ר' חייא
אם נרצה להביט בעין צופיה בתולדות העם הנפלא הזה, נראה תמיד השגחה פרטית, ובעת אשר הסכנה קרובה לבא, יקדים ה' הרפואה, והסכנה הכרוכה בעקבותיה תחלוף והיה כלא היה. ולא נדבר על ימים הראשונים אשר על כל צעד וצעד ראו כבוד ה' החופף על ב"י, אבל גם כשנוטל הנבואה מישראל ותחתיהם עמדו חכמים נושאי דגל התורה, גם אז פלאי פלאים נעשה לגוי הקטן הזה. כשפרשה מלכות רומי על ישראל והשיבו את העבד האדומי על כסא החשמונאים, שלח להם את הדגול מרבבה את הלל הבבלי, וכמו שאמרו סוכה כ. כשנשתכחה תורה מישראל עלה הלל הבבלי ויסדה. וכשחרב בית חיינו ונוטל כבוד מישראל שפך חמתו אך על עצים ואבנים וכפר אדמתו עמו, וכבר שלח לנו את האיש הנעלה הדגול מרבבה את רבן יוחנן בן זכאי, וע"י חכמתו הגדולה הציל לנו את שארית מחמדנו היא התורה, וביקש מהקיסר תן לי יבנה וחכמיה ושולשילתא דר"ג, ולא ידע עריץ האומות כי העיר הקטנה יבנה תראה במפלתה של רומי הגדולה. ואח"כ מלחמת ביתר והרעות והגזירות הקשות אשר באו עליהם היה באמת הסכנה היותר גדולה לכלל ישראל כי בקשו לעקור את הכל, אז שלח ה' את רבינו הקדוש ואנטונינוס אשר על ידיהם הוקלו המים הזדונים, אבל מרוב הצרות אשר נמשכו משך שני דורות לא יכלו להוליד בנים לתורה במדה מרובה והשדים התחילו להיות צומקין.
אבל ההשגחה העליונה אשר לפניו העתיד כמו העבר הזמין ארץ רחבת ידים את מדינת בבל אשר שמה ישבו בני ישראל לרבבות בטח ושאנן והרביצו תורה הרבה, והיו תמיד נכונים לשחד מכספם ומכוחם את אחיהם היושבים בארצנו הקדושה בכל עת הצורך, וכשראו בימי רבינו הקדוש שהגיע העת לשלח ממבחרי בניה וחכמיה למלאות את חסרון ארצנו הקדושה כבימי עזרא, אז התנדבו ר' חייא ובניו ועמהם עוד חכמים הרבה כרב ורבה בר חנא ולוי ור' חנינא ואבוה דשמואל ועוד חכמים רבים שלא נזכרו שמותן ועלו לישיבת רבינו הקדוש כדי להוציא את מחשבתו הקדושה לאור ולסדר את המשנה ולמסרה לכל ישראל בטהרתה. וזה שאמר ר"ל סוכה כ. כשנשתכחה תורה מישראל עלו ר' חייא ובניו ויסדוה. ובחולין פו. אמר רבין בר אבא משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזועות — ולא החמיץ יינם — ונתנו חכמים עיניהם בר"ח ובניו. וכן אמר רשב"ל בירושלמי מע"ש פ"ה ה"ה. ורבי קרא עליה מארץ מרחק איש עצתי כמנחות פח:.
האיש הפלאי הזה אשר נקרא בשם סתם ר' חייא בכל הש"ס בבלי או ר' חייא רבה כשבת לח: ובירושלמי כמעט תמיד בשם ר' חייא רובא (להבדילו מן ר' חייא בר אבא שנקרא ע"פ רוב בירושלמי בשם סתם ר' חייא), וכן נקרא בשם ר' חייא הגדול, היה יליד בבל בעיר כפרי כסנהדרין ה. שאמרו איבו (אבי רב) וחנה (אבי רבה) ושילא ומרתא ור' חייא כולהו בני אבא בר אחא כרסלא (וגרסת דק"ס בר סלא) מכפרי הוו, ור' חייא נולד לאביו אבא מאשתו השניה, ואחותו מן האם אימא (לדעת רש"י פסחים ד.) נשאת לאיבו אבי רב אחיו דר' חייא.
משפחת ר' חייא היתה נצר מגזע שפטיה בן אביטל לדעת הירושלמי תענית פ"ד ה"ב, ולדעת הבבלי כתובות סב. היו מגזע שמעי אחי דוד. וכן הוא שבת נו. שאמר רב, רבי דאתא מדוד וכו'. משמע שרב ור' חייא לא אתו מדוד.
