ביאור:בבלי קידושין דף עא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מטהר שבטים [1] - שבטו של לוי מטהר תחילה, שנאמר (מלאכי ג ג) וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזיקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה.
אמר רבי יהושע בן לוי: כסף מטהר ממזרים [2], שנאמר [3]וישב מצרף ומטהר כסף [4]; [5] מאי 'מגישי מנחה בצדקה'? אמר רבי יצחק: צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה [6].
גופא אמר רב יהודה אמר שמואל: כל ארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל: [7] בימי רבי בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל [8] אמר להן: קוצים אתם משימים לי בין עיני [9]? רצונכם - יטפל עמכם רבי חנינא בר חמא [10]; נטפל עמהם רבי חנינא בר חמא, אמר להם: כך מקובלני מרבי ישמעאל ברבי יוסי שאמר משום אביו: כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל. בימי רבי פנחס בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל; אמר להם לעבדיו: כשאני אומר שני דברים בבית המדרש - טלוני בעריסה ורוצו [11]. כי עייל, אמר להם: 'אין שחיטה לעוף מן התורה' [12]. אדיתבי וקמעייני בה - אמר להו 'כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל' נטלוהו בעריסה ורצו. רצו אחריו ולא הגיעוהו; ישבו ובדקו [13] עד שהגיעו לסכנה [14], ופירשו. אמר רבי יוחנן: היכלא [15]! בידינו היא [16] אבל מה אעשה שהרי גדולי הדור נטמעו בה. סבר לה כרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: משפחה שנטמעה נטמעה.
אמר אביי: אף אנן נמי תנינא [17]: משפחת בית הצריפה [18] היתה בעבר הירדן, וריחקה [19] בן ציון [20] בזרוע; עוד אחרת היתה וקירבה בן ציון בזרוע. כגון אלו אליהו בא [21] לטמא ולטהר לרחק ולקרב [22]; כגון אלו דידעין [23], אבל משפחה שנטמעה [24] – נטמעה. תאנא: עוד [25] אחרת היתה [26], ולא רצו חכמים לגלותה, אבל חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהן פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע.
אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע, כדתניא: הריני נזיר אם לא אגלה משפחות - יהיה נזיר ולא יגלה משפחות. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שם בן ארבע אותיות [27] - חכמים מוסרין אותו לתלמידיהן פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעמים בשבוע. אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע, דכתיב (שמות ג טו: ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבתיכם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם) זה שמי לעולם [וזה זכרי לדר דר] – 'לעלם' [28] כתיב.
רבא סבר למידרשיה בפירקא. אמר ליה ההוא סבא: 'לעלם' כתיב.
רבי אבינא רמי: כתיב [29] זה שמי וכתיב [30] זה זכרי? אמר הקב"ה: לא כשאני נכתב אני נקרא: נכתב אני ביו"ד ה"י, ונקרא באל"ף דל"ת [31]. תנו רבנן: 'בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם [32]; משרבו הפריצים [33] היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה [34], והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים [35].
תניא: אמר רבי טרפון: פעם אחת עליתי אחר אחי אמי [36] לדוכן [37], והטיתי אזני אצל כהן גדול, ושמעתי שהבליע שם בנעימת אחיו הכהנים. אמר רב יהודה אמר רב: שם בן ארבעים ושתים אותיות - אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו, ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו [38]; וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה - אהוב למעלה ונחמד למטה, ואימתו מוטלת על הבריות, ונוחל שני עולמים: העולם הזה והעולם הבא. אמר שמואל משמיה דסבא: בבל - בחזקת כשרה עומדת [39] עד שיודע לך במה נפסלה; שאר ארצות - בחזקת פסול הן עומדות עד שיודע לך במה נכשרה [40], ארץ ישראל: מוחזק לפסול – פסול, מוחזק לכשר – כשר. הא גופא קשיא: אמרת 'מוחזק לפסול – פסול', הא סתמא כשר! והדר תני 'מוחזק לכשר – כשר', הא סתמא – פסול!? אמר רב הונא בר תחליפא משמיה דרב: לא קשיא:
כאן להשיאו אשה [41], כאן להוציא אשה מידו [42]. אמר רב יוסף: כל שסיחתו בבבל [43] - משיאין לו אשה [44]; והאידנא דאיכא רמאי [45] – חיישינן.
זעירי הוה קא מישתמיט מיניה דרבי יוחנן דהוה אמר ליה: "נסיב ברתי" [46]; יומא חד הוו קאזלי באורחא, מטו לעורקמא דמיא, ארכביה לרבי יוחנן אכתפיה וקא מעבר ליה; אמר ליה: "אורייתן כשרה, בנתין לא כשרן [47]? מאי דעתיך [48]? אילימא מדתנן עשרה יוחסין עלו מבבל [49]? [במשנה כתוב גם] כהני לויי [וישראלים]’ - אטו כהני לויי וישראלי כולהו סליקו? כי היכי דאישתיור מהני [כהנים ולויים וישראלים] אישתיור נמי מהני [הפסולים]!". אישתמיטתיה [לרבי יוחנן] הא דאמר רבי אלעזר 'לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקייה ועלה'. עולא איקלע לפומבדיתא לבי רב יהודה, חזייה לרב יצחק בריה דרב יהודה דגדל ולא נסיב; אמר ליה: מאי טעמא לא קא מנסיב ליה מר איתתא לבריה? אמר ליה: מי ידענא מהיכא אנסיב [50]? אמר ליה: אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן? דילמא מהנך דכתיב (איכה ה יא) נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה? וכי תימא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר - ודילמא מהנך דכתיב בהו (עמוס ו ד) השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערסותם [ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק], ואמר רבי יוסי ברבי חנינא: אלו בני אדם המשתינים מים בפני מטותיהם ערומים, ומגדף בה רבי אבהו: אי הכי היינו דכתיב (עמוס ו ז) לכן עתה יגלו בראש גולים [וסר מִרְזַח סרוחים] משום דמשתינים מים בפני מטותיהם ערומים - 'יגלו בראש גולים'? אלא אמר רבי אבהו: אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה, ומדביקין מטותיהם זו בזו, ומחליפין נשותיהם זה לזה, ומסריחים ערסותם בשכבת זרע שאינה שלהם? אמר ליה: היכי נעביד? אמר ליה: זיל בתר שתיקותא [51] כי האי דבדקי בני מערבא: כי מינצו בי תרי בהדי הדדי - חזו הי מנייהו דקדים ושתיק אמרי 'האי מיוחס טפי' [52]. אמר רב: שתיקותיה דבבל - היינו יחוסא [53]. איני! והא איקלע רב לבי בר שפי חלא [54] [לבי שיחלא] ובדק בהו. מאי לאו – ביחסותא?! לא בשתיקותא: הכי קאמר להו: בדוקו אי שתקי אי לא שתקי.
אמר רב יהודה אמר רב: אם ראית שני בני אדם שמתגרים זה בזה שמץ פסול יש באחד מהן ואין מניחין אותו [55] לידבק אחד בחבירו [56]. אמר רבי יהושע בן לוי: אם ראית שתי משפחות המתגרות זו בזו - שמץ פסול יש באחת מהן, ואין מניחין אותה לידבק בחברתה.
אמר רב פפא סבא משמיה דרב: בבל – בריאה [57], מישון – מיתה [58], מדי – חולה [59], עילם – גוססת [60]; ומה בין חולין לגוססין? רוב חולין לחיים, רוב גוססים למיתה.
עד היכן היא בבל [61]? [62]? רב אמר: עד נהר עזק; ושמואל אמר: עד נהר יואני.
לעיל בדיגלת [63] עד היכא [64]? רב אמר: עד בגדא ואוונא [65], ושמואל אמר: עד מושכני [66]. - ולא מושכני בכלל? והאמר רבי חייא בר אבא אמר שמואל: מושכני הרי היא כגולה [67] ליוחסין? אלא עד מושכני - ומושכני בכלל.
לתחתית בדיגלת [68] עד היכא [69]? אמר רב שמואל: עד אפמייא תתאה [70]. תרתי אפמייא הויין [71] חדא עיליתא [72] וחדא תתייתא [73] חדא כשירה [74] וחדא פסולה [75], ובין חדא לחדא פרסה, וקא קפדי אהדדי, ואפילו נורא לא מושלי אהדדי [76]. וסימניך דפסולתא [77]: הא דמישתעיא מֵישָנִית [78].
לעיל בפרת [79] עד היכא [80]? רב אמר: עד אקרא דתולבקני, ושמואל אמר: עד גישרא דבי פרת [81]; ורבי יוחנן אמר: עד מעברת דגיזמא. לייט אביי ואיתימא רב יוסף אדרב [82]. אדרב לייט, אדשמואל לא לייט [83]? אלא: לייט אדרב, וכל שכן אדשמואל. ואיבעית אימא: לעולם אדרב לייט, אדשמואל לא לייט [84], [85] וגישרא דבי פרת [86] לתתאיה הוה קאי [87].
הערות
[עריכה]- ^ מיחסם
- ^ המטומעים בישראל מחמת ממונם והוא גורם להם שיטהרו: שלעתיד לבא אין הקב"ה מבדילם, מאחר שנדבקו בהם משפחות ישראל הרבה
- ^ שם
- ^ אותם שנטמעו מחמת עשרם
- ^ וסיפיה דקרא והיו לה' מגישי מנחה בצדקה;
- ^ צדקתו של הקב"ה היא שאינו מבדילם, אלא הואיל שנטמעו נטמעו; ורבי יהושע בן לוי סבירא ליה האי 'מטהר' לאו מבדיל פסוליהן קאמר, אלא מטהרם ומכשירם כולם
- ^ 'עיסה': כעיסה שהיא מעורבת; ובשם ר' משה מרומא"ט שמעתי: עיסה: כפסולת ענבים שנסחט משקה שלהם.
- ^ להחזיק משפחות ארץ ישראל מיוחסות, ולבדוק אחר משפחות בבל כל הבאים לישא משם אשה
- ^ משום דרבי ממשפחת בבל היה מבני בניו של הלל שעלה וקיבל נשיאותו של בני בתירא
- ^ להשיבכם דבר
- ^ שלא יפשפשו אחר דבריו ויהא צריך לגלות משפחות, והוא היה זקן ולא היה יכול לרוץ
- ^ דבר שהוא תימה להם ולא גלה להם טעמו כדי שיהו טרודים בסברא הראשונה, ולא יחזרו אחר טעם השניה עד שיפטר מהם; וטעם דאין שחיטה לעוף מן התורה – ב'שחיטת חולין' (כז,ב) יליף מ'ושפך את דמו' - בשפיכה בעלמא
- ^ במשפחות א"י לברר את דבריו
- ^ לפסול משפחות אנשי זרוע שיהרגום
- ^ שבועה בהיכלו של מקום
- ^ לגלות פסול משפחות ארץ ישראל
- ^ דכל משפחה שנטמעה נטמעה, דאין להפרישה ולהרחיקה ולברר ספק מטמעיהם: מי נטמע מי לא נטמע, אלא יניחום והם ספק והם כשרים לעתיד לבא
- ^ שם המשפחה
- ^ הכריז שהן פסולין
- ^ אדם חשוב ואיש זרוע
- ^ לעתיד לבא
- ^ דכתיב (מלאכי ג) 'והשיב לב אבות על בנים': זה מבני בניו של זה
- ^ שהכל מחזיקים אותם בפסולים שנתקרבו בזרוע
- ^ מחמת שלא נודע פסולה
- ^ משפחה
- ^ לבד אותה שקרבה בן ציון
- ^ קריאתו וכתיבתו ופירושו
- ^ להעלים
- ^ שם
- ^ שם
- ^ מדלא כתיב 'שמי וזכרי' משמע שלמדוֹ שני שמות, ואמר לו: זה שמי מיוחד, ובזה השני אני נזכר
- ^ שם בן שתים עשרה ובן ארבעים ושתים לא פירשו לנו
- ^ המשתמשין בו
- ^ לברך בו העם במקדש לאחר עבודת ציבור של תמיד של שחר
- ^ אותן שלא היו בקיאין בו, ומברכין בשם בן ארבע אותיות, כשהיו מושכין את קולם בנעימה - היו אלו ממהרים להבליע את השם בן י"ב, ולא היה נשמע לרבים מקול נעימות חביריהם בנעימת ביסום קול שקורין 'טרוף' [אולי: טרוֹפּ]
- ^ שהיה כהן, ורבי טרפון היה כהן: בתוספתא דכתובות (פ"ה) מעשה ברבי טרפון שקדש שלש מאות נשים בשני בצורת כדי להאכילם תרומה
- ^ לברך ברכת כהנים
- ^ לנטור איבה, שמא ישתמש בו להנקם
- ^ במשפחה שאתה בא ליבדק בה
- ^ צריך אתה לבדוק אחר המשפחה, כמו שאמרה משנתינו (לקמן עו,א): ארבע אמהות שהן שמנה
- ^ סתמא בעי בדיקה
- ^ שנשא כבר מסתמא לא מפקינן
- ^ שמספר בלשון אנשי בבל
- ^ דמחזקינן ליה מבבל
- ^ שמלמדים שיחת בבל להחזיקו במיוחסים
- ^ ולא היה חפץ בה, מפני שהיא מארץ ישראל והוא היה מבבל
- ^ תלמידי אתה ותורתי כשירה לך ובתי אינך חפץ
- ^ שאתה מחזיק בבבל במיוחסים
- ^ וכו' [רשימת הפסולים שעלו] וסבור אתה שעלו כל הפסולין
- ^ איזו אשה מיוחסת
- ^ שאל לך משפחה שתקנית
- ^ שסתם בני מריבה - הם פסולין: שמתוך פסולן שהיו פורשים מהם - נטרו איבה והחזיקו במריבה
- ^ ומיוחסת דבבל - היינו שתיקותא: מתוך שהם שתקנים - הוחזקו במיוחסים; אם כן הבא לבדוק בבבל - אינו בודק אלא בשתיקה: לבדוק בשתקנים
- ^ שם האיש: 'שופה' = חומץ, כמו השופה יין לחבירו (בבא מציעא ס א)
- ^ מן השמים
- ^ לכך הטילו מן השמים מריבה ביניהן
- ^ מיוחסת ונקייה
- ^ ממזרים גמורים כולם
- ^ רובם כשרים ומיעוטן פסולין, כחולים הללו שרובן לחיים
- ^ רובן פסולין ומיעוטן כשרין
- ^ ליחס
- ^ לפי הענין נראה שבבל בין שני נהרות גדולים: חדקל ופרת מציעים אותה ביניהם: זה מן המזרח וזה מן המערב, ובאין ומושכין מן הדרום לצפון; וסופו של פרת שופך בחדקל; כל זה יש ללמוד; מכאן ארץ ישראל בדרומה של בבל, דכתיב (ירמיהו א יד) 'מצפון תפתח הרעה' כלומר: בבל בצפון. ופרת יורד מארץ ישראל לבבל, כדאמר בעלמא (שבת סה ב) 'מיטרא במערבא - סהדא רבה פרת'; וקא בעי גמרא: מה שבין שני הנהרות פשיטא לן דבבל היא, אלא משפת חדקל ולחוץ - עד היכן מתפשט רחבה של בבל
- ^ לצד דרום [לחדקל]
- ^ למדנו רחבה שבין שני הנהרות, ועוד להלן מחדקל עד נהר עזק, וצריכין לידע: ארכה כמה
- ^ מקומות הם, סמוכות זה לזה, וחדקל מפסיק ביניהן
- ^ מוסיף בארכה לדרום
- ^ פומבדיתא קרוי 'גולה' בראש השנה (כג,ב)
- ^ לצפון, ועל שפת חדקל במזרחה של בבל
- ^ עד היכן אורכה משוך לצפון
- ^ התחתונה
- ^ לפי ששתים היו
- ^ זו עליונה
- ^ וזו תחתונה; דרך משיכת הנהר ויחוס של בבל עד התחתונה - ולא היא בכלל
- ^ העליונה
- ^ התחתונה
- ^ כדי שלא יהו רגילים אצלם שלא להתחתן בם
- ^ וסימן זה יהא בידך שלא תטעה אי זו פסולה
- ^ הך דמשתעי בלשון מישן, שהיא קרובה למישן, ואמר לעיל 'מישן מיתה'
- ^ על שפת פרת במערבה של בבל
- ^ עד היכן ארכה משוך לדרום
- ^ שמואל היה מוסיף
- ^ כל שיסמוך על זה שאין יחוסה של בבל משוך כל כך
- ^ בתמיה: והרי הוא מוסיף
- ^ דכי אמרה שמואל למילתיה פוחת היה ולא מוסיף
- ^ ובימי שמואל
- ^ היה הגשר
- ^ למטה מאקרא דתולבקני