ביאור:בבלי סנהדרין דף יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

במזומנין לה [1]; מעשה ברבן גמליאל שאמר "השכימו לי [2] שבעה לעלייה [3]" [אחרי שדנו כבר החמשה, כמו שלמדנו לעיל [דף יב,ב] על פי רבן שמעון בן גמליאל: בשלשה מתחילים, ובחמשה נושאים ונותנין, וגומרין בשבעה]; השכים ומצא שמונה אמר "מי הוא שעלה שלא ברשות? ירד!" עמד שמואל הקטן ואמר: "אני הוא שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר השנה עליתי [4], אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי [5]".

אמר לו: "שב בני, שב: ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך, אלא אמרו חכמים "אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה"!

ולא שמואל הקטן הוה, אלא איניש אחרינא, ומחמת כיסופא הוא דעבד [6];

- כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום, אמר: "מי שאכל שום – יצא!"

עמד רבי חייא ויצא; עמדו כולן ויצאו; בשחר מצאו רבי שמעון ברבי לרבי חייא, אמר ליה: "אתה הוא שציערת לאבא [7]"! אמר לו: "לא תהא כזאת בישראל! [8]".

ורבי חייא מהיכא גמיר לה? - מרבי מאיר, דתניא: מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של רבי מאיר, אמרה לו: "רבי: אחד מכם קדשני בביאה!" עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות ונתן לה; עמדו, כתבו כולם ונתנו לה.

ורבי מאיר - מהיכא גמיר לה? - משמואל הקטן [9].

ושמואל הקטן - מהיכא גמיר לה? - משכניה בן יחיאל, דכתיב (עזרא י ב) ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא: אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת!?" [10].

ושכניה בן יחיאל - מהיכא גמר לה? – מיהושע [11], דכתיב (יהושע ז י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך [פסוק יא] חטא ישראל [וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם]; אמר לפניו: ריבונו של עולם: מי חטא?

אמר לו: וכי דילטור [12] אני? לך הטל גורלות! [13];

ואיבעית אימא: ממשה, דכתיב (שמות טז כח) [ויאמר ה' אל משה] עד אנה מאנתם [לשמר מצותי ותורתי] [14].

תנו רבנן [תוספתא סוטה פ,יג,מ,ד-ה]: משמתו נביאים האחרונים: חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול. פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו[15], ונתנה עליהם בת קול מן השמים: "יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה <כמשה רבינו> אלא שאין דורו זכאי לכך"! נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן, וכשמת אמרו עליו: "הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא"!

שוב פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה, ונתנה עליהם בת קול מן השמים: "יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך"! נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן [16], וכשמת אמרו עליו: "הי חסיד הי עניו תלמידו של הלל"! אף הוא אמר בשעת מיתתו [17]: "שמעון [18] וישמעאל [19] לחרבא [20], וחברוהי [21] לקטלא [22], ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא"!

ועל יהודה בן בבא בקשו לומר כן [23], אלא שנטרפה שעה [עד כאן לשון התוספתא] שאין מספידין על הרוגי מלכות [24] [עיין יד רמה].

תנו רבנן [דומה לעדויות פ"ז מ"ז]: אין מעברין את השנה אלא אם כן ירצה נשיא; ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות אצל הגמון אחד שבסוריא [25], ושהה לבא, ועיברו את השנה על מנת שירצה רבן גמליאל, וכשבא רבן גמליאל ואמר "רוצה אני", נמצאת שנה מעוברת.

תנו רבנן [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ו]: אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה צריכה מפני הדרכים [26] ומפני הגשרים [27] ומפני תנורי פסחים [28] ומפני גליות ישראל [29], [30] שנעקרו ממקומן [31] ועדיין לא הגיעו [32], אבל לא מפני השלג [33], ולא מפני הצינה, ולא מפני גליות ישראל שלא עקרו ממקומן.

תנו רבנן [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ב]: אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים [34] ולא מפני הגוזלות שלא פירחו [35], אבל עושין אותן סעד לשנה [36]; כיצד? רבי ינאי אומר משום רבן שמעון בן גמליאל: "מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין, ואימריא דערקין, וזימנא דאביבא לא מטא [37], ושפרת מילתא באנפאי ואוסיפית על שתא דא תלתין יומין".

מיתיבי: כמה עיבור השנה? - שלשים יום; רבן שמעון בן גמליאל אומר: חדש [38]!?

אמר רב פפא: רצו חדש, רצו שלשים יום.

תוספות סנהדרין יא,א ד"ה מפני הדרכים והגשרים. והאי דלא חשיב ג' סימנין דלקמן - משום דעל שנים מהן מעברין, אבל הני - אפילו אחד מהני מעברין; ובברייתא דבסמוך גבי גדיים וטלאים וגוזלות שלא פרחו - נמי לא חשיב להו, משום דאהנך דבסמוך, אפילו אשנים מהם אין מעברין עליו, אלא שעושין אותו סעד עם אחד מג' סימנים. [וכן מפורש בברייתות עצמן: לגבי גדיים 'אבל עושין אותן סעד לשנה'; לגבי הברייתא להלן כתוב שם במפורש: 'על שנים מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין’]

תא חזי מאי איכא בין


עמוד ב

תקיפאי קדמאי [39] לעינוותני בתראי, [40] דתניא [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ב]: מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית, והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו ושלש איגרות חתוכות לפניו מונחות; אמר לו: טול איגרתא חדא וכתוב "לאחנא בני גלילאה עילאה, ולאחנא בני גלילאה תתאה: שלומכון יסגא! מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא [41] לאפרושי מעשרא ממעטנא דזיתא [42]!"; וטול איגרתא חדא וכתוב "לאחנא בני דרומא: שלומכון יסגא! מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא מעומרי שיבליא!"; וטול איגרתא חדא וכתוב "לאחנא בני גלוותא בבבל ולאחנא דבמדי ולשאר כל גלוותא דישראל: שלומכון יסגא לעלם! מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין וזמנא דאביבא לא מטא, ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי ואוסיפית על שתא דא יומין תלתין"! [43].

דילמא בתר דעברוהו [44]!

[קשה: הסיפור הוא על רבן גמליאל הזקן בזמן בית המקדש, ולא על רבן גמליאל דיבנה; רבן גמליאל דיבנה ציער את רבי יהושע, שלא היה תלמידו אלא תלמיד רבי יוחנן בן זכאי

אך נראה כדברי רש"י מהתירוץ: דילמא בתר דעברוהו [45]!

אך כבר העירו על כך; רבנו צבי הירש חיות: נ"ב: רש"י ותוספות פירשו זאת על רבן גמליאל דיבנה, ואלם על ר"ג דיבנה שהיה אחר החורבן לא יוצדק 'גוזלייא רכיכין ואמרייא דעדקין', דהרי אחר החורבן לא הקריבו פסח ושאר קרבנות; ואף אם תאמר דפסח הקריבואף שחרב הבית משום דקיימא לן 'מקריבן אף על פי שאין שם בית', וכן מצינו בר"ג דיבנה שאמר לטבי עבדו: "צא וצלי עלי את הפסח באסקלא של עץ' (פסחים עד א), אולם גוזלות, שהמה קיני יולדות וזבה, דקרבנות יחיד הם בלי ספק – לא הצריכו לעבר השנה בשביל דבר שלא היה נוהג אז. [## ועוד: קרבן פסח אין צריך אלא יסוד המזבח אף על פי שאין מזבח, אבל עולת העוף צריך 'מעל לחוט הסיקרא', ואם אין מזבח אי אפשר להביא עולת העוף] עיין ר"ן בחדושיו כאן שהתעורר באמת בזה, ועיין תשובת יעב"ץ ח"א סימן פז, ובס' חמרי וחיי; לכן הנכון כפי הפירוש של תוספות רבינו פרץ מובא בשיטה מקובצת [46] וזה לשונו: ויש מפרשים 'בתר דעברוהו' – שעברו השנה 'על מנת שירצה נשיא' – רבן גמליאל, ולפי שלא היה ר"ג אז בשעת מעשה שעברוה אמר 'באנפי חבראי' – עד כאן לשון תוספות תלמידי רבינו פרץ, ופירושו: כיון שנזכר למעלה דר"ג הלך ליטול רשות משלטון ועברו בית דין על מנת שירצה נשיא, והיה שלא בפניו - אם כן הם היו העיקר, ומפני זה אמר 'באנפי חבראי': שהוא לא היה רק סניף בזה; ואמת. ]

תנו רבנן [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ב]: על שלשה דברים מעברין את השנה: על האביב [47], ועל פירות האילן [48], ועל התקופה [49]; על שנים מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין; ובזמן שאביב אחד מהן [50] - הכל שמחין [51]; רבי שמעון בן גמליאל אומר: על התקופה [52].

איבעיא להו: על התקופה שמחין [53]? או [54] על התקופה [55] מעברין [56]?

תיקו.

תנו רבנן [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ב]: על שלשה ארצות [57] מעברין את השנה: [58] יהודה, ועבר הירדן, והגליל; על שתים מהן [59] מעברין [60] ועל אחת מהן אין מעברין [61] ובזמן שיהודה אחת מהן [62] - הכל שמחין, שאין עומר בא [63] אלא מיהודה [64].

תנו רבנן [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ו]: אין מעברין את השנים אלא [65] ביהודה*, ואם עיברוה בגליל מעוברת; העיד חנניה איש אונו: אם עיברוה בגליל אינה מעוברת.

אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: מאי טעמא דחנניה איש אונו? - אמר קרא (דברים יב ה) [כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך מכל שבטיכם לשום את שמו שם] לשכנו תדרשו ובאת שמה: כל דרישה שאתה דורש - לא יהיו אלא בשכנו של מקום [66].

  • [## האם הכוונה שהשלה שבהם מתחיל התהליך הוא כל בית דין קבוע ביהודה, ואם שנים הסכימו מוסיפים שנים – מי מוסיף? הנשיא? – ואם הסכימו שלשה מודיעים לנשיא והוא מזמן שבעה לסיים תא הדבר?
    1. מתי אמר חנניא איש אונו? הרי ה'סנהדין' ישב בין השאר בציםורי, בבית שערים, - מקומות בגליל! האם למרות זאת עניני העיבור נשארו בידי בית דין ביהודה? האם זה זכר למחלוקת ירבעם בן נבט עם רחבעם בן שלמה, שפילגה את ההמלכה?]

תנו רבנן [דומה לתוספתא סנהדרין פ"ב מ"ז]: אין מעברין את השנה אלא ביום, ואם עיברוה בלילה - אינה מעוברת; ואין מקדשין את החדש אלא ביום, ואם קידשוהו - בלילה אינו מקודש.

אמר רב אבא: מאי קרא? - (תהלים פא ד) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו: איזהו חג שהחדש מתכסה בו [67]? - הוי אומר זה ראש השנה [68], וכתיב [שם, פסוק ה] 'כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב': מה משפט ביום - אף קידוש החדש ביום [69].

תנו רבנן: אין מעברין את השנה

הערות[עריכה]

  1. ^ שהזמינן הנשיא מבערב
  2. ^ מחר
  3. ^ המיוחדת לישב בה בית דין
  4. ^ להצטרף עמכם עכשיו
  5. ^ ללמוד תורה מכם היאך תעשו
  6. ^ שלא יכירו מי היה העולה שלא ברשות וילבינו פניו
  7. ^ שאכלת השום ונדף הריח
  8. ^ חס ושלום שאוכל השום בבואו לבית מדרשו, אלא כדי שלא להלבין פניו של אוכל השום יצאתי, כדי שיצאו כולם ולא יבינו מי הוא
  9. ^ כדאמרן
  10. ^ והוא לא נשא נכרית, והכניס עצמו בכלל שלא להלבין פניהם
  11. ^ ממעשה דיהושע
  12. ^ רכיל
  13. ^ שלא רצה הקדוש ברוך הוא לגלות לו מי הוא החוטא, והכניס את כולן בכלל, שנאמר 'חטא ישראל' - במעשה דעכן
  14. ^ 'מאנתם' - כולן בכלל, והרי כולן לא יצאו ללקוט אלא מקצת, דכתיב (שמות טז כז) 'יצאו מן העם ללקוט וגו'
  15. ^ Note:מדוע 'היו מסובין' ביריחו ומדוע הלל היה אתם? האם כבר היה נשיא?
  16. ^ משום שמואל הקטן נקט לה הכא
  17. ^ הוכיח סופו: ששרתה עליו שכינה: שנתנבא בשעת מיתתו
  18. ^ רבן שמעון בן גמליאל הנשיא
  19. ^ ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול
  20. ^ יהרגו בחרב
  21. ^ וחביריו כגון רבי עקיבא ורבי חנניא בן תרדיון
  22. ^ לשאר מיתות: רבי עקיבא במסרקות של ברזל, בפרק 'הרואה' (ברכות סא:); רבי חנניא בשריפה, במסכת עבודה זרה (דף יח.)
  23. ^ אותו הספד
  24. ^ מפני יראת המלך מיהרו לקוברן
  25. ^ לדבר על עסקי ציבור
  26. ^ שנתקלקלו בימות החורף
  27. ^ ועדיין לא נתקנו, ולא יוכלו עולי רגל לבא
  28. ^ שצולין בהם פסחיהם, ונמוקו בגשמי החורף, וצריכין חמה להתייבש
  29. ^ בני הגולה הרחוקים
  30. ^ ונשמע לבית דין
  31. ^ לעלות לרגל לעשות פסחיהם
  32. ^ שאם לא יעברוה - לא ירגילו לבא בפסח
  33. ^ שלא יחדלו בכך מלבוא
  34. ^ גדיים וטלאין שהן דקין - אין מעברין עליהן כדי שיגדלו ויעשו מהם פסחים, שהרי יכול להקריב קטנים
  35. ^ שצריכין לקיני יולדות שבכל ארץ ישראל; וכן זבין וזבות: שכולן משהין קיניהם עד עלותן לרגל; אף על פי כן אין מעברין על כך, שיכולין להביא בני יונה שכשרים כשהם קטנים
  36. ^ סייג וסמך לדבריהם לעבר את השנה אם צריכה לעבר מפני אחד מן הדברים שמעברין עליהן, כגון על האביב, ועל פירות האילן; ואמרינן לקמן: על שתים מהן מעברין, ועל אחד מהן אין מעברין; הללו גדיים וטלאים וגוזלות - נעשו סעד ומצטרפין לאחד מהן, ומעברין
  37. ^ הוא אחד מן הסימנים שמעברין עליהם, כדלקמן
  38. ^ כ"ט ימים
  39. ^ רבן גמליאל שהיה נוהג שררה וזורק מורא בתלמידים, כדאשכחן בבכורות (דף לו.) ובברכות (דף כז:), ובראש השנה (דף כה.): דצעריה לרבי יהושע
  40. ^ ואפילו הכי קתני ביה
  41. ^ [של] שנה שלישית [בשנה הרביעית] או [של] ששית לשמיטה [והביעור בשנת השמיטה], כל מי ששיהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה - חייב לבערן עכשיו; תרומה ניתן לכהן, ומעשר ראשון ללוי, ומעשר עני לעני; ומעשר שני מתבער בכל מקום שהוא: שאם לא העלהו לירושלים קודם פסח - היה מבערו ערב פסח ומתודה "בערתי הקודש" (דברים כו יג)
  42. ^ מקום קיבוץ הזיתים להתחמם זה על זה
  43. ^ ורבן שמעון בריה - דהוה מעינוותני בתראי, כדאמרינן ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא פה.) לא אמר [לעיל] 'באנפי חבראי'
  44. ^ לרבן גמליאל מנשיאותו נעשה עניו
  45. ^ לרבן גמליאל מנשיאותו נעשה עניו
  46. ^ בסוף ס' חמרי וחיי
  47. ^ אם לא בישלה התבואה – מעברין, דקרא כתיב (שמות יג ד) 'בחדש האביב'; ואית דמפרשים לפי שאין להם מהיכן להקריב העומר, וקשה לי: דאמרינן לקמן 'על שלש ארצות מעברין את השנה: על שתים מהן מעברין, ואם בישלה תבואה ביהודה ולא בישלה בעבר הירדן ובגליל - מעברין השנה; ואי טעמא משום עומר הוא - הרי בישלה התבואה ביהודה!?
  48. ^ אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת – מעברין: שעצרת זמן הבאת ביכורים, דכתיב (במדבר כח כו) 'וביום הביכורים', ואם לא יביאם בבואו לרגל - צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת
  49. ^ בין על תקופת תמוז שמתעכבת ונמשכת: שאין תקופת תשרי נופלת עד עבור החג – מעברין, דנפקא לן לקמן מקרא, בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן: שהבאת העומר דילה בתוך תקופת טבת - מעברין לדחות את המועדות, כד(לקמן דף יג:)
  50. ^ מן השנים שמתעברת שנה עליהן
  51. ^ שאין חוששין בדחיית הפסח, לפי שאין התבואה ראויה, ואין איסור 'חדש' נארך עליהם; אבל כשאביב ראוי ליקצר והשנה מתעברת על הפירות והתקופות – עציבין: שזמן איסור 'חדש' נארך עליהן
  52. ^ הכי גרסינן: רשב"ג אומר 'על התקופה', ולא גרסינן 'אף'
  53. ^ שאם התקופה נופלת כתיקונה בתחלת תשרי והם מעברין השנה בשביל דברים אחרים, ודוחין את החג בתוך ימות החורף חודש - נמצאו עולי רגלים מצטערין בגשמים, לפי שהעיתים הולכין אחר תקופת החמה; לפיכך כשהיא צריכה לעבר על פירות האילן וזה מצטרף עמו - היו שמחין
  54. ^ דילמא
  55. ^ לחודה
  56. ^ ומפני שעיבורה מן התורה אתא רבן שמעון בן גמליאל למיפלג
  57. ^ שלא הגיע אביב שלהן או שרואין בית דין שמתאחר בהן זמן בישול פירות האילן
  58. ^ שלשתן מא"י הם:
  59. ^ אפילו על עבר הירדן והגליל
  60. ^ דהואיל וברובא דא"י לא מטא אביב - לא קרינן ביה 'חדש האביב'
  61. ^ אפילו לא הגיע ביהודה והגיע בעבר הירדן והגליל - אין מעברין: דהואיל ומביאין עומר מעבר הירדן או מגליל, דתנן במנחות [אין זו משנה] (סו,ב) 'כרמל - רך ומלא' בעינן - מיכן אמרו [משנה מנחות פ"י מ"ב]: 'אין מביאין עומר אלא מן הקרוב לירושלים', דהיינו יהודה; לא ביכר הקרוב לירושלים - מביאין אותו ממקום רחוק; ומעשה שבא עומר מגנות צריפין כו' ושתי הלחם מבקעת עין סוכר
  62. ^ מן המאוחרות
  63. ^ להיות מצוה מן המובחר
  64. ^ הלכך: אם בישל ביהודה ועיברוה בשביל השתים, כשמגיע זמן העומר כבר יבשו תבואות שביהודה, ואנו 'רך' ו'מלא' בעינן, וצריך להביאו משאר ארצות; ועוד: שאם ביכר יהודה ורואין ציבור שראוי להביא העומר ובית דין מעברין בשביל השתים - מאריכין עליהם זמן איסור 'חדש' - קשה להם הדבר; אבל בשלא ביכר יהודה ובאחת מהשתים - אין קשה להם, אף על פי שראוי להביא מהשלש, לפי שמצותו להביא מיהודה
  65. ^ בבית דין הקבוע
  66. ^ ירושלים, והוא ביהודה
  67. ^ שהלבנה אינה נראית בעליל לכל העולם, דכתיב 'חדש' 'בכסה'
  68. ^ שחגה בראש חדש הוא; אבל שאר חגים - באמצע החדש הם
  69. ^ וכתיב כי חק כלומר: חג שישראל עושין באותו חג, דהיינו קידוש החדש - הרי הוא כמשפט, ומשפט ביום, דכתיב 'ביום הנחילו את בניו' (דברים כא טז) כדדרשינן ב'אחד דיני ממונות' (לקמן לד:)