ביאור:בבלי נדרים דף ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תפשוט [את הבעיה] דבעי רב הושעיא: הנותן שתי פרוטות לאשה, ואמר לה: "באחת התקדשי לי היום, ובאחת התקדשי לי לאחר שאגרשיך" – הכי נמי דהוו קידושי [1].

איתער בהו רבי ירמיה, אמר להו: מאי קא מדמיתון פדאן הוא לפדאום אחרים? הכי אמר רבי יוחנן: פדאן הוא [2] - חוזרות וקדושות [3]; פדאום אחרים [4] - אין חוזרות וקדושות [5]; ואשה [6][7]כפדאוה אחרים דמיא [8].

איתמר נמי: אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שפדאן הוא, אבל פדאום אחרים - אין חוזרות וקדושות.

משנה:

הנודר [9] מיורדי הים - מותר ביושבי היבשה; [10] מיושבי היבשה - אסור [11] מיורדי הים, שיורדי הים בכלל יושבי היבשה [12];

[13] - לא כאלו [14] שהולכין מעכו ליפו [15], אלא במי שדרכו לפרש.

גמרא:

רב פפא ורב אחא בריה דרב איקא: חד מתני ארישא [16], וחד מתני אסיפא: [הגמרא מפרטת להלן:]

מאן דתני ארישא - מתני הכי 'הנודר מיורדי הים מותר ביושבי יבשה' - הא ביורדי הים אסור, ולא כאלו


עמוד ב

ההולכים מעכו ליפו [17], דהלין יושבי יבשה נינהו, אלא ממי שדרכן לפרש;

ומאן דמתני אסיפא - מתני הכי: 'הנודר מיושבי יבשה - אסור ביורדי הים, ולא באלו ההולכים מעכו ליפו בלבד אלא אפילו במי שדרכו לפרש [18] - הואיל וסופו ליבשה סליק [19].

משנה:

הנודר "מרואי החמה" - אסור אף בסומין, שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותן [20].

גמרא:

מאי טעמא?

מדלא קאמר "מן הרואין" [21]; לאפוקי דגים ועוברים [22].

משנה:

הנודר "משחורי הראש" - אסור בקרחין ובעלי שיבות [23], ומותר בנשים [24] ובקטנים, שאין נקראין "שחורי הראש" אלא אנשים.

גמרא:

מאי טעמא [25]?

מדלא קאמר "מבעלי שער" [26].

ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים:

מאי טעמא?

אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו [27], אבל נשים לעולם מיכסו [28] וקטנים לעולם מיגלו [29].

משנה:

הנודר "מן הילודים" [30] מותר בנולדים [31];

"מן הנולדים" - אסור מן הילודים.

רבי מאיר מתיר אף בילודים [לכאורה לפי זה רבי מאיר מתיר גם בנולדים ואף בילודים; באיזה מקרה מדבר רבי מאיר? הגמרא תפרש].

וחכמים אומרים: [32] לא נתכוון זה אלא במי [33] שדרכו להוולד. [34]

גמרא:

לרבי מאיר [35] - ולא מיבעיא נולדים [36]? אלא ממאן אסור [37]?

חסורי מיחסרא והכי קתני:

הנודר "מן הילודים" מותר בנולדים; "מן הנולדים" [העתידים]- אסור בילודים [38].

רבי מאיר אומר: אף הנודר "מן הנולדים" מותר בילודים, כי היכי דנודר "מן הילודים" מותר בנולדים [לפי לרבי מאיר הנדר חל על מה שנדר ללא תוספות].

אמר ליה רב פפא לאביי: למימרא ד'נולדים' - דמתיילדן [בעתיד] משמע? אלא מעתה (בראשית מח ה: ועתה) שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים [עד באי אליך מצרימה - לי הם; אפרים ומנשה - כראובן ושמעון יהיו לי] הכא נמי דאיתיילדן [בעתיד] הוא [והרי נולדו לפני שבא למצרים]!?

ואלא מאי? דיילידו [שנולדו כבר] משמע? אלא מעתה דכתיב [מלכים א יג,ב: ויקרא על המזבח, בדבר ה' ויאמר: מזבח מזבח! כה אמר ה’] הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו [וזבח עליך את כהני הבמות המקטרים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך] - הכי נמי דהוה? והא עדיין [39] מנשה [40] לא בא [41]!

אלא משמע הכי ומשמע הכי, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם [42].

וחכמים אומרים: לא נתכוין זה אלא ממי שדרכו להוולד [43].

לאפוקי מאי?

לאפוקי דגים ועופות [44].

הערות[עריכה]

  1. ^ דכי היכי דהתם אמר לה "לאחר שאגרשיך" - שיצתה מרשותו, שתתקדש - היינו דומיא לאחר שנקצצו, שיוצאין מרשות הקדש - דמצריך להו פדייה
  2. ^ המקדיש, קודם שנקצצו
  3. ^ לאחר שנקצצו, דהואיל והוא הקדישן - אף על גב דחזר ופדאן - חוזרות וקדושות לאחר שנקצצו
  4. ^ קודם שנקצצו
  5. ^ לאחר שנקצצו
  6. ^ שקנתה עצמה בגט מדעת עצמה - אין חלין עליה קדושין
  7. ^ ד
  8. ^ דאין חוזרות וקדושות; לגבי אשה נמי אינה מקודשת
  9. ^ שלא יהנה
  10. ^ והנודר מליהנות
  11. ^ ליהנות
  12. ^ שהן נמי מיושבי היבשה הן, שסופן לצאת
  13. ^ ומה שאמר 'יורדי הים בכלל יושבי היבשה'
  14. ^ יורדי הים
  15. ^ שאין ביניהם אלא מהלך יום אחד, ובאין מהרה ליבשה, דהוו בכלל יושבי היבשה
  16. ^ לא כאלו וכו' [כלומר:] ולא כאלו יורדי הים אסור
  17. ^ אסור בלבד
  18. ^ אסור
  19. ^ הואיל וסופן לעלות ליבשה הוו בכלל יושבי היבשה
  20. ^ במי שהחמה זורחת עליו
  21. ^ דאילו אמר הכי היה מותר בסומין, ומדאמר "מרואי חמה" משמע ממי שחמה זורחת עליו
  22. ^ שבמעי אמן, שאין חמה רואה אותן, שמותר בהן
  23. ^ ד"שחורי הראש" משמע שנודר מאותן שהיו שחורי הראש
  24. ^ מפרש בגמרא
  25. ^ אסור בקרחים
  26. ^ דאילו אמר "מבעלי שיער" היה מותר בקרחין
  27. ^ והוו שחורי ראש
  28. ^ שאינם שחורי הראש ועטופות כל שעה בלבנים
  29. ^ רישייהו; כלומר: איהו - כי נדר - אדעתא דגדולים נדר, והני - כיון דלאו גדולים נינהו, ולא נהיגי מנהג גדולים - להכי ליתנהו בכלל גדולים, ומותר בהן
  30. ^ משמע שכבר באו לעולם, כמה דכתיב הילודים במדבר (יהושע ה ה)
  31. ^ באותן העתידים להוולד
  32. ^ [בנודר "מן הנולדים"] אסור בשניהן:
  33. ^ מכל מי
  34. ^ חכמים דסיפא היינו תנא קמא!
  35. ^ דמתיר 'אף בילודים'
  36. ^ נמי דמתיר
  37. ^ כלומר: אם כן ממה נדר
  38. ^ דכיון שנודר באותן שעתידים להוולד - כ"ש שאסר עצמו באותן שכבר נולדו
  39. ^ אפילו
  40. ^ זקינו של יאשיהו
  41. ^ לעולם
  42. ^ דדרכן של בני אדם לקרות "נולדין" לאותן שעדיין לא נולדו, ואם נדר "מן הנולדין" - אסור בהן
  43. ^ דבין בנולדין ובין בילודין אסור
  44. ^ שאין נולדים ממעי אמן אלא מטילין ביצים ומתחממים ויוצאין