ביאור:בבלי סנהדרין דף ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה[עריכה]

משנה:

דיני ממונות: בשלשה[1];
גזילות[2] וחבלות[3]: בשלשה[4];
נזק[5], וחצי נזק, תשלומי כפל[6] ותשלומי ארבעה וחמשה[7]: בשלשה;
האונס והמפתה[8] והמוציא שם רע[9]: בשלשה, דברי רבי מאיר,
וחכמים אומרים: מוציא שם רע: בעשרים ושלשה -מפני שיש בו דיני נפשות[10].


מכות[11]: בשלשה;
משום רבי ישמעאל אמרו: בעשרים ושלשה[12].
עיבור החדש[13]: בשלשה,
עיבור השנה[14]:בשלשה - דברי רבי מאיר;
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
בשלשה מתחילין, ובחמשה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה; ואם גמרו בשלשה – מעוברת[15].
סמיכת זקנים[16] ועריפת עגלה: בשלשה - דברי רבי שמעון;
רבי יהודה אומר: בחמשה.
החליצה[17] והמיאונין[18]: בשלשה.
נטע רבעי[19] ומעשר שני שאין דמיו ידועין[20]: בשלשה;
ההקדשות[21] – בשלשה[22]; הערכין המטלטלים[23]: בשלשה;
רבי יהודה אומר: אחד מהן כהן[24];
והקרקעות[25] - תשעה וכהן[26];
ואדם: כיוצא בהן[27].[28]


דיני נפשות: בעשרים ושלשה[29];
הרובע והנרבע[30]: בעשרים ושלשה[31], שנאמר (ויקרא כ טז) [ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אתה] והרגת את האשה ואת הבהמה [מות יומתו דמיהם בם] ואומר (ויקרא כ טו) [ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת] ואת הבהמה תהרוגו[32];
שור הנסקל[33]: בעשרים ושלשה - שנאמר (שמות כא כט) [ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה] השור יסקל וגם בעליו יומת: כמיתת בעלים[34] כך מיתת השור[35];
הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס[36] והנחש[37]: מיתתן בעשרים ושלשה[38];
רבי אליעזר אומר: כל הקודם להורגן זכה.
רבי עקיבא אומר: מיתתן בעשרים ושלשה.


אין דנין לא את השבט[39] ולא את נביא השקר[40] ולא את כהן גדול
אלא על פי בית דין של שבעים ואחד,
ואין מוציאין למלחמת הרשות[41]
אלא על פי בית דין של שבעים ואחד,
אין מוסיפין על העיר[42] ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד,
אין עושין סנהדריות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד[43],
אין עושין עיר הנדחת אלא על פי בית דין של שבעים ואחד,
אין עושין עיר הנדחת בספר[44]
ולא שלש, אבל עושין אחת או שתים.


סנהדרין גדולה - היתה של שבעים ואחד
וקטנה - של עשרים ושלשה.
מנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד?
שנאמר (במדבר יא טז) [ויאמר ה' אל משה] אספה לי שבעים איש מזקני ישראל [אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך] ומשה על גביהן.
רבי יהודה אומר: שבעים;
ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה?
שנאמר (במדבר לה כד-כה) ושפטו העדה [בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה] [פסוק כה] 'והצילו העדה': [את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש]
עדה שופטת[45], ועדה מצלת[46] - הרי כאן עשרים[47];
ומנין ל'עדה' שהיא עשרה?
שנאמר (במדבר יד כז) עד מתי לעדה הרעה הזאת [אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי][48] - יצאו יהושע וכלב;
ומנין להביא עוד שלשה?
ממשמע שנאמר (שמות כג ב) לא תהיה אחרי רבים לרעות [ולא תענה על רב לנטת אחרי רבים להטת][49] - שומע אני שאהיה עמהם לטובה[50];
אם כן למה נאמר 'אחרי רבים להטות'[51]?
לא כהטייתך[52] לטובה[53] - הטייתך לרעה[54]:[55] הטייתך לטובה - על פי אחד[56],[57] הטייתך לרעה[58] - על פי שנים[59],


עמוד ב

[המשך המשנה]

ואין בית דין שקול[60] -[61]...
מוסיפין עליהם עוד אחד:
הרי כאן עשרים ושלשה.[62]


וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין?
מאה ועשרים[63].
רבי נחמיה אומר: מאתים ושלשים - כנגד שרי עשרות[64].

גמרא[עריכה]

ראו גם: ביאור:תלמוד בבלי לפי צופן שמואל הנגיד/סנהדרין א

גמרא:

אטו גזילות וחבלות לאו דיני ממונות נינהו?
אמר רבי אבהו: 'מה הן' קתני [65]:
מה הן 'דיני ממונות'? גזילות וחבלות,
אבל הודאות והלואות [66] - לא;
וצריכא:
דאי תנא 'דיני ממונות' - הוה אמינא דאפילו הודאות והלואות,
תנא 'גזילות וחבלות' [67];
ואי תנא 'גזילות וחבלות' ולא קתני 'דיני ממונות' -
הוה אמינא הוא הדין דאפילו הודאות והלואות, והאי דקתני 'גזילות וחבלות' - משום דעיקר שלשה דכתיבי - בגזילות וחבלות כתיבי:
גזילות - דכתיב (שמות כב ז) [אם לא ימצא הגנב] ונקרב בעל הבית אל האלהים [אם לא שלח ידו במלאכת רעהו] [68];
חבלות - מה לי חבל בגופו מה לי חבל בממונו [69],
תנא[70]מה הן דיני ממונות? - גזילות וחבלות,
אבל הודאות והלואות – לא [71].


ולמאי [72]?
אילימא דלא בעינן שלשה -
והאמר רבי אבהו 'שנים שדנו דיני ממונות לדברי הכל אין דיניהם דין (לקמן דף ו.) קאי דפליגי בפשרה, ואשמעינן רבי אבהו דבדין כולהו מודו דבעינן שלשה</ref>,
אלא דלא בעינן מומחין [73]'?
מאי קסבר [74]? אי קסבר עירוב פרשיות כתוב כאן [75] - [76]ליבעי נמי מומחין!
ואי קסבר אין עירוב פרשיות כתוב כאן [77] - שלשה למה לי [78]?
לעולם קסבר עירוב פרשיות כתוב כאן, ובדין הוא דליבעי נמי מומחין;
והאי דלא בעינן מומחין - משום דרבי חנינא[79],
דאמר רבי חנינא:
דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות -
בדרישה ובחקירה [80],

הערות[עריכה]

  1. ^ בגמרא ילפינן להו
  2. ^ כופֵר בפקדון: דמששלח בו יד הוי גזלן, וכן החוטף מיד חבירו הוי גזלן, כגון 'ויגזול את החנית מיד המצרי' (שמואל ב כג כא) אבל לוה ולא שילם לא מיקרי גזלן, דמלוה להוצאה ניתנה
  3. ^ החובל בחבירו חייב בחמשה דברים, כדאמרינן בבבא קמא (דף פד.) 'ואיש כי יתן מום בעמיתו וגו' (ויקרא כד יט)- כן יעשה לו בממון
  4. ^ ובגמרא פריך: היינו 'דיני ממונות'?
  5. ^ דשור המועד או אדם שהזיקו; ובגמרא פריך: 'היינו חבלות'?
  6. ^ דגניבה שנמצא בידו, דכתיב (שמות כב ג) 'אם המצא תמצא בידו וגו'
  7. ^ דשור או שה שטבחו או מכרו
  8. ^ נערה בתולה - חמשים כסף
  9. ^ 'לא מצאתי לבתך בתולים וגו' וענשו אותו מאה כסף וגו' (דברים כב יז-יט)
  10. ^ דאם אמת היה שזינתה תחתיו - היא בסקילה, ודיני נפשות בעינן כ"ג (לקמן בפירקין) (דף טו.)
  11. ^ מלקות ארבעים
  12. ^ טעמא דרבי ישמעאל ורבנן מפרש בגמרא (דף י.) מקראי
  13. ^ בגמרא מפרש
  14. ^ שהיו ב"ד יושבין ורואין אם צריכין לעבר מפני האביב והתקופה, כדאמרינן בגמרא;
  15. ^ מילתיה דרבי שמעון מיפרשא בגמרא בברייתא (דף י:)
  16. ^ על ראש פר העלם דבר של צבור
  17. ^ בשלשה; ביבמות יליף לה בפרק 'מצות חליצה' (דף קא.)
  18. ^ יתומה קטנה שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה - יוצאה בלא גט - במיאון - כל זמן שלא גדלה תחתיו, ובשלשה בעינן: דכל דתקון רבנן - כעין דאורייתא תקון, ומיאונין דרבנן; דמדאורייתא אפילו מיאון לא בעיא: דאין קדושי קטנה כלום אלא אם כן קדשה אביה, דכתיב (דברים כב טז) 'את בתי נתתי לאיש הזה'
  19. ^ אם בא לחללו על המעות וכן מעשר שני
  20. ^ כגון פירות והרקיבו שאין להם שער בשוק
  21. ^ הבא לפדותן
  22. ^ צריך שלשה לשומן
  23. ^ בגמרא מפרש (דף יד:)
  24. ^ דכתיב כהן בפרשה: 'כערכך הכהן וגו' (ויקרא כז יב)
  25. ^ של הקדש
  26. ^ צריך תשעה והעשירי כהן לשומן אם בא לפדותן; בגמרא (דף טו.) מפרש, ויליף להו מקראי
  27. ^ הבא לפדות עצמו מיד הקדש - צריך עשרה לשומו
  28. ^ ובגמרא (שם) פריך: אדם מי קדיש?
  29. ^ לקמן יליף לה במתניתין
  30. ^ שור שרבע אשה ובהמה שנרבעת לאיש - נידונית הבהמה ליסקל
  31. ^ כאדם הרובע, דאיתקוש להדדי: 'והרגת את האשה ואת הבהמה': בהמה היינו רובע, ואיתקוש בהמה לאשה: מה אשה בכ"ג - אף בהמה בכהן גדול
  32. ^ בנרבע כתיב
  33. ^ שנגח אדם ומת
  34. ^ אם היה נידון בחיוב מיתת בית דין, דבעי עשרים ושלשה
  35. ^ דהאי 'בעליו יומת' קרא יתרא להך דרשא, ולא דנתחייב קטלא, כדמפרש טעמא בגמרא (שם)
  36. ^ חיה היא
  37. ^ שהמיתו אדם
  38. ^ ונידונין בסקילה כשור, דאמרינן בבבא קמא: 'אחד שור ואחד כו' [בשור שנגח את הפרה (דף נד:)]
  39. ^ רובו של שבט שעבדו עבודה זרה במזיד
  40. ^ בחנק; בגמרא (דף טז.) בעי: מנלן דבעי שבעים ואחד?
  41. ^ כל מלחמה קרי רשות לבד ממלחמת יהושע שהיתה לכבוש את ארץ ישראל
  42. ^ ירושלים
  43. ^ שהיו מושיבים סנהדרי קטנה של כ"ג בכל עיר ועיר, כדכתיב (דברים טז יח) 'תתן לך בכל שעריך'; וצריכין בית דין הגדול שבלשכת הגזית לצאת ולהושיבם וכו' יליף בגמרא (דף טז:)
  44. ^ כרך המבדיל בין ישראל לנכרים, ובלע"ז מרק"א; ובגמרא (שם) מפרש טעמא
  45. ^ עשרה מחייבין
  46. ^ עשרה מזכין
  47. ^ אשמעינן קרא דצריך עשרים: שאם יחלקו יהיו עשרה מחייבין ועשרה מזכין
  48. ^ במרגלים כתיב
  49. ^ אם הרוב [של אחד] מחייבין - לא תלך אחריהם להרוג
  50. ^ דלטובה - לזכות - הלך אחריהן: שאפילו מיעוט המזכים ורבים המחייבין כתיב 'לא תהיה אחרי רבים לרעות'
  51. ^ משום זכות לא איצטריך ליה אלא אפילו לחייב הלך אחריהן
  52. ^ אחרי רבים
  53. ^ לזכות
  54. ^ אני אומר לך לנטות אחרי רבים לחובה
  55. ^
    אלא
  56. ^ לזכות על פי אחד, אפילו אין יתירין מזכין על המחייבין אלא אחד - זכה
  57. ^ אבל
  58. ^ לחובה
  59. ^ עד שיהו מחייבין עודפין על המזכין שנים; והכי קאמר: 'לא תהיה אחרי רבים לרעות' - על פי אחד, אבל 'אחרי רבים' = בשנים, אפילו לרעות; הלכך על כרחך כ"ב בעינן, דבציר מעשרה מזכין ליכא למימר, דהא כתיב 'והצילו העדה' - תו לא משכחת חובה בציר מי"ב
  60. ^ אין עושין ב"ד זוגות: שאם יחלקו לחצאין הוי להו פלגא ופלגא ולא משכחת לה הטייתך לטובה ע"פ עד אחד
  61. ^ הלכך
  62. ^ ובגמרא (דף יז.) פריך: כיון דאין בית דין שקול ומצרכת עשרים ושלשה - הטייה לרעה על פי שנים לא משכחת לה!?
  63. ^ בגמרא (שם) מפרש כנגד מי
  64. ^ מאתים ושלשים דהיינו כ"ג עשיריות: שיהא כל אחד מבית דין שר של עשרה, דבציר מעשרה לא אשכחן שררה
  65. ^ האי גזילות וחבלות - פירושא ד'דיני ממונות' הוא: דלא תימא כל דיני ממונות במשמע; ולמעוטי הלואות והודאות, שהן באין על גמילות חסדים ואיכא נעילת דלת בפני לוין, כדאמרינן לקמן; הלכך מעטינהו; ולקמן מפרש ממאי מעטינהו
  66. ^ שניהן על עסקי מלוה הן: 'הודאות' = שבא לדון ב'עדי הודאה': שמביא עדים שאומרים "בפנינו הודה לו"; 'הלואות' = שבא לדון בעדי הלואה: שמעידין "בפנינו הלוהו", והלה כופר בשתיהן; וכי האי לישנא - טובא איכא בהך מכילתא: הודאה אחר הודאה הלואה אחר הלואה מצטרפין בפרק שלישי (לקמן ל.) גבי עדים זוממין; ואית דמפרשי 'הודאות': שמודה במקצת, 'הלוואות': שכופר הכל; וראשון עיקר: דמכדי שניהן על עסקי מלוה הם, כדאוקימנא טעמא לקמן משום נעילת דלת בפני לוין - מאי שנא דהא קרי הלוואה והא לא קרי הלוואה? 'הודאות וכפירות' איבעי ליה למיתני!
  67. ^ לפרושא
  68. ^ מדכתב בפרשה 'אלהים' שלש זימני - נפקא לן דבעינן שלשה; והאי קרא כתיב בשומר חנם, וזה טוענו ששלח יד בפקדונו, דהיינו 'גזילות'
  69. ^ ממשמע שנאמר שלשה בחובל בממונו - אף חובל בגופו בכלל, הלכך בהא נמי כתיב ביה, ואי לא תנא 'דיני ממונות' - הוה אמינא הנך משום דבגווייהו כתב נקט להו, ולעולם הוא הדין לדיני מלוה
  70. ^ להכי תנא 'דיני ממונות' ו
  71. ^ למעוטי הודאות והלואות, דאם כן דכולן במשמע - כיון דתנא 'דיני ממונות' נישתוק!
  72. ^ ולמאי הלכתא שיירינהו תנא לדיני מלוה - למעוטינהו מאי [מאיזו הלכה?]
  73. ^ סמוכין ונטלו רשות מנשיא לדון, כדאמרינן לקמן בפירקין (דף ה.)
  74. ^ תנא דידן דמעטינהו
  75. ^ דאיכא למאן דאמר ב'הגוזל עצים' (בבא קמא קז.) שהפרשיות הכתובות ב'אלה המשפטים' מעורבבות הן: שיש מקרא כתוב בפרשה זו שאינו יכול לעמוד בה אלא מפרשה אחרת הוא, כגון 'אשר יאמר כי הוא זה' (שמות כב ח) דילפינן מיניה מודה במקצת הטענה ישבע כו', שכתב בשומר חנם - לאו אשומר חנם קאי: דשומרין - אף על פי שלא הודו במקצת - חייבין לישבע, דהודאה מקצת הטענה - אפרשת ד'אם כסף תלוה' קאי (שם), דהתם הוא דבעינן הודאה במקצת, ואי לא מודה כלום – חזקה: אם טענת התובע אמת - לא היה יכול זה להעיז פניו נגדו ולומר "לא הלויתני", הלכך אפילו שבועה לא בעי; אבל בפיקדון - דליכא גמילות חסדים - מעיז פניו וכופר הכל, ובעי שבועה; והאי תנא דמתניתין: אי סבירא ליה נמי דהאי 'אשר יאמר כי הוא זה' בהלואה משתעי - הרי נאמר 'אלהים' בהאי קרא, דמשמע 'מומחין': לשון שררה ורבנות, כדמתרגמינן 'ראה נתתיך אלהים לפרעה' (שם ז) לשון רבנות
  76. ^ ו
  77. ^ דהאי קרא לאו בהלואה משתעי
  78. ^ בהלואה הא מתלתא 'אלהים' נפקא לן (לקמן דף ג:) ו'אלהים' בהלואה לא כתיב
  79. ^ ותקנתא דרבנן הוא
  80. ^ צריך לבדוק את העדים באיזה יום באיזו שעה הלוהו