ביאור:בבלי נזיר דף ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.





זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

כל כינויי נזירות כנזירות [1]:

האומר "אהא" [2] - הרי זה נזיר [3]; או [4] "אהא נאה" "...נזיר" "...נזיק" "...נזיח" "...פזיח" - הרי זה נזיר [5].

"הריני כזה" "הריני מסלסל" "הריני מכלכל" "הרי עלי לשלח פרע" - הרי זה נזיר.

"הרי עלי ציפורים" – רבי מאיר אומר: נזיר, וחכמים אומרים: אינו נזיר.

[## לכאורה כל המשנה והגמרא בהמשך אינם מובנים כלל: מדוע לפרש "אהא" וכדומה כקבלת נזירות? וכנראה בזמן המשנה היו רגילים לקבל נזירות ולנדור נדרים, ולכן אומרת המשנה: 'כל כינויי נדרים כנדרים' ו'כל כינויי נזירות כנזירות', וכן הידות; כי חזקה שהמשתמש בלשונות אלה מתכוונים לנדרים ולנזירות.]

גמרא:

מכדי תנא בסדר נשים קאי - מאי טעמא תני נזיר [6]?

תנא אקרא קאי (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה) והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר [וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] [7] והכי קאמר: מי גרם לה לעבירה יין? וקאמר [8] 'כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין [9].

פתח בכינויין [10] ומפרש ידות [11]?

אמר רבא ואיתימא כדי: חסורי מיחסרא והכי קתני: כל כינויי נזירות כנזירות, וידות נזירות כנזירות; ואלו הן ידות: האומר "אהא" - הרי זה נזיר...

ולפרוש כינויי ברישא?

תנא מההוא דסליק - ההוא מפרש ברישא [12], כדתנן [שבת פ"ב מ"א]: במה מדליקין ובמה אין מדליקין, ומפרש אין מדליקין ברישא; במה טומנין ובמה אין טומנין [שבת פ"ד מ"א], ומפרש אין טומנין ברישא; במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה [שבת פ"ו מ"א], ומפרש לא תצא אשה ברישא.

והתנן במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה [שבת פ"ה מ"א], ומפרש יוצא גמל ברישא! יש נוחלין ומנחילין, נוחלין ולא מנחילין, מנחילין ולא נוחלין, לא נוחלין ולא מנחילין [בבא בתרא פ"ח מ"א], ומפרש אלו נוחלין ומנחילין ברישא?!

אלא לעולם תני הכי ותני הכי; אלא התם, דאיסורא דנפשיה, הוא מפרש איסורא דנפשיה ברישא; גבי בהמה, דאיסורא איידי בהמה הוא דאתי - מפרש היתירא ברישא [13];


עמוד ב

גבי יש נוחלין נמי: [14] מפרש עיקר נחלה ברישא; אלא [הכא] לפרוש כינויי ברישא!?

אלא היינו טעם [15]: ידות, הואיל ואתיין ליה מדרשא [16] - חביבין ליה [17].

וליפתח בהון ברישא [18]?

תנא - כי מתחיל - מתחיל בעיקר קרבן [19]; ולענין פירושי - מפרש ידות ברישא [20].

האומר "אהא" - הרי זה נזיר:

דלמא "אהא בתענית" קאמר?

אמר שמואל: כגון שהיה נזיר עובר לפניו [## דוקא].

לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הוויין ידים [21]?

אמרי: אין, ודאי [- הב"ח]: [22] בזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקא במילתא אחרינא, אבל ודאי [הב"ח מוחק] אין הנזיר עובר לפניו - אמרינן דלמא "אהא בתענית" קאמר [23].

[24] ודלמא לפוטרו מן קרבנותיו קאמר [25]?

[26] דקאמר בלבו [27].

אי הכי [28] - מאי למימרא [29]?

מהו דתימא בעינן 'פיו ולבו שוין' [30] - קא משמע לן [31].

[32] "אהא נאה" - [33] נזיר [34]:

ודלמא "אנאה לפניו במצות", כדתניא: ’[שמות טו,ב: עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה] זה אלי ואנוהו [אלקי אבי וארממנהו] אתנאה לפניו במצות: אעשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאה, אכתוב לפניו ספר תורה נאה, ואכרכנו בשיראין נאים'?

אמר שמואל: שתפוס בשערו [שלו עצמו] ואמר "אנאה".

נזירא מילתא דעבירה, ואמרינן ליה 'נאה' [35]?

הערות[עריכה]

  1. ^ כל המקבל עליו נזירות באותו לשון שבדו להן חכמים - הרי הוא נזיר כמו אם אמר "הריני נזיר"
  2. ^ אף על פי שלא הוציא בשפתיו נזיר
  3. ^ דידות נזירות כנזירות; וכשם שאוחז אדם בבית יד של כלי ומגביה את הכלי עצמו - כך זה: כיון דאמר "אהא"
  4. ^ שאמר
  5. ^ ואלו הן כינויי נזירות: נזיק, נזיח, פזיח; מי שאמר "הריני נזיק" או שאמר "הריני נזיח" או "...פזיח" הרי הוא נזיר, משום הלין טעמי: אית דאמרי: לשון שבדו להן חכמים הן, ואית דאמרי דהני - כינויין לשון אומות הן; אי משום דכי מחקת לרגל דקוף [של האות ק] ד'נזיק' ודופן דח' ד'נזיח', וגגו דפ"א ד'פזיח', ודופן ח' שבו - משווית ליה 'נזיר'; וטעמא דכולה מתניתין מפרש בגמרא
  6. ^ דמאי איריא מילי דנזיר בסדר נשים
  7. ^ ובדין הוא דהוה ליה למיתנייה לבתר סוטה, אלא איידי דתנא כתובות, דעיקר סדר נשים, ותנא ביה פרק 'המדיר' - תנא ליה נדרים לבתר כתובות, והדר תנא נזיר - דמסמיך ליה קרא: 'לנדור נדר נזיר וגו' (במדבר ו ב), והדר תנא סוטה
  8. ^ דאמר מר:
  9. ^ היינו כדאמרינן בסוטה (דף ז,א) "בתי: הרבה יין עושה כו'
  10. ^ דקתני כל כינויי נזירות כנזירות
  11. ^ האומר "אהא"
  12. ^ אורחא דתנא: מההוא דסליק - מתחיל לפרושי ברישא
  13. ^ ומסתברא טעמא דהתם גבי במה בהמה יוצאה - איידי בהמה הוא דאתי: שאסור לגמל לצאת (באפסר), אבל הוא אינו חייב בדבר שאינו ראוי לה, הלכך קלישא איסורא ולהכי מפרש התירא ברישא
  14. ^ משום דעיקר נחלה - הוא
  15. ^ דמפרש ידות ברישא
  16. ^ כדאמרינן בפרקא קמא דנדרים: נזיר להזיר - לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות
  17. ^ ותני להו ברישא; ואי אמרת: כינויי נזירות נמי אתיין ליה מדרשא, כדקתני עלה: לעשות כנויי נזירות כנזירות! הא - לא הוי, מדקא הדר ותני בההיא ברייתא גופא ד'נדרים אין לי אלא בנזירות, בנדרים כו', ומקיש נדרים לנזירות: 'מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות - אף כן בנדרים', ולא חשיב בהדייהו כינויי נזירות - אלמא ברישא לא אתא אלא משום ידות נזירות כנזירות, וכינויי נזירות - אגב גררא נסבא
  18. ^ וליתני 'ידות נזירות כנזירות וכל כינויי נזירות כנזירות'
  19. ^ ברישא, כגון בכינויי נזירות, שהן ענין לשון נזיר, כדפרישנא לעיל
  20. ^ דאתיין מדרשא; ובפרק קמא דנדרים פריך: הניחא למאן דאמר 'כינויין לשון אומות הן', ולהכי פתח בכינויין ברישא, דעיקר הן, אלא למאן דאמר 'לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בו' - מאי איכא למימר? ליפתח בידות ברישא הואיל ואתיין מדרשא!? ומשני: מי קתני ידות במתניתין כלל? אלא חסורי מחסרא לה, ותני ידות! להא מלתא נמי תריץ לה ואקדים נמי: ותני ידות ברישא: 'כל ידות נדרים כנדרים וכל כינויי נדרים כנדרים'!? ולהכי מפרש ידות ברישא והדר כינויין
  21. ^ כלומר: מדקא מוקים לה שמואל 'כגון שהיה נזיר עובר לפניו' - הא לאו הכי ליכא - לספוקי בנזיר; כלל דקסבר 'ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים'! והא איפכא שמעינן ליה בפרק קמא דקידושין, דאמר שמואל 'האומר לאשה "הרי את מקודשת", "הרי את מאורסת", "הרי את לאנתו" - הרי זו מקודשת, ואע"ג דלא אמר "לי"
  22. ^ לעולם קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים, כגון גבי אירוסין וקידושין, כיון דמדכר שם אירוסין וקידושין הוי הוכחה במקצת
  23. ^ והכא היינו טעמא דבעינן להיות נזיר עובר לפניו: משום דאיכא למימר "אהא בתענית" קאמר ולא הוי הוכחה כלל, דליכא למיקם עלה דמילתא אי אמר "בתענית" או "בנזירות"!? ולא הוי נזיר, דלא נתנה נזירות אלא להפלאה: עד שיפרש, שנאמר (במדבר ו) 'כי יפליא לנדור' ומתרגמינן 'ארי יפרש'
  24. ^ אפילו כי נזיר עובר לפניו אמאי הוי נזיר?
  25. ^ והכי משמע: "אהא אני במקומו להקריב קרבנותיו"
  26. ^ הכא במאי עסקינן? - כגון
  27. ^ שבלבו היה לקבל עליו נזירות
  28. ^ דנזיר עובר לפניו וקאמר נמי בלבו
  29. ^ פשיטא: אדעתא דנזיר קאמר
  30. ^ דבעינן שיהא מוציא בשפתיו מה שיהרהר בלבו
  31. ^ דלא בעינן, ובלבד שיהא נזיר עובר לפניו; הא אם אין נזיר עובר לפניו, ואע"ג דאמר בלבו - כיון דלא הוציא בשפתיו - לא הוי מוכחא מילתא
  32. ^ האומר
  33. ^ הרי זה
  34. ^ דמשמע הכי קאמר שיהא שערו מגודל ונאה
  35. ^ בתמיה: ואי אמר "אהא נאה במילתיה דנזירות" - מי הויא נזירות מילתא דנוי, דאמרינן ליה זיל ותיהוי נזיר והנאה [והתנאה]