב חמא ב"ג, ונקצץ רגל הנו"ן ונשאר יו"ד.


אביי בר נאזי חמיו דרבינא[עריכה]

נזכר ב"ק קטו. לגרסת הרי"ף ועיין ערך אבימי בר נאזי.


אביי דברדלייה[עריכה]

ר' יעקב בירה שביעית פ"ב ה"ד.


אביי קשישא[עריכה]

בשבת נו. מצינו שרמי דרב אדרב, ואפשר מה שאמרו שבת נז: אביי אמר רב הוא אביי קשישא, תני אביי קשישא יבמות כד., כתובות צד., ובכתובות צו: אמר משל דר' יוסי למה"ד, ונשאר לנו ממנו מאמרו היקר בסנהדרין ז. האי תגרא דמיא לגודא דגמלא כיון דקם קם.


אבימי[עריכה]

אבא או אדא בר אבימי עירובין ט:, רב תחליפא בר אבימי פסחים קז..


אבימי (מגדולי אמוראי בבל בדור השני)[עריכה]

מי היו רבותיו ואבותיו לא נמצא בשום מקום, ואך זאת ידוע לנו שהיה רבו דרב חסדא כמנחות ז. שאמר רב חסדא קולפי טאבי בלעי מאבימי. וכן מצינו רב חסדא אמר אבימי כסוכה טז:, כתובות עא: ק:, גיטין כו:, סוטה ט., ב"ק יג:, סנהדרין מו. פא:, זבחים כו. כז., מנחות עז:, בכורות מד., הקשה לו רב חסדא ע"ז יד:.

וכן מצינו מר יהודה אמר אבימי כחולין מח. (וכן צ"ל בעירובין כד. ושם איתא בטעות רב יהודה, דק"ס), ובשבת נז: רב יהודה משמיה דאביי נראה שצ"ל מר יהודה משמיה דאבימי, וכן עולא בר מנשיא אמר בשמו כגיטין עט..

וכפי הנראה שלעת זקנתו, או שחלה ושכח תלמודו, בא לרב חסדא תלמידיה לאדוכוריה גמריה, כמנחות ז. ופגע בר"נ ושקיל וטרי עמו, וב"ק יב. א"ל ר"נ לרבא דתני אבימי וכן נזכר עירובין נח:, מו"ק ה:, ובנדרים מז., בעי אבימי אך שם צ"ל בעי אביי, כגרסת הרא"ש שאח"כ אמר רבא ת"ש.


אבימי בריה דר' אבהו[עריכה]

בשבת קיט. יסופר שאביו ר' אבהו שהיה עשיר מופלג וחסיד גדול היה נוהג שהיה שוחט בכל מוצאי שבת עגל ואע"פ שלא היה צריך אך כוליא אחת ממנה. כשגדל אבימי בריה א"ל למה לך כולי האי נשבוק כולייתא ממעלי שבתא, שבקוהו ואתא ארי ואכל להעגל. ואבימי בריה היה עשיר גדול ומסחרו פרץ בארץ עד שסחר עם בני בבל עם אנשי מחוזא ככתובות פה. אבימי בריה דר"א הוו מסקי ביה זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד חמא בריה דרבה בר אבוה - אתא לקמיה דר' אבהו, ובלי ספק היה הולך בעצמו לשם וזה שמצינו חולין סה:, נדה ה: כי אתא אבימי מבי חוזאי אייתי מתניתא בידיה (ואין אני צריכין לומר שאבימי מבי חוזאי אחר הוא), ובקידושין לא: שאביו התפאר עמו ואמר כגון אבימי ברי קיים מצות כבוד אב, ויסופר שם שחמשה בני סמכי היו לאבימי וכי הוה אתי ר' אבהו קרי אבבא היה רץ אבימי ופתח ליה ואמר אין אין עד דמטי התם, יומא חד בקשו אביו להשקותו מים אדאייתי ליה נמנם (שהיה אביו זקן), גחין עליה עד דאתער משנתו, אסתייא מלתא ודרש דבר נאה על הפסוק מזמור לאסף.

ובערך ר' אבהו פרשתי שלפלא שלא נזכרו החמשה בני סמכי דאבימי בשום מקום, ובארתי שם שצ"ל חמשה בני סמכי היו לר' אבהו, והוא היה זריז ונשכר לכבוד אביו.

ובספר חקרי לב ח"א צד 106 יאמר שאבימי היה דיין בקיסרין ומקורו שבועות מב. אך שם לא נמצא ממנו שום דבר, וכן מה שיאמר שם מירושלמי מו"ק פ"ג ה"ז שר' יונה היה בצור - ושמע שמת אבימי בריה דר' אבהו וצם, שקר העיד, כי שם אמרו אך דדמך "בריה" דר' אבהו ובאמת צ"ל כבנדרים פ"א ה"א שמת בריה דר' יוסי חבירו דר' יונה וזו היא גרסא האמיתית. אבל לר' אבהו מת אך ילד קטן כמפורש בירושלמי סנהדרין ס"פו.

וקרוב מאוד לומר שאבימי היה "התנא" בישיבת א"י ולכן מצינו תמיד תני אבימי בריה דר' אבהו כסנהדרין צט., ע"ז לד:, חולין סג:.

ונזכר גיטין כט: שאמר לרבנן ותבעי לכו אי משוי שליח, וזה יען שבימיו כבר לא היה ריש מתיבתא בא"י אחרי פטירת ר' אמי ואך קיבוץ של חכמים היו בקיסרין ובטבריא ובציפורי כמבואר בערך ר' אבהו.


אבימי בר טובי[עריכה]

היה תלמידו דר' אבהו כירושלמי נזכר ר"פט שנכרית אחת אתאי לקמיה דר' אבהו א"ל לאבימי בר טובי פוק ופתח לה בגולד, וב"ב פ"ב ה"ג הורי ר' אבימי ב"ט.


אבימי בר נאזי[עריכה]

חמיו דרבינא, (צ"ל חמיו דרבנאי) נזכר ב"ק קטו. שתבע מאחד ד' זוזי - אתא לקמיה דרבינא (צ"ל דרבנאי) - מתקיף לה רב כהן - איגלגל מלתא מטא לקמיה דר' אבהו, ומזה אנו רואין שצ"ל רבנאי כי בזמן ר' אבהו לא היה עוד רבינא בעולם או שהיה תינוק קטן. וברי"ף גרס אביי בר נאזי חמיו דרבינא - איגלגל מלתא ממא לקמיה דרבא, והוא ט"ס כי הלשון איגלגל משמע שבא במשך הזמן לא"י, אבל רבא היה במחוזא ורבינא לפניו.


אבימי בר פפי[עריכה]

היה חבירו דרב נחמן ועולא, ככתובות נג., ע"ז נג: יתיב ר"נ ועולא ואבימי ב"פ ויתיב רב חייא בר אמי גבייהו, וכירושלמי כתובות פ"ד ה"יג ר"ז שאל לר"נ בר יעקב ולר' אבימי בר פפי, ושם פ"ו ה"ו גרס ר' אמי ב"פ והיא היא, ובכתובות מג. א"ל אבימי ב"פ לר"ז שקור אמרה, וכן הוא בירושלמי שם פ"ד ה"ב וה"יג ר"ז שלח לר"נ בר יעקב ולר' אימי בר פפי - א"ל שקור אמרה.


אבימי בן רחבה מפומבדיתא[עריכה]

הוא ואחיו עיפה היו בני רחבה שנשא את חומה נכדת רב יהודה כיבמות סד:, והיו תלמידי דרבה כשבועות כח: עיפא תנא (מסכתא) שבועות בי רבא פגע ביה אבימי אחיו ושאלו - א"ל אישתבשת, ובירושלמי נדרים פ"ב ה"ג ושבועות פ"ג ה"ח איתא להיפוך שאבימי אמר שמשית בנדרים שמשית בשבועות בעי חיפה מיבדקיניה, והיו נקראין בשם חריפי דפומבדיתא כסנהדרין יז: ונזכרו בשם זה בקידושין לט., או בשם סתם בני רחבה כשבת קג., סנהדרין כו..


אבימי דמן חבריא[עריכה]

היה מבקר חולים כב"ר פ"יג-טז, בזמן ר' חייא בר אבא, שאמר שם אמר לו רחב"א.


אבימי מבי חוזאי[עריכה]

ערך אבימי בריה דר' אבהו.


אבימי מהגרוניא[עריכה]

היה תלמידו דרבא כדמצינו תמיד שא"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא ככתובות קט:, ב"מ עז: צו., ב"ב קעד:, מכות יג:, ופ"א מצינו שאמר משמיה דרב הונא כיבמות סד:.


אבימי נותאה[עריכה]

נזכר ע"ז לו: אמר באלי אמר אבימי נותאה משמיה דרב פיתן ושמנן - מי"ח דבר הן, ובשבת יז: גרס אמר באלי אמר אבימי סנוותאה, וצ"ל כמו בע"ז וכן הוא בדק"ס, (והוא שם מקום כשבת קכא: וכן מובא בערוך ערך נוות).


אביין[עריכה]

ר' יהושע בר אביין יומא פ"ג סה"ה.


אבין[עריכה]

אביי בר אבין ברכות כט:, רב אדא בר אבין כריתות כא., רב אחדבוי בר אבין ע"ז לד: לגרסת דק"ס, רב אידי ב"א ברכות יד., רב איקא כריתות כ., ובשבת כ: גרס רמי בא אבין, רב אשי בר אבין שבת סו:, רב הונא ב"א ר"ה כא., ר' הונא הכהן ב"א מד' תהלים פ"קי-ג, רב חייא ב"א ברכות כז:, ר' חנינא ב"א ברכות כט:, ר' יהושע ב"א רו"ר פ"נ-ו, ר' יוסי בר אבין ברכות יג., ר' יעקב ב"א ויק"ר פ"כ-יא, ר' יצחק ב"א ר"ה יט., מריון בריה דרבין מו"ק יא:, רב נתן ב"א חולין מה:, רב בר אבין פסחים מ..


ר' אבין - רבין - ר' בון[עריכה]

דבר זה מוסכם שרבין או ר' אבין - ר' אבון ור' בון הוא שם של אמורא אחד ואך בבבלי נקרא ע"פ רוב רבין ובירושלמי ר' בון או אבון, כמפורש בפסחים ע. ששם רבין היה אבין שאמרו שם כי אתא רבין - אמר אביי אבין תכלא.

והנה אודות משפחתו ומי היו אבותיו מצינו גרסאות שונות, בקה"ר פ"א פסוק וזרח השמש אמרו יום שמת רב המנונא נולד ר' אבין בריה, ובמ' שמואל פ"ח-ט ליתא תיבת "בריה", ובב"ר פ"נח-ב גרס יום שמת רב אדא בר אהבה נולד ר' אבון, יום שמת ר' אבון נולד ר' אבון בריה, ומכל הגרסאות לא נוכל לידע את שם אביו, אך נאמנו עליו דברי עצמו מה שאמר בירושלמי קידושין פ"א ה"ז-יש. אמר ר' אבין פטור אני מכבוד אב ואם, אמרין כד עברת אמו מת אביו, כד ילידתיה מתה אמו, ומפורש באגדת דר"שג ח"ח פ"ג שהיה בבלי, וכפי הנראה שעוד בימי עלומיו עלה לא"י וזכה עוד לראות את ר' יוחנן וגם את ר"ל כקידושין מד. ר' אסי לא על לבי מדרשא אשכחיה לר"ז א"ל אף אנא לא עייל, ר' אבין הוא דעייל ואמר חברותא כולה כר' יוחנן וצוח ר"ל כי כרוכיא וליכא דאשגח ביה, א"ל (ר' אסי לר"ז) ר' אבין בר סמכא הוא? (יען שהיה אז צעיר לימים) א"ל אין, כמין ימא לטיגני הוא (שלא היה לו שהות לשכחה, רש"י), וכן אמר הלכות רבות בשם ר' יוחנן וכאשר נביא להלן.

והנה יען שהיה צעיר לימים בימי ר' יוחנן לכן נחשב לתלמיד דתלמידי ר' יוחנן, כדמצינו שהיה תלמידו דר' אבהו כפסחים פד. שא"ל ר' ירמיה כי אזלת לקמיה דר' אבהו רמי ליה, ואמר בשמו כגיטין ט:, שה"שר פ"ג-ח, פליג עמו ב"ב קמב:.

וכן ר' אבין א"ר אילעאר (או אלעא - אולא) כשבת ה., כתובות לג:, ב"ק עא. קז:, ב"מ יז., ע"ז נא., כתובות פ"ב ה"ה.

בשם ר' אחא ש"ר פ"יד-ד, תנחומא וירא-ט (עם ר' סימון) תולדות-כד, בשם ר' בנימין בר לוי כפסחים פ"ז ה"ו, הוריות פ"א ה"ו, וכן קיבל מר' זירא כשקלים ספ"ד שבעי קומי ר"ז, וביצה לח. כי סליק ר' אבא אשכחיה לר' אבין (כן הוא הגרסא האמיתית והגרסא ר' יוחנן הוא ט"ס) ור' חנינא בר פפי ור"ז.

בשם ר' יהודה בן פזי קידושין רפ"א-ג., מד' תהלים פ"קלו.

בשם ר' יוחנן ברכות לז:, שבת ה..

ר' אבין א"ר יוסי בר' חנינא שבת צד:.

בשם ר' שמואל בר יצחק שקלים פ"ג ה"א.

בשם ר' שמואל קפוטקאי קה"ר פ"ז-כג, תנחומא חוקת-טו.

בשם רש"בל ברכות ר"פו.

וכן היה בידו קבלות מדורות הראשונים כדמצינו שאמר בשם ר' מאיר כב"ר פ"מה-ד, פ"מח-יד.

בשם ר' אבא כהן ברדלא ש"השר פ"כ-יד.

בשם ר' חנינא ב"ר פ"מד-ב.

בשם רי"בל ברכות פ"ה סה"ג, מע"ש פ"ה סה"ב.

ר' אבין אמר רב נדרים מ. כמה מאמרים, ובברכות מז. בתוס' ד"ה אין מביאין מירושלמי, ר' בון בשם רב (ובירושלמי שלנו שם פ"א ה"א גרס ר' אבא אמר רב).

ובימי ר' אמי ור' אסי בא"י, ורבה ורב יוסף בבבל שהיה אז כבר גדול הדור, נתמנה אז מהישיבות להיות אחד מהנחותי להביא תורת א"י לבבל ותורת הבבלים לא"י.

וכבר בארנו בערך רב דימי שהוא היה ג"כ מהנחותי בזמן אחד עם רבין שהוסכם שמקודם ירד רב דימי לבבל עם ההלכות שבידו כל מה שהכריעו בישיבתם בהלכות ר' יוחנן ושאר גדולי הדור והוא ימסרם לראשי ישיבות דבבל ושם ישב זמן מה וקיבץ בידו הלכות הבבלים ועלה לא"י, ואח"כ שלחו את רבין לבבל כי לפעמים חזרו בהן בשמועותהין מה שאמרו בשם ר' יוחנן, ולכן מצינו בכל הש"ס הלשון "כי אתא רב דימי" ואח"כ "כי אתא רבין" (כל המקומות תמצא בערך רב דימי), חוץ מברכות מד: וע"ז סז. שאמרו מקודם כי אתא רבין ואח"כ כי אתא רב דימי, וזה שמצינו קידושין יב. סבר רב יוסף למימר - א"ל אביו הא כי אתא רב דימי - וכי אתא רבין - א"ל רב יוסף אי הכי וכו', ומזה אנו רואין כמו שאמרנו שהם היו מהנחותי בימי רבה ורב יוסף.

וכבר הארכנו בערך רב דימי והבאנו כל המקומות שנמצא כי אתא רב דימי - כי אתא רבין ושאר הנחותי, ובערך זה נביא אך המקומות שנמצא כי אתא רבין לבדו.

כי אתא רבין אמר (בלי שם האומרו) שבת קיב:, פסחים ע:, סוכה לב:, כתובות סב., ע"ז נד:.

כי אתא רבין א"ר אבהו שבת קלד:, ב"מ קה:, זבחים לג:.

כי אתא רבין א"ר אילעא ב"ב קעא:.

כי אתא רבין א"ר אלעזר עירובין עח:, פסחים עא., גיטין פו:, ע"ז יד..

כי אתא רבין אמר רב חנן בר רבא אמר רב שבת קיד: (וכבר בארנו בערך רב חנן בר רבא שהיה בר א"י, ורבין הביא משמו מה ששמע בא"י).

כא"ר א"ר חייא בר אבא קידושין עה..

כי אתא רבין א"ר יוחנן שבת ט: נד., פסחים כה., סוכה מח:, ביצה לה., ר"ה טו:, מו"ק כ. כב:, חגיגה ח:, יבמות יב: לב: לד: פט: צה: קז:, כתובות סו., גיטין נד: נז., ב"ק לו., ב"מ מה. קיח:, ב"ב נא. נה. קלט: קעו., שבועות כ: לח:, חולין לב. קיא:, בכורות נב:, תמורה יב:.

כא"ר אמר יתיב ר' יוסי בר' חנינא ואמר, נדה יח:.

כא"ר א"ר יעקב שבת ג..

כא"ר א"ר יעקב בר אידי סוף ר"ה.

כא"ר א"ר ירמיה שבועות כא., זבחים כ. (והיו חברים וכאשר נבאר להלן).

כא"ר פירשה משמיה דר' יונתן יומא מא:.

כא"ר פירש משמיה דבר פדא קידושין נד:.

כא"ר אר"ל פסחים נו:, כתובות נג. פב., ב"מ קג., ע"ז יג: לג..

כא"ר א"ר שמעון בן פזי כתובות נז., זבחים סא:.

ובירושלמי מצינו כמה פעמים ר' אבין בשם רבנן דתמן כפאה פ"ז ה"ג, תרומות פ"ו ה"ו, שבת פ"ו סה"ב, פסחים פ"ד ה"ג, גיטין פ"ה ה"ב, ע"ז פ"ג הי"ג.

וכן מצינו שמסר לר' ירמיה תורת חכמי בבל כפסחים לד., זבחים ס:, בכורות כה:, והיה עם ר' ירמיה כחבר גמור עוד בחיי ר' אלעזר (שאז היו עוד שניהם עולי ימים) כחולין ל. שאמר שם א"ל ר' ירמיה לר' אלעזר - א"ל ר' אבא לר' ירמיה - א"ל ר' אבין לר' אבא, ובחולין כ. סבר ר' אבין למימר א"ל ר' ירמיה וכו', אבל ר' ירמיה שגדל והצליח מאוד בלמודו ועוד בחיי רבו ר"ז היה כבר גדול הדור כמבואר בערכו לכן מצינו שבת סג: יתיב רבין ורב (וצ"ל ור') הונא קמיה דר' ירמיה - א"ל יישר, ופסחים פד. א"ל ר' ירמיה כי אזלת קמיה דר' אבהו רמי ליה, ובשבת קח: רבין הוה שקיל ואזיל בתריה דר' ירמיה אגורא דמיא דסדום, וב"ב קמב: ר' אבין ור' מיישא ור' ירמיה פליגי עם ר' אבהו ור"ח בר פפי ור' יצחק נפחא, (עיין ערכם), ומה שמצינו ב"ק קיב. שר' ירמיה אתא לקמיה דר' אבין לדינא, צ"ל שם כגרסת הרי"ף והרא"ש לקמיה דר' אבא. וכן כשהיה ר' אבין בא"י וע"פ איזה סיבה לא היה יכול לירד לבבל היה שולח אגרות שמה עם הלכות א"י כב"ב קלט. שלח רבין באיגרתא א"ר יהודה בן אחותו של ר' יוסי בר' חנינא וכו'. וכן גיטין ט: שלח רבין משמיה דר' אבהו, וב"ב קמד: שלח משמיה דר' אלעא, ומנחות נז., חולין מט: שלח משמיה דר' יוחנן, ובסנהדרין נא., חולין קא: שלח משמיה דר' יוסי בר' חנינא.

ואח"כ בזמן אביי ורבא כשנתרבו הגזירות בא"י ולא יכלו עמוד שם וירדו אז כמה מחכמי א"י לבבל אז ירד רבין ורב דימי בראשם וכמפורש באגרת דר"שג ח"ב פ"ג וז"ל ואח"כ בימי אביי ורבא ותרב הגזירה בא"י ונתמעטה שם ההוראה ושבו אלה שהיו מן הבבלים כמו רבין ורב דימי וכולם ירדו הנה. וזה באמת מפורש חולין קכד., נדה י: לט: כי אתא רבין וכל נחותי וכו'.

ואז כבר היה אביי הריש מתיבתא בפומבדיתא וריש הדור ולכן מצינו ברכות טז. שרבין ואביי הוו קאזלי באורחא, קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא א"ל ניזל מר (ברישא) אמר, מדסליק האי מרבנן ממערבא גס ליה דעתיה, כי מטא לפתחא דבי כנישתא א"ל רבין ניזל מר א"ל ועד השתא לאי מר אנא? א"ל הכי א"ר יוחנן אין מכבדין בדרכים.

ובאמת היה כחבר גמור לאביי כשבת כ: רבין ואביי הוו יתבי קמיה דרבנא נחמיה אחוה דריש גלותא, וב"ב קכט. כי אתא רבין אר"י - א"ל אביי אנחתת לן חדא וכו', וכתובות נג. אמר אביי זילו אמרי ליה לרבין שקילא טיבותך שדאי אחיזרי, ובחולין קי. רבין ורב יצחק בר יוסף אילקעו לבי רב פפי - אמר אביי אבין תכלא וכו', ואביי החשיבו מאוד כעדות רבא ביבמות סד: שאביי אמר על רבין שהוא בר סמכא, וישנו בחזרה (ועיין ערך רב יצחק בר יוסף).

האומרים בשמו מצינו ר' אלעזר בר' יוסי (האמורא) כמעשרות פ"ב ה"ב, וכן מה שמצינו בפסחים פ"ד ה"א, גיטין פ"ב ה"א, שבועות פ"ו ה"ד שר' אלעזר אמר בשם ר' אבין הוא ר' אלעזר בר' יוסי האמורא, (והר"הח ר"ר ליינער בסה"ד שלו ערך ר' אבין לא ידע מזה ולכן כדא מלכו שהיה ר' אבין בזמן רבי).

וכן ר' ברכיה בשמו מד' תהלים פ"קג.

ר' הונא הכהן בשמו מד' תהלים פ"קו.

ר' חונה בשמו פאה פ"ז ה"ג.

ר' יודן בשמו ב"ר פ"יב-ו.

ר' פנחס בשמו ב"ר פ"מ-ד.

רבא אמר רבין שבת יב:.

ר' תנחומא בשמו בד' תהלים פ"ב.

וכן ר' יוסי (חבירו דר' יונה) החשיבו מאוד, כפסחים פ"ד ה"ג שר' חני בעי קומי ר' יוסי - א"ל כבר קדמוך ר' אבין, דאמר ר' אבין בשם רבנן דתמן וכו'.

וקרוב מאוד לומר שר' יוסי בר בון א) חבירו דר' יוסי בר זבידא הוא בנו של רבין, ונשאר בא"י, ורבין ירד לבבל וכפי הנראה נשאר שם.


ר' אבין ב)[עריכה]

ונקרא בירושלמי תמיד בשם ר' בון, ובבבלי בשם ר' אבין. אביו היה ג"כ ת"ח שונה ברייתות ונקרא בשם אבוה דר' אבין כגיטין פ"ה, תני אבוה דר' אבין קמיה דר' זירא ובנו ר' בון כפי הנראה קיבל ג"כ מר"ז כשקלים ספ"ד ר' אבון ור' בון בעו קומי ר"ז, וכן אמר בשם ר' ברכיה כויק"ר פ"לד-טז, בשם ר' ברכיה סבא ויק"ר פ"א-ד. בשם ר' יהודה בר' סימון ויק"ר פ"כח-ו. בשם ר' פנחס שקלים ר"פז. והוא היה הריש מתיבתא בטבריא כקה"ר פ"יא-ב. ויסופר עליו בירושלמי ברכות פ"ה ה"א, שפ"א על קומי מלכותא וכשיצא הפך פניו ויצא (ואין זה ד"א לפני המלך שהיה צריך לילך לאחוריו) ובעו למקטליה וראו ב' זקוקין דנוא דנפיק ושבקוהו.

והוא נפטר במועד כירושלמי מו"ק פ"ג ה"ז, (בעיר טבריא כקה"ר פ"י-ב ואז היה כבר ר' מנא בנו של ר' יונה הריש בעיר ציפורי) ולא גמל לו ר' מנא חסד (שלה הספידו) והוון ציפוראיי אמרין עד מית שנא (שהוא שונאו), בתר מועדא עבד ליא איקריה עאל ואמר קומיהון כהדא דתני חכם שמת הכל קרוביו באינון דהוון גביה, אנן לא הוינן גביה (להן לא הספידו במועד), והניח אחריו בן גדול בתורה הנודע בשם ר' יוסי בר' בון תלמידו דר' מנא כמבואר בערכו.


ר' אבין אביו דר' אבין הלוי[עריכה]

בתנחומא הישן תזריע א"ר אבין אביו בשם ר' אבא בר כהנא אין הקב"ה מודד בבת אחת וכו', ובתנחומא בובר גרס ר' אבין הלוי, ומביא שם מכ"י רומי ורח"ם שצ"ל ר' אבין אבין של ר' אבין הלוי.


ר' אבין איש נחום[עריכה]

נזכר ילקוט בא רמז קצא ר' ברכיה בשם ר' אבין איש נחום, ויקחו להם איש זה הקב"ה, ובפס"דכ נה: גרס ר' ברכיה בשם ר' אבהו דרש נחום בשם ר' סימאי, והגרסא הנכונה צ"ל כדמובא המאמר בפסקתא רבתי פ' החודש-כד, דרש נחום בר' סימאי.


רבין בר אבא[עריכה]

נזכר חולין פו. והאמר רבין בר אבא ואמרי לה ר' אבין בר שבא, ובדק"ס ר' אבין בר שבא ואמרי לה ר' אבין בר רב שבא.


ר' אבין בר אבין[עריכה]

בב"ר פ"נח-ב אמרו יום שמת ר' אבין נולד ר' אבין בריה ועיין ערך רבין שארכתי בזה.


ר' אבין (רבין) בר רב אדא[עריכה]

הוא ואחיו רבא היו תלמידי דרב יהודה כביצה לג: שאמרו כי הוינן בי רב יהודה הוה מפשח ויהיב לן, ובתענית כד:, כתובות מ: אמרו שניהם משמיה דרב יהודה, וביומא נג: אמרו משמיה דרב וצ"ל משמיה דרב יהודה כגרסת דק"ס, ובקידושין ע: ר' אבין בר רב אדא אמר רב, וגרסת הילקוט תהלים פרשה קכב אמר רבא אמר רב אדא אמר רב.

וכן מצינו ברכות ו., פסחים ח: א"ר אבין בר רב אדא א"ר יצחק, וכן צ"ל בפסחים לד. ושם איתא בטעות ר' אבין בר רב אחא. וכן מצינו עירובין ח. יא. צט:, ב"מ קטז: שאמר בשם ר' יצחק, וכן צ"ל בקידושין כה. כבנדה סו:.

ובנדה כז. א"ר אבין בר רב אדא אמר רב מנחם איש כפר שערים, וביומא ג. אמר לרבא (וצ"ל לרבה) אמרי תלמידך, רב עמרם וכל גדולי הדור וכו'.

ומכל זה אנו רואין שהיה תלמידו דרב יהודה וחבר לרבה.


ר' אבין בר רב אחא[עריכה]

ערך ר' אבין בר רב אדא.


ר' אבין בר ר' אלעזר[עריכה]

נזכר בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ד שאמר בענין שאול גדר לפנים מגדר היה, אך הוא ט"ס וצ"ל כדמובא המאמר במ"ר ספ"ד ר' אבין בשם ר' אלעזר.


ר' אבין בר ביסנא[עריכה]

נזכר יבמות פ"א סה"א אמר בשם ר' יונתן דבית גוברין, ושם פ"ו ה"ב אמר בשם ר' אבא בר ממל.


ר' אבא בר בנימין[עריכה]

בויק"ר פ"י-ה ר' אחא ור' אבין בר בנימין בשם ר' אבא, גדול כחה של תשובה שמבטלת גזירה ומבטל שבועה, והמאמר נשנה בש"השר פ"ח-ו ובפ"דרכ קסג. ושם ר' אחא בר אבין בר בנימין וצ"ל כבויק"ר, ובמ' משלי פ"טו-יז א"ר חייא בר אבא א"ר אבין בר בנימין בשם ר' יוסי בן זמרא.


אבין בר הונא[עריכה]

בשבת סו: קלט: אמר אבין ב"ה אמר רב חמא בר גוריא כמה דרשות, ובזבחים סב: אביי בר הונא, וגרסת שיטה מקובצת ודק"ס אבין בר הונא.

ר' אבין (בון) בר חייא[עריכה]

הוא זכה עוד לראות את ר' יוחנן ור"ל, כתרומות פ"ו סה"א ר' בון בר חייא אמר קומי רש"בל, וכקידושין מד. ר' אסי לא על לבי מדרשא אשכחיה לר"ז א"ל מאי אמור בי מדרשא א"ל אף אנא לא עייל ר' אבין הוא דעייל ואמר חברותא כולה כר' יוחנן וצווח ר"ל כי כרוכיא וליכא דאשגח ביה א"ל, ר' אבין בר סמכא הוא? א"ל אין כמין ימא לטינגי (שלא היה שהות בנתים לשכח) אמר רב נחמן בר יצחק אנא לא ר' אבין בר חייא ולא ר' אבין בר כהנא אלא ר' אבין סתם למאי ג"מ למירמא דידיה אדידיה. מבואר מזה ששלשתן היו בזמן אחד ולכן מסופק רג"בי איזה ר' אבין הוא, ובירושלמי קידושין פ"ב ה"א-כ: א"ר אסי חד רב (בר בי רב) נפק מבית ועדא אמר נפק עובדא כר"י, ופריך וסמכין עליה? ומשני לא דהוה צורבא מיסמך עליה אלא דהוות מן ימא לטינגא, וזה אפשר אך אם הוא ר' אבין בר חייא או בר כהנא שהיו אז צעירים לימים מאוד (כי חי אך כח' שנה), ולכן מספקא להגמרא תמיד בינו לבין ר' אבין בר כהנא כסנהדרין סג., זבחים ט. אמרו ר' אבין בר חייא ואיתימא ר' אבין בר כהנא, וכן בתמורה כ: ששקיל וטרי עמו כחברים.

ועיקר קבלתו היה מר' זירא ר) כדמאי פ"א ה"ג, מעשרות רפ"ב, כלאים פ"ד ה"ג, ר"ה פ"א ה"א, ביצה פ"א ה"א, כתובות פ"ד ה"ה, שבעי מר"ז, ומה שמצינו זבחים קה: בעי מיניה ר' זירא מר' אבין (כן הוא בשיטה מקובצת ודק"ס, כי הר' אמי בר חייא לא נמצא בשם מקום) בר חייא, הוא ר"ז השני, או שצ"ל בעי מיניה מר"ז ר' אבין בר חייא.

וכן קיבל מר' הילא או ר' לא כדמאי פ"א ה"ב, יומא פ"ג ה"ה, ובגיטין פ"ד ה"ב א"ר לא צריך שיהא מכיר - ר' אבין בר חייא בעי קומי רבי [לא] הגע עצמך וכו'.

וכן אמר בשם ר' בא בר ממל כמו"ק פ"ר ה"ב.

ובשם ר' שמואל בר אבא כפסחים פ"ה סה"ב, שקלים פ"ב ה"ה, ובשם שמואל בר יצחק כתרומות פ"ז ה"א, שבת פ"ז ה"א, ור' ירמיה ישב עמו כשקלים פ"ב ה"ח, ור' ירמיה אמר בשמו כמו"ק פ"א ה"ב. וכן מצינו שר' מנא ב) דיבר עמו כחלה פ"ד ה"ז וכן ר' נסא אמר בשמו כב"ק פ"ט ה"ה.

אבל לא האריך ימים כברכות פ"ב ה"ח וש"השר פ"ו פ"ג כשמת ר' בין בר חייא היה בן כח' שנה ור"ז הספידו ואמר עליו יגע ר' אבין בתורה בכ"ח שנה מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד למאה שני ואמר עליו משל נפלא ע"ש.

ונוכל לידע לערך זמן פטירתו ביודע שר' יוחנן נפטר לערך תקצט לשטרות, ואף אם נאמר שר' אבין היה אז אך בן ט"ו א"כ נפטר לערך תרי"ד ור' מני היה אז צעיר לימים כי לא הכיר את ר' יוחנן, כמבואר בערכם. ובספר אהבת ציון וירושלים תרומות פ"ו ה"א ידחה כשאט נפש את דברי הגאון בעדה"ר עלי חנם.


ר' אבין (בון) בר חייא בריה דר' שמעון[עריכה]

נזכר נזיר פ"ד ה"ד ועיינתי בדפוס קראטאשין ושם ליתא תיבת בריה דר"ש.


ר' אבין הלוי בר חמא[עריכה]

נזכר תנחומא וישב-טו, ודעת הר"שב שם שהוא ר' אבין בר חייא, ומשני יו"דן נעשה מ"ם.


ר' אבין בר חנין[עריכה]

נזכר מד' שמואל פ"יז, ובפדר"כ מה. המאמר ושם ר' אבין בשם ר' חנין, וכן צ"ל במד' שמואל.

רבין בר חיננא (או חנינא)[עריכה]

שנים היו אחד היה תלמידו דרב חסדא ככתובות נג. יתיב רבין בר חנינא קמיה דרב חסדא וקאמר משמיה דר' אלעזר א"ל אי לאו דקאמרת לי משמיה דגברא רבה וכו', ובמנחות ל: רבין בר חיננא (ובחולין עה: בר חנינא) אמר עולא א"ר חנינא. ומצינו אותו בא"י כחולין קכב. יתיב ר' זירא וקמבעי ליה - א"ל רבין בר חיננא הכי אמר עולא ארי"בל - א"ל ר"ז חדא הויא לך אמרת, תא חזי מה בין תקיפי דא"י לחסידי דבבל, והמעשה היה בא"י ששם קראו את ר"ז חסיד דבבל כפר"שי, וגם כשהיה ר"ז בבבל לא בא לידי מדרגה כזו והיה אך מתלמידי דרב יהודה.

ויש רבין בר חיננא אחי רב דימי תלמידו דרבא כב"ב יג: רבה (רבין, דק"ס) בר חיננא ורב דימי בר חיננא שבק להו אבוה ב' אמהתא אתו לקמיה דרבא, וזה רבין נזכר פסחים קט: אמר רב אשי אמר לי רבין בר חיננא שלחן של מקדש של פרקים הוה.


אבין (רבין) בר [רב] חסדא[עריכה]

בגיטין ה: רבין בר רב חסדא הביא גט לקמיה דר' יוחנן וכן הוא בגיטין פ"א ה"א-ב, וב"ר פ"יא-ב אבין בר חסדאי אמר צריך לשלשל, ובש"השר פ"ז-ג אבון בר חסדי אמר אית אתרין דקריין וצווחין לזהרא סהרא, ובתנחומא תשא-א המאמר הזה בשם אבין בר רב חסדא, ובפסקתא אבתי תשא ס"ב אבין בר חסדא, ובש"השר פ"ז-ט אבון בר חסדי אמר באתרין צווחין לאלבנייה סנסנייה, ובשבת קמז: לגרסת הרי"ף והרא"ש ודק"ס אבון בר רב חסדא א"ר יוחנן צריך לקשר וכו'. וזה כונת היוחסין שמביא אבין בר חסדא אר"י בסוף חבית.


ר' אבון בי ר' יוסי[עריכה]

נזכר בירושלמי הנדפס כעת על חולין ח., ואולי צ"ל בש"ד יוסי או שהוא בנו של ר' יוסי בר' בון.


ר' בון (אבין) בר כהן[עריכה]

נזכר מע"ש פ"ד ה"ו אמר קומי ר' יסא בשם ר' אחא.


ר' אבין בר כהנא[עריכה]

הוא היה חברו דר' אבין בר חייא כמבואר בערכו, ובתמורה כ: בעי ר' אבון בר חייא מיניה, אך ר"א בר חייא מת בקוצר ימים והוא האריך ימים, והוא קיבל מר' לא או אילא, ובעירובין פ"ט ס"הא, פסחים רפ"ג, גיטין פ"ז ה"ג, ב"ב פ"ח ה"ח אמר קומי ר' אילי, וביבמות פ"יג ה"ב ר' אבין כהנא בשם ר' הילא וצ"ל בר כהנא כבתרומות פ"א ה"ג אך שם איתא שאמר בשם רבנן, ובתרומות פ"ח ה"ה ר' יניי בשם בר ישמעאל חלה סלקון לגביה ר"ז ור' הושיעה ור' בון בר כהנא ור' חנניה חברון דרבנן מבקרתיה - כר נחתון קם ר' אילא עם ר' בון בר כהנא. וכן מצינו שבעי מר' אימי כב"ק רפ"ה, ונזכר שקלים פ"ב ה"ב, וכל גדולי הדור הרביעי קבלי ממנו, ר' יסי (הוא ר' יוסי) ור' חזקיה אמרו בשמו כעירובין פ"ז סה"ד, ר' אחא ככתובות פ"ו ה"א, ר' יונה כהוריות פ"ב ה"ח, ובזמן ר' מנא בנו של ר' יונה היה כבר זקן גדול כמו"ק ספ"א ר' מנא שאל לר' יונה אביו א"ל פוק חמי חד סב - נפק ואשכח לר' בון בר כהנא ושאל לו.


רבין (ר' אבין) בריה דר"נ[עריכה]

הוא היה תלמידו הגדול דרב יהודה כב"ב קז. מתני ליה רב יהודה לרבין (ר' אבין בר ר"נ, דק"ס) ושם להלן א"ל רב יהודה רבין אחי כמה פעמים. וכן מצינו יבמות קט: שהקשה לרב ששת, ובמנחות כו: לגרסת דק"ס א"ל רב חסדא לרבין בר"נ אסברא לך, וגרסא שלנו רב יהודה לרבא ב"י, וביבמות פד: מתיב ורבא מתרץ דבריו, ונזכר ב"ב צד: תני רבין בר"נ.


רבין בר עולא[עריכה]

נזכר עירובין ח. לגרסת דק"ס, וקרא שם לרב ביבי בר אביי רבי.


רבין בר קיסי[עריכה]

נזכר חולין כ: אמר רבינא אמר לי רבין בר קיסי, אך גרסת מהר"של רבא, ועיין ערך רביא.


ר' אבין (רבין) בר שבא[עריכה]

נזכר חולין פו. שאמר משעלו בני הגולה פסקו הזיקין וכו', וקרוב מאוד לומר שהיה בר א"י ומשם הביא המאמר הזה מה שהיה ידוע אודות ר"ח ובניו ובימי הנחותי ירד עמהם לבבל וזה שמצינו חולין מח. אמר רבא, רבין בר שבא אסברא לי.


רבין בר שמואל[עריכה]

בב"ב מג. אמר משמיה דשמואל, ובירושלמי כלאים פ"ה ה"ה ר' אבין בשם שמואל, וגרסת הרא"ש בפירושו שם ברד"בז כלאים פ"ו ה"ב ר' אבין בר שמואל.


ר' אבין בריה דר' תנחום בר טרפון[עריכה]

נזכר בכורים רפ"ב.


רבין דמן גרש[עריכה]

בגיטין פט: עבד רפואה לבת רב אשי ואתסיא.


אבין דמן נשיקיא[עריכה]

בשבת קכא. יסופר שרב יהודה ורב ירמיה בר אבא ורב חנן איקלעו לגביה, לרב יהודה וריב"א הביא לכבודם פורייתא, אבל לא עבור רב חנן בר אבא, אשכחיה דמתני לבריה - א"ל אבין שטיא מתני שטותא לבניה.


ר' אבין הלוי[עריכה]

(דרשן גדול בדור הרביעי בא"י).

כפי הנראה קיבל מר' אבא בר כהנא, כתנחומא תזריע-ח שאמר בשמו, ודרשותיו היקרות הגיעו גם לבבל כדמובא סוף ברכות שאמר כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו, מכאן לבעל קורה שיכנס בעביה של קורה, כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה, הנפטר מחברו יאמר לו לך לשלום, מן המת לך בשלום.

ובמדרשים נקרא בשם ר' אבין הלוי ברבי, כתנחומא וירא-מו יספר בלשון מליצה איך בא השטן להסית את אברהם ויצחק, ושם חיי שרה-ב וישלח-כא דורש הפסוק מהו לתלפיות שכל הפיות מתפללין בו, שם וארא-יד שממכת דם העשירו ישראל שהמצרי שלם לישראל בכסף מלא ליתן לו מים, ושם נשא-לד אמר מהו מלך הכבוד שהוא חלק מכבודו ליראיו, וכן נזכר בתנחומא שמות-א-ז, בא-מ, בשלח-יג, תצוה-ד, תשא-ד, תזריע-ד, אמור-ך, בחקתי-ו, ובמדבר רבה פ"יד-ג א"ר אבין הלוי ב"ר יוסף, נראה שהיה כתוב בר"י הוא ברבי ונעשה מזה בר יוסף.


ר' אבין זוטרתי[עריכה]

ביוחסין מביא שאמר בשם ר' יהודה בר זבינא, ומקורו ברכות יב:, וגרסא שלנו ר' אבהו בר זוטרתי ובדק"ס הגרסא אמר רבי בר זוטרתי.


רבין חסידא[עריכה]

נזכר קידושין נט. שהלך לקדש אשה לבנו ולבסוף קדשה לנפשיה.


ר' אבין נגרא[עריכה]

בשבת כג: יסופר שרב הונא היה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דר' אבין נגרא וראה שהוא רגיל בשרגי טובא (לכבוד שבת) אמר תרי גברי רברבי נפק מהכא, נפקי מינייהו רב אידי ורב חייא, עיין ערכם. ומה שמביא בסה"ד ממד' שמואל רפ"ז ר' בין בר נגרי, צ"ל שם ר' אייבו בר נגרי וכמבואר בערכו.


רבין סבא[עריכה]

היה תלמידו דרב פפא כב"ב קמו: שיתיב קמיה, ובקידושין נג: תרגמא רבין סבא קמיה דרב וצ"ל קמיה דר"פ כמו שמובא בדק"ס בפסחים עד: אות פ'. ומה שמצינו פסחים עד: רבין סבא טפליה בר גוזלא לרב, שם צ"ל רב ייבא סבא שהיה באמת תלמידו דרב כמבואר בערכו.


אבין צפוראה[עריכה]

בשבת כט: יסופר שגרר ספסל (בשבת) בעליתא דשישא לעילא מר' יצחק בן אלעזר.

ומה שכתב ביוחסין "בפ' ג' דהוריות בזמן ר"ל" ותמה ע"ז בסה"ד, נפל אך טעות קטן ביוחסין והמה שייכים לערך אבין רמאה הסמוך לו וז"ב.


אבין רמאה[עריכה]

ערך אבא יודן רמאה.


אבא תורן[עריכה]

בשבת קכב: שמואל איקלע לבי רבין תורן ופרש"י שם מקום, וקרוב לומר שהיה רם הקומה וקראוהו ע"ש תורן וכבכורות מה:.


אבינא[עריכה]

ר' אבא בר אבינא שבת ס:, ר' אלעזר בר אבינא ברכות ד:, ר' יעקב בר אבינא שבועות פ"ו ה"ג, שילא בר אבינא ע"ז כב:, רב תחליפא בר אבינא חולין ס:.


ר' אבינא (או אבונא ובבבלי לפעמים רבינא)[עריכה]

הוא היה בבבל תלמידו דר"ה כמפורש גיטין סו., וכן קיבל מרב ירמיה בר אבא כשבת קלז: ר' אבינא א"ר ירמיה בר אבא אמר רב, וכן מה שמצינו פאה פ"ג ה"ז, נדרים פ"ד ה"א, ר' אבינא א"ר ירמיה, ובנדרים פ"א ה"א א"ר אבינא, ר' ירמיה בעי אהן יוסטא וכו', הוא רב ירמיה בר אבא, ובשבת פ"א הס"ד אר"ז בר אבונה בשם רב ירמיה, צ"ל אר"ז בשם ר' אבינא בשם רב ירמיה (בר אבא) כידוע שר"י בר אבא נקרא בירושלמי כמה פעמים בשם סתם ר' ירמיה, וכן הוא ב"מ ר"פו רב בינה ר' ירמיה בשם רב, וכן היה בידו קבלות שאמר בשם רב ככתובות פ"יג ה"ד, סנהדרין פ"ג ה"ז.

וכן קיבל מרב חסדא כפסחים נט. רבינא אמר רב חסדא, וכתובות כד: מחלוקת רב חסדא ור' אבינא.

וכן מצינו בכתובות נג. ר' אבינא בעי מרב ששת, ובכורות טו. בעי רבינא מרב ששת, (וזה יען שרבינא ור' אבינא אחד הוא, וכן כתב הרשב"ם ב"ב עד. שרבינא הוא כמו ר' אבינא).

וכן מצינו חולין נו: ר' אבינא אמר גניבא אמר רב, ושם מד. גרס רבינא אמר גניבא.

והיה גדול כ"כ עד שהורה הוראות לבני פקתא דערבות (והיא עיר בסביבות סורא כמו"ק טו. שרב הורה להם), ואח"כ הלך לא"י והיה שם מגדולי הדור.

עם ר' אימי כשביעית פ"ד ה"ב, עם ר' זעירא ור' יעקב בר אחא ישב ביחד כפסחים פ"ה ה"ה, יומא פ"א ה"א ד:, וכן מצינו שר"ז שאלו בכתובות פ"ט סה"ה.

ובגיטין סו. ובירושלמי שם פ"ו ה"ה יסופר שגניבא יצא למקטלא כי הוה נפיק אמר הבו ד' מאה זוזי לר' אבינא מחמרא דנהר פינא אר"ז דרא ר' אבינא לסלתיה ואזל לגביה דרב הונא רביה, (פירש שילך לבבל ולפי שיטת ר"ה יגבה הירושה) ולא לפלא מה שגניבא נתן לו הירושה יען כי הוא כמעט האחד שהיה תלמידו לאמר בשמו, (ובספר חקרי לב ח"א צד 2 שגג בזה וחשב שהוא רבינא חברו דרב אשי).

האומרים בשמו מצינו את ר' אילא כירושלמי רפ"ג דיבמות, ר' יונה ור' יוסי כשביעית פ"ב ה"ג, ובחלה פ"א סה"א ר' יוסי בשמו, ר' יוסי בר' בון בשמו חלה פ"א סה"ג ר' יעקב בר אחא בשמו שביעית פ"ח ה"ז, כלאים פ"ז ה"ג. ר' זריקן מצינו כלאים פ"ט ה"ב שאמר יהבו לר' אבינא ביעתא במפה, ונראה שהיה כמו חברים עם ר' אבין ואף שלא מצינו שדברו פא"פ אבל מצינו ברכות ז. ל. א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא, וכל מצינו בכורות לג. במערבא אמרי משמיה דרבינא, ובתמורה כד. הגרסא ר' אבין ושניהם צדקו שהיה מסופק להם מי הוא בעל המאמר, אבל א"א לומר שהוא רבינא חברו דרב אשי יען שבימיו כבר נחרבו כל ישיבות בא"י.

ונזכר קידושין עא., ב"ב קע. בשם ר' אבינא, וע"ז ר' אבינא אמרו שהוא רבינא הקדמון.

ומה שמצינו ברכות ד: א"ר אלעזר א"ר אבינא כבר מוגה שצ"ל א"ר אלעזר בר אבונא וכן הוא בדק"ס.


ר' אבונה בר סחורה[עריכה]

נזכר פסחים פ"י ה"ה.


ר' אבונה בר שילא[עריכה]

ערך רבינא בר שילא.


ר' אבונה זעירא[עריכה]

בשביעית פ"ד ה"ב יסופר שראוהו רץ אחר החמור בשבת (שכפאוהו עכ"ום), ובסנהדרין פ"ג ה"ד הגרסא ר' בונא זעירא.


ר' אבונא ספרא[עריכה]

נזכר במ' סופרים פ"יב ה"ד. ר' יונתן ספרא דגופתרא נחית להכא, חמא לר' אבונא ספרא קרא שירת הבאר ובירך לפניה ולאחריה א"ל ועבדין כן? א"ל אד כדון וכו'.


אבירם[עריכה]

(דתן ואבירם בני אליאב. רפ"טז במדבר)

ר' יהושע בן אבירם אס"ר פ"ד-ד.


ר' אביתר[עריכה]

(אביתר בן אחימלך הכהן, שמואל-א פכג-ז).

אמורא בא"י בדור השלישי, הוא היה חברו דר' יונתן (תלמידו דר' יוחנן) כאשר יסופר גיטין ז: ששלח לרב חסדא גיטין הבאין משם לכאן אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ורב יוסף הקשה מאן לימא לן דר' איבתר בר סמכא הוא, ועוד הא איהו דשלח לרב יהודה בני אדם העולין משם לכאן הם קיימו בעצמם ויתנו הילד בזונה, וכתב ליה בלא שרטוט - א"ל אביי אטו כל דלא ידע הא דר"י לאו גברא רבה הוא? ועוד הא ר' אביתר הוא דאסבים מריה ע"י, דאשכחיה ר' אביתר לאליהו א"ל מאי קא עביד הקב"ה ע"ל עסיק בפלגש בגבעה ומאי קאמר א"ל, אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר.

מאמריו נזכרו ברכות פ"ט ה"א, ב"ר פ"מח-יב, פ"פח-ב, ש"ר פ"א-כט, ויק"ר פ"יח-ד, שה"שר פ"ז פסוק ד'.

ומצינו שהיו לו שני בנים כמפורש שביעית פ"ו ה"א-יח, ושם איתא ב' בני אביתא דדמא.


אבלט[עריכה]

חכם גדול מחכמי אומ"הע והיה אוהב ורע לשמואל ויסופר ע"ז ל. שמואל ואבלט הוו יתבי אייתי קמייהו חמרא מבשלא משכיה אבלט לידיה (שלא ליגע בהיין) א"ל שמואל שיין מבושל אין בו משים יין נסך, ובשבת קכט. קרא לשמואל חכימא דיהודאי, ושם קנו: שמואל ואבלט הוו יתבי והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא א"ל אבלט האי גברא אזיל אלא אתי דטריק ליה נחש וימות, א"ל שמואל אי בר ישראל הוא אזיל ואתי וכן הוה, ובירושלמי שבת פ"ג סה"ג וביצה פ"ב ה"ה אבלט שאל מלוי סריסא, בל"ס צ"ל מלוי בר סיסי.

אבמרי אחוי דר' יוסי[עריכה]

ערך ר' אבא מרי.


אבגימוס[עריכה]

ערך גימוס הגרדי.


ר' אבסומכוס[עריכה]

נזכר סנהדרין ספ"ג שבא לדין עם אחד לפני ר' אלעזר על עסקי רחיים ויצא חייב ואחר גמ"ד הביא עדים שהדין עמו, ופסק ר' יוחנן שיכול לסתור הדין.


אבסקנטה[עריכה]

נזכר ע"ז פ"א ה"ט, ולדעת סה"ד הוא שם חכם אבל האמת שהוא לשון רומי דבר המורה על חלוק כבוד כדמובא בערוך, וכברכות פ"ט סה"א הגרסא אבסקטא.


אבקולס[עריכה]

ר' זכריה בן אבקולס בזמן החורבן כגיטין נו..


אברם חוזאה[עריכה]

נזכר גיטין נו. מקשו על רבא והתני אברם חוזאה אין נפרעין וכו'.


אבישלום[עריכה]

(מעכה בת אבישלום, מלכים א, פטו-ב)

ר' נתן בר אבישלום ברכות כב., ר' שמעון בר אבישלום ברכות ז:.


ר' אבשלום הזקן (תנא)[עריכה]

נזכר מכלתא בשלח מס' דויהי פ"ג, ואפשר שהוא אבי ר' נתן הנזכר ברכות כב. בברייתא, אבל גרסת הגר"א ר' אבטילוס וכן הוא בש"ר פ"כא-ח.


אגובר[עריכה]

נזכר עירובין סב. בי כנישתא דבי אגובר בזמן רבא, וכן תענית כו. רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר ופרש"י שם אדם.


אגרא[עריכה]

חילפא בר אגרא (תנא) שבת קה:, ר' יהודה בר אגרא חולין קלד..


אגרא[עריכה]

חמיו דר' אבא. נזכר חולין קד: בלשון תני אגרא חמוה דר"א הוא תני לה והוא אמר לה, ובמנחות כט: שאיפסקא ליה כרעא דה"י דהעם בניקבא (בתפילין שלו) אתא לקמיה דר' אבא וכו'.


אגריפוס המלך א)[עריכה]

הוא היה בן אריסטובלוס בן הורדוס אשר ילדה לו מרים נכדת הורכנוס בן ינאי המלך, כמבואר באריכות ביוסיפון במלחמת היהודים פ"יז, והוא היה מלך כשר ומלך שש שנים ועשה טובות הרבה לישראל והוא התחיל לבנות חומה נשגבה סביב ירושלים, וזה אגריפוס נזכר פסחים קיז: שהיה רגיל לאכול בתשע שעות ופי' רש"בם שהיה ממלכי חשמונאי ובתוס' שם ד"ה אפילו, חולקין עליו כי בסוטה מא. במשנה אמרו כשהגיע למקרב אחיך תשים עליך מלך זלגו עיניו דמעות א"ל אל תתירא אחינו אתא ופרש"י מלך ישראל היה מזרעו של הורדוס, אבל הצדק עם הרש"בם יען שמצד אמו היה מזרע החשמונאים, ומצד אביו מזרע הורדוס.

וכן נזכר במשנה בכורים פ"ג ה"ד שאמרו אפילו אגריפוס המלך נוטל הסל על כתיפו, ופסחים סד: יסופר שפ"א רצה לידע מנין ישראל וצוה לכה"ג למנות הפסחים, ובכתובות יז. אמרו עליו שהיה עובר מלפני הכלה ושבחוהו חכמים.

ובויק"ר פ"ג-ה יסופר שפ"א רצה אגריפס להקריב אלף עולות וצוה לכה"ג שלא יקריב לשום אדם היום זולתו, ובא עני אחד עם שני תורים והקריבן, והמלך א"ל שיפה עשה, ובע"ז נה. שאל אגריפס שר צבא [ובדק"ס אגריפא שר צבא] של אגריפוס את רבן גמליאל [הזקן] ופר"שי שהיה נכרי וממונה על החיילים בימי אגריפוס המלך.

ומפורש ביוסיפון שהניח אחריו ג' בנות ובן קטן אחד ג"כ בשם אגריפוס ויען שהיה עוד צעיר לימים לכן לא מלך תחתיו ונספחה ארץ יהודה למדינת רומי תחת פחה והגמון.

ואח"כ קודם החורבן מלך אגריפוס בנו אבל אך צל של מלך היה לו. ונראה שזה אגריפוס הוא הנזכר סוכה כז. שאל אפוטרופוס של אגריפוס המלך את ר' אליעזר, וידוע שר"א היה קודם החורבן.


אדא[עריכה]

רב אחא בר אדא שבת יז., ר' חייא בר אדא (מקרי דרדקי דר"ל) כתובות קיא:, חמא בר אדא (שליח ציון בזמן ר"נ) ביצה כה:, רב חנא בר אדא ברכות סב:, ר' יעקב בר אדא סנהדרין סו:, רב נחמן או נחמני בר אדא עירובין לד: וביצה לא:, רב שימי בר אדא (בזמן ר"פ) נזיר נ:.


רב אדא[עריכה]

מצינו ר' אבא בר רב אדא שבת קל., ר' חנינא בריה דרב אדא שהש"ר פ' כי טובים, ובירושלמי ברכות פ"ד ה"ד ר' חנניה בריה דרב אדא, מר בר רב אדא שבת קמ:, רבא ורבין בר רב אדא ביצה לג:, רבה בר רב אדא סוכה ג..


אדא[עריכה]

בסוטה לח: אדא א"ר שמלאי, ובתרומות פ"י ה"ו ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן העיד אדא חבירנו לפנינו בששים, והמאמר הזה כחולין צח. ר' יעקב בר אידי ורש"בג משמיה דרי"בל, ונראה שכן צ"ל בירושלמי רש"בג בשם ר' יוחנן העיד אדא חבירנו.


ר' אדא בר אבא[עריכה]

לקמן בערך רב אדא בר אהבה ב).


רב אדא בר אבימי[עריכה]

(אמורא בא"י בדור הרביעי).

היה תלמידו דר' חנינא (חברון דרבנן) כעירובין ט: דתני קמיה, ושם יב. ואמרי לה קמיה דר' חנינא בר פפי, וביוחסין היה גרסתו אבא בר אבימי, וברש"י שם יד: ד"ה משום, אדא בר מניומי, וכן היה תלמידו דר' זעירא, ור' חזקיה ור' נחום חבריו כברכות פ"ט סה"ב, ובתענית פ"א ה"ג איתא בר איבומה וצ"ל בר אבימי.


רב אדא בר אבין[עריכה]

נזכר כריתות כא. אך ביומא עד: הגרסא רב אידי בר אבין.


רב אדא בר אהבה[עריכה]

ובירושלמי בר אחא, אחוה, אחווה, זמן לידתו נזכר קידושין כב: שרבי קודם פטירתו אמר, אקרא דאגמא (עיר קרובה לפומבדיתא כב"מ פו.) איכא בבבל אדא בר אהבה יש בה, היום יושב בחיקו של אברהם אבינו, ובל"ס הצדק מה שמביא רש"י שאז נולד ר"א בר אהבה וכן הוא בב"ר פ"נח-ב יום שמת רבינו נולד רב אדא בר אהבה.

ובזה ידוע לנו שנולד לערך תקה לשטרות.

הוא היה תלמידו הגדול דרב כדמצינו רב אדא בר אהבה אמר רב ברכות מב:, עירובין ז: נט:, ביצה יג:, כתובות כד. מ. סב:, גיטין כו:, ב"ב קע., מכות כג:, שבת פ"א ה"ב ספי"ד, סוף שקלים, ב"ק פ"ד ה"ב, שבועות פ"ו ה"ב, קידושין פ"א ה"ו, ובברכות מב: כשנפטר רב הלכו תלמידיו בתריה כי הדדי ישבו לאכול לחם ולא ידעו הדין בזימון, קם רב אדא בר אהבה אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא אמר נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן.

וכפי הנראה היה גם שמואל רבו, וכן שמע הלכות בשם ר' יוחנן כאשר אמר ע"ז מ. מתלתא קראי שמיע לי מרב ושמואל ור' יוחנן. והנה מלבד גודל תורתו היה חסיד ומלומד בנסים כאשר העיד עליו רבו כתענית כ: ההיא אשיתא רעועה דהואי בנהרדעא דלא הוה חליף רב ושמואל תותה, יומא חד איקלע רב אדא בר אהבה להתם א"ל שמואל (לרב) ניתא מר ונקיף א"ל לא צריכנא האידנא דאיכא רב אדא בר אהבה בהדן דנפיש זכותיה ולא מסתפינא, והאמת כן כי חסידותו היה עד להפליא כאשר יסופר עליו ברכות כ. שפ"א ראה אשה אחת לבושה כרבלתא (בגד שעטנז) בשוקא והוא סבר דבת ישראל היא קם קרע מינה, ואח"כ נמצא שהיא נכרית והוצרך לשלם ד' מאה זוזי, ושאלה מה שמה ואמרה "מתון" אז השיב בדרך הצחות מתון מתון ד' מאה זוזי שויא.

ובנזיר נז: ששאל פ"א לר"ה לדידך מאל מגלח, וב"ק פ. שאל ל"ה דידך מאי (מי שומר בהמה דקה שלך) והשיב לו "חובה אשתי" א"ל חוב תקברון לבניה והיה כשגגה שיוצאה מלפני השליט וכל שניה לא איקיים זרעא לר"ה מחובה.

ובתענית כ: יסופר שר"ה היה לו חמרא בבית רעוע ובעי לאפנייה והתיירא שמא תפול הבית, ועייליה לרב אדא ב"ר להתם ומשכיה בשמעתא עד דפנייה, בתר דנפיק נפל הבית ור"א בר אהבה הרגיש בזה ואיקפד.

וברכות ה: יסופר שפ"א נתחמץ יינו דר"ה ד' מאה חביות ועל רב אדא בר אהבה ורבנן אצלו וא"ל לעיין מר במיליה א"ל ומי חשודנא בעינייכו? א"ל מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא? וכשמצאו החטא והוא קיבל עליו שלא לעשות עוד כן אמרו שהמחומץ נעשה יין, ובירושלמי תענית ספ"ג יסופר כד הוה בעי ייחות מטרא הוה שלח חד מסאניה, כד הוה שלח תריהון הוה עלמא טייף.

וזכה לאריכות חמים וכששאלוהו במה הארכת ימים השיב מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני, ולא הרהרתי במבאות המטונפות, ולא הלכתי ד' אמות בלא תורה ובלא תפלין, ולא ישנתי בב"המד לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא ששתי בתקלת חברי, ולא קראתי לחברי בחניכתו, ובירשולמי תענית ספ"ג, אמרו עוד מעלות שמימיו לא קדמו אדם לב"הכנס, ולא הניח אדם בב"הכנס ויצא, ולא שמח בתקלת חברו ולא באת קללת חברו על מטתו ולא הלך אצל מי שהיה חייב לו.

חבריו היו כל גדולי דור השני, ר"ה כברכות כב. שא"ל ר"ה לרב חסדא, רב אדא ב"ר קאי כוותיך, ובעירובין עח. שקלו וטרו יחד בהלכה, מחלוקתן פסחים פ. נדרים פא. ובירושלמי שם פ"ט ה"א.

רב כהנא חולק עמו ברכות מג..

ורב נחמן שהיה אז גדול הדור קיבל ממנו הלכות רב כעירובין נט:, ב"ק כד., קידושין נד:, ובמנחות מב. ר"נ אשכחיה דרמי חוטי וקמברך לעשות ציצית א"ל הכי אמר רב ציצית אין צריכה ברכה, נראה שצ"ל שרב אדא ב"א אמר כן לר"נ, וכן מצינו חגיגה כה. ששקיל וטרי עם ר"נ.

מקומו הקבוע היה בפומבדיתא ושם הרביץ תורה ברבים עם חתנו רב חנא כיבמות קי: אר"נ אשכחתיה לרב אדא בר אהבה ולרב חנא חתניה דיתבי וקמקוו אקוותא בשוקא דפומבדיתא ואמרי וכו'. וכל גדולי הדור היו תלמידיו כר' אבא ב"ב קע. ר' בא בר המנונא בשמו ברכות פ"א ה"ב-ז:, גיטין פ"ח סה"ג, קידושין פ"א ה"ו, ר' אבא בר זבדי אמר בשמו שבת פ"א ה"ב, רב אידי בר גרשום בשמו כריתות ט., רב ביבי משמיה עירובין עה:, רב המנונא שאלו גיטין פא:, אמר בשמו שבועות פ"ו ה"ב, כתובות פ"ד ה"ה, קידושין פ"א ה"ו, רב המנונא סבר אר"א בר אהבה כתובות מ., גיטין כו: פא:, ר' חונה (הוא ר' הונא תלמידו דרב חונא) בשמו עירובין פ"ד ה"ג.

ר' יעקב בר אחא ר' בא בר המנונא בשמו גיטין פ"ח סה"ג, ר' חייא בר אבין שאלו שבת קמ., רב חיננא בר אידי בעי מיניה פסחים עה., ויתיב קמיה כע"ז ז..

רב מלכיה משמיה כע"ז לה:, וביצה כח: איתא ר"א בר אהבה אמר רב מלכיה אך גרסת הב"ח והגר"א להיפוך.

ר' שמואל בר חלפתא (או תחליפא) משמיה ברכות פ"ג סה"ה.

מקורותיו הפרטים מצינו שבת קלה. ויבמות פ"ח ה"א שנולד לו בן מהול ואהדריה אתליסר מהולאי עד דשווייה כרות שפכה ואמר תיתי לי דעבדי אדרב, ור"נ א"ל שגם אדשמואל עבר, וגם בת היה לו שנשאת לרב חנא כיבמות קי:.


רב אדא בר אהבה ב) בימי רבא[עריכה]

שמו האמיתי היה רב אדא בר אבא ואך לפעמים נשתבש ע"פ המעתיקים וכתבו ר"א בר אהבה.

הוא היה תלמיד מובהק לרבא בישיבתו הפרטית שהיה עוד בחיי רב יוסף כמבואר ב"ב כב., והיה מסדר מתניתא ע"ד זימנין כנגד תורה נביאים וכתובים ועייל לקמיה דרבא כתענית ח., הקשה לרבא כשבת צד: קלח:, פסחים ס:, יומא יד. עג., יבמות סא: (קראו רבא מבלי לב), נדרים כו:, (וכן צ"ל ב"מ סג:), ב"ב קלג., סנהדרין פא., מכות ח., חולין כה. עד..

אמר משמיה דרבא פסחים יד., ובכתובות סח: א"ל רבינא לרבא אמר לן ר"א בר אהבה משמך, מתרץ דברי רבא כב"ק לא:.

וכן ישב לפני אביי כיבמות קכב. שעכ"ום אחד אמר שהרג ישראל ואתאי אשתו לקמיה דאביי (להתירה להנשא) אמר לה רב אדא ב"א זיל לקמיה דרב יוסף דחריף סכינא, ובקידושין עו: יסופר שאושפזיכניה דר"א בר אבא היה גר, והוו קמנצי איהו ורב ביבי בענין שררות העיר אתו לקמיה דרב יוסף, ורב יוסף רצה לפוסלו מפני שהוא גר א"ל רב אדא ב"א הלא אמו מישראל, וע"י הכשירו ואמר אביי מאן דמשרי צורבא מרבנן באושפזיכניה לאשרי כר"א ב"א דידע למהפיך בזכותיה.

וכן מצינו שאמר משמיה דעולא כב"ק נה..

וסיבת מיתתו יסופר ב"ב כב. שרב דימי מנהרדעא הביא גרוגרות בספינה א"ל ריש גלותא לרבא שיראה אם הוא צורבה מרבנן נקיט ליה שוקא, ושלח רבא לרב אדא בר אהבה לבודקו, אזל ובעי מיניה ולא יכול להשיבו, ושאלו רב דימי אם הוא רבא, טפח ליה בסנדליה אמר! בין דידי לרבא איכא טובא מיהו אנך רבך, ורבא רבה דרבך ולא נקיט ליה שוקא ואפסיד גרוגרות דידיה, אתא לקמיה דרב יוסף להתאונן על שעשה לו רב אדא בר אהבה כך, וקלל רב יוסף מאן דעביד זאת, ונח נפשיה דרב אדא בר אבא, ואז התאוננו כולם שכל אחד גרם מיתתו, רב יוסף יען שקללו, ורב דימי יען שהפסיד גרוגרות דידיה, ואביי אמר שע"י נענש יען שהיה אומר לרבנן למה לכם ללקט עצמות בי אביי בואו ואכלו בשר שמן בי רבא, (שיעץ לרבנן שילכו ללמוד לפני רבא שהוא גדול יותר מאביי), ורבא התאונן שע"י נענש יען שפ"א אמר להטבח שיתנו לו בשר מקמיה שמעיה דרבא שהוא עדיף ממנו, ור"נ בר יצחק אמר שע"י נענש יען ר"נ בר יצחק היה ריש כלה בישיבת רבא, ובכל יום ויום ר"א בר אבא ורנ"בי היו מרהיט לשמעתיה והדר עייל הדרשה, פ"א נקטוהו לר"א בר אבא, ר"פ ור"ה בריה דרב יהושע, ועי"ז נתאחר רנ"בי, ונצטער מזה, ואמרו בגמרא שמסתבר שע"י רנ"בי נענש רב אדא בר אבא.

רב אדא בר אהבה ג)[עריכה]

הוא היה תלמידו דרב פפא כחולין קלג: שתירגם קמיה דר"פ, ובסנהדרין לו. אמר מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, אך בגיטין נט. הגרסא רב אחא בריה דרבא.


רב אדא בריה דרב אויא[עריכה]

נזכר ב"ק סב. שהקשה לרב אשי, אך גרסת הרי"ף ודק"ס רב אחא בר' אויא, וכן לא הביא היוחסין את רב אדא בריה דרב אויא יען שגרסתו היתה כגרסת הרי"ף.


אדא בר אוכמי[עריכה]

נזכר ביצה כו: שהיה גורס משניות ומשבש, ומה שמצינו תענית פ"א ה"ג ר' אבא בר איכומה שם צ"ל בר אבימי.


רב אדא בר אחא[עריכה]

נזכר זבחים כב. ומשמע שהיה בזמן אביי, ובכריתות יד. אמר ה' חטאות וכו', אבל מה שנזכר ברכות פ"א ה"ב ז: רב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב וכן פ"ט ה"ג ר' בא בר המנונא רב אדא בר אחא בשם רב, שם הוא רב אדא בר אהבה שנקרא בירושלמי בשם אחוה או אחא.


רב אדא בריה דרב איקא[עריכה]

נזכר גיטין פד. ועיין ערך רב אידי בריה דרב איקא.


אדא בר גרשון[עריכה]

נזכר תרומות פ"י ה"ו, ר' זעירה אדא בר גרשון ר' בוריי ר' לוי בר פלטא וכו', והמאמר הזה מובא חולין צח. בשם רב שמן בר אבא אמר רב אידי בר אידי בר גרשם אמר לוי בר פרטא וכו'.


אדא בר חבו[עריכה]

נזכר חולין עה: שהיה לו בן פקועה דנפל דובא עליה ובא לפני רב אשי, ומשמע שם שהיה צורבא מרבנן.


רב אדא בר חמא[עריכה]

אמר רב ששת ב"מ ל..


רב אדא בר חוניא[עריכה]

נזכר קה"ר פ"א-ב ומשמע שם שהיה אחרי פטירת ר"ז.


רב אדא ברב חיננא או חנינא[עריכה]

נזכר נדרים כב: בענין אגדה, ובמ"ד פ"ד-כ נזכר בשם רב אדא בר חנינא.


אדא בר בר חנא[עריכה]

בירושלמי ברכות פ"ה ה"ג אדא בב"ח גניבא בשם רב, וביבמות פט"ז ה"ו אדא בב"ח אייתי גיטא ונאבד ממנו, ונראה שבשניהם נפל טעות וצ"ל אבא והוא רבב"ח וכדמובא ב"מ יט. שאירכם ליה גט.


רב אדא בריה דרב יצחק או בר יצחק[עריכה]

נזכר יומא יז., ביצה יט:, גיטין כח. (מתרץ קושיית אביי, ור"פ מתקיף עליה), זבחים לח. (ומשמע שם שהיה בזמן רבא), זבחים קיא., מנחות ה..


רב אדא בר מניומי[עריכה]

היה תלמידו דרבינא כב"ק לא: שתרגם קמיה דרבינא, ובחולין ה. הקשה לרבינא, ושם מח: ההיא מחטא דאישתכח בסמפונה רבה דכבדא, הונא מר בריה דרב אידי הטריף ורב אדא בר מניומי הכשיר אתו ושאלו לרבינא ופסק כרב אדא ב"מ, והיה דיין בנהרדעא כמפורש סנהדרין יז:.


רב אדא בר מתנא או מתנה[עריכה]

בדבר האומרא הזה לא הרגישו כל כותבי דברי האמוראים ששנים היו, אחד תלמיד רב ונקרא תמיד "בר מתנה" והשני תלמיד רבא נקרא "בר מתנא" ואך מפני שגגת המעתיקים כתבו לפעמים מתנה במקום מתנא, או להיפוך, רב אדא בר מתנא באל"ף היה תלמידו הגדול של אביי ורבא, בעי מאביי שבת מח. צד., קידושין סד: הקשה לאביי ב"מ יב., ב"ב פו. וקרא לאביי מר כתובות עז:.

וכן רבא כחולין עז. ההוא שנשבר העצם דאתא לקמיה דאביי שהייה ג' ריגלי א"ל רב אדא בר מתנא זיל קמיה דרבא בריה דרב יוסף בר חמא דחריפא סכיניה. וכן מצינו רמי לרבא כעירובין לד: אותיב לרבא כשבת ח., עירובין ח: לד:, כתובות כח., גיטין כח:, ב"מ יב. והוא ורבינא שיילו לרבא כברכות כג., ואך שבל"ס היה קשיש מרבינא יען שרב אדא בר מתנה זכה עוד לראות פני רב יוסף ולקבל ממנו כפסחים יג. שאמר לרב יוסף בפירוש אמרת לן, ובנדה כה: רב אדא [בר מתנא] אמר רב יוסף, אבל גם שניהם ישבו לפני רבא, וזה שאמרו ב"מ יב. א"ל ר"פ לרבא ואמרי לה רב אדא בר מתנא לרבא ואמרי לה רבינא לרבא יען ששלשתן היו תלמידי דרבא והיה להם ספק מי מהן שאל מרבא, ובכתובות פה. ר"פ ורב אדא בר מתנא יתבי קמיה דרבא, ובשבועות יח. וזבחים ק: הקשה רב אדא בר מתנא לרבא א"ל רבינא לרב אדא ב"מ - א"ל רבא ציית מאי דקאמר רבך ופרש"י שקאי על רבינא, ובאמת פלא הוא שרבינא לא היה רבו, וקרוב מאוד לומר שהוא איזה הגהה מתלמיד טועה והובא ברש"י, ופשט הפשוט שרבא קאמר לו על עצמו שצריך לציית אותו, ובדק"ס שבועות שם מביא מחי' הרש"בא שרבינא קאמר לו ציית מאי דקאמר רבך, וגם זה קשה שרבא היה גם רבו דרבינא ולמה אמר לו "רבך" ואפשר שצ"ל "רבן".

ובמנחות מג. מצינו רב אדא קמיה דרבא משמיה דרב עוירא, אפשר שצ"ל ר"א בר מתנא או כגרסת דק"ס רב אחא, ומה שמצינו מנחות נט: אמר רב אדא כותיה דרב אשי מסתברא הוא ט"ס וצ"ל כמו בזבחים לד: אמר רב שייא כוותיה דרב אשי וכו', ומה שמצינו יומא לז. תרגמא רב שמואל ב"פ קמיה דרב אדא גרסת דק"ס נכונה שצ"ל תרגמא רב שמואל בר אחא קמיה דר"פ. וכן מה שמצינו סנהדרין קח: אמר רב אדא אמרי דבי ר' שילא שם גרסת הערוך רב ור' שילא, ובזה סרו כל תמיהות סה"ד מי הוא סתם רב אדא.

ובנדה סז: א"ל רב אדא לרב חיננא מסורא לאו הכי הוה עובדא בדביתהו דאכא מרי ריש גלותא דאיקוט אזל ר"נ בר יצחק לפייסה. ובספר בית ועד לחכמים להגאון בעל מלא הרועים רוצה לומר שרב אדא היה גיסו של רג"בי, כי רג"בי היה חתן הריש גלותא והוא היה בנו, והבין מה שאמר "אבא מרי" הוא כמו "אבי מורי", ובמחילה שגגה היא

  1. שלא ר"נ בר יצחק היה חתן הנשיא אך ר"נ בר יעקב היה חתן דבי ריש גלותא.
  2. אבא מרי היה כך שמו של הריש גלותא.

וקרוב מאוד לומר שהוא רב אדא בר מתנא, ועל רב אדא בר מתנא יסופר עירובין כב. שלמד תורה מתוך הדחק היותר גדול, כי יסופר עליו כשהלך לבי רב אמרה לו אשתו ינוקי דידך מאי אעביד להו? והשיב לה מי שלימו קורמי באגמי? ורבא כששמע המעשה הנפלא הזאת דרש עליו הפסוק שחורות כעורב במי שמשום עצמו אכזרי על בני כעורב, אבל רב אדא בר מתנה היה תלמידו דרב ואמר בשמו כשבת קט., יומא ד:, ע"ז כח:, ובברכות ל: איתא בטעות אמר רבא וצ"ל אמר רב, והיה כמו חברם של ר"נ ורב ששת כזבחים ה: יתיב ר"נ ורב ששת ויתיב רב אדא בר מתנה גבייהו ושקיל וטרי עמהם והקשה להם, והוא נזכר ביצה יז:, ובשבת קמ. רב אחא בר יוסף חש ביוקרא דלבא אתא לקמיה דמר עוקבא - אזל שאל בי מדרשא א"ל תני דבי רב אדא ואמרי לה דבי מר בר רב אדא, אפשר שהוא בר מתנה.

רב אדא בר נתן[עריכה]

ערך רב אחא בר רב.


רב אדא ברב עזא[עריכה]

אמר רב אסי קידושין פא:, וקרוב מאוד לומר כי הוא היה בא עם כל הנחותי בזמן אביי והוא הנזכר תמורה כא. אמר רבא בר' עזא בעון במערבא - א"ל אביי, והיה כתוב רב"א והוא ר"ת רב אדא, והיוחסין היה גרסתו שם רב אחא ברב עזא, וזה שהביא רב אחא בריה דרב עזא אמר רב אביי וצ"ל א"ל אביי.


אדא בר עתליה[עריכה]

ר' יעקב בנו גיטין פ"א ה"ב.


ר' אדא בר פפא[עריכה]

בב"ק פ. א"ר אחא ב"פ, משום ר' אבא ב"פ משום ר' אדא בר פפא.


רב אדא בריה דרבא[עריכה]

נזכר חולין נז: הקשה לרב אשי לגרסת עין יעקב, אבל צ"ל רב אחא בריה דרבא.


רב אדא בר שימי[עריכה]

בחולין סג. הקשה למר בר רב אידאי, וגרסת הילקוט זכריה רמז תקעח רב אידי בר שימי.


ר' אדא בר' שמעון[עריכה]

נזכר מגילה פ"א ה"ט אמר בשם ר' יוחנן, והמאמר הזה בברכות פ"ב סה"ג ושם ר' אידי בר"ש, ומה שמביא שם ר' אידי בשם ר' שמעון בשם ר' יוחנן - בשם ר' ייסה צ"ל ר' אידי ב"ר שמעון.


אדא בר תחליפא[עריכה]

בגיטין פ"ו ה"א א"ר חייא בר אבין אדא בר תחליפא בשם ר' הושעיא, וכן הוא מע"ש פ"ד ה"ז, ושם ט"ס במק"א שכתוב אבא ב"ת וצ"ל אדא ועיין ערך אבא בר תחליפא.


אדא ברבי[עריכה]

נזכר פאה פ"ו סה"א לגרסת הראב"ד מובא בעדיות פ"ד מ"נ ששאל לרשב"ל, וגרסא שלנו חד בר רבנן.


ר' אדא דחוטרא[עריכה]

ערך ר' אידי דחוטרא.


אדא דיילא[עריכה]

היה תלמידו ושמשו דרב יהודה בפומבדיתא והיה ארוך בדורו ומגיע לכתפו דרב יהודה כנדה כח. ואפשר שלכן קראוהו דיילא ע"ש שהיה ארוך מלשון דלה, וב"ק קיט. אורי ליה רב יהודה לאדא דיילא ופירש"י שמש הרגיל להיות שכיר לעושה סעודה לתקן תבשילין. ובשבת קמח. שרב יהודה שלחו לקרא לרבב"ח, ופרש"י דיילא ממונה, וברכות נג: שרב יהודה היה מברך במוצ"ש אדבי אדא דיילא.


ר' אדא דמן יפו[עריכה]

נזכר תענית ט: מפרש טעמא דר' יהודה, ובמגילה טז: אמר שעשרת בני המן ועשרת, צריך לומר בנשימה אחת וגרסת הרי"ף והרא"ש ר' אבא דמן יפו.

ומצינו ר' חייא בריה דר' אדא דיפו ב"ר פל"ח-יג, ומו"ק פ"ג ה"ז.


ר' אדא (או ר' אידא) דקיסרין[עריכה]

אמורא דא"י בדור ג', היה תלמידו דר' יוחנן כמו"ק כ: שתני קמיה, ובירושלמי ברכות ספ"ד ר"ה פ"ד ה"ד ושם סוף א"ה אמר בשם ר' יוחנן.


אדא הרפנאה[עריכה]

ר' אמי בריה עירובין נט:.


רב אדא מבי כלוחית[עריכה]

בביצה ה: הוא ורב שלמן מבי כלוחית תרוייהו אמרי וכו'.


רב אדא מסורא[עריכה]

נזכר נדה סז: לגרסת הב"ח שהקשה למר זוטרא, וגרסא שלנו סתם רב אדא.

רב אדא מרי[עריכה]

בזבחים לח. לגרסאת דק"ס אמר רבא, רב אדא מרי אסברא לי, וגרסא שלנו בר אדא מרי, ומו"ק טז. אמר אדא מרי אמר נחמיה בר ברוך וכו'.


רב אדא משוחאה[עריכה]

ערך בר אדא משוחאה.


רב אדא נרשאה[עריכה]

תלמידו דרב יוסף וחברו דאביי כשבת ס..


רב אדא סבא[עריכה]

ומר זוטרא בני דרב מרי בר איסור קידושין סה: פליג ניכסייהו ואתו לקמיה דרב אשי, וגרסת סה"ד רב אחא סבא.


אדא סבולאי[עריכה]

ערך בר אדא סבולאי.


אדא ציידא[עריכה]

למד לרב טבעיות הדגים כמו"ק יא..


רב אדא קרחנאה[עריכה]

ביבמות י. אמר קמיה דרב כהנא משמיה דרבא, ובסנהדרין צב. הקשה לר' אלעזר ור"א השיבו, ונפל ט"ס שם וצ"ל רב אחא קרחנאה כבדק"ס וכן הוא בברכות לג..


אדא שמשא[עריכה]

בירושלמי סוף תרומות ושבת פ"ב ה"א אדא שמשא שאל לר' אמי בגין דאנא צבע פתילה מן חולה א"ל בטל הוא ע"ג פתילות, ופי' הפני משה ששאל לענין שמן שריפה, וכן משמע שם הענין, ובקרבן העדה מפרש שהיה משמש חולים.

ויש שרוצים לומר שהוא אדא דיילא, אבל אדא דיילא היה בבבל וזה בא"י.


אדמון בן גדאי[עריכה]

בכתובות רפי"ג שני דייני נזירות היו בירושלמים אדמון וחנן בן אבישלום. ובגמרא שם קה. אדמון בן גדאי, ונשאר לנו ממנו שבעה דינין במשנה שם ועל שלשה מהן אמר ר"נ רואה אני את דברי אדמון, ואחד מהלכותיו שגור בפי הכל "בשביל שאני זכר הפסדתי?"


אהבה[עריכה]

רב אדא בר אהבה ברכות כ. רב אחא בר אהבה עירובין צח., ר' אמי בר אהבה יבמות כט:.


אהבה בריה דרב בנימין בר חייא[עריכה]

נזכר סוף ר"ה לגרסת דק"ס וכן היה לפני היוחסין, וגרסא שלנו אבא בריה דר' בנימין ב"ח.


אהבה בריה דר' זירא[עריכה]

(ובירושלמי נקרא אחוו או אחוא - אחייא ובמדרשים נשתבש לשם אחא בריה דר"ז).

הוא קיבל תורה מאביו שהיה דר בקיסרין במקום אביו שהיו כולם תחת צל ר' אבהו, והיה שם "התנא" שונה ברייתות כעירובין צו:, ר"ה ל: שא"ל ר"ז לאהבה בריה פוק תני להו, ובר"ה כט. נדרים לב. תני אהבה ברי דר"ז, ובפסחים פ"ב ה"ד א"ר מנא אזלית לקיסרין ושמעת ר' אחווה בר זעירא אמר וכו', ובריש חלה נשתבש ושם א"ר מנא - ר' אחווה ור"ז וצ"ל בר זעירא.

ונזכר ברכות פ"ה ה"א ר' אחווא בר"ז, ושם ספ"א בעון קומי ר' אחווא בר"ז האיך אביך נוהג, ופסחים פ"א ה"א ב. ובעירובין פ"ו ה"ז ר' אחא בר"ז.

וב"ר פל"ט-יא א"ר אחווה בשם ר"ז צ"ל בר זעירא.

ופדר"כ פ' אחרי ר' ברכיה אחי דר"ז צ"ל ר' ברכיה ור' אחיה בריה דר"ז.

ובתנחומא נח-ה, אחרי-ה פדר"כ קג: בשם ר' אחא ר זעירא. וכן הוא בויק"ר פכ"ו-ד רב שלום בשם ר' אחא בריה דר"ז.

ולפעמים נשתבש מאהבה לר' אבא, כב"ר פפ"ד-ב ושם אהבה בריה דר"ז, והמאמר נשנה מד' תהלים פכח-ד ושם ר' אבא ב"ז, וכן בב"ר פ"א-ד אהבה ב"ז והמאמר במד' תהלים פ"צ-יב ר' אבהו בר"ז.

ומצינו אלעזר בר אחוי ב"ר פצח-ג אולי הוא בנו.


ר' אהבה בר כהנא[עריכה]

נזכר ויק"ר פי"א-א, ובל"ס צ"ל ר' אבא בר כהנא.


רב אהילאי[עריכה]

בברכות כה: רב אהילאי (לגרסאת דק"ס ויוחסין) איעסק ליה לבריה בי רב יצחק בר שמואל בר מרתא עייליה לחופה וכו', ויש רבא או רבה בר אהילאי פסחים ל..


אהינא[עריכה]

רבה בר אהינא מנחות לז:, ועיין ערך בר אהינא.


רב אהרן[עריכה]

נזכר בהלכה ב"ק קט:, מנחות עד: בעי רבינא, א"ר אהרן לרבינא ת"ש.


רב אויא[עריכה]

היה תלמידו דרב יוסף כברכות כח: רב אויא חלש ולא אתא לפרקא דרב יוסף, למחר כי אתא בעא אביי לאנוחי דעתיה דר"י א"ל מ"ט לא אתא מר לפרקא א"ל דוה חלש לבאי וכו', ובשבת קמח. רב אויא הוה יתיב קמיה דרב יוסף שניה ליה ידיה (נשתנית ידו ממקומו ושבת היה) א"ל הכי מאי, אסור, והכי מאי, אסור, אדהכי איתפח ידיה א"ל מאי תיבעי לך.

ובכתובות נז. אתא לקמיה דרב יוסף, וביצה יג: אמר משמיה דרב יוסף, וכן נזכרו יחד שבת סג. א"ל אביי לרב דימי ואמרי לה לרב אויא ואמרי רב יוסף לרב אויא.

וכן רבה בר רב חנן היה חבירו כקידושין לט..

וכפי הנראה עלה לא"י והיה שם זמן קצר כדמצינו חולין ג. שאמר הוה קאמינא קמיה דר' אמי - אמר ר' אמי, וב"ק לה. א"ל רב אויא לר' אבהו, מזה אנו רואים שעלה לקיסרין בסוף ימי ר' אמי שיסד שם ישיבתו, אבל אח"כ ירד לבבל ואפשר שירד עם כל הנחותי. וזה שמצינו עירובין קכ. רב אויא איקלע לנהרדעא, ובשבת מו. רב אויא איקלע לבי רבה הוה מאיסן בי כרעיה בטינא אתיבי אפוריא קמיה דרבא איקפד רבא, בעי רבא לצעריה ושאל ממנו אך הוא השיב כהלכה, ואמר רנב"י בריך רחמנא דלא כסיפיה רבא.

(וחכמי זמננו מצאו מקום להתגדר ולומר ראו איך שת"ח כרב אויא לא היה לא ד"א וטינף פוריא דרבא עד שרבא הקפיד עליו, ומזה שרבא אהב נקיות, ובאמת לא יער הוה ולא דובים הוה למעיין שם, כי המעשה היה בשבת ורבא סובר שם שמותר לקנח בחרס אפילו בר"הר אבל רב אויא סובר שאסור, וכשבא לפני רבא במנעלים מטונפים הראה לו רבא מדין רבה ורב יוסף שאמרו שרגא דנפטא נמי שרי לטלטל, אך הוא השיב לו כראוי).

מקורותיו הפרטים מצינו ב"ב ק: שאשתו היתה אחות רמי בר פפא ומתה ועבד לה מעמד ומושב, ואמר רב יוסף שטעה בתרתי - ואביי אמר בהא נמי טעה - ורבא אמר בהא נמי טעה. ובכתובות נו: שנשא אחות רמי בר חמא (ואפשר שנשתבש במק"א) ואירכס כתובתה ובאו לרב יוסף איך לעשות.

מאמריו מצינו שבת כג., מגילה יז., ב"ב קמג., ובמנחות מג. רב אדא [בר אבא] קמיה דרבא משמיה דרב עוירא [וצ"ל אויא, דק"ס], וב"ב קמג. א"ל רב מרדכי לרב אשי מתיב רב אויא תיובתא, ומצינו רב אדא בריה דרב אויא ב"ק סב. רב הונא בר אויא ב"ב קמג., הונא מר בר אויא חולין מז., רב חלקיה בריה דרב אויא (בזמן רבא) ב"מ צו:, רב אחא בריה דרב אויא עירובין יא:.

רב אויא סבא מפומבדיתא[עריכה]

גדול הדור בזמן רב הונא כביצה כא. שבעי מרב הונא וא"ל ר"ה עורבא פרח (השיאו לדבר אחר, רש"י) כי נפיק א"ל רבה בריה לאי היינו רב אויא סבא דמשתכח ליה מר בנויה דגברא רבה הוא? א"ל ומאי אעביד אני היום סמכיני באשישות - ובעא מינאי מלתא דבעיא טעמא, ובחולין קכד: מובא שבעי מרבה בר ר"ה ורבא בריה שאלו לאו היינו רב אויא סבא מפומבדיתא, וזה כוונת היוחסין בערך רב אויא וז"ל רב אויא סבא דגברא רבה הוא, וכן רבה בר רב הונא לרבא בריה, וכונתו לב' הגמרות לביצה כא. שכן אמר עליו רבה לר"ה אביו, ולחולין קכד: ושם רבה בר"ה ורבא בריה. ומה שמביא ביוחסין בערך רבא, רבא בריה דרב אויא סבא לרב אשי כמנחות, בל"ס היה לו כן הגרסא ולא זהו בנו של רב אויא סבא שהיה בזמן ר"ה וכאשר בארתי בערכו ובחנם תפשו בסה"ד בערך רבא בריה דר"א סבא ופלפל הרבה עלי חנם.

אבל האמת ששני טעותים נפלו בגמרות

  1. שבחולין צ"ל כמו בביצה שם שבא לפני ר"ה ולא לפני רבה בר"ה וכמו שמובא הגרסא בדק"ס חולין קכד:, וכן מצינו אותו עם רבה בר"ה כפסחים נא. כי אתא רבב"ח עול לגביה רב אויא סבא (כן הוא גרסת הרי"ף ובגמרא שלנו עוירא סבא) ורבה בר"ה - אתו וא"ל לאבוה (הוא ר"ה).
  2. שבשני המקומות צ"ל רב ייבא סבא ולא רב אויא סבא כי רב ייבא סבא היה באמת מתלמידיו דרב, והגרסא הזאת מובא בדק"ס שם, אבל רב אויא סבא היה מאוחר הרבה ששקיל וטרי עם רב פפא כמו"ק כד: אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודדרש ובסנהדרין נז: הקשה לר"פ, וזה ברור.


אוכמי[עריכה]

אבא בר אוכמי ביצה כו:.


אולפנא[עריכה]

נזכר עירובין סז. אמר רב נחמן [צ"ל רב חנין, דק"ס ויוחסין] בא אמי משמיה דאולפנא, ופרש"י ששמע מרבו, אבל היוחסין פירש שהוא שם חכם, וגרסת דק"ס משמיה דאילפא, ובערכין כח: א"ר חייא בר אבא משמיה דחולפנא, אפשר שצ"ל דאולפנא.


און בר אמי[עריכה]

(און בן פלח, במדבר פטו-א)

כן מובא בסה"ד משבת פ"ו רה"ה שאמר לפני רב יהודה, אבל גרסא שלנו אנן בר אימי, וכל שמות הירושלמי דשם משובש וא"א להעמיד הגרסאות דשם, ובאור זרוע ח"ב ספ"ד גרס חנן בר אימי אמר קומי רב יהודה בשם מנשה בר ירמיה.


ר' אוניא[עריכה]

נזכר שה"ר פ"ב פסוק ז', ובקה"ר פ' אני קהלת ר' אוניא ור' יודן, ובמדרש תהלים פ"א-יח א"ר אוניא מה המים עשויים לגנות וכו'.


אונקלוס הגר[עריכה]

זה דבר ברור שהשם אונקלוס ועקילס הוא של איש אחד כדמצינו מגילה ג. שקראו בשם אונקלוס הגר שתרגום של תורה אמרו מפי ר"א ור' יהושע, ובירושלמי שם פ"א ה"א איתא עקילס הגר, וכן המעשה המובא ב"ר פ"ע-ה ששאל לר"א הרי כל שבחו של גר, ושם עקילס, ובתנחומא לך ס"ו הגרסא אונקלוס הגר.

והנה למותר לנו להאריך בתולדתו יען שכבר האריכו חכמי הדור ובראשם הגאון הנשר הגדול ר' נתן אדלר הכהן ז"ל אב"ד דמדינות אנגליה, כהקדמתו היקרה לנתינה לגר, ולכן נבאר אך בקצרה ע"פ דברי חז"ל.

בתנחומא משפטים-ג אמרו עקילס בן אחותו של אנדרינוס היה מבקש להתגייר והיה ירא מפני אנדרינוס דודו, א"ל מבקש אני לעשות סחורה - ונתן לו עצה שכל פרקמטיא שאתה רואה שהיא נתונה כארץ לך עסוק בה שסופה להתעלות. - בא לו לא"י ולמד את התורה והתגייר, וכשבא אצל אנדרינוס שאלו למה פניך משונות שמא הפסדת הסחורה שלך וסיפר לו שהתגייר ולמד תורת ישראל, ומי אמר לך [לעשות כן] א"ל בך נמלכתי שאתה אמרת לי כשל פרקמטיא שהיא נתונה בארץ אעסוק בה, וחזרתי על כל אומות ולא מצאתי אומה הנתונה לארץ כישראל וסופן להתעלות. ומובא המעשה בקצרה ש"ר פ"ל-יב, ובגיטין נו: אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה (וצדק בזה מאוד גרסת הגר"א שצ"ל בר אחתיה דאנדרינוס הוה) בעי לאיגיורי וכו', ובע"ז יא. יסופר אונקלוס בר קלונימוס איגייר שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה משכינהו בקראי איגיור ושלח אחריו כמה גונדי וכולם נתגיירו ע"י, ובאחרונה צוה הקיסר להם שלא ידברו עמו שום דבר אך יקחוהו וכשבאו אליו להבירו כי נקטו ליה ואזלי חזא מזוזתא אותיב ידיה עליה ואחיך, א"ל מאי אחיכת א"ל מנהגו של עולם מלך בו"ד יושב מבפנים ועבדיו משמרין אותו מבחוץ והקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ - איגיור. תו לא שרר בתריה.

ויסופר בב"ר פ"ע-ה שעקילס הגר נכנס אצל ר' אליעזר א"ל הרי כל שבחו של גר שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה? כמה טווסין כמה פוסייני אית לי ואפילו עבדי לא משגיחין. נזף ביה ואזל גביה ר' יהושע התחיל מפייסו בדברים לחם זו תורה - שמלה זו טלית - אמרו אלולי אריכות פנים שהאריך ר' יהושע עם עקילס היה חוזר לסורו. והנה ידוע שאנדרינוס מלך תכט לשטרות מו' שנה אחר החורבן, והוא שהיה בן אחותו היה בל"ס צעיר ממנו לימים וא"כ איך אפשר לפרש מה שאמרו ע"ז יא. כשמת ר"ג הזקן שרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי הלא ידוע שר"ג הזקן נפטר לערך עשרים שנה לפני החורבן ואם אז היה כבר גר צדק ובא בשנים א"כ איך נפרש שבא לפני דודו אנדרינוס קיסר לשאול ממנו עצה להתגייר שזה היה קרוב לשבעים שנה אחר זה, ואיך בא לפני ר"א ור"י שכל ימי פעולתם היה אך אחר החורבן, אבל האמת יורה דרכו שצ"ל כשמת ר"ג והוא א"ג דיבנה ותיבת "הזקן" הוא ט"ס וכן ליתא בהרי"ף והרא"ש, ומה שמביא בהקדמת נתינה לגר צד 7 אות ה' שכתב שר"א ור' יהושע היו בזמן ר"ג הזקן ממו"ק כז. באמת גם שם צ"ל ר"ג והוא ר"ג דיבנה וכמפורש ברכות פ"ג ה"א ושם ליתא תיבת הזקן, כי אף שר"א ור"י הוו כבר גדולי הדור קודם החורבן שאז נפטר ר"ג הזקן ודאי לא הגיעו להוראה ובפרט שאז היה ריוחב"ז ורשב"ג קיים.

וכן בל"ס שאונקלוס התגייר כבר אחר החורבן שנים רבות ואז היו ראשי הדור ר"ג דיבנה ור"א ור' יהושע ור"ע, והוא קיבל מהם וכדמצינו שהיה בצותא חדא עם ר"ג כתוספתא מקוואות פ"ו מעשה בר"ג ואונקלוס הגר שהיו באשקלון וטבל ר"ג במרחץ אחד ואונקלוס בים, א"ר יהושע בן קופסא (בתוספתא צוקרמנדל בן קבוסיי והוא חתנו דר"ע) עמהן הייתי וכו', ובתוספתא כלים ב"ב פ"ב מעשה בטבחי של אונקלוס הגר שהביא כופתו לפני ר"ג וכו', ורבותיו המובהקים היו ר"א ור' יהושע כמגילה ג. שאמרו תרגם של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר"א ור' יהושע ולשון הירושלמי שם פ"א ה"א שעקילס תרגם התורה לפני ר"א ור' יהושע וקילסו אותו וא"ל יפיפית מבני אדם, וכונה אחת לשניהם שנעשה על פיהם ובפניהם שהמה השגיחו על התרגום שיצא כתיקונו ובטהרתו.

והנה מלבד מה שהיה גדול מאוד בתורה ובחכמה היה חסיד גדול עד שאמרו בתוספתא חגיגה פ"ג אונקלוס הגר היה אוכל על טהרות הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת, ונזכר ב"ב צט. אונקלוס הגר אמר כרובים מעשה צעצועין הן וכו', ובתופסתא דמאי פ"ו ובירושלמי שם כשמת אביו וחילק עם אחיו בנכסי אביו החמיר על עצמו והוליך הנייה (דע"ז שירש מאביו) לים המלך, ובירושלמי קידושין פ"א סה"א עקילס הגר תירגם לפני ר"ע והיא שפחה נחרפת לאיש בכתושה וכו', ובספרא בהר פ"א שהוצא לעבדיו פנדוס, וכן נזכר בשם עקילס בירושלמי שבת פ"א ה"ד ובתי הנפש תרגם עקילס אסטומבריאה. וביומא פ"ג ה"א תרגם עקילס לקבל נברשתא לקבל למפרס, ובסוכה פ"ג ה"ח תרגם עקילס הדר הידור, ובחגיגה פ"ב ה"א אדרינוס שאל לעקילס הגר קושטא אתין אמרין דהין עלמא קיים על רוחא א"ל אין וכו'. וכן נזכר ב"ר פ"כא-א שם פמ"ו-ג, שם פע-ה, ש"ר פ"ל-יב, ויק"ר ספ"א, שם פלג-ו, שהש"ר פ"ד-ב. קה"ר פי"א-ג, ובתנחומא הישן בראשית ה.

והנה אם התרגם שבידנו היום בשם תרגום אונקלוס יצא מעט אונקלוס הגר אם לא, כבר האריך בזה הגאון בעל נתינה לגר ואין להוסיף עליו.


אוסטייא[עריכה]

ר' יצחק בריה יבמות פ"א ה"א.


ר' אורי[עריכה]

(בצלאל בן אורי, שמות לא-כ)

בירושלמי ברכות רפ"ב ר' חונא ר' אורי ר' יוסף רב יהודה בשם שמואל, ובדרך ארץ רבא רפ"א ר' חנינא בן אורי, ובאמת צ"ל ר' חונה ר' אידי כתנחומא לך-א בהערה ג'.


אבא אוריין איש ציידין[עריכה]

ערך אבא גוריין.


אושעיא[עריכה]

רב אחא בר הושעיא נזכר בהרא"ש עירובין רפ"א, רב חמא ב"א סנהדרין כה., יהודה ב"א עירובין פ., מרינוס ב"א ברכות פ"א ה"ה, רב נחמן ב"א שת סה., רב נתן בר אושעיא שבת פא:.


ר' אושעיא (תנא דברייתא)[עריכה]

נזכר שבת נג:, אבל הוא ט"ס וצ"ל ר' יאשיה.


ר' אושעיא רבה[עריכה]

(תלמידו דר' חייא ובירושלמי נקרא כמעט תמיד בשם ר' הושעיה רבה ואך לפעמים בשם ר' אושעיא, ולהיפך בבבלי נשאר אך במק"א בשם ר' הושעיא בתענית ט.).

האדם הגדול הזה אשר זכה להקרא בשם "רבה" ובשם "בריבי" ובשם "אבי המשנה" היה בנו של ר' חמא בנו של ר' ביסא אשר לפי דעת הראב"ד בהקדמת הרמב"ם היה מבית דינו של רבי וכן בנו ר' חמא וגם הרמב"ם מודה לזה ואך דעת הרמב"ם שגם ר' אושעיא נכדו היה בב"ד דרבי והצדק אתו יען שגם ר' יוחנן שהיה תלמידו דר' אושעיא זכה לישב בישיבת רבה כפסחים נ: וא"כ למה לא נאמר שר' אושעיא היה בב"ר?

ושלשה דורות הללו היינו ר' ביסא ובנו ר' חמא ור' אושעיא בנו ראו זה את זה כשהיה ר' אושעיא גדול הדור ככתובות סב: שר' חמא הלך מביתו ללמוד תורה והניח את בנו ר' אושעיא עודנו ילד קטן, ושהה בישיבה זמן רב, ובתוך כך נתגדל בנו בתורה, ולבסוף כששב לביתו והתיירא שאם יבא פתאום לביתו יארע איזה סיבה כאשר קרה לאשת ר' חנניא בן חכינאי, לכן הלך לב"המד ומשם שלח להגיד לב"ב שבא, ובב"המד ישב ר' אושעיא בריה אך לא ידעו איש את רעהו, ובתוך כך התחילו לפלפל זע"ז בהלכה וראה ר' חמא כי חריף עצום הוא וחלש דעתיה וחשב בלבו שאלו היה כל הימים בביתו אפשר שגם בנו היה גדול בתורה כמותו, וכשבא ר' חמא הביתה, בא גם בנו אחריו והוא סבר שבא לפלפל עמו בתורה לכן קם מפניו אמרה לו אשתו כלום יש אב שעומד מפני בנו? וקרי עלייהו רמי בר חמא והחוט המשולש לא במהרה ינתק, זה ר' אושעיא בר' חמא בן ביסא וכב"ב נט: שנחלקו ר' אושעיא עם ר' חמא אביו והלכו לשאול לר' ביסא והוא פסק כנכדו.

מקום מולדתו נראה שהיה בדרום בעיר פרוד במקום קפרא כנדה פ"ג ה"ב יסופר ר' חייא רובה אזל לדרומה שאלון ליה ר' חמא אבוה דר' אושעיא ובר קפרא - אתא ושאל לרבי א"ל צא וכתוב להן וכו'. וכן מובא שבת פ"ו ה"ב וסנהדרין פ"י ה"א שהיו דרין זא"ז שאמרו שם בניה בייתיה דבר קפרא אמרין מן דבית רבה דבר קפרא עד בית רבה דר' הושעיה, ציפוראי אמרין וכו', ומזה אנו רואין שהיה עם בר קפרא לא במקום רבי בציפורי, ובר קפרא היה רבו המובהק כמו"ק כד: שאמרו בפירוש לאו מבר קפרא רביה שמיע ליה ר' אושעיה, ואפשר שהיה רבו עוד בהיותם בדרום.

אבל אח"כ התיישב ר' אושעיא וב"ב בציפורי במקום רבי כעירובין פ. מעשה בכלתו של ר' אושעיא - ובא מעשה לפני ר' חייא ואסר א"ל ר' ישמעאל בר"י וכו', וידוע שריבר"י היה ביחד עם רבי בציפורי ונפטר קודם רבי, ושם שמש את בר קפרא ככריתות ח. ר' אושעיה הוה שכיח קמיה דבר קפרא, שבקיה ואתא קמיה דר' חייא יומא חד פגע ביה ב"ק בעא מיניה - א"ל מה בבלי אומר בדבר זה.

וכאשר מצא את רבו החדש דבק בו ושימש אותו כשבת פ"ג ה"א שאמר משרת הייתי את ר' חייא הגדול, ובשבת לח: הלשון אר"א פ"א היינו עומדין לעילא מר' חייא רבה, ובפאה ספ"ז אמר רומס הייתי זתים עם ר"ח הגדול, ובשבת קכז. יספר מר"ח שפ"א הלך למ"א וכו'.

ורבו הגדול שקיבל מרבי פירושי המשנה מסרה לתלמידו ר' אושעיא ונקראת בשם מתניתא דר' חייא ור' אושעיא כתענית כא. כעדות אילפא שהיה בדורם שאמר אי איכא דשאיל לי במתניתא דר"ח ור"א ולא פשטינא ליה ממתניתין וכו', ופרש"י דהוו מסדרי מתניתא ע"פ רבינו הקדוש שהיה רבם.

וגם חברי דר' חייא חברו ברייתות כמו לוי ובר קפרא, אבל הברייתות שחיבר ר"ח ור"א עולה על כולם בדייקותם וזה שאמרו חולין קמא: כל מתניתא דלא תניא בי ר"ח ובי ר"א משבשתא היא ולא תותובו מינה בי מדרשא, וכבר האריך בזה רבינו שרירא גאון באגרתו ח"א פ"ו, ועין שר' אושעיא היה תלמידו דר' חייא וכל הדור הראשון והשני לאמוראים קבלו מר' אושעיא ולא מר' חייא שכבר נפטר עוד בחיי רבי כמפורש כתובות קג: לכן כינו את ר' אושעיא בשם "אבי המשנה" כלומר שהוא המפרש הראשון על המשנה, כב"ק פ"ד ה"ו שרשב"ל קראו "אבי המשנה" וכן קידושין פ"א סה"ג, שבועות פ"א ה"ה, ע"ז פ"ד ה"ה, ובכתובות פ"ט הס"א קראו ר' יונה כן, וביבמות פ"ג ה"ה קראו למתניתא דר' אושעיא בשם משניות גדולות, כי באמת הוא הרחיב את המשניות ופירשם כידוע לכל שהברייתות המה פירושי המשנה.

ואחר פטירת רבי שהיה אז ר' אפס הריש בישיבה שתחת ר"ג ברבי, קיבל ר' אושעיא גם ממנו כיומא פ"ה ה"ז ר' הושעיא בשם ר' אפס, ואח"כ כשהיה ר' חנינא הראש ישב גם הוא שם כפסחים פ"ז שא"ל ההוא מינא לר' חנינא אנן מעלינן מינייכו - א"ל רצונך יטפל לך תלמיד אחד נטפל לו ר' אושעיא, וכן מצינו כתובות עט. ר' אושעיא א"ר ינאי ולא שהיה תלמידם אך היה היו קשישים ממנו וכולם ישבו בב"ד הגדול תחת ר' יהודה נשיאה, ובירושלמי שבת פי"ט ה"א אר"י חבירה היה מקשה - א"ר אושעיה שאלנו את ר' יהודה הגוזר וכו', וכן הוא בשבת קל:, ובקידושין יב. כי אתא רב דימי אמר, ר' דוסתאי ור' ינאי ור' אישעיא שיערו כמה היא פרוטה, וביבמות קכא: א"ל ר"י לר"ל לא כך היה מעשה בר' אושעיא בריבי שהתריס אם שמונים וחמשה זקנים וכו', וזה כמו שאמרנו שדור שאחר רבי הוא דור התנאים האחרונים דור מפרשי המשנה, ובראשם היה ר"ג בר רבי ואחרי בו ר"י נשיאה, ושניהם היו כרעים אהובים, כיבמות נז. שבעי ר' יוחנן מר' אושעיא - אישתוק - לסוף אתא גברא רבא אחרינא - ומנו ר"ל, א"ל ר"י נשיאה אטו ר' יוחנן לאו גברא רבה הוא? וכן הוא ביבמות פ"ח ה"ב, ר' הושעיא רבה ור"י נשיא הוון יתבין רהט ר' יוחנן ולחש ליה באודניה דר' אושעיא, וביצה פ"א הי"א ששאל לר"י נשיא שמעת מאביך וכו', ובגיטין פ"ד ה"ב ר' אושעיא בר אבא [צ"ל רבה] אמר לר"י נשיא (ובספר בקורת התלמוד צד 42 העתיק הירושלמי שלא כראוי כדרכו בקודש?), ובקידושין פ"ג ה"ה דלמא ר' הושעיא ור"י נשיא הוו יתבין, וב"ק יט: יתי ר' יהודה נשיאה ור' אושעיא אקילעא דר' יהודה נפיק מלתא מבינייהו כשכשה בזנבה מהו וכו', ובסה"ד יפלפל ורוצה לומר שהוא רב אושעיא חברו דר' זירא עם ר' יהודה נשיאה השני שבא אז לבבל וישב אקילעא דרב יהודה או שרב יהודה הלך לא"י ע"ש, ובמחילה מכבודו ששגגה יצאה ממנו ולא רב יהודה היה בא"י כי הוא נגד מאמרו המפורש כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה כברכות כד:, ולא ר"י נשיאה היה מעולם בבבל, ופשט הפשוט שישבו אקילעא דר' יהודה נשיאה, וכן מפורש בירושלמי ב"ק פ"ב ה"א ר' הושעיא רבה ור"י נשיאה הוון יתבין אעל ר' בא בר ממל ושאל כשכשה בזנבה מהו - א"ל ר' הושעיא רבה וכו', ומזה אנו רואין שמהעשה היה בא"י ואין שום שייכות לרב יהודה או לרב הושעיה חברי דר"ז, ובמגילה ז. ר"י נשיאה שדר לר' אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא בפורים שלח ליה קיימת בנו רבינו (קראו רבינו יען שהוא היה הנשיא, אבל בירושלמי מגילה פ"א סה"ד ליתא תיבת רבינו) ומשלח מנות וכו'.

מכל זה אנו רואין שישב תמיד עם ר"י נשיאה בציפורי ולקח חלק גדול בישיבתו הגדולה.

וכפי הנראה היה ממונה לקבל עדים ולקדש חדשים "בעין טב" וכידוע שכ"ז שיכלו לקדש חדשים ביהודה עשו כן, והנשיאים שישבו בציפורי שהיא גליל היה להם ב"ד קבוע בעין טב שהיא ביהודה ובימי רבי היה ר' חייא ממונה ע"ז כר"ה כה: ותלמידו ירש כבוד רבו וזה שאמרו נדרים פ"ו סה"ח ר' הושעיא כד הוה מקבל סהדא "בעין טב".

אבל זולת התמנותו זאת היתה לו ישיבה פרטית בציפורי וכל גדולי הדור השני אשר גם ראשם מגיע לימי דור הראשון ישבו לפניו, והראש והראשון היה ר' יוחנן וקראו תמיד "בריבי" כעירובין נג. שא"ר יוחנן י"ח ימים גידלתי אצל ר' אושעיא בריבי (אדם גדול בדורו, רש"י) ולא למדתי ממנו אלא ד"א במשנתינו, יב' תלמידים היא לו לר' אושעיא בריבי - ולמדתי לב על או"א - כשהיינו למדין תורה אצלו היינו יושבין ששה ששה באמה (שהיינו מתקרבין לשמוע מפיו ודוחקין זה את זה, רש"י) ואמר ר"י עליו ר' אושעיא בריבי בדורו כר"מ בדורו, ואמר עליו שלבו היה כפתחו של היכל, ובחגיגה ז. אר"י - עד שבא ר' אושעיא בריבי ולימד, וכן יבמות קכא:, בעי מיניה ר"י יבמות נז., איתיביה פסחים פא., נזיר טו:, אר"י א"ר אושעיא תענית ט. וכן ריב"ל שהיה כמו חבירו לפי ערך השנים, מצינו שאמר בשמו כירושלמי סוף חגיגה.

ר' אלעזר שהיה בבבל תלמידו דרב ושמואל כשעלה לא"י ישב לפני ר' אושעיא, כדמצינו ר"א אר"א כברכות ג: (לגרסת דק"ס) לב:, שבת כח:, פסחים קג: קטו., ר"ה ד: יד., יומא מא., מו"ק ח: כד:, יבמות נו:, גיטין כא: עח. עט., קידושין ו., סנהדרין פח:, שבועות ט:, מכות יח:, זבחים יא:, חולין עד: קו., כריתות יד:, שבת פ"ג סה"א.

ר' אבא א"ר אושעיא כתובות עט..

אדא בר תחליפא בשמו גיטין פ"ו ה"א, ובמע"ש פ"ד ה"ד איתא אבא בר תחליפא וצ"ל אדא.

ר' אחא בשמו עירובין רפא-ב. סוכה רפ"א.

ר' אלעזר אבוה (צ"ל אחוה) דר' יצחק ב נחמן בשמו ב"ב פ"ח סה"א.

ר' אמי כשעלה לא"י זכה לשמשו ביחד אם ר' אלעזר כשבת פ"ג סה"א אר"א א"ר הושעיא - א"ר אמי זמנין סגין יתיבת קומי ר' אושעיא ולא שנעית מיניה הרא מלתא, מזה אנו רואין שישב לפניו זמן רב, ובירושלמי ריש עירובין ר' אמי א"ר אושעיא.

זבדי בר לוי שלחו ר' אושעיא לתקן מע"ש שלו כדמאי רפ"ז.

ר' זירא בשמו כתובות עט..

רב חייא בר יוסף א"ר אושעיא ע"ז נא:.

ר' חייא בר לולייני בשמו ע"ז רפ"ב.

רב חמא בר יוסף אר"א בריבי ע"ז מד:, וסנהדרין טז. איתא ר' חמא בר יוסי וכן צ"ל בב"ק קיב. (ושם איתא בטעות רב יוסף בר חמא, דק"ס).

ר' חיננא קרהיגנא בשמו שבת פט"ז ה"ב.

ר' יהודה בר ספרא בשמו חגיגה פ"א ה"ו.

רב יוסף שבת קכז., עירובין עח. פח., רבה א"ר חייא - ורב יוסף א"ר אושעיא, (ולא שהיה תלמידו אך כן קבלו משמם).

ר' יעקב (בר אידי , דק"ס) א"ר אושעיא ברכות יא. כט:.

ר' יצחק בר חקולא בשמו גיטין רפ"ח.

ר' יצחק בר נחמני א"ר אושעיא שבת לז., חולין מט..

ר' סימון דתרי בשמי שבת פ"ג סה"א.

עולא א"ר אושעיא חולין עו..

ר' פדת בשמו ב"ק פ"ד ה"ח, שבועות פ"ח ה"ג.

ר' פנחס א"ר אושעיא שצ"ד בתי דיני היו בירושלים וכו' כתובות קה:.

ר' שמעון בר יסינא בשמו יבמות פי"ג ה"א.

ר' שמעון בן לקיש משמיה, פסחים לד:, קידושין פ., בכורות יג., נדה כה..

ובדורות האחרונים היה בפיהם לברכה כב"ק קיא: שאמר רבא כי שכיבנא נפק ר' אושעיא לוותי דתריצנא מתני' כוותיה. ופסחים צ. אמר אביי אי לא דאוקמיה ר' אושעיא - ה"א וכו'.

ואחר פטירת ר' יהודה נשיאה (שנפטר לערך תקמה לשטרות) נעשו חדשות בא"י שעד העת ההיא מן הלל הזקן עד פטירת ר"י נשיאה היו הנשיאים גם ראשי מתיבתא והעומדים בריש העם לתקן תקנות כללית כמו שהיו נקראין ר"ג וב"ד, רבי וב"ד אבל כשנפטר ר"י נשיאה נתחלקה הנשיאות וראשי מתיבתות לשתים. עטרת הנשיאות נשארה להמשפחה היקרה נכדי הלל, אבל לא היו עוד מגדולי התורה לעמוד בריש הישיבה, ובית ועד הסנהדרין התפוררה למקומות מרובין. ר' יוחנן שזכה עוד לראות את רבי, וכשנפטר ר"י נשיאה היה כבר בא בימים קרוב לימי זקנה הלך לטבריא ויסד שם ישיבתו הגדולה. ר' חנינא שהאריך ימים אחרי ר"י נשיאה נשאר בציפורי והרביץ שם תורה. ר' ינאי יסד כבר ישיבתו המהוללה בעיר עכברא, ור' אושעיא שהיה ביחד זמן קצר עם ר' גמליאל בנו של ר' "יהודה נשיאה" כחלה פ"ד ה"ד שבקש ר"ג ברבי להנהיג את הדמאי בסורא ולא הניחו ר' אושעיא (ובע"כ אין זה ר"ג בנו של רבינו הקדוש שאז לא היה עדיין ר' אושעיא גדול כ"כ להתערב בעניני הנשיא וזה ברור) ואז הלך ר' אושעיא ויסד ישיבה גדולה בקיסרין ור' יוחנן אע"פ שהנהיג ישיבתו הגדולה בטבריא מ"מ כל ימי חיי רבו היה הולך לשם לפרקים לשאול ממנו ספיקותיו וזה שמצינו תרומות פ"י ה"ב א"ר יוחנן כשהיינו הולכין אצל ר' הושעיא רבה לקיסרין ללמוד תורה, ומפורש יותר בחלה פ"ד סה"ד שאר"י על דבר זה הלכתי אצל ר' הושעיא רבה לקיסרין ואמר לי וכו', ובעירובין רפ"ה מפורש, ר' יוחנן בשם ר' הושעיא מוסיפין - לתל עשר שנין עביד עליל קומי רביה "דלא צריך ליה", כי באמת כבר נהג ר"י ישיבתו הרמה ואך לפרקים היה הולך להתיר ספיקותיו אצל רבו.

הלכותיו[עריכה]

כמו שאמרנו למעלה שהיא היה המסדר הברייתות לכן נמצא תמיד בלשון תני ר' הושעיא (כמו על ר' חייא רבו בשם תני ר' חייא.) כב"ק ד: קיא: ובכמה מקומות. ובירושלמי לערך נח' פעמים בשם תני ר' אושעיא כאשר מנא הרב החכם ראה"ו בח"ג צד 50. וכן מצינו תני רב זביד ברבי אושעיא כב"מ צב:, ב"ב צה. וכן צ"ל ביבמות צו., אמרי דבי ר' אושעיא כריתות כח. וכן נזכר ברכות ג:, פסחים צ., סוכה יט. (ורב הושעיא מתקיף עליו), חגיגה ט., זבחים קיג. (חולק אם ר' יוחנן) קידושין נה. (ור' יוחנן תהי עליו) ופסחים צ: אמר אפשר ידעי חברין בבלאי טעמא דהא מלתא, ומצינו ב"ב קלו: שא"ל ר' יוחנן לר"ל כבר תרגמה "רב הושעיא בבבל" אחריך שאני ולפלא ד"ז שמעולם לא היה ר' הושעיא בבבל, וא"א לומר שהוא רב הושעיא שעלה מבבל כי הוא היה מתלמידיו הקטנים דר"י ושלא זכה להסתמך כמבואר בערכו, אבל טעות קטן נפל בספרים וצ"ל כדמובא המאמר בירושלמי כתובות פ"ט סה"א ושם איתא בפירוש "כך פירש ר' הושעיא אבי המשנה" והוא ר' אושעיא רבה. והטעות בא מכתובות נג. שאמרו שם כי אתא רבין אר"ל - א"ל אביי זילו אמרי ליה - כבר תרגמה רב הושעיא לשמעתיה בבבל ומזה בא גם לכאן וזה ברור, וכן משמע מרש"י שם שגורס ר' אושעיא.

והחכם ראה"ו בח"ג צד 51 יגביה את ר' אושעיא למעלה ראש, ובמה יען שלפי דעתו היה מקיל גדול, וז"ל:

ב' יסודות גדולים העמיד ר' הושעיא אשר עמוק עמוק יורדים ונוקבים עד תחום ההלכה, האחד הוא מה שאמר המנהג מבטל הלכה ירושלמי ב"מ פ"ז ה"א. ב) שאמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לשנות לפניו את השעורים שמא יעמוד ב"ד אחר וישנה עליו את השעורים ויהא יודע מאיזה שיעור אכל חגיגה פ"א ה"ב. ולפי דבריו יכול כל ב"ד אחר לשנות שיעור קדושי כסף מפרוטה לשיעור אחר אף גדול ממנו עד דינר - ואז המקדש בפרוטה אין קידושיו קידושין ונתירנה בלה גט.

עכ"ל.

ובשניהם טעה טעות גדול או הזיד במעילה.

שמה שאמר מנהג מבטל הלכה, לא ר' אושעיא אמר כן מעצמו אך קאי על המשנה שאמרו מקום שנהגו שלא להשכים אינו רשאי לכופן וע"ז אמר זאת אומרת שאע"פ שהדין בכ"מ שהמוציא מחבירו עליו הראיה, וא"כ גם כאן אם בעה"ב שהתנה עמהן להשכים הוה אמינא שהם המוציאים ולהביא ראיה, לכן אמר שלא כן הוא דמדברי המשנה אנו נלמוד שהמנהג מבטל ההלכה, פי' יען שהמנהג הוא שלא להשכים אין כאן מוציא מחבירו ומסתמא שכרן ע"מ כן, ולא אוכל להאמין שימצא איזה בר בי רב שיעקש הישרה כהחכם ווייס ולעשות מזה כוונים לדבריו, וכן מובא ביבמות רפי"ב לעניין חליצה בסנדל.

וכדין האוכל איסור בזה"ז טעה עוד יותר, כי זה ידוע לכל שכל השעורין המה הלל"מ כעירובין ד: שאמרו שיעורין דאורייתא דכתיב - אלא הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי וכן מובא ברמב"ם ה' מאכלות אסורות פ"ב הי"א. ופשט הפשוט לית מאן דפליג שכל דיני השיעורין המה הלל"מ, אבל השיעורין עצמן נמסר לחכמים לשער כ"א בשיעורו הראוי לו כמו באיסור אכילה בכזית יען שאכילה בכזית נקרא אכילה, אבל הזית עצמו צריך שיעור ואפשר שכזית שהיה בימי אין זה כזית שהיה בימי ר' אושעיא, וזה שאמר שאם אחד אוכל כזית איסור בזמן הבית בשוגג אז יכול להביא מיד קרבן, אבל אם אוכל בזה"ז כזית איסור, אז צריך לכתוב לו השיעור שאכל יען שמא כשיבנה המקדש ויכול להביא את חובתו ואז אפשר שיאמרו ב"ד שכזית מחזיק כך וכך יגדל או יתקטן השיעור מכפי שהיה ביום שאכל ויחשוב בדעתו הלא לא אכלתי שיעור כזית אז, לכן א"ר אושעיא שצריך לכתוב השיעור כפי שהיה בשעת אכילה וזה ברור, ומה זה שייכות לפרוטה, ובפירוש מצינו קידושין יב. ממש להיפוך שאמרו שם כי אתא רב דימי אמר, ר' דוסתאי ור' ינאי ור' אושעיא שיערו כמה היא פרוטה, וזה ממש כדברינו שבימי ר' אושעיא נשתנית הפרוטה ולכן היו צריכין לשער כמה היא פרוטה בימיהם יען שאפשר שהפרוטה בימי הלל אינה שוה פרוטה כעת או להיפוך, ובזה כל דבריו נפל בבירא.

והרב ווייס חשב שהש"ס ירושלמי נאבדה מתוך קהל ישראל והקורא לתומו יאמין בכל דבריו, וכן לא יעשה ובפרט לחכם גדול שכמותו.

מדותיו היקרות די לנו להזכיר מה שיסופר סוף פאה שרבו רבנו היה סגי נהור והיה המנהג שהיה אוכל עם ר' אושעיא בכל יום ביחד, יומא חד היו לו אורחין ולא קראו לאכול עמו, בערב בא אלו וא"ל לא יכעוס מרי עלי יען שהיו לי אורחין ולא רציתי מבזיך, והושיב לו אתה פייסת למי שנראה ואינו רואה וכו', ושם שקלים ספ"ה יסופר שפ"א היה מטייל עם ר' חנא בר' חנינא באילין כנישתא דלוד א"ר חמא בר"ח כמה ממון שיקעו אבותי כאן, א"ל כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן לא הוון בני נשא דילעון באורייתא? ומו"ק פ"ג ה"ה שאזל לחד אתר וא"ל שלום עליכם כמנהג מקומינו, וב"ר פי"-ו פיליסופוס אחד שאלו אם חביבה היא המילה מ"מ לא נתנה לאדם והשיב לו בטוב טעם ודעת.

חייו ובניו ומשפחתו[עריכה]

כפי הנראה היה עני המתפרנס בדוחק כמגילה ז. ובירושלמי שם פ"א סה"ד ששלח לו ר"י נשיאה בפורים אטמא דעיגלא וגרבא דחמרא שלח ליה קיימת בנו רבינו משלח מנות איש לרעהו "ומתנות לאביונים".

ומצינו שהיה לו בן גדול בתורה בשם ר' מרינוס כגיטין פ"ד ה"ו, וכן מצינו עירובין פ. מעשה בכלתו של ר' אושעיא, ואפשר שהיא אשת בנו ר' מרינוס.

וכל ב"ב אחריו היו מאוהבי הנשיא כשבת פי"ב ה"ג שאמרו אילין דר' הושעיא ודבר פזי הוון שאלון בשלמא דנשיא בכל יום ודר' הושעיא עלין קדמאי.

חתימתו מצינו שתחת שמו עי"ן כגיטין לו. וב"ב קסא:.

וימת זקן ושבע ימים לערך יג' שנים אחרי ר"י נשיאה היינו תקנה'.


ר' אושעיא ובירושלמי הושעיא[עריכה]

היה תלמיד דר"ה, כברכות לז: שבעי מרב הונא רבה, ושם יז. אמר לרבה כי עיילת לקמיה דר"ה בעי מיניה.

ורב יהודה היה רבו המובהק כגיטין כה. שבעי מרב יהודה - ורב יהודה קראו אושעיא בני, וב"ק פח: אזל רב הושעיא אמרה קמיה דרב יהודה, וב"מ מג: א"ל לרב יהודה רבי! אתה אומר כן הכי אמר ר' אסי אר"י.

וכן מצינו שאמר הלכה בשם רב כסנהדרין לח..

ואחרי עיון רב נראה לומר שזה רב אושעיא ואחיו רב חנניה המה אחי רבה כולם בני נחמני הוה, והוא דעת היוחסין וכן כתב מהרש"א בסנהדרין יד..

ונחמני אביהם עלה לא"י עם בניו רב אושעיא ורב חנניה עוד בחיי ר' יוחנן כמבואר כתובות קיא..

וכשהיה רב אושעיא עוד בבבל היה דרכו להביא ברייתות כשבת יט: כי אתא רב הושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתניתא בידיה. וכן ביצה כו: כי אתא ר"א [מנהרדעא, דק"ס] וכן הוא ברכות יז. נדה כא..

הליכתו לא"י מצינו בפירוש כחולין קכז. כי סליק רב אושעיא אשכחיה לר' אמי א"ל הכי אמר עולא והכי אהדר ליה ומזה אנו רואים ששקיל וטרי עם עולא בהיותו עוד בבבל, וכן מצינו אותם ביחד כגיטין טז: שמתיב לעולא, וזבחים לב. שא"ל עולא מטונך. וכן כשבאו לא"י היו יחד (שעולא היה הולך ובא) כגיטין עז: אמר עולא והוא - א"ר אושעיא אפילו היא בטבריא וחצרה בציפורי, ומלשון הזה משמע שדברו זאת בא"י בהיות רב אושעיא בטבריא.

וכשבאו לא"י מצאו את ר' יוחנן, ואך שלא מצינו שיאמרו הלכות מפי ר' יוחנן, אבל בפירוש אמרו סנהדרין יד. שר' יוחנן רצה לסמכינהו ולא עלתה בידו, ואמרו לו שלא יצטער יען כי המה מבית עלי (ומזה ראיה קצת שהיו אחי רבה שגם הוא היה מבית עלי כר"ה יח.) וזה שאמרו סנהדרין פ"א ה"ח אמר רב הושעיא חבר הוינא, וכן באמת נקראו שניהם חברין דרבנן כשבת פ"ג ה"א בעון קומי ר"ז ורב הושעיא ורב חנניה חבריהון דרבנן, ושם נשא אשה בת ר' שמואל בר יצחק, וע"י חמיו הצטרפו אותו למנין העיבור כסנהדרין פ"א ה"א, וכשהיה בא"י היה ג"כ דרכו לחפש אחרי ברייתות נשכחות והלך עבור זה לדרומא מקום בר קפרא להביא משם ברייתות על שמו, וכדמצינו שביעית פ"ה ה"ב, יומא פ"א ה"א ה., מגילה פ"א ה"י, ביצה פ"ג ה"ד אייתי רב הושעיא מתניתא דבר קפרא מדרומא, ובכל אלו המקומות מפורש שהוא רב הושעיא ולא ר' הושעיא תלמידו דר' חייא, כי בשביעית שם הלשון א"ר ירמיה לר' אמי אייתי רב הושעיא מתניתא, וביומא ומגילה, א"ל ר' יונה לר' ירמיה עמך הייתי לא אמר עובד אלא נשאל ובמה נשאל? אייתי רב הושעיא מתניתא וכו', וביצה שם אתא עובדא קומי ר' אימי - אייתי רב הושעיא מתניתא דבר קפרא מדרומא, ובאמת היה בא"י עם ר' אמי כחולין קכד., בעי מר' אמי כפסחים סג:, וכן עם ר' אסי כמנחות ג: שבעי מיניה. א"ר אסי כשבת יח. וכן היה כחברים עם ר' אבא ור"ז, ובל"ס היו כולם יושבין לפני ר"ה בהיותם בבבל, וכדמצינו את ר' אבא עמו בהיותם בבבל כב"ק פח:, ובסוכה יט. מתקיף רב הושעיא על דברי ר' אושעיא - א"ל ר' אבא - ור' יצחק בר אלישיב מתרץ.

וכן עם ר' זירא כתרומות פ"ח ה"ג, ר' יניי בר ישמעאל חלה סלקון לגביה ר"ז ורב הושעיא ור' בון ב"כ ור' חנניה חבריהן דרבנן, וכן שבת פ"ג ה"א בעון קומי ר"ז ורב הושעיא.

רב ספרא החשיבו מאוד וקראו "משה" כביצה לח:, אבל רב ספרא היה צעיר הרבה ממנו כפסחים קיג: כשהיה רב ספרא לפני רבא, וא"ל לאו כגון מר אלא כגון רב חנינא ורב אושעיא דהוו אושכפי וכו', והלשון משמע שאז היה כבר לאחר פטירתם. ומה שמצינו ברכות טו: רב אושעיא קמיה דרבא, באמת צ"ל ר' יאשיה שהיה תלמידו דרבא כב"ב כב., ובחולין נח: מצינו א"ל רב אושעיא למר בר רב אשי, הוא ט"ס וצ"ל א"ל רב שייא והוא הנזכר זבחים לד: שאמר כוותיה דרב אשי מסתברא, וכן מצינו שחולק עם ר' יצחק כירושלמי סוף סנהדרין.

האומרים בשמו מצינו ר' שמואל בר חנינא כברכות פ"ב ה"ד, ור' תימא בר פפייס כסנהדרין פ"ד ה"ז.

והוא ואחיו לא עשו את התורה קרדום לחפור בה אך עסקו במלאכת תפירת מנעלים כפסחים קיג: ומקומן היה בשוקא דזונות ועבדי להוו מסאני - והזונות שהכירו בהם שהם קדושי עליון כשרצו לישבע שיאמינום אמרו בחיי רבנן קדושי דא"י.

ורב אושעיא היה לו גם חנות בטבריא כשבת פ"ו ה"ב, טיבריא אמרין מן סדרא רובא עד חנותיה דרב הושעיא, ובתענית פ"א סה"ב א"ר יוסי לר' חנייה אחוי [וצ"ל בר אחוי כמגילה פ"ג ה"ז] דרב הושעיא, נהיר את כד הוינן קיימין קומי חנותא דרב הושעיא חביבך.

ומצינו שני האחין ביחד תמיד כמכות יט: שישבו אפתחא דירושלים וקמבעי להו, ובעירובין מג. בעי רב חנניא - אמר רב אושעיא ת"ש, ושניהם עסקו במעשי בראשית - בספר היצירה כסנהדרין סה:, ופטירתו מפורש בע"ז פ"ג ה"א כד דמך רב הושעיא נפל קלון דטבריא.


אבא אושעיא או הושעיא איש טריא[עריכה]

בב"ר פ"נח-ב ובקה"ר פ"א-ה, ומד' שמואל פ"ח-ט, אמרו יום שמת ר' אבין נולד אבא הושעיא איש טריא וקראו עליו וזרח השמש וכו', והיה חסיד גדול, ומלאכתו היתה מלאכת כובס כב"ק פ"י ה"ה שהיו מלבושיו מן צמר ממין אחד שלא יחשדוהו שלקח מן הבגדים שנתנו לו לכבס.

ובירושלמי ב"מ פ"ב ה"ה ובפני משה שם יסופר באריכות שפ"א אבדה המלכה תכשיטין שלה והוא מצאן, וכשהביא להמלכה לא רצתה לקבל וא"ל כי יש לה טובים מהן, אך הוא אמר שמחזיר יען שכן צוה לו הקב"ה, ובזה קידש את השם שאמרה בריך אלההון דיהודאי.

פטירתו מצינו ויק"ר פ"ל-א. כד דמך ר' הושעיא איש טיריא (ובפס"דרב קעט: גרס ר' אבא בר הושעיא ובש"השר פ"ח-ו ר' אושעיא איש מרייא) ראו שמטתו פורחת באויר, והיו דורו קורין עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב הקב"ה לאבא אושעיא א"ט בוז יבוזו לו, ובמ' שמואל פ"ח-ט אמרו יום שמת הוא נולד ר' הושעיא בריה, ובב"ר פ"נח-ב חסר תיבת "בריה", ואין זה ישעיה איש טיראה הנזכר בתוספתא סוף ב"ק, שהוא תנא.


ר' אושעיא בר אבא[עריכה]

נזכר גיטין פ"ד ה"ב שאמר לר' יודן נשיא, ונראה שצ"ל ר' אושעיא רבה.


ר' אושעיא בריה דרב אידי[עריכה]

כן נזכר יבמות לו: שא"ל רב אשי, והוא ט"ס שצ"ל רב יהושע בריה דרב אידי כדמובא שם לז. ברש"י.


הושעיא בר זבדא[עריכה]

נזכר תענית כו: מתקיף על דברי רי"בל, ור' יצחק מתרץ קושייתו.


ר' אושעיא בר' חייא[עריכה]

נזכר יבמות מו: רב ספרא מתני ר' אושעיא ב"ר חייא ופר"שי שהיה עם ר' אושעיא ברבי ועם ר"ח, ולולא פיר"שי נראה שקאי על ר' אושעיא ברבי שהיה עם ר' חייא ע"ש.


ר' אושעיא בנו של ר' יהודה הבושם[עריכה]

נזכר חולין נה: שהעיד לפני ר"ע משום ר' טרפון על הגלודה שהיא פסולה, אבל בתוספתא חולין פ"ג ה"ז גורס העיד יהודה בן ישעיה הבשם, וכן מצינו שתוספתא שביעית פ"ה העיד יהודה בן ישעיה הבשם לפני ר"ע משום ר"ט שיש לקט בשביעית.


רב הושעיא בר רב יצחק[עריכה]

נזכר ביצה פ"א סה"ז.


ר' אושעיא בר' שמאי[עריכה]

(אמורא ירושלמי בדור ה' בקיסרין).

אביו ר' שמאי היה גדול הדור בדור ר' יוסי, כמבואר בערכו, והוא היה גדול הדור בזמן ר' מנא, כמגילה פ"ג ה"ב ר' מנא שלח כתב לר' הושעיא בר' שימי ראשיתך מצער וכו', ובכלאים פ"ו ה"ג א"ר מנא אזלית לקיסרין ושמעית ר' הושעיא בר שמי בשם ר' יצחק בן אלעזר, ובשבת פ"יא סה"ד, מו"ק פ"ב ה"ג ר' יצחק בר' אלעזר מפקד לר' הושעיא בר' שימי, ובסוטה פ"א סה"א, כתובות פ"ב ה"ד חולק עם ר' יוסי בר' בון.

ונזכר תרומות פ"ג ה"ג, ובכתובות פ"ב ה"ד איתא ר' יהושעיא בריה דר' שמאי וצ"ל ר' הושעיא, ובקה"ר פ"ט-י ר' יצחק בן אלעזר קרא לר' יהושע בר' טימי ור' בורקי עדה קדושה, נראה שצ"ל לר' אושעיא בר' שימי.


ר' הושעיא בריה דר' שמלאי דקיסרין[עריכה]

נזכר ויק"ר פל"א-ט אמר בשם ר' יצחק בר זעירא.


אושעיא זעירא דמן חבריא[עריכה]

בתענית כד. יסופר דבי נשיאה גזיר תענית ולא אתא מטרא תני להו אושעיא זעירא דמן חבריא - כלה שעיניה יפות אין כל גופא צריכה בדיקה, אתו עבדיה דריש גלותא - וקמצערי ליה, אמרו להם בני העיר שגם לנו הוא מחרף ומצער אבל ראינו שכל מה שעושה הוא עושה לש"ש ולכן אנן שבקינן ליה, וכן אתם שבוקו ליה, (ופר"שי יען שהיה צעיר שבישיבה, וקרו ליה כן משום שהיה שם אושעיא אחר.) ובחולין לא. אמר רבא - דתני אושעיא זעירא דמן חבריא - הוא תני לה והוא אמר לה הלכה כר' נתן, (ופר"שי צעיר הישיבה ולי נראה אושעיא זעירא היה נקרא, דמן חבריא שמבני הישיבה, ובתוס' אבימי דמן חבריא). ובנדה כו. מצינו תניא ר' אושעיא זעירא דמן חבריא, וצ"ל תני אושעיא, וקרוב מאוד לומר שהוא רב אושעיא השני ויען שהיה אך חבר ולא נסמך לכן קראוהו כן, וכן היה דרך רב אושעיא להביא ברייתות וכמובא בערכו.

ר' הושעיא תורגמנא[עריכה]

נזכר ב"ר פנ"א-ט, ר' תנחומא בר' חייא בשמו, ורש"י פי' שם שהיה מתורגמן, ובילקוט משלי רמז תתקנו ליתא תיבת תורגמנא.


אזגור או איזגדר מלכא[עריכה]

הוא היה מלך פרס בזמן רב אשי והיה אוהב ומכבד את חכמי ישראל כזבחים יט. אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דאזגדר מלכא והיה מדלי לי המיינאי, ובכתובות סא. אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוי קיימי אפתחא דבי אזגור מלכא.

ויש איזגדר מלכא שהיה רשע בזמן מר בר רב אשי כדמובא באגרת דרש"ג ח"ג פ"ד והוא היה נכדו של הראשון וכאשר האריך בזה הגאון רש"י רפפרט בטוב טעם ודעת בספרו ערך מלין.


אחא[עריכה]

אבא בר אחא ברכות כה:, רב אדא בר אחא זבחים כב., רב הונא בר אחא ירושלמי סוף מע"ש, רב חונא בר אחא סוכה נב:, ר' יעקב בריה דרב אחא מו"ק כז:, ר' יעקב בר אחא ברכות כג., ר' ירמיה ב"א חולין נא:, רב משרשיה בריה דרב אחא חולין סז:, רב שמואל ב"א נזיר נא:


ר' אחא (תנא דברייתא)[עריכה]

הוא היה מהתנאים האחרונים שבדור רבי כברכות יג: שאומר משום ר' יהודה (וגרסת התוס' ודק"ס ר' אחאי), ובשבת עט:, מנחות לב: ר' אחא מכשיר משום ר' אחי בר' חנינא ואמרי לה משום ר' יעקב בר' חנינא (בדק"ס ר' אחאי או אחי) ובמכלתא משפטים פ"ה חולק עם ר' חנינא בר אידי, ובשבת לב. חולק עם ר' אלעזר, ובשבת קכז. חולק עם ר' שמעון, ובגיטין ל: חולק עם רא"בי, וברכות נג: מחלוקת ר' זילאי, ר' אחא, ר' זוהמאי, וברכות ב:, קידושין כב., ב"ב עה: ר' אחי ואמרי לה ר' אחא אומר. וב"ב לו: מאן יש אומרים ר' אחא, וכולן המה בריתות, וכן נזכר בברייתא שבת קיט., יומא יט., יבמות קכא:, ב"ב צג., ואפשר שמה שאמרו נדרים ח: א"ר יצחק בר טבא א"ר חייא אריכא דבי ר' אחא, הוא התנא ר' אחא, ובתוספתא שבת ספ"טז וכלים פ"ו ה"ח ר' אחא משום ר"ע. האומרים בשמו מצינו ר"ה פ"ג ה"ט ר' יודה גיזריא בשמו, ובפס' רבתי פ' ביום השמיני ב"ב ר' שמעון בן חלפתא בשמו, ומזה אנו רואין שהיה מהתנאים האחרונים.

ומה שמצינו בכתובות פ"ה ה"יא א"ר אחא וענינו אחריה אמן הוא ט"ס וצ"ל "וענו" אחריה ככתובות סו: וזה ר' אחא הוא האמורא הנודע בשערי הירושלמי והוא יספר מעשה שהיה בזמן הבית, ונזכר ר' אחא בזהר שמות יז:.


ר' אחא (גדול הדור בדור הרביעי לאמוראי א"י)[עריכה]

הוא היה מלוד כמפורש סנהדרין פ"א ה"ב ג: ר' ירמיה בעי מר"ז ולוד לאו מיהודה היא? א"ל אין. ומ"מ אין מעברין בה א"ל שהן גסי רוח ומעוטי תורה, הפך אפוי וחמי ר' אחא ור' יודה בן פזי א"ל איטה עבדתני מבזה רבנן.

וקיבל מכל גדולי הדור, כדמצינו שאמר בשם ר' אבא (בא) כשבת רפ"ו רפ"כ, שקלים פ"ד ה"א, מגילה פ"ד הי"א, ויק"ר פ"י-ה.

בשם ר' אבא בר כהנא ככתובות פ"ו ה"א, תנחומא עקב-ג.

בשם ר' אבהו כשבת פ"ג ה"ג, ומה שמצינו ברכות ס. א"ר אבהו היינו דר' אחא בבר נמחק בפסקי תוס' תיבת ר' אחא.

בשם ר' אילה כשבת פ"ז ה"ב כז:, ביצה פ"א ה"ב.

בשם ר' אלכסנדרי תנחומא לך-א.

בשם ר' אלעזר כברכות פ"ג ה"ד, סוטה פ"ג ה"ז, מגילה יח..

בשם ר' הושעיא עירובין פ"א ה"א ב. סוכה רפ"א, ומה שמצינו ברכות ג: ר' אושעיא בשמו כבר נמחק שם תיבת ר' אושעיא.

בשם ר' זירא עירובין פ"א ה"ד, ובשבת פ"ו ה"ב-כ: ר' אחא ור"ז הוו מטיילין וכו'.

בשם חילפיי קה"ר פ"א-ג.

בשם ר' חיננא תרומות פ"א ה"א ג., ריש עירובין, שם פ"א ה"י, ספ"ד.

בשם ר' חנינא תנחומא לך-ד, חקת-כה, ובדמאי פ"ג ה"ד ר' חנינא מתריס קבל ר' אחא.

בשם ר' חסדיי עירובין פ"א ה"ח-ה., ובספ"ד.

בשם ר' יהושע בן לוי ברכות פ"ב ה"ד-טו..

בשם ר' יחונן מע"ש פ"ב ה"ג.

בשם ר' יוסי ברכות פ"ד רה"ד והוא רב יוסף כברכות כט:.

בשם ר' יוסי ב"ר חנינא תנחומא חוקת-כד, ובפסחים מו. מדקדק בדברי ר"י בר' חנינא.

בשם ר' יסא תרומות פ"א ה"א ב..

בשם כהנא עירובין רפ"א, פ"א ה"ו, חולין צג:.

בשם ר' לוי עירובין פ"א ה"א ג., ברכות ס:.

בשם ר' מיישא איש בכורים, איכ"ר פ' זנח.

שאל לר' סימון ויק"ר פ"כא-ה.

בשם רב ירושלמי ריש עירובין, וריש סוכה, תענית פ"ב סה"א.

בשם רש"בל עירובין פ"א סה"ו, ושם רפ"א ג: א"ר אחא כף ר"ל לר' יוחנן.

בשם ר' שמואל בר נחמני ברכות פ"א ה"א ו., תנחומא אמור-יב, והמאמר הזה בויק"ר פ"כז-ד ושם בשם ר"א בר חלפתא, ובקה"ר פ"ג-טו בשם ר' חלפתא.

בשם ר' תנחום בר חייא ברכות פ"ג ה"ד, שבת פ"א ה"י, שקלים פ"ד ה"ב.

וכפי הנראה היה דיין בעירו כב"ב פ"ח ה"א שר' ינאי קפודקאי בא לדין לפני ר"ה ור' יהודה בן פזי ור' אחא, וביומא פ"ו ה"ד שאחר תפלת מוסף ביוהכ"פ היה מכריז שילכו לבתיהם להאכיל התינוקות. וכן היה לו תלמידים הרבה כעירובין פ"א ה"ז תני ר' שיין קומי ר' אחא קם ר' יושוע דרומאי עם תלמידי דר' אחא, והאמת כן כי כל גדולי דור הרביעי אע"פ שלא היו תלמידיו, קבלו ממנו כר' יונה ור' יוסי, כברכות פ"ב סה"ד שאמר ר' יונה בשמו, ובשבת פ"ו ה"ט ר' יונה ור' יוסי סלקו למבקריה לר' אחא דהוה תשיש, וב"ב פ"ב רה"ג כשכעס ר' אחא על ר' אבדומי אחוי דר' יוסי על ר' יוסי לפייסו, ובשביעית פ"ו ה"א אמר ר' יוסי שאלית לר' אחא, וברכות פ"א ה"ב, פ"ג הס"ג ר' יוסי ור' אחא הוה יתבין וכו', ובתרומות פ"ב ה"ד ר' יונה ור' יוסי אמרין - א"ל ר' אחא כן ר' אילא רבכון הוה אמר, ובתרומות פ"ב ה"ג, שבת פ"ג ה"א, עירובין רפ"א ב. מחלוקת ר' יוסי ור' אחא, ובשבת פ"יד ה"ד ר' יונה הוה ליה צמרומין אייתון ליה מן זכרותה דדורי ושתי, ר' אחא לא שתי.

ר' בנימין בר גידל היה כמו חבירו כמע"ש פ"ה ה"ג, יבמות רפ"א-ב..

האומרים בשמו[עריכה]

ר' אבא אבוה דר' אבא בר מרי בשמו ברכות פ"ט ה"ג, וצ"ל כבפאה פ"א ה"א ג: אבוה דר' אבא מרי.

ר' אבין בשמו תנחומא וירא-ט, תולדות-כד.

ר' בון בר כהן בשמו מע"ש פ"ד ה"ו.

ר' אלעזר בצראה בשמו איב"ר פ"ד-כג.

ר' אלעזר בר ביסנא בשמו ב"ר פ"יח-א.

ר' ביסנא בשמו יבמות פ"ג ה"י, ד"ר פ"ד-ו.

ר' גרשון בשמו נדרים פ"ג ה"ח.

ר' דוסא ממלחיי בשמו סוטה פ"ג ה"ז.

ר' הונא בשמו ברכות פ"ה ה"ב-נז:, רו"ר פ"א-ד, תנחומא ויקרא-א.

ר"ה הכהן בר אבין בשמו פסקתא רבתי כה.

ר' חגי בשמו ד"ר פ"ד-ו.

ר' חזקיה שבת רפ"א.

ר' חלקיה בשמו עירובין רפ"א-ב., שקלים פ"ב ה"ג.

ר' חייא בר אדא בשמו ברכות פ"ו סה"א.

ר' יהודה בר טיטוס בשמו ברכות פ"ג ה"ד.

ר' יהודה בר סיננא בשמו מ' איכה פ' כל עמה נאנחים.

ר' יודן בשמו ברכות פ"ט ה"א נו., שאלו ריש פתיחתא דאיכה-ה.

ר' יהשוע דסכנין בשמו ריש פתיחתא דאיכה-ה.

ר' יוסי בן יעקב בר אידי בשמו מד' תהלים פ"פא-ד.

ר' יעקב בר אביי בשמו סוכה פ"ב סה"ג (ומגילה פ"א ה"ט יא. בר אביה) מו"ק פ"ג ה"א-ט:, סנהדרין פ"י ה"ב, תנחומא אחרי-ט. ובמ"ד פ"כ-כו בר איבו.

ר' נחמן בשמו ריש פתיחתא דאיכה-ה.

ר' נחמיה בשמו ריש פתיחתא דאיכה-ה.

נתן החבר בשמו תנחומא תולדות-כב.

ר' רדיפא בשמו כתובות פ"ו ה"א.

ר' שיין קמיה שבת ספ"ג עירובין פ"א ה"ו.

ר' שמואל בר ינא בשמו תענית פ"ב ה"א.

שמואל הזקן תני קומי סנהדרין פ"ב ה"ג.

ר' שמעון בר כרסנא בשמו עירובין פ"א ה"ז.

ר' תנחום בשמו איכ"ר פ"ד כג.

ר' תפראי בשמו ב"ר פ"ח-יא.

אם נזכר ר' אחא בבבלי[עריכה]

אחרי עיון רב נראה שלא נזכר בשום מקום בבבלי, ומה שמצינו ברכות מז. תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא על רב אחא אמרו אתא גברא רבה דמברך לן, א"א לומר שהוא זה ר' אחא דירושלמי שהיה מאוחר הרבה ולא היה בבלי ולא בבבל אך נראה יותר גרסת דק"ס אתא "רב" או שהוא רב אחא ברדלא שהיה מתלמידיו הגדולים דרב כמבואר בערכו.

ובסנהדרין כ: א"ל אביי לרב אחא, באמת גרסת דק"ס לרב יוסף, ונראה יותר שהיה כתוב לרבא ונעשה מזה רב אחא.

ומה שמצינו ברכות ס. כי נפיק (מבית המרחץ) מאי אומר א"ר אחא מודה אני - שהצלתני מן האור הוא ר' אחא התנא כאשר אמר שם ר' אבהו היינו דר' אחא, וידוע שר' אחא כמו תלמידו דר' אבהו כדלעיל, וכן הוא שם גרסת דק"ס תחת דא"ר אחא הנכנס להקיז דם גרס ת"ר, וקרוב מאוד לומר ששתי הגרסאות אמת שהיה כתוב ת"ר ר' אחא אומר, וכדמסיים שם כי קאי מאי אומר א"ר אחא ברוך רופא חנם, והוא ר' אחא התנא, וסתם רב אחא בעל פלוגתיה דרבינא הוא רב אחא בר רבא כמבואר בערכו.

מקראיו הפרטים[עריכה]

מצינו שהיה כהן או לוי כמע"ש פ"ה ה"ג ר' אחא לא נסיב מעשר, ובסה"ד מביא זה על רב אחא בעל פלוגתיה דרבינא ושגג בזה כי בימיהם כבר נחרבו ישיבות א"י.

חמיו מצינו שהיה ר' תחליפא כברכות פ"א ה"א-ו.

ופטירתו נזכר ע"ז פ"ג ה"א כד דמך ר' אחא איתחזי כוכביי באמצע היום.

ועליו נוכל לומר שהוא אחד מראשי מייסדי הש"ס ירושלמי כי הוא נזכר כמה מאות פעמים בירושלמי.


אחא אחיו דאבא אבוה דר' ירמיה[עריכה]

נזכר שבת נו: שאמר רב אין לך גדול בבעלי תשובה - בדורנו ומנו אבא אבוה דר' ירמיה בר אבא ואמרי לה אחא אחוה דאבא אבוה דר"י בר אבא דאמר מר אבא ואחא אחי הוו.


רב אחא אחוה דמר אחאי[עריכה]

נזכר שבת קיא: לגרסת כל הדפוסים הישנים וכן היתה הגרסא לפני היוחסין, וגרסא שלנו בעי רב אחדבוי אחוי דמר אחא או דמן אחא.


ר' אחא אחוי דר' יוסי מברקתיה[עריכה]

היה לפני ר' יעקב בר אחא כן מובא ביוחסין, ובסה"ד כתב לא מצאתי זכרו, והשערת הגאון בעל נחל עדן דכונת היוחסין להירושלמי ב"ב פ"ב ה"ב וגרסתו היה סליק ר' יוסי "מברקתיה" וסבר שהוא שם של מקום, אבל גרסתינו סליק ר'יוסי מבקרתיה היינו דר' יוסי בא לבקר את אחיו שהיה חולה כדמובא שם.


רב אחא אריכא[עריכה]

דהוה רב אחא בר פפא.

נראה שהיה בבלי וקיבל מר"ה כמנחות לה: רב אחא אריכא אר"ה, וברכות לג. תני ר' אחא אריכא קמיה דרב חיננא ובדק"ס גורס קמיה דר"ה, וכן הוא בכל כ"י וזה היה גרסת היוחסין (ובסה"ד כתב לא מצאתי), ועלה אח"כ לא"י וקיבל מכל גדולי תלמידי דר' יוחנן כשבת קיא. רמי ליה רב אחא אריכא דהוא רב אחא בר פפא לר' אבהו, ושם קיג. אותיב לר' אבא, ומע"ש ספ"ה בעי קומי ר"ז, ובר"ה פ"ד ה"ח אמר קומי ר"ז, וביבמות פ"ח ה"ב ר' אחא בר פפי קומי ר"ז, נראה שהוא ר"א בר פפא, ובכתובות פ"ו ה"ג בעי קומי ר' אימי, ובנדרים פ"י ה"י סליק למישרי נדרא דר' אימי.

וב"ק פ. אמר משום ר' חנינא בר פפא, או משום ר' אבא בר פפא, או שר' חייא בר פפא אמר בשמו.

ובסנהדרין פ"ד נזכר ג' פעמים ושם לד: נתנו סימן להלכותיו "משפט, מענה, מטה" היינו שם לד: דיני ממונות דנין ביום מה"מ א"ר אחא (כצ"ל ובגמרא א"ר אבא), ושם לו. בדין לא תענה, ושם לו: בדין לא תטה.

וכן נזכר שבועות פ"א ה"ד, ובש"השר פ"ח פסוק ו' ר' אחא בר אבין בר בנימין בשם ר' אחא בריה דרב פפי.


רב אחא בר אבא[עריכה]

בדבר האמורא הזה באה ערבוביא גדולה מה שלא מצינו כן בשום אמורא אחר, כי בשבת קיג: א"ר אחא בר אבא א"ר יוחנן, ובקידושין פא: שהיה חמיו דרב חסדא, בע"ז יט: אמר בשם רב המנונא, בזבחים ד: הקשה לרבא, במנחות ה: הקשה לרב אשי, במנחות פס. הקשה לרבה, ובחולין מט. יתיב קמיה דרב הונא, ובכתובות מד: מתקיף על דברי ר"ל, האין לך ערבוביא גדולה מזו?

ולאחר עיון גדול נראה בבירור שלא היה אמורא בשם הזה ונבאר אחת לאחת.

בשבת קיג: גרסת הרא"ש ודק"ס א"ר חייא בר אבא אר"י כידוע שהיה תלמידו.

ובקידושין פא: כבר ידוע שרב חנן בר רבא היה חמיו דר"ח ולא רב אחא בר אבא.

ובע"ז יט: צ"ל רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב כדמובא כן בסוכה כא:, ובזבחים ד: צ"ל כמו בדק"ס רב אדא בר אבא לרבא, שהיה תלמידו כב"ב כב., ובמנחות ה: גרסת דק"ס א"ל רב אחא בר רבא לרב אשי כידוע שהיו חברים ומתיבת "רבא" נעשה ר' אבא, ובמנחות פד: גרסת דק"ס א"ל רב אחא בר הונא לרבה שהיה באמת תלמידו, ובחולין מט. גרסת דק"ס יתיב רב אחא בר עויא או עוירא קמיה דר' זירא, ובזה נבין היטב כל המשך דברי הגמרא שם, שישב רב אחא בר עויא קמיה דר"ז וקאמר א"ר מלוך ערבאה קאמרת, אין הלכה כר"ש קאמר, וקאמר הגמרא איך ידע ר"ז זאת, יען כי סליק ר"ז אשכחית לרב ביבי דיתיב וקאמר א"ר מלוך ארי"בל הלכה כר"ש, א"ל ר"ז חיי דמר דאנא ורח"בא ור' אסי איקלעינן לאתריה דר' מלוך ואמרי ליה אי אמר מר הלכה כר"ש וא"ל אין הלכה אמרי. ומכל המשך המאמר אנו רואין שכל זה היה בא"י, אבל מה שייכות הוא לר"ה שהיה בבבל? כגרסא שלנו. ולכן האמר יורה דרכו שר' אחא בר עויא שהיה בר א"י אמר לפני ר"ז דברי ר' מלוך, אבל ר"ז שהיה במקום ר' מלוך ודיבר אתו פא"פ ידע האמת איך אמר ר' מלוך, וזה ברור.

ובכתובות מד: צ"ל רב אדא בר אהבה כדאיתא שם מ:.


ר' אחא בר אבא בר אחא[עריכה]

נזכר ברכות כה: שאמר משום רבינו, וכבר בארנו בערך ר' אבא בר אחא שכן צ"ל גם כן.


ר' אחא בריה דר' בא בר ממל[עריכה]

נזכר שבת פ"ו ה"ו, והוא ט"ס וצ"ל ר' אחא בשם ר' בא ב"מ וכן הוא בדפוס קראטאשין.


רב אחא בר אביי[עריכה]

שקיל וטרי עם רבינא כשבת ד. שהקשה לרבינא, ומה שאמר שם אמר רב שילא לעולם, צ"ל אמר רבינא כגרסת דק"ס, וכן ב"ק לט: הקשה לרבינא בשלמא לאביי, ומזה אנו רואין שלא היה בנו של סתם אביי.


ר' אחא בר אבין בר בנימין[עריכה]

נזכר שה"שר פ"ח פסוק ו' אמר בשם ר' אחא בריה דר' פפי. ובפס' דר"כ קסג. גרס בשם ר' אבא בריה דר' פפי.


רב אחא בר אדא[עריכה]

הוא זכה עוד לקבל מרב כעדות בנו רב פפא ברכות כט: שאמר מאבא מרי שמיע לי ואבא מרי מרב, וכן אמר משמיה דרב כחולין טו:.

אבל עיקר קבלותיו היה מרב המנונא הלכות רב, וזה שאמרו קידושין סה. אמר רב אחא בר אדא אמר רב ואמרי לה אמר רב המנונא אמר רב, וכן הוא סוכה כא:, ובע"ז יט: נשתבש לרב אחא בר אבא וצ"ל בר אדא, וכן הוא בעירובין עז: שקיבל מרב המנונא הלכות רב, וכן מצינו שאמר משמיה דרב יהודה כסנהדרין צ:.

וכפי הנראה עלה לא"י לזמן קצר וזה שאמרו קידושין ל. כי אתא רב אחא בר אדא אמר, במערבא פסקי וכו', ובנדרים לח. חסר תיבת כי אתא, ושם קיבל מר' יצחק כשבת יז: ומעולא כב"מ קיז:.

והאריך ימים עד שהיו ידיו מרתתין כב"ב קסז. שיצא שטר שהיה חתוך עליו רב אחא בר אדא ורבא, וכשבא השטר לפני רבא אמר אמת שזה הוא חתימת ידי אבל מעולם לא חתמתי עם רב אחא ב"א והודה בעל השטר שזייף חתימתם, ושאלו רבא איך היה יכול לזייף חתימת רב אחא ב"א שידיו מרתתין. ובסוכה כו. התירו רבא לישן חוץ לסוכה מפני שהיה מצטער, ואע"פ שרבא היה צעיר הרבה ממנו אך יען שרבא אז גדול הדור לכן שאלו.

ונזכר חגיגה יט:, אבל מה שמצינו ב"מ ח. שאמר לרב אשי דיוקא דרמי בר חמא מהיכי, הוא ט"ס וצ"ל רב אחא בר אויא כגרסת דק"ס, והשבוש בא שמן הוי"ו והיו"ד נעשה דלי"ת שנמחקה קוצו של יו"ד, ומצינו רב פפא בריה דרב אחא בר אדא עירובין כא:.


רב אחא בר אהבה[עריכה]

נזכר עירובין צח., אך שם צ"ל רב אדא בר אהבה כבדק"ס, וכן ביומא מד: רב אחא ב"א צ"ל רב אדא, ובירושלמי שבועות פ"א סה"א ר' חנינא בשם רב אחא בר אחוא צ"ל כמו שמובא המאמר בשבועות ו: רב אדא בר אבא.


רב אחא בריה דרב אויא[עריכה]

הוא היה כמו תלמיד חבר לרב אשי ולקח חלק גדול עם רב אשי בסידור הש"ס כדמצינו תמיד א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי כעירובין מח:, פסחים מד:, כתובות עו., נדרים לה. נא:, נזיר לז., גיטין סב:, (וכן צ"ל בב"ק סב.), ב"מ צו., ב"ב ג. מו: סח. פב. קג., חולין יז: לט: פ., ובכולן משתעי עם רב אשי חבירו דרבינא (ולא עם רב אשי הקדום מה שלא היה), וב"מ קד: שלח לקמיה דרב אשי, ובעירובין יא: אשכחינהו לתלמידי דרב אשי אמר להו אמר מר מידי בצורת הפתח וכו'.

וב"מ ח. א"ל רב אחא בריה דרב אדא לרב אשי צ"ל בריה דרב אויא כגרסת דק"ס, וכחולין לא. ששאל לרב מנשה מחטא מאי, צ"ל לרב אשי כגרסת דק"ס, כי רב מנשה היה בזמן רבה, ובמנחות לז. ר' חייא ור' אחא בריה דרב אויא מכוין ומנח, כבר נמחק תיבת ר' חייא, בדק"ס.

ומכל אלו המקומות ברור שהיה בדור רב אשי, אבל רב אחא בר עויא הוא אמורא אחר בר א"י כמבואר בערכו, ובסה"ד ערבבם יחד ולא הרגיש שגם היוחסין הפרידם.


רב אחא בר אושעיא[עריכה]

נזכר בהרא"ש רפ"א דעירובין והוא בירושלמי שם, וגרסא שלנו בירושלמי רב אחא בשם ר' הושעיא.


רב אחא בריה דרב אחא[עריכה]

נזכר שבת קא. שהקשה לרב אשי, אך צ"ל בריה דרבא כבדק"ס.


ר' אחא בר אילא[עריכה]

ערך ר' אבא בר עולא.


רב אחא בריה דרב איקא[עריכה]

אביו רב איקא היה בזמן אביי כע"ז סה. ונשא אחות רב אחא בר יעקב והולידה לו את רב אחא ככתובות עד. שאמרו שם אמר רב אחא בר יעקב א"ר יוחנן - איתיביה רב אחא בריה דרב איקא בר אחתיה - א"ל בר בי רב שפיר קאמרת?

והיה דר במקום דודו ובל"ס קיבל ממנו כעירובין סג. שר' אלעזר מהגרוניא ורב אחא בר תחליפא איקלעו לבי רב אחא בריה דרב איקא באתריה דרב אחא בר יעקב, בעי למעביר להו עיגלא תילתא אייתי סכינא וקמחוי להו א"ל רב אחא ב"ת לא ליחוש ליה לסבא? (הוא רב אחא בר יעקב שהיה זקן גדול שהיה תלמידו דר"ה), וידוע שמקום רב אחא בר יעקב היה בפופנאי כקידושין לה., ומצינו כריתות ג: שאמר משמיה דרב ביבי בר אביי, והיה חבר לר"פ כשבת ו. שמתרץ לר"פ קושייתו, ובנדרים ל. חולק עם ר"פ, ובישיבת רב אשי היה גדול הדור שחולק עם רב אשי כדברי רב ביבי כמכות כא:, ובב"ק עד, אמר לרב אשי דיוקא דרבא מהיכא, ובחולין קיב: הקשה לרב אשי.

ומה שמצינו נזיר מב. שאמר זאת אומרת רובו ככולו מדאורייתא - מתקיף לה ר' יוסי בר' חנינא האי בנזיר טמא כתיב, ותמה ע"ז בסה"ד הלא ריב"רח היה קדים טובא לרב אחא בריה דרב איקא? ובאמת לק"מ שר"י בר"ח לא קאי על דרשתו דרב אחא, אך קאי על המשנה דשתי שערות מעכבות וכדאמרו שם בתוס' ר"ח מתקיף, ואם גם הפסוק קאי רק בנזיר טמא שייך דרשת רב אחא לומר רובו ככולו מדרורייתא, וזה ברור.

הלכותיו נשארו לנו בפי תלמידו ר"ה בר מנוח שאמר תמיד בשמו כמגילה כה:, גיטין כד. סד:, ב"ק נח:, ב"מ עא:, סנהדרין מב., וכן נזכר יבמות נד. צ., נזיר נא:, קידושין כז:, ב"ק מז., ב"מ עז:, סנהדרין נג:, ע"ז לד:, בכורות כח: מה., כריתות ג:.


רב אחא בר אלישיב[עריכה]

נזכר ויק"ר פל"ה-ו.


רב אחא בריה דרב אמי[עריכה]

נזכר יומא פד., זבחים ס:, ובשני המקומות ט"ס כי ביומא צ"ל רב אחא בריה דרבא כדמובא המאמר ע"ז כח. (ובסה"ד ציין ע"ז פח. וצ"ל כח.), וכן הוא הגרסא בדק"ס ביומא פד., ובזבחים צ"ל רב אחרבוי בר אמי כגרסת שיטה מקובצת ודק"ס שם.


רב אחא בריה דרב אשי[עריכה]

נזכר זבחים צא. שהקשה לרבינא, ובאמת צ"ל רב אחא בריה דרבא כבדק"ס, ובחולין צז: רב אחא בריה דרב אשי מחלוקת עם רבינא צ"ל שם בר רב, כגרסת השאלתות פ' וישלח וכן מובא בדק"ס שנשתבש בדפוס ווינציא, וזה רבינא שחולק עמו הוא רבינא האחרון.


רב אחא בר ביבי מר[עריכה]

נזכר יבמות ח. שאמר לרבינא הכי קאמרינן משמיה דרבא.


רב אחא בר ביזנא[עריכה]

א"ר שמעון חסידא כן הוא ברכות ג: והוא ט"ס וצ"ל רב חנא בר ביזנא שאמר תמיד בשמו כברכות ז. ומנחות לה:, וכן הוא בע"י ובדק"ס.


ר' אחא בר גמדא[עריכה]

נזכר ילקוט משלי סוף רמז תתקלב ר' אחא ב"ג א"ר סימאי א"ק מוסר וכו', אבל הוא ט"ס ומקורו מגילה לא: ושם א"ר חייא בר גמדא א"ר אסי, וכן הוא בירושלמי מגילה פ"ד ה"ה ר' חייא בר גמדא.


רב אחא ברדלא[עריכה]

היה תלמידו דרב כסוכה כו. שרב שרא ליה למגנא בכילתא בסוכה משום בקי, וביצה יד. אמר לו רב אחא ברדלא לבריה, וגרסת דק"ס א"ל רב לרב אחא ברדלא, ובגיטין יד. א"ל רב קבא דמוריקא אית לי גבך יהביה לפלוני.


רב אחא בר הונא או בר רב הונא[עריכה]

היה תלמידו דרב ששת כב"ב ע., סנהדרין מג. שבעי מרב ששת, אמר רב ששת כברכות כג. לב., עירובין כ: סח:, ב"מ לג., סנהדרין פב:, וכן היה תלמידו דרבה כשבועות לו:, רב אחא בר הונא ורב שמואל בריה דרב"בח ורב יצחק בריה דרב יהודה תנו שבועות בי רבה, פגע בהו רב כהנא ושאל מהם - א"ל רבא בר ניתאי וכו'. ובמנחות פד: אותיב רב אחא בר אבא (צ"ל בר הונא, דק"ס) לרבה, והוא היה השליח בין רב חסדא לרבה להביא הלכות מזה לזה כפסחים מז., יבמות פט:.

וכן הקשה לר"נ כחולין עו:, ובנדרים צ. שאחד נדר שלא ישא אשה עד דתני הלכתא ולא יכול ורצה להתיר נדרו, אתא רב אחא ברב הונא והטעהו והשיאו אשה ואח"כ הביאו לפני רב חסדא שיתיר לו נדרו, ואמר רבא מאן חכים למיעבד כי הא מלתא אי לאו רב אחא בר"ה דגברא רבה הוא.

וכפי הנראה היה דיין בעירו כדמשמע קידושין יב: שאחד קידש אשה בשוטיתא דאסא בשוקא שלחה רב אחא בר הונא לקמיה דרב יוסף כה"ג מאי שלח ליה נגדיה כרב וכו'. והתרועע עם כל גדולי הדור עם אביי ורבא, כשבת קכד., ב"ב קטז: שישב עם רב ספרא ור"ה בר חנינא ואביי.

ויותר מכולן שקיל וטרי עם רבא, אותיב לרבא כמנחות טז. עא:, חולין לב:, רמי לרבא שבת קג., בעי מרבא קידושין נו: וכששלחה איפרא הורמיז קרבן לרבא שיקריב עבורה שלח רבא את רב ספרא ורב אחא בר"ה שהם יוציאו הדבר ע"פ הדין, כזבחים קטז: וגם אביי היה שם (א"כ היה זה קודם שמלך רבא), ומה שמצינו שבת סו: שהקשה לרב אשי הוא ט"ס וצ"ל כגרסת דק"ס רב אחא בריה דרבא.

והניח אחריו בן ת"ח בשם רבא כנדה לא:.


ר' אחא בר זבינא[עריכה]

נזכר במדבר רבא פ"ח-ד. והוא ט"ס כי מקור המאמר הוא בירושלמי קידושין פ"ד ה"א ושם איתא ר' אבא בר זימנא.


ר' אחא בר זעירא[עריכה]

ערך אהבה בריה דר"ז.


אחא בר חדייא דמתקרי אייא מרי[עריכה]

נזכר גיטין לה., אבל הוא אינו מן החכמים, ואך אחד ששמו כן גירש את אשתו, ובפירוש ר"ח שם לד: גרס רב אחא בר חוירא דמתקרי אבא בר מרי.


רב אחא בריה דרב חייא[עריכה]

בעי מרב אשי נדרים י., ונראה שצ"ל בריה דרבא.


רב אחא בריה דר' חייא בר אבא[עריכה]

נזכר ברכות יד. שאמר הכי אמר ר' חייא, אבל גרסת דק"ס א"ר אבא בריה דרח"בא הכי אמר ר' חייא בר אבא.


ר' אחא בר חנא[עריכה]

אמר רב ששת עירובין סח: אבל גרסת דק"ס רבה בב"ח, ובע"ז לח:, מנחות לא: ר' אחא בב"ח אר"י.


ר' אחא בר חנינא[עריכה]

אביו ר' חנינא נזכר תנחומא נשא-ה אמרו רבותינו בשם ר' חנינא אביו של ר' אחא, ושם שלח-כז כך פתח ר' תנחומא בר אבא בשם ר' חנינא אביו של ר' אחא בר חנינא. ואמו היתה אחות שמואל בר נחום כב"ק נה., ומזה אנו רואין שהיה גדול הדור שאביו נקרא על שם בנו.

מקום מולדתו נראה שהיה בלוד ושם קיבל הלכות רי"בל כברכות ח: א"ר אחא בר' חנינא ארי"בל, ושם ח. אמר על דברי רי"בל מאי קרא, ובחולין קלב: כי אתא רא"בח מדרומא ארי"בל, והביא משם כמה ברייתות כדמצינו כי אתא ר' אחא בר"ח מדרומא אייתי מתניתא בידיה כסוכה נד., יבמות נז. נח., אבל לא שהיה תלמודי דרי"בל אך כן קיבל מתלמידיו כי באמת היה תלמידו דר' אסי וקיבל ממנו הלכות ר' יוחנן כשבת מה:, סנהדרין מא: מב. כמה הלכות, מנחות קג., שבת ספ"ג (ושם בר חיננא), וכן קיבל א"ר אחא ב"ח אמר אביי א"ר אסי וצ"ל א"ר אבהו וברכות ה. פליג עם ר' יעקב בר אידי, ור' אבא בריה דר' חייא בר אבא אמר להו הכי אר"י, וכן חולק עם עולא כר"ה ב., והיה גדול כ"כ עד שמהלכותיו הקשו כל גדולי אמוראי דבבל כחולין קלב., שא"ל ר"נ לר' טבלא והאמר ר' אחא בר חנינא, ובעירובין סד. א"ל רבא לרב יוסף והאמר רא"בח.

מדרשותיו היקרות נשארו לנו שבת נה. אר"ז בשמו מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה, ופסחים נא. לא כע"הז הע"הב וכו', סנהדרין מז. מנין שאין קוברין רשע אצל צדיק, (ומה שאמרו שם אמר לו ר"פ חסר תיבת "לאביי", ובחולין ו: איתא כהונן שר"פ הקשה לאביי ולא שהקשה לר' אחא ב"ה שהיה בא"י), ובסנהדרין פא. מאמרו היקר מאי דכתיב אל ההרים - ואת אשת רעהו לא טימא זה שלא ירד לאומנות חבירו, ואל אשה נדה לא קרב זה שלא נהנה מקופה של צדקה, וברכות פ"ב סה"ד ר' לוי בשמו מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ וכו'. וכן נזכרו מאמריו ברכות ח. נא:, שבת עה:, תנחומא בראשית-ז נח-ד קדושים-ד, מד' תהלים פ"טו-כט.

ובסה"ד מביא מאמר ממנו ממנחות לב: שינה בזה ובזה פסול ור' אחא מכשיר, ובמחילה שגג בזה כי שם הוא ברייתא והוא ר' אחא התנא כדאמרו שם כתנאי.


ר' אחא בר חסדא[עריכה]

ב"ב לו: כן מביא באוצר ישראל בערך אמוראים ושגג בזה כי שם אמר רב חסדא רבי אחא היא והוא ר' אחא התנא.


ר' אחא בר יאשיה[עריכה]

ערך ר' אחי בר' יאשיה.


ר' אחא בר' יוסי[עריכה]

אמר בשם ר' אבא שקלים פ"ד סה"א, כן מובא בסה"ד, וגרסא שלנו בנוסח הבבלי ר' יוסי בשם ר' אחא בשם ר' בא, ובירושלמי אך ר' אחא בשם ר' בא.


רב אחא בר יוסף[עריכה]

בסה"ד ערבב שני אמוראים שהיו בזמנים שונים וגם שמותיהן שונות (כי הראשון נקרא תמיד בשם רב אחא בר יוסף והשני תמיד בשם רב אחא בריה דרב יוסף) ביחד, הראשון רב אחא בר יוסף היה תלמידו דר"ה ודודו של ר"נ בר יצחק כשבת קמ. מסתמיך ואזיל רב אחא בר יוסף (וברי"ף דרס ר' חייא בר יוסף והוא ט"ס ובכ"י הרי"ף איתא כהוגן; דק"ס) אכתפיה דר"נ בר יצחק בר אחתיה א"ל כי מטינן לבי רב ספרא עיילינא, כי מטו עייליה, בעא מיניה - ותבעי ליה למר סוררא א"ל סודרא לא מיבעי לי דבעי "מרב הונא" ופשיט לי, מזה אנו רואים בבירור שהיה תלמידו דרב הונא, ובימי רנב"י היה כבר זקן גדול.

וכן היה תלמידו דרב חסדא כב"ה פז. ששאל מר"ח פת קטניות תנן וכו' (ושם בריה דרב יוסף אבל בדק"ס גרס בר יוסף) ובחולין קה. שאל מר"ח בשר שבין השינים מהו. ובעירובין כט: סבר רב אחא בריה דרב יוסף קמיה דרב יוסף למימר באמת גרסת דק"ס קמיה דרב אשי או אפשר שצ"ל בר יוסף, וישב עם רב יוסף ככל תלמידי דר"ה שישבו אח"כ עם רבה ורב יוסף שהיו ראשי מתיבתא בפומבדיתא. ובשם רב אחא בר יוסף נזכר שבת קי: שחש בחולי ירקונא ורב כהנא עבד לו רפואה ונתרפא. ובשבת קמ. שחש ביוקרא דליכא ומר עוקבא ריפא אותו אזל שאיל בי מדרשא, אבל רב אחא בריה דרב יוסף היה מאוחר הרבה וישב לפני רב אשי ושאל תמיד ממנו כיבמות לא., ב"מ מב., מנחות לה:, נדה סט:, והיה חריף גדול כב"מ קט: ששאל מרב אשי, והשיבו כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי לי (ופרש"י הכרתי בך שאתה מחודד ויודע להעמיק ולהקשות), וב"מ עז: אמר לרב אשי והא אמרינן משמיה דרבא, ובחולין מג. אמר לרב אשי הכי אמרינן משמיה דמר זוטרא, ובכל זה אנו רואין שהיה בימי רב אשי ובכל מקום נקרא בשם ר"א בריה דרב יוסף.

רב אחא בריה דרב ייבא[עריכה]

נזכר נדה סא: שאמר משמיה דמר זוטרא.


רב אחא בר יעקב[עריכה]

היה תלמיד ר"ה כיבמות סד: שאמר שיתין סבי הוינא (ופירוש סבא אינו זקן אך חכם) וכולהו איעקור מפרקיה דר"ה לבר מאנא דקיימי בנפשאי והחכמה תחיה בעליה.

ובימי ר"נ היה כבר גדול הדור כב"ק מ. משתבח ליה רבא לר"נ ברב אחא בר יעקב דאדם גדול הוא א"ל כשיבא לידך הביאהו אלי, וכשבא לר"נ בקשו ר"נ שישאל ממנו איזה שאלה, בעי מיניה וטרם שהשיבו בעא מיניה בעי אחריתא א"ל ר"נ שבקן אסתגר בקמייתא (שאיני יכול להשיבך עדיין על הראשונה), וב"ב נב. אמר לר' חייא מהורמיז הלכה משמיה דר"נ.

וכן מצינו שאמר הלכה בשם ר' יחונן בכתובות עד. אבל לא מצינו שעלה לא"י, ומה שמצינו שביעית פ"ו ה"א שאמר בשם ר' אימי בל"ס שמע זאת ממנו כשהיה עדיין בבבל, וכן אמר בשם ר' זירה כיומא נה., וביצה לג: מתקיף על דבר ר"ז א"ר חסדא, ובגיטין כ. חולק על רב חסדא.

הוא היה הריש בעיר פופונאי (הסמוכה לפומבדיתא כדמשמע ב"ב צ:) כנדה סז: שתיקן שם שאשה יכולה לטבול ביום יען ששם היה שכיחי גנבי, וב"ב טז. דרש בפופונאי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו אתא שטן ונשקיה לכרעיה.

ובימי אביי ורבא היה כבר מזקני הדור כקידושין לה. שאמר רבא פופונאי ידע טעמא ומנו רב אחא בר יעקב. (וכן צ"ל בב"ק נד: ושם שרב פפא אמר עליו כן והוא ט"ס כי רב פפא היה תלמידו ואין דרך תלמיד לומר על רבו כן) ובשבת פז: פליג עם רבא, ובהוריות ו:, חולין י: שקיל וטרי עם אביי ורבא.

מעשיו הגדולים[עריכה]

הוא היה חסיד גדול ומלומד בנסים, כסוכה לח: שאמרו רב אחא ב"י ממטו ליה וממיתי ליה אמר גירא בעיניה דשטנא ובקידושין לה. שאתא שטן ונשקיה לכרעיה, ובקידושין כט. יסופר ששלח את בנו ר' יעקב ללמוד לפני אביי, וכשבא מצאו דלא מחדדין שמעתיה א"ל אנא עדיפנא מינך שב אתה בבית ואני אלך, וכששמע אביי שזקן וחסיד הדור בא אליו, ובשכינת אביי היה ההוא מזיק בבי רבנן דאפילו ביום היה מזיק גם לשני כ"א, צוה אביי לתלמידיו כשיבא רב אחא ב"י לכאן אל יתנו לו אושפיזא, ויהא מוכרח ללין בבי רבנן ואפשר דמתרחש ניסא, וכן היה כשבא ולא מצא מקום ללין, לא בההוא בי רבנן, אידמי ליה (המזיק) כתנינא כריעה שהיה כורע נפל חד רישא, ולמחר א"ל אי לא איתרחיש ניסא סכנתון.

ובעירובין סב. יסופר עליו שהיה יזיף ופרע, פי' כשהיה טרוד ביום ולא היה יכול לעסוק בתורה כראוי היה לומד בלילה, ובעירובין סג. יסופר שר' אלעזר מהגרוניא ורב אחא בר תחליפא איקלעו לבי רב אחא בריה דרב איקא באתריה דרב אחא בר יעקב ור"א ב"ר איקא הביא סכין להם וא"ל רב אחא ב"ת לא ליחוש לסבא? (שרב אחא ב"י היה הזקן והחכם) ור"א מהגרוניא בדק הסכין ונענש ע"ז, ובאמת מצינו שהיה בקי גדול בבדיקת הסכין כחולין יז: שהיה יכול לבדוק את הסכין בחוט השערה, ובגיטין לא: רבא ור"נ בר יצחק בוי יתבי הוו חליף ואזיל רב אחא בר יעקב (לגרסת הערוך ערך גהרק).

מאמריו בהלכה ואגדה מצינו ברכות יג: כז. מד. נט., שבת ט: צו:, יומא מו..

תלמידיו מצינו שרב פפא ישב לפניו כחולין לג., ורב אחא בריה דרב איקא בן אחותו קיבל ממנו ככתובות עד..

ומלב בנו ר' יעקב שהיה ת"ח כמנחות מג: היה לו גם בת ובן בתו היה נקרא ג"כ רב יעקב וגדלו בביתו כסוטה מט. וסיבת מיתתו יסופר ב"ב יד. שכתב חד ס"ת על עור עגל ואיתרמי ליה שהיה ארכו כהקיפו ויהבו ביה רבנן עינייהו ושכיב.


ר' אחא בר יצחק[עריכה]

נזכר ברכות פ"ד ה"ג אמר בשם ר' חייא דציפורין, והמאמר הזה נשנה תענית פ"ב ה"ב ושם בשם ר' חונה רובה דציפורין, ובשבת פ"ג ה"ד מיסחי עם ר' בא בר ממל, ונזכר יומא פ"ד ה"ד בענין אבדה, ובשבת פ"ו ה"ב יבמות פי"ב ה"ב ר' אחא בר יצחק שלח שאול לר"ז ור"ז לר' אמי.


ר' אחא בר מניומי[עריכה]

מע"ז ז: משמע שהיה ממדינות מדי שאמר שם לאביי גברא רבה אתא מאתרין (הוא נחום המדי) כל מלתא דאמר אמרי ליה נשתקע הדבר? (ופרש"י מאתרין ממקומנו ממדי).

הוא היה תלמידו דר"נ כב"ק קו. שאותיב לר"נ, אר"נ ב"ב קמח:, ושקיל וטרי עם אביי כב"ב קנט: קסח:, ע"ז ז:, ובנדרים מז. מותיב רבא עליו, ונזכר יבמות צד. ובקידושין מו. איתא בר רב מניומי ואפשר שהוא בנו דמניומי חברו דר"נ.


רב אחא בריה דרב נחמן[עריכה]

נזכר שבת קיד., אבל בברכות מג: גרס מר זוטרא בריה דר"נ וכן הוא בדק"ס בשבת שם.


רב אחא בר נפחא[עריכה]

בחולין סז: רב משרשיא בריה דרב אחא בר נפחא לגרסת הרי"ף והרא"ש ודק"ס, ובגמרות שלנו חסר תיבת בר נפחא.


רב אחא בר נתן[עריכה]

נזכר חולין מט. (לגרסת דק"ס) חולק עם מר זוטרא בריה דרב מרי וגרסא שלנו רב אדא בר נתן. ובן בנו הוא רב משרשיא.


ר' אחא בר סימון[עריכה]

נזכר ב"ר ספמ"א ור' עזריה אומר בשמו.


אחא בר סלא (או כרסלא) מכפרי[עריכה]

אבי אביו דר' חייא ואחיו כסנהדרין ה..


רב אחא בר עויא[עריכה]

הוא היה בר א"י ולמד לפני ר' יוחנן ור' אסי ואח"כ ירד לבבל בזמן רב חסדא, כפסחים לג: יתיב רב אחא בר עויא קמיה דרב חסדא וקאמר משמיה דר"י א"ל מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך, וביבמות קיז. אמר בעו במערבא, ועיקר קבלותיו היה מר' אסי כפסחים כד. א"ר אחא ב"ע א"ר אסי אר"י, וב"ב נו. יתיב קמיה דר' אסי וקאמר משמיה דר' יוסי בר"ח, וברכות מד. א"ר אחא בריה דרב עויא אמר רב אשי צ"ל בר עויא א"ר אסי כגרסת דק"ס, ובחולין נ: אמר ר' אחא בר רב עוא א"ר אסי צ"ל בר עויא, וב"ב קלג. אלא אמר רבא כדשלח רב אחא בר עויא משמע שהלך אח"כ לא"י, אבל גרסת דק"ס ויוחסין רב אחא בר עוירא, וכן נזכר בנדה כז. א"ר אחא בריה דרב עוירא א"ר יצחק - אמר לו רב יוסף ל"ד אמרת לן, ובסוף ר"ה א"ר אחא בר עוירא א"ר שמעון חסידא, (וגרסת דק"ס בר עויא), וכן נזכר שבת עד: ונראה כי עוה ועויא ועוירא הוא שם אחד ואך לפעמים נשתבש מזה לזה.


רב אחא בר עוירא[עריכה]

ערך רב אחא בר אויא.


ר' אחא בר (רב) עולא או עילא-אילא[עריכה]

כל אלו השמות של אמורא אחד הוא, וראיה לזה כי בעירובין פ"ג סה"א איתא ר' אחא בי ר' עילה אמר שכל הדברים קרויין מזון, והמאמר הזה בנדרים רפ"ו ר' אחא בר עולא, ובב"ר פצ"ד-ד מעתק ר' אחא בר אילא.

ובבבל היה תלמידו דרב חסדא כשבת נד: יתיב קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר - א"ל ר"ח א"כ עשית מר עוקבא.

והלך אח"כ לא"י וכדמצינו אותו עם ר' זעירא כעירובין פ"א סה"א שהקשה לר"ז ולמה לא, ומע"ש פ"ה ה"ג ר' יונה יהיב מעשר לר' אחא בר עולא.

ונזכר תנחומא ראה-יב ששאל וכי יש תורה בבני מעיים, ובעירובין כא: אמר רב פפא בריה דרב איא בר אדא בשמו מנין שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת, ובשבת סו. נזכר בשם רב אחא בר רב עולא.


רב אחא ברב עזא[עריכה]

ערב רב אדא ברב עזא.


רב אחא בר פנחס[עריכה]

נזכר מו"ק טו. אמר משמיה דרב יוסף, ושם יג: המאמר ע"ש רב הונא בריה דרב פנחס, וכן נזכר עירובין כט:.


רב אחא בר פפא או בר פפי[עריכה]

ערך רב אחא אריכא.


רב אחא בר רב קטינא[עריכה]

ביבמות סו. יספר מעשה באשה אחת חציה שפחה וכו', והמאמר נשנה גיטין לח. ע"ש רב חנינא בר רב קטינא, ושם מג: ע"ש רב הונא בר קטינא, ונזכר זבחים נג..


רב אחא בר רב[עריכה]

הוא היה כמו תלמיד חבר לרבינא (חבירו דרב אשי) כקידושין יג. שלחה רב אחא בר רב לקמיה דרבינא, כה"ג מאי, שלח ליה וכו', ובחולין לג. הקשה לרבינא, וב"ב קכד: אמר לרבינא איקלע אמימר לאתרין, ועם רבינא (בר רב הונא) האחרון היה כחברים, כחולין צז: שחולקין רבינא ורב אחא בר רב ושאלו למר בר רב אשי א"ל אבא שרי, וא"א לומר שהוא רבינא חבירו דרב אשי שנפטר קודם רב אשי, שא"כ לא היו שואלין למר בר"א, וגם הלשון משמע שהיה לאחר פטירת רב אשי, ובסנהדרין עו: מחלוקת רבינא ורב אחא בר רב, ורב משרשיא בן בנו אמר מ"ט דאבהו דאבא דפוטר, וזה רב משרשיה היה מראשוני רבנן סבוראי, כמבואר בערכו, וכן חולין מט. מחלוקת רב אחא בר רב [לגרסת דק"ס ובגמרא רב אדא בר נתן הוא ט"ס] ומר זוטרא בריה דרב מרי, אמר רב שמואל בריה דרב אבהו אבא מרישי כלי דרפרס הוה ואמר כרב אחא ב"ר (וידוע שרב שמואל בריה דרב אבוה היה מרבנן סבוראי) אמר רב משרשיה כוותיה דאבהו דאבא מסתברא.


רב אחא בר רבא[עריכה]

יש שרוצים לומר שהיה בנו של רבא חבירו דאביי ושנולד לעת זקנתו ולכן לא מצינו שקיבל מאביו, וראיה קצת מצינו בכורות נ. שרב אשי שדר ליה יז' זוזי לרב אחא בריה דרבא (לגרסת שיטה מקובצת ובגמרא בריה דרבינא הוא ט"ס) בפדיון הבן, וידוע שגם רבא היה כהן, ומה שמצינו זבחים ט: כששאלו רב אשי בעי דרבא היכי מתניתו לה א"ל הכי מתני' לה אמר רבא, אבל הוא ללא אמת כי כבר בארתי בערך רבא שלא היה כהן. הוא היה חבר לרב אשי ולרבינא, וכפי הנראה למד אצל רב כהנא ביחד עם רב אשי, וכחולין י: שאמר לרב אשי, רב כהנא מצריך בדיקותא בין כל חדא וחדא, ובסוכה לב: רב אחא בר רבא מהדר אתרי וחד, אמר הואיל ונפיק מפומיה דר"כ.

ובחולין צג. רב אחא אר"כ וכאשר נבאר שסתם רב אחא הוא בר רבא, ומצינו ע"ז ג: שהקשה לר"נ בר יצחק, (אבל גרסת דק"ס וע"י רב אחא גלילאה).

וכן היה בידו קבלות משמיה דרב יהודה כתענית כד:, כתובות ז:, וכן משמיה דרב יוסף כפסחים כט..

והוא לקח חלק גדול בישיבת רב אשי בדבר חיתום הש"ס כמנחות לח: בעי רב אשי - א"ל רב אחא בר רבא כ"ש דמינכר מצותייהו, וב"ק עב. א"ל רב חביבי מחוזנאה לרב אשי - א"ל רב אחא בריה דרבא כי קא מחייב - א"ל רב אשי לא תידחייה וכו', ובשבת סו: א"ל רב אחא בריה דרבא (לגרסת דק"ס ובגמרא בריה דר"ה ט"ס) לרב אשי, ובמנחות ה: א"ל רב אחא בריה דרב אחי לרב אשי צ"ל בריה דרבא, דק"ס, וכן שבת קא. א"ל רב אחא בריה דרב אחי לרב אשי צ"ל בריה דרבא, דק"ס, וב"מ ח. א"ל רב אחא בריה דרב אדא לרב אשי צ"ל בריה דרבא כי רב אחא בר אדא היה כבר זקן בימי רבא, ופסחים קג: אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודה וקאי עלייהו רב אחא בריה דרבא. ובכל הש"ס מצינו א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי כברכות ו. נ., שבת כז: לח: סז. פט. צג: קכ: קמו., עירובין מב: עז: עח. פא. פא: קד., פסחים מח. (אמר לאביי וצ"ל לרב אשי, דק"ס) קיג:, יומא כה:, מגילה כח:, כתובות ז. לד: עה., גיטין לב:, קידושין כא., ב"ק מז. סב., ב"מ כב: סד., ב"ב ו. ק:, סנהדרין י., ע"ז לג., שבועות כז: מא., מכות ה. כא., זבחים יא: סו., מנחות ג: ו. לד., חולין ב. י: מ. מא. מז: נז: פ. פו: קא: קה. קלז., בכורות ו., תמורה ו. נדה יד:, ובכולן שקיל וטרי עמו כשני חברים לברר הדברים ולהוציא הדין לאמיתו, ולפעמים מצינו סתם רב אחא עם רב אשי והוא בל"ס בריה דרבא כיבמות צד:, נדרים ח., סנהדרין מב., וכן חולק עם רב אשי כעירובין צ:, זבחים יא:, ובגיטין נט. אמר על רב אשי שמימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, כי באמת היה רב אשי עליון על כל חכמי ישראל בדור ההוא כמבואר בערכו, אבל רב אשי החשיב מאוד את רב אחא בר רבא כחולין יז: שישב הוא ורבינא קמיה דרב אשי אייתו סכינא לקמיה דרב אשי לבדקה א"ל לר' אחא ב"ר שהוא יבדוק הסכין, בדקה אטופרא - א"ל יישר.

וכן רבינא קראו מר כעירובין צג: ושקלו וטרו בהדדי כשבת קכ:, פסחים לט., גיטין לב: ב"ק סב., חולין סו:, שאל מרבינא כב"ב ז:, אמר לרבינא איקלע אמימיר לאתרין יבמות מה: וב"ב קכד: (ושם רב אחא בר רב אבל צ"ל בר רבא והיה כתוב רב' כדמובא בדק"ס).

ובזבחים צא. א"ל רב אחא בריה דרב אשי לרבינא צ"ל בריה דרבא דק"ס, ובשבת ד. א"ל רב אחא בר אביי לרבינא צ"ל בר רבא.

וביוחסין מביא שכ"מ שחולק סתם רב אחא עם רבינא הוא בר רבא, והצדק אתו כי א"א לומר שהוא בר רב שהיה צעיר הרבה מרבינא והיה כתלמיד חבר שלו וכ"מ שנזכר עם רבינא יזכיר את רבינא בריש, אבל רב אחא בר רבא נזכר תמיד קודם רבינא וזה ברור.

אבל מה שכתב היוחסין וז"ל וסברו התוס' בפ' השואל את הפרה צה. כי הם (רב אחא ורבינא) ראשונים לרב פפא, במחילה שגג בזה ולא ראה דברי התוס' שם שהוא ממש היפוך מדבריו, ושם פא. מפורש ההיפוך, וכבר תפסו עליו הגאונים בעל נחל עדן ובעל דורות הראשונים.

ובפסחים עד: אמרו אומצא ביעי ומיזרקי פליגי בה רב אחא ורבינא, בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא, והלכתא כרבינא לבר מהני תלת דרב אחא לקולא. ופלוגתתם מצינו עירובין כד:, סוכה יח., מגילה כו:, יבמות יא. לט: מא:, כתובות לד., סוטה כה., ב"מ טז. לה: סז: צה., ב"ב צה:, סנהדרין כו:, (שבועות כג: ושם אחר פלוגתתם אמר רבא העי השתא, הוא מסידור הגמרא או שהיה כתוב רבינא), ע"ז כו: לג: סא. עב:, חולין ח: מו: סז. צג:.

וכן היה רפרם חבירו כיבמות לז., וכן חולק עם ר' ירמיה מדיפתא כשבת כב. (ושם רב שמואל מדיפתא הוא ט"ס, דק"ס).

וכן נזכרו הלכותיו שבת ד., חגיגה ו:, יבמות פו., קידושין נג..

ואומר משמא דגמרא, קידושין יט:, סנהדרין פה: ע"ז לד:.

ממעשיו הפרטים מצינו שהיה בקי בטבע הרכבות האלנות כדמשמע פסחים נו..

מחסידותו מצינו כתובות יז. רב אחא מרכיב להכלה אכתפיה ומרקד, ושאלוהו רבנן אם גם הם יכולין לעשות כן, והשיב להן אי דמיין עלייכו ככשורי לחיי.

ולעת זקנותו זכה לישב על כסא רב כהנא בפומפבדיתא חמש שנים כמפורש באגרת דרש"ג ח"ג ספ"ג שמלך משנת תשכ"ה עד תש"ל לשטרות. ובאגרת דרש"ג ח"ג פ"ג דפוס לונדון שאחר רב כהנא מלך מר זוטרא עד שנת תשכ"ז ואחריו רב אחא בריה דרבא, והוא מספר תנאים ואמוראים, כדמובא בנוסח דפוס מאיינץ, א"כ מלך שלש שנים ונפטר שמונה שנה קודם רב אשי.


רב אחא בר רבינא[עריכה]

נזכר ברכות נ., אבל הוא ט"ס וצ"ל בריה דרבא כמבואר בערך רב אחא בר רבא.


אחא בר שילא[עריכה]

איש כפר תמרתא. נזכר אס"ד ספ"ו ר' לוי בשמו.


רב אחא בר שישא[עריכה]

נזכר שבת ס. לגרסת דק"ס תרגמא קמיה דרב יוסף, וגרסא שלנו רב אדא נרשאה.


רב אחא בר תחליפא[עריכה]

היה תלמידו דרבא כב"ק לד:, סנהדרין כד. שהקשה לרבא, אמר משמיה דרבא עירובין סח:.

ובעוד רבא חי ישב ביחד עם רבינא כגיטין עג. שאחד בא לפני רבינא וכשפסק רבינא הדין הקשה לו רב אחא בר תחליפא איגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבא והוא פסק כרב אחא בר תחליפא, ובעירובין מ. הנהו בני גננא - שרא להו רבינא - א"ל רבא [הוא ר"ת רב אחא] בר תחליפא לרבינא - אזלי שיילוהו לרבא.

ובעירובין סג. יסופר שר' אלעזר מהגרוניא ורב אחא תחליפא אילקעו לבי רב אחא בריה דרב איקא באתריה דרב אחא ב"י - א"ל רב אחא ב"ת לא ליחוש לסבא? א"ל ר"א מהגרוניא הכי אמר רב, ובעירובין ק. א"ל רב אחא בר תחליפא לאביי דשרי לך כרבה שרי לך, שם גרסת דק"ס יותר נכון שגורס שא"ל רב תחליפא לאביי.


רב אחא גלילאה[עריכה]

נזכר ע"ז ג: לגרסת ע"י ודק"ס שאמר לרנב"י מיום שחרב בית המקדש אין שחוק לפני הקב"ה, וגרסא שלנו סתם רב אחא, ובילקוט ישעיה רמז תנא' רב אחא מגדלאה.


ר' אחא דיפו[עריכה]

ר' חייא בריה. פסיקתא רבתי פ' החדש סכ"נ.


ר' אחא הגדול[עריכה]

נזכר תנחומא שלח-ג, ובמ"ר פט"ז-ג, ובירושלמי ברכות פ"ב סה"ד ר' ליא ר' יסה בשם ר' אחא דובה.

רב אחא מאקרא דאגמא[עריכה]

נזכר סנהדרין לח: כן מובא באוצר ישראל בערך אמוראים, ובמחילה שטעה טעות גדול בפשט הגמרא שאמרו שם א"ר הושעיא משמיה דרב, אדם הראשון גופו מבבל וראשו מא"ר ואבריו משאר ארצות, ושואל הגמרא עגנותיו (מאיזה מקום) וע"ז אמר רב אחא [שנברא] מאקרא דאגמי ופרש"י בבבל הוא והוא עמוק מאוד, ובדק"ס הגרסא בקצרה "ועגבותיו מאקרא דאגמא".


רב אחא מבי חוזאה[עריכה]

נזכר ממנו דרשה יקרה גיטין ז. כל מי שיש לו צעקת לגימה על חבירו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין. אבל גרסת רש"ג באגרתו ח"ב ספ"ד רב אחא מבי חתים, והוא מרבנן סבוראי.


רב אחא מבי חתים[עריכה]

ערך רב אחאי.


רב אחא מגדלאה[עריכה]

ערך רב אחא גלילאה.


רב אחא מדיפתא[עריכה]

היה תלמידו דרבינא כדמצינו תמיד שהקשה לרבינא כשבת קלט:, ביצה כא:, יבמות ח. נד:, נדרים כג. סו:, נזיר מב., גיטין עג., ב"ק יד. כה: כו. צו. קטז:, ב"מ ה: ז. ז: לה: נה. סה., ב"ב קסט., סנהדרין טו. מב. נג. סא. סו:, זבחים ד. נח., מנחות ח:, חולין קט:, בכורות יט:.

והיה חבירו דמר בר רב אשי כברכות מה: יהודה בר מרימר ומר בר רב אשי ורב אחא מדיפתא כרכי ריפתא בהדי הדדי לא הוה בהו חד דהוה מופלג מחבירו לברוכי - אתו לקמיה דמרימר (מרימר מלך אחר רב אשי בסורא).

ונראה שמה שאמרו חולין מז. ההיא יתירתא דאתאי לקמיה דמרימר הוה יתיב רב אחא אבבא הוא רב אחא מדיפתי, וביוחסין ובסה"ד כתבו וז"ל רב אחא מדיפתא אמר לרבינא לפני רבא יבמות ח., ושגגה יצאה מהם כי דברי רבא לא קאי עליהם אך קאי לתרץ תיבת "עלייהו" אבל רב אחא מדיפתא, היה מאוחר הרבה כאשר פרשנו.

וב"ב יב: יסופר שרצו למנותו לרב אחא מדיפתא לריש מתיבתא במתא מחסיא, אך מר בר רב אשי הדימו וקרא אנפשיה כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו.

וכן אמר כן ב"ק פ:, ובסדר עולם זוטא מביא שהיה החכם דריש גלותא.


רב אחא מהוצל[עריכה]

היה בזמן רב אשי ככריתות יג: שהיה לו נדר על אשתו ובא לרב אשי להתיר לו א"ל זיל האידנא ותא למחר וכו', וביצה לב: א"ל רבינא לרב אשי אמר לן רב אחא מהוצל דמר שרקין ליה תנורא ביו"ט וכו'.


רב אחא מפרזיקיא[עריכה]

נזכר יבמות נט: לגרסת הרא"ש, ותוס' תמורה ל: ד"ה מנא, ששאל מרב אשי מנה"מ דאמור רבנן אין זנות לבהמה, ובגמרא הגרסא רבא מפרקין.


רב אחא סבא[עריכה]

שקיל וטרי תמיד עם רב אשי כקידושין כא., ב"ק לו. קו., זבחים צא., מנחות ו., והוא בן רב מרי בר איסור שנזכר עם אחיו מר זוטרא קידושין סה:.


רב אחא קרחנאה[עריכה]

נזכר ברכות לג. שהקשה לר' אלעזר ור"א השיב לו, ובסנהדרין צט. איתא בטעות רב אדא וצ"ל רב אחא וכן הוא בדק"ס, כי רב אחא קרחנאה היה תלמידו דרבא.

רב אחא קרטיגנאה[עריכה]

נזכר ב"ק קיד: כי אתא רב דימי אמר רב חנא קרטיגנאה ואמרי לה רב אחא קרטיגנא משתעי מעשה בא לפני ריב"ל וכו'.


ר' אחא רובא[עריכה]

ערך ר' אחא הגדול.


רב אחא שר הבירה[עריכה]

היה בזמן רב אמי כיבמות מה. שהוא ור' תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו פרוק הנהו שבוייתא דאתו מארמון לטבריא - ואתו לקמיה דר' אמי וכו', ובכתובות פח. יספר מעשה בא לפני ר' יצחק [נפחא רן הוא בערכין כב:] באנטוכיא, ופרש"י שר הבירה כך שמו. ונזכר כתובות כב., ב"ב קמו., שאמרו שם וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באושא, ולפי פשוטו אין זה שייך להברייתא, וכן מצינו כתובות נ. שגם ר' אבהו ור"י בר יוסף היו באושא, וביוחסין כתב ויש רב אחא שר הבירה בפ"ב דתוספתא ושכח לציין באיזה מסכתא, ולא מצאתי בשום מקום בתוספתא, ואם באמת נמצא כן מוכרחים אנו לומר שתרי רב אחא שר הבירה הוי, ורב אחא שהעלה לפני חכמים באושה היה תנא וכדפירוש הרשב"ם ב"ב קמו. שקאי כשהיו שם הסנהדרין, וצ"ע.


ר' אחאי (אמורא ירושלמי בדור ד')[עריכה]

נזכר תרומות רפ"י ר' חזקיה ר' אחאי בשם ר' בא בר ממל, ובסנהדרין פ"ד ה"ז ר' חזקה ר' אחי בש"ר אבהו. וביקלוט לך פ' מה תתן לי ר' אחאי ור' ברכיה בש"ר שמואל בר נחמני, ובילקוט מלכים א. רמז קע"ג העתיק ר' אחי בשם רשב"ג. ואולי הוא ר' אחי דהוה בשם רשב"ג. ואולי הוא ר' אחי דהוה ממונא אגיטין בזמן ר' אמי ור' אסי כגיטין ה:, ובע"ז פ"ב ה"ח ר' בא בשם ר' אחי, ובעירובין פ"ט ה"ב ר' יוסי בשם אחיא, וכן נזכר כתובות פ"ג ה"ד.


רב אחאי או רב אחא[עריכה]

(מראשי רבנן סבוראי הנזכרים עוד בגמרא).

בדבר האדם הגדול הזה באה ערבוביא גדולה, ולאחר עיון רב נראה יותר דעת הרשב"ם מובא כתובות ב: וזבחים קב: ד"ה פריך, אך שם נפל הגהה קטנה משובשת בדבריו היקרים, וז"ל בזבחים קכ: בב"מ לשונו משונה - ומתוך כך היה אומר רבינו שמואל דהוא רב אחאי שעשה השאלתות שהיה מרבנן סבוראי דבתר רבינא ורב אשי דסוף הוראה. ובכתובות ב: יאמרו התוס' לא כמו שפירש רשב"ם דהיינו רב אחאי גאון שעשה השאלתות והיה בסוף על האמוראים - שהרי רב אשי עונה על דבריו אלא אומר ר"ת שהוא אמורא.

ומתחלה צריכין אנו להבין דברי הרשב"ם, כי מלבד מה שהוא ראה וידע את האגרת דרש"ג כדמובא ברשב"ם ב"ב קנז:, לא נוכל להאמין על רבינו הגדול שטעה בדבר ידוע כ"כ, לומר שרב אחא שעשה השאלתות היה מרבנן סבוראי? הלא ידוע שרב אחא משבחא בעל השאלתות היה בזמן רב נטרוי כהנא שמלך אחר שנת אלף נט. וזה היה קרוב לשלש מאות שנה אחרי סוף האמוראים כי רבינא בריה דר"ה נפטר תתיא (תשפ"א כצ"ל כמפורש בערכו) וא"כ איך יאמר רבינו שכל רז לא אניס ליה, "דהוא רב אחאי גאין שעשה השאלתות שהיה מרבנן סבוראי דבתר רבינא ורב אשי דסוף הוראה" אך ברור כשמש כדעת הגאון בעל דורות ראשונים בח"ג שאיזה תלמיד טועה כתב בגליון התוס' תיבת "הגאון שעשה השאלתות" והטועה ידע שרב אחא עשה השאלתות ולא ידע שהיו שני רב אחאי בראשית ימי רבנן סבוראי ומזה יצא השבוש הזה, ובאמת צדק רבינו הרשב"ם וכן מפורש באגרת דרש"ג ח"ב ספ"ד וז"ל ובתר רבינא נפסקה (ההוראה) ואח"כ אע"פ שלא היה הוראה אבל סבוראי דמפרשי פירושי דמקרבי להוראה הוו - כגון רב ריחומי ורבה ורב יוסף ורב אחא מבי חתים (ובאגרת דרש"ג הנדפס כיוחסין הישן חסר כי שם כתוב רב יוסף מבי חתים וצ"ל כמו בנוסח ב"נ ולונדון וסדר החכמים ורב יוסף ורב אחא מבי חתים) כדאמרינן גיטין ז. ופירש וצקלג (כלומר שרב אחא מבי חתים מפרש הפסוק וצקלג, ובגמרות שלנו איתא רב אחא מבי חוזאה). וכן מבי רבינו בעל הכריתות בימות עולם שרב אחא מבי חתים היה ריש מרבנן סבוראי. ובאמת שנים היו כדמובא באדרש"ג ח"ג פ"ד וזה לשונו רב אחאי בר ר"ה ונפטר תתי"ז לשטרות, ואחד רב אחאי בריה דרבא בר אבהו ונפטר ביוה"כ תתכ"ב, ולכן כתב הרשב"ם סתם רב אחאי יען ששנים היו כמעט בזמן אחד, וכולם היו תלמידי רבה תוספאה ורבינא האחרון וכולם מתו כמעט בזמן אחד זולת רב יוסי שהאריך ימים טובא ובימיו נסתיים התלמוד ולא הוסיפו עוד.

ובזה נבין כמה סוגיות בגמרא שהמה מרב אחאי זה, כחולין נט: ההוא עיזא כרכוז דהואי בי ריש גלותא דעקיר מלא צנא דתרבא מינה, רב אחא אסר ורב שמואל בריה דרב אבהו אכל מיניה, וידוע שרב שמואל בריה דרב אבהו היה מראשי רבנן סבוראי, ומה שאמרו שם שלחו מתם - הזהרו ברבינו אחאי שמאיר עיני הגולה הוא, יען שאז שקטה מעט הגזירות בא"י אע"פ שלא הוחזרו הישיבות, ובע"ז מט. רב אחאי שיער בחלה בחמשים, רב שמואל בריה דרב איקא שיער בס', וגרסת דק"ס ובה"ג ותוס' רב האי, בריה דרב אבהו, והיא גרסא אמתית שהיה חבירו, אבל רב שמואל בריה דרב איקא לא נמצא בשום מקום בש"ס.

ובתענית יח: וכמה הוה התחלה ר' אחא אומר שלש ר' אסי אומר אחת ופרש"י אמוראי נינהו דלאו אורחא דתנאי לאשתעויי כה"ג. והצדק אתו כי המה מרבנן סבוראי דמפרשי, וזה רב אסי הוא רב יוסי כגרסת הרי"ף והרא"ש ודק"ס.

ובאמת דבריהם המה אך לפרש דברי הגמרא, וכמו שמצינו תמיד דברי רב אחאי שהמה לפרש כזבחים מג: אמר רב אחאי הלכך מאי חומץ וכו', ומנחות מג. בשני דרב אחאי בדקוה - א"ל רב אחאי.

ולכן לשונו תמיד משונה לומר פריך רב אחאי כיבמות כד. מו. (ושם רב אחא), כתובות מז., קידושין יג., שבועות מא:, זבחים קב:, חולין סה:, ברכות ו., נדה לג. וכשתעיין בכל המקומות תמצא שהמה אך לפרש דברי הקודמין.

וכן מצינו לשונו פשיט רב אחאי ככתובות ב: ומה שרב אשי עונה על דבריו לא קשה מידי כי כבר כתבו התוס' חולין ב: ד"ה אנא וז"ל אע"פ דאביי ורבא נמי אתו לשנויי הך קושיא והם קדמו הרבה לרב אשי שמא גם בימיהם הקשו כבר. וכן כאן שדברי רב אשי לא קאי אדברי רב אחאי אך הוא מבעלי מסדרי הש"ס.

וכן מצינו לשונו רב אחאי משני ככתובות י..

וכן הוי בה רב אחאי כברכות ה., ומה שאמרו שם אח"כ אלא אמר רב חסדא מהכא, באמת לא קאי רב חסדא אסוגיא דהכא אך עיקר דברי רב חסדא המה שייכים לב"ב צ: ששם באו עיקר דבריו לתרץ דברי שמואל, וכאן נסדרו דברי רב חסדא משם.

וכן נזכר ע"ז לא: רב אחאי עביד הרחקה יתירתא, ומנחות מ: רב אחאי אזיל בתר כנף, וזבחים מג: א"ר אחאי הלכך וכו', ובכולם בא אך לפרש דברי הקודמין.

ומה שמצינו ברכות כה: רב אחאי איעסק ליה לבריה בי רב יצחק בר שמואל בר מרתא, באמת צ"ל רב אהלאי כגרסת דק"ס ויוחסין.


ר' אחאי בר חנינא (תנא דברייתא)[עריכה]

נזכר שבת עט:, מנחות לב., ר' אחא אומר בשמו. וברכות ב: ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא.


ר' אחאי בריבי[עריכה]

נזכר בכורות כד: א"ר יוחנן בעי ר' אחאי בריבי ופרש"י אדם גדול וחשוב בדורו, ואפשר שהוא ר' אחי בר' יאשיה.


אחי[עריכה]

(אחד מעשרה בני בנימין, בראשית פמ"ו-כא.)

היה תנא דר' חייא השונה לפניו ברייתות ונזכר ברכות יד. שבעי מר"ח.


רב אחי[עריכה]

נזכר ב"מ צ: שחולק עם רב אשי, וגרסת דק"ס רב איתי והוא רב אסי השלישי חבירו דרב אשי, וכן עירובין י. סבר רב אחי קמיה דרב יוסף למימר וגרסת דק"ס סבר רב איתי קמיה דרב אשי, וזה שהביא היוחסין רב אתי בזמן רב אשי והוא רב אסי האחרון. ובדק"ס תמצא כמה פעמים שם ר' אתי או איתי תחת ר' אסי.


ר' אחי בר' יאשיה[עריכה]

אביו ר' יאשיה היה חבירו דר' יונתן תנאים בזמן רבי והיה ראש בעיר הוצל בבבל, וכן בנו ר' אחי, ונזכר תמיד בברייתות ובקידושין עב. יסופר שרבי קודם פטירתו אמר בירתא דסטיא איכא בבבל היום סרו מאחרי המקום - ושמתינהו ר' אחי בר' יאשיה. ובגיטין מה. חולק עם אבין, ובספר קדושים-קב חולק עם ר' חנינא בר אידי, ושם חסר תיבת בר' יאשיה וקראו שם ר' אחאי. ובמכילתא תשא פ"א חולק עם ר' יהודה בן בתירא.

ונזכר בשם ר' אחי בר' יאשיה עירובין יג., סוטה ב:, מכילתא בר פ"ג, ספרי נשא-ע, חקת-מז. ובשם ר' אחא בר' יאשיה מכלתא בא פ"ג, נדרים כ., ובשם ר' אחאי בר"י אדר"נ רפל"א כלה רבתי פ"ב.

ובגיטין יד: יסופר שר' אחי בר"י היה לו איספקא דכספא בנהרדעא א"ל לר' דוסתאי בר' ינאי ולר' יוסי בר כיפר שיביאו לו, ור' יוסי ב"כ קראו לו מר.

ובל"ס שהיה במקום אביו בעיר הוצל ואך עשה מסחר עם אנשי נהרדעא, אבל מנוחתו כבוד בעי נהרדעא כשבת קנב: שהנהו קפולאי דהוו קלפי בארעא דר"נ נחר בהו רב אחאי בר' יאשיה אתו וא"ל לר"נ - ושאלו ר"נ מאן ניהו מר א"ל אנא אחאי בר יאשיה וכו', וגרסת דק"ס רב אחי בר יאשיה. ונשאר אחריו בית מדרשו שהיה נקרא בית ר' אחי. ורב כשבא לבבל היה שם המפקח כדמובא בירושלמי מעשרות פ"ד ה"ד, סוכה פ"ד ה"ב, קידושין פ"א סה"ז, ע"ז פ"ד ה"א, רב מפקד לבית רב אחי.


אחי שקיא[עריכה]

נזכר ביצה כה: שסמכו רבותינו על דבריו שאמר אנא אפיקתיה לר"ה מהיני לשילי וכו'.


אחיה[עריכה]

היה ממונה במקדש על הנסכים כמפורש במשנה שקלים פ"ה מ"א.


אחיה[עריכה]

(אחיה בן אחיטוב הכהן, שמואל-א פיד-ג).

אדם גדול בבבל וריש לבני גולה בזמן חנניה בן אחי ר' יהושע כשהיה בנהר פקוד כברכות סג: וקרוב מאוד לומר שהוא הנזכר מו"ק כ. כשמת בנו של ר' אחייא בגולה ישב עליו ז', ובגמרא רצו לומר שהוא ר' חייא אך אח"כ אמר ר' חייא לחוד ור' אחייה לחוד. ובזבחים מח: דתניא ר' אחיה אומר ובמנחות נו. גרס ר' אחייה.


אחיה ושמעיה אחיו[עריכה]

היו מהרוגי מלכות כתענית יח: ופרש"י חסידים היו ולא פירש מי הם. ובערך ערך הרג, מפרש שהם הרוגי לוד הנזכרים פסחים נ., וב"ב י:.


אחיה בריה דר"ז[עריכה]

ערך אהבה בריה דר"ז.


רב אחיי (בר אדא לגרסת מהרש"ל) דמן אחא[עריכה]

נזכר קידושין כב: לעניין הלכה, ומשמע שם קצת שהיה בזמן רב אשי.


ר' אחייא[עריכה]

נזכר בירושלמי כתובות פ"י סה"א אמר בשם ר' יוחנן.


ר' אחייא בר אבא[עריכה]

נזכר ב"ר פצ"ח-ט. ר' חוניה ור' ירמיה בשמו.


רב אחדבוי אחוי דמר אחא[עריכה]

נזכר שבת קיא. וגרסת דק"ס רב אחדבוי בר אמי, ובכל הדפוסים הישנים רב אחא אחוה דמר אחא וכן הוא בסה"ד ערך רב אחא.


רב אחדבוי בר אבין[עריכה]

אמר רב. כן מובא ביוחסין, ובסה"ד כתב לא מצאתי. ובאמת כן הוא הגרסא בדק"ס ע"ז לד: ובגמרות שלנו איתא סתם רב אחדבוי אמר רב.


רב אחדבוי בר אמי[עריכה]

היה תלמידו דרב ששת כב"ב ט: השיב לו בבדיחותא וחלש דעתיה דרב ששת ונעשה רב אחדבוי אלם ובאת אמו דרב ששת וצווחה קמיה בנה ובעי רחמי ואיתסי כן הוא לפרש"י, ור"נ מפרש שאמו דרב אחדבוי ב"א שהיתה מינקת דרב ששת באת שיתפלל על בנה, ועבור זה קראוהו עולא מגשש ארחתיה דאמו.

וכן סנהדרין נה. בעי מרב ששת - א"ל קבסתן (צערתני). ומה שאמרו שם אמר רב אשי מאי תיבעי "לך" הוא ט"ס וצ"ל "ליה". ובנדה רב אחדבוי ב"א א"ר ששת. ובחולין קיג. בעי מרב וצ"ל מרב ששת כגרסת דק"ס.

וכן רמי לרב חסדא כפסחים עה., מתקיף על דברי רב חסדא חולין ע: ונזכר שבת פג: (ורב יוסף מקשה עליו), גיטין נ.,קידושין סח:, ב"מ צא., זבחים צז., חולין קיד:, בכורות לט., מעילה יג., ואמו נזכרה עוד שבת קט: שעשתה רפואה לאחד. ומה שמצינו תמורה ל: אמר רב אחדבוי בר אמי אמר רב, המאמר הזה מובא ע"ז לד: אמר רב אחדבוי אמר רב ופירש"י שם חכם, ואם היה בר אמי לא היה צריך רש"י לכתוב על אמורא ידוע, אבל צ"ל כגרסת דק"ס בר אבין או בר מתנה, וב"ב ט. אמר רבא אישתעי לי עולא מגשש ארחתיה דאימיה משמיה דר"א מאי דכתיב וילבש צדקה כשריון וכו'.


רב אחדבוי בר רב מתנה[עריכה]

בב"ב קנא. יסופר שאחתיה דרב טוביא בר רב מתנא כתבה נכסה לו בצפרא, ובערב כתבה לרב אחדבוי בר רב מתנה אתא לקמיה דר"נ. ובשבת ס: מצינו אמר רב מתני ואמרי לה רב אחדבוי בר [רב, דק"ס] מתנא אמר רב מתנא, וכן הוא שבת כד. לגרסת דק"ס.


אחיתאי[עריכה]

רב יהודה ב"א כריתות יג:, רב שמואל ב"א סוכה מב..


רב אחלי[עריכה]

(ובניו ששן, אחלי ד"ה פ"ב-לא).

נזכר עירובין יב. אמר רב אחלי ואיתימא רב יחיאל, ובדק"ס גורס רב אהלי.

וביוחסין כתב שהיה בזמן שמואל, והוציא זה מדמקשה שם על מה דאמר שמואל לר' חנניה בר שילא מרב אחלי, אך אין זה ראיה מזה כלום כי ידוע שרב יחיאל היה מאוחר הרבה משמואל, ואך ר"פ מקשה מדין שמואל על רב יחיאל.


אחרים[עריכה]

בהוריות יג. יסופר שמפני המחלוקת שרצו ר' מאיר ור"נ לדחות את רשב"ג מנשיאותו קנס את ר"מ להקרא בשם אחרים, אבל אין זה כלל כי מצינו סוטה יב. מחלוקת אחרים עם ר"מ, ובכריתות ימות עולם כתב כשהיה ר"מ אומר הלכה בשם רבו אלישע-אחר קראוהו אז בשם אחרים.

ונזכר בשם זה ברכות כט., שבת ה., עירובין נח:, סוכה ז: נד:, מגילה לא:, חגיגה ד., יבמות מח:, נדרים כ., סוטה מו:, גיטין כז:, ב"ב צו: קז., סנהדרין סג., שבועות לה:, ע"ז ל:, הוריות ט., זבחים כט. מג: צד., מנחות טז: לז., חולין סה. קיט., כריתות יא.


אטיטס[עריכה]

העלה בכורות מבבל לירושלים חלה ספ"ד לגרסת הערוך ערך אטיטס. וגרסא שלנו בן אנטיגנוס, ובמתניתא דבני מערבא גרס בן אטטס.


איבו[עריכה]

ר' חנניה בריה דר' איבו שהש"ר פ' מה יפו פעמיך. ר' יודן בר איבו ברכות פ"ב ה"ד. רבה בר איבו גיטין לב.. ר' שמעון בריה דר' איבו יבמות פי"א ה"ב.


איבו אביו של רב[עריכה]

הוא היה אחד מן החמשה בנים בני אבא בר אחא בר סלא מכפרי כמפורש סנהדרין ה. ולפי דעת רש"י בפסחים ס. נשא את "אימא" אחות ר' חייא אחיו מן האם לאשה.

ולא נזכר ממנו שום הלכה זולת סוכה מד. אמר איבו הוה קאימנא קמיה דר"א בר' צדוק ואמר שם משמו ופירש"י איבו אביו של רב וכבר בארנו בערך רב שזה איבו הוא נכד רב וצ"ל שם ר' אלעזר בר יצחק כגרסת דק"ס שם אות ט.


איבו בנו של רב[עריכה]

נזכר פסחים קיג. שא"ל אביו רואה אני בך שאינך מצליח בלימודך תא אגמרך מילי דעלמא ולמדו דרכי מסחר.


איבו נכד רב[עריכה]

כסוכה מד: איבו וחזקיה בני כרתיה דרב אייתו ערבה לקמיה דרב, וכפי שבארתי בערך רב נזכר ג"כ בסוכה מד: שאמר בשם ר"א בר יצחק.


ר' איבו או אייבו[עריכה]

הוא זכה עוד לקבל מכל גדולי אמוראי דור הראשון והשני כדמצינו ר' איבו א"ר ינאי פסחים מו., כתובות נד:, קידושין יט. לג., זבחים קג., וכן אמר בשם ר' יוחנן כב"ר פפ"ב-ה ר' יודן ור' איבו ור' משין בר נגרא בשם ר' יוחנן, וב"ר פי"ב-ו ר"ה בשם ר' יוחנן, אך שם צ"ל כדמובא המאמר שם פי"א-ג ר"ה בשם רב ור' אבהו בשם ר"י.

בשם ר' יוסי בן זימרא מד' תהלים פק"ז-ד.

בשם ר"ל פסחים מו..

האומרים בשמו מצינו ר' יודן מד' תהלים פכ"ד-יא, ושם פ"ח-כ ר' יהודה בשמו בל"ס הוא ר' יודן. ר' פנחס בשמו ב"ר פמ"ב-ב.

ומצינו אותו ביחד עם כל גדולי הדרשנים כמו עם ר' יהודה בר' סימון כמד' תהלים פקיג-א ועם ר' שמואל בר נחמני שם פצ"ד-ג.

ונמצאו דרשותיו הרבה במדרשים, ונזכיר אך מאמרו היקר המובא קה"ר פ"א-יג, ופ"ג-י אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו אית ליה מאה בעי למעבד יתהון תרי מאתן.

איבו (בבלי בזמן ר"נ)[עריכה]

כב"מ צג: איבו מפקיד כיתנא בי דוניא אזל שבו (שם הגנב) שמטיה מיניה אתו לקמיה דר"נ, ובע"ז לה: איבו אכל פת נכרי א"ל רבא ואיתימא ר"נ בר יצחק לא תשתעו מיניה איבו (פי' לא תאמרו שמועה משמו) משמע מזה שהיה צורבא מרבנן.


ר' איבו בר אגרא[עריכה]

ערך ר' איבו בר נגרי.


ר' איבו (או אייבו) בר נגרי[עריכה]

הוא זכה עוד לראות את ר' יוחנן כר"ה כא. ר' אייבו בר נגרי ור' חייא איקלעו לההוא אתרא (ובדק"ס איקלעו לבבל) ועבדי חד יומא - שמע ר' יוחנן ואיקפיד א"ל לאו אמרי לכו וכו' ופרש"י תלמידי דר"י היו ושמעו מפיו לכך הקפיד, ואין כוונת רש"י שהיה תלמידו דר' יוחנן כי באמת היה תלמיד לתלמידו דר"י אבל כידוע שר"י האריך ימים עד שגם ר' ירמיה וכל דור הרביעי זכו לראות אותו, אבל בעיקר הדבר היה תלמידו דר' חייא בר אבא כסוטה י. סנהדרין סז: מגילה פ"א ה"א-ב. שאמר בשמו.

וכן ישב קמיה ר' אילא כפאה פ"ז ה"ה, מע"ש פ"ה ה"ב, שקלים ספ"ד, וכן מצינו ר' איבו בר נגרי ר' קרסיפי בשם רשב"ל כיבמות רפ"א. וכן אמר בשם ר' חונה כסוכה פ"ד ה"ג, בשם ר' תנחום בר עילאי, בשם ר' נחום בר סימאי כמעשרות פ"א ה"ב. וכן התרועע עם ר' יודן בן פזי כתרומות פ"ה ה"ד, ועם ר' ירמיה כחגיגה רפ"א, וכן מצינו שחולק עם ר' אביתר ור' יהודה בר' סימון כבמדבר רבה פ"ז-ד.

ונזכר פאה פ"ה ה"ד [ושם ר' אבהו בטעות], פסחים ספ"ב, יומא פ"ג סה"ב, סוטה פ"ז ה"ז, מר' שמואל רפכ"ז.

מקום מושבו נראה שהיה בטבריא כדמוכח קצת סוטה פ"א ה"ח שאמר כהדא בת מעון שיורדין בה מפלטתה ועולין בה בטבריה, והמאמר נשנה ב"ר פפ"ה-ו ושם ר' אייבו בר אגרי וצ"ל בר נגרי כבירושלמי שם.


איבות בר איהי[עריכה]

ערך אבוה בר איהי.


רב אידאי[עריכה]

מר בר רב אידאי חולין סג., וביבמות קו. מר בר אידי.


אידי או רב אידי[עריכה]

רב אידי בר אידי (בר גרשום) חולין צח., ר"ה בריה דרב אידי ר"ה כד:, רב הושעיא בריה דר"א יבמות לו:, חלפא בר אידי ויק"ר פט"ז-א, ר' חיננא בר אידי שבת סג., ר' חיננא בר אידי (תנא) שבועות לד:, רב חנילאי בר אידי כתובות עט., וביומא כב: ר' נהילאי בר אידי, רב יהודה בר אידי ר"ה לא., ר' יהושע בריה דרב אידי ברכות ד., ר' יעקב בר אידי ברכות כט:, מר בר אידי יבמות קו:, רב מחסיא בר אידי יומא ב., רב משרשיא בריה דרב אידי גיטין ל:, רב עילא בריה דרב אידי ב"ק מב., רב סימי בריה דרב אידי מנחות כה., רב שישא או רב ששת בריה דרב אידי ברכות יז:, שבת קלח:.


רב אידי[עריכה]

הוא היה אבי ר' יעקב בר אידי הנודע כמבואר חגיגה ה:, רב אידי אבוה (ובע"י בנו והוא ט"ס) דר' יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוה קרי ליה רבנן "בר בי רב דחד יומא" (ופרש"י שהיה מהלך ג' חדשים מביתו לבית המדרש וכו', ולפי פשוטו שהיה הולך לסחור ג' חדשים לבקש פרנסתו ולא היה אפשר לו לבוא לבית המדרש אלא יום אחד כפירש המראש"א) חלש דעתיה - א"ל ר' יוחנן במטו מינך לא תעניש רבנן, וקרוב מאוד לומר שמה שאמר ר' יוחנן לר' אמי ור' אסי ביבמות צו: מ"מ אי אתם יודעין לפייס "כבן אידי חברינו" הכונה על רב אידי ולא על ר' יעקב בנו שהיה תלמידו דר"י.

ורב אידי זכה עוד לקבל מר' חנינא כעירובין נז: אמר רבה אמר רב אידי א"ר חנינא, ובעירובין ס: אמר רב אידי אריב"ל ורב אידי אמר עליו אין אלו אלא דברי נביאות, ובשבת מט: איתיביה ההוא מרבנן בר יומיה לרבא ופי' בערוך שהוא רב אידי וקשה מאוד להבין דבריו כי ר' אידי זה היה הרבה קודם רבא.


ר' אידי[עריכה]

היה בבלי ועלה לא"י בזמן ר' אמי, כב"מ פ"ה ה"ב שאמר ר' אידי כד סלקת מגלותא (לא"י) אשכחית עובדא קומי ר' אמי, ובבבל נראה שקיבל מרב חסדא כיבמות פי"א סה"ב ר' אידי אמר קומי ר' יוסי (ר' אסי) בשם ר' חסדא.

וברכות פ"א ה"ב ר' אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב, ובל"ס הפשט שר' אידי אמר בשם רב המנונא כי קיבל ממנו בהיותו בבבל. וכן מה שמצינו תנחומא לך-א ר' אידי ר"ה בשם ר' יוסי בר' יהודה בשם ר' שמואל הוא ט"ס, וצ"ל כבירושלמי ברכות פ"ב ה"א ר' חונה ר' אורי (וצ"ל ר' אידי) רב יוסף בשם רב יהודה. וכדמצינו את ר' אידי עם ר' הונא שאמרו שניהם בשם רשב"נ כתנחומא אמור-טו. ושם בראשית-לג אר"ה בשמו, והוא ר' הונא השני, ושניהם עלו לא"י.

ונזכר פסחים פ"ט ה"א, סוכה פ"ב ה"ח, ביצה פ"ג ה"ד, נדרים פ"ו ה"ח, סנהדרין פ"א ה"ב-ד.

האומרים בשמו מצינו רב משרשיה כר"ה פ"ד ה"ח, ולר' בון בר חייא מתרץ קושייתו כביצה פ"ג ה"ד.

וכפי הנראה ירד אח"כ לבבל בזמן רבא וזה שמצינו נדרים ה:, קידושין מ., ב"מ עה: אמר רבא, רב אידי אסברא לי.


רב אידי בר אבין (נגרא) א)[עריכה]

אביו ר' אבין נגרא, היה בימי ר"ה כשבת כג: ר"ה הוה רגיל בשרני טובא (לכבוד שבת) אמר תרי גברי רברבי נפקא מהכא, נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ר' חייא בר אבין.

וזה רב אידי בר אבין היה תלמידו דרב חסדא כפסחים קא. שיתיב קמיה, וכן ע"ז עב. שאמר עובדא היה בי רב חסדא, ובעירובין נט., ב"מ ד. רב אידי ב"א אר"ח. וב"ב לג. יסופר שקריביה דרב אידי ב"א שכיב ושבק דקלא, רב אידי ב"א אמר אנא קריבנא טפי וההוא גברא אמר אנא קריבנא טפי לסוף אודי ליה דאיהו קרוב טפי אוקמא א"ח בידיה א"ל ליהדר לי פירי דאכיל - אמר (רב חסדא) זה שאומרים עליו אדם גדול הוא? אמאן קסמיך מר (ברשב"ם ובדק"ס ליתא תיבת מר), ומזה אנו רואין שהיה תלמידו המובהק.

וכן קיבל הרבה מרב יצחק בר אשיאן כדמצינו שאמר בשמו כברכות יד., כתובות כז., חולין לג. קה. קו., בכורות לח:.

וכן רב אידי ב"א אמר רב עמרם ברכות מט:, שבועות יא. כא..

וכן ראב"א א"ר יהודה כיבמות פה., כתובות פה., וכן אמר רב קידושין ל:.

ובזמן אביי ורבא היה מראשי גדולי הדור כמו"ק ט. ההוא טבחא דאתפקר ברב טובי ב"מ אימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו - אמרי לו לרב אידי בר אבין מידי שמיע לך בהא, א"ל הכי אמר תחליפא בר אבימי אמר שמואל. ושקיל וטרי עם אביי בב"מ לה:, חולין צז:, ובתענית יג. אמר אף אנן נמי תנינא (ראיה לדברי רפרם ב"פ אר"ח) א"ל אביי ואי