נדרים כ ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · נדרים · כ ב · >>

ראו עמוד זה במהדורה המעומדת
ובמהדורה המבוארת


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | ר"ן | תוספות | עין משפט

בניך יפיפין ביותר אמרה להן אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח ודומה עליו כמי שכפאו שד ואמרתי לו מה טעם ואמר לי כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת ונמצאו בניו באין לידי ממזרות לא קשיא הא במילי דתשמיש הא במילי אחרנייתא אמר רבי יוחנן זו דברי יוחנן בן דהבאי אבל אמרו חכמים אין הלכה כיוחנן בן דהבאי אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה משל לבשר הבא מבית הטבח רצה לאכלו במלח אוכלו צלי אוכלו מבושל אוכלו שלוק אוכלו וכן דג הבא מבית הצייד אמר אמימר מאן מלאכי השרת רבנן דאי תימא מלאכי השרת ממש אמאי אמר רבי יוחנן אין הלכה כיוחנן בן דהבאי הא אינהו בקיאי בצורת הולד טפי ואמאי קרו להו מלאכי השרת דמצייני כמלאכי השרת ההיא דאתאי לקמיה דרבי אמרה לו רבי ערכתי לו שלחן והפכו אמר לה בתי תורה התירתך ואני מה אעשה ליך ההיא דאתאי לקמיה דרב אמרה לו רבי ערכתי לו שלחן והפכו אמר מאי שנא מן ביניתא ולא תתורו אחרי לבבכם מכאן אמר רבי אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר אמר רבינא לא נצרכא אלא דאפילו ב' נשיו וברותי מכם המורדים והפושעים בי אמר רבי לוי אלו בני תשע מדות בני אסנ"ת משגע"ח בני אימה בני אנוסה בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מריבה בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה איני והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל אדם שאשתו תובעתו הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם שנאמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם ולא כתיב נבונים וכתיב יששכר חמור גרם וכתיב מבני יששכר יודעי בינה לעתים ההיא דמרציא ארצויי: הדרן עלך ואלו מותרין:

משנה: ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זרוזין ונדרי הבאי ונדרי שגגות ונדרי אונסין נדרי זרוזין כיצד היה מוכר חפץ ואמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל

רש"י[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ר"ן[עריכה]

לא בתחלת הלילה - ואף בסוף הלילה נשים הולכות בשוק ויתן דעתו עליהם:

וכשהוא מספר - כשהוא משמש מטתו:

מגלה טפח ומכסה טפח - בפרק מי שמתו (ברכות דף כג:) אמרינן שהתירו (לה לאשה) לגלות טפחיים לקטנים והוא היה מגלה טפח מאותן טפחיים ומכסה טפח כלומר וטפח שני נשאר מכוסה:

כמי שכפאו שד - שהיה ממהר כאדם הנטרד מחמת שד שכופהו אלמא מספר היה בשעת תשמיש:

הא במילי דתשמיש - שרי כדי לרצותה:

דמצייני כמלאכי השרת - שהן מצויינים ונבדלין משאר בני אדם כמלאכי השרת כדאמרינן בהגדה מלמד שהיו ישראל מצויינין שם כלומר שהיו עם בפני עצמן ולא נתערבו במצרים:

התורה התירתך - דכתיב כי יקח איש אשה שהיא לקוחה לו לעשות בה כל חפצו וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"א מהא"ב (הלכ' ט) ובלבד שלא יוציא שז"ל:

מ"ש מן ביניתא - דג שצולהו או שולקו כרצונו:

אל ישתה אדם בכוס זה - שבשעה שנזקק עם אשתו לא יתן עיניו באשה אחרת אפי' היא אשתו:

המורדים והפושעים בי - אלו בני תשע מדות שלפי שיש צד עבירה ביצירתן הוו מורדין ופושעין:

בני אימה - לשון יראה שמטיל אימה על אשתו להזקק לה שלא כרצונה ומתוך כך אין בניו הגונים לפי שנוהג שלא כשורה כדדרשינן בפרק המוצא תפילין ואץ ברגלים חוטא:

בני אנוסה - גריעי טפי מבני אימה דבני אימה לא הוי אנוסה ממש ואנוסה מיירי בשאנסה לגמרי ומתוך ששני אלו קרובין להיות זה כזה חשיב להו כחד דהא רבי לוי אמר תשע מדות ובפרטן אתה מוצא עשר:

בני שנואה - ששונאה ומתוך כך נותן דעתו על אשה אחרת:

בני נדוי - שבא עליה כשהוא מנודה:

בני תמורה - שבא על אחת מנשיו וכסבור שהיא צרתה:

בני מריבה - אע"פ שאינו שונאה אלא שהיתה מריבה ביניהם לפי שעה:

בני שכרות - שמתוך שכרותו אינו נותן דעתו על אשתו:

בני גרושת הלב - שגמר בלבו לגרשה:

בני ערבוביא - שבאו עליה כמה בני אדם:

בני חצופה - שמעיזה פניה להיות תובעתו בפה:

כל אדם שאשתו תובעתו - כלאה שיצאה לפני יעקב ואמרה לו אלי תבא ויצא ממנה יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים:

דמרציא ארצויי - שמפתה אותו בדברי רצוי ופיוס כלאה שלא אמרה ליעקב אלא לסור באהלה אבל לא שתהא תובעתו בפה:

הדרן עלך ואלו מותרין

מתני' ארבעה נדרים התירו חכמים - ומפרש בגמרא שמותרין מאליהן בלא היתר חכם:

נדרי הבאי - נדר שאינו כלום שמיר ושית מתרגמינן הבאי ובור (ישעיה כז):

נדרי זרוזין - שלא נדר אלא לזרז חבירו שלא יעמוד בדעתו כדמפרש ואזיל:

קונם שאיני פוחת לך - קונם דמיו עלי אם אני מוכרו בפחות מסלע שהוא ארבע דינרין:

קונם שאיני מוסיף לך על השקל - קונם המקח עלי אם אני מוסיף לקנות ביתר משקל שהוא שני דינרין:


תוספות[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.


עין משפט ונר מצוה[עריכה]

מתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק ב (עריכה)

נג א מיי' פכ"א מהל' איסורי ביאה הלכה י ופ"ה מהל' דעות הלכה ד , סמג לאוין קכו , טוש"ע אה"ע סימן כה סעיף ג ו, טוש"ע א"ח סי' רמ סעיף ז:

נד ב מיי' שם , סמג שם , טוש"ע אה"ע שם סעיף ב ו, טוש"ע א"ח שם סעיף ח:

נה ג מיי' פכ"א מהל' איסורי ביאה הלכה ט , סמג שם טור ש"ע אה"ע סי' כה סעיף ב בהגה:

נו ד ה מיי' שם הלכ' יב , טוש"ע שם סעיף , טוש"ע א"ח סימן רמ סעיף ב:

נז ו מיי' שם , סמג שם , טוש"ע א"ח שם סעיף ג:


מתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק ג (עריכה)

א ז מיי' פ"ד מהלכ' נדרים הלכה א ופ"ג מהל' שבועות הלכה א , סמג לאוין רמב , טוש"ע י"ד סימן רלב סעיף א:

ב ח מיי' פ"ד מהלכ' נדרים הלכה ג , טוש"ע י"ד שם סעיף ב: