ביאור:בבלי קידושין דף ס

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ובא אחר ואמר לה "הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים" ^[1] - מראשון ומאחרון צריכה גט, מאמצעי אינה צריכה גט! מה נפשך: אי תנאה הואי דקמא – קידושי, דהנך לאו קידושי; אי חזרה הואי: דבתרא – קידושי ^[2], דהנך לאו קידושי! פשיטא!? מהו דתימא האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה ^[3], ותיבעי גיטא מכל חד וחד ^[4] - קא משמע לן ^[5].

עולא אמר רבי יוחנן: אפילו מאה תופסין בה; וכן אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: אפילו מאה תופסין בה. אמר ליה רב משרשיא בריה דרב אמי לרבי אסי: אסברה לך טעמא דרבי יוחנן ^[6]: שוו נפשיה כי שרגא דליבני, דכל חד וחד רוחא לחבריה שבק ^[7]. מתיב רב חנינא [גיטין פ"ז מ"ג]: '"מהיום ולאחר מיתה" - גט ואינו גט, ואם מת - חולצת ^[8], ולא מתייבמת ^[9]': בשלמא לרב - מסייעא ליה; לשמואל נמי: הא מני - רבנן היא ^[10], ואנן דאמרי כרבי; אלא לרבי יוחנן, דאמר שיורא הוי, כל גיטא דמשייר בה ולא כלום הוא ^[11], יבומי מייבם! אמר רבא: גט להוציא ומיתה להוציא: מה ששייר גט - גמרתו מיתה. אמר ליה אביי: מי דמי? גט מוציאה מרשות יבם - מיתה מכנסה לרשות יבם! אלא אמר אביי: התם - טעמא מאי? - גזירה משום [גיטין פ"ז מ"ג] "מהיום אם מתי" ^[12] הרי זה גט ^[13]'. ונגזור "מהיום אם מתי" דתחלוץ, אטו "מהיום ולאחר מיתה" ^[14]? ^[15] אם אתה אומר חולצת - מתייבמת ^[16]! ^[17] הכא נמי ^[18] אם אתה אומר חולצת מתייבמת! ^[19] תתייבם ואין בכך כלום ^[20]; ^[21] חששא דרבנן הוא ^[22].

משנה: האומר לאשה "הרי את מקודשת לי ^[23] על מנת שאתן לך מאתים זוז" - הרי זו מקודשת והוא יתן; "על מנת שאתן לך מכאן ועד שלשים יום": נתן לה בתוך שלשים - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. "על מנת שיש לי מאתים זוז" - הרי זו מקודשת ויש לו; "על מנת שאראך מאתים זוז" - הרי זו מקודשת, ויראה לה; ואם הראה על השלחן - אינה מקודשת ^[24].

גמרא: איתמר: רב הונא אמר: 'והוא יתן' ^[25] ; רב יהודה אמר 'לכשיתן': רב הונא אמר 'והוא יתן': תנאה הוי, מקיים תנאה ואזיל; רב יהודה אמר 'לכשיתן': לכי יהיב הוו קידושי, השתא מיהא לא הוו קידושי. מאי בינייהו? איכא בינייהו שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר ^[26]: לרב הונא לא הוו קידושי ^[27]; לרב יהודה הוו קידושי ^[28];

ותנן נמי גבי גיטין כי האי גוונא [גיטין פ"ז מ"ה]: האומר לאשה "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" - הרי זו מגורשת, והיא תתן; איתמר: רב הונא אמר: והיא תתן, רב יהודה אמר: לכשתתן: רב הונא אמר 'והיא תתן' - תנאה הוי, מקיימא תנאה ואזלה; רב יהודה אמר: 'לכשתתן': לכי יהיבה ליה - הוא דהוי גט, השתא מיהא לא הוי גט.

עמוד ב

מאי בינייהו ^[29]? איכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד: לרב הונא הוי גט, לרב יהודה לא הוי גט. וצריכא [ללמד את שתי המחלוקות: בקידושין ובגירושין]: דאי אשמעינן גבי קידושין - בהא קאמר רב הונא, משום דלקרובה קאתי ^[30], אבל גירושין - דלרחקה קאתי - אימא מודי ליה לרב יהודה ^[31]; ואי איתמר בהך [גבי גירושין] - בהך קאמר רב הונא ^[32], משום דאיהו לא כסיף ליה למתבעה, אבל הכא - דאיהי כסיפא לה למיתבעיה - אימא מודי ליה לרב יהודה ^[33]? – צריכא.

מיתיבי [תוספתא גיטין פ"ה ה"ה [ליברמן] בסיפא]: "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז": אף על פי שנתקרע הגט או שאבד ^[34] - הרי זו מגורשת; לאחֵר לא תנשא עד שתתן; ועוד תניא [תוספתא גיטין פ"ה ה"ה [ליברמן] ברישא]: אמר לה "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" ומת: נתנה ^[35] - אין זקוקה ליבם, לא נתנה - זקוקה ליבם; רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותנת לאחיו או לאביו או לאחד מן הקרובים. עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר '"לי" ולא ליורשיי' ומר סבר 'אפילו ליורשיי', דכולי עלמא מיהא תנאה הוי ^[36], תיובתא דרב יהודה! אמר לך רב יהודה: הא מני? - רבי היא, דאמר רב הונא אמר רבי: 'כל האומר "על מנת ^[37]" - כאומר מעכשיו דמי', ופליגי רבנן עליה, ואנא דאמרי כרבנן.

גופא אמר רב הונא אמר רבי: כל האומר "על מנת" - כאומר "מעכשיו" דמי. אמר רבי זירא: כי הוינן בבבל הוה אמרינן: הא דאמר רב הונא 'אמר רבי: כל האומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי' - פליגי רבנן עליה; כי סלקי להתם ^[38] אשכחיה לרבי אסי, דיתיב וקאמר לה משמיה דרבי יוחנן: הכל מודים באומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי; לא נחלקו ^[39] אלא "מהיום ולאחר מיתה", והתניא ^[40]: "מהיום ולאחר מיתה": גט ואינו גט, דברי חכמים; רבי אומר: כזה גט. ולרב יהודה דאמר ב'על מנת' נמי פליגי - אדמיפלגי ב"מהיום ולאחר מיתה" - ניפלגי ב'על מנת'? להודיעך כח דרבי, ד'מהיום ולאחר מיתה' נמי הרי זה גט. וניפלגי ב'על מנת', להודיעך כח דרבנן? כח דהיתירא עדיף.

"על מנת שאתן לך מכאן [ועד שלשים יום": נתן לה בתוך שלשים - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת]: פשיטא ^[41] ? מהו דתימא לאו תנאה הוא ^[42] ולזרוזיה קאמר - קא משמע לן.

על מנת שיש לי מאתים זוז [הרי זו מקודשת ויש לו]: ^[43] וניחוש שמא יש לו <ועוד תניא: חיישינן שמא יש לו?> לא קשיא: הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק ^[44].

על מנת שאראך מאתים זוז [הרי זו מקודשת ויראה לה, ואם הראה לה על השלחן אינה מקודשת]: תנא: 'לא נתכונה אלא לראות משלו' ^[45].

'ואם הראה לה על השלחן אינה מקודשת': - פשיטא!? לא, צריכא: דאף על גב דנקט דמי בעיסקא ^[46].

משנה: "על מנת שיש לי בית כור עפר" ^[47] הרי זו מקודשת ויש לו. "על מנת שיש לי במקום פלוני": אם יש לו באותו מקום – מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת. "על מנת שאראך בית כור עפר" - הרי זו מקודשת, ויראנה; ואם הראה בבקעה ^[48] - אינה מקודשת.

גמרא: וניחוש שמא יש לו? ועוד תניא: חיישינן שמא יש לו? לא קשיא: הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק. למה לי למיתנא גבי ארעא ולמה לי למיתנא גבי זוזי? צריכא: דאי אשמעינן גבי זוזי - משום ^[49] דעבידי אינשי דמצנעי, ^[50], אבל ארעא ^[51] – אימא: אי דאית ליה ארעא - קלא אית ליה! - קא משמע לן ^[52].

"על מנת שיש לי במקום פלוני" אם יש לו וכו' [באותו מקום – מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת]: פשיטא!? מהו דתימא אמר לה "מאי נפקא לך מינה ^[53], אנא טרחנא ומייתינא ^[54] " - קמשמע לן.

על מנת שאראך בית כור עפר [הרי זו מקודשת, ויראנה; ואם הראה בבקעה - אינה מקודשת]: תאנא: לא נתכוונה זו אלא לראות משלו.

'ואם הראה בבקעה אינה מקודשת': פשיטא!? לא, צריכא: דנקיט בדיסתורא ^[55].

גבי הקדש תנן:

הערות

^ והוא הדין בהאי אחֵר, אם קדשה סתם, הואיל ולא בא אחר אחריו - מה לי ולתנאו? אלא סידרא נקט ותנא
^ דבתרא הוו קידושין, שלא בא אחר אחריו, וגמרו קידושין לאחר עשרה
^ שתי לשונות במשמע: יש אומרה בלשון תנאי, ויש אומרה בלשון חזרה, ואיכא למימר להאי 'תנאה' ולהאי 'חזרה'
^ דלמא קמא לחזרה מכוין, וחָלו של שני, ושני לתנאה איכוון, ושלו קיימין, ואין של ראשון ושל אחרון קידושין, ובעיא גיטא מאמצעי; ואיכא למימר דקמא תנאה, ושלו קיימין; ואיכא למימר דכולהו חזרה, ושל אחרון לבד קיימין
^ דלאו תרוייהו משתמעי מינה, אלא ספק תנאה ספק חזרה, ואי תנאה הוא - לכולהו הוי תנאה, ואין לשון חזרה כלל; ואי חזרה הוי - לא הוה ביה לישנא דתנאה כלל, וממה נפשך אמצעי לא הוו קידושין
^ דהא ליכא למימר טעמא דרבי יוחנן משום דקסבר שתי לשונות במשמע, ומספקא ליה לגבי האי גברא בתנאה ולגבי האי בחזרה, דאם כן לא שייך למיתני 'תופסין': דאין תפיסה אלא באחד מהן, ואנן הוא דלא ידעינן הי נינהו; ומדקתני 'תופסין' משמע דסבירא ליה שיש בה צד קידושין לכולהו
^ המסדר לבינים ורחב כולן שוה אינו מסדר ממש זו על זו דא"כ הרי שורה החיצונה נופלת וחבירתה אחריה אלא מסדר תחילה זו אצל זו וחוזר ומסדר עליה שורה אחרת ונותן החיצונה משוכה לחוץ כדי שישאר ריוח בתחתונה להיות שניה יושבת מקצת עליה ומקצת על שאצלה ונשאר ריוח גם בשניה להיות שלישית מקצת עליה וכן כולם; הכא נמי כל אחד מצא מקום זמן פנוי לקדושין ותפסו כולן לאוסרה
^ שמא אינו גט, וזקוקה ליבם
^ שמא גט הוא, והויא לה גרושת אחיו, והרי היא לו בכרת, שאין עליה זיקת יבום
^ דמספקא להו אי תנאה אי חזרה
^ דרחמנא אמר [דברים כד,א: וכתב לה ספר כריתות
^ פשיטא לן דתנאה הוא
^ והוי גיטא למפרע לכשימות, ואינה צריכה חליצה משימות
^ דפשיטא לרבי יוחנן דשיורא הוא, ולא הוי גט כלל
^ ומשני:
^ אם אתה מצריכה חליצה אתו נמי ליבומה, דאמר: מדאצרכוה חליצה - קים להו לרבנן דלאו גיטא הוא, ואתו לייבומי גרושה והיא בכרת
^ ופרכינן:
^ במהיום ולאחר מיתה - ניחוש דלמא אתי ליבומה:
^ ומשני:
^ דגיטא דשייר ביה לאו גיטא הוא כלל
^ והא דקתני 'לא מתייבמת'
^ דגזרו אטו "מהיום אם מתי". 'אחזקה דיבם מוקמינן לה' לא שייך למיתני הכא, אלא ביבמות, גבי מילתא אחריתי דמשום ספיקא, בפרק 'ארבע אחין' (יבמות לא א); אבל הכא - דאפילו ספיקא ליכא - לא בעי חזקה, דהא ודאי יבמה היא
^ בפרוטה זו
^ והכי פירושה: ואם היה שולחני, והראה לה מעות שאינן שלו והם על שלחן שלפניו - אינה מקודשת, דלא נתכוונה זו אלא לראות משלו
^ לכשירצה, וקידושין חלין למפרע משעת קידושין; ומיהו מודה רב הונא דאם מת קודם שניתנו - אינה צריכה חליצה, שהרי לא קיים תנאו
^ קודם שיקיים תנאו, ואחר כך עמד זה וקיים תנאו
^ לא הוו קידושי שני קידושין, דהא גמרו קידושי ראשון למפרע
^ הוו קידושי שני קדושין, שהרי הראשון לא נתכוון לקדשה בפרוטה אלא במאתים זוז; דלית ליה לרב יהודה ב'אומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי', והרי קדמו קידושי שני
^ על כרחיך לרב הונא נמי אסורה לינשא עד שתתן, שמא לא יתקיים התנאי, וגט בטל, ובניה ממזרים
^ ומיהר לקרבה אליו וגמר קידושין בפרוטה שנתן לה
^ דלא גמר למיהוי גיטא עד שתתן; אולי יתפייסו בינתיים, שאין אדם ממהר לרחק את אשתו
^ דמגורשת מיד: לא חשש הבעל לעכב גירושיה עד שיקבל המעות
^ שהרי לא נתרצית בקידושיה עד שיתן
^ קודם שנתנה
^ קודם שמת
^ ואפילו תנא קמא מודה שאם פירש "על מנת שתתן לי או ליורשיי" שאפילו מת נותנה ליורשיו ופטורה מן החליצה, דהוה ליה גט למפרע משקבלתו
^ כך וכך
^ כשעליתי לארץ ישראל
^ כלומר לא מספקא להו לרבנן אי תנאה אי חזרה
^ בניחותא
^ דאם לא נתן לה בתוך שלשים אינה מקודשת
^ ולא קפדה אשלשים יום
^ ויש לו משמע שיש עדים שיש לו, הא לאו הכי אינה מקודשת, ומותרת לאחר; ואמאי?
^ קידושי ודאי הוו אם אנו יודעים שיש לו; ונפקא מינה שאם בא אחר וקידשה - אינה מקודשת; וכי לא ידעינן - חיישינן שמא יש לו, ואינה מותרת לאחֵר; ומיהו צריכה גט מן השני, דשמא לא היו הראשונים קידושין
^ לפיכך אם הראה על השלחן שלפניו, והוא שולחני והמעות אינם שלו - אינה מקודשת
^ למחצית שכר היו לפניו על שולחנו להחליף ולהשתכר
^ 'בית כור': מקום הראוי לזרוע שלשים סאין; וחשבינן לכל סאתים - מאה על חמשים, כחצר המשכן: חמשים על חמשים לבית סאה; ובית כור אלף וחמש מאות אורך על חמישים רוחב; ואם אתה מרבעו תמצאנו מאתים ושבעים ושלשה וה' טפחים על מאתים ושבעים ושלשה וה' טפחים ועוד דבר מועט
^ "הרי ליך בקעה גדולה ובה כמה בתי כורין" - ואין אחד מהן שלו
^ זוזי הוא
^ והתם הוא דחזינא אי יש לו הוו קידושי ודאי, לא חזינא הוו קידושי ספק
^ אי לא ידעינן דיש לו אפילו קידושי ספק ליכא
^ מדתננהו גבי הדדי - למימרא דארעא כי זוזי: מה התם יש לו – ודאי, אין לו – ספק, אף קרקע: יש לו – ודאי, אין לו - ספק
^ אם רחוק הוא
^ התבואה לביתי
^ אריסות

[1] והוא הדין בהאי אחֵר, אם קדשה סתם, הואיל ולא בא אחר אחריו - מה לי ולתנאו? אלא סידרא נקט ותנא

[2] דבתרא הוו קידושין, שלא בא אחר אחריו, וגמרו קידושין לאחר עשרה

[3] שתי לשונות במשמע: יש אומרה בלשון תנאי, ויש אומרה בלשון חזרה, ואיכא למימר להאי 'תנאה' ולהאי 'חזרה'

[4] דלמא קמא לחזרה מכוין, וחָלו של שני, ושני לתנאה איכוון, ושלו קיימין, ואין של ראשון ושל אחרון קידושין, ובעיא גיטא מאמצעי; ואיכא למימר דקמא תנאה, ושלו קיימין; ואיכא למימר דכולהו חזרה, ושל אחרון לבד קיימין

[5] דלאו תרוייהו משתמעי מינה, אלא ספק תנאה ספק חזרה, ואי תנאה הוא - לכולהו הוי תנאה, ואין לשון חזרה כלל; ואי חזרה הוי - לא הוה ביה לישנא דתנאה כלל, וממה נפשך אמצעי לא הוו קידושין

[6] דהא ליכא למימר טעמא דרבי יוחנן משום דקסבר שתי לשונות במשמע, ומספקא ליה לגבי האי גברא בתנאה ולגבי האי בחזרה, דאם כן לא שייך למיתני 'תופסין': דאין תפיסה אלא באחד מהן, ואנן הוא דלא ידעינן הי נינהו; ומדקתני 'תופסין' משמע דסבירא ליה שיש בה צד קידושין לכולהו

[7] המסדר לבינים ורחב כולן שוה אינו מסדר ממש זו על זו דא"כ הרי שורה החיצונה נופלת וחבירתה אחריה אלא מסדר תחילה זו אצל זו וחוזר ומסדר עליה שורה אחרת ונותן החיצונה משוכה לחוץ כדי שישאר ריוח בתחתונה להיות שניה יושבת מקצת עליה ומקצת על שאצלה ונשאר ריוח גם בשניה להיות שלישית מקצת עליה וכן כולם; הכא נמי כל אחד מצא מקום זמן פנוי לקדושין ותפסו כולן לאוסרה

[8] שמא אינו גט, וזקוקה ליבם

[9] שמא גט הוא, והויא לה גרושת אחיו, והרי היא לו בכרת, שאין עליה זיקת יבום

[10] דמספקא להו אי תנאה אי חזרה

[11] דרחמנא אמר [דברים כד,א: וכתב לה ספר כריתות

[12] פשיטא לן דתנאה הוא

[13] והוי גיטא למפרע לכשימות, ואינה צריכה חליצה משימות

[14] דפשיטא לרבי יוחנן דשיורא הוא, ולא הוי גט כלל

[15] ומשני:

[16] אם אתה מצריכה חליצה אתו נמי ליבומה, דאמר: מדאצרכוה חליצה - קים להו לרבנן דלאו גיטא הוא, ואתו לייבומי גרושה והיא בכרת

[17] ופרכינן:

[18] במהיום ולאחר מיתה - ניחוש דלמא אתי ליבומה:

[19] ומשני:

[20] דגיטא דשייר ביה לאו גיטא הוא כלל

[21] והא דקתני 'לא מתייבמת'

[22] דגזרו אטו "מהיום אם מתי". 'אחזקה דיבם מוקמינן לה' לא שייך למיתני הכא, אלא ביבמות, גבי מילתא אחריתי דמשום ספיקא, בפרק 'ארבע אחין' (יבמות לא א); אבל הכא - דאפילו ספיקא ליכא - לא בעי חזקה, דהא ודאי יבמה היא

[23] בפרוטה זו

[24] והכי פירושה: ואם היה שולחני, והראה לה מעות שאינן שלו והם על שלחן שלפניו - אינה מקודשת, דלא נתכוונה זו אלא לראות משלו

[25] לכשירצה, וקידושין חלין למפרע משעת קידושין; ומיהו מודה רב הונא דאם מת קודם שניתנו - אינה צריכה חליצה, שהרי לא קיים תנאו

[26] קודם שיקיים תנאו, ואחר כך עמד זה וקיים תנאו

[27] לא הוו קידושי שני קידושין, דהא גמרו קידושי ראשון למפרע

[28] הוו קידושי שני קדושין, שהרי הראשון לא נתכוון לקדשה בפרוטה אלא במאתים זוז; דלית ליה לרב יהודה ב'אומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי', והרי קדמו קידושי שני

[29] על כרחיך לרב הונא נמי אסורה לינשא עד שתתן, שמא לא יתקיים התנאי, וגט בטל, ובניה ממזרים

[30] ומיהר לקרבה אליו וגמר קידושין בפרוטה שנתן לה

[31] דלא גמר למיהוי גיטא עד שתתן; אולי יתפייסו בינתיים, שאין אדם ממהר לרחק את אשתו

[32] דמגורשת מיד: לא חשש הבעל לעכב גירושיה עד שיקבל המעות

[33] שהרי לא נתרצית בקידושיה עד שיתן

[34] קודם שנתנה

[35] קודם שמת

[36] ואפילו תנא קמא מודה שאם פירש "על מנת שתתן לי או ליורשיי" שאפילו מת נותנה ליורשיו ופטורה מן החליצה, דהוה ליה גט למפרע משקבלתו

[37] כך וכך

[38] כשעליתי לארץ ישראל

[39] כלומר לא מספקא להו לרבנן אי תנאה אי חזרה

[40] בניחותא

[41] דאם לא נתן לה בתוך שלשים אינה מקודשת

[42] ולא קפדה אשלשים יום

[43] ויש לו משמע שיש עדים שיש לו, הא לאו הכי אינה מקודשת, ומותרת לאחר; ואמאי?

[44] קידושי ודאי הוו אם אנו יודעים שיש לו; ונפקא מינה שאם בא אחר וקידשה - אינה מקודשת; וכי לא ידעינן - חיישינן שמא יש לו, ואינה מותרת לאחֵר; ומיהו צריכה גט מן השני, דשמא לא היו הראשונים קידושין

[45] לפיכך אם הראה על השלחן שלפניו, והוא שולחני והמעות אינם שלו - אינה מקודשת

[46] למחצית שכר היו לפניו על שולחנו להחליף ולהשתכר

[47] 'בית כור': מקום הראוי לזרוע שלשים סאין; וחשבינן לכל סאתים - מאה על חמשים, כחצר המשכן: חמשים על חמשים לבית סאה; ובית כור אלף וחמש מאות אורך על חמישים רוחב; ואם אתה מרבעו תמצאנו מאתים ושבעים ושלשה וה' טפחים על מאתים ושבעים ושלשה וה' טפחים ועוד דבר מועט

[48] "הרי ליך בקעה גדולה ובה כמה בתי כורין" - ואין אחד מהן שלו

[49] זוזי הוא

[50] והתם הוא דחזינא אי יש לו הוו קידושי ודאי, לא חזינא הוו קידושי ספק

[51] אי לא ידעינן דיש לו אפילו קידושי ספק ליכא

[52] מדתננהו גבי הדדי - למימרא דארעא כי זוזי: מה התם יש לו – ודאי, אין לו – ספק, אף קרקע: יש לו – ודאי, אין לו - ספק

[53] אם רחוק הוא

[54] התבואה לביתי

[55] אריסות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]