ביאור:בבלי נזיר דף ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נזיר:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אין, דאפילו לרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא [1] - הני מילי גבי נזיר טמא [2], דאיידי דבעי מיסתר [לסתור את הימים שכבר נהג בהם נזירות ולהתחיל מחדש] דאמר רחמנא (במדבר ו יב: והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם) והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו - התם הוא, דלמא אתי למיעבר על נזירותיה [3], אבל נזיר טהור - לאו 'חוטא' קרי ביה [4].
"הריני כזה" [... הרי זה נזיר]:
נהי נמי [5] דתפוס בשערו [6] - "הריני כזה" לא אמר [7]?
אמר שמואל: כגון שהיה נזיר עובר לפניו [8].
"הריני מסלסל" ["הריני מכלכל" "הרי עלי לשלח פרע" - הרי זה נזיר]:
[9].
ממאי דהדין סלסול שערא?
כדאמרה ליה ההיא אמתא דבי רבי לההוא גברא: עד מתי אתה מסלסל בשערך.
אימא תורה, דכתיב (משלי ד ח) סלסלה ותרוממך [תכבדך כי תחבקנה] [10]. אמר שמואל: הכא נמי שתפוס בשערו.
"הריני מכלכל":
ממאי דהדין כילכול - שערו הוא?
כדתנן (שבת ח ד): סיד [11] [כדי לסוד קטנה שבבנות] - רבי יהודה אומר: כדי לסוד כילכול ואמר רב: בת צידעא [12].
אימא מיזן עניי [13], כדכתיב (בראשית מז יב) ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו [ואת כל בית אביו לחם לפי הטף]?
אמר שמואל: הכא נמי שתפוס בשערו.
הרי עלי לשלח פרע [14] - הרי זה נזיר:
ממאי דהדין 'שילוח' - ריבויא הוא [15]?
דכתיב (שיר השירים ד יג) שלחיך פרדס רמונים [עם פרי מגדים, כפרים עם נרדים] [16].
אימא מידי דעבורי [17], כדכתיב (איוב ה י: הנתן מטר על פני ארץ) ושולח מים על פני חוצות [18]?
תנא 'פרע' 'פרע' יליף: כתיב הכא [19] [במדבר ו,ה: כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה’] קדוש יהיה גדל פרע [שער ראשו], וכתיב התם גבי כהן הדיוט (יחזקאל מד כ: וראשם לא יגלחו) ופרע לא ישלחו [כסום יכסמו את ראשיהם] [20];
ואיבעית אימא: האי 'שולח מים' - נמי ריבוי הוא, כדמתרגם רב יוסף: דכד משקין ליה מיא לפירא ורבי [21].
"הרי עלי ציפרין" - רבי מאיר אומר: נזיר.
מאי טעמא דרבי מאיר?
אמר ריש לקיש: ציפרין סמוכין לשיער קיבל עליו, [22] דכתיב ’[דניאל ד,ל: בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע] עד די שעריה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין' [23]: רבי מאיר סבר: מתפיס איניש במידי דסמיך ליה [24],
[## הגמרא – הסברא - כאן קשה ולהלן ההסבר לדברי ריש לקיש ברורים יותר]
ורבנן סברי לא מתפיס איניש במידי דסמיך ליה [25].
רבי יוחנן אמר: דכולי עלמא לא מתפיס; אלא היינו טעמא דרבי מאיר: דחיישינן [26] שמא צפורי נזיר טמא קיבל עליו [27].
מכדי 'חיישינן' קאמר [28] דלמא צפורי נדבה קיבל עליו [29]?
אם כן [30] "הרי עלי קן" מבעי ליה [31]!
ודלמא "הרי עלי צפורי מצורע" קאמר [32]?
כגון שהיה נזיר עובר לפניו.
ודלמא נזיר טמא [33], ולפוטרו מן קרבנותיו [34] קאמר?
כגון שהיה נזיר טהור עובר לפניו [35]?
[## אבל מנין שהנזיר הטהור לא יטמא, ודילמא אמר: אם יטמא הנזיר הטהור העובר לפני – אביא את צפוריו?]
מאי בינייהו [36]?
איכא בינייהו כגון דאמר "ציפרין הסמוכין לשער עלי": לרבי יוחנן, אף על גב דאמר הכי, אי נזיר עובר לפניו - אִין, אי לא - לא [37]; לרבי שמעון בן לקיש, אף על גב דאין נזיר עובר לפניו [38].
מי איכא למאן דאמר לא מתפיס איניש במילתא דסמיך ליה? והתניא: האומר: "ימין [39]" הרי זו שבועה; מאי טעמא? לאו משום דכתיב (דניאל יב ז: ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר) וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם [כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה] [40]!?
אמרי: לא! משום דימין גופיה איקרי שבועה [41], דתניא: 'מניין לאומר "ימין" שהיא שבועה? – שנאמר (ישעיהו סב ח) נשבע ה' בימינו [ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו] [42]; ומניין לאומר "שמאל" שהיא שבועה? שנאמר [43] 'ובזרוע עוזו' [44].
משנה:
"הריני נזיר מן החרצנים" [45] ו"מן הזגים" [46] ו"מן התגלחת" [47] ו"מן הטומאה" - הרי זה נזיר [48], וכל דקדוקי נזירות עליו.
גמרא:
מתניתין דלא כרבי שמעון, דתניא: רבי שמעון אומר: אינו חייב עד שידור מכולם ורבנן אמרי: אפילו לא נזר אלא בחד מנהון [49] - הוי נזיר [50].
מאי טעמא דרבי שמעון? אמר קרא (במדבר ו ד: כל ימי נזרו) מכל אשר יֵעָשֶה מגפן היין מחרצנים ועד זג [לא יאכל] [51].
ורבנן מאי טעמא?
אמר קרא (במדבר ו ג) מיין ושכר יזיר [חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל] [52].
ורבי שמעון נמי - הכתיב 'מיין ושכר יזיר'?
ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות.
מאי היא?
קדושתא ואבדלתא.
הערות
[עריכה]- ^ ולא מיקרי 'נאה', דכתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש (במדבר ו יא)
- ^ שנטמא דאיידי דבעי מיסתר ימים הראשונים ומיהדר ומימני זימנא אחריתי אריכא ליה מילתא
- ^ כדאמר בפרק קמא דנדרים (דף ט,ב) כשהן מטמאין ורבין עליהם ימי טומאה - מתחרטין בהןNote: נדרים ט,ב: א"ל רבי יונה: (אלא) היינו טעמא (דלא אכל אשם נזיר טמא): כשהן תוהין (מתפחדים; כמו 'ופחדת לילה ויומם (דברים כח)' ומתרגמינן 'ותהית':) – נוזרין (כשהן כועסין נודרין, שאינן נודרים לשם שמים אלא לשם כעס מנזרין עצמן); וכשהן מטמאין, ורבין עליהן ימי נזירות (דאתא טומאה וסתרי להנהו יומי דנזירות ובעו למימני יומי נזירות אחר וריבה עליהן ימי טומאה, דשמא מיטמא פעם אחרת, ובעי למיסתר כל הני יומי דנזירות) - מתחרטין בהן (ומתחרטין בעצמן שנדרו), (וכיון דמתחרטין לא הוי נזירות לשם שמים) ונמצאו מביאין חולין לעזרה (ומשום הכי לא אכל אלא מזה, דודאי לשם שמים הוא דעבד)! , ונמצאו מביאין חולין לעזרה
- ^ ואמרינן "זיל ותיהוי נזיר והנאה"
- ^ דמוקמת ליה כגון
- ^ אמאי הוי נזיר?
- ^ דאי 'כזה' אמר, הכי משמע להו "הריני כזה שיער לגדלו"
- ^ דמשמע "הריני בנזירות כזה"
- ^ "הריני מסלסל" משמע דליעביד מידי דליהוי מהפך בשערו בגידול, דהיינו בנזירות
- ^ דכי אמר "הריני מסלסל" שמקבל עליו ללמוד תורה, וקאמר שיהא מהפך בה כדכתיב סלסלה ותרוממך
- ^ המוציא סיד בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים שחייב משום לא תוציאו
- ^ טינפל"א בלע"ז: שמקפל השער שברקתה, כמין מגרר, כדי להעמיד על גבן כיפה שבראשה, שלא יפול השער שבאוזן למטה
- ^ קביל עילויה
- ^ דמשמע הרי עלי לגדל פרע
- ^ כדקאמרת ד'לגדל פרע' משמע
- ^ גידוליך שגדילין יהיו כפרדס רמונים שצומח ומתגדל
- ^ הוא דמשמע: שיגוז שערו, כמפנה מים ומעבירן ממקום למקום
- ^ והאי נמי דאמר "הרי עלי לשלח פרע" משמע דאמר "הרי עלי להעביר פרע"
- ^ בנזיר
- ^ מה 'פרע' דכתיב גבי כהן הדיוט - לישנא דריבוי הוא, כדאמרינן בפרק 'כהן גדול' (סנהדרין כב ב) 'פרע' - ליהוי עד שלשים, ומירבא לא לירבי טפי משלשים, דגמרינן ליה מנזיר, דכתיב ביה (במדבר ו ה) 'יהיה', ו'יהיה' בגימטריא - הכי הוי [גידול של יותר משלשים ימים]; אף 'פרע' האמור גבי נזיר - גידול שיער הוי; והכי משמע שיניחנו לגדל עד שיבא לכלל פרע, שהן שלשים; ואפילו בעי למימר דלעולם 'שילוח' - מידי דעבר הוא, אכתי לא קשיא ולא מידי: דהכי משמע "הרי עלי לשלח שיער (ולהביאו שיגיע) לכלל שלשים, שיהא פרע"; דבין פרע דנזיר ובין פרע דכהן הדיוט אינה פחותה משלשים
- ^ דכי משקין ליה מיא לארעא קא מרבי להו לפרי
- ^ והיכן הן ציפרין הסמוכין לשיער
- ^ דצפרין ושיער בחד קרא כתיבי
- ^ ולהכי אמר "צפרין" דבעי לקבולי עליה גידול שיער, דסמיך ליה לצפורים, וכגון שהיה נזיר עובר לפניו או תפוס בשערו כדאמרינן לעיל
- ^ ולא אמרינן שבדעתו היה לומר גידול שער אי לאו דמפרש בהדיא, ואף על גב דנזיר עובר לפניו
- ^ כי אמר הרי עלי ציפורין
- ^ דדלמא קאמר שבדעתו לקבל עליו מידי דזימנין דמייתי עליה צפורים, דהיינו נזירות: דלכי מיטמא - מייתי צפרים; בנזיר טמא כתיב: וכי ימות מת עליו בפתע פתאום כו' וביום השמיני יביא שתי תורים והזיר לה' את ימי נזרו וגו' (במדבר ו)
- ^ כלומר: דלא הוי נזיר אלא משום דאמרינן 'שמא צפרי נזיר טמא קבל עליו' ואי בתר חששא אזלינן - ליחוש
- ^ ולא ניתנה נזירות אלא להפלאה [לקבל בצורה ברורה] ואמאי קאמר רבי מאיר דהוי נזיר כלל
- ^ דבעי למימר צפרי נדבה
- ^ דקן משמע צפרי נדבה; אבל כי אומר "הרי עלי צפורים" - לא משמע צפרי נדבה כלל; הלכך מדקאמר "צפורין" ליכא לספוקי אלא בצפורי נזיר
- ^ ודלמא מקבל עליו תורת ציפורי מצורע: לטבול החיה בדם השחוטה, ולשלחן ולעשותן כהלכות צפרי מצורע; והך פירכא דפרכינן השתא - קא פריך בין לרבי יוחנן בין לר"ל: דמכדי צפרים סתם קאמר - הא איכא למיחש נמי לצפורי מצורע
- ^ הוה [הנזיר שהיה עובר לפניו], וקאמר לאיתויי צפורים
- ^ הוא [יביא] במקומו [של הנזיר הטמא]
- ^ דלאו בר אתויי [ציפורים] הוא, והלכך כי אמר "צפורין" - לא אמר אלא אדעתא דליהוי נזיר כמותו
- ^ בין לרבי יוחנן בין לריש לקיש לא מיתרצא שמעתתא אלא כגון שנזיר טהור עובר לפניו, משום דאית ליה למיפרך בה כל הני פירוכין, ותריצנא 'כגון דנזיר טהור עובר לפניו עסקינן'; מה לי אי משום צפרין סמוכין לשיער אי משום צפרי נזיר טמא? אי משום הכי אי משום הכי הוה ליה נזיר
- ^ רבי יוחנן סבר: אע"ג דאמר הכי - לא מוכחא מילתא דלקבולי עליה נזירות הוא דקאמר, אלא לקבל עליו צפרין סתם, בלא נזירות, אי לאו דנזיר עובר לפניו
- ^ כיון דאמר בהדיא "צפורין סמוכין לשיער" - מוכחא מילתא דמשום נזירות קאמר, ואף על גב דאין נזיר עובר לפניו, דמיתפיס איניש בשיער דסמיך ליה, וכמאן דאמר "הרי עלי לגדל שיער" דמי
- ^ שלא אוכל ככר זה
- ^ דקא מתפיס ימינו לישבע דסמיך ליה
- ^ "ימין שאוכל ככר זה" - כאומר "שבועה שאוכל ככר זה" דמי
- ^ "בימינו" אמר, ונחשב כשבועה
- ^ שם
- ^ מדכתיב 'ימינו' וכתיב 'ובזרוע עוזו' - אלמא דזרועו היינו שמאלו; והכי נמי אמרינן בפרק קמא דמסכת ברכות (ו,א): מנין שהקב"ה מניח תפילין? - דכתיב 'ובזרוע עוזו' ואין 'עוזו' אלא תפילין כו'; ותפילין בשמאל קיימי
- ^ או שאמר
- ^ או שאמר
- ^ או שאמר
- ^ הרי הוא כמי שאמר "הריני נזיר" סתם שמקבל עליו כל דקדוקי נזירות
- ^ או מן חרצן או מן זג
- ^ הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו
- ^ 'מכל אשר יעשה' משמע שצריך שיהא נוזר מכל אשר יעשה שאינו נזיר אלא אם כן נוזר מכולם
- ^ דמשמע דאפילו דלא נזר אלא מיין לחודיה הוי נזיר מכולם