נדרים כ ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בניך יפיפין ביותר אמרה להן אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח ודומה עליו כמי שכפאו שד ואמרתי לו מה טעם ואמר לי כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת ונמצאו בניו באין לידי ממזרות לא קשיא הא במילי דתשמיש הא במילי אחרנייתא אמר רבי יוחנן זו דברי יוחנן בן דהבאי אבל אמרו חכמים אין הלכה כיוחנן בן דהבאי אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה משל לבשר הבא מבית הטבח רצה לאכלו במלח אוכלו צלי אוכלו מבושל אוכלו שלוק אוכלו וכן דג הבא מבית הצייד אמר אמימר מאן מלאכי השרת רבנן דאי תימא מלאכי השרת ממש אמאי אמר רבי יוחנן אין הלכה כיוחנן בן דהבאי הא אינהו בקיאי בצורת הולד טפי ואמאי קרו להו מלאכי השרת דמצייני כמלאכי השרת ההיא דאתאי לקמיה דרבי אמרה לו רבי ערכתי לו שלחן והפכו אמר לה בתי תורה התירתך ואני מה אעשה ליך ההיא דאתאי לקמיה דרב אמרה לו רבי ערכתי לו שלחן והפכו אמר מאי שנא מן ביניתא ולא תתורו אחרי לבבכם מכאן אמר רבי אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר אמר רבינא לא נצרכא אלא דאפילו ב' נשיו וברותי מכם המורדים והפושעים בי אמר רבי לוי אלו בני תשע מדות בני אסנ"ת משגע"ח בני אימה בני אנוסה בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מריבה בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה איני והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל אדם שאשתו תובעתו הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם שנאמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם ולא כתיב נבונים וכתיב יששכר חמור גרם וכתיב מבני יששכר יודעי בינה לעתים ההיא דמרציא ארצויי: הדרן עלך ואלו מותרין:
משנה: ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זרוזין ונדרי הבאי ונדרי שגגות ונדרי אונסין נדרי זרוזין כיצד היה מוכר חפץ ואמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל
רש"י (ריב"ן)
[עריכה]
מגלה טפח. מבגדה:
ומכסה. אותו טפח מבגד וכן עושה עד שיבא עליה:
ודומה כמי שכפאו שד. שבא אליה בכח ודומה כמי ששד כפאו ואית דאמרי שמתכסה כולו כאדם שמפחד מן השד:
דמצייני. שעטופים בציצית:
ביניתא. דג תורה אור שיכול לאכלו כמו שירצה:
בני אסנ"ת משגע"ח. סימן הוא:
שנואה. שלבו על אחרת בשעת תשמיש ואמרו כשבא עליה לאו ביאה גמורה היא הואיל וכל כך שונאה אלא כזנות בעלמא הוא:
בני נידוי. שהבעל בנידוי ובא עליה ומתעברת הימנו:
בני תמורה. שיש לו ב' נשים וכסבור לבא על זו ובא על אחרת. ל"א בני תמורה שהוא סבור לבא על אשה אחרת ונמצאת שהיא אשתי וקרובין לממזרות שהרי נתכוון לניאוף:
בני מריבה. שמשמש במריבה:
בני שכרות. שמשמש בשכרות דביאתו לאו ביאה גמורה אלא כביאת זנות היא. שאין מתכוון אלא לבעול בעלמא:
בני ערבוביא. שבא על אשה אחת בין הנשים ואין ידוע על איזו מהן בא. ל"א שבאו עליה אנשים הרבה ואין ידוע בן מי הוא ל"א בני ערבוביא ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון:
יששכר חמור גרם. חמור גרם ליששכר שנולד אותו חמור שהיה יעקב רוכב שפנה לאהל לאה:
דמרציא ארצויי. אינה תובעת בפה אלא דמרציא קמיה מראה לו מתוך דבריה כגון לאה דמההיא נפקי בני מעליא:
מתני' ארבעה נדרים התירו חכמי'. בלא שום שאלה:
נדרי זירוזין כו' מן הסלע. שהוא ארבע דינרין:
והלה. הקונה אומר שאינו מוסיף לו על שקל שהוא שני דינרין:
ר"ן
[עריכה]לא בתחלת הלילה - ואף בסוף הלילה נשים הולכות בשוק ויתן דעתו עליהם:
וכשהוא מספר - כשהוא משמש מטתו:
מגלה טפח ומכסה טפח - בפרק מי שמתו (ברכות דף כג:) אמרינן שהתירו (לה לאשה) לגלות טפחיים לקטנים והוא היה מגלה טפח מאותן טפחיים ומכסה טפח כלומר וטפח שני נשאר מכוסה:
כמי שכפאו שד - שהיה ממהר כאדם הנטרד מחמת שד שכופהו אלמא מספר היה בשעת תשמיש:
הא במילי דתשמיש - שרי כדי לרצותה:
דמצייני כמלאכי השרת - שהן מצויינים ונבדלין משאר בני אדם כמלאכי השרת כדאמרינן בהגדה מלמד שהיו ישראל מצויינין שם כלומר שהיו עם בפני עצמן ולא נתערבו במצרים:
התורה התירתך - דכתיב כי יקח איש אשה שהיא לקוחה לו לעשות בה כל חפצו וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"א מהא"ב (הלכ' ט) ובלבד שלא יוציא שז"ל:
מ"ש מן ביניתא - דג שצולהו או שולקו כרצונו:
אל ישתה אדם בכוס זה - שבשעה שנזקק עם אשתו לא יתן עיניו באשה אחרת אפי' היא אשתו:
המורדים והפושעים בי - אלו בני תשע מדות שלפי שיש צד עבירה ביצירתן הוו מורדין ופושעין:
בני אימה - לשון יראה שמטיל אימה על אשתו להזקק לה שלא כרצונה ומתוך כך אין בניו הגונים לפי שנוהג שלא כשורה כדדרשינן בפרק המוצא תפילין ואץ ברגלים חוטא:
בני אנוסה - גריעי טפי מבני אימה דבני אימה לא הוי אנוסה ממש ואנוסה מיירי בשאנסה לגמרי ומתוך ששני אלו קרובין להיות זה כזה חשיב להו כחד דהא רבי לוי אמר תשע מדות ובפרטן אתה מוצא עשר:
בני שנואה - ששונאה ומתוך כך נותן דעתו על אשה אחרת:
בני נדוי - שבא עליה כשהוא מנודה:
בני תמורה - שבא על אחת מנשיו וכסבור שהיא צרתה:
בני מריבה - אע"פ שאינו שונאה אלא שהיתה מריבה ביניהם לפי שעה:
בני שכרות - שמתוך שכרותו אינו נותן דעתו על אשתו:
בני גרושת הלב - שגמר בלבו לגרשה:
בני ערבוביא - שבאו עליה כמה בני אדם:
בני חצופה - שמעיזה פניה להיות תובעתו בפה:
כל אדם שאשתו תובעתו - כלאה שיצאה לפני יעקב ואמרה לו אלי תבא ויצא ממנה יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים:
דמרציא ארצויי - שמפתה אותו בדברי רצוי ופיוס כלאה שלא אמרה ליעקב אלא לסור באהלה אבל לא שתהא תובעתו בפה:
הדרן עלך ואלו מותרין
מתני' ארבעה נדרים התירו חכמים - ומפרש בגמרא שמותרין מאליהן בלא היתר חכם:
נדרי הבאי - נדר שאינו כלום שמיר ושית מתרגמינן הבאי ובור (ישעיה כז):
נדרי זרוזין - שלא נדר אלא לזרז חבירו שלא יעמוד בדעתו כדמפרש ואזיל:
קונם שאיני פוחת לך - קונם דמיו עלי אם אני מוכרו בפחות מסלע שהוא ארבע דינרין:
קונם שאיני מוסיף לך על השקל - קונם המקח עלי אם אני מוסיף לקנות ביתר משקל שהוא שני דינרין:
תוספות
[עריכה]מתני' ארבעה נדרים. עד השתא איירי בכינויי האסורין ובכינויי המותרים במתפיס בדבר הנדור ובמתפיס בדבר המותר והשתא מיירי בנדרים דאע"ג דהוציאם מפיו בלשון שאר נדר אפילו הכי מותרין וטעמא הוי משום דבעינן פיו ולבו שוין ואנן סהדי דלא שוו פיו ולבו בהני ד' נדרים והיינו טעמא דלא פריך בגמרא והא דברים שבלב כדפריך לקמן אנדרי אונסין משום דבעינן פיו ולבו שוין ונדרי זירוזין שריין מהאי טעמא:
נדרי הבאי. גוזמא והבאי לשון אחרים:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק ב (עריכה)
נג א מיי' פכ"א מהל' איסורי ביאה הלכה י ופ"ה מהל' דעות הלכה ד, סמג לאוין קכו, טוש"ע אה"ע סימן כה סעיף ג ו, טוש"ע א"ח סי' רמ סעיף ז:
נד ב מיי' שם, סמג שם, טוש"ע אה"ע שם סעיף ב ו, טוש"ע א"ח שם סעיף ח:
נה ג מיי' פכ"א מהל' איסורי ביאה הלכה ט, סמג שם טור ש"ע אה"ע סי' כה סעיף ב בהגה:
נו ד ה מיי' שם הלכ' יב, טוש"ע שם סעיף, טוש"ע א"ח סימן רמ סעיף ב:
נז ו מיי' שם, סמג שם, טוש"ע א"ח שם סעיף ג:
מתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק ג (עריכה)
א ז מיי' פ"ד מהלכ' נדרים הלכה א ופ"ג מהל' שבועות הלכה א, סמג לאוין רמב, טוש"ע י"ד סימן רלב סעיף א:
ב ח מיי' פ"ד מהלכ' נדרים הלכה ג, טוש"ע י"ד שם סעיף ב:
ראשונים נוספים
ניך יפיפין ביותר. בלא מום:
מגלה טפח ומכסה טפח. כדי שתהא יראה ובושה על פניו אי נמי שלא יהנה בקירוב בשר דוגמת דרך סדין (בירושלמי בפ"ק דיבמות הלכה א):
ונמצאו בניו באין לידי ממזרות. שהמחשבה באשה אחרת בשעת תשמיש קרובין הבנים לצד ממזרות ומתוך שאינו משמש אלא באימה ולא בקלות ראש אין בלבו מחשבה אחרת:
במילי דתשמיש. שרי להרבות תאותו:
דמצייני כמלאכי השרת. בתורה ובמצות ופרושין וקדושים משאר המון העם כקדושת מלאכי השרת:
ערכתי לו שלחן והפכו. ששימש עמה שלא כדרכה:
מן ביניתא. דג שאוכלו צלי שלוק ומבושל כפי רצונו:
וברותי מכם הפושעים וגו'. לשון ברירה או לשון וברא אתהם בחרבותם:
בני אמה. שפחה משוחררת וגריעה מגיורת לפי שהורגלה להיות שטופה בזמה:
בני שנואה. אע"פ שאין בלבו לגרשה:
בני נדוי. אם הוא או היא מנודין ואסורים בתשמיש המטה וה"ה נמי אבל אלא מיתה [צ"ל מילתא] דשכיחא נקט:
בני תמורה. נחלפו לו נשותיו כסבור לבא על זו והיא אחרת:
בני מריבה. שנתקוטטו יחד ובא עליה קודם פיוס כעם הארץ שמכה ובועל ואינו ממתין עד שתתפייס:
בני שכרות. אם הוא או היא שכורין ואין כונתם שלימה ובלא דעת נפש לא טוב:
בני גרושת הלב. ואף אם אינו שונאה כי מתוך שדעתו לגרשה מהרהר על אחרת:
בני ערבוביא. יש לו נשים הרבה ואינו יודע על אי זו מהן בא:
בני חצופה. שתובעת בפה:
דמרציא ארצויי. משדלתו בדברים:
הדרן עלך ואלו מותרין
ארבעה נדרים התירו חכמים. כולהו מפרשי במתניתין:
קונם שאיני פוחת לך מן הסלע. כלומר קונם ככר זה עלי אם אני פוחת לך מן הסלע:
קונם שאני פוחת לך מן הסלע: לישנא דהא מתניתין לאו דוקא, אלא באומר קונם פירות אלו עלי אם אני פוחת לך מן הסלע. תוספתא בפרק ד' דמכלתין [הלכה ד'] אף נדרים שאמרנו מותרים מנין שלא יהא אדם נודר בהם עולמית לבטלן, תלמוד לומר לא יחל דברו שלא יעשה דברו חולין.
ירושלמי גבי נדרי זרוזין, אמר רבי זעירא הדא דתימא בשאין מעמידין, אבל אם היו מעמידין היו צריכין התר חכם, היה זה מעמיד וזה אינו מעמיד, כיון שביטל אצל זה ביטל אצל זה, תלמידו דרבי חייא בר לולייני אמר ר' יודן, שאילו היה זה אומר בסלע, וזה בשלשה, וזה אומר בשקל, מאחר שביטל דינר אצל זה, יבטל עוד דינר אחר אצלו, ויתננו בשנים.
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק ב (עריכה)
יפיפים. שאין בהם מום. אינו מספר עמי בתחלת הלילה. שתאות נשים שראה ביום עדיין בלבו ובסוף הלילה קרוב לעמידה פן יהיה זכור מתאותו בנשים אחרות. ואני שמעתי מרופאים שאינו טוב תחלת הלילה לפי שעדיין לא לקחו כל האיברים חלקם ממאכל עד אחר השינה וכל הרגיל לבעול אחר אכילה ושתיה אוחזתו עוית (ורמיסת) ורתיחת איברים שקורין פלזינא. וגם לא סמוך ליום שכבר תשש כל כח האכילה ורפה לבו אבל באמצע הלילה אז טוב לבריאים אם תאותם באה מאיליה ולא מחמת משמוש והרהור נשים ואז יפין אותם ילדים שנתעברה אמם באותו כח. מספר עושה צרכיו. מגלה טפח מבגדיו ומכסה אותו טפח מבגדיו. לא שמעתי טעם למה טוב לעשות כן שאם תאמר כדי לראות חזה שלה ויתאוה לבו והלא לילה היה. אמנם נראה לי שמן השמש אומר כן שלא היה מוציאו יותר מדאי בשעת דישה כי אם טפח. הרא"ם ז"ל.
וז"ל הריטב"א ז"ל: מגלה טפח ומכסה טפח. יש מפרשים כי על השמש אומר כן. ויש מפרשים כי על הסינר שהנשים חוגרות בו קאמר שהיה מגלה ממנו מעט ומכסה השאר כדי שלא יהנה הרבה ממנה. ויש מפרשים כדי שלא יסתכל בה וזה תימה כי בלילה ובלא נר היאך יכול להסתכל בה. עד כאן.
אמרתי לו מה טעם הדבר שאתה ממהר כל כך לעשות צרכיך ואמר לי שלא ליתן עיני. כלומר מחשבתי מחמת תאותי אם אשהה בך באשה אחרת. אלמא מספר היה בשעת תשמיש. הרא"ם ז"ל. וזה לשון הפירוש: אמרתי לו מה טעם אי אתה מסתכל בי בגופי. אמר לי מפני שלא אתן עיני באשה אחרת שאם אסתכל בך ואחר כך אראה אשה אחרת שיהא מדומה לי שהיא יפה ממך שמא אחשב עליה בשעת תשמיש אחר גופה ואיבריה. ונמצא בני באין לידי ממזרות שכל המשמש בכוס זה ונותן עיניו בכוס אחר נעשה שימוש באשה זו כמי שאינו על גופה והבנים קרובים לידי ממזרות. ומדקאמר לה ר' אליעזר הכי בשעת תשמיש והיו בניו יפיפים אלמא מותר לספר בשעת תשמיש. עד כאן.
הא במילי דתשמיש. מותר כדי שיתאוה ויוסיף תאוה. והוא הדין דהוה מצי לשנויי הא דצריכא לארצויי הא דלא צריכא לארצויי. הריטב"א ז"ל. הא במילי דתשמיש. טוב לספר שמתוך כך היה מוציא זרע בשמחה ומתוך כך היו בניו יפים. כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה. ואין חסרון קדושה. הרא"ם ז"ל.
ערכתי לו שלחן. לשמש והופכו שלא כדרכה. התורה התירתו. לשמש שלא כדרכה. וא"ת והלא הוא כמעשה ער ואונן. יש לומר היינו כשעושה כן תמיד אבל לפעמים מותר. ויש אומרים דכי אמרינן שרי דוקא שלא יוציא שכבת זרע. ויש מפרשים והפכו הוא למטה והיא למעלה. הריטב"א ז"ל:
אחרי לבבכם זה הרהור שתלוי בלב. ואפילו בשתי נשיו שמתוך שמחשב באחרת בשעת מעשה מפסיד תאותו מזאת. אלו בני תשע מדות. שמרד ופשע הוא לבא על אשתו שלא כדת ושלא דרך תרבות. משוגע. שאינו יכול להזדויג (לשאינו בר) לשאינה בת דעת וגם פעמים משמשתו נדה. אנוסה. שנקרא חוטא שנאמר ואץ ברגלים חוטא. שנואה שעובר על לא תשנא את אחיך. מנודה סובר שמנודה אסור בתשמיש. תמורה סובר שהיא אשת חבירו ולאיסורא מיהא איכוין. בני מריבה. בא עליה בלא פיוס ודומה לשנואה. שכורה. שאם תתקלקל בנידות לא ירגישו. בני גרושת הלב. לא מתוך שנאה אלא מפני שרוצה ליקח אשה אחרת עשירה. בני ערבוביא. שנשאה תוך שלשה חדשים לראשון לפי שאין זרעו מיוחס אחריו. ואפילו אינו כהן שמא מוריש לו נכסים שלא כדין. שתובעת לבעלה בפה לבא עליה וחסרון קדושה הוא. יש ספרים שכתוב בני אמה ולא שמעתי מהו. ושמא רצונו לומר משוחררת. ואי נפישי להך שמא גרושת הלב ושנואה הכל אחד. שאין בדורו של משה כמותן. ושמא בזכות שנוהגין אהבה וריעות ביניהם. שאל נבונים ולא אשכח. שהרי בפסוק ואקח לכם לא כתיב נבונים. יודעי בינה לעתים. בדברי הימים. נראה שר' יונתן מיששכר דריש דמשמע דיש לה שכר במה שתבעתו. דמרצה ארצויי. נוהגת עמו עניני חיבה כדי לשמחו ומתוך כן בא עליה בשמחה. אבל תובעת בפה להשביע יצרה הואי חצופה. ולאה לטובה נתכוונה. הרא"ם ז"ל.
וכתב הרי"ץ ז"ל וז"ל: שסופך למעול. לחטוא בהן. שסופך להאכילך תרומה טמאה. והאוכלה במיתה כדכתיב ומתו בו כי יחללוהו. שסופך בא לידי ניאוף. ונמצאת מוכשל בה. הצופה בנשים. שנותן עיניו בהן אפילו פנויות סוף בא לידי עבירה דכיון דכרוך בה הוא רגיל אצלה אף לאחר שנשאת וסוף שהוא נכשל בה. והשמיענו התנא בדברים אלו שצריך להרחיקם עד הקצה האחרון שאם יתקרב בהם אפילו קרוב מעט סופו לבא אל תכלית עבירה.
הויין לו בנים שאינן מהוגנין. עזי פנים דומין לאב שהוא עז פנים. ודוקא באשתו נדה ושלא בשעת נדתה מותר. ושאר הנשים אפילו טהורות ואפילו שלא כנגד העקב אסור. מקום התורף. מקום הפקר וגלוי כדאמרינן בעלמא במקום התורפה וזה מקום תשמיש באשה שלא כדרכה שהוא מכוון כנגד עקיבה של אשה שאחורי הרגל. יראתו על פניכם זה בושה. שמי שיש לו מדה זו לא יבא לידי חטא. לא במהרה הוא חוטא לפי שמתבייש מבוראו ומן הבריות שלא יראוהו לעשות עבירה ואם יעשנה לעתים רחוקים יעשנה ויצר הרע גדול הוא דאלבשיה וזה שאמר לא במהרה הוא חוטא. לא עמדו אבותיו על הר סיני. שאילו עמדו היה לו בושת פנים כאותן שעמדו על הר סיני שכתוב בהם שהשם נגלה עליהם במעמד הר סיני בעבור תהיה יראתו על פניהם לבלתי תחטאו. מלאכי השרת מפרש לקמן דהיינו רבנן. כי כל אדם העושה שליחות שמצטוה עליו יקרא מלאך ורבנן נקראים מלאכים המשרתים פני השם. חרשין. דהיינו חרש דרבנן שאינו שומע ואינו מדבר. ועל ידי שמספרים בשעת תשמיש הבנים לוקין בדבור ובשמיעה. ואסור לספר בשעת תשמיש דשמא מתוך שהוא מספר הוא נזכר באשה אחרת ונותן דעתו בשעת התשמיש וקרובים הוולדות להיות ממזרים כדאמרינן לקמן. אינו מספר עמה. רמז לתשמיש ובלשון נקיה. לא בתחלת הלילה. מפני שבני אדם מהלכין בשוק ושמא יתן דעתו באשה אחרת. ולא בסוף הלילה שכבר עמדו בני אדם ממטתן ועוברים בשוק וישמע קול אשה ויתן לבו עליה. אלא בחצות שבני אדם ישנים. ונוכל לפרש גם כן כי בתחלת הלילה עדין נזכר לו אשה שראה ביום ובסוף הלילה שכבר נעור משנתו ודעתו מיושבת עליו ויתן לבו באשה שראה ביום אלא בחצות הלילה שתקפו עליו שינתו ואינו נזכר כלום. מגלה טפח ומכסה טפח. והגאונים פירשו מגלה בכסות אשתו ומכסה אותו בכסות עצמו כדי שלא יסתכל. וכל כך למה כדי לקדש עצמו שלא יתן עיניו באשה אחרת. ודומה כמי שכפאו שד. כלומר היה ממהר ומתעסק בתשמיש כאדם שהשד כופה אותו ודחקו וקוצר המעשה היה כדי שלא יכנס בו מחשבה אחרת בתוך המעשה. מה טעם אתה עושה כל זה אמר כדי שלא אתן עיני באשה אחרת שאם חשבתי באשה אחרת כאילו אני בא עליה ונמצאו בני באין לידי ממזרות. כי הבנים הולכים אחר המחשבה והקדוש ברוך הוא בורר אותן לעתיד מבין הטובים כדאמרינן בסמוך. ובשעת מעשה אמרה לו כל זה אלמא מותר לדבר בתשמיש. מילי אחרנייתא אסור לספר מפני שהוא בא להזכיר אשה אחרת בדבריו. ור' אליעזר מילי דתשמיש משתעי. זו דברי ר' יוחנן שלא יהפך שלחנו ולא יספר ולא יסתכל. אבל חכמים אומרים אין הלכה כן אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה דהתורה הקנה לו כחפץ הקנוי בדמים דכתיב כי יקח איש אשה. על כן הביא משל מבשר ומדג הקנוי לאדם שאוכלו בכל ענין שירצה אף האשה בתשמיש כן. שלוק מבושל הרבה. והראב"ד ז"ל פירש דלא נדחו דברי ר' יוחנן בן דהבאי אלא לענין הפיכת השלחן בלבד כדאיתא בשמעתין בהני מעשה שהביא לקמן. והביא ראיה ממסכת חגיגה דאמרינן מגיד לאדם מה שיחו דאפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין וכן המסתכל באותו מקום עובר על הצנע לכת עם אלהיך ומעביר הבושה מעל פניו וכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זו הבושה שכל המתבייש אינו חוטא. וכל שכן הנושקים שיש בהן כל אלה ועוברים נמי משום בל תשקצו את נפשותיכם ועוד האריך הרב ז"ל בזה.
בקיאי בצורת הולד. וכיון דאמרי הכי ודאי קושטא דאמרי ואיך אמרינן דלית הלכתא הכי. דמצייני. מתוך שהם מלאים מצות הם מצויינים וניכרים משאר בני אדם. וכן ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין שם ניכרין מתוך המצריים. או נוכל לפרש הטעם מפני שהם מעוטפים בטליתות לבנים תמיד ודומים למלאכי השרת דכתיב ראיתי את האיש לבוש הבדים ואמרינן נמי בעלמא הראיני נא תלמידי חכמים שבבבל אמר ליה דומים למלאכי השרת. שלחן ערכתי לו. כדרך כל הארץ והפכו שלא כדרך והיא היתה רוצה להתגרש ממנו או שייסרוהו על כך. על כן אמר לה התורה התירתיך לו בכל ענין אני איני יכול לעשות לו שום דבר. ביניתא. דג שאמרנו למעלה וכן דג הבא מבית הציד שאוכלו בכל ענין שירצה.
לא ישתה אדם בכוס זה. שלא ישמש ביתו ויתן עיניו באשה אחרת ואפילו בשתי נשיו אם יש לו לא ישמש עם זו ויתן דעתו בחברתה. וברותי לשון ברור עלי הדבר לברור שאין יודע אלא אני. אסנ"ת משגע"ח. סימן תשע מדות הוא שכתוב בספרים. ויש גרסין האי אנוסה שאנסה והוליד ממנה בן ואפילו היא אשתו כדאמרינן במסכת עירובין כל הכופה את אשתו לדבר מצוה נקרא רע שנאמר גם בלא דעת נפש לא טוב אלא רע. ואמרינן במסכת כלה כי בסבת זה הויין לאדם בנים בעלי מומין. ויש גרסין בני אמה שפחה שאין ולדותיה מתיחסין אחר האב אלא אחריה כדכתיב האשה וילדיה. בני שנואה. ששונא אשתו שנאה גמורה אחד בפה ואחד בלב. ואף על פי שאין דעתו לגרשה דהתם ודאי נותן לבו באשה אחרת בשעה שבא עליה. ויש מפרשים בני יפת תואר שאין נשואיה לשם שמים וסופו לשנאה. בני נידוי. בני נדה ואף על פי שאין ממזר בן הנדה. ונוכל גם כן לפרש מנודה ששימש דהוא אסור בתשמיש כדאמרינן במועד קטן. והוא הדין אבל ומצורע שאף הן אסורין בתשמיש וחד מיניהו נקט. בני תמורה מחליפים נשותיהן. או נוכל לפרש שבא על אשתו וסבור שהיא אשת חבירו דהוי כשנואה שנותן רעתו באחרת. ולזה הפירוש יש לשאול אם כן אחד מהשבטים היה בן תמורה שהרי יעקב אבינו לרחל נתכוון ונזדמנה לו לאה. וי"ל כי לא נתעברה מאותה ביאה אי נמי עדין לא נתנה תורה ולא נאסרו בדקדוקי מצות. בני מריבה. שהם מתקוטטים תמיד ולא שישנאו זה את זה. והביאה הזאת אינה מתוך אהבה. ויש גורסין בני מורדת דאמרה לא בעינא לך ואלא על כרחה הוא משמש עמה והוא אצלו כמו זונה ואפילו מדעתה. בני שכרות. שהוא שכור או היא שכורה ואין בהם כוונת האהבה ואינם יודעים מה הם עושים וקרובים לממזירות דכתיב זנות יין ותירוש יקח לב. בני גרושת הלב. שמשמש עמה ודעתו לגרשה ולא יודע לה הכא נמי רעתו באחרת ואף על פי שאין בלבו עליה שנאה אלא כעין שכופין אותו בית דין לגרשה וגמר ברעתו לעשות ואחר כך בא עליה. בני ערבוביא. שנבעלה לשנים ואינה יודעת מאיזה מהן נתעברה. ויש אומרים ספק בן תשעה לראשון וספק בן ז' לאחרון. והראב"ד ז"ל פירש בספר בעל הנפש שהוא משמש עם אשתו ונותן דעתו על אשה אחרת אפילו בשתי נשיו. ואינו נכון אלא שהרי טעמם הוא מטעם זה. בני חצופה. שתובעת בעלה לתשמיש (שאשתו תובעתו לתשמיש). ולא כתיב נבונים. דלא אשכח בהם נבונים. יודעי בינה לעתים לעבר שנים ולקבוע חדשים. ולאה תבעה ליעקב בפה ואמרה אלי תבא ואותה הלילה נתעברה מיששכר אלמא דאם אשתו תובעתו הבנים הגונים טפי ואת אמרת דבני חצופה גריעי. ותירץ דמרציא ארצויי שמפייסתו ומסברת לו פנים לתשמיש כגון לאה. אבל תובעת בפה בחזקה ובקלות ראש ועזות פנים ומקפדת בכך דומה לאשה מנאפת והבנים אינם מהוגנים. אבל מרציא ארצויי שפיר דמי.
- סליק פרק ואלו מותרין
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק ג (עריכה)
פרק ארבעה נדרים
משנה התירו חכמים. פירוש בלא שאלה לחכם. נדרי זירוזין. פירוש שאין כונתו של הנודר לאיסור אלא שהוא נודר כרי לזרז את חבירו וכיון שאין פיו ולבו שוין אינו נדר. נדרי הבאי. פירוש דאמר יאסרו פירות עולם עלי אם לא ראיתי גמל פורח באויר. נדרי שגגות. פירוש דאמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונמצא שלא גנבה ושלא הכתה. נדרי אונסין. כגון נודרים לחרמים ולהרגין שהיא של תרומה ואף על פי שאינה של תורה ושהיא של בית המלך. והשתא מפרש כולהו ואזיל. הריטב"א ז"ל:
שאני פוחת לך וכו'. כולהו גרסינן שאני ופירושו שאיני. פירוש.
נדרי זרוזין אמר קונם שאני פוחת מסלע. יהא אסור כקרבן כל מה שאפחות לך מסלע שהוא ארבעה דינרים. על שקל. חצי סלע שהן שני דינרים. ולפי זה הפירוש תימה מה (הקדיש) קאסר המוכר שהוא אמר שאם יתננו בשלושה דינרין שהפחת שיפחות מארבעה דינרים יהיה קונם. אי (נמי) הכי מה הקדיש. וכן קשה הלוקח מה הקדיש. וצריך לומר לפי הפירוש דכל אחד רוצה להקדיש דינר ממה נפשך הלוקח מקדיש ערך שוה דינר בחפץ והמוכר מקדיש דינר מן המכר ממה נפשך. ולפי דעתי עיקר הפירוש שהמוכר אוסר הככר או חפץ אחר על עצמו אם ימכור לו בפחות מסלע והקונה אוסר גם כן החפץ על עצמו אם יתן לו יותר משני דינרין. הרי"ץ ז"ל.
וז"ל שיטה: קונם שאני פותח בסלע. יהא אסור עליך משום קרבן כל מה שאפחות לך מסלע. ונראה דכך רוצה לומר כל מקום שאפחות לך (עליך) מן הסלע יהא עליך בקונם ואוסר עליו את החפץ. (והלא) והלוקח אומר קונם עליך מעותי אם אוסיף על השקל. חצי סלע דהיינו שני דינרים. עד כאן. וכתוב בגיליון פירש הרא"ש ז"ל קונם אם אני פוחת מן הסלע כלומר קונם זה עלי אם אני פוחת מן הסלע. ופירש הכי משום דנדר חייל אחפצא. וכי תימא דקאי אמאי דפוחת מן הסלע אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו. כך פירוש האמור. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה