ביאור:בבלי קידושין דף סט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
'האומר לשפחתו [1] "הרי את בת חורין [2], וולדך עבד" - הולד כמותה [3], דברי רבי יוסי הגלילי; וחכמים אומרים: דבריו קיימים, משום שנאמר (שמות כא ד: אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות) האשה וילדיה תהיה לאדוניה [והוא יצא בגפו]’. מאי תלמודא [4]? אמר רבא: [5] אדרבי יוסי הגלילי [6].
משנה:
רבי טרפון אומר: יכולין ממזרין ליטהר [7]; כיצד? ממזר שנשא שפחה - הולד עבד [8]; שיחררו - נמצא הבן בן חורין [9].
רבי אליעזר אומר: הרי זה עבד ממזר [10].
גמרא: איבעיא להו: רבי טרפון לכתחילה קאמר [11] או דיעבד קאמר [12]? תא שמע: אמרו לו לרבי טרפון: טיהרת את הזכרים [13] ולא טיהרת את הנקיבות [14]! [15] ואי אמרת לכתחילה קאמר [16] - [17] ממזרת נמי תינסיב לעבדא! עבד [18] אין לו חייס [19]. תא שמע דאושפזיכניה דרבי שמלאי - ממזר הוה, ואמר ליה: "אי אקדמתך - טהרתינהו לבנך [20]": אי אמרת בשלמא לכתחילה – שפיר [21], אלא אי אמרת דיעבד - מאי ניהו [22]? [23] דמנסיב ליה עצה ואמר ליה 'זיל גנוב ואיזדבן בעבד עברי' [24]. [25] ובשני דרבי שמלאי עבד עברי מי הוה? והאמר מר [26]: אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג [27]? אלא לאו שמע מינה רבי טרפון לכתחילה קאמר? שמע מינה. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון.
רבי אליעזר אומר הרי זה עבד ממזר: אמר רבי אלעזר: מאי טעמיה דרבי אליעזר? - דאמר קרא (דברים כג ג: לא יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא) לו [בקהל ה’] [28]: הלך אחר פסולו. ורבנן? ההוא בישראל שנשא ממזרת; סלקא דעתך אמינא 'למשפחותם לבית אבותם' [בהרבה מקומות, לדוגמא: במדבר א,ב: שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם] כתיב, אתא 'לו' – אפקיה. ורבי אליעזר? לאו אף על גב דכתב 'למשפחותם לבית אבותם' אתא 'לו' אפקיה? הכא נמי: אף על גבי דכתיב (שמות כא ד: אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות) האשה וילדיה תהיה לאדניה [והוא יצא בגפו] [שהולד עבד, ובדרך כלל לעבד אין ייחוס לאביו], אתא 'לו' אפקיה [שאינו הולך רק לפי עבדותו, אלא גם לפי אביו להיפסל]. ורבנן? כל ולד במעי שפחה כנענית - כולד במעי בהמה דמי [29].
הדרן עלך 'האומר'
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-[עריכה]
קידושין פרק רביעי 'עשרה יוחסים'
משנה: עשרה יוחסים עלו מבבל [30]: כהני לויי ישראלי חללי [31], גירי וחרורי [32] ממזירי נתיני [33], שתוקי ואסופי [34]; כהני לויי וישראלי - מותרין לבא זה בזה; לויי ישראלי חללי גירי וחרורי - מותרין לבא זה בזה [35]; גירי וחרורי ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי - כולם מותרין לבא זה בזה [36]. ואלו הם 'שתוקי': - כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו [37]; 'אסופי' - כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא אמו. אבא שאול היה קורא לשתוקי 'בדוקי' [38].
גמרא: עשרה יוחסים עלו מבבל: מאי איריא דתני עלו מבבל? ניתני 'הלכו לארץ ישראל'? מילתא אגב אורחיה קא משמע לן [39], כדתניא: ’[דברים יז,ח: כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך] וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך [בו] - מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוה מכל הארצות'. בשלמא בית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל [40], היינו דכתיב
'דברי ריבות בשעריך, וקמת ועלית' [41]; אלא ארץ ישראל גבוה מכל ארצות מנלן? דכתיב (ירמיהו כג ז) לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים [42] כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון [43] ומכל הארצות אשר הדחתים שם [וישבו על אדמתם] [44]. מאי איריא דתני 'עלו מבבל'? נתני 'עלו לארץ ישראל'? מסייע ליה [45] לרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה [46].
איתמר: אביי אמר: עלו - מאיליהם תנן; ורבא אמר: 'העלום' [47] תנן; וקמיפלגי בדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: 'לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה'; אביי לית ליה דרבי אלעזר, רבא אית ליה דרבי אלעזר. איבעית אימא דכולי עלמא אית להו דרבי אלעזר, והכא בהא קא מיפלגי: מר סבר אפרושי אפרושינהו [48], ומנפשייהו סליקו [49], ומר סבר: בעל כרחייהו אסוקינהו.
בשלמא למאן דאמר עלו [50] - היינו דאמר רב יהודה אמר שמואל: 'כל ארצות עיסה [51] [52] לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל' [53] [54]; אלא למאן דאמר 'העלום [55]' - [56] מידע ידעינהו [57]!? נהי דידעי לההוא דרא - לדרא אחריני לא ידעי.
בשלמא למאן דאמר 'עלו' - היינו דכתיב (עזרא ח טו) ואקבצם אל הנהר הבא על אהוה ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם [58] ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם [59]; אלא למאן דאמר 'העלום' - הא מיזהר זהירי [60]!? נהי דאיזהור בפסולים - בכשירים לא איזדהור.
כהני לויי וישראלי: מנלן דסליקו? דכתיב: (עזרא ב ע) וישבו הכהנים והלוים ומן העם והמשוררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל ישראל בעריהם.
חללי גירי וחרורי: חללי מנלן [דסליקו]? דתניא: רבי יוסי אומר: גדולה חזקה [61], שנאמר (נחמיה ז סג) ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם [62] אלה בקשו כתבם המתייחשים [63] ולא נמצאו, ויגואלו מן הכהונה; [64] ויאמר הַתִּרְשָתָא [65] להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים [66]; [67]! ואמר להם: הרי אתם בחזקתכם [68]: במה הייתם אוכלים בגולה? בקדשי הגבול [69]? אף כאן נמי בקדשי הגבול [70].
ולמאן דאמר [71] 'מעלים מתרומה ליוחסין [72]', הני דאכול בתרומה [73] אתו לאסוקינהו [74]? שאני התם דריע חזקתייהו [75]. ואלא [76] מאי גדולה חזקה [77]? דמעיקרא אכול בתרומה דרבנן [78], ולבסוף אכול בתרומה דאורייתא [79]. ואיבעית אימא: לעולם השתא נמי בדרבנן אכול [80], בדאורייתא לא אכול [81], וכי מסקינן מתרומה ליוחסין – מדאורייתא, מדרבנן לא מסקינן.
אי הכי מאי גדולה חזקה? דמעיקרא ליכא למיגזר משום תרומה דאורייתא [82]; לבסוף - אף על גב דאיכא למיגזר משום תרומה דאורייתא - בדרבנן אכול, בדאורייתא לא אכול. והכתיב (נחמיה ז סה) ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים [עד עמוד כהן לאורים ותומים]’ - בקדש הקדשים הוא דלא יאכל, הא כל מידי ניכול!? הכי קאמר: לא מידי דמיקרי 'קדש' ולא מידי דמיקרי 'קדשים'; לא מידי דמיקרי 'קדש' דכתיב (ויקרא כב י) וכל זר לא יאכל קדש [תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש] [83], ולא מידי דמיקרי 'קדשים' דאמר קרא (ויקרא כב יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל [84], ואמר מר: 'במורם מן הקדשים [85]
הערות[עריכה]
- ^ מעוברת
- ^ בגט שחרור זה
- ^ משוחרר, כדיליף בסיפא, שנאמר 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה': בזמן שהאשה לאדוניה - הולד שתלד לאדוניה, אין האשה לאדוניה - אין הולד לאדוניה
- ^ היכא שמעינן מהאי קרא דבריו קיימין
- ^ האי קרא
- ^ קאי: ולדה כמוה משום שנאמר כו'
- ^ מפסול זרעם שלא יהו בניהם ממזרים
- ^ ואין ממזר דהא ולדה כמוה
- ^ ומותר בישראלית
- ^ בגמרא יליף לה טעמא
- ^ 'ממזר נושא שפחה' דקסבר דכי כתיב 'לא יהיה קדש' (דברים כג יח) - בישראל כשר כתיב, ולא בממזר
- ^ 'ממזר שנשא שפחה', אבל לכתחילה לא ישא, דהא ישראל הוא, וקרינא ביה 'לא יהיה קדש' דמתרגמינן 'לא יסב גברא וגו', דשפחה הרי היא כבהמה, וביאוֹתיהָ הפקר וקדישוּת
- ^ שילכו למקום שאין מכירין ויאמר "עבד אני" ונושא שפחה, ואין מוחה בידו
- ^ אין דרך אשה לגלות ממקומה ולבקש תחבולות לינשא בסתר, מאחר שיש מוחין בידה
- ^ אלמא רבי טרפון - דיעבד קאמר:
- ^ דאי לכתחילה
- ^ כיון דאין מוחין בידה
- ^ כנעני
- ^ אינו מתיחס אחר אביו, דכתיב (בראשית כב) 'עם החמור' - עם הדומה לחמור, כבהמה שאין הולד כרוך אחרי האב; הילכך אי מינסבא לעבדא - לא מהני מידי
- ^ אם הייתי מכירך קודם שנשאת אשה הייתי משיאך עצה לטהר בניך
- ^ שהיה אומר לו ליקח שפחה
- ^ מאי הוה אמר ליה? איסורא לא היה מינסיב עצה למיעבד
- ^ ומשני:
- ^ ותהא שפחה מותרת לך, דמכרוהו בית דין - רבו מוסר לו שפחה כנענית, ולא מוכר עצמו; ולהכי נקט 'זיל גנוב'
- ^ והוא הדין נמי מצי לאקשויי: מי שרי לאנסובי עצה למיגנב? אלא מקשיא אחרת סלקיה: דאי הוה מקשי ליה הא - הוה מצי ליה לשנויי, אלא דאמר ליה "מכור עצמך לעבד עברי", וכרבי אליעזר, דאמר בפרק קמא (לעיל יד,ב) זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית.
- ^ במסכת ערכין
- ^ דמצי למקרי ביה עד שנת היובל יעבוד עמך
- ^ דור אחריו הוא מושך, דהכי משמע: דור עשירי לא יבא, אפילו אין בו צד ממזרות אלא מאותו
- ^ שאין מתייחס אחר אביו כלל
- ^ כשעלו בני הגולה; ובגמרא מפרש לה דאשמועינן שמשפחות שבבבל מיוחסות הן, שהפריש עזרא כל הפסולין משם והוליכן עמו
- ^ כהנים חללין שנולדו מפסולי כהונה
- ^ משוחררי
- ^ גבעונים שמלו בימי יהושע, ואמרינן ביבמות (עח,ב) דוד גזר עליהם
- ^ מפרש להו ואזיל איזוהי שתוקי כו'
- ^ אבל כהנים בחללי גירי וחרורי – לא, שחללה בלאו, וגיורת ומשוחררת - בחזקת זונה
- ^ דקסבר 'קהל גרים לא איקרי קהל', ולא הוזהרו ממזרים לבא בקהל גרים; אבל לויים ישראלים - בממזרי לא; ושתוקי ואסופי - ספק ממזרים הם, ומותרים להתערב בממזרים, כדאמר בגמרא (לקמן עג,א) 'בקהל ודאי - הוא דלא יבא, בקהל ספק יבא'
- ^ וכשקורא פלוני "אבא" אמו משתקתו
- ^ בגמרא מפרש ליה
- ^ על פי דרכו: שהיה הולך ומדבר דבריו ליוחסין - השמיענו ולמדנו דבר חדש בלישנא דנקט, ולמדנו עוד ממנו דארץ ישראל גבוה מבבל
- ^ דשמעת מינה דהא בארץ ישראל משתעי קרא
- ^ מכאן שהמקדש גבוה מכל ארץ ישראל, דכל צדדיה סתם, וכתב 'ועלית'
- ^ פסוק ח
- ^ דהיינו בבל
- ^ וכתיב 'אשר העלה'
- ^ דנקט תנא דידן לישנא יתירא - לאשמועינן
- ^ שכל עצמו של עזרא - לנקות את בבל נתכוון, לפי שראה אותם שנתערבו בהן, וראה שהיו חכמי הדור עולין עמו ואין עוד בבבל שיתעסק: לבדוק בהן לייחסן - עמד והפריש פסוליהן, והוליכן עמו; והדור שראו הפרשתם - הכירו בהם, ולא חשש שיתערבו בהן אלו הפסולין העולים; ולדורות הבאים נמי: כיון דאמר מר (לקמן עו,ב) 'לשכת הגזית היתה שם ששם היו יושבים מייחסי כהונה ולויה בכל יום' - מיזהר זהירי בפסולי
- ^ על כרחם
- ^ ומתוך שהופרשו - הכירו בהם אנשי מקומם וידעו שלא יתערבו עוד בהם
- ^ לארץ ישראל שלא יכירו בהם
- ^ שעלו מאיליהם ולא הכירו בהם העולים עמהם כל כך
- ^ 'עיסה': ספק עירובין, כעיסה זו שמערבין בה שאור מים וקמח מלח וסובין
- ^ 'כל הארצות עיסה': פסולת אצל ארץ ישראל, לפי שבני ארץ ישראל עסוקין לבדוק ביוחסים, לפי שהכהנים מצויים שם
- ^ שעזרא הפרישם ויצא משם
- ^ ספק יחוס הוא אצל בבל, שנעשית בבל כסולת נקיה, ובני ארץ ישראל לא הכירום כל כך, ויש שנדבקו עמהם
- ^ תנן
- ^ הואיל ובעל כרחם העלום עם אלו - יצא קול פסול עליהם
- ^ והכל ידעו בפסולן, ונזהרו בהם כל העולים
- ^ מי היה ומי לא היה
- ^ לא ידע עזרא מי עלה עמו ומי לא עלה עמו, וסבור שהיו שם לוים כשרים, ולא מצא ראויים לעבודה, אלא [הלויים שעלו] - מאותן שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם, ואמרו 'איך נשיר את שיר ה' וגו' במזמור על נהרות בבל (תהלים קלז ד): שאמר להם נבוכדנצר 'שירו לנו משיר ציון' (תהלים קלז ג) - עמדו וקצצו בהונות ידיהם בשיניהם, ואמרו לו 'איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר'; 'לא נשיר' לא נאמר אלא 'איך נשיר': אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות; מאותן עלו, ומן הכשרים לא מצא, לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה; והעולים בירושלים היו בעוני, ובטורח המלאכה, ובאימת כל סביבותיה; והנך לויי דקתני מתניתין - מהנך דלא חזו לעבודה היו
- ^ יודע היה מי עלה ומי לא עלה
- ^ יש לסמוך עליה יפה
- ^ פסוק סד
- ^ כתב יחוסם
- ^ פסוק סה
- ^ נחמיה בן חכליה קרוי כן בספר עזרא; ובגמרת ירושלמי נמצא שעל שם שהיה משקה למלך היה צריך לשתות קודם, שלא יחשדוהו שמא הטיל סם המות במשקה המלך, התירו לו יין של עובדי כוכבים לשתות; לכך נקרא הַתִּרְ-שָתָא
- ^ כאדם שאומר לחבירו: עד שיבא משיח; דאורים ותומים לא היו בבית שני
- ^ מדכתיב 'מקדש הקדשים' שמעינן דלא אסירי בתרומה אלא מקדשי המקדש
- ^ אמר להם: תרומה איני יכול לאסור עליכם מפני חזקתכם שהוחזקתם בבבל לאכלה
- ^ תרומה הנאכלת בכל מקום
- ^ אלמא מדכתיב 'ויגואלו' שמע מינה נתחללו מן הכהונה, והיינו חללים
- ^ במסכת כתובות (כד,ב)
- ^ הרואה כהן אוכל בתרומה במקומו - אין צריך לבדוק אחריו ביוחסין, ונושא כהן בתו
- ^ כיון דאכלי בתרומה
- ^ ואמאי לא חש לה נחמיה דלא לאסוקינהו
- ^ לא איצטריך למיחש להאי, דכיון דשאר כהנים אוכלים בקדשי המקדש והם נגואלו מהם - הורע חזקתם ויש בהם היכר, ולא אתי לאסוקינהו
- ^ כיון דליכא למגזר מידי
- ^ דאמר רבי יוסי; מאי רבותא? לא היה לו לומר אלא 'מנין לחזקה כו' מדקאמר 'גדולה' - רבותא אשמועינן, דאף על גב דאיכא צד איסור השתא טפי מעיקרא - סמכינן עלה
- ^ תרומת חוץ לארץ
- ^ משבאו לארץ
- ^ דאכול כדמעיקרא ומאי נינהו תרומת פירות וירק
- ^ דגן ותירוש ויצהר לא אכול
- ^ תרומת הארץ, דלא הואי גבייהו
- ^ כל אותו הענין מדבר בתרומה, ולא בקדשים, דכתיב 'ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים' [ויקקרא כב,ז]; וליכא לאוקמי אלא בתרומה, שמחוסר כפורים מותר בה
- ^ חזה ושוק של שלמים, דאשכחן דאיקרי קדשים
- ^ חזה ושוק