ביאור:בבלי תענית דף ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תענית פרק ראשון מאימתי

משנה:

מאימתי מזכירין גבורות גשמים [1]? [2]

רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג.

רבי יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג.

אמר לו רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג [3] - למה הוא מזכיר [4]?

אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי 'לשאול' [5], אלא להזכיר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' [6] בעונתו [7].

אמר לו: אם כן לעולם יהא מזכיר [8]!?

אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים. רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר; ביום טוב הראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר.

גמרא:

תנא היכא קאי, דקתני מאימתי? [9]

תנא - התם [10] קאי, דקתני [ברכות פ"ה מ"ב]: מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושואלין בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת, וקתני מאימתי מזכירין גבורות גשמים.

וליתני התם [11]? מאי שנא דשבקיה עד הכא [12]?

אלא [13], תנא מראש השנה סליק, דתנן [ראש השנה פ"א מ"ב]: ובחג נידונין על המים [14], ואיידי דתנא ובחג נידונין על המים [15] - תנא מאימתי מזכירין גבורות גשמים [16].

[17]

וליתני 'מאימתי מזכירין על הגשמים'? מאי גבורות גשמים?

אמר רבי יוחנן: מפני שיורדין בגבורה, שנאמר (איוב ט י) עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר, וכתיב (איוב ה י) הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות.

מאי משמע?

אמר רבה בר שילא: אתיא 'חקר'-'חקר' מברייתו של עולם: כתיב הכא עשה גדלות עד אין חקר וכתיב התם (ישעיהו מ כח) הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו, וכתיב (תהלים סה ז) מכין הרים בכחו נאזר בגבורה [18].

ומנא לן דבתפלה?

דתניא [מכילתא דרשב"י דברים כג [כה]]: '(דברים יא יג) [והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום] לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם [ובכל נפשכם] - איזו היא עבודה שהיא בלב? - הוי אומר זו תפלה', וכתיב בתריה [19] ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש [ואספת דגנך ותירשך ויצהרך].

אמר רבי יוחנן: שלשה מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח [20], ואלו הן: מפתח של גשמים, מפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים.

מפתח של גשמים, דכתיב: (דברים כח יב) יפתח ה' [21] לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו [ולברך את כל מעשה ידך; והלוית גוים רבים, ואתה לא תלוה];

מפתח של חיה מנין?

דכתיב: (בראשית ל כב) ויזכר אלקים את רחל וישמע

תוספות ד"ה מאימתי. מיום טוב האחרון של חג: שמיני, דלא יתבון בסוכה, ואפילו האידנא אינו אלא מדרבנן משום ספיקא, ואע"ג דבקיאינן בקביעא דירחא גזרה שמא יחזור הדבר לקלקולו או משום מנהג אבותינו בידינו כדאי' פרק קמא דביצה [22] ולכן מדכרינן אבל כל שבעה – לא: שהגשמים בימי סוכה סימן קללה הן כדתנן פרק שני דסוכה [23] משל לעבד וכו'.

ד"ה אם כן

אם כן. אם אתה אומר מזכירין אע"פ שאין שואלין, הואיל ומשמע בעונתו אף בקיץ יזכירו! ומה אתה נותן סימן מיום טוב הראשון? ור' אליעזר אומר בברייתא בגמרא כל הקיץ אם בא להזכיר – מזכיר, דלעולם בעונתו משמע, מיהו עד השתא לא רמי עליה חובה; אבל ביום טוב ראשון - חובה לרצות לפני שאלה: שכל הבא לבקש מקדים ומרצה, ואסימן קללה לא קפדינן; ורבי יהושע קפיד.

ד"ה התם קאי

התם קאי. פירוש בסדר זרעים בברכות פרק 'אין עומדין' [24] 'וליתני התם מאי שנא כו' – כלומר: אמאי תנא הכא במועד מאי דתני התם בסדר זרעים?

ד"ה אלא תנא

אלא תנא מראש השנה קא סליק. פירוש: ור"ה הויא בסדר מועד;

ואם תאמר ואכתי ליתני בסדר זרעים?

ויש לומר דהכא עיקר, דאמר בחג נידונין על המים ואורחא דמילתא לרצות לפני שאלה, לכך שביק עד הכא אבל; בסדר זרעים אומרים מזכירין גבורות גשמים אפשר דמשמע לעולם, כמו תחיית המתים או הבדלה בחונן הדעת.

ד"ה וליתני מאימתי

וליתני 'מאימתי מזכירין גשמים' מאי 'גבורות גשמים'? אמר ר' יוחנן שיורדין בגבורה. תימה: התם בברכות פרק 'אין עומדין' [25] קתני כי הכא 'מזכירין גבורות גשמים ושואלין הגשמים וכו' - אמאי לא קא מקשה כמו הכא: וליתני מזכירין על הגשמים, מאי 'גבורות'?

ויש לומר שאני הכא דהוי עיקר סדר של גשמים באיזה זמן מתחילין לאומרו ומאימתי פוסקין מלאומרו, ומשום הכי פריך הכא טפי מהתם.

ד"ה וכתיב מכין

וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. וזה גבי בריאת עולם, וכי היכי דהאי 'חקר' בבריאת העולם - רוצה לומר בגבורות - כמו כן הכא גבי גשמים האי 'חקר' נמי רוצה לומר גבורות;

אכן יש להקשות: אמאי נקט 'גבורות' טפי מ'כח'? וכמו כן הוה ליה למימר 'מאימתי מזכירין כח גשמים' או ליתני 'גדולות גשמים'?

וי"ל דמן הדין נקט 'גבורות': משום טעמא דאיכא כח ואיכא גדולה; אי נמי משום דהברכה מתחלת בגבורה - להכי נקט גבורות.

ד"ה שלשה מפתחות

שלשה מפתחות שלא נמסרו לשליח. וא"ת והא אמרינן [26] דמפתח הגשמים נמסרין לאליהו וכן מפתח של תחיית המתים, וכן לאלישע דכתיב (מלכים א יז) ויאמר אליהו חי ה' וגו' דה"נ אומר בפירקין ד(לקמן דף כג.)?

וי"ל דהא דקאמר שלא שנמסרו לשליח אינו ר"ל שלא נמסרו מעולם דהא של תחיית המתים ושל גשמים נמסרו! אלא לא נמסרו לשליח להיות לעולם ממונה עליהם.

ד"ה וישמע אליה

וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה. פירוש: שהוא בעצמו עשה;

וא"ת מהכא משמע דליכא אלא שלשה מפתחות, וא"כ יש להקשות: והא כתיב (ירמיהו נ) פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו ומשמע נמי שלא נמסרו לשליח, וכמו ההיא וישמע אליה אלהים וגו', וא"כ אמאי לא חשיב לה?

וי"ל דלא חשיב כי אם אותן מפתחות של טובה, ולהכי לא קא חשיב מפתח של זעם.

וא"ת דמשמע מהאי קרא דפתח ה' שלא נמסר מפתח של זעם לשליח, והא אמרינן [27] יורקמי שר של ברד הוי!?

וי"ל מכלי זעם אחרינא קאמר שלא נמסרו לשליח, אבל משום ברד - לא דאותו של ברד נמסרו.

עמוד ב

אליה אלהים ויפתח את רחמה;

מפתח של תחיית המתים מנין?

דכתיב (יחזקאל לז יג) וידעתם כי אני ה' [28] בפתחי את קברותיכם [ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי].

במערבא אמרי: אף מפתח של פרנסה, דכתיב: (תהלים קמה טז) פותח את ידך [29] [ומשביע לכל חי רצון].

ורבי יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא?

אמר לך: גשמים - היינו פרנסה [30].

רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג:

איבעיא להו: רבי אליעזר - מהיכא גמיר לה?: מלולב גמר לה, או מניסוך המים גמר לה?:

מלולב גמר לה [31]: מה לולב ביום, אף הזכרה ביום [32]; או דלמא מניסוך המים גמר לה: מה ניסוך המים מאורתא [33], דאמר מר: (במדבר כט יח) ומנחתם ונסכיהם [לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט] אפילו בלילה - אף הזכרה מאורתא [34]?

תא שמע: דאמר רבי אבהו: לא למדה רבי אליעזר אלא מלולב.

איכא דאמרי: רבי אבהו גמרא גמיר לה [35], ואיכא דאמרי מתניתא שמיע ליה [36].

מאי היא?

דתניא: 'מאימתי מזכירין על הגשמים? רבי אליעזר אומר: משעת נטילת לולב; רבי יהושע אומר: משעת הנחתו [37];

אמר רבי אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו [38] אינן באין אלא לרצות על המים, וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים.

אמר לו רבי יהושע: והלא גשמים בחג אינו אלא סימן קללה?

אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר; וכשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה, כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה ואינן אלא בזמנן; לפיכך אם בא להזכיר כל השנה כולה - מזכיר [39].

רבי אומר: אומר אני: משעה שמפסיק לשאלה - כך מפסיק להזכרה [40].

רבי יהודה בן בתירה אומר: בשני בחג הוא מזכיר.

רבי עקיבא אומר: בששי בחג הוא מזכיר.

רבי יהודה משום רבי יהושע אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג, האחרון [41] מזכיר, הראשון [42] אינו מזכיר [43]; ביום טוב ראשון של פסח, הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר'.

שפיר קאמר ליה רבי אליעזר [44] לרבי יהושע!

אמר לך רבי יהושע: בשלמא תחיית המתים מזכיר, דכולי יומא זמניה הוא, אלא גשמים - כל אימת דאתיין זמנייהו היא [45]? והתנן [מכאן תלמד]: 'יצא ניסן וירדו גשמים - סימן קללה הם, שנאמר (שמואל א יב יז) הלוא קציר חטים היום [אקרא אל ה' ויתן קלות ומטר; ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך]!

רבי יהודה בן בתירה אומר: בשני בחג הוא מזכיר.

מאי טעמא דרבי יהודה בן בתירה?

דתניא: רבי יהודה בן בתירה אומר: נאמר בשני (במדבר כט יח) [ומנחתם] ונסכיהם [לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט] [46], ונאמר בששי (במדבר כט לא) [ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד מנחתה] ונסכיה, ונאמר בשביעי (במדבר כט לג) [ומנחתם ונסכהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם] כמשפטם - הרי מ"ם יו"ד מ"ם: הרי כאן 'מים' [47]; מכאן רמז לניסוך המים מן התורה; ומאי שנא בשני דנקט, דכי רמיזי להו בקרא בשני הוא דרמיזי, הלכך בשני מדכרינן.

מועד קטן ג,ב: תוד"ה ניסוך המים: והא דאמרינן בעלמא [שבת דף קג,ב] מ"ם יו"ד מ"ם - לרבות ניסוך המים מן התורה' אינו אלא אסמכתא בעלמא; כפר"ח:

רבי עקיבא אומר: בששי בחג הוא מזכיר, שנאמר בששי (במדבר כט לא) [ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד מנחתה] ונסכיה: בשני ניסוכין הכתוב מדבר: אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין [48]';

ואימא תרוייהו דחמרא?

סבר לה כרבי יהודה בן בתירה, דאמר רמיזי מיא [49].

רש"י ד"ה מה ניסוך המים מאורתא: ... ויש ספרים דכתיב בהו 'דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה' שמקריבין הקרבנות ביום יכולין להביא המנחות והנסכים בלילה - אף האי ניסוך המים נמי יכול לנסך בלילה.

תוספות על הש"ס, תוספות מסכת תענית דף ב/ב

דף ב/ב

ד"ה איבעיא להו

איבעיא להו רבי אליעזר מהיכא גמיר לה מלולב גמיר מה לולב ביום וכו'. פי' ולולב הוי רצוי דמים וגדל על המים או דלמא מניסוך גמר לה פי' ונפקא מינה אי מלולב גמר לה אבל ניסוך המים סבירא ליה דלאו ביום ראשון הוא או מניסוך המים קא גמר לה דסבירא ליה דניסוך המים ביום ראשון הוא אי נמי דאי מלולב גמר הוה דווקא ביום שנאמר (ויקרא כג) ולקחתם לכם ביום אבל אי מנסוך הוה אפילו בלילה ולענין זה אהני דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה אף וכו' פירוש דאף על גב דניסוך קרבנות לא הוי עד לאחר הקרבת קרבנותיהם ואם כן היאך קריבי נסכים בלילה רוצה לומר בלילה שניה והניסוך החג דהוי ממים מצי למהוי בלילה ראשונה ואע"ג דאמרינן במסכת יומא בפ' בראשונה [50] אמר רב ואיתימא ר' יוחנן אין מנסכים מים בחג אלא בתמיד של שחר וא"כ לא הוי בלילה ראשונה דהא אינה אלא ביום יש לומר דאינו חייב לנסך אלא בתמיד של שחר מכל מקום אי בעי עביד ליה בליליא.

ד"ה דאמר רבי

דאמר רבי אבהו לא למדה רבי אליעזר אלא מלולב: פירוש: וסבירא ליה דניסוך לא הוי עד בשני.

ד"ה משעת נטילת

משעת נטילת לולב. פירוש: דהיינו תחילת יום ראשון של סוכות; ורבי יהושע אומר: משעת הנחתו, פירוש: לאורתא דמוצאי שביעי של סוכות, שמניחין בו את הלולב.

ד"ה משעה שמפסיקין

משעה שמפסיקין לישאל. 'ותן טל ומטר' בברכת השנים - פוסקין מלהזכיר 'מוריד הגשם' בתחיית המתים.

ד"ה העובר לפני

העובר לפני התיבה ביום טוב של חג האחרון מזכיר וכו'. פירוש: האחרון שמתפלל תפלת מוסף; הראשון אינו מזכיר פירוש שמתפלל שחרית - אינו מזכיר;

ובירושלמי קאמר: אמאי אינו מזכיר מאורתא? פירוש: מתפלת ערבית?

ומשני: דלית תמן כל עמא;

ולדכרו בצפרא? פירוש בתפלת שחרית

ומשני: דהוו סברי דהוו מדכרו ליה מאורתא.

ד"ה מים

מים. מ"ם מנסכיהם דכתיב בשני, ויו"ד דכתיב בששי 'ונסכיה', ומ"ם שבשביעי כתיב כמשפטם והוי 'מ-י-ם'; טעמא דרבי עקיבא בששי 'ונסכיה' דמשמע תרי נסכים, הלכך בששי בחג הוא מזכיר גבורות גשמים.

הערות[עריכה]

  1. ^ שאומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם'
  2. ^ ובגמרא מפרש טעמא אמאי קרי ליה 'גבורות גשמים': מפני שיורדין בגבורה שנאמר עושה גדולות וגו'
  3. ^ כדאמרינן במסכת סוכה בפרק 'הישן' (כח,ב): מאימתי מותר לפנות? משתסרח המקפה; משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ואמר ליה: 'אי אפשי בשמושך'. כלומר: כשהגשמים יורדין לסוכה הכל יוצאין, ונראה שאין הקב"ה חפץ שנשתמש לפניו
  4. ^ ואמאי מתחילין להזכיר גבורות גשמים בחג, ונראה שהוא מתפלל שיבא מטר בחג
  5. ^ שיתפלל על הגשמים בחג כגון 'ותן טל ומטר'
  6. ^ שמתחיל להזכיר בחג גבורות של מקום שמוריד גשמים
  7. ^ כלומר בזמנו
  8. ^ ואמאי פוסק בפסח מלהזכיר
  9. ^ כלומר: מדקתני 'מאימתי' - מכלל דפשיטא ליה להאי תנא דחייבים להזכיר; והיכא חזינן דמחייב להזכיר?
  10. ^ במסכת ברכות
  11. ^ במסכת ברכות, סמוך דתני 'מזכירין' ליתני 'מאימתי'
  12. ^ עד סדר מועד; כלומר: האי דקתני הכא בסדר מועד 'מאימתי' - ליתני התם, דקתני 'מזכירין' במסכת ברכות, היינו סדר זרעים
  13. ^ לא תימא דהא דקתני 'מאימתי', דהתם קאי
  14. ^ ששניהן בסדר אחד הן; להכי לא מצי למימר 'מאי שנא דשבקיה עד הכא'
  15. ^ הוי דין על המים, ומשום דתני 'מאימתי הוי דין על המים?'
  16. ^ קתני נמי 'אימתי זמן הזכרה'?
  17. ^ כלומר: אגב דתנא 'בחג נידונין על המים' - קסבר בנפשיה: הואיל ונידונין בחג על המים - שמע מינה בעינן להזכיר עניינא דמיא, לרצויי על המים, דליתו לברכה; להכי קתני 'מאימתי מזכירין'.
  18. ^ אלמא דכתיב 'חקר' בגשמים וכתיב 'חקר' בברייתו של עולם - מה ברייתו של עולם כתיב ביה גבורה - אף גשמים הוי כמאן דכתיב ביה גבורה
  19. ^ פסוק יד
  20. ^ היינו שלא נמסרו לשליח אחד ביחד
  21. ^ ולא שליח
  22. ^ דף ד:
  23. ^ דף כח:
  24. ^ דף לג.
  25. ^ שם
  26. ^ סנהדרין דף קיג.
  27. ^ פסחים דף קיח.
  28. ^ ולא שליח
  29. ^ ולא שליח
  30. ^ וכבר חשבנא ליה
  31. ^ שדומה ללולב: שכשם שאי אפשר לאלו ארבע מינין בלא גשמים ובאין לרצות על המים כדאמרינן בסוכה - כך אי אפשר לעולם בלא מים
  32. ^ שמתחילין ליטול ביום ראשון - אף הזכרה נמי ביום, כלומר שאינן מזכירין בלילי יום טוב הראשון עד למחר
  33. ^ כדאשכחן במסכת סוכה (נא,ב) שממלאין הכלי מים לניסוך המים בלילה
  34. ^ שבלילי יום טוב הראשון קאמר רבי אליעזר שמתחילין להזכיר גבורות גשמים
  35. ^ רבי אבהו דרבי אליעזר לא למדה אלא מלולב
  36. ^ דרבי אליעזר גמר מלולב
  37. ^ מיום שמברכין בו באחרונה דהיינו בשביעי
  38. ^ שבלולב ואתרוג
  39. ^ יהא מזכיר כל השנה אפילו בימות החמה - אם הוא רוצה יהא מזכיר
  40. ^ שבפסח פוסק מלומר 'ותן טל ומטר' - פוסק מלהזכיר גבורות גשמים. והשתא לא מצית למימר 'אם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר', אלא בימות החמה אינו מזכיר, הואיל ואין זמנו - אף בחג אינו מזכיר הואיל ולא סימן ברכה הן
  41. ^ המתפלל תפלת מוסף
  42. ^ המתפלל תפלת יוצר
  43. ^ ושוב אין מזכירין
  44. ^ דאמר כי היכי דמזכירין תחיית המתים כל השנה, ואף על גב דלא מטא זימנייהו, כך מזכירין גבורות גשמים אם רוצה כל השנה, ובחג נמי - אף על גב דלאו סימן ברכה הן - מזכירין, הואיל ואין שואלין
  45. ^ וכיון דלאו זימניה הוא - אין מזכירין, והוא הדין בחג
  46. ^ דסגי ב'נסכה';
  47. ^ וכיון דבשני אייתר מ"ם לדרשה - להכי מתחילין להזכיר בשני
  48. ^ שני ניסוכין על קרבן אחד, אבל 'ונסכיהם' משמע הרבה דבקרבנות הרבה, לכן לא הוה דריש רבי עקיבא מ'ונסכיהם'
  49. ^ דמ"ם יו"ד מ"ם מרבה ניסוך המים
  50. ^ דף כו: