ביאור:בבלי מגילה דף כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ולא ברכתי [1] לפני כהן [2], ולא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה, דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה, ואמר רבי יצחק: כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה [3] - כאילו אוכל טבלים.

ולית הלכתא כוותיה.

'ולא ברכתי לפני כהן' למימרא דמעליותא היא? והא אמר רבי יוחנן: כל תלמיד חכם שמברך לפניו - אפילו כהן גדול עם הארץ, אותו תלמיד חכם חייב מיתה, שנאמר (משלי ח לו) [וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ] כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת - אל תקרי 'מְשַׂנְאַי' אלא 'מַשְׂנִיאַי' [4]!?

כי קאמר איהו – בשוין.

שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה: במה הארכת ימים?

אמר להם: מימי לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה על מטתי קללת חברי, וותרן בממוני הייתי. [5]

'לא נתכבדתי בקלון חברי' - כי הא: דרב הונא דרי מרא [6] אכתפיה; אתא רב חנא בר חנילאי וקא דרי מיניה [7], אמר ליה: אי רגילת דדרית במאתיך [8] - דרי, ואי לא - אתייקורי אנא בזילותא דידך לא ניחא לי;

'ולא עלתה על מטתי קללת חברי' - כי הא: דמר זוטרא כי הוה סליק לפורייה, אמר: שרי ליה לכל מאן דצערן;

'וותרן בממוני הייתי' - דאמר מר: איוב - וותרן בממוניה הוה: שהיה מניח פרוטה לחנוני מממוניה.

שאל רבי עקיבא את רבי נחוניא הגדול: במה הארכת ימים? אתו גווזי [9] וקא מחו ליה [10]; סליק יתיב ארישא דדיקלא, אמר ליה: רבי! אם נאמר 'כֶּבֶשׂ' למה נאמר 'אֶחָד' (במדבר כח ד : את הַכּבשׂ אֶחָד תַּעֲשׂה בַבֹּקֶר ואֵת הַכּבשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם)?

אמר להו: צורבא מדרבנן הוא, שבקוהו.

אמר ליה: 'אֶחָד' - מיוחד שבעדרו;

אמר ליה: מימי לא קבלתי מתנות, ולא עמדתי על מדותי [11], וותרן בממוני הייתי.

לא קבלתי מתנות - כי הא: דרבי אלעזר, כי הוו משדרי ליה מתנות מבי נשיאה - לא הוה שקיל; כי הוה מזמני ליה - לא הוה אזיל; אמר להו: לא ניחא לכו דאחיה, דכתיב (משלי טו כז) [עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְ]שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה.

רבי זירא, כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה - לא הוה שקיל; כי הוה מזמני ליה – אזיל, אמר: אתייקורי דמתייקרי בי [הם מתכבדים בי, ולא אני מקבל מהם].

'ולא עמדתי על מדותי' - דאמר רבא: כל המעביר על מדותיו - מעבירין ממנו כל פשעיו, שנאמר (מיכה ז יח) [מִי אֵל כָּמוֹךָ] נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע [לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא]: למי נושא עון? - למי שעובר על פשע.

שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה: במה הארכת ימים?

אמר ליה: קצת בחיי!

אמר לו: רבי! תורה היא, וללמוד אני צריך [12]!

אמר ליה: מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע,

דאמר רבי יוחנן אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר (מלכים ב ג יד) [וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו כִּי] לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ [13]; רבי אליעזר אמר: עיניו כהות, שנאמר (בראשית כז א) וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת [וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי] - משום דאסתכל בעשו הרשע.

והא גרמא ליה? והאמר רבי יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה - ונתקיים בזרעה, שנאמר (בראשית כ טז) [וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה] הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם [לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת] - אל תקרי 'כסות' אלא 'כסיית' עינים!?

הא והא גרמא ליה.

רבא אמר מהכא: (משלי יח ה) שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב [לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט]!

בשעת פטירתו אמר ליה: רבי, ברכני!

אמר ליה: יהי רצון שתגיע לחצי ימי!

ולכולהו לא אמר לו?

הבאים אחריך בהמה ירעו [14]?

אבוה בר איהי ומנימן בר איהי, חד אמר: תיתי לי דלא אסתכלי בכותי, וחד אמר תיתי לי דלא עבדי שותפות בהדי כותי.

שאלו תלמידיו את רבי זירא: במה הארכת ימים?

אמר להם: מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני, ולא הרהרתי [15] במבואות המטונפות, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה [16] ובלא תפילין, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא שַׂשְׂתִּי בתקלת חבירי, ולא קראתי לחבירי בחכינתו [17] - ואמרי לה 'בחניכתו' [18].

משנה:

ועוד אמר רבי יהודה: בית הכנסת שחרב - אין מספידין בתוכו, ואין מפשילין בתוכו חבלים [19], ואין פורשין לתוכו מצודות, ואין שוטחין על גגו פירות, ואין עושין אותו קפנדריא, שנאמר (ויקרא כו לא) [וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה] וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם [וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם] - קדושתן אף כשהן שוממין; עלו בו עשבים - לא יתלוש מפני עגמת נפש [20].

גמרא:

תנו רבנן: 'בתי כנסיות - אין נוהגין בהן קלות ראש: אין אוכלין בהן [21], ואין שותין בהן,


עמוד ב

ואין ניאותין בהם [22], ואין מטיילין בהם [## נ"ל פירושו: נכנסים לתוכו כדי להיות במקום מקורה, וחברו: סוכה פרק שני [23]: ת"ר: כל שבעת הימים ... אוכל ושותה ומטייל בסוכה... ומשנן בסוכה, ... והאמר רבא: מקרא ומתנא במטללתא.. - מלשון מטללא - נותן צל], ואין [לפי הנ"ל גרסינן 'אין', ולא גרסינן 'ואין’] נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ואין מספידין בהן הספד של יחיד, אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים [24];

אמר רבי יהודה: אימתי? – בישובן, אבל בחורבנן מניחין אותן ועולין בהן עשבים, ולא יתלוש מפני עגמת נפש.'

עשבים? מאן דכר שמייהו [25]?

חסורי מיחסרא והכי קתני: ומכבדין אותן, ומרביצין אותן כדי שלא יעלו בהן עשבים; אמר רבי יהודה: אימתי [26]? – בישובן [27], אבל בחורבנן מניחין אותן לעלות; עלו בהן עשבים - לא יתלוש מפני עגמת נפש.

אמר רב אסי: בתי כנסיות שבבבל - על תנאי [28] הן עשויין, ואף על פי כן אין נוהגין בהן קלות ראש.

ומאי ניהו? חשבונות.

אמר רב אסי: בית הכנסת שמחשבין בו חשבונות - מלינין בו את המת.

'מלינין'? סלקא דעתך [29]?

לא סגי דלאו הכי, אלא לסוף שילינו בו מת מצוה [30].

ואין ניאותין בהן:

אמר רבא: חכמים ותלמידיהם מותרין, דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי 'בי רבנן' [31]? - ביתא דרבנן [32].

ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים:

כי הא: דרבינא ורב אדא בר מתנה הוו קיימי ושאלי שאילתא מרבא; אתא זילחא דמיטרא [33], עיילי לבי כנישתא, אמרי: האי דעיילינן לבי כנישתא - לאו משום מיטרא [34], אלא משום דשמעתא בעא צילותא [35] כיומא דאסתנא [כיום בהיר; עירובין סה,א: צריכא שמעתא צילותא כיומא דאסתנא].

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אי אצטריך ליה לאיניש למיקרי גברא מבי כנישתא מאי [36]?

אמר ליה: אי צורבא מרבנן הוא - לימא הלכתא, ואי תנא הוא - לימא מתניתא, ואי קרא הוא - לימא פסוקא, ואי לא - לימא ליה לינוקא [37] "אימא לי פסוקיך", אי נמי נישהי פורתא וניקום.

ומספידין בהן הספד של רבים:

היכי דמי הספידא דרבים?

מחוי רב חסדא: כגון הספידא דקאי ביה רב ששת [38];

מחוי רב ששת: כגון הספידא דקאי ביה רב חסדא.

רפרם אספדה לכלתיה בבי כנישתא, אמר: משום יקרא דידי ודמיתא [39] אתו כוליה עלמא [40];

רבי זירא ספדיה לההוא מרבנן בבי כנישתא, אמר: אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דידיה דמיתא אתו כולי עלמא;

ריש לקיש ספדיה לההוא צורבא מרבנן דשכיח בארעא דישראל דהוי תני הלכתא [41] בכ"ד שורתא [42], אמר: "ווי!! חסרא ארעא דישראל גברא רבה!!"

ההוא דהוי תני הלכתא סיפרא וסיפרי ותוספתא - ושכיב; אתו ואמרו ליה לרב נחמן: ליספדיה מר!

אמר: היכי נספדיה [43], "הי צנא דמלי סיפרי דחסר" [44]?

תא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל [45] לחסידי דבבל [46].

תנן התם [אבות פ"א מ"יג]: 'ודאשתמש בתגא [47] – חלף [48]'; תני ריש לקיש: זה המשתמש במי ששונה הלכות, כתרה של תורה! ואמר עולא: לשתמש איניש במאן דתני ארבעה ולא לשתמש במאן דמתני ארבעה.

כי הא: דריש לקיש הוה אזיל באורחא, מטא עורקמא דמיא [49]; אתא ההוא גברא ארכביה אכתפיה וקא מעבר ליה; אמר ליה: קרית?

אמר ליה: קרינא;

תנית?

תנינא ארבעה סידרי משנה;

אמר ליה: פסלת לך ארבעה טורי [פסלת = חתכת, בנית ארבעה הרים=ארבע מסכתות], וטענת בר לקיש אכתפך [לא מגיע לע כבוד כזה ממך]?! שדי בר לקישא במיא!!

אמר ליה: ניחא לי דאשמעינן למר [50]!

[אמר ריש לקיש:] אי הכי - גמור מיני הא מלתא דאמר רבי זירא: בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים [51].

תנא דבי אליהו: כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר (חבקוק ג ו) [עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם] הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ: אל תקרי 'הליכות' אלא 'הֲלָכוֹת'.

תנו רבנן:

הערות[עריכה]

  1. ^ בסעודה
  2. '^ דאמר מר (גיטין נט ב) וְקִדַּשְׁתּוֹ (ויקרא כא ח) לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון ולברך ראשון...'
  3. ^ הזרוע והלחיים והקיבה
  4. ^ שגורמין לבני אדם לשנאותו: שהרואה תלמיד חכם שפל לפני עם הארץ - אומר "אין נחת רוח בתורה"
  5. ^ מפרש לה ואזיל:
  6. ^ פורי"ש בלעז [נשא מעדר]
  7. ^ לכבדו, וישאנה הוא
  8. ^ שאתה נושא כלי כזה בעירך
  9. ^ סריסין היו עבדים משרתים אותו
  10. ^ לרבי עקיבא; סבורין היו שהיה קץ בחייו
  11. ^ לשלם גמול רע למי שציערני
  12. ^ אולי אוכל לקיים
  13. ^ אלישע אמר כן ליהורם
  14. ^ בתמיה: אין טוב לך לחיות ימים רבים כמוני, שאם כן לא יטלו בניך בגדולתך, ואתה נשיא, והם כל ימיהם יהיו הדיוטות
  15. ^ דברי תורה
  16. ^ גרסתי שגורה בפי תמיד
  17. ^ אם כינו שם לחבירו לגנאי
  18. ^ אפילו אותו כינוי שמסודר ובא לו ממשפחתו שם דופי, כמו כתב חניכתו וחניכתה דמסכת גיטין (פז,ב)
  19. ^ והוא הדין לכל מלאכות, אלא לפי שהפשלת חבלים צריך מקום מרווח פנוי, ובית הכנסת גדול הוא וראוי ומספיק לכך
  20. ^ מניחין בו עשבים כדי שתהא עגמת נפש לרואיהן, ושיזכירו את ימי בניינו ואת שהיו רגילין להתאסף שם, יבקשו רחמים שיחזרו לקדמותו
  21. ^ ולא גרסינן 'ואין אוכלין בהן', דכולהו פירושא דקלות ראש הן; לשון 'קלות': שמקילין אותה
  22. ^ ואין מתקשטין לתוכו
  23. ^ כח,ב
  24. ^ של תלמיד חכם שמת שצריכין להתאסף ולהספידו, ובית הכנסת ראוי לכך לפי שהוא בית גדול
  25. ^ היכא שמעינן לתנא קמא לעשות בהן דבר שמונעים מלעלות עשבים
  26. ^ מכבדין ומרביצין אותן
  27. ^ לאחר שמכבדין מזלפין את המים להרביץ את האבק
  28. ^ על מנת שישתמשו בהן
  29. ^ 'מלינין בו' משמע דחובה היא להלין בה את המת
  30. ^ שימותו בעיר מתים שאין להן קוברין
  31. ^ למה קורין בתי מדרשות 'בי רבנן'
  32. ^ לפי שביתם הוא לכל דבר
  33. ^ זרם מים שבאין בכח
  34. ^ שיגן עלינו מפני הגשמים: שאם לא היינו עוסקין בשמעתא לא היינו נכנסין
  35. ^ דעת צלולה ומיושבת, שאינו טרוד בכלום מחשבה
  36. ^ מאחר שאין נכנסין בהן שלא לצורך
  37. ^ שהתינוקות היו רגילין לקרות בבית הכנסת
  38. ^ אם ימות אדם אחד בי רב ששת
  39. ^ הוה ליה הספד של רבים
  40. ^ לספוד
  41. ^ שהיה שונה משניות לתלמידים
  42. ^ בכ"ד שורות של תלמידים
  43. ^ במאי אספדנו
  44. ^ אינו אלא כסל שמילאוהו ספרים ואין מבין מה בתוכה - אף שונה הלכות ולא שימש תלמיד חכם ללמוד שיבינוהו טעמי משנה, ופעמים שדברי משנה סותרין זה את זה, וצריך לתרצה, כגון 'הכא במאי עסקינן', וכגון 'הא מני רבי פלוני היא', וכגון 'חסורי מיחסרא' - אינו יודע מה שונה
  45. ^ ריש לקיש דאמרינן במסכת יומא (דף ט:) דאפילו בהדי רבה בר בר חנה לא משתעי, דמאן דמשתעי בהדי ריש לקיש בשוקא - יהבין ליה עיסקא בלא סהדי
  46. ^ רב נחמן בר יצחק [זו שיטת רש"י, אך לפי התוספות – זהו רב נחמן בר יעקב, חתן ראש הגולה, בדורו של רב הונא ורב יהודה ורב חסדא – וריש לקיש] - מחסידי בבל, בשילהי מסכת סוטה (דף מט,ב), דקאמר ליה "לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא"
  47. ^ כתר תורה
  48. ^ עבר מן העולם
  49. ^ שלולית של מים מכונסין
  50. ^ שאשמש לאדוני
  51. ^ דמדאורייתא אין צריכה שבעה נקיים אלא הרואה שלושה ימים רצופים בתוך י"א יום שבין נדה לנדה, אבל בתחלת נדתה - אפילו ראתה כל שבעה ופסקה לערב - טובלת בלילה; והן החמירו על עצמן לפי שאין הכל בקיאים בפתח נדתה אימתי הן עומדות בי"א ימים שבין נדה לנדה; ואם תאמר לא יחמירו אלא בשלשה רצופין, כדכתיב יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ (ויקרא טו כה): פעמים שראיית דם נדה מזקיקתה לשבעה נקיים מן התורה, כיצד? - התחילה לספור שבעה נקיים לאחר שהיתה זבה גמורה, וספרה שבעה נקיים, ובשביעי ראתה אפילו כחרדל - סתרה הכל וצריכה לחזור ולספור שבעה נקיים; אי נמי שמא ראתה שני ימים ולא ידעה, והיום ראתה וידעה, דהוו להו שלשה ימים רצופין וצריכה שבעה נקיים, ועל כן החמירו