ביאור:בבלי מגילה דף כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה

"יברכוך טובים" - הרי זו דרך המינות [1];

"על קן צפור יגיעו רחמיך [2]" ו"על טוב יזכר שמך" [3], "מודים מודים" [4] - משתקין אותו [5].

המכנה בעריות משתקין אותו; [6]

האומר: "(ויקרא יח כא) וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ [וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה’] = לא תתן לאעברא בארמיותא [7]" - משתקין אותו בנזיפה [8].

גמרא:

בשלמא "מודים מודים" דמיחזי כשתי רשויות [9], ו"על טוב יזכר שמך" נמי, דמשמע על טוב – אִין, ועל רע – לא, ותנן [ברכות פ"ט מ"ה]: 'חייב אדם לברך על הרעה [10] כשם שהוא מברך על הטובה [11]'; אלא "על קן צפור יגיעו רחמיך" מאי טעמא?

פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא: חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית [12], וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות [13].

ההוא דנחית קמיה דרבה, אמר "אתה חסת על קן צפור, אתה חוס ורחם עלינו, אתה חסת על אותו ואת בנו, אתה חוס ורחם עלינו";

אמר רבה: כמה ידע האי מרבנן לרצויי למריה!

אמר ליה אביי: והא משתקין אותו תנן!?

ורבה - לחדודי לאביי הוא דבעא.

ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא, אמר: "האל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק והאמיץ", אמר ליה: סיימתינהו לשבחיה דמרך? השתא הני תלתא, אי לאו דכתבינהו משה באורייתא [14], ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו [15] - אנן לא אמרינן להו, ואת אמרת כולי האי! משל לאדם שהיו לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב, והיו מקלסין אותו באלף דינרי כסף, לא גנאי הוא לו?

אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים [16], שנאמר (דברים י יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה [אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ].

מכלל דיראה מילתא זוטרתי היא?

אִין, לגבי משה רבינו מילתא זוטרתי היא; משל לאדם שמבקשין הימנו כלי גדול ויש לו - דומה עליו ככלי קטן; קטן ואין לו - דומה עליו ככלי גדול.

אמר רבי זירא: האומר "שמע שמע" כאומר "מודים מודים" דמי.

מיתיבי: הקורא את שמע וכופלה - הרי זה מגונה; מגונה הוא דהוי, שתוקי לא משתקינן ליה!?

לא קשיא: הא דאמר מילתא מילתא ותני לה [17], הא דאמר פסוקא פסוקא ותני לה.

אמר ליה רב פפא לרבא: ודלמא מעיקרא לא כיון דעתיה והשתא כיון דעתיה?

אמר ליה: חברותא כלפי שמיא [18]? אי לא מכוין דעתיה מחינא ליה בארזפתא דנפחא [19] עד דמכוין דעתיה!!

המכנה בעריות משתקין אותו:

תנא רב יוסף [20]: קלון אביו וקלון אמו [21].

האומר: וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר [לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה' - ויקרא יח,כא] = לא תתן לאעברא בארמיותא - משתקין אותו בנזיפה:

תנא דבי רבי ישמעאל [22]: בישראל הבא על הכותית והוליד ממנה בן לעבודה זרה הכתוב מדבר.

משנה:

מעשה ראובן [23] – נקרא [24] ולא מתרגם [25];

מעשה תמר [26] - נקרא ומתרגם;

מעשה עגל הראשון - נקרא ומתרגם, והשני נקרא ולא מתרגם [27].

ברכת כהנים, מעשה דוד ואמנון - נקראין ולא מתרגמין;

אין מפטירין במרכבה, ורבי יהודה מתיר;

רבי אליעזר אומר: אין מפטירין ב-[בֶּן אָדָם] הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם [אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ] [28].

גמרא:

תנו רבנן: 'יש נקרין ומתרגמין, ויש נקרין ולא מתרגמין, ויש לא נקרין ולא מתרגמין [29];

אלו נקרין ומתרגמין:

בל"ת עק"ן נשפ"ה סימן:

מעשה בראשית נקרא ומתרגם;

פשיטא?

מהו דתימא 'אתו לשיולי מה למעלה מה למטה


עמוד ב

ומה לפנים ומה לאחור' [30] - קא משמע לן;

מעשה לוט ושתי בנותיו נקרא ומתרגם;

פשיטא?

מהו דתימא 'ניחוש לכבודו דאברהם'? - קא משמע לן;

מעשה תמר ויהודה נקרא ומתרגם;

פשיטא?

מהו דתימא 'ליחוש לכבודו דיהודה' - קא משמע לן: שבחיה הוא [31] דאודי [32];

מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם;

פשיטא?

מהו דתימא 'ליחוש לכבודן של ישראל' - קא משמע לן: כל שכן דניחא להו דהויא להו כפרה!

קללות וברכות נקרין ומתרגמין;

פשיטא?

מהו דתימא 'ניחוש דלמא פייגא דעתייהו דצבורא [33]' - קא משמע לן;

אזהרות ועונשין נקרין ומתרגמין;

פשיטא?

מהו דתימא 'ניחוש דלמא אתו למעבד [34] מאהבה [35] ומיראה [36]' - קא משמע לן;

מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם;

מעשה אבשלום נקרא ומתרגם;

פשיטא?

מהו דתימא 'ליחוש ליקריה דדוד' - קא משמע לן;

מעשה פילגש בגבעה נקרא ומתרגם;

פשיטא?

מהו דתימא 'ליחוש לכבודו דבנימין' - קא משמע לן.

הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם [אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ] נקרא ומתרגם;

פשיטא?

לאפוקי מדרבי אליעזר, דתניא: 'מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ ...

אמר לו: עד שאתה בודק בתועבות ירושלים - צא ובדוק בתועבות אמך!

בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.'

ואלו נקרין ולא מתרגמין:

<רעבד"ן סימן>

מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם; ומעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהלך לכבול והיה קורא חזן הכנסת (בראשית לה כב) וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל [בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל פ וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר], ואמר לו למתורגמן: אל תתרגם אלא אחרון [37] - ושיבחוהו חכמים;

מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם;

איזה 'מעשה עגל השני'? מן (שמות לב כא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה [אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה] עד וַיַּרְא מֹשֶׁה [אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם] (שמות לב כה);

תניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו, שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה - פקרו המינים [38], שנאמר (שמות לב כד) [וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי] וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה;

ברכת כהנים נקרין ולא מתרגמין;

מאי טעמא?

משום דכתיב (במדבר ו כו) יִשָּׂא [ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם] [39]!

מעשה דוד ואמנון לא נקרין ולא מתרגמין;

והא אמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם?

לא קשיא: הא דכתיב 'אמנון בן דוד', הא דכתיב 'אמנון' סתמא.

תנו רבנן: 'כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח, כגון:

(דברים כח ל) [אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר] ישגלנה - יִשְׁכָּבֶנָּה [בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ] [40];

(דברים כח כז) [יַכְּכָה ה' בִּשְׁחִין מִצְרַיִם] ובעפלים - וּבַטְּחֹרִים [וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא] [41];

(מלכים ב ו כה) [וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב] חרייונים – דִּבְיוֹנִים [בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף] [42];

(מלכים ב יח כז) [וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב שָׁקֵה הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחֹמָה] לֶאֱכֹל אֶת חריהם צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת שיניהם מֵימֵי רַגְלֵיהֶם עִמָּכֶם] לֶאֱכֹל אֶת חריהם [43] וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי שיניהם [44] - לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם;

(מלכים ב י כז) [וַיִּתְּצוּ אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל וַיִּתְּצוּ אֶת בֵּית הַבַּעַל וַיְשִׂמֻהוּ] למחראות - לְמוֹצָאוֹת [עַד הַיּוֹם] [45];

רבי יהושע בן קרחה אומר: למחראות כשמן [46], מפני שהוא גנאי לעבודה זרה.

אמר רב נחמן: כל ליצנותא אסירא, בר מליצנותא דעבודה זרה, דשריא, דכתיב (ישעיהו מו א) כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ [הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה], וכתיב (ישעיהו מו ב) קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא וְנַפְשָׁם בַּשְּׁבִי הָלָכָה;

רבי ינאי אמר מהכא: (הושע י ה) לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן כִּי אָבַל עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ עַל כְּבוֹדוֹ כִּי גָלָה מִמֶּנּוּ [47]; אל תקרי כְּבוֹדוֹ אלא 'כבידו' [48].

אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: שרי ליה לבר ישראל למימר ליה לעובד כוכבים "שקליה לעבודת כוכבים ואנחיה בשין תיו [49] שלו".

אמר רב אשי: האי מאן דסנאי שומעניה [50] - שרי ליה לבזוייה בגימ"ל ושי"ן [51];

האי מאן דשפיר שומעניה - שרי לשבוחיה;

ומאן דשבחיה - ינוחו לו ברכות על ראשו.

הדרן עלך הקורא את המגילה עומד



מגילה פרק רביעי בני העיר

משנה:

בני העיר שמכרו רחובה של עיר [52] - לוקחין בדמיו בית הכנסת;

בית הכנסת - לוקחין תיבה;

תיבה - לוקחין מטפחות;

מטפחות -

הערות[עריכה]

  1. ^ שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום, וחכמים למדו (כריתות דף ו,ב) מחלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת - שמצריכן הכתוב בהרצאתן להיותן באגודה אחת
  2. ^ רחמיך מגיעין על קן צפור - כך חוס ורחם עלינו
  3. ^ "על טובותיך נודה לך"
  4. ^ או שאמר שני פעמים מודים כשהוא כורע
  5. ^ ובגמרא מפרש לה
  6. ^ בגמרא מפרש שדורש פרשת עריות בכינוי, ואומר: לא ערוה ממש דיבר הכתוב, אלא כינה הכתוב בלשונו וקרא אותה 'ערוה' המגלה קלון אביו וקלון אמו ברבים - כינוי הוא, לשון היפך: שמהפך דיבורו לשבח או לגנאי, והרבה יש בלשון חכמים בספרי: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ (במדבר יא טז), וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי (במדבר יא טו) "ברעתם" היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב; כיוצא בדבר וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב (תהלים קו כ) "כבודי" היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב;
  7. ^ לא תבא על הכותית ותוליד בן לעבודה זרה
  8. ^ שעוקר הכתוב ממשמעו - שהוא עבודת חוק לאמוריים להעביר בניהן לאש, ונותן כרת לבא על הכותית, ומחייב חטאת על השוגג ומיתת בית דין על המזיד בהתראה
  9. ^ ומקבל ומודה אלוה אחר אלוה
  10. ^ ברוך דיין האמת
  11. ^ ברוך הטוב והמטיב
  12. ^ לומר: על העופות חס ועל הבהמות וחיות אינו חס!
  13. ^ להטיל עלינו עולו להודיע שאנחנו עבדיו ושומרי מצותיו
  14. ^ הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא (דברים י יז)
  15. ^ בספר עזרא (נחמיה ט לב) וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד
  16. ^ אותה מסורה בידי אדם: שיהא הוא עצמו מכין לבו לכך - אף על גב שהיכולת בידו להכין לבבנו אליו דכתיב הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל (ירמיהו יח ו), ואומר וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם (יחזקאל לו כו)
  17. ^ כל תיבה אומר ושונה - אין כאן משמעות שתי רשויות, אלא מגונה וסכל הוא
  18. ^ וכי כמנהג חבירו נוהג בהקב"ה לדבר לפניו שלא במתכוין וחוזר ומראה לו בכופלו שלא כיון בראשונה
  19. ^ מרטי"ל [פטיש] בלע"ז: וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת - מתרגמינן 'מרזפתא' (שופטים ד כא)
  20. ^ לפרושי 'מכנה' דמתניתין = כדמתרגם עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ (ויקרא יח ז)
  21. ^ ולא תגלה שום דבר קלון שבהן
  22. ^ לפרש מתניתין בישראל הבא על הכותית הכתוב מדבר
  23. ^ וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו (בראשית לה כב)
  24. ^ בבית הכנסת
  25. ^ חיישינן לגנותו
  26. ^ ויהודה
  27. ^ כל פרשת העגל עד וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות לב כ); ומה שחזר אהרן וספר המעשה - הוא קרוי 'מעשה עגל השני'; הוא שכתוב בו וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה (שמות לב כד), ולא יתרגם פן יטעו עמי הארץ ויאמרו: ממש היה בו, שיצא מאליו; אבל המקרא אין מבינין
  28. ^ פרשה היא ביחזקאל (טז,ב)
  29. ^ מפרש בסיפא: מעשה דוד ואמנון לא נקרין בהפטרה
  30. ^ ואמרינן במסכת חגיגה (דף יא,ב) 'המסתכל בארבעה דברים - ראוי לו כאילו לא בא לעולם'; והתם מפרש טעמא: אין רצונו של מלך שיזכירו שמו על אשפה כו'
  31. ^ שבח הוא ליהודה הקרייה:
  32. ^ שהודה על חטאו
  33. ^ יחלוש דעתן כשישמעו שיהו נענשין, ויאמרו: טוב ליהנות מן העולם הזה בכל רצוננו הואיל וסופנו ליענש
  34. ^ גירסת רש"י:
  35. ^ של ברכות
  36. ^ של קללות, ואין לבן לשמים
  37. ^ וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר; והפסוק הזה נפסק בהפסק פרשה, לכך קורהו 'אחרון' כאילו הוא פסוק לעצמו
  38. ^ העיזו פניהם לומר יש ממש בעבודה זרה
  39. ^ שלא יאמרו "הקב"ה נושא להן פנים", ואינן יודעין שכדאי הן ישראל לשאת להן פנים, כדאמרינן בברכות (דף כ,ב) 'לא כדאי הם ישראל לשאת להן פנים? אני אמרתי וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ (דברים ח י), והן מחמירין על עצמן עד כזית עד כביצה
  40. ^ (ישגלנה - לשון משכב, כדכתיב וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ (נחמיה ב ו); ויש מפרשים כלבתא)
  41. ^ 'בעפולים' לשון מפורש הוא לגנאי יותר מ'טחורים', ושניהן בנקב בית הריעי
  42. ^ 'חרי' לשון ריעי; דביונים - הזב מן היונים; שלא לפרש שהיו ישראל אוכלין גלליהן בשומרון
  43. ^ ריעי היוצא דרך הנקב
  44. ^ שינים יש לכרכשתא, וצואה לחה ורכה קרויה 'מימי שיניהן'
  45. ^ גבי עבודת כוכבים כתיב בספר מלכים, כי 'חור' לשון מוצא ריעי הוא
  46. ^ גבי עבודת כוכבים כתיב בספר מלכים
  47. ^ לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן = לקול השמועה הבאה על עגלי בית און יגורו שכיניהם שבשומרון כִּי אָבַל עָלָיו על העגל, וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ - אשר היו רגילין לשמוח עליו, עתה יתאבלו על כבודו, כי גלה ממנו
  48. ^ כובד משאו של ריעי תהיה בו, וכובד עגבותיו; ודומה לו בספר ישעיה (ישעיהו מו ב) קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא - הוא משא של ריעי; ורבותי מפרשין וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ ממש, לשון שמחה: שהיקל משאוי שלהן, אבל אין לפרש כן: שהעגל כולו גלה כאחד שנטלו סנחריב
  49. ^ לשון וַחֲשׂוּפַי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם (ישעיהו כ ד)
  50. ^ שיוצאות עליו שמועות רעות ושנואות שהוא נואף
  51. ^ בר גירתא זונה שמה; סרייה - שם מוסרח; כך הוא בתשובות הגאונים; מותר לבזות גם את אמו שילדתו; ורבותי מפרשים גיופא שייטא שטייא
  52. ^ יש בו קדושה כדמפרש בגמרא, הואיל ומתפללין בו בתעניות ובמעמדות