ביאור:בבלי קידושין דף עח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'זונה' משוי לה [1], 'חללה' לא משוי לה [2]; חזר [3] ובא עליה - עשאה חללה [4].

אמר רב יהודה: כהן גדול באלמנה לוקה שתים: אחת משום (ויקרא כא יד: אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה) לא יקח [כי אם בתולה מעמיו יקח אשה [5] ואחת משום (ויקרא כא טו: ו)לא יחלל [זרעו בעמיו כי אני ה' מקדשו] [6]. [7] ולילקי נמי משום (ויקרא כא) 'לא יחלל זרעו' [8]? בשלא גמר ביאתו [9].

מתיב רבא: '[10] אלמנה וגרושה [11] - לוקה משום שני שמות [12]' מאי לאו שני שמות ותו לא? לא, שני שמות על זה ושני שמות על זה [13].

אי הכי - אימא סיפא: גרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת!? הכי קאמר: אינו חייב אלא על אחת, ולעולם שני שמות, וחלוצה דרבנן [14]. והתניא [15]: 'גרושה; אין לי אלא גרושה, חלוצה מנין? - תלמוד לומר 'ואשה’’!? מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

אמר אביי: קידש [16] – לוקה; בעל – לוקה: קידש לוקה משום 'לא יקח' (ויקרא כא יד) [17]; בעל לוקה משום 'לא יחלל' (ויקרא כא טו). רבא אמר: בעל לוקה [18]; לא בעל - אינו לוקה [19], משום דכתיב '(ויקרא כא יד - טו) לא יקח... ולא יחלל' מה טעם 'לא יקח'? משום 'לא יחלל'. ומודה אביי במחזיר גרושתו, שאם קידש ולא בעל - שאינו לוקה: (דברים כד ד: לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב) לקחתה להיות לו לאשה [אחרי אשר הטמאה כי תועבה הוא לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה] [20] אמר רחמנא, והא ליכא [21]; מודה רבא בכהן גדול באלמנה [22] שאם בעל ולא קידש – שלוקה [23]: 'ולא יחלל זרעו בעמיו' אמר רחמנא, והרי הוא חילל; [24] ושניהם מודים במחזיר גרושתו [25] שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה: דרך ליקוחין אסרה תורה [26].

רבי יהודה אומר: בת גר זכר כבת חלל: תניא: 'רבי יהודה אומר: בת גר זכר כבת חלל זכר; והדין נותן: מה חלל שבא מטפה כשרה - בתו פסולה [27], גר שבא מטפה פסולה - אינו דין שבתו פסולה!? מה לחלל שכן יצירתו בעבירה [28]! כהן גדול באלמנה יוכיח, שאין יצירתו בעבירה - בתו פסולה! מה לכהן גדול באלמנה? שכן ביאתו בעבירה [29]!? חלל [30] יוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שאינן ברוב הקהל [31] - אף אני אביא את הגר, שאינו ברוב הקהל [32] ובתו פסולה. מה להצד השוה שבהן שכן יש בהם צד עבירה! לא תימא 'כהן גדול באלמנה יוכיח', אלא אימא 'מצרי ראשון [33] יוכיח: מה למצרי ראשון שכן אינו ראוי לבא בקהל [34]! חלל יוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שאינן ברוב קהל [35] ובתו פסולה - אף אני אביא את הגר, שאינו ברוב קהל [36], ובתו פסולה. מה להצד השוה שבהן שכן פוסלים בביאתם [37] - [38]!?' ורבי יהודה? גר נמי פוסל בביאתו, ומייתי לה במה הצד מהאי דינא [39].

רבי אליעזר בן יעקב אומר [ישראל שנשא גיורת - בתו כשירה לכהונה, ו]גר [גר שנשא בת ישראל - בתו כשירה לכהונה, אבל גר שנשא גיורת - בתו פסולה לכהונה: אחד גר ואחד עבדים משוחררים - אפילו עד עשרה דורות - עד שתהא אמו מישראל]: תניא: רבי שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה, שנאמר (במדבר לא יח) וכל הטף בנשים [אשר לא ידעו משכב זכר] החיו לכם'; והלא פינחס היה עמהם [40]! ורבנן? 'החיו לכם' - לעבדים ולשפחות. וכולן - מקרא אחד דרשו: (יחזקאל מד כב: ו)אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל [והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו]; רבי יהודה סבר: עד דאית כל זרע [41] מישראל; רבי אליעזר בן יעקב סבר: 'מזרע' - ואפילו מקצת זרע [42]; רבי יוסי סבר: מי שנזרעו בישראל [43]; רבי שמעון בן יוחי סבר: מי שנזרעו בתוליה בישראל [44]. [45]

אמר ליה רב נחמן לרבא:


עמוד ב

האי קרא (יחזקאל מד כב)- רישא בכהן גדול [46] וסיפא [47] בכהן הדיוט [48]. אמר ליה: אִין? וכתב קרא הכי [49]? אמר ליה: אִין, דכתיב (שמואל א ג ג) ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' [אשר שם ארון אלקים]; והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד!? [50] אלא [51]: נר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' [52], ושמואל שוכב במקומו [53]. [וכן:] (יחזקאל מד כב: ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל,) והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו' מכהן – אִין [54], מישראל לא [55]? - הכי קאמר: 'מכהן יקחו': משאַר כהנים יקחו [56]. תניא נמי הכי: ’’מכהן יקחו': משאַר כהנים יקחו. רבי יהודה אומר: מן המשיאים לכהונה [57] יקחו [58]'. רבי יהודה לטעמיה, דאמר [59]: בת גר זכר כבת חלל זכר: כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאי אתה נושא בתו [60] - אי אתה נושא אלמנתו.

רבי יוסי אומר: אף גר שנשא גיורת: אמר רב המנונא משמיה דעולא: הלכה כרבי יוסי; וכן אמר רבה בר בר חנה: הלכה כרבי יוסי; ומיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סילסול [61] בעצמן כרבי אליעזר בן יעקב. אמר רב נחמן: אמר לי הונא: בא לימלך - מורים לו כרבי אליעזר בן יעקב; נשא [62] - אין מוציאים אותה ממנו כרבי יוסי.

משנה: האומר "בני זה ממזר' [63] - אינו נאמן [64]; ואפילו שניהם [65] מודים על העובר שבמעיה ממזר הוא [66] - אינם נאמנים [67]. רבי יהודה אומר: נאמנים [68].

גמרא: מאי ואפילו שניהם? 'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא איהו [69], דלא קים ליה [70], אלא אפילו איהי - דקים לה - לא מהימנא [71]; ולא מיבעיא היכא דאית ליה חזקה דכשרות [72] דלא מהימני, אלא אפילו עובר נמי - דלית ליה חזקה דכשרות - לא מהימני.

רבי יהודה אומר: נאמנים: כדתניא: ’[דברים כא,יז: כי את הבכר בן השנואה] יכיר [לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכֹרה] - יכירנו לאחרים; מכאן אמר רבי יהודה: נאמן אדם לומר "זה בני בכור"; וכשם שנאמן אדם לומר "זה בני בכור" - כך נאמן אדם לומר "זה בן גרושה וזה בן חלוצה"; וחכמים אומרים: אינו נאמן [73]'.

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא: בשלמא לרבי יהודה, היינו דכתיב 'יכיר'; אלא לרבנן – 'יכיר' למה לי? בצריך הכירא [74]. [75] למאי הלכתא [76]? 'לתת לו פי שנים' [77]. פשיטא [78], למה לי קרא? מגו דאי בעי - מיתבא ליה [79] מתנה - מי לא יהבי ליה [80]? בנכסים שנפלו לאחר מיכן [81]. ולרבי מאיר, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם – 'יכיר' למה לי? שנפלו לו כשהוא גוסס [82]. תוספות ד"ה לא צריכא: ... לכן נ"ל דודאי גוסס דבריו קיימין והכא גבי מתנה היינו טעמא דמתנתו אינה כלום: משום דמסתמא גוסס אינו יכול לדבר אבל אם היה מדבר פשיטא דדבריו קיימין; והא דנקט 'גוסס' ולא נקט 'חולה שנשתתק' משום דמסתמא יתרפא, ואז יהא בידו להקנות אבל גוסס אין רגילות שיתרפא ;וחולה נמי שנשתתק והרכין בראשו - דבריו קיימין.


משנה: מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו, והלך הוא וקדשה: אם שלו קדמו - קידושיו קידושין [83], ואם של שלוחו קדמו - קידושיו קידושין; ואם אינו ידוע [84] -

הערות[עריכה]

  1. ^ ללקות כהן הבא עליה עוד משום 'זונה', שהרי נבעלה בעילת זנות מאסור לה
  2. ^ ואין כהן שני הבא עליה לוקה משום חללה
  3. ^ הוא או כהן אחר
  4. ^ שהרי אסורה לו משום 'זונה' שאינו נוהג אלא בכהונה
  5. ^ משום קידושין; ובביאה שלאחר קידושין הוא דקאמר 'לוקה שתים'
  6. ^ שחילל אותה
  7. ^ והוא הדין לכהן הדיוט בגרושה וחללה, דהא מיגמר גמירי מהדדי: מה כאן [בכהן גדול] זרעו חולין - אף להלן [בכהן הדיוט] זרעו חולין; הלכך בכהן הדיוט נמי איכא 'לא יחלל'.
  8. ^ משום חילול זרעו
  9. ^ דליכא חילול זרע, אבל היא נתחללה בהעראה, כדתנן ביבמות (נג,ב) 'אחד המערה ואחד הגומר – קנה', ולא חילק בין ביאה לביאה
  10. ^ בא על
  11. ^ אלמנה שהיא גרושה
  12. ^ משום אלמנה ומשום גרושה
  13. ^ ודאי 'שני שמות' דקתני - גרושה ואלמנה קאמר, ומיהו על כל אחת לוקה שתים משום 'לא יקח' ומשום 'לא יחלל'
  14. ^ על שם גרושה הוא חייב על כל חיובים התלוים בה, אבל על חלוצה לא, דחלוצה לאו דאורייתא אלא דרבנן
  15. ^ ספרא אמור פרשתא א פרק א הלכה ט; יבמות כד,א
  16. ^ כהן גדול או כהן הדיוט אחת מן הפסולות האמורות בענין
  17. ^ קידושין משמע שהן הקונים אותה
  18. ^ בעל אחר קידושין לוקה שתים
  19. ^ אפילו אחת
  20. ^ דכיון דקיחה הוא קידושין, 'להיות לו לאשה' - אישות של ביאה
  21. ^ ומודה אביי אף על גב דמחייב מלקות אקידושין באיסור כהונה - הכא הוא, דכל חד וחד לאו באנפי נפשיה, ולא תלה הכתוב את זה בזה בפירוש; אבל ישראל המחזיר גרושתו משנשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה - אף על גב דכתיב 'לא יוכל... לשוב לקחתה', דהיינו אזהרה שלא יקדשנה - מודה הוא דאינו לוקה עד שיבעל, דבהדיא תלה רחמנא קידושין בביאה
  22. ^ אף על גב דבעי באיסור כהונה תרתי - דוקא ביאה אחר קידושין הוא דבעי, דאקידושין לחודייהו לא לקי
  23. ^ מודה הוא שהבעילה אינה תלויה בקידושין
  24. ^ אף על פי שלדברי שניהם כהן בפסולה לו לוקה על ביאה בלא קידושין,
  25. ^ בישראל המחזיר גרושתו משנישאת
  26. ^ על הביאה לא פרט לאו, אלא על ידי ליקוחין, ד'לא יוכל לשוב לקחתה' כתיב
  27. ^ כדאמרן (לעיל עז,א): 'מקיש זרעו לו: מה הוא מחלל זרעו - אף בנו מחלל זרעו'
  28. ^ שנתעברה אמו באיסור, אבל עובד כוכבים בעובדת כוכבים - אין עיבורו באיסור
  29. ^ באלמנה זו, לפיכך בת הנולדה מהן פסולה לכהונה, שהרי יצירתה בעבירה - תאמר בגר שנשא ישראלית שביאתו בהיתר
  30. ^ שנשא ישראלית שאין ביאתו בעבירה
  31. ^ שחלוקין משאר קהל, שזה יצירתו בעבירה וזה ביאתו בעבירה
  32. ^ שבא מטפה פסולה
  33. ^ שנשא מצרית ראשונה, שאין יצירתו בעבירה, ולא ביאתו בעבירה
  34. ^ ובתו פסולה, דהא שניה היא, ורחמנא אמר 'דור שלישי'
  35. ^ שזה יצירתו בעבירה וזה אינו ראוי לבא בקהל
  36. ^ שבא מטפה פסולה
  37. ^ את אשה מן הכהונה, כדתניא לעיל בפירקין (עד,ב) בן תשע שנים ויום אחד, גר עמוני ומואבי כו'
  38. ^ תאמר בגר שאינו פוסל בביאתו
  39. ^ מה חלל שבא מטפה כשרה פוסל - גר שבא מטפה פסולה לא כל שכן וכו'
  40. ^ בין היוצאים למלחמת מדין שנאמר להם המקרא הזה
  41. ^ כלומר: כל עיקר הקרוי זרע, היינו מן האב, לאפוקי בת גר זכר
  42. ^ אפילו זרע כחוש כגון מן האם: גר שנשא ישראלית
  43. ^ שתהא הורתה בקדושה
  44. ^ שצמחו וגמרו בתוליה משבאה לכלל ישראל, דהיינו כשנעשית בת שלש גמרו בתוליה לביאה, שאם תבעל מכאן ואילך - אינן חוזרין; אבל קודם שלש - כל שעה הם חוזרין וצומחים ובאין; והכי דריש לקרא 'בתולות מזרע בית ישראל' בתוליה שלה יהו מזרע גידולי יהודי
  45. ^ הרי ארבע מחלוקת בדבר: לרבי יהודה בת גר זכר פסולה, ואפילו נשא ישראלית; לרבי אליעזר: אי איכא צד אחד ישראל – מכשיר, ומיהו גר וגיורת - בתו פסולה; ולרבי יוסי - אפילו גר שנשא גיורת - בתו כשרה, ומיהו הורתה ולידתה בקדושה בעי; ורבי שמעון: אפילו גיורת עצמה מכשיר, ובלבד שלא תהא ראויה לביאה בגיותה דתיפוק לה מכלל זונה.
  46. ^ דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו כי אם בתולות, והא ליתיה אלא בכהן גדול
  47. ^ דקאמר בתולות מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו
  48. ^ וקסלקא דעתא דהכי קאמר: שהיא אלמנה ממיוחס הראוי להשיא לכהונה, כדדריש ליה רבי יהודה לקמן: 'מן המשיאים לכהונה': ואלמנה שתהא מותרת לכהן לא משכחת לה אלא כהן הדיוט, והיכי מיפסק קרא ממילא!
  49. ^ בתמיה: דלא פריש ביה בהדיא דבגברא אחרינא בעי לאישתעויי
  50. ^ חדא מילתא משמע
  51. ^ ועל כרחך מפסקינן ליה
  52. ^ ו'היכל' - אנר קאי: שהמנורה היתה בהיכל משכן שילה
  53. ^ ושמואל שוכב במקומו, בבית משמר הלויים, שהיו שומרים את הבית; וכן תרגם יונתן: 'בעזרת ליואי'
  54. ^ אם היתה אלמנת כהן - תינשא לכהן
  55. ^ אלמנת ישראל לא, בתמיה: הרי לא הוזהר כהן הדיוט על אלמנה
  56. ^ לפרושי אתא דבכהן הדיוט קאי, והכי קאמר: והאלמנה אשר תהיה אלמנה אפילו מישראל - משאר כהנים שאינו כהן גדול יקחו אותם
  57. ^ אלמנת אדם שראוי להשיא בתו לכהונה
  58. ^ למעוטי אלמנת גר
  59. ^ דאמר לעיל דאיירי יחזקאל אסמכתא בבת גר זכר, דכתיב 'מזרע בית ישראל' - כל זרע בהאי קרא, אורי לן אסמכתא דפוסל אשה בביאתו
  60. ^ כגון גר שפירשתי לך כבר
  61. ^ מעלה
  62. ^ בת גר וגיורת
  63. ^ שנולד לו מחייבי כריתות
  64. ^ דקרוב הוא אצלו, ואינו כשר להעיד עליו
  65. ^ האב והאם
  66. ^ שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר
  67. ^ ובגמרא פריך: מאי 'אפילו'? מאי רבותא דסיפא מדרישא?
  68. ^ ארישא נמי פליג; בגמרא יליף טעמא
  69. ^ האב
  70. ^ אם ממנו נתעברה או מאחר
  71. ^ דלא מיפסל אלא בעדות גמורה
  72. ^ כגון רישא שכבר יצא לאויר העולם ועד הנה הוחזק בחזקת כשר
  73. ^ אפסולא קיימי, אבל לענין בכור לא פליגי
  74. ^ קרא - לבכור הוא דאתא, וכגון שבא ממדינת הים ולא הוחזק לנו בבכור, אלא על פי אביו
  75. ^ ופרכינן:
  76. ^ אשמעינן קרא דאביו נאמן עליו
  77. ^ ליטול פי שנים
  78. ^ דנאמן
  79. ^ כולהו נכסי יהיב ליה
  80. ^ מהימן נמי למיתבינהו ניהליה בדיבורו, בתורת בכורה
  81. ^ לאחר שאמר לפנינו "בכור הוא" נפלו לו, והוא רוצה לילך לדרך רחוקה, ומעיד עליו שאם יפלו נכסים של אב או אחד ממורישים לפניו בחייו - יטול זה בהן חלק בכורה; דלהכי אי לאו דאשמעינן קרא - ליכא 'מיגו דאי בעי למיתבינהו', דהשתא לא מצי יהיב, דאין אדם מקנה דשלא בא לעלום, והשתא שקיל להו בתורת ירושה
  82. ^ לאחר שהעיד כך - אהני ליה: שאם יפלו לו נכסים כשהוא גוסס - שיטול זה בהן חלק בכורה, ואי לאו דהימניה קרא לאב להכירו - משום מגו לא זכה בהן, דמודה רבי מאיר באומר "נכסים שיבואו לי כשאהיה גוסס נתונים לך" שלא אמר כלום, הואיל ובשעה שבאים לעולם - לאו בר מתנה הוא; ולהכי נקט 'כשהוא גוסס' ולא נקט 'לאחר מיתה', דהנהו - אפילו בתורת בכורה לא מהני ליה דבוריה, דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, והיינו 'ראוי': שכשמת עדיין לא היה מוחזק בהן, אבל ראויין לבא לו, ורחמנא אמר (דברים כא יז) 'בכל אשר ימצא לו'
  83. ^ דבטליה לשליחותיה דשליח
  84. ^ איזה קדם