ביאור:בבלי קידושין דף לג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
'מפני שיבה תקום והדרת', 'תקום והדרת פני זקן'; ומדלא כתב הכי - שמע מינה חד הוא.
אמר מר: יכול יהדרנו בממון [1]? - תלמוד לומר: תקום והדרת: מה קימה שאין בה חסרון כיס - אף הידור שאין בו חסרון כיס; וקימה לית בה חסרון כיס? מי לא עסקינן דקא נקיב מרגניתא אדהכי והכי קאים מקמיה ובטיל ממלאכתו [2]? אלא אקיש קימה להידור: מה הידור שאין בו ביטול [3] - אף קימה שאין בה ביטול; ואקיש נמי הידור לקימה: מה קימה שאין בה חסרון כיס [4] - אף הידור שאין בו חסרון כיס [5]; מכאן אמרו: אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתם. ולא? והתנן [בכורים פ"ג מ"ג]: כל בעלי אומניות עומדים מפניהם [6] ושואלים בשלומם ואומרים להם "אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום". אמר רבי יוחנן: מפניהם עומדים, מפני תלמידי חכמים אין עומדים. אמר רבי יוסי בר אבין: בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי מפניהם עומדים - מפני תלמידי חכמים אין עומדים. ודלמא שאני התם דאם כן אתה מכשילן לעתיד לבא? [7]
אמר מר: יכול יעמוד מפניו מבית הכסא ומבית המרחץ - ולא? והא רבי חייא הוה יתיב בי מסחותא [8], וחליף ואזיל רבי שמעון בר רבי, ולא קם מקמיה, ואיקפד, ואתא אמר ליה לאבוה: שני חומשים שניתי לו בספר תהלים [9] ולא עמד מפני! ותו: בר קפרא - ואמרי לה רבי שמואל בר רבי יוסי - הוה יתיב בי מסחותא; על ואזיל רבי שמעון בר רבי, ולא קם מקמיה, ואיקפד, ואתא, אמר ליה לאבוה: שני שלישי שליש [10] שניתי לו בתורת כהנים [11] ולא עמד מפני! ואמר לו: שמא בהן יושב ומהרהר [12]?'; טעמא - דבהן יושב ומהרהר, הא לאו הכי לא! לא קשיא: הא בבתי גואי [13], הא [14] בבתי בראי [15]; הכי נמי מסתברא [16], דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא. דילמא לאונסיה שאני [17].
יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו - אטו ברשיעי עסקינן [18]!? אלא 'יכול יעצים עיניו - מקמי דלימטיה זמן חיובא [19], דכי מטא זמן חיובא - הא לא חזי ליה, דקאים מקמיה? - תלמוד לומר: 'תקום ויראת' [20].
תנא: איזוהי קימה שיש בה הידור [21]? הוי אומר זה ארבע אמות. אמר אביי: לא אמרן אלא ברבו שאינו מובהק, אבל ברבו המובהק - מלא עיניו. אביי - מכי הוה חזי ליה לאודניה דחמרא דרב יוסף דאתי - הוה קאים. אביי הוה רכיב חמרא, וקא מסגי אגודא דנהר סגיא; יתיב רב משרשיא ורבנן באידך גיסא [22] ולא קמו מקמיה. אמר להו: ולאו רב מובהק אנא [23]? אמרו ליה: לאו אדעתין [24].
רבי שמעון בן אלעזר אומר: מנין לזקן שלא יטריח? תלמוד לומר: 'זקן ויראת: אמר אביי: נקטינן: דאי מקיף [25] – חיי [26]. אביי מקיף. רבי זירא מקיף.
רבינא הוה יתיב קמיה דרבי ירמיה מדיפתי; חלף ההוא גברא קמיה ולא מיכסי רישא; אמר: כמה חציף הא גברא! אמר ליה: דלמא ממתא מחסיא ניהו, דגיסי בה רבנן [27]. [28]
איסי בן יהודה אומר: 'מפני שיבה תקום' - ואפילו כל שיבה במשמע: אמר רבי יוחנן: הלכה כאיסי בן יהודה. רבי יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי [זקני הגויים], אמר: כמה הרפתקי [29] עדו עלייהו [30] דהני!
רבא מיקם - לא קאי; הידור - עבד להו. אביי יהיב ידא לסבי [31]. רבא משדר שלוחיה [32]. רב נחמן משדר גוזאי [33]אמר: אי לאו תורה - כמה נחמן בר אבא איכא בשוקא [34]! [35]
אמר רבי אייבו אמר רבי ינאי:
אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית, כדי שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים [36]. מיתיבי: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: מנין לזקן שלא יטריח? תלמוד לומר: 'זקן ויראת’’, ואי אמרת שחרית וערבית בלבד - אמאי לא ניטרח [37]? חיובא הוא [38], אלא - לאו כולי יומא? לא, לעולם שחרית וערבית בלבד, ואפילו הכי כמה דאפשר ליה לא ניטרח.
אמר רבי אלעזר: כל תלמיד חכם שאין עומד מפני רבו - נקרא רשע, ואינו מאריך ימים, ותלמודו משתכח, שנאמר (קהלת ח יג) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים [39]; מורא זו - איני יודע מהו? כשהוא אומר (ויקרא יט לב: מפני שיבה תקום והדרת פני זקן) ויראת מאלהיך [אני ה’] - הרי מורא זו קימה. ואימא מוראת רִבִּית [40] ומוראת משקלות [41]? רבי אלעזר - פני פני גמר [42].
איבעיא להו: בנו והוא רבו [43] - מהו לעמוד מפני אביו? תא שמע, דאמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! קום מקמי אבוך [44]! שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוה, דאפילו מר שמואל נמי קאים מקמיה. אלא מאי קאמר ליה [45]? הכי קאמר ליה: זימנין דאתי מאחורי - קום את מקמיה, ולא תיחוש ליקרא דידי.
איבעיא להו: בנו והוא רבו - מהו שיעמוד אביו מפניו? תא שמע דאמר רבי יהושע בן לוי: אני איני כדי לעמוד מפני בני [46], אלא משום כבוד בית נשיא. טעמא דאנא רביה, הא איהו רבאי - קאימנא מקמיה! הכי קאמר [47]: 'אני איני כדי לעמוד מפני בני - ואפילו הוא רבאי, דהא אנא אבוה [48], אלא משום כבוד בית נשיא.'
איבעיא להו: [49] רכוב - כמהלך דמי [50] או לא [51]? אמר אביי: תא שמע [52]: 'טמא יושב תחת האילן וטהור עומד – טמא; טמא עומד תחת האילן וטהור יושב – טהור; ואם ישב הטמא - הטהור טמא [53]; וכן באבן המנוגעת [54]; ואמר רב נחמן בר כהן: זאת אומרת [55] רכוב כמהלך דמי [56]. שמע מינה.
איבעיא להו: מהו לעמוד מפני ספר תורה [57]? רבי חלקיה ורבי סימון ורבי אלעזר אמרי: קל וחומר: מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן? רבי אלעי ורבי יעקב בר זבדי הוו יתבי; חליף ואזיל רבי שמעון בר אבא, וקמו מקמיה. אמר להו: חדא דאתון חכימי ואנא חבר, ועוד: כלום תורה עומדת מפני לומדיה [58]? [59] סבר לה כרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה. לייט עלה אביי [60]. (שמות לג ח: והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו) והביטו אחרי משה עד בואו האהלה; רבי אמי ורבי יצחק נפחא: חד אמר לגנאי וחד אמר לשבח: מאן דאמר לגנאי – כדאיתא [61]; מאן דאמר לשבח - אמר חזקיה: אמר לי רבי חנינא בריה דרבי אבהו אמר רבי אבהו אמר רבי אבדימי דמן חיפא: חכם עובר - עומד מלפניו ארבע אמות [62], וכיון שעבר ארבע אמות – יושב [63]; אב בית דין עובר - עומד מלפניו מלא עיניו, וכיון שעבר ארבע אמות – יושב; נשיא עובר - עומד מלפניו מלא עיניו, ואינו יושב עד שישב במקומו, שנאמר והביטו אחרי משה עד בואו האהלה [64].
כל מצות עשה שהזמן גרמא [נשים פטורות]: תנו רבנן [תוספתא קידושין פ"א ה"י [ליברמן]]: 'איזוהי 'מצות עשה שהזמן גרמא'? סוכה ולולב שופר וציצית
הערות
[עריכה]- ^ כדכתיב (ויקרא יט טו) 'לא תהדר פני גדול', דמשמע בממון, וכגון 'ודל לא תהדר בריבו' (שמות כג ג)
- ^ כלומר: מי לא משמע נמי אפילו נוקב מרגניתא - שאומנות יקרה היא - ומצריך ליה למיקם, ואף על גב דבטל ממלאכתו ואיכא חסרון כיס
- ^ שאין בו ביטול מלאכה, דאין לשון הידור אלא נשיאות פנים, או בממון או בכיבוד דברים, ואין במשמעו ביטול מלאכה
- ^ דהא אוקימנא דבשאין בה ביטול מלאכה עסקינן, ותו לא שייך בה חסרון כיס
- ^ ועל כרחיך לא נכתב הידור אלא לדרוש כדאמרן: למעוטי עמידה מרחוק, ולמעוטי בית המרחץ כדאמרן
- ^ במביאי בכורים קאי, כשעוברים בתוך ירושלים
- ^ שלא יביאו עוד, שיאמרו: נבזים אנו בעיניהם; ולאו משום חיבוב מצוה הוה; ואילו בני אדם הניכרים חשובים בעיר ועסוקים במצות - לא הוה למיקם מקמייהו!
- ^ מרחץ, כדמתרגמינן 'וירחץ' (בראשית מג לא) = 'ואסחי'
- ^ שני חמישיות של ספר שניתי לו מדרש אגדותיו
- ^ שני חלקים של שליש הספר
- ^ ספר ויקרא שניתי לו ברייתא של מדרש הספר
- ^ וטרוד היה ולא הבין בעברך לפניו
- ^ מקום שבני אדם עומדים ערומים
- ^ דרבי שמעון ברבי
- ^ מקום שעומדים לבושים, דהתם מקום הידור הוא
- ^ דרבי שמעון ברבי - בבתי בראי, מדקאמר ליה 'בהן יושב ומהרהר'
- ^ פעמים שהוא טרוד ומעיין בשמועתיה לפני כניסתו למרחץ; ועל כן היא שגורה בפיו, ולבו ומעיין בה בבית המרחץ
- ^ בתמיה: למה לי קרא אם ראה ועצם עיניו - הרי עבר על 'תקום והדרת'
- ^ בארבע אמותיו כדלקמן (עמוד ב)
- ^ יש לך לירא מן היוצר היודע מחשבותיך, שאתה מבקש תחבולות להפטר ממצותו
- ^ כבוד ונשיאות פנים, שדבר הניכר הוא שבשבילו עמד
- ^ הנהר מפסיק ביניהם
- ^ ואף על פי שאתם רחוקים יותר מארבע אמות - איבעי לכו למיקם
- ^ לא נזכרנו לעמוד, שהיינו טרודים
- ^ מסבב דרך אחרת שלא לעבור לפני הצבור
- ^ מאריך ימים
- ^ תמיד רגילים אצלם, ולבם גס בחכמים כאילו הם מהם
- ^ 'גיסי' - בלע"ז פריבי"ץ [משוחררים, כמו 'לבו גס בה’]
- ^ מקראות וצרות וראו נסים הרבה ומופתים
- ^ עברו עליהם
- ^ פושט ידו לזקנים כל כמה שעוברים אצלו, ונשענין עליו
- ^ היה שולח שלוחיו לפשוט להן יד, אבל הוא עצמו - לא
- ^ סריסים שהיו תמיד לפניו, לפי שהיה שר: חתן הנשיא ואב בית דין - היו רגילין לעמוד לפניו משרתים: להכות ולכוף מאן דלא ציית דינא; וכשהיו זקנים עוברים לפניו - היה שולח הנך סריסים להחזיק בידם, אבל הוא עצמו – לא, שלא לזלזל בתורתו, ד
- ^ הלכך אין חשיבותי בשביל עצמי, אלא בשביל תורה
- ^ ואית דמפרשי: אביי יהיב ידא לסבי מכבד עצמו בזקנים ופושט להם ידו שישען הוא עליהם; רבא משדר שלוחיה שיצאו לקראתו לכבודו, וכן רב נחמן; - וליתא! דכל היכא דגרסינן 'יהיב ידא' - להשען אחרים עליו קאמר, ולא להשען הוא על אחרים, כדאמר בפרק קמא דיומא (ט,ב): ריש לקיש הוה סחי בירדנא, אתא רבה בר בר חנה יהיב ליה ידא: שישען רבי שמעון בן לקיש עליו, ויצא לשפת הנהר.
- ^ שהרי פני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית; הלכך מי שעומד מפני רבו שחרית אינו רשאי לעמוד מפניו אלא ערבית(Note:'ושננתם' מלשון שן. ומנחה לא? אולי רמז שגם אז צ)
- ^ מאי טרחא איכא
- ^ אורחא דמילתא הוא
- ^ 'וטוב לא יהיה לרשע': אין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב) 'כי לקח טוב [נתתי לכם תורתי אל תעזבו]’, אלמא תלמודו משתכח [’אל תעזבו’], 'ולא יאריך ימים' אלא 'כצל'; מה טעם? - לפי ש'אינו ירא מלפני ה'; ומורא זו קימה היא, כדמפרש ואזיל
- ^ דגבי רבית נמי כתיב: (ויקרא כה לו) 'אל תקח מאתו וגו' ויראת'
- ^ וכן גבי משקלות (דברים כה טו) אבן שלמה וצדק וכו'
- ^ כתיב הכא 'מלפני' וכתיב התם (ויקרא יט לב) 'מפני שיבה'
- ^ הבן רבו של אביו
- ^ ואף על גב דרב יהודה - רביה דרב יחזקאל אבוה הוה, כדאמרינן (לעיל לב,א): אבא לא תתנייא הכי
- ^ אמאי צריך לאזהוריה - אי לאו למילף מינה הוראה בעלמא: דאף על פי שהוא רבו - חייב לעמוד מפניו
- ^ קא סלקא דעתן דהכי קאמר: אני רבו של בני, ולא הייתי כדי לעמוד מפניו אלא מפני שנתחתן בנשיא; ומדקאמר "אני איני כדי" - שמע מינה דאילו היה כדי - שהיה תלמידו הוה ליה למיקם
- ^ כלומר
- ^ 'איני כדי' דקאמר - לאו משום גדולת תורה הוא, אלא מפני שהוא אביו קאמר: דאין אב כדי לעמוד מפני הבן
- ^ רבו
- ^ וצריך לעמוד מפניו
- ^ או לאו כמהלך דמי, אלא כיושב, דבתריה דידיה אזלינן - והא קא יתיב
- ^ הכי גרסינן להך ברייתא בתורת כהנים [ספרי תזריע פרשתא ה פרק יב הלכה יד]
- ^ דישיבת טהור לא מהני מידי אלא ישיבת טמא; ויליף לה מקרא, דאין מצורע מטמא טהור הנכנס עמו לאהל אלא אם כן יושב המצורע; ורישא דברייתא הכי איתא: 'מחוץ למחנה מושבו' (ויקרא יג מו): מושבו טמא; מכאן אמרו: הטמא יושב תחת האילן כו'
- ^ ואדם נושאה תחת האילן, וטהור יושב תחת האילן - לא נטמא הטהור עד שישב נושא האבן; ואם ישב נושא האבן - נטמא הטהור ואפילו הוא עומד
- ^ מדקתני וכן באבן המנוגעת
- ^ דלאו בתריה דידיה אזלינן, אלא בתר בהמה הנושאתו, דהא הכא: לא בתר אבן אזלינן אלא בתר אדם הנושאה אזלינן, דאי בתרה דידה אזלינן - אפילו לא ישב נושאה נטמא הטהור, דהא איהי מיתב יתבא בחיקו או בכתיפו של זה הנושאה
- ^ מי מיחייב למיקם או לא
- ^ בתמיה
- ^ לפי שעסוקים בדבר הלכה היו - קרי להו לדידהו 'תורה' עצמה, ולדידיה קרי 'לומדיה'.
- ^ אהך דרבי אלעזר: כל מאן דציית ליה
- ^ משום דדבר מגונה הוא - לא רצה לפרסמה, והרי הוא מפורש במדרש רבי תנחומא: ראו כמה עבים שוקיו כמה צוארו שמן הכל משלנו
- ^ משמתחיל ליכנס לתוך ארבע אמות
- ^ ואינו יושב עד שיעבור הימנו ארבע אמות השניות
- ^ ומשה נשיא היה