ביאור:בבלי נדרים דף כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

נדר ב"חרם" [1], ואמר [2] "לא נדרתי אלא בחרמו של ים [3]" -

ב"קרבן", ואמר: "לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים [4]" –

"הרי עצמי קרבן" [5], ואמר [6]: "לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי [7] להיות נודר בו [8]" -

"קונם אשתי נהנית לי" ואמר: "לא נדרתי אלא באשתי הראשונה שגירשתי" –

על כולן אין נשאלין להם [9]; ואם נשאלו [10] - עונשין אותן ומחמירין עליהן - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: פותחין להן פתח [11] ממקום אחר ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.

גמרא:

הא - גופא קשיא: אמרת '[12] אין נשאלין להן [13]', והדר תני אם נשאלו [14] - עונשין אותן ומחמירין עליהן?

אמר רב יהודה: הכי קתני: וכולן - אין צריכין שאלה [15]; במה דברים אמורים? בתלמיד חכם [16], אבל בעם הארץ שבא לישאל - עונשין אותו ומחמירין עליו [17].

בשלמא 'מחמירין' - דלא פתחינן ליה בחרטה, אלא עונשין.

היכי דמי?

כדתניא: 'מי שנזר ועבר על נזירותו [18] - אין נזקקין לו [19] עד שינהוג בו איסור כימים שנהג בהן היתר - דברי רבי יהודה. אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים? בנזירות מועטת [20], אבל בנזירות מרובה [21] - דיו שלשים יום [22] - [23].

אמר רב יוסף: הואיל ואמרי רבנן 'אין נזקקים לו' - בי דינא דמזדקקי [24] לא עביד שפיר.

רב אחא בר יעקב אומר: משמתינן ליה.

וחכמים אומרים: פותחין לו פתח [ממקום אחר ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים]:

תנא: לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות [25] [26], ואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופך להאכילך טבלים; אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ שסופך להאכילך תרומה; ואל תרבה שיחה עם האשה שסופך לבא לידי ניאוף.

רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין.

אמר רב יוסף: ובאשתו נדה.

אמר רבי שמעון בן לקיש: 'עקבה' דקתני - במקום הטנופת, שהוא מכוון כנגד העקב.

תניא: ’[שמות כ,טז: ויאמר משה אל העם: אל תיראו, כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו:] 'בעבור תהיה יראתו על פניכם' - זו בושה; 'לבלתי תחטאו' - מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא; מיכן אמרו: סימן יפה באדם שהוא ביישן. אחרים אומרים: כל אדם המתבייש - לא במהרה הוא חוטא; ומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.

אמר רבי יוחנן בן דהבאי: ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם [27]; אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום; חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש; סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום.'

רמינהו [על ההערה של רבי יוחנן בן דהבאי על חרשים כתוצאה מש"מספרים בשעת תשמיש"]: 'שאלו את אימא שלום [אשתו של רבי אליעזר הגדול, אחותו של רבן גמליאל]: מפני מה


עמוד ב

בניך יפיפין ביותר?

אמרה להן: אינו מספר [28] עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה; וכשהוא מספר - מגלה טפח [29] ומכסה טפח [30], ודומה עליו כמי שכפאו שד [31]; ואמרתי לו: מה טעם? ואמר לי: כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת ונמצאו בניו באין לידי ממזרות' [מכאן שדברה אתו בשעת תשמיש, שלט יעלה על הדעת שעל ענינים אלה דברה בזמן אחר! ובניה היו יפים ולא חרשים!]

לא קשיא: הא במילי דתשמיש [שכאשר עוסקים בזה מותר לשוחח גם בזה] הא במילי אחרנייתא [שאין לעסוק בהם בזמן תשמיש].

אמר רבי יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים: אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא: כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה. משל לבשר הבא מבית הטבח: רצה לאכלו במלח – אוכלו; צלי – אוכלו; מבושל – אוכלו; שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד.

אמר אמימר: מאן 'מלאכי השרת' [בדברי רבי יוחנן בן דהבאי: ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת]? = רבנן; דאי תימא 'מלאכי השרת ממש' - אמאי אמר רבי יוחנן 'אין הלכה כיוחנן בן דהבאי'? הא אינהו [מלאכי השרת ממש] בקיאי בצורת הולד טפי! ואמאי קרו להו 'מלאכי השרת'? - דמצייני [32] כמלאכי השרת.

ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמרה לו: "רבי! ערכתי לו שלחן והפכו!" אמר לה: "בתי! תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך!".

ההיא דאתאי לקמיה דרב, אמרה לו: "רבי! ערכתי לו שלחן והפכו!" אמר: מאי שנא מן ביניתא [33]?

(במדבר טו לט: והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם) ולא תתורו אחרי לבבכם [ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם] -מכאן אמר רבי: אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר.

אמר רבינא: לא נצרכא אלא דאפילו שתי נשיו.

(יחזקאל כ לח) וברותי מכם המורדים והפושעים בי [מארץ מגוריהם אוציא אותם, ואל אדמת ישראל לא יבוא; וידעתם, כי אני ה’] - אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות: בני אסנ"ת משגע"ח [34]: בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה [35], בני נידוי [36], בני תמורה [37], בני מריבה [38], בני שכרות [39], בני גרושת הלב, בני ערבוביא [40], בני חצופה [שאשתו תובעתו].

איני [אשתו תובעתו – אין בכך רע]! והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו - הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם, שנאמר (דברים א יג) הבו לכם אנשים חכמים ונבונים [וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם], וכתיב: (דברים א טו) ואקח את ראשי שבטיכם [אנשים חכמים וידעים ואתן אותם ראשים עליכם: שרי אלפים ושרי מאות, ושרי חמשים ושרי עשרת, ושטרים לשבטיכם], ולא כתיב 'נבונים' [כלומר: בדורו של משה לא מצא נבונים; ולעומת זאת] וכתיב (בראשית מט יד) יששכר חמור גרם [רבץ בין המשפתים] וכתיב (דברי הימים א יב לג) מבני יששכר יודעי בינה לעתים [לדעת מה יעשה ישראל; ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם] [41] [כלומר: מבני יששכר היו נבונים, ולא בדורו של משה; ומכאן הקושיא לעיל: איני! – שהרי לאה תבעה בפה, שנאמר: (בראשית ל טז:) ויבא יעקב מן השדה, בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא, כי שכר שכרתיך בדודאי בני; וישכב עמה בלילה הוא]?

ההיא - [42] דמרציא ארצויי [43].

הדרן עלך ואלו מותרין


נדרים כ,ב פרק שלישי ארבעה נדרים

משנה:

ארבעה נדרים התירו חכמים [44]: נדרי זרוזין, ונדרי הבאי, ונדרי שגגות, ונדרי אונסין.

'נדרי זרוזין' – כיצד?

היה מוכר חפץ, ואמר "קונם שאיני פוחת לך מן הסלע" [45] והלה [46] אומר "קונם שאיני מוסיף לך על השקל" [47] -

הערות[עריכה]

  1. ^ דאמר "חפץ זה חרם עלי"
  2. ^ ושוב אמר
  3. ^ [’חרם' = הרשת שצדין בו את הדגים] "ולא בחרם ממש
  4. ^ דורונות שמקריבין לפני מלכים
  5. ^ דמשמע שהקדיש את עצמו
  6. ^ ושוב אמר
  7. ^ שיש לי בתוך ביתי
  8. ^ ולא בעצמי ממש
  9. ^ דאין צריך שאלה דודאי מותר הואיל ואינהו אמרי דעל דעת כן אמרו
  10. ^ אם באו לישאל
  11. ^ בחרטה
  12. ^ וכולן
  13. ^ דאין פותחין להם פתח ואין מתירים להן, דקנסינן להו משום דנדרא ממש משמע
  14. ^ דמשמע דנשאלין
  15. ^ דמותרין בלא שאלה
  16. ^ דאקראי הוא דנדר כהאי גוונא, ולא אתי למיסרך
  17. ^ כדי שלא יהא רגיל לנדור בו
  18. ^ דכסבור בטעות נדר ואחרי כן בא לישאל
  19. ^ לפתוח לו בחרטה
  20. ^ שקבל עליו נזירות שלשים יום
  21. ^ אבל אם קיבל נזירות מרובה ועבר ושתה מאה יום - אין אומרים ינהג איסור מאה יום שנהג היתר
  22. ^ אלא לעונש שלשים יום, כסתם נזירות
  23. ^ - הכי נמי [במקרים שבמשנה] עונשין אותו שינהג איסור בנדרו, וכימים שעכב כל נדרו, דכשאמר "לא נדרתי אלא בחרמו של ים" ונהג היתר בנדר עד לאחר זמן שעלה בדעתו לישאל
  24. ^ דמזקקי ליה קודם שינהוג איסור בעצמו
  25. ^ גירסת רש"י: בנדרים
  26. ^ אם תרבה לנדור
  27. ^ 'שהופכין' - פנים כנגד עורף, שבאים על נשותיהן שלא כדרכן; [ל"א:] 'שהופכים שולחנן' - היא למעלה והוא למטה
  28. ^ אינו משמש
  29. ^ מבגדה
  30. ^ אותו טפח מבגד וכן עושה עד שיבא עליה
  31. ^ שבא אליה בכח ודומה כמי ששד כפאו; ואית דאמרי שמתכסה כולו כאדם שמפחד מן השד
  32. ^ שעטופים בציצית
  33. ^ דג שיכול לאכלו כמו שירצה
  34. ^ סימן הוא
  35. ^ שלבו על אחרת בשעת תשמיש, ואמרו: כשבא עליה לאו ביאה גמורה היא הואיל וכל כך שונאה אלא כזנות בעלמא הוא
  36. ^ שהבעל בנידוי ובא עליה ומתעברת הימנו
  37. ^ שיש לו שתי נשים וכסבור לבא על זו ובא על אחרת. לשון אחר בני תמורה: שהוא סבור לבא על אשה אחרת ונמצאת שהיא אשתו, וקרובין לממזרות שהרי נתכוון לניאוף
  38. ^ שמשמש במריבה
  39. ^ שמשמש בשכרות, דביאתו לאו ביאה גמורה אלא כביאת זנות היא, שאין מתכוון אלא לבעול בעלמא
  40. ^ שבא על אשה אחת בין הנשים ואין ידוע על איזו מהן בא. ל"א: שבאו עליה אנשים הרבה ואין ידוע בן מי הוא. ל"א בני ערבוביא: ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון
  41. ^ חמור גרם ליששכר שנולד: אותו חמור שהיה יעקב רוכב שפנה לאהל לאה
  42. ^ אינה תובעת בפה אלא
  43. ^ דמרציא קמיה: מראה לו מתוך דבריה, כגון לאה [רש"י מפרש שרק אמרה לו שיבוא אליה, לאהל שלה, אך לא שתבעה ממנו שיבוא עליה], דמההיא נפקי בני מעליא
  44. ^ בלא שום שאלה
  45. ^ שהוא ארבע דינרין
  46. ^ הקונה
  47. ^ שהוא שני דינרין