ביאור:בבלי סנהדרין דף ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ורבנן?

'ירשיען' כתיב.

אמר רבי יצחק בר <יוסי> [יוסף] אמר רבי יוחנן: רבי, ורבי יהודה בן רועץ, ובית שמאי, ורבי שמעון, ורבי עקיבא - כולהו סבירא להו יש אם למקרא [1]; [עיין תוספות ד"ה כולהו מדוע לא כלל כאן גם את רבי יוחנן בן ברוקה]

רבי - הא דאמרן [2]

ורבי יהודה בן רועץ – דתניא: שאלו תלמידים את רבי יהודה בן רועץ: אקרא אני (ויקרא יב ה) [ואם נקבה תלד וטמאה שבעים כנדתה וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה] [3] שִׁבְעִים [4] - יכול תהא יולדת נקבה טמאה שִׁבְעִים?

אמר להן: טימא [5] וטיהר [6] בזכר, וטימא [7] וטיהר [8] בנקבה: מה כשטיהר בזכר - בנקבה כפלים, אף כשטימא בזכר - בנקבה כפלים [9]; לאחר שיצאו יצא ומחזיר אחריהם אמר להן: "אי אתם זקוקים לכך: 'שבועיים' קרינן ויש אם למקרא!"

בית שמאי – דתנן [זבחים פ"ד מ"א]: בית שמאי אומרים: כל הניתנין על מזבח החיצון [10] שנתנן במתנה אחת – כיפר, שנאמר (דברים יב כז) [ועשית עלתיך הבשר והדם על מזבח ה' אלקיך] ודם זבחיך ישפך [על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל] [11]; ובחטאת - שתי מתנות; ובית הלל אומרים: אף בחטאת שנתנן במתנה אחת – כיפר; ואמר רב הונא: מאי טעמא דבית שמאי? (ויקרא ד) קרנות קרנות קרנות - הרי כאן שש: ארבע למצוה ושתים לעכב, ובית הלל אומרים: קרנות קרנת קרנת [12] - הרי כאן ארבע: שלש למצוה ואחת לעכב.

ואימא [13] כולהו למצוה [14]?

כפרה בכדי [15] - לא אשכחן.

רבי שמעון – דתניא [תוספתא סוכה פ"א מ"ט]: 'שתים [16] כהלכתן ושלישית אפילו טפח [17]; רבי שמעון אומר: שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח'; במאי קמיפלגי? רבנן סברי יש אם למסורת [18], ורבי שמעון סבר יש אם למקרא: רבנן סברי יש אם למסורת: 'בסכת' 'בסכת' 'בסוכות' (ויקרא כג מב: בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת [פסוק מג) למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם] - הרי כאן ארבע, דל חד קרא לגופיה - פשו להו תלת; אתאי הלכתא [19], גרעתא לשלישית [20] ואוקימתא אטפח; ורבי שמעון סבר: 'בסוכות' 'בסוכות' 'בסוכות' - הרי כאן שש; דל חד קרא לגופיה - פשו להו ארבע; אתאי הלכתא - גרעתא לרביעית ואוקמיה אטפח.

רבי עקיבא – דתניא: 'רבי עקיבא אומר: מניין לרביעית דם שיצאה משני מתים שמטמא באהל? שנאמר (ויקרא כא יא) [ו]על כל נפשות מת לא יבא [לאביו ולאמו לא יטמא] - שתי נפשות [21] [22] ושיעור אחד [23]; ורבנן [24]'נפשת' [25] כתיב.

מתקיף לה רב אחא בר יעקב: מי איכא דלית ליה יש אם למקרא? והתניא (שמות כג יט) ’[ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך לא תבשל גדי] בחלב אמו' יכול בחֵלֶב [26]?


עמוד ב

אמרת יש אם למקרא [27]! אלא דכולי עלמא - יש אם למקרא, ורבי ורבנן בהא קמיפלגי: רבי סבר (שמות כב ח) [על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו] 'ירשיעון אלהים' - אחריני [28], ורבנן סברי 'ירשיעון' דהאיך והאי [29];

ורבי יהודה בן רועץ - לא פליגי רבנן עליה!

בית הלל - דתניא (ויקרא ד) וכפר וכפר וכפר [30] מפני הדין [31]; [32] והלא דין הוא [33]: נאמר דמים [34] למטה [35] ונאמר דמים למעלה [36]: מה דמים האמורים למטה שנתנן במתנה אחת כיפר [37] - אף דמים האמורים למעלה שנתנן במתנה אחת כיפר!

או כלך לדרך זו: נאמר דמים בחוץ ונאמר דמים בפנים [38] [וכן בזבחים לט,א]; מה דמים האמורים בפנים: חיסר אחת ממתנות לא עשה ולא כלום - אף דמים האמורים בחוץ חיסר אחת ממתנות לא עשה כלום?

נראה למי דומה: דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מפנים!

או כלך לדרך זו: דנין חטאת וארבע קרנות [39] מחטאת וארבע קרנות [40], ואל יוכיח זה [41] שאין חטאת וארבע קרנות [42]!?

תלמוד לומר 'וכפר וכפר וכפר' מפני הדין: כיפר אף על פי שלא נתן אלא שלשה, כיפר אף על פי שלא נתן אלא שתים, כיפר אע"פ שלא נתן אלא אחת.

ורבי שמעון ורבנן [43] - בהא פליגי: רבי שמעון סבר: סככא לא בעי קרא [44] ורבנן סברי סככא בעי קרא [45].

ורבי עקיבא ורבנן - בהא פליגי: רבי עקיבא סבר (ויקרא כא) 'נפשות' תרתי משמע, ורבנן סברי נפשות דעלמא משמע [46], ודכולי עלמא יש אם למקרא;

והתניא: (שמות יג) לטטפת (דברים ו) לטטפת (דברים יא) לטוטפות [47] הרי כאן ארבע [48] - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אינו צריך: 'טט' בכתפי [49] שתים [50], 'פת' באפריקי [51] שתים [52]!

אלא לעולם פליגי, והני מילי כי פליגי - היכא דשני קרא ממסורת [53], אבל האי 'חלב' ו'חלב' - דכי הדדי נינהו - [54]יש אם למקרא.

והרי (שמות כג יז) [שלש פעמים בשנה יֵרָאֶה כל זכורך אל פני האדן ה’] 'יֵרָאֶה' 'יִרְאֶה', דכי הדדי נינהו ופליגי, דתניא: יוחנן בן דהבאי אומר משום רבי יהודה בן תימא: הסומא באחד מעיניו פטור מן הראיה, שנאמר 'יראה': יראה כדרך שבא לֵרָאוֹת - כך בא לִירְאוֹת: מה לֵרָאוֹת בשתי עיניו - אף לִירְאוֹת בשתי עיניו' [55]!

אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא: אמר קרא (שמות כג יט) [ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך] לא תבשל גדי [בחלב אמו] - דרך בישול אסרה תורה [56].

תנו רבנן: דיני ממונות בשלשה

הערות[עריכה]

  1. ^ בתר קרייה אזלינן, דהיא עיקר
  2. ^ 'ירשיעוּן' קרינן
  3. ^ יכולני לקרות
  4. ^ דהא לא כתיב שבועיים מלא
  5. ^ בזכר שבעת ימים
  6. ^ שלשים ושלשת ימים
  7. ^ לשבועיים
  8. ^ ששים יום וששת ימים
  9. ^ וטומאה דיולדת זכר שבעה, הלכך דנקבה שבועיים
  10. ^ עולה ושלמים ואשם, הטעונין שתי מתנות שהן ארבע
  11. ^ שפיכה אחת במשמע
  12. ^ (ויקרא ד) בחטאת של מזבח החיצון כתיב, בשעיר דנשיא, כתיב 'קרנת' חסר (שם פסוק כה), ובכבשה דיחיד כתיב (שם, פסוק לד) 'קרנות' מלא [אבל בחומשים שלנו גם זה כתוב חסר!], ובשעירה דיחיד כתיב (שם פסוק ל) 'קרנת' חסר; אבל הנך דפר כהן משיח והעלם דבר - במזבח הפנימי כתיב (שם), והתם כולהו מודו דמתנה אחת מעכבת בהן; ובית שמאי אזלי בתר קרייה
  13. ^ לב"ה
  14. ^ דהא כולהו צריכי למכתב למצוה, ועיכוב דחדא - מנא להו? אימא אף על פי שלא נתן כלום - כיפר
  15. ^ בלא כלום
  16. ^ דפנות של סוכה
  17. ^ ברום עשרה טפחים
  18. ^ שנמסרה כתיבתו לכתבו חסירה
  19. ^ דאמרינן התם 'מחיצות הלכה למשה מסיני'
  20. ^ ומוקמינן לה לגרוע לדופן אתיא
  21. ^ היינו דם דאיקרי 'נפש'
  22. ^ שתי נפשות משמע משני בני אדם, וכתב 'מת' = כדי מיתה, היינו רביעית
  23. ^ רביעית היא שיעור חיותו של אדם, ובלאו הכי לא איקרי 'מת' עד שיהא בו [בכמות הדם] שיעור מיתה
  24. ^ פליגי עליה ואמרי: עד שיהא השיעור מאדם אחד ד
  25. ^ חסר
  26. ^ בחֵלֶב אמו אבל בחָלָב מותר לבשל
  27. ^ וליכא מאן דפליג, דאי פליגי - בשר בחלב מנא לן דאסור?
  28. ^ לבד מ'אלהים' האמור למעלה - בעינא תרתי, ולמעלה דומיא דלמטה - הרי ארבעה
  29. ^ 'ירשיעון אלהים' האמור למעלה ו'אלהים' האמור כאן, ולעולם לשון רבים משמע [ובסה"כ שנים, ואין בית דין שקול???]
  30. ^ בשעיר נשיא [פסוק כו], ובשעירה דיחיד [פסוק לא], ובכבשה דיחיד כתיב [פסוק לה], ומשמע דסגי בכפרה אחת, כדמפרש
  31. ^ מפני הדין הוצרכו ליכתב כולן, דאי לא הוו כתיבי - הוו מייתנא מדינא דכולהו מתנות מעכבי
  32. ^ 'שיכול' לא גרסינן
  33. ^ דלא ליעכבו, למה לי לרבויי דבכפרה אחת סגי
  34. ^ בפרשה
  35. ^ גבי חטאת העוף דשמיעת הקול דכתיב (ויקרא ה ט) 'והזה מדם החטאת על קיר המזבח'
  36. ^ בחטאת בהמה [ויקרא ד – 'וכפר' שלש פעמים]
  37. ^ דהא לא כתיב 'קרנות'; לשון אחר 'נאמרו דמים למטה' - למטה מחוט הסיקרא: בעולה ושלמים ואשם, 'ונאמר דמים למעלה' למעלה מחוט הסיקרא, דהיינו חטאת בהמה - דכתיבי בה 'קרנות' (ויקרא ד): 'מה דמים האמורים למטה שנתנן במתנה אחת כיפר' דהא אפילו בית שמאי מודו בשאר קרבנות, דכתיב (דברים יב) 'ודם זבחיך ישפך'; לשון אחר: למטה בפרשה תחתונה דויקרא, באשמות כתיבי; לשון אמצעי עיקר
  38. ^ חטאות הפנימיות דפר כהן משיח והעלם דבר הטעונין שבע הזיות על הפרוכת ועל מזבח הזהב, ותנן בהו 'מתנה אחת מהן מעכבת' ב'איזהו מקומן' (זבחים מז.), ונפקא לן מקראי ב'הקומץ רבה' (מנחות כז א-ב): 'ועשה' 'כאשר עשה' - מה תלמוד לומר? לכפול בהזאות: מלמד שאם חסר אחת מכל המתנות - לא עשה כלום'
  39. ^ ונאמרו בה 'קרנות'
  40. ^ מחטאות הפנימיות שהן חטאות, ונאמרו בה (ויקרא ד ז) 'קרנות המזבח קטורת הסמים'
  41. ^ דם האשם
  42. ^ שאינו חטאות ולא נאמרו בה 'קרנות' אלא 'סביב'; וללישנא דחטאת העוף נמי אינו חטאת וארבע קרנות, כלומר: אף על פי ששמן 'חטאות' - לא נאמרו בו 'קרנות'; וכולן שמעתיה, ודחטאת העוף לא סלקא לו
  43. ^ כולהו 'יש אם למקרא' סבירא להו, וכי מדלית חד 'בסוכות' לגופיה - פשו להו ארבעה
  44. ^ ורבי שמעון סבר: סככא לא בעי קרא, דמקרא דמדלינן לגופיה נפקא, דהא בלא סככא לא מיקרי 'סוכה'
  45. ^ אבל רבנן סברי סככא בעי קרא פשו להו שלשה דפנות, וגרעתא הלכתא לשלישית
  46. ^ ולעולם חדא משמע, אלא הכי קאמר: על אחת מכל נפשות מת שבעולם לא יבא
  47. ^ בפרשת שמע (דברים ו) ובפרשת 'כי יביאך' (שמות יג) כתיב 'לטטפת' חסר וי"ו, אבל בפרשת 'והיה אם שמוע' (דברים יא) כתיב 'לטוטפות' מלא
  48. ^ - הרי כאן ארבעה בתים לתפילין של ראש, אבל של יד אינה אלא אחת
  49. ^ שם מקום
  50. ^ כשרוצים לומר שתים אומר טט
  51. ^ נמי מקום
  52. ^ וקורין לשתים 'פת'
  53. ^ באותיות הקריה יתירות על המסורת, כמו 'לטוטפות' 'בסוכות' 'קרנות', דאיכא למימר: מדשני - ודאי תרווייהו דרשינן
  54. ^ כולי עלמא מודו ד
  55. ^ 'יראה כל זכורך' כתיב, וקרינא 'יֵרָאֶה' תרווייהו דרשינן: 'יִרְאֶה' השכינה: 'יֵרָאֶה' משמע שיתראו לפניו: שהוא בא לראותו; היקיש ראייתך לראיתו: כדרך שהקב"ה בא לראותך - כך בא לירָאות לו: מה הוא רואה אותך כשהוא שלם, שנאמר (דברים יא) עיני ה' אלהיך בה מראשית - אף אתה רואה אותו בשתי עיניך; אלמא אף על גב דכי הדדי נינהו - דרשינן מסורת! וגבי 'חלב אמו' - מאן לימא דלא לידרש חֵלֶב אמו בתר מסורת?
  56. ^ חָלָב צלול כמים, ואיכא בישול; אבל חֵלֶב אינו בישול אלא טגון