ביאור:בבלי קידושין דף סט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'האומר לשפחתו [1] "הרי את בת חורין [2], וולדך עבד" - הולד כמותה [3], דברי רבי יוסי הגלילי; וחכמים אומרים: דבריו קיימים, משום שנאמר (שמות כא ד: אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות) האשה וילדיה תהיה לאדוניה [והוא יצא בגפו]’. מאי תלמודא [4]? אמר רבא: [5] אדרבי יוסי הגלילי [6].


משנה: רבי טרפון אומר: יכולין ממזרין ליטהר [7]; כיצד? ממזר שנשא שפחה - הולד עבד [8]; שיחררו - נמצא הבן בן חורין [9]. רבי אליעזר אומר: הרי זה עבד ממזר [10].

גמרא: איבעיא להו: רבי טרפון לכתחילה קאמר [11] או דיעבד קאמר [12]? תא שמע: אמרו לו לרבי טרפון: טיהרת את הזכרים [13] ולא טיהרת את הנקיבות [14]! [15] ואי אמרת לכתחילה קאמר [16] - [17] ממזרת נמי תינסיב לעבדא! עבד [18] אין לו חייס [19]. תא שמע דאושפזיכניה דרבי שמלאי - ממזר הוה, ואמר ליה: "אי אקדמתך - טהרתינהו לבנך [20]": אי אמרת בשלמא לכתחילה – שפיר [21], אלא אי אמרת דיעבד - מאי ניהו [22]? [23] דמנסיב ליה עצה ואמר ליה 'זיל גנוב ואיזדבן בעבד עברי' [24]. [25] ובשני דרבי שמלאי עבד עברי מי הוה? והאמר מר [26]: אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג [27]? אלא לאו שמע מינה רבי טרפון לכתחילה קאמר? שמע מינה. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון.

רבי אליעזר אומר הרי זה עבד ממזר: אמר רבי אלעזר: מאי טעמיה דרבי אליעזר? - דאמר קרא (דברים כג ג: לא יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא) לו [בקהל ה’] [28]: הלך אחר פסולו. ורבנן? ההוא בישראל שנשא ממזרת; סלקא דעתך אמינא 'למשפחותם לבית אבותם' [בהרבה מקומות, לדוגמא: במדבר א,ב: שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם] כתיב, אתא 'לו' – אפקיה. ורבי אליעזר? לאו אף על גב דכתב 'למשפחותם לבית אבותם' אתא 'לו' אפקיה? הכא נמי: אף על גבי דכתיב (שמות כא ד: אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות) האשה וילדיה תהיה לאדניה [והוא יצא בגפו] [שהולד עבד, ובדרך כלל לעבד אין ייחוס לאביו], אתא 'לו' אפקיה [שאינו הולך רק לפי עבדותו, אלא גם לפי אביו להיפסל]. ורבנן? כל ולד במעי שפחה כנענית - כולד במעי בהמה דמי [29].

הדרן עלך 'האומר'

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-[עריכה]


קידושין פרק רביעי 'עשרה יוחסים'

משנה: עשרה יוחסים עלו מבבל [30]: כהני לויי ישראלי חללי [31], גירי וחרורי [32] ממזירי נתיני [33], שתוקי ואסופי [34]; כהני לויי וישראלי - מותרין לבא זה בזה; לויי ישראלי חללי גירי וחרורי - מותרין לבא זה בזה [35]; גירי וחרורי ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי - כולם מותרין לבא זה בזה [36]. ואלו הם 'שתוקי': - כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו [37]; 'אסופי' - כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא אמו. אבא שאול היה קורא לשתוקי 'בדוקי' [38].

גמרא: עשרה יוחסים עלו מבבל: מאי איריא דתני עלו מבבל? ניתני 'הלכו לארץ ישראל'? מילתא אגב אורחיה קא משמע לן [39], כדתניא: ’[דברים יז,ח: כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך] וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך [בו] - מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוה מכל הארצות'. בשלמא בית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל [40], היינו דכתיב


עמוד ב

'דברי ריבות בשעריך, וקמת ועלית' [41]; אלא ארץ ישראל גבוה מכל ארצות מנלן? דכתיב (ירמיהו כג ז) לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים [42] כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון [43] ומכל הארצות אשר הדחתים שם [וישבו על אדמתם] [44]. מאי איריא דתני 'עלו מבבל'? נתני 'עלו לארץ ישראל'? מסייע ליה [45] לרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה [46].

איתמר: אביי אמר: עלו - מאיליהם תנן; ורבא אמר: 'העלום' [47] תנן; וקמיפלגי בדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: 'לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה'; אביי לית ליה דרבי אלעזר, רבא אית ליה דרבי אלעזר. איבעית אימא דכולי עלמא אית להו דרבי אלעזר, והכא בהא קא מיפלגי: מר סבר אפרושי אפרושינהו [48], ומנפשייהו סליקו [49], ומר סבר: בעל כרחייהו אסוקינהו.

בשלמא למאן דאמר עלו [50] - היינו דאמר רב יהודה אמר שמואל: 'כל ארצות עיסה [51] [52] לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל' [53] [54]; אלא למאן דאמר 'העלום [55]' - [56] מידע ידעינהו [57]!? נהי דידעי לההוא דרא - לדרא אחריני לא ידעי.

בשלמא למאן דאמר 'עלו' - היינו דכתיב (עזרא ח טו) ואקבצם אל הנהר הבא על אהוה ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם [58] ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם [59]; אלא למאן דאמר 'העלום' - הא מיזהר זהירי [60]!? נהי דאיזהור בפסולים - בכשירים לא איזדהור.

כהני לויי וישראלי: מנלן דסליקו? דכתיב: (עזרא ב ע) וישבו הכהנים והלוים ומן העם והמשוררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל ישראל בעריהם.

חללי גירי וחרורי: חללי מנלן [דסליקו]? דתניא: רבי יוסי אומר: גדולה חזקה [61], שנאמר (נחמיה ז סג) ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם [62] אלה בקשו כתבם המתייחשים [63] ולא נמצאו, ויגואלו מן הכהונה; [64] ויאמר הַתִּרְשָתָא [65] להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים [66]; [67]! ואמר להם: הרי אתם בחזקתכם [68]: במה הייתם אוכלים בגולה? בקדשי הגבול [69]? אף כאן נמי בקדשי הגבול [70].

ולמאן דאמר [71] 'מעלים מתרומה ליוחסין [72]', הני דאכול בתרומה [73] אתו לאסוקינהו [74]? שאני התם דריע חזקתייהו [75]. ואלא [76] מאי גדולה חזקה [77]? דמעיקרא אכול בתרומה דרבנן [78], ולבסוף אכול בתרומה דאורייתא [79]. ואיבעית אימא: לעולם השתא נמי בדרבנן אכול [80], בדאורייתא לא אכול [81], וכי מסקינן מתרומה ליוחסין – מדאורייתא, מדרבנן לא מסקינן.

אי הכי מאי גדולה חזקה? דמעיקרא ליכא למיגזר משום תרומה דאורייתא [82]; לבסוף - אף על גב דאיכא למיגזר משום תרומה דאורייתא - בדרבנן אכול, בדאורייתא לא אכול. והכתיב (נחמיה ז סה) ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים [עד עמוד כהן לאורים ותומים]’ - בקדש הקדשים הוא דלא יאכל, הא כל מידי ניכול!? הכי קאמר: לא מידי דמיקרי 'קדש' ולא מידי דמיקרי 'קדשים'; לא מידי דמיקרי 'קדש' דכתיב (ויקרא כב י) וכל זר לא יאכל קדש [תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש] [83], ולא מידי דמיקרי 'קדשים' דאמר קרא (ויקרא כב יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל [84], ואמר מר: 'במורם מן הקדשים [85]

הערות[עריכה]

  1. ^ מעוברת
  2. ^ בגט שחרור זה
  3. ^ משוחרר, כדיליף בסיפא, שנאמר 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה': בזמן שהאשה לאדוניה - הולד שתלד לאדוניה, אין האשה לאדוניה - אין הולד לאדוניה
  4. ^ היכא שמעינן מהאי קרא דבריו קיימין
  5. ^ האי קרא
  6. ^ קאי: ולדה כמוה משום שנאמר כו'
  7. ^ מפסול זרעם שלא יהו בניהם ממזרים
  8. ^ ואין ממזר דהא ולדה כמוה
  9. ^ ומותר בישראלית
  10. ^ בגמרא יליף לה טעמא
  11. ^ 'ממזר נושא שפחה' דקסבר דכי כתיב 'לא יהיה קדש' (דברים כג יח) - בישראל כשר כתיב, ולא בממזר
  12. ^ 'ממזר שנשא שפחה', אבל לכתחילה לא ישא, דהא ישראל הוא, וקרינא ביה 'לא יהיה קדש' דמתרגמינן 'לא יסב גברא וגו', דשפחה הרי היא כבהמה, וביאוֹתיהָ הפקר וקדישוּת
  13. ^ שילכו למקום שאין מכירין ויאמר "עבד אני" ונושא שפחה, ואין מוחה בידו
  14. ^ אין דרך אשה לגלות ממקומה ולבקש תחבולות לינשא בסתר, מאחר שיש מוחין בידה
  15. ^ אלמא רבי טרפון - דיעבד קאמר:
  16. ^ דאי לכתחילה
  17. ^ כיון דאין מוחין בידה
  18. ^ כנעני
  19. ^ אינו מתיחס אחר אביו, דכתיב (בראשית כב) 'עם החמור' - עם הדומה לחמור, כבהמה שאין הולד כרוך אחרי האב; הילכך אי מינסבא לעבדא - לא מהני מידי
  20. ^ אם הייתי מכירך קודם שנשאת אשה הייתי משיאך עצה לטהר בניך
  21. ^ שהיה אומר לו ליקח שפחה
  22. ^ מאי הוה אמר ליה? איסורא לא היה מינסיב עצה למיעבד
  23. ^ ומשני:
  24. ^ ותהא שפחה מותרת לך, דמכרוהו בית דין - רבו מוסר לו שפחה כנענית, ולא מוכר עצמו; ולהכי נקט 'זיל גנוב'
  25. ^ והוא הדין נמי מצי לאקשויי: מי שרי לאנסובי עצה למיגנב? אלא מקשיא אחרת סלקיה: דאי הוה מקשי ליה הא - הוה מצי ליה לשנויי, אלא דאמר ליה "מכור עצמך לעבד עברי", וכרבי אליעזר, דאמר בפרק קמא (לעיל יד,ב) זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית.
  26. ^ במסכת ערכין
  27. ^ דמצי למקרי ביה עד שנת היובל יעבוד עמך
  28. ^ דור אחריו הוא מושך, דהכי משמע: דור עשירי לא יבא, אפילו אין בו צד ממזרות אלא מאותו
  29. ^ שאין מתייחס אחר אביו כלל
  30. ^ כשעלו בני הגולה; ובגמרא מפרש לה דאשמועינן שמשפחות שבבבל מיוחסות הן, שהפריש עזרא כל הפסולין משם והוליכן עמו
  31. ^ כהנים חללין שנולדו מפסולי כהונה
  32. ^ משוחררי
  33. ^ גבעונים שמלו בימי יהושע, ואמרינן ביבמות (עח,ב) דוד גזר עליהם
  34. ^ מפרש להו ואזיל איזוהי שתוקי כו'
  35. ^ אבל כהנים בחללי גירי וחרורי – לא, שחללה בלאו, וגיורת ומשוחררת - בחזקת זונה
  36. ^ דקסבר 'קהל גרים לא איקרי קהל', ולא הוזהרו ממזרים לבא בקהל גרים; אבל לויים ישראלים - בממזרי לא; ושתוקי ואסופי - ספק ממזרים הם, ומותרים להתערב בממזרים, כדאמר בגמרא (לקמן עג,א) 'בקהל ודאי - הוא דלא יבא, בקהל ספק יבא'
  37. ^ וכשקורא פלוני "אבא" אמו משתקתו
  38. ^ בגמרא מפרש ליה
  39. ^ על פי דרכו: שהיה הולך ומדבר דבריו ליוחסין - השמיענו ולמדנו דבר חדש בלישנא דנקט, ולמדנו עוד ממנו דארץ ישראל גבוה מבבל
  40. ^ דשמעת מינה דהא בארץ ישראל משתעי קרא
  41. ^ מכאן שהמקדש גבוה מכל ארץ ישראל, דכל צדדיה סתם, וכתב 'ועלית'
  42. ^ פסוק ח
  43. ^ דהיינו בבל
  44. ^ וכתיב 'אשר העלה'
  45. ^ דנקט תנא דידן לישנא יתירא - לאשמועינן
  46. ^ שכל עצמו של עזרא - לנקות את בבל נתכוון, לפי שראה אותם שנתערבו בהן, וראה שהיו חכמי הדור עולין עמו ואין עוד בבבל שיתעסק: לבדוק בהן לייחסן - עמד והפריש פסוליהן, והוליכן עמו; והדור שראו הפרשתם - הכירו בהם, ולא חשש שיתערבו בהן אלו הפסולין העולים; ולדורות הבאים נמי: כיון דאמר מר (לקמן עו,ב) 'לשכת הגזית היתה שם ששם היו יושבים מייחסי כהונה ולויה בכל יום' - מיזהר זהירי בפסולי
  47. ^ על כרחם
  48. ^ ומתוך שהופרשו - הכירו בהם אנשי מקומם וידעו שלא יתערבו עוד בהם
  49. ^ לארץ ישראל שלא יכירו בהם
  50. ^ שעלו מאיליהם ולא הכירו בהם העולים עמהם כל כך
  51. ^ 'עיסה': ספק עירובין, כעיסה זו שמערבין בה שאור מים וקמח מלח וסובין
  52. ^ 'כל הארצות עיסה': פסולת אצל ארץ ישראל, לפי שבני ארץ ישראל עסוקין לבדוק ביוחסים, לפי שהכהנים מצויים שם
  53. ^ שעזרא הפרישם ויצא משם
  54. ^ ספק יחוס הוא אצל בבל, שנעשית בבל כסולת נקיה, ובני ארץ ישראל לא הכירום כל כך, ויש שנדבקו עמהם
  55. ^ תנן
  56. ^ הואיל ובעל כרחם העלום עם אלו - יצא קול פסול עליהם
  57. ^ והכל ידעו בפסולן, ונזהרו בהם כל העולים
  58. ^ מי היה ומי לא היה
  59. ^ לא ידע עזרא מי עלה עמו ומי לא עלה עמו, וסבור שהיו שם לוים כשרים, ולא מצא ראויים לעבודה, אלא [הלויים שעלו] - מאותן שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם, ואמרו 'איך נשיר את שיר ה' וגו' במזמור על נהרות בבל (תהלים קלז ד): שאמר להם נבוכדנצר 'שירו לנו משיר ציון' (תהלים קלז ג) - עמדו וקצצו בהונות ידיהם בשיניהם, ואמרו לו 'איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר'; 'לא נשיר' לא נאמר אלא 'איך נשיר': אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות; מאותן עלו, ומן הכשרים לא מצא, לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה; והעולים בירושלים היו בעוני, ובטורח המלאכה, ובאימת כל סביבותיה; והנך לויי דקתני מתניתין - מהנך דלא חזו לעבודה היו
  60. ^ יודע היה מי עלה ומי לא עלה
  61. ^ יש לסמוך עליה יפה
  62. ^ פסוק סד
  63. ^ כתב יחוסם
  64. ^ פסוק סה
  65. ^ נחמיה בן חכליה קרוי כן בספר עזרא; ובגמרת ירושלמי נמצא שעל שם שהיה משקה למלך היה צריך לשתות קודם, שלא יחשדוהו שמא הטיל סם המות במשקה המלך, התירו לו יין של עובדי כוכבים לשתות; לכך נקרא הַתִּרְ-שָתָא
  66. ^ כאדם שאומר לחבירו: עד שיבא משיח; דאורים ותומים לא היו בבית שני
  67. ^ מדכתיב 'מקדש הקדשים' שמעינן דלא אסירי בתרומה אלא מקדשי המקדש
  68. ^ אמר להם: תרומה איני יכול לאסור עליכם מפני חזקתכם שהוחזקתם בבבל לאכלה
  69. ^ תרומה הנאכלת בכל מקום
  70. ^ אלמא מדכתיב 'ויגואלו' שמע מינה נתחללו מן הכהונה, והיינו חללים
  71. ^ במסכת כתובות (כד,ב)
  72. ^ הרואה כהן אוכל בתרומה במקומו - אין צריך לבדוק אחריו ביוחסין, ונושא כהן בתו
  73. ^ כיון דאכלי בתרומה
  74. ^ ואמאי לא חש לה נחמיה דלא לאסוקינהו
  75. ^ לא איצטריך למיחש להאי, דכיון דשאר כהנים אוכלים בקדשי המקדש והם נגואלו מהם - הורע חזקתם ויש בהם היכר, ולא אתי לאסוקינהו
  76. ^ כיון דליכא למגזר מידי
  77. ^ דאמר רבי יוסי; מאי רבותא? לא היה לו לומר אלא 'מנין לחזקה כו' מדקאמר 'גדולה' - רבותא אשמועינן, דאף על גב דאיכא צד איסור השתא טפי מעיקרא - סמכינן עלה
  78. ^ תרומת חוץ לארץ
  79. ^ משבאו לארץ
  80. ^ דאכול כדמעיקרא ומאי נינהו תרומת פירות וירק
  81. ^ דגן ותירוש ויצהר לא אכול
  82. ^ תרומת הארץ, דלא הואי גבייהו
  83. ^ כל אותו הענין מדבר בתרומה, ולא בקדשים, דכתיב 'ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים' [ויקקרא כב,ז]; וליכא לאוקמי אלא בתרומה, שמחוסר כפורים מותר בה
  84. ^ חזה ושוק של שלמים, דאשכחן דאיקרי קדשים
  85. ^ חזה ושוק