ביאור:בבלי סנהדרין דף פד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וערל בשר [1] - לא יבא אל מקדשי [לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל] [2].

[## וברמב"ם פ"א מהלכות ביאת המקדש כתב שלוקים; וכי לומדים מלקות מדברי נביאים? אולי גלוי מילתא? – תשובות: כסף משנה: שלוקין על לאו מדברי סופרים; ועוד תשובות במרגליות הים]

אונן – מנלן [אזהרה שלא יעבוד במקדש]?

דכתיב [בכהן גדול שמת לו מת] (ויקרא כא יב) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו [כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ה’] [3] - הא [4] אחֵר, שלא יצא – חילל.

אמר ליה רב אדא לרבא: ונילף 'חילול' 'חילול' מתרומה: מה להלן במיתה אף כאן במיתה?

מי כתיב ביה בגופיה [5]? מכללא קאתי [6]; הוי 'דבר הבא מן הכלל' וכל דבר הבא מן הכלל - אין דנין אותו בגזרה שוה.

יושב [כגון בשעת קבלת הדם; או בהולכה בכסא גלגלים? אבל בזמן שחיטה – אין זו עבודה, שמותרת בזר] – מנלן?

אמר רבא אמר רב נחמן: אמר קרא: (דברים יח ה) כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת [בשם ה' הוא ובניו כל הימים] - לעמידה בחרתיו ולא לישיבה [7]. [8]

בעל מום:

רבי אומר במיתה, וחכמים אומרים באזהרה.

מאי טעמא דרבי?

דכתיב (ויקרא כא כג) אך אל הפרוכת לא יבא וגו' [ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני ה' מקדשם], ויליף 'חילול' 'חילול' מתרומה [כהן טמא שאכל תרומה טהורה]: מה להלן במיתה - אף כאן במיתה.

ונילף 'חילול' 'חילול' מנותר: מה להלן בכרת אף כאן בכרת?

מסתברא מתרומה הוה ליה למילף, שכן פסול הגוף מפסול הגוף.

אדרבה - מנותר הוה ליה למילף, שכן 1</ref>קודש 2</ref>פנים 3</ref>פיגול ונותר!?

אלא מטמא ששימש גמר פסול הגוף מפסול הגוף, [וכן] קודש, פנים, פיגול ונותר - מקודש פנים פיגול ונותר.

ורבנן?

אמר קרא 'בו' (ויקרא כב ט: ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני ה' מקדשם) [9] - [10] ולא בבעל מום [11].

הזיד במעילה: רבי אומר: במיתה, וחכמים אומרים: באזהרה:

מאי טעמא דרבי?

אמר רבי אבהו: גמר 'חטא' 'חטא' מתרומה [12]: מה להלן במיתה אף כאן במיתה;

ורבנן אמרי: אמר קרא 'בו': בו - ולא במעילה [13].

זר ששימש במקדש [רבי עקיבא אומר בחנק, וחכמים אומרים: בידי שמים]:

תניא: 'רבי ישמעאל אומר: נאמר כאן (במדבר יח ז) [ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבדת מתנה אתן את כהנתכם] והזר הקרב יומת, ונאמר להלן (במדבר יז כח) כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות [האם תמנו לגוע]; מה להלן בידי שמים [14] - אף כאן בידי שמים

רבי עקיבא אומר: נאמר כאן 'והזר הקרב יומת' ונאמר להלן (דברים יג ו) והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת [כי דבר סרה על ה' אלקיכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפדך מבית עבדים להדיחך מן הדרך אשר צוך ה' אלקיך ללכת בה ובערת הרע מקרבך]; מה להלן בסקילה - אף כאן בסקילה;

רבי יוחנן בן נורי אומר: מה להלן בחנק אף כאן בחנק [15]' [16]

במאי קמיפלגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא?

רבי עקיבא סבר דנין 'יומת' מ'יומת' ואין דנין 'יומת' מ'ימות', ורבי ישמעאל סבר דנין הדיוט מהדיוט ואין דנין הדיוט מנביא;

ורבי עקיבא?

כיון שהדיח - אין לך הדיוט גדול מזה.

במאי קמיפלגי רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי?

בפלוגתא דרבי שמעון ורבנן [17], דתניא: 'נביא שהדיח - בסקילה; רבי שמעון אומר: בחנק'.

הא אנן תנן: '[18] רבי עקיבא אומר בחנק' [19]?

תרי תנאי ואליבא דרבי עקיבא: מתניתין רבי שמעון ואליבא דרבי עקיבא [20], ברייתא רבנן [21] ואליבא דרבי עקיבא.

הדרן עלך אלו הן הנשרפין


סנהדרין פרק עשירי אלו הן הנחנקין פד,ב


עמוד ב

משנה:

אלו הן הנחנקין: המכה אביו ואמו, וגונב נפש מישראל, וזקן ממרא על פי בית דין [22], ונביא השקר, והמתנבא בשם עבודת כוכבים, והבא על אשת איש, וזוממי בת כהן [23] ובועלה [24].

גמרא:

מכה אביו ואמו מנלן?

דכתיב (שמות כא טו) ’[ו]מכה אביו ואמו מות יומת', וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק.

אימא עד דקטיל ליה מיקטל?

סלקא דעתא קטל חד [מן השוק] - בסייף [25], ואביו בחנק [26]? [אלא ודאי חנק על הכאה סתם, ללא קטילה.]

הניחא למאן דאמר חנק קל, אלא למאן דאמר חנק חמור מאי איכא למימר [27]?

אלא מדכתיב (שמות כא יב) 'מכה איש ומת מות יומת', וכתיב (במדבר לה כא) או באיבה הכהו בידו וימות [מות יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את הרצח בפגעו בו] [28] - שמע מינה: כל היכא דאיכא הכאה סתם - לאו מיתה הוא.

ואצטריך למיכתב 'מכה איש' ואיצטריך למכתב 'כל מכה נפש [לפי עדים ירצח את הרצח ועד אחד לא יענה בנפש למות] (במדבר לה ל): דאי כתב רחמנא מכה איש ומת הוה אמינא: איש, דבר מצוה – אִין, קטן - לא; כתב רחמנא 'כל מכה נפש'; ואי כתב רחמנא 'כל מכה נפש' הוה אמינא: אפילו נפלים [29], אפילו בן שמונה – צריכי.

תוספות ד"ה הוה אמינא אפילו נפלים: תימה אם כן היכי מיחייב דמי וולדות - הא מיחייב מיתה!? ויש לומר: דהוה אמינא דהכא גזירת הכתוב היא, היכא דלא נתכוין לוולדות, כדאשכחן לרבי 'ונתתה נפש תחת נפש' = ממון; אי נמי: נהי דהוה מיחייב [חנק] אנפל לאחר שנולד - קודם שנולד לא מיחייב [אלא ממון].

תוספות ד"ה ה"ג ואצטריך למכתב 'מכה איש ומת' ואצטריך למכתב 'ואיש כי יכה כל נפש', ולא כמו שכתוב בספרים 'כל מכה נפש', דבפרק יוצא דופן [30] גמרינן בן יום אחד דההורגו – חייב, ומפיק ליה מדכתיב 'ואיש כי יכה כל נפש' - נפש כל דהו;

תוספות ד"ה איש דבר מצוה אין: יש ספרים [## וכן הוא במכילתא משפטים מסכת דנזיקין פרשה ד] שכתוב בהן 'אשה - לא', ואף על גב דהשוה הכתוב אשה לאיש וכו' - הני מילי בפרשה שנאמרה בלשון זכר, אבל היכא דכתיב 'איש' בהדיא - ממעטין אשה, כדפירש שלהי פרק 'ארבע מיתות' (לעיל סו.) גבי מקלל אביו ואמו.

ואימא אף על גב דלא עביד ביה חבורה; אלמה תנן [(להלן פה,ב)] 'המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה'?

אמר קרא: מכה אדם ומכה בהמה (ויקרא כד כא: ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת): מה מכה בהמה: עד דעביד בה חבורה, דכתיב בה 'נפש' (ויקרא כד יח: ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש) [31] - אף מכה אדם עד דעביד חבורה.

מתקיף לה רב ירמיה: אלא מעתה הכחישה [32] באבנים [33] - הכי נמי דלא מיחייב?

תוספות ד"ה הכחישה באבנים כו'. בהכחשה דלא הדרא איירי , דאם לא כן לא שייך נזק, דמקרי 'שבת', מידי דהוה אהכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור, ובבהמה לא שייכי ארבעה דברים.

אלא: אם אינו ענין לנפש בהמה - דהא אי נמי הכחישה באבנים – חייב, תניהו ענין לנפש אדם [34]; אלא הקישא למה לי [35]? לכדתניא דבי חזקיה [36].

הניחא למאן דאית ליה תנא דבי חזקיה, אלא למאן דלית ליה תנא דבי חזקיה [37] - היקישא למה לי?

מה מכה בהמה לרפואה [38] פטור [39] - אף מכה אדם [40] לרפואה פטור [41]; דאיבעיא להו: בן - מהו שיקיז דם לאביו? רב מתנא אמר (ויקרא יט יח) [לא תקם ולא תטר את בני עמך] ואהבת לרעך כמוך [אני ה’] [42]; רב דימי בר חיננא אמר: מכה אדם ומכה בהמה: מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור.

רב לא שביק לבריה למישקל ליה סילוא [43]; מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למיפתח ליה כוותא [44] דילמא חביל והוה ליה שגגת איסור.

אי הכי אחֵר נמי [45]?

אחר - שיגגת לאו [46], בנו - שגגת חנק.

והדתנן [שבת פ"יז מ"ב] 'מחט של יד [47] ליטול בה את הקוץ [48]' [49] - ליחוש דילמא חביל [50], והויא לה שגגת סקילה!?

התם - מקלקל הוא [51].

הניחא למאן דאמר מקלקל פטור, אלא למאן דאמר חייב - מאי איכא למימר?

[## ולכאורה נראה לומר שאפילו למאן דאמר מקלקל חייב, הרי כאן המוציא את הקוץ אינו אלא מתעסק, ולא שוגג, ופטןר גם מקרבן!?]

מאן שמעת ליה דאמר מקלקל בחבורה חייב - רבי שמעון היא,

הערות[עריכה]

  1. ^ שמתו אחיו מחמת מילה
  2. ^ 'לא יבא' - והיינו אזהרה; מדברי קבלה בעלמא, ולא לקי עלה
  3. ^ כלומר: אף על פי שמתו אביו ואמו - אין צריך לצאת מן המקדש: שאם יעבוד - לא יחלל
  4. ^ כהן
  5. ^ מי כתיב בכהן הדיוט גופיה 'חילול'
  6. ^ מכלל דמכהן גדול דכתיב ביה אונן ואינו מחלל - הוא דקא אתי
  7. ^ דכיון דלא נבחר - הוה ליה כזר
  8. ^ ובפ"ב דזבחים (דף כג:) רמינן: מכדי יושב - כזר דמי, ומיחל עבודה? אימא: במיתה הוא, כזר; אלמה תניא 'אינו במיתה'? והתם מפרק לה: משום דהוי זר, ושלא רחץ ידים ורגלים, ושתויי יין - שלשה כתובים הבאים כאחד דכתיב בהו מיתה, ואין מלמדין.
  9. ^ בתרומה במיתה, דכולהו נמי מיניה גמרי
  10. ^ ואתא 'בו' למיעוטא:
  11. ^ ומסתברא בעל מום - הוא דקא ממעט, ולא טמא וטבול יום, שהן - פסול טומאתן במיתה
  12. ^ מעילה כתיב בה 'וחטאה בשגגה' (ויקרא ה טו) והכא כתיב 'ולא ישאו עליו חטא ומתו' (ויקרא כב ט)
  13. ^ וממיתה לחודה - הוא דאמעיט, דגבי מיתה הוא דכתיב 'בו', אבל אזהרה מגמרא גמר להזיד במעילה בגזרה שוה ד'חטא' 'חטא' מתרומה
  14. ^ דבמאתים וחמשים איש דקרח בשרופים כתיב (במדבר יז)
  15. ^ דסבירא ליה נביא שהדיח את הרבים - בחנק
  16. ^ ולקמן מפרש במאי פליגי:
  17. ^ ב'אלו הן הנחנקין', ויליף טעמא מקרא
  18. ^ זר ששימש:
  19. ^ ובברייתא קתני לרבי עקיבא בסקילה
  20. ^ דאמר נביא שהדיח בחנק וזר ששימש - מיניה גמר; ורבי שמעון - תלמידו של רבי עקיבא הוא, ואמר: לרבי עקיבא - זר ששימש בחנק, נביא שהדיח בחנק
  21. ^ בני מחלוקתו של רבי שמעון, ואף הם תלמידי רבי עקיבא, הוו ואמרי משמו סקילה בתרוייהו
  22. ^ כמו 'ממרים הייתם עם ה’’ (דברים ט ז): שמסרב על פי בית דין הגדול שבלשכת הגזית
  23. ^ אף על פי שהם היו מחייבין אותה שריפה - אין נדונין אלא במיתה שהיו מחייבין לבועל, והיינו חנק, כשאר בא על אשת איש, כדמפרש קרא: 'היא תשרף' - ולא בועלה; וזוממיה ילפינן מ'כאשר זמם לעשות לאחיו' לאחיו - ולא לאחותו
  24. ^ בנשואה בת כהן קמיירי; אבל ארוסה בועלה – בסקילה [זו דעת רבי שמעון – האם רש"י סובר שזו משנת רבי שמעון?]
  25. ^ כדתנן בפרקין (לעיל דף עו:) 'אלו הן הנהרגים" ... הרוצח ועיר הנדחת'
  26. ^ בתמיה
  27. ^ הכא, דאיכא למדרש דאביו בחנק
  28. ^ היכא דבעי מיתה - מפרש מיתה בהדיא
  29. ^ כגון בן תשעה וראשו אטום, או שיש לו שני גבין דלא חיי
  30. ^ נדה מד: ושם
  31. ^ ו'נפש' משמע דם, דהוה חבורה
  32. ^ לבהמה
  33. ^ דלא עשה בה חבורה
  34. ^ דהיינו אביו: דאף על גב דלא בעינן מיתה - חבורה מיהא בעינן
  35. ^ דאתקש מכה אדם למכה בהמה בחד קרא (ויקרא כד כא: ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת), הואיל וילפת ליה מ'אם אינו ענין'
  36. ^ בבבא קמא ב'המניח' (דף לה.) [וכן כאן עט,ב] לפטור חייבי מיתות שוגגין מן התשלומין: מה מכה בהמה לא חלקת בו וכו'
  37. ^ פלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בכתובות ב'אלו נערות' (דף לד:)
  38. ^ כגון מקיז דם
  39. ^ מן התשלומין, שהרי לא הזיקהּ
  40. ^ דהיינו אביו
  41. ^ ממיתה, ואף על גב דחבורה היא
  42. ^ לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו
  43. ^ קוץ ישב לו בבשרו
  44. ^ כויה להוציא ליחה ממנה
  45. ^ לא ליפתח, שהרי כל ישראל הוזהרו על חבלת חבירו, דכתיב (דברים כה ג) 'לא יוסיף פן יוסיף'
  46. ^ כשאין מתכוין - הוי שגגה באיסור שזדונו 'לאו' בעלמא, דקיל
  47. ^ היא מחט קטנה, שתופרין בה בגדים
  48. ^ ניטלת בשבת ליטול בה את הקוץ
  49. ^ ומשום דקתני לה להלן במסכת שבת בפרק 'כל הכלים' (דף קכב:) גבי 'ושל שקאין לפתוח בו את הדלת' קרי ליה להא קטנה 'מחט של יד'
  50. ^ ועביד חבורה בשבת
  51. ^ וכל המקלקלין פטורין בחלול שבת, ד'מלאכת מחשבת' כתיב