עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. III. 1910.pdf/174

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


ר"ע והכשיר, ויסופר בירושלמי שם שר' יוחנן הסנדלר עשה עצמו רוכל ועבר עם סחורתו לפני בית האסורין דר"ע והיה מכריז מאן בעי מחטין מאן בעי צינורין, חלצה בינו לבינה מהו.

ור"ע שהכיר את קול תלמידו החביב וכונתו, הציץ מן החלון, וא"ל אית לך כושין אית לך, "כשר".

ולב מי לא ירעדמן המעשה הנוראה הזאת איך שסיכנו א"ע גם בעת שהחרב היה מונח על צוארי כולן, אך לשמוע את פסק ההלכה דרבם הקדוש.

ובסנהדרין יב. אמרו כשהיה בבית האסורין עיבר ג' שנים זו אחר זו.

ואז הראה את גודל חסידותו כאשר יסופר עירובין כא: שר' יהושע הגרסי היה משרתו ובכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה, יום אחד מצאו שומר וא"ל היום מימך מרובין שמא לחתור ביה את בית האסורין אתה צריך, ושפך חצי מהן, וכשבא לר"ע א"ל יהושע! אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלוין בחייך - א"ל תן לי מים שאטיל ידי, א"ל לשתות אין מגיעין ליטול ידך מגיעין, א"ל מה אעשה שחייבין עליהם מיתה, מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דברי חברי, אמרו לא טעם כלולם עד שהביאו לו מים ונטל ידיו, וכששמעו חכמים בדבר אמרו מה בזקנותו כך בילדותו אעכ"וכ, אם בבית האסורין כך וכו'.

והרשע טורנוסרופוס עמל בכל כחו להרשיעו ולדונו למיתה כאיכ"ר פ"ג פסוק סכתה, שר' עקיבא היה עומד ונדון לפני טורנוסרופוס והיה שם יהושע הגרסי עומד בתפלה עמו ירד ענן והקיפן אמר דומה אני שלא ירד הענן והקיף אלא כדי שלא תשמע תפלתו של רבי.

ואחריתו הנוראה תסמר שערות כל בשר איש כאשר ניבא עליו רבו ר"א שמיתתו תהיה קשה מכולן כאשר יסופר ברכות סא: בשעה שהוציאו את ר"ע זמן ק"ש היה והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים.

ובירושלמי שם פ"ט ה"ה שהיה מיתדון קומי טורנוסרופוס הרשע וכשהגיע זמן ק"ש התחיל לקרות בשמחה, א"ל סבא? אי חרש אתה אי מבעט ביסורון (להכעיסני) א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא לא חרש אני - אלא כל ימי הייתי מצטער לקיים בכל נפשך ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? והיה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד, יצתה ב"ק ואמרה אשריך אשריך ר"ע וכו'.

ונהרג בקיסרי (מקום מושב שרי רומי) כשמחות פח. כשנהרג ר"ע בקיסרי באתה שמועה אצל ר"י בן בבא ור"ח בן תרדיון עמדו וחגרו שקים וקראו בגדיהם הספידוהו הספד גדול, ובמנחות כט: שהיו שוקלין את בשרו במקולין וכששאל (משה) ואמר זו תורה וזו שכרה? א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני.

אבל במד' משלי פ"ט והובא בקצרה בתוס' ב"מ קיד. שר' יהושע הגרסי משרתו הלך ממנו ערב יוהכ"פ והלך לו לביתו, בא אליהו והגיד לו שר"ע מת בבית האסורין והלכו שניהם שמא ומצאו פתח בית האסורין פתוח ושר בית הסהר ישן ולקחו את גוף הצדיק והלכו כל הלילה עד שהגיעו לטרפילון של קסרין - ונפתחה מערה לפניהם ומצאו שם מטה - והשכיבוהו אותו שם ויצאו ונסתמה המערה.

והיה אז בן מאה ועשרים שנה כמפורש ספרי ברכה.

ומשמת רבן של כל ב"הג בטלה כבוד התורה כסוטה פ"ט מט"ו, ובגמרא שם שבטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה, ובירושלמי שם שפסקי הדרשנין. אבל ר"ע לא מת כי תורתו שמסר לתלמידיו חיים וקימים גם עמנו כהיום