ירושלמי יבמות ז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת יבמות · פרק ז · הלכה ג | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ג משנה[עריכה]

בת ישראל שנישאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר העובר פוסל ואינו מאכיל דברי רבי יוסי א"ל מאחר שהיעדתה בנו על בת ישראל לכהן ואף בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר

הלכה ג גמרא[עריכה]

א"ר אלעזר כיני מתניתא עבדיה יאכלו עבדיו לא יאכלו דל כן היא אוכלת ועבדיה אינן אוכלין רבי יאשיה בשם רבי יוחנן אם מזו אפילו היא לא תאכל אמר רבי חגיי קומי ר' יוסה לא דרבי יוחנן פליג לא אמר אלא מזו אפילו היא לא תאכל אתא עובדא קומי רבי יהושע בן לוי אמר צא וראה היאך הציבור נוהג רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי ולא דבר הלכה זו אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין ואין את יודע מה טיבה צא וראה היאך הציבור נוהג ונהוג ואנן חמיי ציבורא דלא מיכלון אמר רבי יוסה הדא אמרה אין העבד פוסל את מי שהוא ראוי לאכול ולא מאכיל את מי שאינו ראוי לאכול תני רבי ישמעאל בר יוסף משום אביי היה בת מאכלת רבי אימי בשם רבי יוחנן שכן היה ראויה לתופשן מן המזונות ואשה אינה ראויה לתופשן מן המזונות ראוי' היא לתבוע כתובתה ולאבד כתובתה וקשיא כתובה מדבר תורה ומזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין דבר תורה כמאן דמו מאליהן קיבלו עליהן את המעשרות אשכחת א"ר ישמעאל בר רבי יוסה חלוק על ר' אבון דאמר רבי סימון בשם חילפיי רבי ורבי ישמעאל בי רבי יוסי ובר הקפר נמנו על אביך אשקלון וטיהרוהו מפי רבי פינחס בן יאיר שאמר יורדין היינו לסירקי של אשקלון ולוקחין חטים ועולין לעירינו וטובלין ואוכלים בתרומתינו למחר ביקשו להימנות עליה לפוטרו מן המעשרות ומשך רבי ישמעאל בי רבי יוסי את ידיו שהיה מסתמך על בן הקפר אמר לו בני למה לא אמרת לי מפני מה משכת את ידיך והייתי אומר לך אתמול אני טמאתי ואני טיהרתי עכשיו אני אומר לך שמא שנתכבשה מדבר תורה היאך אני פוטרה מדבר תורה מאימתי היא טמאה משום ארץ העמים אשכח תני בשם אביי מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות ואמר יאות מעשרות מדבריהן ומזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין את דבריהן היו שם זכרים מאכילין נקיבות אין מאכילות היו שם זכרים מאכילין שהוא ספק אחד ספק זכר ספק נקבה וספק מדבר תורה להחמיר נקיבות אינן מאכילות שהן שני ספיקות ספק זכר ספק נקיבה משנתארסה ספק עד שלא נתארסה ספק בן קיימא ספק לאו בן קיימא וספק דבריהן להקל מה נפשך זכר הוא כולה דידיה נקיבה היא נסבה חולקה עימהן