ביאור:בבלי קידושין דף ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה: האשה נקנית [1] בשלש דרכים [2] וקונה את עצמה [3] בשתי דרכים: נקנית בכסף [4], בשטר [5], ובביאה [6] [7]. בכסף: בית שמאי אומרים: בדינר ובשוה דינר, ובית הלל אומרים: בפרוטה [8] ובשוה פרוטה; וכמה היא 'פרוטה'? אחד משמנה באיסר האיטלקי [9]; וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל; היבמה נקנית [10] בביאה [11] וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם.

גמרא: "האשה נקנית" - מאי שנא הכא דתני האשה נקנית, ומאי שנא התם [12] דתני האיש מקדש[13]' [14]? משום דקא בעי למיתני 'כסף' [15]. וכסף מנא לן? [16] גמר 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון: כתיב הכא (דברים כב יג) כי יקח איש אשה[17] [ובא אליה ושנאה], וכתיב התם (בראשית כג יג: וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר: אך אם אתה לו שמעני:) נתתי כסף השדה קח ממני [ואקברה את מתי שמה], ו'קיחה' איקרי קנין, דכתיב (בראשית כה י) השדה אשר קנה אברהם [מאת בני חת - שמה קבר אברהם ושרה אשתו].


עמוד ב

אי נמי (ירמיהו לב מד) שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ [וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם ה’] תני האשה נקנית; וניתני התם 'האיש קונה'? מעיקרא תני לישנא דאורייתא, ולבסוף תני לישנא דרבנן. ומאי לישנא דרבנן? דאסר לה אכולי עלמא כהקדש. וניתני הכא 'האיש קונה' [18]? משום דקא בעי למיתנא סיפא: וקונה את עצמה – בדידה, תנא נמי רישא בדידה. וניתני [19] 'האיש קונה [20]' ו'מקנה [21]'? [22] משום דאיכא [23] מיתת הבעל, דלאו איהו קא מקני: מן שמיא הוא דמקני לה. ואיבעית אימא: אי תנא 'קונה' - הוה אמינא: אפילו בעל כרחה, תנא האשה נקנית, דמדעתה – אִין, שלא מדעתה – לא.

ומאי איריא דתני 'שלש'? ליתני 'שלשה'? משום דקא בעי למיתני 'דרך', ו'דרך' - לשון נקבה הוא, דכתיב: (שמות יח כ: והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת) והודעת להם את הדרך ילכו בה [ואת המעשה אשר יעשון]; ואלא הא דתניא [אולי צ"ל 'דתנן': משנה נזיר פ"ט מ"ד; זבין פ"ב מ"ב]’בשבעה דרכים בודקין את הזב' [24] - ניתני 'שבע'? משום דקא בעי למיתני 'דרך', ואשכחן 'דרך' דאיקרי לשון זכר, דכתיב (דברים כח ז: יתן ה' את איביך הקמים עליך נגפים לפניך) בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך.

אי הכי קשו קראי אהדדי, וקשיא נמי מתניתין אהדדי!? קראי אהדדי לא קשיין: הכא דבתורה קאי, ותורה איקרי לשון נקבה, דכתיב (תהלים יט ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש [עדות ה' נאמנה מחכימת פתי] - כתב לה בלשון נקבה; התם, דבמלחמה קאי - דדרכו של איש לעשות מלחמה, ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה - כתב לה בלשון זכר; מתניתין אהדדי לא קשיין: הכא, דלגבי אשה קאי - קתני לה בלשון נקבה; התם - דלגבי איש קאי - דדרכו של איש ליבדק ואין דרכה של אשה ליבדק, דהא אשה נמי באונס מיטמאה - תני לשון זכר. [25] מאי טעמא תני 'שלש' - משום 'דרכים' [26]? ניתני 'דברים' וניתני 'שלשה' [27]? משום דקבעי למיתני 'ביאה', ו'ביאה' איקרי 'דרך', דכתיב (משלי ל יט: דרך הנשר בשמים, דרך נחש עלי צור, דרך אניה בלב ים) ודרך גבר בעלמה (משלי ל כ) כן דרך אשה מנאפת [אכלה ומחתה פיה, ואמרה לא פעלתי און].

הא תינח 'ביאה', 'כסף' ו'שטר' מאי איכא למימר? משום 'ביאה'. ותני תרתי אטו חדא [28]? הנך נמי - צורך ביאה נינהו. ואיבעית אימא: הא מני [29]? - רבי שמעון היא [30], דתניא: רבי שמעון אומר: מפני מה אמרה תורה (דברים כב יג) כי יקח איש אשה [ובא אליה ושנאה] - ולא כתב 'כי תלקח אשה לאיש'? מפני שדרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש; משל לאדם שאבדה לו אבידה [31]; מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו! והא דתנן בשבעה דרכים בודקין את הזב - ליתני 'דברים'? התם - הא קא משמע לן: דדרכא דמיכלא יתירא לאתויי לידי זיבה, ודרכא דמישתיא יתירא לאתויי לידי זיבה. והא דתנן [בכורים פ"ב מ"ו] 'אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים [32] [ולירק בדרך אחד] - ליתני 'דברים'? משום דבעינן מתני סיפא: ולירק בדרך אחד [33]' סיפא נמי ניתני 'דבר'?

הערות[עריכה]

  1. ^ לבעלה
  2. ^ כדמפרש ואזיל; והאי 'שלש' - לשון נקבה הוא; ובגמרא בעי: אמאי תנא לשון נקבה?
  3. ^ להיות ברשותה להנשא לאחר
  4. ^ מפרש בברייתא בגמרא (לקמן ה,ב): נותן לה כסף או שוה כסף ואומר לה "הרי את מקודשת לי"
  5. ^ כותב לה על הנייר - אף על פי שאינו שוה פרוטה – "הרי את מקודשת לי"
  6. ^ בא עליה ואמר "התקדשי לי בביאה זו"
  7. ^ וכולהו יליף מקראי; טעמא דבית שמאי מפרש בגמרא (יא,א)
  8. ^ של נחשת
  9. ^ של כסף, ודמיו שמנה פרוטות
  10. ^ ליבם
  11. ^ להיות כאשתו לכל דבר: שאם בא לגרשה אחר כך אינה צריכה הימנו חליצה אלא גט; אבל שטר וכסף אין מועילין בה מן התורה, אלא מדרבנן: דתקון דמהני בה 'מאמר', כדאמרינן ביבמות (נ,א), אבל אינו גומר בה להיות יורשה ומיטמא לה, ולא לפוטרה מן החליצה, אלא לפוסלה על שאר אחיו;
  12. ^ בפרק שני (לקמן מא,א)
  13. ^ בו ובשלוחו
  14. ^ ניתני הכא 'האשה מתקדשת'
  15. ^ בהני קנינין, ואמרינן (לקמן ד,ב) 'כסף מנלן דנקנית בו?' ומפרשינן דגמרינן 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון דאיקרי קנין, הלכך תנא הכא 'קנין'
  16. ^ לאו הכא קא בעי לה אלא (לקמן ג,ב); והכא האי מתרץ קאמר לה לכולא מילתא - משום דקא בעי למיתני 'כסף', וכסף מנלן ילפינן ליה (לקמן ד,ב) מ'קיחה', ו'קיחה' לשון קנין הוא; הילכך תני 'האשה נקנית'
  17. ^ Note:בְּעָרֵי יְהוּדָה:] בתורה אור כתוב דברים כב, ולפי זה רשמתי פסוק זה; אך במקומות אחרים - כגון קידושין ד,ב; קידושין יא,ב, ועוד - משמע שהפסוק של הדרשה הוא דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונ
  18. ^ כי היכי דתני בלישנא דרבנן 'האיש מקדש'
  19. ^ הכא
  20. ^ בגשלשה דרכים
  21. ^ אותה לעצמה בשתי דרכים
  22. ^ ומשני:
  23. ^ בהנהו שתי דרכים
  24. ^ במאכל, ובמשתה, בחולי, במשא, בקפיצה, ומראה, והרהור: שמא מחמת אחד מהן ראה, ואנוס הוא, וטהור: דרחמנא אמר (ויקרא טו ב) 'מבשרו', מאיליו ולא מחמת אונס; והאשה - באונס נמי מטמאה, כדאמר בפרק 'בנות כותים' (נדה לו,ב): כשהוא אומר 'כי יזוב זוב דמה' (ויקרא טו כה) - הרי אונס אמור
  25. ^ ופרכינן:
  26. ^ קאמרת
  27. ^ כי אורחא דגמרא
  28. ^ בתמיה: שינה לשון 'כסף' ו'שטר' משום 'ביאה'? היה לו לילך אחרי הרוב
  29. ^ דתני לשון דרך בקדושי אשה
  30. ^ דאמר 'אורחא דארעא שייך בהו'
  31. ^ אחת מצלעותיו
  32. ^ ערלה ורבעי נוהג בו כאילן, ולענין שביעית הולכין בפירותיו אחר החנטה, כאילן, ולא אחר לקיטה, כירק
  33. ^ שבשעת לקיטתו עישורו: שאין הולכין בו לענין מעשרות אחר חנטה כשאר אילנות, אלא אחר שנה שנלקט בו, כירק, כדמפרש טעמיה לקמן. המעשרות משתנות כסדר השנים: שנה ראשונה של שמיטה - מעשר ראשון ושני, וכן בשניה, אבל שלישית: מעשר ראשון ומעשר עני; ואם חנט בשניה ונלקט בשלישית: בשאר אילנות אחר חנטה, ובאתרוג אחר לקיטה, כירק