ביאור:בבלי נזיר דף נו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אוכל בקדשים לאחר ששים יום, ושותה יין ומיטמא למתים לאחר מאה ועשרים יום', ^[1]

ותני עלה ^[2]: 'במה דברים אמורים? - בנזירות מועטת, אבל בנזירות בת שנה ^[3] - אוכל בקדשים לאחר שתי שנים ^[4] ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבע שנים ^[5]' - ואי סלקא דעתך ^[6] סלקין ליה יומי ^[7] - תיסגי ליה בשלש שנים ושלשים יום ^[8]!

ועוד מתיב רב אשי:

^[9] 'אין לי אלא ימי טומאה שאין עולין לו מן המנין ^[10], ימי חלוטו ^[11] מנין ^[12]?

ודין הוא: ימי טומאה מגלח ומביא קרבן, וימי חלוטו מגלח ומביא קרבן; מה ימי טומאתו אין עולין לו מן המנין - אף ימי חלוטו אין עולין לו מן המנין ^[13]!?

לא! אם אמרת בימי טומאתו - שכן מבטל בהן את הקודמים - תאמר בימי חלוטו, שאין מבטל בהן את הקודמין?

אמרת: קל וחומר הוא: ומה נזיר בקבר ^[14], ששערו ראוי לתגלחת נזירות ^[15], אין עולין לו ^[16] מן המנין ^[17] - ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת נזירות - לא כל שכן!

ואין לי אלא ימי חלוטו, ימי ספרו ^[18] מנין ^[19]?

ודין הוא:

עמוד ב

מה ימי חלוטו טעון תגלחת ^[20] - אף ימי ספרו, ומה ימי חלוטו ^[21] אין עולין לו מן המנין - אף ימי ספרו!

יכול אף ימי הסגרו ^[22] כן ^[23]? והדין נותן: חלוט מטמא משכב ומושב, וימי הסגרו מטמא משכב ומושב; אם למדת לימי חלוטו שאין עולין לו מן המנין - אף ימי הסגרו אין עולין לו מן המנין!

אמרת? לא! אם אמרת בימי חלוטו, שכן חלוטו טעון תגלחת ומביא קרבן, לפיכך אין עולין - תאמר בימי הסגרו, שאין טעון תגלחת ואינו מביא קרבן, לפיכך יעלו למנין!

מכאן אמרו: ימי ספרו וימי גמרו ^[24] אין עולין לו מן המנין, אבל ימי הזב והזבה ^[25] והסגרו של מצורע - הרי אלו עולין לו ^[26]'

קתני מיהת לא אם אמרת בימי טומאה שכן מבטל בהן את הקודמין, תאמר בימי חלוטו ^[27]; במאי?: אילימא בנזירות מועטת - הא בעינן גידול שער! אלא לאו בנזירות מרובה, וקתני שאין עולין לו מן המנין - אלמא לא סלקין ליה ^[28]!

שמע מינה ^[29].

ואי תימא לוקמה בנזירות חמשים יום, כדלעיל - הא לא אפשר, דהא קתני לה דומיא דימי טומאה: דמה להלן פסיקא לן דאין עולין - אף כאן אין עולין.</ref>

משנה:

אמר רבי אלעזר^[30] משום רבי יהושע: כל טומאה מן המת שנזיר מגלח עליה - חייבין עליה על ביאת מקדש, וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה - אין חייבין עליה על ביאת מקדש.

אמר רבי מאיר: לא תהא זו קלה מן השרץ ^[31]!?

גמרא:

ורבי אלעזר - משום רבי יהושע ^[32] גמר לה? והא משום רבי יהושע בר ממל גמר לה, דתניא: 'אמר רבי אלעזר: כשהלכתי לערדסקיא ^[33] מצאתי את רבי יהושע בן פתר ראש ^[34], שהיה יושב ודן לפני רבי מאיר בהלכה: כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה - חייבין עליה משום ביאת מקדש, וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה - אין חייבין עליה משום ביאת מקדש.

אמר לו: אל תהא זו קלה משרץ!?

אמרתי לו ^[35]: כלום אתה בקי ברבי יהושע בר ממל?

אמר לי: הן! ^[36] כך אמר לי רבי יהושע בר ממל משום רבי יהושע: כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה - חייב עליה משום ביאת מקדש, וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה - אין חייבין עליה משום ביאת מקדש'; הוי משום רבי יהושע בר ממל גמיר לה!

אמרו: שמע מינה: כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא ^[37] - ^[38] קדמאי ובתראי אמרינן, מציעאי לא אמרינן ^[39].

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא [פאה פ"ב מ"ו]: אמר נחום הלבלר: כך מקובלני מרבי מיאשא [גירסת הרא"ש: מרבי יאשיה] שקיבל מאבא שקבל מן הזוגות ^[40] שקבלו מן הנביאים ^[41] הלכה למשה מסיני: בזורע ^[42] שני מיני חטין* ^[43], בשנים ושלשה מקומות שנותן פאה מכל אחד ואחד - ואילו יהושע וכלב ^[44] - לא קחשיב - שמע מינה ^[45]!

^[46]

משנה:

אמר רבי עקיבא: דנתי לפני רבי אליעזר: מה אם עצם כשעורה, שאינו מטמא אדם באהל, הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו - רביעית דם, שהוא מטמא אדם באהל, אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה!? ^[47]

אמר לי: מה זה עקיבא? אין דנין כאן מקל וחומר! ^[48]

וכשבאתי והרציתי דברים לפני רבי יהושע אמר לי: יפה אמרת, אלא כן אמרו 'הלכה'.

הערות

^ שאילו היה טמא ודאי ומוחלט ודאי - היה צריך לגלח לאלתר תגלחת צרעת, ובסוף שבעה ימים דתגלחת לימי ספרו [תגלחת שניה] מביא קרבן צרעת ואוכל בקדשים [לפי זה נראה שבשבוע הזה גם מזה שלישי ושביעי להטהר מטומאת המת, כי רק אז יכול לאכול בקדשים], ואחר כך למנות שבעה דתגלחת נזירות טומאה, ואחר כך למנות שלשים דנזירות טהרה, מפני שהצרעת דוחה לתגלחת דנזיר, כדתנן לקמן באידך פירקין (נט,א) דתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי - ולא בזמן שהוא ספק; ונמצא אוכל בקדשים לאחר שבעה ימים, ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבעים וארבעה יום; אבל עכשיו שהוא טמא מספק ומוחלט מספק, שאינו יכול לגלח תגלחת צרעת לאלתר, לפי שאינה דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא [הצרעת] ספק - הלכך שוהא מלאכול בקדשים עד לאחר ששים יום; כיצד: בא לו לגלח תגלחת צרעת אחר שבעה לאלתר - אומרים לו "שמא לא היית טמא ולא מוחלט, ואי אתה רשאי לגלח עד שלשים יום"!? בא לו לסוף שלשים יום, וביקש לשתות יין - אומרים לו: "טמא היית, ולא מוחלט, ותגלחת ראשך שעשית היא תגלחת טומאה, ואי אתה מותר לגלח כל שלשים יום"! - מפני שחלה עליו נזירות טהרה; ועומד שלשים יום אחרים ומגלח - הרי ששים יום. בא לו לשתות יין - אומרים לו: "מוחלט היית, ולא טמא, והללו שתי תגלחיות שעשית - הן שתי תגלחיות של צרעת, ועכשיו צריך אתה להתחיל למנין נזירותך"! ועושה שלשים יום ומגלח [נזירות טהרה]- הרי תשעים יום; בא לו לשתות יין - אומרים לו: "שמא מוחלט וטמא היית, ושני תגלחיות הראשונות היו לשם צרעת, והשלישית - לתגלחת טומאה, מעכשיו מתחיל נזירות טהרה'"! וחוזר ומונה שלשים - והרי הן מאה ועשרים יום, וארבע תגלחיות, נמצא אוכל בקדשים לאחר ששים יום ממה נפשך: דתגלחת צרעת ודאי קודמת, וכיון שהביא קרבן צרעתו הותר בקדשים, אבל ביין לא הותר עד לאחר מאה ועשרים יום כמו שפירשתי.
^ בתוספתא [נזיר פ"ו מ"א [ליברמן]]
^ והיה טמא בספק ומוחלט בספק ביום ראשון של נזירות
^ דשמא לא היה טמא ולא מצורע, ואינו אוכל כל שנה ראשונה עד סופה ובסוף שנה ראשונה יש לומר טמא היה ולא מצורע, ומכאן ואילך מתחיל נזירות טהרה, ואין מגלח עד סוף שנה שנית; ועדיין יש לומר שמא מצורע וטמא היה, ושתי תגלחיות ראשונות לא עלה לו אלא לצרעת, ותגלחת שלישית עלתה לו לנזירות טומאה, ומכאן ואילך מתחיל נזירות טהרה
^ ואינו מגלח עד סוף שנה רביעית; נמצא אוכל בקדשים לאחר שתי שנים ממה נפשך: לפי שכבר גילח שני תגלחיות ותגלחת דצרעת קודמת בכל מקום, כדאמרן, ונמצא שותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבעה שנים
^ דבנזירות מרובה
^ מסלק סלקי ליה ימי חלוטו דשהוי ימי חלוטו עולין לו למנין נזירות טהרה
^ אלא מדאינו יכול לשתות ביין עד לאחר ארבעה שנים - שמע מינה דאפילו בנזירות מרובה אין ימי חלוטו עולין לו מן המנין, וקשיא לרב חסדא
^ ספרי נשא פרשתא לא
^ דכתיב (במדבר ו יא) 'וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא ואחר כך (במדבר ו יב) והזיר לה' את ימי נזרו... והימים הראשונים יפלו...' ומעכשיו התחיל להזיר לה' ימי נזרו: לאחר שהביא כפרתו
^ שאם מצורע ומוחלט בתוך ימי נזירותו
^ שכל זמן [עד] שיהא מגלח [לצרעתו] לא היו עולין לו מן המנין נזירות טהרה
^ והואיל וימי חלוטו אין סותר בהן את הקודמין - יהו עולין לו מן המנין
^ שנזר והוא בבית הקברות
^ כדאמרינן ב'הריני נזיר [מגלח]’ (לעיל טז,ב)
^ ימי טומאתו
^ ואין סותר בהן את הקודמין, לפי שאין לו קודמין
^ אותן ימים שכתוב בהן וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים (ויקרא יד)
^ שלא יהו עולין לו למנין נזירות טהרה
^ וצפורין, כדמפרש בהו קרא
^ גמרו היינו ימי חלוטו
^ אלו ימים שהוא מוסגר קודם שמוחלט; פעמים י"ד יום ונטהר בתוך ימי הסגר
^ שהן עולין לו אותן ימים
^ היינו ימי חלוטו
^ שאינם טעונין תגלחת, ועוד לא נטמאו בטומאת מת
^ מן המנין
^ שאין מבטל בהן את הקודמי
^ וקשיא לרב חסדא
^ דמהא תיובתא שמע מינה
^ Note: לפי מלאכת שלמה, שושנים לדוד, סדר הדורות, הרש"ש – הגירסה היא 'רבי אלעזר', וכן משמע גם מהמעשה שבגמרא, שבזמן רבי אלעזר כבר דנו לפני רבי מאיר, שהיה תלמידו של רבי עקיבא. ונראה לי השיבוש עתיק, ולכן בטעות הובאה משנה זו שעוסקת ברבי אלעזר תלמידו של רבי עקיבא – לפני משנה של רבי עקיבא עצמו.
^ ומה על טומאת השרץ, שאין הנזיר מטמא כלום - חייבין עליו משום ביאת מקדש, על טומאה מן המת שהוא טעון הזאה שלישי ושביעי, אינו דין שיהו חייבין עליה משום ביאת מקדש, ואף על פי שאין הנזיר מגלח עליה
^ סתמא, דהיינו רבי יהושע בן חנניה
^ שם מקום
^ כך שמו
^ לרבי מאיר
^ ואמר לי:
^ דשלישי שמע משני ושני מראשון
^ דהאי מאן דבעי למימר להאי מילתא
^ לא מצטרכא למימר אלא קמאי ובתראי ומציעאי – לא, כדתנן במתניתין 'רבי אליעזר' ו'רבי יהושע', ולא קחשיב רבי יהושע בן ממל בהדייהו
^ יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, שמעיה ואבטליון, הלל ושמאי
^ חגי זכריה ומלאכי, ונביאים קיבלו
^ הזורע את שדהו
^ אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת דהואיל ובשדה אחת זרען אף על פי שהן שני מינים, הואיל ושניהם מין חטין - אינו חייב אלא פאה אחת אלא אם כן שם דעתו לחלקן ולעשות מהן שתי גרנות
^ דהוו מציעאי
^ אלמא דקמאי ובתראי אמרינן, ומציעאי לא אמרינן; ומן הנביאים ואילך קחשיב כולהו כחדא מפני שהיו מבית שני ואילך
^ ואית ספרים דכתיב בהו 'הזורע שֶׁבֶת וחרדל' - אני"ס בלע"ז - ותו לא, ואנן לא גרסינן לה
^ והוא הדין דהוה ליה למימר על אהילות, דלרבי עקיבא אית ליה האי סברא, אלא משום דלגבי שעורה, דקמייתי ליה מיניה מקל וחומר, לא מצי אמר על אהילות - לא אמר נמי גבי רביעית דם.
^ ובגמרא מפרש מאי קאמר

[1] שאילו היה טמא ודאי ומוחלט ודאי - היה צריך לגלח לאלתר תגלחת צרעת, ובסוף שבעה ימים דתגלחת לימי ספרו [תגלחת שניה] מביא קרבן צרעת ואוכל בקדשים [לפי זה נראה שבשבוע הזה גם מזה שלישי ושביעי להטהר מטומאת המת, כי רק אז יכול לאכול בקדשים], ואחר כך למנות שבעה דתגלחת נזירות טומאה, ואחר כך למנות שלשים דנזירות טהרה, מפני שהצרעת דוחה לתגלחת דנזיר, כדתנן לקמן באידך פירקין (נט,א) דתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי - ולא בזמן שהוא ספק; ונמצא אוכל בקדשים לאחר שבעה ימים, ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבעים וארבעה יום; אבל עכשיו שהוא טמא מספק ומוחלט מספק, שאינו יכול לגלח תגלחת צרעת לאלתר, לפי שאינה דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא [הצרעת] ספק - הלכך שוהא מלאכול בקדשים עד לאחר ששים יום; כיצד: בא לו לגלח תגלחת צרעת אחר שבעה לאלתר - אומרים לו "שמא לא היית טמא ולא מוחלט, ואי אתה רשאי לגלח עד שלשים יום"!? בא לו לסוף שלשים יום, וביקש לשתות יין - אומרים לו: "טמא היית, ולא מוחלט, ותגלחת ראשך שעשית היא תגלחת טומאה, ואי אתה מותר לגלח כל שלשים יום"! - מפני שחלה עליו נזירות טהרה; ועומד שלשים יום אחרים ומגלח - הרי ששים יום. בא לו לשתות יין - אומרים לו: "מוחלט היית, ולא טמא, והללו שתי תגלחיות שעשית - הן שתי תגלחיות של צרעת, ועכשיו צריך אתה להתחיל למנין נזירותך"! ועושה שלשים יום ומגלח [נזירות טהרה]- הרי תשעים יום; בא לו לשתות יין - אומרים לו: "שמא מוחלט וטמא היית, ושני תגלחיות הראשונות היו לשם צרעת, והשלישית - לתגלחת טומאה, מעכשיו מתחיל נזירות טהרה'"! וחוזר ומונה שלשים - והרי הן מאה ועשרים יום, וארבע תגלחיות, נמצא אוכל בקדשים לאחר ששים יום ממה נפשך: דתגלחת צרעת ודאי קודמת, וכיון שהביא קרבן צרעתו הותר בקדשים, אבל ביין לא הותר עד לאחר מאה ועשרים יום כמו שפירשתי.

[2] בתוספתא [נזיר פ"ו מ"א [ליברמן]]

[3] והיה טמא בספק ומוחלט בספק ביום ראשון של נזירות

[4] דשמא לא היה טמא ולא מצורע, ואינו אוכל כל שנה ראשונה עד סופה ובסוף שנה ראשונה יש לומר טמא היה ולא מצורע, ומכאן ואילך מתחיל נזירות טהרה, ואין מגלח עד סוף שנה שנית; ועדיין יש לומר שמא מצורע וטמא היה, ושתי תגלחיות ראשונות לא עלה לו אלא לצרעת, ותגלחת שלישית עלתה לו לנזירות טומאה, ומכאן ואילך מתחיל נזירות טהרה

[5] ואינו מגלח עד סוף שנה רביעית; נמצא אוכל בקדשים לאחר שתי שנים ממה נפשך: לפי שכבר גילח שני תגלחיות ותגלחת דצרעת קודמת בכל מקום, כדאמרן, ונמצא שותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבעה שנים

[6] דבנזירות מרובה

[7] מסלק סלקי ליה ימי חלוטו דשהוי ימי חלוטו עולין לו למנין נזירות טהרה

[8] אלא מדאינו יכול לשתות ביין עד לאחר ארבעה שנים - שמע מינה דאפילו בנזירות מרובה אין ימי חלוטו עולין לו מן המנין, וקשיא לרב חסדא

[9] ספרי נשא פרשתא לא

[10] דכתיב (במדבר ו יא) 'וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא ואחר כך (במדבר ו יב) והזיר לה' את ימי נזרו... והימים הראשונים יפלו...' ומעכשיו התחיל להזיר לה' ימי נזרו: לאחר שהביא כפרתו

[11] שאם מצורע ומוחלט בתוך ימי נזירותו

[12] שכל זמן [עד] שיהא מגלח [לצרעתו] לא היו עולין לו מן המנין נזירות טהרה

[13] והואיל וימי חלוטו אין סותר בהן את הקודמין - יהו עולין לו מן המנין

[14] שנזר והוא בבית הקברות

[15] כדאמרינן ב'הריני נזיר [מגלח]’ (לעיל טז,ב)

[16] ימי טומאתו

[17] ואין סותר בהן את הקודמין, לפי שאין לו קודמין

[18] אותן ימים שכתוב בהן וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים (ויקרא יד)

[19] שלא יהו עולין לו למנין נזירות טהרה

[20] וצפורין, כדמפרש בהו קרא

[21] גמרו היינו ימי חלוטו

[22] אלו ימים שהוא מוסגר קודם שמוחלט; פעמים י"ד יום ונטהר בתוך ימי הסגר

[23] שהן עולין לו אותן ימים

[24] היינו ימי חלוטו

[25] שאינם טעונין תגלחת, ועוד לא נטמאו בטומאת מת

[26] מן המנין

[27] שאין מבטל בהן את הקודמי

[28] וקשיא לרב חסדא

[29] דמהא תיובתא שמע מינה

[30] Note: לפי מלאכת שלמה, שושנים לדוד, סדר הדורות, הרש"ש – הגירסה היא 'רבי אלעזר', וכן משמע גם מהמעשה שבגמרא, שבזמן רבי אלעזר כבר דנו לפני רבי מאיר, שהיה תלמידו של רבי עקיבא. ונראה לי השיבוש עתיק, ולכן בטעות הובאה משנה זו שעוסקת ברבי אלעזר תלמידו של רבי עקיבא – לפני משנה של רבי עקיבא עצמו.

[31] ומה על טומאת השרץ, שאין הנזיר מטמא כלום - חייבין עליו משום ביאת מקדש, על טומאה מן המת שהוא טעון הזאה שלישי ושביעי, אינו דין שיהו חייבין עליה משום ביאת מקדש, ואף על פי שאין הנזיר מגלח עליה

[32] סתמא, דהיינו רבי יהושע בן חנניה

[33] שם מקום

[34] כך שמו

[35] לרבי מאיר

[36] ואמר לי:

[37] דשלישי שמע משני ושני מראשון

[38] דהאי מאן דבעי למימר להאי מילתא

[39] לא מצטרכא למימר אלא קמאי ובתראי ומציעאי – לא, כדתנן במתניתין 'רבי אליעזר' ו'רבי יהושע', ולא קחשיב רבי יהושע בן ממל בהדייהו

[40] יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, שמעיה ואבטליון, הלל ושמאי

[41] חגי זכריה ומלאכי, ונביאים קיבלו

[42] הזורע את שדהו

[43] אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת דהואיל ובשדה אחת זרען אף על פי שהן שני מינים, הואיל ושניהם מין חטין - אינו חייב אלא פאה אחת אלא אם כן שם דעתו לחלקן ולעשות מהן שתי גרנות

[44] דהוו מציעאי

[45] אלמא דקמאי ובתראי אמרינן, ומציעאי לא אמרינן; ומן הנביאים ואילך קחשיב כולהו כחדא מפני שהיו מבית שני ואילך

[46] ואית ספרים דכתיב בהו 'הזורע שֶׁבֶת וחרדל' - אני"ס בלע"ז - ותו לא, ואנן לא גרסינן לה

[47] והוא הדין דהוה ליה למימר על אהילות, דלרבי עקיבא אית ליה האי סברא, אלא משום דלגבי שעורה, דקמייתי ליה מיניה מקל וחומר, לא מצי אמר על אהילות - לא אמר נמי גבי רביעית דם.

[48] ובגמרא מפרש מאי קאמר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]