ביאור:בבלי מכות דף ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

כיצד העדים נעשים זוממין? ^[1]

"מעידין אנו באיש פלוני ^[2] שהוא בן גרושה או בן חלוצה ^[3]" - ^[4] אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו ^[5], אלא לוקה ארבעים ^[6].

"מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לגלות ^[7]" - אין אומרים יגלה זה תחתיו, אלא לוקה ארבעים.

גמרא:

הא – 'כיצד אין העדים נעשים זוממין' מיבעי ליה ^[8]!? ועוד: ^[9] מדקתני (לקמן דף ה.) 'אבל אמרו להם ^[10] "היאך אתם מעידין שהרי באותו היום אתם הייתם עמנו במקום פלוני" - הרי אלו זוממין' מכלל דאלו אין זוממין!?

תנא - התם קאי ^[11]: 'כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה ^[12] חוץ מזוממי בת כהן ^[13] ובועלה' שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת' ^[14]; ^[15] ויש ^[16] עדים זוממין אחרים שאין עושין בהן דין הזמה כל עיקר, אלא מלקות ארבעים; ^[17] כיצד ^[18]? - "מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה" - אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו, אלא לוקה את הארבעים.

מנהני מילי?

אמר רבי יהושע בן לוי: דאמר קרא (דברים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם [לעשות לאחיו ובערת הרע מקרבך] 'לו' - ולא לזרעו ^[19].

וליפסלוהו לדידיה ולא ליפסלו לזרעיה?

בעינן 'כאשר זמם לעשות' ^[20] - וליכא.

בר פדא אומר: קל וחומר: ומה המחלל אינו מתחלל ^[21], הבא לחלל ^[22] ולא חילל - אינו דין שלא יתחלל!?

מתקיף לה רבינא: אם כן ^[23] - בטלת תורת עדים זוממין:

עמוד ב

ומה הסוקל ^[24] אינו נסקל ^[25], הבא לסקול ולא סקל ^[26] - אינו דין שלא יסקל!? אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא.

מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב גלות כו' [אין אומרים יגלה זה תחתיו, אלא לוקה ארבעים]:

מנא הני מילי?

אמר ריש לקיש דאמר קרא (דברים יט ה) [ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת] הוא ינוס אל אחת הערים [האלה וחי] - הוא ולא זוממין.

רבי יוחנן אומר: קל וחומר: ומה הוא ^[27] שעשה מעשה ^[28] במזיד - אינו גולה ^[29], הן שלא עשו מעשה ^[30] במזיד ^[31] - אינו דין שלא יגלו ^[32]!

^[33] והיא ^[34] ^[35]נותנת ^[36]: <והלא דין הוא> הוא, שעשה מעשה: במזיד ^[37] - לא ליגלי ^[38] כי היכי דלא תיהוי ליה כפרה; הן שלא עשו מעשה במזיד נמי ליגלו כי היכי דליהוי להו כפרה?

אלא מחוורתא כדריש לקיש.

אמר עולא: רמז לעדים זוממין מן התורה מנין?

רמז לעדים זוממין? והא כתיב (דברים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם [לעשות לאחיו ובערת הרע מקרבך]!

אלא: רמז לעדים זוממין ^[39] שלוקין מן התורה מנין? ^[40]

דכתיב (דברים כה א) [כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום] והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע ^[41] והיה אם בן הכות הרשע [והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר]; משום והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע - והיה אם בן הכות הרשע ^[42]? אלא ^[43]: עדים שהרשיעו את הצדיק, ואתו עדים אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ^[44], ושוינהו להני רשעים ^[45] - והיה אם בן הכות הרשע ^[46].

ותיפוק ליה מ'לא תענה' [(שמות כ יב: לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה ברעך עד שקר) ^[47]?

משום דהוי לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ^[48].

תנו רבנן: ארבעה דברים נאמרו בעדים זוממין: 1. אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה, 2. ואין גולין לערי מקלט, 3. ואין משלמין את הכופר ^[49], 4. ואין נמכרין בעבד עברי ^[50]; 5. משום רבי עקיבא אמרו: אף אין משלמין על פי עצמן ^[51].

1. 'אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה' – כדאמרן;

2. 'ואין גולין לערי מקלט' – כדאמרן;

3. 'ואין משלמין את הכופר' - קסברי כופרא כפרה ^[52], והני לאו בני כפרה נינהו ^[53].

מאן תנא 'כופרא כפרה'?

אמר רב חסדא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא, דתניא: '(שמות כא ל) [אם כפר יושת עליו] ונתן פדיון נפשו [ככל אשר יושת עליו]: דמי ניזק; רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: דמי מזיק'^[54]; מאי לאו בהא קא מיפלגי: דמר סבר כופרא - ממונא ^[55], ומר סבר כופרא - כפרה ^[56]!?

אמר רב פפא: לא! דכולי עלמא כופרא - כפרה, והכא - בהא קא מיפלגי: מר סבר בדניזק שיימינן ^[57], ומר סבר בדמזיק שיימינן.

מאי טעמייהו דרבנן? ^[58]

נאמר 'השתה' למטה ^[59] ונאמר 'השתה' למעלה ^[60]: מה להלן בדניזק ^[61] - אף כאן בדניזק.

ורבי ישמעאל?

(שמות כא ל) [אם כפר יושת עליו] ונתן פדיון נפשוֹ [ככל אשר יושת עליו] כתיב ^[62].

ורבנן ^[63] אִין, 'פדיון נפשו' כתיב ^[64], מיהו כי שיימינן - בדניזק שיימינן ^[65].

4. 'ואין נמכרין בעבד עברי': סבר רב המנונא למימר: הני מילי היכא דאית ליה לדידיה ^[66]: דמיגו דאיהו לא נזדבן ^[67] - אינהו נמי ^[68] לא מיזדבנו ^[69]! אבל היכא דלית ליה לדידיה אף על גב דאית להו לדידהו – מיזדבנו.

<א"ל רבא> [הכי איתמר]: ולימרו ליה: "אי אנת הוה לך - מי הוה מיזדבנת? אנן נמי לא מיזדבנינן?

אלא סבר רב המנונא למימר: הני מילי היכא דאית ליה או לדידיה או לדידהו, אבל היכא דלית ליה לא לדידיה ולא לדידהו – מזדבני!

אמר ליה רבא: (שמות כב ב) [אם זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו] ונמכר בגנבתו אמר רחמנא – 'בגנבתו' ולא בזממו.

5. 'משום רבי עקיבא אמרו וכו' [אף אין משלמין על פי עצמן]’:

מאי טעמא דרבי עקיבא?

קסבר קנסא הוא, וקנס אין משלם על פי עצמו ^[70]

אמר רבה: תדע ^[71]: שהרי ^[72] לא עשו מעשה ^[73] [ונהרגים] ומשלמין ^[74]!

אמר רב נחמן: תדע שהרי ממון ביד בעלים ומשלמים.

הערות

^ בגמרא מפרש מאי קאמר.
^ כהן
^ בפנינו נתגרשה אמו קודם שנולד, והרי הוא חלל ופסול
^ אם הוזמו והן כהנים
^ לקיים בו 'כאשר זמם'
^ ובגמרא מפרש טעמא
^ שהרג את הנפש בשוגג
^ דהא לא מקיימת בהו כאשר זמם
^ מאי קא בעי תנא 'כיצד נעשין זוממין?'
^ המזימים
^ מסנהדרין סליק, דתנן בשילהי 'אלו הן הנחנקין', דהוא סיומא דסנהדרין, דיש זוממין שנשתנו במקצת מדין הזמה, כדקתני
^ כלומר אין להם לצפות מיתה אחרת – אלא משכימין לאותה מיתה שנגמר בה דינו של נדון
^ נשואה
^ שאף על פי שנגמר דינה לשריפה על פיהם - הם בחנק, כדילפינן התם (דף צ.): 'היא בשריפה ואין בועלה בשריפה', אלא בחנק, כשאר אשת איש, והזוממין משכימין למיתה שחייבו את הבועל, דכתיב 'כאשר זמם לעשות לאחיו' ולא לאחותו
^ וקאמר הכא:
^ עוד
^ ועלה מפרש:
^ אותן העדים שאין מקיימין בהן דין הזמה נעשין זוממין
^ ואם תעשהו חלל והוא כהן - פסלת את זרעו לעולם
^ והוא זמם לפסול את הנדון ואת זרעו
^ כהן הנושא את הגרושה שמחלל את זרעו - אין הוא עצמו מתחלל מן הכהונה
^ עד זומם שרצה לחלל
^ אם באת לדרוש קל וחומר זה בעדים זוממים
^ עדים שלא הוזמו עד שנהרג הנדון ואחר כך הוזמו
^ אין נהרגין, כדאמרינן (בפרקין דף ה:) 'הרגו אין נהרגין, דכתיב 'כאשר זמם' ולא 'כאשר עשה'
^ שהוזם עד שלא נהרג הנדון
^ ההורג
^ אם עשאו
^ ואפילו בזמן שאינו נהרג, כגון במזיד בלא התראה
^ אלא דיבור בעלמא
^ ובמזיד העידו
^ על המזיד
^ ומקשינן לרבי יוחנן:
^ המדה הזאת שהבאת לפטרן
^ ה
^ היא הנותנת להם חובת גלות
^ אם במזיד עשאו
^ אינו גולה
^ עדי בן גרושה או עדי גלות שפטרם הכתוב מדין הזמה
^ ולקמיה פריך תיפוק ליה מ'לא תענה [ברעך עד שקר]’ [(שמות כ יג).
^ פסוק ב
^ בתמיה: אי והצדיקו והרשיעו - בדיינין קאמר, וצדיק ורשע - בבעלי דינין, למה לי 'והצדיקו צדיק כו'? ליכתוב 'כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום והיה אם בן הכות' למה הוזכרה כאן צדקת צדיק? וכי כל מקום שהצדיקו ב"ד את הזכאי וחייבו את החייב - יש מלקות, דאתא קרא למיתלי מלקות בוהצדיקו והרשיעו
^ על כרחך בעדים משתעי
^ עדים שקרים שהרשיעו צדיק ובאו אחרים והזימום והצדיקו את הנדון שהוא צדיק
^ והרשיעו את העדים הרשעים
^ אם הזמה זו בת מלקות היא: שאינו יכול לקיים בה דין הזמה גמורה, כגון בעדי בן גרושה או גלות – והפילו השופט והכהו
^ כל עונשי לאוין: מלקות - אלא במקום שפירש לך בו עונש; וכאן, שאינו יכול לענשן בעונש הכתוב בהן – ילקו!
^ לקמן יליף לה בפרק ג' (דף יג:)
^ אם העידו בשור המועד שהרג את האדם, והוזמו, והיו מחייבין את הבעלים כופר, דכתיב (שמות כא ל) 'אם כופר יושת עליו'
^ אם העידוהו שגנב, ואין לו מה לשלם, ונגמר דינו לימכר; כדכתיב 'ונמכר בגנבתו' (שמות כב ב)
^ אם הוזמו בבית דין ולא הספיק בעל דין להעמידן בדין על הזמתן עד שברחו, ובאו בבית דין אחר, והודו שהוזמו בבית דין פלוני; ולקמן מפרש טעמא
^ לכפר על זה שהרג שורו את האדם
^ שלא הרג שורם אדם
^ Note: דומה למכילתא משפטים מסכת דנזיקין פרשה י: 'אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו' של מומת - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: פדיון נפשו של ממית...'
^ שהזיק גופו של זה ונתחייב ליורשיו דמי ההרוג
^ לכפר על עצמו: שחייב מיתה בידי שמים, לפיכך יתן דמי עצמו
^ בהכי הויא ליה כפרה: כי יהיב דמי ניזק; ולקמיה מפרש טעמיה
^ דאילו רבי ישמעאל - מסתבר טעמיה: כיון דכופרא כפרה דמי עצמו בעי למיתב.
^ בכופר: 'אם כופר יושת עליו' (שמות כא ל)
^ בנוגף אשה הרה: 'כאשר ישית עליו בעל האשם' (שם, פסוק כב)
^ שמשלם דמי וולדות שנזוקו
^ נפשו דנותן את הכופר
^ אמרי לך:
^ ודאי פדיון נפשו הוא, דכופרא – כפרה;
^ ובהכי הויא למזיק פדיון נפשו
^ שיש לו לגנב ממון לשלם דמי הגניבה - אם לא הוזמו, ולהם אין מה לשלם
^ אם לא הוזמו
^ כי הוזמו
^ שהרי לא זממו למכרו
^ דכתיב גבי כפל 'אשר ירשיעון אלהים' (שמות כב ח) - פרט למרשיע את עצמו (בבא קמא סד:)
^ דקנסא הוא
^ המעידים בנפש
^ לא הרגו אדם ולא נהרג אדם על פיהם
^ ממון

[1] בגמרא מפרש מאי קאמר.

[2] כהן

[3] בפנינו נתגרשה אמו קודם שנולד, והרי הוא חלל ופסול

[4] אם הוזמו והן כהנים

[5] לקיים בו 'כאשר זמם'

[6] ובגמרא מפרש טעמא

[7] שהרג את הנפש בשוגג

[8] דהא לא מקיימת בהו כאשר זמם

[9] מאי קא בעי תנא 'כיצד נעשין זוממין?'

[10] המזימים

[11] מסנהדרין סליק, דתנן בשילהי 'אלו הן הנחנקין', דהוא סיומא דסנהדרין, דיש זוממין שנשתנו במקצת מדין הזמה, כדקתני

[12] כלומר אין להם לצפות מיתה אחרת – אלא משכימין לאותה מיתה שנגמר בה דינו של נדון

[13] נשואה

[14] שאף על פי שנגמר דינה לשריפה על פיהם - הם בחנק, כדילפינן התם (דף צ.): 'היא בשריפה ואין בועלה בשריפה', אלא בחנק, כשאר אשת איש, והזוממין משכימין למיתה שחייבו את הבועל, דכתיב 'כאשר זמם לעשות לאחיו' ולא לאחותו

[15] וקאמר הכא:

[16] עוד

[17] ועלה מפרש:

[18] אותן העדים שאין מקיימין בהן דין הזמה נעשין זוממין

[19] ואם תעשהו חלל והוא כהן - פסלת את זרעו לעולם

[20] והוא זמם לפסול את הנדון ואת זרעו

[21] כהן הנושא את הגרושה שמחלל את זרעו - אין הוא עצמו מתחלל מן הכהונה

[22] עד זומם שרצה לחלל

[23] אם באת לדרוש קל וחומר זה בעדים זוממים

[24] עדים שלא הוזמו עד שנהרג הנדון ואחר כך הוזמו

[25] אין נהרגין, כדאמרינן (בפרקין דף ה:) 'הרגו אין נהרגין, דכתיב 'כאשר זמם' ולא 'כאשר עשה'

[26] שהוזם עד שלא נהרג הנדון

[27] ההורג

[28] אם עשאו

[29] ואפילו בזמן שאינו נהרג, כגון במזיד בלא התראה

[30] אלא דיבור בעלמא

[31] ובמזיד העידו

[32] על המזיד

[33] ומקשינן לרבי יוחנן:

[34] המדה הזאת שהבאת לפטרן

[35] ה

[36] היא הנותנת להם חובת גלות

[37] אם במזיד עשאו

[38] אינו גולה

[39] עדי בן גרושה או עדי גלות שפטרם הכתוב מדין הזמה

[40] ולקמיה פריך תיפוק ליה מ'לא תענה [ברעך עד שקר]’ [(שמות כ יג).

[41] פסוק ב

[42] בתמיה: אי והצדיקו והרשיעו - בדיינין קאמר, וצדיק ורשע - בבעלי דינין, למה לי 'והצדיקו צדיק כו'? ליכתוב 'כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום והיה אם בן הכות' למה הוזכרה כאן צדקת צדיק? וכי כל מקום שהצדיקו ב"ד את הזכאי וחייבו את החייב - יש מלקות, דאתא קרא למיתלי מלקות בוהצדיקו והרשיעו

[43] על כרחך בעדים משתעי

[44] עדים שקרים שהרשיעו צדיק ובאו אחרים והזימום והצדיקו את הנדון שהוא צדיק

[45] והרשיעו את העדים הרשעים

[46] אם הזמה זו בת מלקות היא: שאינו יכול לקיים בה דין הזמה גמורה, כגון בעדי בן גרושה או גלות – והפילו השופט והכהו

[47] כל עונשי לאוין: מלקות - אלא במקום שפירש לך בו עונש; וכאן, שאינו יכול לענשן בעונש הכתוב בהן – ילקו!

[48] לקמן יליף לה בפרק ג' (דף יג:)

[49] אם העידו בשור המועד שהרג את האדם, והוזמו, והיו מחייבין את הבעלים כופר, דכתיב (שמות כא ל) 'אם כופר יושת עליו'

[50] אם העידוהו שגנב, ואין לו מה לשלם, ונגמר דינו לימכר; כדכתיב 'ונמכר בגנבתו' (שמות כב ב)

[51] אם הוזמו בבית דין ולא הספיק בעל דין להעמידן בדין על הזמתן עד שברחו, ובאו בבית דין אחר, והודו שהוזמו בבית דין פלוני; ולקמן מפרש טעמא

[52] לכפר על זה שהרג שורו את האדם

[53] שלא הרג שורם אדם

[54] Note: דומה למכילתא משפטים מסכת דנזיקין פרשה י: 'אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו' של מומת - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: פדיון נפשו של ממית...'

[55] שהזיק גופו של זה ונתחייב ליורשיו דמי ההרוג

[56] לכפר על עצמו: שחייב מיתה בידי שמים, לפיכך יתן דמי עצמו

[57] בהכי הויא ליה כפרה: כי יהיב דמי ניזק; ולקמיה מפרש טעמיה

[58] דאילו רבי ישמעאל - מסתבר טעמיה: כיון דכופרא כפרה דמי עצמו בעי למיתב.

[59] בכופר: 'אם כופר יושת עליו' (שמות כא ל)

[60] בנוגף אשה הרה: 'כאשר ישית עליו בעל האשם' (שם, פסוק כב)

[61] שמשלם דמי וולדות שנזוקו

[62] נפשו דנותן את הכופר

[63] אמרי לך:

[64] ודאי פדיון נפשו הוא, דכופרא – כפרה;

[65] ובהכי הויא למזיק פדיון נפשו

[66] שיש לו לגנב ממון לשלם דמי הגניבה - אם לא הוזמו, ולהם אין מה לשלם

[67] אם לא הוזמו

[68] כי הוזמו

[69] שהרי לא זממו למכרו

[70] דכתיב גבי כפל 'אשר ירשיעון אלהים' (שמות כב ח) - פרט למרשיע את עצמו (בבא קמא סד:)

[71] דקנסא הוא

[72] המעידים בנפש

[73] לא הרגו אדם ולא נהרג אדם על פיהם

[74] ממון

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]