ביאור:בבלי סנהדרין דף יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
במזומנין לה [1]; מעשה ברבן גמליאל שאמר "השכימו לי [2] שבעה לעלייה [3]" [אחרי שדנו כבר החמשה, כמו שלמדנו לעיל [דף יב,ב] על פי רבן שמעון בן גמליאל: בשלשה מתחילים, ובחמשה נושאים ונותנין, וגומרין בשבעה]; השכים ומצא שמונה אמר "מי הוא שעלה שלא ברשות? ירד!" עמד שמואל הקטן ואמר: "אני הוא שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר השנה עליתי [4], אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי [5]".
אמר לו: "שב בני, שב: ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך, אלא אמרו חכמים "אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה"!
ולא שמואל הקטן הוה, אלא איניש אחרינא, ומחמת כיסופא הוא דעבד [6];
- כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום, אמר: "מי שאכל שום – יצא!"
עמד רבי חייא ויצא; עמדו כולן ויצאו; בשחר מצאו רבי שמעון ברבי לרבי חייא, אמר ליה: "אתה הוא שציערת לאבא [7]"! אמר לו: "לא תהא כזאת בישראל! [8]".
ורבי חייא מהיכא גמיר לה? - מרבי מאיר, דתניא: מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של רבי מאיר, אמרה לו: "רבי: אחד מכם קדשני בביאה!" עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות ונתן לה; עמדו, כתבו כולם ונתנו לה.
ורבי מאיר - מהיכא גמיר לה? - משמואל הקטן [9].
ושמואל הקטן - מהיכא גמיר לה? - משכניה בן יחיאל, דכתיב (עזרא י ב) ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא: אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת!?" [10].
ושכניה בן יחיאל - מהיכא גמר לה? – מיהושע [11], דכתיב (יהושע ז י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך [פסוק יא] חטא ישראל [וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם]; אמר לפניו: ריבונו של עולם: מי חטא?
אמר לו: וכי דילטור [12] אני? לך הטל גורלות! [13];
ואיבעית אימא: ממשה, דכתיב (שמות טז כח) [ויאמר ה' אל משה] עד אנה מאנתם [לשמר מצותי ותורתי] [14].
תנו רבנן [תוספתא סוטה פ,יג,מ,ד-ה]: משמתו נביאים האחרונים: חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול. פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו[15], ונתנה עליהם בת קול מן השמים: "יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה <כמשה רבינו> אלא שאין דורו זכאי לכך"! נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן, וכשמת אמרו עליו: "הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא"!
שוב פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה, ונתנה עליהם בת קול מן השמים: "יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך"! נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן [16], וכשמת אמרו עליו: "הי חסיד הי עניו תלמידו של הלל"! אף הוא אמר בשעת מיתתו [17]: "שמעון [18] וישמעאל [19] לחרבא [20], וחברוהי [21] לקטלא [22], ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא"!
ועל יהודה בן בבא בקשו לומר כן [23], אלא שנטרפה שעה [עד כאן לשון התוספתא] שאין מספידין על הרוגי מלכות [24] [עיין יד רמה].
תנו רבנן [דומה לעדויות פ"ז מ"ז]: אין מעברין את השנה אלא אם כן ירצה נשיא; ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות אצל הגמון אחד שבסוריא [25], ושהה לבא, ועיברו את השנה על מנת שירצה רבן גמליאל, וכשבא רבן גמליאל ואמר "רוצה אני", נמצאת שנה מעוברת.
תנו רבנן [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ו]: אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה צריכה מפני הדרכים [26] ומפני הגשרים [27] ומפני תנורי פסחים [28] ומפני גליות ישראל [29], [30] שנעקרו ממקומן [31] ועדיין לא הגיעו [32], אבל לא מפני השלג [33], ולא מפני הצינה, ולא מפני גליות ישראל שלא עקרו ממקומן.
תנו רבנן [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ב]: אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים [34] ולא מפני הגוזלות שלא פירחו [35], אבל עושין אותן סעד לשנה [36]; כיצד? רבי ינאי אומר משום רבן שמעון בן גמליאל: "מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין, ואימריא דערקין, וזימנא דאביבא לא מטא [37], ושפרת מילתא באנפאי ואוסיפית על שתא דא תלתין יומין".
מיתיבי: כמה עיבור השנה? - שלשים יום; רבן שמעון בן גמליאל אומר: חדש [38]!?
אמר רב פפא: רצו חדש, רצו שלשים יום.
תוספות סנהדרין יא,א ד"ה מפני הדרכים והגשרים. והאי דלא חשיב ג' סימנין דלקמן - משום דעל שנים מהן מעברין, אבל הני - אפילו אחד מהני מעברין; ובברייתא דבסמוך גבי גדיים וטלאים וגוזלות שלא פרחו - נמי לא חשיב להו, משום דאהנך דבסמוך, אפילו אשנים מהם אין מעברין עליו, אלא שעושין אותו סעד עם אחד מג' סימנים. [וכן מפורש בברייתות עצמן: לגבי גדיים 'אבל עושין אותן סעד לשנה'; לגבי הברייתא להלן כתוב שם במפורש: 'על שנים מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין’]
תא חזי מאי איכא בין
תקיפאי קדמאי [39] לעינוותני בתראי, [40] דתניא [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ב]: מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית, והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו ושלש איגרות חתוכות לפניו מונחות; אמר לו: טול איגרתא חדא וכתוב "לאחנא בני גלילאה עילאה, ולאחנא בני גלילאה תתאה: שלומכון יסגא! מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא [41] לאפרושי מעשרא ממעטנא דזיתא [42]!"; וטול איגרתא חדא וכתוב "לאחנא בני דרומא: שלומכון יסגא! מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא מעומרי שיבליא!"; וטול איגרתא חדא וכתוב "לאחנא בני גלוותא בבבל ולאחנא דבמדי ולשאר כל גלוותא דישראל: שלומכון יסגא לעלם! מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין וזמנא דאביבא לא מטא, ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי ואוסיפית על שתא דא יומין תלתין"! [43].
דילמא בתר דעברוהו [44]!
[קשה: הסיפור הוא על רבן גמליאל הזקן בזמן בית המקדש, ולא על רבן גמליאל דיבנה; רבן גמליאל דיבנה ציער את רבי יהושע, שלא היה תלמידו אלא תלמיד רבי יוחנן בן זכאי
אך נראה כדברי רש"י מהתירוץ: דילמא בתר דעברוהו [45]!
אך כבר העירו על כך; רבנו צבי הירש חיות: נ"ב: רש"י ותוספות פירשו זאת על רבן גמליאל דיבנה, ואלם על ר"ג דיבנה שהיה אחר החורבן לא יוצדק 'גוזלייא רכיכין ואמרייא דעדקין', דהרי אחר החורבן לא הקריבו פסח ושאר קרבנות; ואף אם תאמר דפסח הקריבואף שחרב הבית משום דקיימא לן 'מקריבן אף על פי שאין שם בית', וכן מצינו בר"ג דיבנה שאמר לטבי עבדו: "צא וצלי עלי את הפסח באסקלא של עץ' (פסחים עד א), אולם גוזלות, שהמה קיני יולדות וזבה, דקרבנות יחיד הם בלי ספק – לא הצריכו לעבר השנה בשביל דבר שלא היה נוהג אז. [## ועוד: קרבן פסח אין צריך אלא יסוד המזבח אף על פי שאין מזבח, אבל עולת העוף צריך 'מעל לחוט הסיקרא', ואם אין מזבח אי אפשר להביא עולת העוף] עיין ר"ן בחדושיו כאן שהתעורר באמת בזה, ועיין תשובת יעב"ץ ח"א סימן פז, ובס' חמרי וחיי; לכן הנכון כפי הפירוש של תוספות רבינו פרץ מובא בשיטה מקובצת [46] וזה לשונו: ויש מפרשים 'בתר דעברוהו' – שעברו השנה 'על מנת שירצה נשיא' – רבן גמליאל, ולפי שלא היה ר"ג אז בשעת מעשה שעברוה אמר 'באנפי חבראי' – עד כאן לשון תוספות תלמידי רבינו פרץ, ופירושו: כיון שנזכר למעלה דר"ג הלך ליטול רשות משלטון ועברו בית דין על מנת שירצה נשיא, והיה שלא בפניו - אם כן הם היו העיקר, ומפני זה אמר 'באנפי חבראי': שהוא לא היה רק סניף בזה; ואמת. ]
תנו רבנן [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ב]: על שלשה דברים מעברין את השנה: על האביב [47], ועל פירות האילן [48], ועל התקופה [49]; על שנים מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין; ובזמן שאביב אחד מהן [50] - הכל שמחין [51]; רבי שמעון בן גמליאל אומר: על התקופה [52].
איבעיא להו: על התקופה שמחין [53]? או [54] על התקופה [55] מעברין [56]?
תיקו.
תנו רבנן [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ב]: על שלשה ארצות [57] מעברין את השנה: [58] יהודה, ועבר הירדן, והגליל; על שתים מהן [59] מעברין [60] ועל אחת מהן אין מעברין [61] ובזמן שיהודה אחת מהן [62] - הכל שמחין, שאין עומר בא [63] אלא מיהודה [64].
תנו רבנן [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ו]: אין מעברין את השנים אלא [65] ביהודה*, ואם עיברוה בגליל מעוברת; העיד חנניה איש אונו: אם עיברוה בגליל אינה מעוברת.
אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: מאי טעמא דחנניה איש אונו? - אמר קרא (דברים יב ה) [כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך מכל שבטיכם לשום את שמו שם] לשכנו תדרשו ובאת שמה: כל דרישה שאתה דורש - לא יהיו אלא בשכנו של מקום [66].
- [## האם הכוונה שהשלה שבהם מתחיל התהליך הוא כל בית דין קבוע ביהודה, ואם שנים הסכימו מוסיפים שנים – מי מוסיף? הנשיא? – ואם הסכימו שלשה מודיעים לנשיא והוא מזמן שבעה לסיים תא הדבר?
- מתי אמר חנניא איש אונו? הרי ה'סנהדין' ישב בין השאר בציםורי, בבית שערים, - מקומות בגליל! האם למרות זאת עניני העיבור נשארו בידי בית דין ביהודה? האם זה זכר למחלוקת ירבעם בן נבט עם רחבעם בן שלמה, שפילגה את ההמלכה?]
תנו רבנן [דומה לתוספתא סנהדרין פ"ב מ"ז]: אין מעברין את השנה אלא ביום, ואם עיברוה בלילה - אינה מעוברת; ואין מקדשין את החדש אלא ביום, ואם קידשוהו - בלילה אינו מקודש.
אמר רב אבא: מאי קרא? - (תהלים פא ד) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו: איזהו חג שהחדש מתכסה בו [67]? - הוי אומר זה ראש השנה [68], וכתיב [שם, פסוק ה] 'כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב': מה משפט ביום - אף קידוש החדש ביום [69].
תנו רבנן: אין מעברין את השנה
הערות
[עריכה]- ^ שהזמינן הנשיא מבערב
- ^ מחר
- ^ המיוחדת לישב בה בית דין
- ^ להצטרף עמכם עכשיו
- ^ ללמוד תורה מכם היאך תעשו
- ^ שלא יכירו מי היה העולה שלא ברשות וילבינו פניו
- ^ שאכלת השום ונדף הריח
- ^ חס ושלום שאוכל השום בבואו לבית מדרשו, אלא כדי שלא להלבין פניו של אוכל השום יצאתי, כדי שיצאו כולם ולא יבינו מי הוא
- ^ כדאמרן
- ^ והוא לא נשא נכרית, והכניס עצמו בכלל שלא להלבין פניהם
- ^ ממעשה דיהושע
- ^ רכיל
- ^ שלא רצה הקדוש ברוך הוא לגלות לו מי הוא החוטא, והכניס את כולן בכלל, שנאמר 'חטא ישראל' - במעשה דעכן
- ^ 'מאנתם' - כולן בכלל, והרי כולן לא יצאו ללקוט אלא מקצת, דכתיב (שמות טז כז) 'יצאו מן העם ללקוט וגו'
- ^ Note:מדוע 'היו מסובין' ביריחו ומדוע הלל היה אתם? האם כבר היה נשיא?
- ^ משום שמואל הקטן נקט לה הכא
- ^ הוכיח סופו: ששרתה עליו שכינה: שנתנבא בשעת מיתתו
- ^ רבן שמעון בן גמליאל הנשיא
- ^ ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול
- ^ יהרגו בחרב
- ^ וחביריו כגון רבי עקיבא ורבי חנניא בן תרדיון
- ^ לשאר מיתות: רבי עקיבא במסרקות של ברזל, בפרק 'הרואה' (ברכות סא:); רבי חנניא בשריפה, במסכת עבודה זרה (דף יח.)
- ^ אותו הספד
- ^ מפני יראת המלך מיהרו לקוברן
- ^ לדבר על עסקי ציבור
- ^ שנתקלקלו בימות החורף
- ^ ועדיין לא נתקנו, ולא יוכלו עולי רגל לבא
- ^ שצולין בהם פסחיהם, ונמוקו בגשמי החורף, וצריכין חמה להתייבש
- ^ בני הגולה הרחוקים
- ^ ונשמע לבית דין
- ^ לעלות לרגל לעשות פסחיהם
- ^ שאם לא יעברוה - לא ירגילו לבא בפסח
- ^ שלא יחדלו בכך מלבוא
- ^ גדיים וטלאין שהן דקין - אין מעברין עליהן כדי שיגדלו ויעשו מהם פסחים, שהרי יכול להקריב קטנים
- ^ שצריכין לקיני יולדות שבכל ארץ ישראל; וכן זבין וזבות: שכולן משהין קיניהם עד עלותן לרגל; אף על פי כן אין מעברין על כך, שיכולין להביא בני יונה שכשרים כשהם קטנים
- ^ סייג וסמך לדבריהם לעבר את השנה אם צריכה לעבר מפני אחד מן הדברים שמעברין עליהן, כגון על האביב, ועל פירות האילן; ואמרינן לקמן: על שתים מהן מעברין, ועל אחד מהן אין מעברין; הללו גדיים וטלאים וגוזלות - נעשו סעד ומצטרפין לאחד מהן, ומעברין
- ^ הוא אחד מן הסימנים שמעברין עליהם, כדלקמן
- ^ כ"ט ימים
- ^ רבן גמליאל שהיה נוהג שררה וזורק מורא בתלמידים, כדאשכחן בבכורות (דף לו.) ובברכות (דף כז:), ובראש השנה (דף כה.): דצעריה לרבי יהושע
- ^ ואפילו הכי קתני ביה
- ^ [של] שנה שלישית [בשנה הרביעית] או [של] ששית לשמיטה [והביעור בשנת השמיטה], כל מי ששיהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה - חייב לבערן עכשיו; תרומה ניתן לכהן, ומעשר ראשון ללוי, ומעשר עני לעני; ומעשר שני מתבער בכל מקום שהוא: שאם לא העלהו לירושלים קודם פסח - היה מבערו ערב פסח ומתודה "בערתי הקודש" (דברים כו יג)
- ^ מקום קיבוץ הזיתים להתחמם זה על זה
- ^ ורבן שמעון בריה - דהוה מעינוותני בתראי, כדאמרינן ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא פה.) לא אמר [לעיל] 'באנפי חבראי'
- ^ לרבן גמליאל מנשיאותו נעשה עניו
- ^ לרבן גמליאל מנשיאותו נעשה עניו
- ^ בסוף ס' חמרי וחיי
- ^ אם לא בישלה התבואה – מעברין, דקרא כתיב (שמות יג ד) 'בחדש האביב'; ואית דמפרשים לפי שאין להם מהיכן להקריב העומר, וקשה לי: דאמרינן לקמן 'על שלש ארצות מעברין את השנה: על שתים מהן מעברין, ואם בישלה תבואה ביהודה ולא בישלה בעבר הירדן ובגליל - מעברין השנה; ואי טעמא משום עומר הוא - הרי בישלה התבואה ביהודה!?
- ^ אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת – מעברין: שעצרת זמן הבאת ביכורים, דכתיב (במדבר כח כו) 'וביום הביכורים', ואם לא יביאם בבואו לרגל - צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת
- ^ בין על תקופת תמוז שמתעכבת ונמשכת: שאין תקופת תשרי נופלת עד עבור החג – מעברין, דנפקא לן לקמן מקרא, בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן: שהבאת העומר דילה בתוך תקופת טבת - מעברין לדחות את המועדות, כד(לקמן דף יג:)
- ^ מן השנים שמתעברת שנה עליהן
- ^ שאין חוששין בדחיית הפסח, לפי שאין התבואה ראויה, ואין איסור 'חדש' נארך עליהם; אבל כשאביב ראוי ליקצר והשנה מתעברת על הפירות והתקופות – עציבין: שזמן איסור 'חדש' נארך עליהן
- ^ הכי גרסינן: רשב"ג אומר 'על התקופה', ולא גרסינן 'אף'
- ^ שאם התקופה נופלת כתיקונה בתחלת תשרי והם מעברין השנה בשביל דברים אחרים, ודוחין את החג בתוך ימות החורף חודש - נמצאו עולי רגלים מצטערין בגשמים, לפי שהעיתים הולכין אחר תקופת החמה; לפיכך כשהיא צריכה לעבר על פירות האילן וזה מצטרף עמו - היו שמחין
- ^ דילמא
- ^ לחודה
- ^ ומפני שעיבורה מן התורה אתא רבן שמעון בן גמליאל למיפלג
- ^ שלא הגיע אביב שלהן או שרואין בית דין שמתאחר בהן זמן בישול פירות האילן
- ^ שלשתן מא"י הם:
- ^ אפילו על עבר הירדן והגליל
- ^ דהואיל וברובא דא"י לא מטא אביב - לא קרינן ביה 'חדש האביב'
- ^ אפילו לא הגיע ביהודה והגיע בעבר הירדן והגליל - אין מעברין: דהואיל ומביאין עומר מעבר הירדן או מגליל, דתנן במנחות [אין זו משנה] (סו,ב) 'כרמל - רך ומלא' בעינן - מיכן אמרו [משנה מנחות פ"י מ"ב]: 'אין מביאין עומר אלא מן הקרוב לירושלים', דהיינו יהודה; לא ביכר הקרוב לירושלים - מביאין אותו ממקום רחוק; ומעשה שבא עומר מגנות צריפין כו' ושתי הלחם מבקעת עין סוכר
- ^ מן המאוחרות
- ^ להיות מצוה מן המובחר
- ^ הלכך: אם בישל ביהודה ועיברוה בשביל השתים, כשמגיע זמן העומר כבר יבשו תבואות שביהודה, ואנו 'רך' ו'מלא' בעינן, וצריך להביאו משאר ארצות; ועוד: שאם ביכר יהודה ורואין ציבור שראוי להביא העומר ובית דין מעברין בשביל השתים - מאריכין עליהם זמן איסור 'חדש' - קשה להם הדבר; אבל בשלא ביכר יהודה ובאחת מהשתים - אין קשה להם, אף על פי שראוי להביא מהשלש, לפי שמצותו להביא מיהודה
- ^ בבית דין הקבוע
- ^ ירושלים, והוא ביהודה
- ^ שהלבנה אינה נראית בעליל לכל העולם, דכתיב 'חדש' 'בכסה'
- ^ שחגה בראש חדש הוא; אבל שאר חגים - באמצע החדש הם
- ^ וכתיב כי חק כלומר: חג שישראל עושין באותו חג, דהיינו קידוש החדש - הרי הוא כמשפט, ומשפט ביום, דכתיב 'ביום הנחילו את בניו' (דברים כא טז) כדדרשינן ב'אחד דיני ממונות' (לקמן לד:)