ביאור:בבלי קידושין דף לה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ולרבי יוחנן בן ברוקא דאמר: 'על שניהם הוא אומר: (בראשית א כב) ויברך אותם אלהים [לאמר] פרו ורבו [ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ]’ - מאי איכא למימר? משום דהוה תלמוד תורה ופדיון הבן [1] שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.
ולרבי יוחנן בן ברוקא [2] נמי ניהוו פריה ורביה ומורא שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין? צריכי [3]: דאי כתב רחמנא 'מורא' ולא כתב 'פריה ורביה' - הוה אמינא: 'וכבשוה' (בראשית א כח: ויברך אתם אלקים ויאמר להם אלקים: פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ) אמר רחמנא; איש, דדרכו לכבש [4] – אִין; אשה, דאין דרכה לכבש [5] – לא [6]; ואי כתב פריה ורביה ולא כתב מורא - הוה אמינא: איש, דסיפק בידו לעשות [7] – אִין; אשה, דאין סיפק בידה לעשות – לא; וכיון דאין סיפק בידה לעשות - לא תתחייב כלל [8]! צריכא. הניחא [9] למאן דאמר 'שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין' אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר [10]? אמר רבא: פפונאי [11] ידעי לה לטעמא דהא מילתא - ומנו? - רב אחא בר יעקב [12];: אמר קרא (שמות יג ט) והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך [כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים] - [13] הוקשה כל התורה כולה לתפילין: מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות - אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. [14]
ומדמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות [15] - מכלל [16] דמצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות. הניחא למאן דאמר: תפילין מצות עשה שהזמן גרמא, אלא למאן דאמר תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא [17] [18] - מאי איכא למימר? [19] מאן שמעת ליה דאמר תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא? - רבי מאיר [20] וסבר לה [21] [מצה והקהל] שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. [22] ולרבי יהודה, דאמר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין [23], [24] ותפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא – מאי איכא למימר [25]? משום דהואי מצה, שמחה [26], והקהל - שלשה כתובים הבאים כאחד, ושלשה כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.
וכל מצות לא תעשה [בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא - אחד האנשים ואחד הנשים חייבין, חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים]:
מנהני מילי?
אמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: אמר קרא (במדבר ה ו: דבר אל בני ישראל) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם [למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההוא] - השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה [27];
דבי רבי אליעזר תנא [28] אמר קרא (שמות כא א: ואלה המשפטים) אשר תשים לפניהם; השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה.
דבי חזקיה תנא: אמר קרא (שמות כא כט: ואם שור נגח הוא מתמל שלשם, והועד בבעליו ולא ישמרנו) והמית איש או אשה [השור יסקל וגם בעליו יומת]; השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה [29].
וצריכא: דאי אשמעינן הך קמייתא [30] - משום כפרה חס רחמנא עלה, אבל דינין – אימא: איש, דבר משא ומתן – אִין, אשה – לא! ואי אשמועינן הא - משום דחיותה היא [31] אבל כופר [32] אימא:
איש, דבר מצות – אִין, אשה – לא; ואי אשמעינן הא - משום דאיכא איבוד נשמה [33] חס רחמנא עלה, אבל הנך תרתי אימא לא! צריכא.
[וכל מצות לא תעשה - בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא - אחד האנשים ואחד הנשים חייבין] חוץ מבל תקיף ובל תשחית [ובל תטמא למתים] [34]: בשלמא בל תטמא למתים, דכתיב (ויקרא כא א: ויאמר ה' אל משה) אמור אל הכהנים בני אהרן [ואמרת אלהם: לנפש לא יטמא בעמיו] - בני אהרן ולא בנות אהרן; אלא בל תקיף ובל תשחית מנלן? דכתיב (ויקרא יט כז) לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך; כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה, והני נשי - הואיל ולא איתנהו בהשחתה - ליתנהו בהקפה. ומנלן דלא איתנהו בהשחתה? איבעית אימא סברא: דהא לא אית להו זקן! ואיבעית אימא קרא: דאמר קרא (ויקרא יט כז) 'לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך': מדשני קרא בדיבוריה, דאם כן ניכתוב רחמנא 'פאת זקנכם', מאי 'זקנך'? זקנך - ולא זקן אשתך [35].
ולא? והתניא: זקן אשה והסריס שהעלו שער - הרי הן כזקן לכל דבריהם - מאי? לאו להשחתה? אמר אביי: 'להשחתה' - לא מצית אמרת, דיליף 'פאת' 'פאת' מבני אהרן [36]: מה להלן נשים פטורות - אף כאן נשים פטורות; ואי סבירא לן דכי כתב בני אהרן אכוליה ענינא כתיב נישתוק קרא מיניה [37] ותיתי [38] בקל וחומר [39] ואנא אמינא: ומה כהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות - בני אהרן ולא בנות אהרן, ישראל לא כל שכן! אי לאו גזירה שוה הוה אמינא הפסק הענין [40] - השתא נמי נימא הפסיק הענין, ואי משום גזירה שוה - מיבעי ליה [41] לכדתניא [בפרשת כהנים כתיב]: (ויקרא כא ה: לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם) לא יגלחו [ובבשרם לא ישרטו שרטת]; יכול גילחו במספריים יהיה חייב? תלמוד לומר: 'לא תשחית'; יכול לקטו במלקט [42] וברהיטני [43] יהא חייב? תלמוד לומר: 'לא יגלחו' [44]; הא כיצד? גילוח שיש בה השחתה, הוי אומר זה תער'. אם כן [45] ניכתוב קרא 'את שבזקנך' [46]; מאי 'פאת זקנך'? שמע מינה תרתי [47]. ואלא הא דתניא זקן האשה והסריס שהעלו שער הרי הן כזקן לכל דבריהם - למאי הלכתא? אמר מר זוטרא: לטומאת נגעים [48]. טומאת נגעים? בהדיא כתיבא [49]: (ויקרא יג כט) ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן? אלא אמר מר זוטרא: לטהרת נגעים [50]. טהרת נגעים? נמי פשיטא: כיון דבת טומאה היא - בת טהרה היא!? איצטריך : סלקא דעתך אמינא לצדדים כתיב 'איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן' [51] הדר אתאן לאיש [52]? - קא משמע לן [53].
איסי תני: אף 'בל יקרחו' נשים פטורות. מאי טעמא דאיסי? דדריש הכי: (דברים יד א) בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת [54] כי עם קדוש אתה לה' אלהיך [ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה]; בנים ולא בנות לקרחה [55]; אתה אומר לקרחה? או אינו אלא [56] לגדידה [57]? כשהוא אומר [58] 'כי עם קדוש אתה לה' אלהיך' [59] - הרי גדידה אמור [לאסור נשים]; הא מה אני מקיים 'בנים - ולא בנות'? לקרחה [שאינן אסורות בקרחה]. ומה ראית לרבות את הגדידה ולהוציא את הקרחה? מרבה אני את הגדידה, שישנה במקום השער ושלא במקום שער, ומוציא אני את הקרחה, שאינה אלא במקום שער.' ואימא 'בנים ולא בנות' - בין לקרחה בין לגדידה, וכי כתב 'כי עם קדוש אתה לה' אלהיך' - בשריטה הוא דכתיב? <ref>וקא סלקא דעתן שריטה וגדידה תרתי נינהו: חד ביד וחד בכלי; ואף על גב דשריטה בהאי ענינא לא כתיב, כיון דדמיא לגדידה - כתבה הכא, ולא תימא 'אף היא נשים פטורות': כתיב 'כי עם קדוש' לרבויי! והכי שפיר טפי, ולאו לסרוסי קרא, דהא 'בנים - ולא בנות' - גבי גדידה כתיב, ומיניה סליק. קסבר איסי שריטה וגדידה
הערות[עריכה]
- ^ דילפינן לעיל בפירקין (כט,א) נשים פטורות מלפדות בניהם, דכתיב 'תיפדה תפדה'
- ^ דאמר חיובא בפריה ורביה כתיב בנשים - היכי יליף תו שאר מצות עשה שלא הזמן גרמא לחיוב ממורא?
- ^ כלומר: לאו 'באין כאחד' נינהו, ולמימרא דאין מלמדין, אלא תרוייהו צריכי: דאי הוה כתב חד - לא גמיר אידך מיניה
- ^ את הארץ במלחמה
- ^ וכיון דלא קרינן בה וכבשוה
- ^ לא קרינן בה 'פרו ורבו'
- ^ לכבד את אביו, שאין אימת אחרים עליו
- ^ אפילו פנויה
- ^ לעיל קאי, דאותיבנא: 'נילף מתלמוד תורה'! ושנינן: משום דהוי תלמוד תורה ופדיון הבן כו'
- ^ נילף מתלמוד תורה ופדיון הבן שאר מצות עשה שלא הזמן גרמא לפטור
- ^ תלמידים שבפפונא
- ^ שהיה דר בפפונא, כדאמר ב'השותפין' (בבא בתרא טז א) גבי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו - דרשה רב אחא בר יעקב בפפונא, אתא שטן ונשקיה אכרעיה
- ^ הרי
- ^ ולא שבקינן הקישא וגמרינן מבנין אב ממצה והקהל לזמן גרמא, ולא מתלמוד תורה ופדיון הבן לשלא הזמן גרמא.
- ^ מדאיצטריך למיכתב היקישא למיפטרינהו מזמן גרמא
- ^ דבשאר מצות:
- ^ פלוגתא היא במסכת שבת (סא,א) ובפרק בתרא דעירובין (צה,ב)
- ^ אם כן איפכא איכא למילף: דשלא הזמן גרמא נשים פטורות
- ^ ומשני:
- ^ בעירובין, ולדידיה לא איצטריך היקישא, אלא כדגמרינן ברישא: מבנין אב, וגמר מראיה, דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות; ודקשיא לן לעיל 'ונילף ממצה והקהל' לחיובא -
- ^ רבי מאיר:
- ^ ופרכינן:
- ^ בסנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' (סז,ב)
- ^ ואמר נמי בעירובין (צו,ב)
- ^ מהיכא תיתי פטורא למצות עשה שהזמן גרמא
- ^ ולא סבירא לן כאביי דאמר לעיל 'אשה בעלה משמחה'
- ^ ולאוין - עונשין מלקות הן
- ^ לאו לפרושי מתניתין מייתי לה, אלא: איידי דאייתינא 'עונשין' - מייתי נמי אגב מהיכא איתרבו לדיני ממון ומיתה: למות על ידן ההורגן
- ^ שיתחייב ההורגן עליהם מיתה, וכן השור כופר
- ^ דמישתעי בקרבן שבועת הפקדון דגזל הגר בפרשת נשא
- ^ דאי ליתא בכלל דינין אין לה חיים הכל גוזלין אותה והיא גוזלת את אחרים והכל בדילין הימנה
- ^ 'והמית איש או אשה', דמשתעי גבי כופר דשור המועד שהרג את האדם
- ^ משום הכי חייביה רחמנא לשלם כופר
- ^ הקפת הראש: המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו; שאחורי האזנים חלקים הם עד סמוך לגובה, והצדעים מקום שער הם כולם, והמשחית שער הצדעים, שיהא ראשו מוקף בשוה לפדחתו וצדעיו, ואחרי אזניו עגול סביב - היא 'הקפה'
- ^ אפילו העלתה זקן והשחיתה
- ^ כתיב בישראל 'פאת זקנך' וכתיב בכהנים 'ופאת זקנם לא יגלחו' (ויקרא כא ה), וקא סלקא דעתן דכי כתיב 'אמור אל הכהנים בני אהרן' (ויקרא כא א) - ולא בנות אהרן - אכולא מילתא דכתיב בההוא עניינא קאי
- ^ מגזירה שוה ד'פאת' 'פאת' למעוטי נשים ישראליות
- ^ פטורא
- ^ מכהנות,
- ^ ולא קאי 'בני אהרן' אלא אטומאה לחוד, שיש הפסק בנתים, כגון 'לה יטמא'
- ^ ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה, דלא נתחייב אלא בהשחתה שע"י גילוח; וכיון דאיכא לאוקמי לג"ש להכי - לא תדרשה למעוטי בנות, הואיל והפסיק הענין
- ^ פליינ"א של מצחצחי חרבות, שמחליקין בם את תיק הסייף
- ^ פליינ"א של עושי תריסין
- ^ האמור בכהנים, ואין דרך גילוח בכך, ואתיא גזירה שוה ליתן האמור של כהנים בישראל ושל ישראל בכהנים
- ^ דלהכי הוא דאתא
- ^ דהוה ליה נמי כמאן דכתיב 'פאה', דהא כתיב 'פאה' בההוא קרא גבי ראש; ומדהוי כתיב גבי זקן 'את שבזקנך' ולא כתיב 'את זקנך' - שמע מינה אפאה קאי, והכי קאמר: לא תשחית פאות שבזקנך; והדר נילף גילוח דהשחתה ב'פאת' 'פאת', ישראל מכהנים; אי נמי בבנין אב: חייב פאת זקן בכהנים וחייב פאת זקן בישראל
- ^ גזירה שוה שלימה לימדך הכתוב, אף לכל האמור בענין
- ^ שסימני מקום שיער חלוקים מסימני עור בשר: שבנגעי עור בשר כתיב 'שער לבן' (ויקרא יג ג,י,כא,כה,כו) ובסימני נתקי ראש וזקן 'שער צהוב' (ויקרא יג ל,לב) וקאמר הכא דאם העלתה אשה שער בזקנה הוו סימני נגעה כדין נתקי זקן
- ^ זקן של אשה, דכתיב
- ^ לכשתטהר - תטען דין טהרת מצורע בתגלחת וצפורים
- ^ ד'אשה' הכתוב בקרא - לא קאי אלא אנתקי הראש, ו'או בזקן' דכתיב בסיפיה
- ^ ולא לאשה
- ^ תנא דברייתא: הרי הן כזקן לכל דבריהם
- ^ פסוק ב
- ^ אבל לגדידה אף הבנות [אסורות]
- ^ אף
- ^ אשגרטינ"ר; וחוקי האמורי [שכך] היו [עושין] על מתיהן
- ^ בפסוק שלאחריו
- ^ ואף הנשים בכלל עם