ביאור:בבלי נזיר דף יח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נזיר:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דאי סלקא דעתא תגלחת טומאה - ימי חלוטו מי לא בעי תגלחת [1]?!
[2] לא [3]! תגלחת דנזירות קתני [4].
תא שמע [ספרי במדבר פסקא כח]: ’[במדבר ו,ט: וכי ימות מת עליו בפתע פתאם] וטמא ראש נזרו [וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו] - בטהור שנטמא הכתוב מדבר, שהוא טעון העברת שער והבאת ציפרין, ולפטור את הנזיר בקבר [5] שאין טעון העברת שער והבאת ציפרין; והלא דברים קל וחומר: ומה טהור שנטמא - טעון העברת שער והבאת ציפרין, מי שהיה טמא מתחלה - אינו דין שיהא טעון העברת שער והבאת ציפרין? תלמוד לומר 'וטמא ראש נזרו' - במי שהיה טהור ונטמא הכתוב מדבר: שיהא טעון העברת שער והבאת ציפרין, ולפטור את הנזיר בקבר'! - [6] שמע מינה.
מאן תנא הא דתנו רבנן: 'אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא, אלא שטמא שנזר - שביעי שלו [7] עולה לו מן המנין [8], ונזיר טהור שנטמא - אין שביעי שלו עולה לו מן המנין [9]'?
אמר רבי חסדא: רבי היא, דאמר רבי: אין נזירות טהרה חלה אלא עד שמיני; דאי תימא רבי יוסי ברבי יהודה היא - האמר 'נזירות דטהרה משביעי הוא דחיילא'!
מאי רבי ומאי רבי יוסי ברבי יהודה?
דתניא: ’[במדבר ו,יא: ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו מאשר חטא על הנפש] וקדש את ראשו ביום ההוא '- ביום הבאת קרבנותיו [10], דברי רבי; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ביום תגלחתו [11].
והא דתנן [כריתות פ"ב מ"ג] נזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד מאן תנא [12]?
אמר רב חסדא: רבי יוסי ברבי יהודה היא, דאמר 'נזירות טהרה - משביעי [13] חיילא [14]', ומשכחת לה [15] כגון שנטמא [16], [17] בשביעי, וחזר ונטמא בשביעי [18]: <ומני ר' יוסי בר' יהודה היא> כיון דלא יצא שעה הראויה להביא קרבן - אינו חייב אלא קרבן אחד [19]; דאי תימא [20] רבי היא [21] - אי [22] דנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי <וחזר ונטמא בשביעי> - [23] כולהו [24] טומאה אריכתא היא [25], ואי [26] דנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני [27] - הרי יצתה שעה שראויה להביא קרבן [28]!?
מאי טעמא דרבי [29]?
אמר קרא ’[במדבר ו,יא: ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה] וכפר עליו מאשר חטא על הנפש' - והדר - 'וקדש את ראשו [ביום ההוא] [30].
ורבי יוסי ברבי יהודה?
אם כן לימא קרא 'וקדש את ראשו' -
'ביום ההוא' למה לי? אם אינו ענין לשמיני - תנהו ענין לשביעי.
ורבי נמי - הכתיב 'ביום ההוא'?
אמר לך רבי: ההוא - להכי הוא דאתא: לומר לך: אף על פי שלא הביא קרבנותיו!
ורב חסדא - מאי דוחקיה לאוקמיה כרבי יוסי ברבי יהודה? לוקמה כגון דנטמא דחזיא בליל שמיני [31] ורבי היא [32]?
מדלא מוקים לה [33] כרבי - לימא קסבר [34]: ליליא לאו מחוסר זמן הוא [35].
אמר רב אדא בר אהבה: [36]הא בהא תליא: אי אמרת [37] ליליא מחוסר זמן [38] - אימת מיחזי לקרבן? לצפרא! - נזירות [39] נמי לא חיילא [40] עד צפרא [41]; ואי אמרת [42] ליליא אינו מחוסר זמן [43] - נזירות טהרה [44] חיילא מאורתא [45]! [46].
גופא: 'נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי[47] - אינו מביא אלא קרבן אחד; נטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני - מביא קרבן על כל אחד ואחד;
מתחיל ומונה [48] מיד [49] - דברי רבי [אליעזר];
וחכמים אומרים: קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו; הביא חטאתו ונטמא והביא חטאתו ונטמא - מביא קרבן על כל אחד ואחד; הביא חטאתו ולא הביא אשמו - מונה [50];
רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: כשם שחטאתו עיכבתו - כן אשמו מעכבו [51]';
בשלמא לרבי [אליעזר] [52] אמר קרא (במדבר ו יא: ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו מאשר חטא על הנפש) וקדש את ראשו ביום ההוא - אף על פי שלא הביא קרבנותיו [53]'.
ורבנן?
'ההוא' - אף על פי שלא הביא אשמו [54].
אלא רבי ישמעאל - 'ההוא' למה לי?
אמר לך 'ההוא' - אף על פי שלא הביא עולתו [55].
ורבנן?
עולה לא בעי מיעוטא, דורון בעלמא הוא [56].
מאי טעמייהו דרבנן?
דתניא [ספרא במדבר פסקא לא]: '(במדבר ו יב) והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם [והימים הראשנים יפלו כי טמא נזרו] מה תלמוד לומר? לפי שמצינו שכל אשמות שבתורה שהן מעכבין [57]; יכול אף זה מעכבו?
הערות[עריכה]
- ^ והכתיב 'וכבס המטהר את בגדיו [וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים] (ויקרא יד ח)!? וההוא דינא דקא מייתי 'ומה נזיר בקבר כו' - היכי קאתי? והא זה וזה ראויין לתגלחת
- ^ לעולם אימא לך
- ^ תגלחת דטומאה - כיון שהוזה ושנה וטבל - מתגלח בשביעי שלו; והאי דקא פריך 'ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת'
- ^ בתגלחת דנזירות קאמר, דאילו נזירות בקבר - כשהוא מגלח מעכשיו - מתגלח על נזירות, אבל נזיר מצורע כשמתגלח - תחילה מתגלח על שנתרפא מצרעתו; והכי קתני 'ימי חלוטו שאין ראוי לתגלחת טומאה דנזיר אלא לתגלחת דצרעת' - לא כל שכן שאין עולין מן המנין דנזירות דטהרה, ולעולם אימא לך: היכא דנזר והוא בבית הקברות טעון גילוח דטומאה
- ^ שהיה טמא מתחילת נזירות
- ^ מדקתני ולפטור את הנזיר בקבר שאין טעון העברת שער שמע מינה דאין טעון גילוח שער
- ^ שטובל בו
- ^ דהואיל ואינו בר קרבן מתחיל למנות מבו ביום
- ^ דאין לו טהרה עד יום שמיני שמביא קרבנותיו כו'
- ^ שיתחיל למנות לענין נזירות ביום הבאת קרבנותיו שהוא שמיני כדכתיב וביום השמיני יביא שתי תורים
- ^ שהוא שביעי, כדכתיב (במדבר ו ט: וכי ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו) וגילח את ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו
- ^ חשיב להו טומאות הרבה, ואפילו הכי לא מייתי עלייהו אלא קרבן אחד
- ^ שהוא יום תגלחתו
- ^ עילויה
- ^ דתיהוי טומאות הרבה
- ^ ומנה ששה כדי להזות עליה בשלישי ובשביעי
- ^ וחזר ונטמא ביום
- ^ דטומאה אחריתי איקרי הואיל וטבל בו ביום
- ^ שכל זמן שלא יצתה שעה שראויה להביא קרבן: שעדיין לא הגיע ליום שמיני - אינו חייב אלא קרבן אחד; אבל אם נטמא וחזר ונטמא בששי - אינו קורא לו טומאות הרבה, לפי שעדיין לא חל עליו טהרה כלל, ודמי לטומאה אריכתא;
- ^ אליבא
- ^ לא משכחת לה דמיקרי 'טומאות הרבה' ולא ליחייב אלא קרבן אחד
- ^ דאי אמרת משכחת לה כגון
- ^ אינו חייב אלא קרבן אחד לסוף ימי טהרתו: כיון דנזירות דטהרה לא חיילא עליה עד יום שמיני
- ^ חדא
- ^ וליכא בהו 'טומאות הרבה'
- ^ אמרת כגון
- ^ והויין להו טומאות הרבה
- ^ הא נמי לא מיתרצתא דלא יביא אלא קרבן אחד, דאי אליבא דרבי, כיון דנטמא יום שמיני שיצתה שעה שראויה להביא בה קרבן - נתחייב על כל אחד; הילכך לא מיתוקמא אלא כרבי יוסי ברבי יהודה שמע מינה
- ^ דאמר לא חיילא עליה נזירות דטהרה עד יום הבאת קרבנותיו
- ^ דמשמע אימתי וקדש את ראשו שיתחיל למנות בו בזמן שכיפר עליו דהיינו בשמיני
- ^ כלומרף דנטמא בליל שמיני; והאי דאמר 'דחזיא' - לאו דוקא הכא, אלא איידי דנקיט לה במסכת כריתות - נקטיה להכא; וחזר ונטמא בליל שמיני - דטומאות הרבה איכא, מכיון דנטמא בליל שמיני וחיילא עליה טהרה, ואינו חייב עליהן אלא קרבן אחד, לפי שעדיין לא הגיע יום שמיני, שהיתה שעה הראויה להביא בה קרבן
- ^ ומשכחת לה דאית בהו טומאות הרבה
- ^ רב חסדא בכהאי גוונא, ואליבא
- ^ תיפשוט מינה דאית ליה לרב חסדא
- ^ דאם נטמא בליל שמיני - הוה כנטמא ביום שמיני, דנטמא בשעה שראויה להביא קרבן, אף על גב דאינו קרב עד היום - דמיא הלילה ליום וחייב קרבן על כל אחת ואחת
- ^ אפילו אי אית ליה לרב חסדא דלילה מחוסר זמן הוא' אכתי לא מתוקמא ליה כרבי' ד
- ^ לרבי
- ^ הויא
- ^ טהרה
- ^ עליה
- ^ והילכך כי מיטמי בליל שמיני כולה טומאה אריכתא היא ולית לך למימר בהו טומאות הרבה
- ^ דלרבי
- ^ דלילה נמי זמן הקרבה, ואית בהו טומאות הרבה
- ^ נמי
- ^ וחייב קרבן על כל טומאה וטומאה
- ^ הילכך לא מיתוקמא כרבי כלל
- ^ Note:ה"ג ת"ר נטמא בשביעי וחזר ונטמא כו' ואית ספרים דגרסי ביה גופא נטמא בשביעי כו' ושבושא הוא דקי"ל דכל היכא דכתב גופא דכבר נשנית ההיא שמעתא לעיל ואילו הכא לא נשנית כלל
- ^ לנזירות טהרה
- ^ כיון שהגיע שמיני ואפילו שלא הביא קרבנותיו
- ^ נזירות דטהרה; אבל אם לא הביא חטאתו אינו מונה: לעולם אין מתחילין למנות לנזירות טהרה עד שיביא חטאתו: אחד מהללו שני תורים שמביא [מהם] אחד לחטאת; שאם נטמא קודם שהביא חטאתו - אינו מביא אלא קרבן טומאה אחד, אבל אם הביא חטאתו ולא הביא אשמו: כבש בן שנתו לאשם - מונה לנזירות ימי טהרה
- ^ שלא יתחיל למנות עד שיביא אשמו
- ^ דאמר 'מתחיל ומונה מיד'
- ^ מתחיל למנות מבו ביום
- ^ ולרבנן אתא ליה 'ההוא' - אע"פ שלא הביא את אשמו
- ^ שהאחד לעולה; ובלבד שהביא אשמו וחטאתו - מתחיל למנות
- ^ דהא לא אתיא לא משום טומאה ולא משום נזירות אלא לדורון בעלמא
- ^ כדאמרינן (יבמות עד ב) הביא כפרתו - אוכל בקדשים'