לדלג לתוכן

ביאור:בבלי קידושין דף ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

התם - הא קמשמע לן [1]: דדרכיה דאתרוג כירק: מה ירק דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו - אף אתרוג דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו [2].

והא דתנן [בכורים פ"ב מ"ח]: 'כוי [3]: יש בו דרכים שוה לחיה [4] ויש בו דרכים שוה לבהמה [5] ויש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה [6] ויש בו דרכים שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה [7]' - ניתני 'דברים'? ותו: הא דתנן [גיטין פ"א מ"ד]: זו [8] אחת מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים - ניתני 'דברים'? אלא: כל היכא דאיכא פלוגתא [9] תני 'דרכים', וכל היכא דליכא פלוגתא תני 'דברים'. דיקא נמי [10] דקתני סיפא: ר"א אומר: אתרוג שוה לאילן לכל דבר! שמע מינה.

מניינא דרישא [11] למעוטי מאי? מניינא דסיפא [12] למעוטי מאי? מניינא דרישא למעוטי חופה [13]. ולרב הונא דאמר [14] 'חופה קונה מקל וחומר' - למעוטי מאי? למעוטי חליפין [15]; סלקא דעתך אמינא הואיל וגמר 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון: מה שדה מקניא בחליפין [16] אף אשה נמי מקניא בחליפין - קא משמע לן. ואימא הכי נמי? חליפין איתנהו בפחות משוה פרוטה [17] ואשה בפחות משוה פרוטה


עמוד ב

לא מקניא נפשה [18].

מניינא דסיפא למעוטי מאי? למעוטי חליצה: סלקא דעתך אמינא תיתי בקל וחומר מיבמה: מה יבמה, שאינה יוצאה בגט [19] - יוצאה בחליצה, זו - שיוצאה בגט - אינו דין שיוצאה בחליצה! - קא משמע לן [שלא אומרים ק"וח כזה]. ואימא הכי נמי? אמר קרא (דברים כד א: כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ) סֵפֶר כְּרִיתֻת [וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ]: ספר כורתה, ואין דבר אחר כורתה.

'בכסף' מנא לן? [20] ותו: הא דתנן [כתובות פ"ד מ"ד] 'האב זכאי בבתו, בקדושיה: בכסף [21] בשטר [22] ובביאה [23]' - מנלן [24] דמיקניא בכסף [25], וכסף דאבוה הוא [26]? אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא [27]: (שמות כא יא: ואם שלש אלה לא יעשה לה) ויצאה חנם אין כסף - [28] אין כסף לאדון זה [29] אבל יש כסף לאדון אחר [30], ומאן ניהו? אב.

ואימא לדידה [31]? הכי? השתא: אביה מקבל קידושיה, דכתיב (דברים כב טז: ואמר אבי הנער אל הזקנים) את בתי נתתי לאיש הזה [לאשה וישנאה] ואיהי שקלה כספא [32]? ואימא הני מילי [33] – קטנה, [34] דלית לה יד לקבל קידושין [35], אבל נערה [36] - דאית לה יד לקבל קידושין - תקדיש איהי נפשה, ותשקול כספא? אמר קרא (במדבר ל יז: אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו) בנעוריה בית אביה: כל שבח נעורים לאביה [37].

ואלא הא דאמר רב הונא אמר רב: מנין שמעשה הבת לאב? שנאמר [38]: וכי ימכור איש את בתו לאמה [לא תצא כצאת העבדים]: ('לאמה' קרא יתירא הוא, ודריש ליה: בתו הרי היא לו כאמה; ובבתו נערה אשמעינן, דאי בקטנה לא איצטריך: השתא זבוני מזבין לה - מעשה ידיה מבעיא) מה אמה: מעשה ידיה לרבה - אף בת נמי: מעשה ידיה לאביה(Note:בידה ושלחה מביתו.

 אולי – שלא כרש"י: אילו מעשי ידיה של הבת לא היו של אביה – לא היה יכול למוכרם לאדו).

תיפוק ליה מ'בנעוריה בית אביה' (אי מיניה הוי מצי למילף! אלא על כרחך: מדלא יליף מהתם - שמעינן מינה: לא לשבח נעורים אתיא, דלגופיה איצטריך, גבי נדרים דקאי עלייהו)! אלא בהפרת נדרים הוא דכתיב? הכי נמי בהפרת נדרים הוא דכתיב! וכי תימא: נילף מיניה (ממון מנדרים) - ממונא מאיסורא לא ילפינן; וכי תימא: נילף (כסף קידושיה) מקנסא (מכסף קנסה: שאונס ופתוי לאביה חמשים כסף) - ממונא מקנסא לא ילפינן (שהקנס כולו חדוש, ומחדוש לא גמרינן; ואכתי קידושיה - מנלן דלאביה הוי?); וכי תימא: נילף מבושת ופגם [39] - שאני בושת ופגם דאבוה שייך בגוייהו [40]; אלא [41] מסתברא [42] דכי קא ממעט [43] -

הערות

[עריכה]
  1. ^ דטעם דאזלינן ביה אחר לקיטה - משום אורחא דמילתא הוא
  2. ^ שמשקין אותו במים שאובין כירק; דהיינו טעמא דירק, כדאמר בראש השנה (יד,א): 'גורן' ו'יקב' כתיב גבי מעשר (במדבר יח כז): 'כדגן מן הגורן [וכמלאה מן היקב]’: מה גורן ויקב מיוחדין שגדלין על רוב מים - דהיינו גשמים - ומתעשרין אחרי השנה שעברה, כדאמרינן בראש השנה (יב,ב), דאזלינן בתר שנה שהביאו שליש בה, ולא אחר לקיטתו - וילפינן לה מקראי - אף כל שגדלין על רוב מים, דהיינו אילנות, מתעשרין לשעבר, ואף על גב דמעשר דידהו דרבנן הוא - אסמכינהו אקראי; יצאו ירקות שגדלין על כל מים - מתעשר לשנה הבאה
  3. ^ ספק חיה ספק בהמה, דכיון דמספקא לן ניזיל ביה לחומרא
  4. ^ וטעון כיסוי דם
  5. ^ חלבו אסור
  6. ^ טעון שחיטה
  7. ^ אסור הרבעה עם בהמה וחיה
  8. ^ שהמביא גט או שחרור ממדינת הים צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" - בפרק קמא דגיטין
  9. ^ חילוק בדרכיו: בדרך זו הוא דומה לכאן ובדרך זו אינו דומה, כגון מתניתין: 'בשלשה דרכים' - למעוטי חופה דלא קניא; ודזב: הכי הוא דהוי אונס לזיבה, ולא אונס אחר; ודגטין: באלו שוה, ולא באומר 'תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי', דחוזר בגט ואינו חוזר בשחרור, דזכין לו לאדם שלא בפניו
  10. ^ דהיכא דלא הוי ליה פלוגתא תנא לכל דבר
  11. ^ שלש דרכים
  12. ^ וקונה את עצמה בשתי דרכים
  13. ^ שאם מסרה לה אביה לחופה לשם קדושין - אינה מקודשת בכך
  14. ^ לקמן בשמעתין (ה,א)
  15. ^ קנין סודר
  16. ^ דכתיב (רות ד) 'וישלוף נעלו' והתם שדה הואי
  17. ^ דקיימא לן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא מז א) 'קונין בכלי אף על פי שאינו שוה פרוטה'
  18. ^ דגנאי הוא לה; הלכך בטיל לה לתורת חליפין בקידושין; ואפילו בכלי שיש בו שוה פרוטה, אי יהיב לה בלשון חליפין, עד דיהיב לה בתורת לשון 'קנין' או 'קיחה' או 'קידושין'
  19. ^ דילפינן לקמן בהאי פרקין (יד,א): כתיב 'לה' - ולא ליבמה
  20. ^ הכא עיקר, ו(לעיל דף ב,א) - אגב גררא נקיט ליה, לתרוצי לשון 'קנין' דמתניתין.
  21. ^ שהכסף יהיה שלו
  22. ^ והוא מקבל השטר
  23. ^ והוא מוסרה לביאה על כרחה לשם קידושין בעודה נערה
  24. ^ הנך תרתי:
  25. ^ כדקתני מתניתין
  26. ^ ומנלן שהאב זכאי בו, כדקתני התם
  27. ^ גבי אמה העבריה היוצאת מרשות אדון בסימני נערות
  28. ^ ומצי למיכתב 'ויצאה חנם' ולא בעי 'אין כסף'! אלא למידרש ביה:
  29. ^ שיוצאה ממנו
  30. ^ כשיוצאה ממנו
  31. ^ הוי האי כסף? דהא לא כתיב 'אין לו כסף' דתידוק מינה 'אין כסף לאדון זה כו', אלא הכי דוק מינה: אין כסף ביציאה זו, אבל יש כסף ביציאה אחרת, ולעולם לדידה
  32. ^ בתמיה: אפשר שעל חנם זיכהו הכתוב בקבלת קדושיה
  33. ^ דזכי ליה לקבלם
  34. ^ בקטנה
  35. ^ דלאו בת דעה היא; ואף על גב דקרא דמוציא שם רע בנערה כתיב, דכתיב (דברים כב יט) 'ונתנוּ לאבי הנערה' - לעולם דקדשה ניהלה בקטנותה
  36. ^ משהביאה שתי שערות גדולה לכל דבר: לכל עונשין ולממון: שמקחה מקח וממכרה ממכר
  37. ^ הכי דריש לה: כל זמן שבנעוריה - היא של אביה: דכל שבח הבא לה - לאביה הוא
  38. ^ שמות כא,ז
  39. ^ דקיימא לן בכתובות (מ,ב) שהמאנס נותן בושת ופגם לאב, והנהו לאו קנסא נינהו
  40. ^ שיש לו דין חלק בהן: שיש בידו לביישה ולפוגמה בשביל ממון שיתנו לו, דאי בעי - מסר לה למנוול ומוכה שחין, דהויא לה בושת ופגם; ואנס זה שבא עליה - מחסר ממון זה, שזילזלה [שעשה אותה לזולה], ולא יקפצו עליה תובעין
  41. ^ לעולם מקרא קמא, ד'אין כסף לאדון זה' נפקא; ודקשיא לך 'ואימא לדידה'?
  42. ^ דלאביה,
  43. ^ יציאת אירוסין מדין יציאת אמה העבריה, ובא לומר: כאן אין כסף, אבל ביציאת אירוסין יש כסף