ביאור:בבלי מגילה דף ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מגילה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מגילה פרק ראשון מגילה נקראת
משנה:
מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו [1], לא פחות [2] ולא יותר [3];
כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו [4]; כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה, [5]
כיצד?
חל להיות י"ד בשני - כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר;
חל להיות בשלישי או ברביעי - כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר;
חל להיות בחמישי - כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר;
חל להיות ערב שבת - כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום [6];
חל להיות בשבת - כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה, ומוקפות חומה למחר;
חל להיות אחר השבת - כפרים מקדימין ליום הכניסה [7], ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר.
גמרא:
מגילה נקראת בי"א – מנלן [8]?
[9] מנלן [10]? [11] כדבעינן למימר לקמן: 'חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים [12]'!?
אנן [13] הכי קאמרינן: מכדי כולהו אנשי כנסת הגדולה תקנינהו [14], דאי סלקא דעתא אנשי כנסת הגדולה י"ד וט"ו תקון [15], אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנסת הגדולה [16]? והתנן [עדויות פ"א מ"ה]: אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין!? אלא פשיטא כולהו אנשי כנסת הגדולה תקינו; [17] היכא רמיזא?
אמר רב שִׁמְן בר אבא אמר רבי יוחנן: אמר קרא (אסתר ט לא) לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם [כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם] - זמנים הרבה תקנו להם.
האי - מיבעיא ליה לגופיה [18]!
אם כן לימא קרא '[19]זמן' [20], מאי 'זמניהם'? - זמנים טובא.
ואכתי מיבעי ליה [21] 'זמנו של זה לא כזמנו של זה [22]' [23]!?
אם כן לימא קרא 'זמנם', מאי ’[ב]זמניהם' - שמעת מינה כולהו!
אימא זמנים טובא?
’[ב]זמניהם' דומיא דזמנם [24]: מה זמנם תרי - אף זמניהם תרי.
ואימא תריסר ותליסר?
כדאמר רב שמואל בר יצחק: י"ג - זמן קהילה לכל היא [25], ולא צריך לרבויי [26] - הכא נמי י"ג זמן קהילה לכל היא, ולא צריך לרבויי.
ואימא שיתסר ושיבסר?
(אסתר ט כז) [קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם] וְלֹא יַעֲבוֹר [לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה] כתיב.
ורבי שמואל בר נחמני אמר: אמר קרא (אסתר ט כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים [מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים] - ימים 'כימים': לרבות י"א וי"ב [27].
ואימא תריסר ותליסר?
אמר רבי שמעון בר יצחק: י"ג - זמן קהילה לכל היא, ולא צריך לרבויי.
ואימא שיתסר ושיבסר?
[אסתר ט,כז קִיְּמוּ [28] וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל-זַרְעָם וְעַל כָּל-הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם] וְלא יַעֲבוֹר [לִהְיוֹת עשִים אֶת-שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל-שָׁנָה וְשָׁנָה] כתיב.
רבי שמעון בר נחמני, מאי טעמא לא אמר מ'בזמניהם'?
זמן זמנם זמניהם לא משמע ליה.
ורב שמן בר אבא, מאי טעמא לא אמר מ'כימים'?
אמר לך: ההוא - לדורות הוא דכתיב [29].
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי עקיבא[30] סתימתאה,[31] דדריש זמן זמנם זמניהם, אבל חכמים אומרים: אין קורין אותה אלא בזמנה.
מיתיבי: 'אמר רבי יהודה: אימתי [32]? - בזמן שהשנים כתיקנן [33] וישראל שרויין על אדמתן [34], אבל בזמן הזה [35] - הואיל ומסתכלין בה [36] - אין קורין אותה אלא בזמנה'; רבי יהודה אליבא דמאן?: אילימא אליבא דרבי עקיבא, אפילו בזמן הזה איתא להאי תקנתא [37]! אלא לאו אליבא דרבנן [38], ובזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן מיהא קרינן [39]? תיובתא דרבי יוחנן!
תיובתא.
איכא דאמרי: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי עקיבא סתימתאה [40], אבל חכמים [41] אמרו: בזמן הזה, הואיל ומסתכלין בה - אין קורין אותה אלא בזמנה;
תניא נמי הכי: אמר רבי יהודה: אימתי? - בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן, אבל בזמן הזה - הואיל ומסתכלין בה - אין קורין אותה אלא בזמנה.
רב אשי קשיא ליה דרבי יהודה [42] אדרבי יהודה [43],
ומוקים לה לברייתא [44] כרבי יוסי בר יהודה: ומי אמר רבי יהודה בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה? ורמינהי [להלן מגילה פ"א מ"ג, דף ד,ב]: אמר רבי יהודה: אימתי [45]? מקום שנכנסין בשני ובחמישי [46], אבל מקום שאין נכנסין בשני ובחמישי [47] אין קורין אותה אלא בזמנה; מקום שנכנסין בשני ובחמישי מיהא קרינן, ואפילו בזמן הזה! ומוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה.
ומשום דקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה, מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה [48]?
רב אשי שמיע ליה דאיכא דתני לה כרבי יהודה ואיכא דתני לה כרבי יוסי בר יהודה, ומדקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה – אמר: מאן דתני לה כרבי יהודה - לאו דווקא; מאן דתני לה כרבי יוסי בר יהודה – דווקא.
כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר [קורין בט"ו; כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה]:
מנהני מילי?
אמר רבא: דאמר קרא: (אסתר ט יט) עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת [עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ]; מדפרזים בארבעה עשר - מוקפין בחמשה עשר [49]; [50]
ואימא פרזים בארבעה עשר, מוקפין כלל כלל לא [51]?
ולאו ישראל נינהו? ועוד: 'מהודו ועד כוש' כתיב [52]!
ואימא פרזים בארביסר, מוקפין בארביסר ובחמיסר, כדכתיב (אסתר ט כא) [לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם] לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה [וְשָׁנָה]? [53]
אי הוה כתב 'את יום ארבעה עשר וחמשה עשר' – כדקאמרת; השתא דכתיב 'את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר' - אתא 'את' ופסיק: הני בארבעה עשר והני בחמשה עשר.
ואימא פרזים בארביסר [54], [55] מוקפין [56], אי בעו בארביסר [57] אי בעו בחמיסר [58]?
אמר קרא 'בזמניהם': זמנו של זה לא זמנו של זה.
אשכחן עשייה [63], זכירה [64] מנלן [65]?
אמר קרא: (אסתר ט כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים [בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם] - איתקש זכירה לעשייה [66].
מתניתין - דלא כי האי תנא, דתניא: רבי יהושע בן קרחה אומר: כרכין המוקפין חומה מימות אחשורוש - קורין בחמשה עשר.
מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה?
כי שושן: מה שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש וקורין בחמשה עשר - אף כל שמוקפת חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה עשר.
ותנא דידן, מאי טעמא?
יליף פרזי פרזי: כתיב הכא (אסתר ט יט) עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים הַפְּרָזִים [הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ], וכתיב התם [67] (דברים ג ה) [כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרוֹת חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ] לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי הַרְבֵּה מְאֹד, מה להלן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון [68] אף [69] כאן [70] - מוקפת חומה מימות יהושע בן נון [71].
בשלמא רבי יהושע בן קרחה לא אמר כתנא דידן דלית ליה 'פרזי' 'פרזי' [72], אלא תנא דידן מאי טעמא לא אמר כרבי יהושע בן קרחה?
'מאי טעמא?' דהא אית ליה 'פרזי' 'פרזי'!?
הכי קאמר: אלא [73] - שושן דעבדא כמאן [74]? לא כפרזים ולא כמוקפין [75]!?
אמר רבא, ואמרי לה כדי: שאני שושן הואיל ונעשה בה נס [76].
בשלמא לתנא דידן, היינו דכתיב [77] (אסתר ט כח) [וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה] מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר [וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם] [78]: 'מְדִינָה וּמְדִינָה' - לחלק בין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון למוקפת חומה מימות אחשורוש; 'עִיר וָעִיר' נמי לחלק בין שושן לשאר עיירות; אלא לרבי יהושע בן קרחה, בשלמא 'מְדִינָה וּמְדִינָה' - לחלק בין שושן לשאר עיירות [79], אלא 'עִיר וָעִיר' למאי אתא [80]?
אמר לך רבי יהושע בן קרחה: ולתנא דידן מי ניחא? כיון דאית ליה פרזי פרזי, מדינה ומדינה למה לי? אלא קרא לדרשה הוא דאתא, וכדרבי יהושע בן לוי הוא דאתא [81], דאמר רבי יהושע בן לוי: כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך [82].
עד כמה [83]?
אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: כמחמתן לטבריא, מיל.
ולימא 'מיל'?
הא קא משמע לן: דשיעורא דמיל כמה הוי? - כמחמתן לטבריא.
ואמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: מנצפ"ך [84] - צופים אמרום [85]. [רמז: מִן-צֹפיך = נביאיך]
ותסברא? והכתיב (ויקרא כז לד) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת [אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי] - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה!? ועוד, האמר רב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות
הערות
[עריכה]- ^ פעמים בזה ופעמים בזה ולקמן מפרש ואזיל
- ^ מי"א
- ^ מט"ו
- ^ בגמרא מפרש לה
- ^ כלומר: מאחר שהמוקפין קורין בט"ו, ושאין מוקפין קורין בי"ד - הרי הכל בכלל, תו היכי משכחת י"א י"ב י"ג? אלא שהכפרים נתנו להן חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה: יום שני בשבת שלפני י"ד, או חמישי בשבת שהוא יום כניסה: שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט, לפי שבתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי, כתקנת עזרא (בבא קמא דף פב,א), והכפרים אינן בקיאין לקרות וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים להתאחר ולבא ביום י"ד, ופעמים שיום הכניסה בי"ג, ופעמים שהוא בי"א;
- ^ שאין קריאת המגילה בשבת: גזירה שמא יטלנה בידו; ואם תאמר יאחרו המוקפין עד אחר שבת - הוה ליה ט"ז, ואמר קרא 'וְלֹא יַעֲבוֹר' (אסתר ט כז)
- ^ דהוה ליה י"א; וטפי לא משכחת לה יום הכניסה שלפני פורים מוקדם לו, דמיום הכניסה ליום הכניסה לא מקדמינן
- ^ והכי פירושא: מנלן די"א וי"ב וי"ג חָזוּ לקרייה, די"ד וט"ו - הוא דכתיב בקרא
- ^ וקא מהדר גמרא:
- ^ בתמיה: האי לאו חובה היא
- ^ אלא
- ^ שיהו פנויין ביום פורים להספיק צורכי סעודת פורים לבני העיירות
- ^ דמיבעיא לן 'מנלן'
- ^ מדהקילו חכמים על הכפרים להקדים - על כרחך אנשי כנסת הגדולה שתיקנו בימי מרדכי ואסתר את שמחת הפורים וקריאת המגילה - כולהו הני זימני תיקון, ונתנו רשות לקרות
- ^ הכתובין במגילה ותו לא
- ^ היכי אתו רבנן דבתרייהו ועקרו תקנתא והתירו להקדים - בתמיה
- ^ וכיון דאינהו תקון - ודאי רמזינהו במגילת אסתר; היינו דמיבעיא לן 'מנלן':
- ^ לי"ד וט"ו המפורשין בספר
- ^ את ימי הפורים האלה ב
- ^ דמשמע בזמן המפורש להם
- ^ האי דנקט 'זמנים' לשון רבים
- ^ זמנו של מוקפין לאו כזמנו של פרזים
- ^ דאי כתוב 'בזמן' הוה משמע זמן אחד לשניהן: אי בעו ליקרו בארביסר ואי בעו ליקרו בחמיסר
- ^ רבויא דדרשינן לקרא לייתורא דיו"ד וה"א - דומיא דעיקר הזמן דנפקא לן מזמנם הוא, דקא מרבה דומיא דידהו
- ^ הכל נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מקומות, כמו שכתוב בספר
- ^ הלכך לא צריך קרא לרבויי שיהא ראוי לקרייה, דעיקר הנס בו היה
- ^ לעיל מיניה כתיב י"ד וט"ו ישמחו, וכתיב כימים אשר נחו בהם היהודים וגו' (אסתר ט כב) והוה ליה למיכתב 'ימים אשר נחו', דמשמע הם הם ימים אשר נחו; מאי 'כימים'? - לרבות שנים אחרות כדוגמתן
- ^ וְקִבְּלֻ
- ^ להכי שייך לישנא דקרא 'כימים': כלומר יעשו לדורות י"ד וט"ו, כאשר היה בימי הנס: כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם [הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם] (אסתר ט כב), הלכך לא איכא לרבויי מהכא שנים אחרים
- ^ הכי גמיר רבי יוחנן מרביה: דמתניתין - רבי עקיבא אמרה
- ^ * סתימתאה - הרבה סתם משנה סָתַם רבי שהן דברי רבי עקיבא; ויש מפרשים 'סתימתאה' = כל הסתומין תלמידיו היו, כדאמר בסנהדרין (דף פו,א): 'סתם משנה רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, וכולהו' - סתימתאי - 'אליבא דרבי עקיבא'; אך קשה בעיני לפרש כן, שמצינו בכמה מקומות בשם רבי אלעזר ברבי יוסי סתימתאי, רבי מנחם בר רבי יוסי סתימתאי, לקמן בפרק 'בני העיר' (דף כו,א)
- ^ הקילו חכמים על הכפרים
- ^ שהשנים מתעברות על פי בית דין, והחדשים המקדשין בבית דין - שולחין שלוחיהן להודיע אימתי הוקדש ניסן, ועושין מועדים על פי שלוחין
- ^ והשלוחין מגיעין עד הפסח לקצה ארץ ישראל. אבל במסכת ראש השנה אמרו שמספיקים להגיע לבבל?
- ^ שפסקו כל אלה וישראל נפרדו ולא יגיעו שלוחי בית דין אצלם
- ^ הכל צופין למקרא מגילה, ואומרים יום י"ד באדר קרינן המגילה - נשארו לאדר ט"ו יום, וט"ו של ניסן עושין פסח; ואם תקדים קריאתה - יעשו פסח לסוף שלשים יום של קריאה, ונמצאו אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח
- ^ דהא רבי עקיבא בזמן הזה הוה, ואמר במתניתין דמקדימין
- ^ דהוו מקמי רבי עקיבא אמרה
- ^ אלמא רבנן נמי דרשי זמן זמנם זמניהם
- ^ ולא גרסינן להאי לישנא דדריש זמן זמנם זמניהם, דהא רבנן דפליגי עליה נמי דרשי ליה
- ^ שהחמירו לאחר חורבן
- ^ דהא ברייתא דלעיל
- ^ דמתניתין, כדמפרש ואזיל
- ^ דלעיל
- ^ מקדימים
- ^ במקום שבית דין קבוע והכפרים נכנסים שם ליום הדין כשיש להם הריב
- ^ דהך הקדמה - לאו קולא היא לכפרים
- ^ בתמיה
- ^ שהרי שני ימים כתובין שם, ומדקבע י"ד לפרזים - שדייה ט"ו למוקפין
- ^ הפרזים = עיר שאין לה חומה, ומתוך כך ישיבתה נפוץ ופרוז ומרוחקין משכונה לשכונה
- ^ וחמשה עשר דכתיב במגילה שדייה לשושן [בלבד], כדרך שנחו בו בשעת הנס
- ^ שקיבלו עליהם פורים, דכתיב (אסתר ט כ) וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ [הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים] [פסוק כא] לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם [לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה], ואף על גב דלא כתב הודו וכוש בהאי קרא - כיון דכתיב בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ - הרי מהודו ועד כוש
- ^ מסקנא דקושיא היא, ולא תירוצא הוא;
- ^ דהא קבעינהו קרא
- ^ אבל
- ^ דלא קבעינהו קרא
- ^ ליקרו
- ^ ליקרו
- ^ מוקפין
- ^ וקרא דכתיב בחמשה עשר - לשושן הוא דקבע, כדרך שעשו בט"ו בשנה ראשונה
- ^ ומשני:
- ^ כיון דלא רמז לך הכתוב זמן המוקפין אימת הוא, ואשכחן שושן שעשו בט"ו - מסתברא שאותו היום שייר למוקפין
- ^ דמשתה ויום טוב שתהא לפרזים בי"ד ומוקפין בט"ו
- ^ קריאת המגילה
- ^ מנלן שנקבע להם זמן לפרזים בארבעה עשר? הא בהאי קרא ד'עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וגו' - עשייה הוא דכתיבא
- ^ הלכך זמן אחד להם
- ^ בביאת הארץ בימי משה ויהושע
- ^ גירסת רש"י: 'מה להלן מימות יהושע'; ולא גרסינן 'מה להלן מוקפין חומה מימות יהושע', דהא פרזים לאו מוקפין חומה נינהו
- ^ 'פְּרָזִים' האמור
- ^ במעשה המן
- ^ בפרזי דיהושע קאמר, ואף על גב דלאחר כן נעשה מוקף - הוי פרזים לענין מגילה
- ^ לא גמיר גזירה שוה מרביה, ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן קיבלה מרבו
- ^ אי ילפינן הך גזירה שוה
- ^ היאך עשו אותן שבשושן בט"ו
- ^ הא פרזי הוא, ולא ידעינן בה שהוקפה מימות יהושע
- ^ שניתן להם גם מחר לעשות כדת היום להרוג בשונאיהם שני ימים - על כרחן לא נחו עד ט"ו, וכן קבעוה לדורות
- ^ גבי זכירה ועשייה
- ^ משמע מדינה ומדינה כמנהגה ועיר ועיר כמנהגה; למדנו שיש מנהג חלוק במדינות ומנהג חלוק בעיירות, לחלק בין שושן לשאר עיירות; ואף על פי שאף היא בכלל פרזים - הוקבעה בט"ו
- ^ הכי גרסינן: לחלק בין מוקפין חומה מימות אחשורוש לשאין מוקפין מימות אחשורוש
- ^ הרי כל הפרזים שוין וכל המוקפין שוים, ואין חילוק בין עיר ועיר
- ^ ובחלוק לא איירי כלל, אלא הכי קאמר: כל עיר ועיר הסמוך למדינה שתהא כמותה
- ^ וקורין בט"ו הסמוך אף על גב שאינו נראה, נראה אף על פי שאינו סמוך - הכי מפרש לקמן
- ^ חשיב לה 'סמוך'
- ^ כפל אותיות
- ^ נביאי הדורות