ביאור:בבלי תענית דף כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משום כיסופא [1]. הוה לה הך שיבבתא בישתא, אמרה: מכדי ידענא דלית להו ולא מידי - מאי כולי האי? אזלא וטרפא אבבא [הקישה בדלת]. איכספא [התביישה] ועיילא לאינדרונא. איתעביד לה ניסא דחזיא לתנורא מלא לחמא ואגנא [2] מלא לישא.

אמרה לה: פלניתא! פלניתא! אייתי מסא [3], דקא חריך לחמיך!

אמרה לה: אף אנא להכי עיילי.

תנא: אף היא להביא מרַדֶה [4] נכנסה, מפני שמלומדת בנסים [5].

אמרה ליה דביתהו: עד אימת ניזיל ונצטער כולי האי?

אמר לה: מאי נעביד?

בעי רחמי, דניתבו לך מידי.

בעא רחמי, יצתה כמין פיסת יד ויהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא [רגל אחד של שולחן מזהב]. [חזיא] [6] בחלמא: עתידי צדיקי דאכלי אפתורא דדהבא דאית ליה תלת כרעי, ואיהו - אפתורא דתרי כרעי!

אמר לה: ניחא לך דמיכל אכלי כולי עלמא אפתורא דמשלם, ואנן אפתורא דמחסר?

אמרה ליה: ומאי נעביד?

בעי רחמי דנשקלינהו מינך.

בעי רחמי ושקלוהו.

תנא: גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון, דגמירי דמיהב יהבי - מישקל לא שקלי [7].

חד בי שמשי [8] חזייה לברתיה דהוות עציבא. אמר לה: בתי, במאי עציבת?

אמרה ליה: כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן [9] והדלקתי ממנו אור לשבת.

אמר לה: בתי - מאי איכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק!

תנא: היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה [10].

רבי חנינא בן דוסא הוו ליה הנך עיזי. אמרו ליה: קא מפסדן [11]!

אמר: אי קא מפסדן - ניכלינהו דובי [12], ואי לא - כל חדא וחדא תיתי לאורתא דובא בקרנייהו.

לאורתא אייתי כל חדא וחדא דובא בקרנייהו.

הוה ליה ההיא שיבבתא דקא בניא ביתא ולא מטו כשורי [13].

אתיא לקמיה, אמרה ליה: בניתי ביתי ולא קמטו כשוראי.

אמר לה: מה שמך? אמרה ליה 'איכו'.

אמר: איכו - נימטו כשוריך [14].

תנא: הגיעו עד שיצאו אמה לכאן ואמה לכאן; ויש אומרין: סניפין עשאום [15].

תניא: פלימו אומר: אני ראיתי אותו הבית, והיו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן, ואמרו לי: בית זה שקירה רבי חנינא בן דוסא בתפלתו.

ורבי חנינא בן דוסא - מהיכן הוו ליה עזים? והא עני הוי? ועוד: אמרו חכמים אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל?

אמר רב פנחס: מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין, ומצאתן אשתו של רבי חנינא בן דוסא, ואמר לה: אל תאכלי מביציהן. והרבו ביצים, ותרנגולין והיו מצערין אותם, ומכרן, וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחבירו 'בכאן הנחתי התרנגולין שלי'. שמע רבי חנינא, אמר לו: יש לך בהן סימן? אמר לו: הן. נתן לו סימן ונטל את העזין, והן הן עיזי דאייתו דובי בקרנייהו.

רבי אלעזר בן פדת [16] דחיקא ליה מילתא טובא [17]. עבד מלתא [18] ולא הוה ליה מידי למטעם. שקל ברא דתומא [19] ושדייה בפומיה; חלש לביה [20] ונים.

אזול רבנן לשיולי ביה, חזיוהו דקא בכי וחייך ונפק צוציתא [21] דנורא מאפותיה [22]. כי אתער - אמרו ליה: מאי טעמא קבכית וחייכת?

אמר להו: דהוה יתיב עמי הקב"ה, ואמרי ליה: עד מתי אצטער בהאי עלמא? - ואמר לי: 'אלעזר בני - ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא? אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני!'

אמרי לקמיה: כולי האי - ו'אפשר' [23]?

אמרי ליה: דחיי טפי או דחיינא [24]?

אמר ליה: דחיית [25].

אמרי לקמיה: אם כן - לא בעינא [26].

אמר לי: בהאי אגרא דאמרת 'לא בעינא' - יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסרי נהרוותא דמשחא אפרסמון דכיין כפרת ודיגלת דמענגת בהו [אתן לך בעלם הבא שלשה עשר נהרות של שמן אפרסמון זך, הזורמים כנהר פרת ונהר חידקל, שתתענג בהם] [27].

אמרי לקמיה: האי - ותו לא [28]?

אמר לי: ולחברך מאי יהיבנא [וכי נתתי לאחרים יותר]?

אמרי ליה: ואנא מגברא דלית ליה בעניא [וכי בקשתי ממי שאין לו]? [29]; מחיין באסקוטלא אפותאי [30], ואמר לי: אלעזר ברי - גירי בך גירי [31]! [32]

רבי חמא בר חנינא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא. אמרו ליה: והא רבי יהושע בן לוי גזר תעניתא ואתי מיטרא! אמר להו: הא אנא, הא בר ליואי [33]!

אמרו ליה: דניתי וניכוין דעתין, איפשר דתברי [34] ציבורא לבייהו, דאתי מיטרא.

בעון רחמי ולא אתי מיטרא.

אמר להו: ניחא לכו שיבא מטר בשבילנו [35]?

אמרו ליה: הן.

אמר: 'רקיע רקיע - כסי פניך'!

לא איכסי.

אמר: 'כמה עזין פני רקיע [36]'!

איכסי ואתא מיטרא.

לוי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא. אמר לפניו: רבונו של עולם! 'עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך'?! אתא מיטרא – ואיטלע [ונעשה צולע]!

אמר רבי אלעזר: לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע - ומנו לוי.

והא גרמא ליה? והא לוי אחוי קידה [37] קמיה דרבי ואיטלע!

הא והא גרמא ליה [38].

רבי חייא בר לולייני שמעינהו להנך ענני דקאמרי: ניתו וניתבי מיא בעמון ומואב.

אמר לפניו: 'רבונו של עולם! כשנתת תורה לעמך ישראל חזרת על כל אומות העולם ולא קיבלוה, ועכשיו אתה נותן להם מטר? שדו הכא!'

שדיוה אדוכתיהו.

דרש רבי חייא בר לולייני: מאי דכתיב (תהלים צב יג) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה? - אם נאמר 'תמר' למה נאמר 'ארז' ואם נאמר 'ארז' למה נאמר 'תמר'? אילו נאמר תמר ולא נאמר ארז - הייתי אומר 'מה תמר

עמוד ב

אין גזעו מחליף [39] - אף צדיק חס וחלילה אין גזעו מחליף [40]' - לכך נאמר 'ארז'; אילו נאמר 'ארז' ולא נאמר 'תמר' הייתי אומר: 'מה ארז אין עושה פירות אף צדיק חס וחלילה אין עושה פירות [41]' - לכך נאמר תמר ונאמר ארז.

וארז גזעו מחליף? והתניא: 'הלוקח אילן מחבירו לקוץ - מגביהו מן הקרקע טפח וקוצץ; בסדן [42] השקמה [43] - שני טפחים [44]; בבתולת השקמה [45] - שלשה טפחים; בקנים ובגפנים - מן הפקק [46] ולמעלה; בדקלים ובארזים חופר למטה ומשריש לפי שאין גזעו מחליף'!?

הכא במאי עסקינן? - בשאר מיני ארזים, כדרבה בר הונא; דאמר רבה בר הונא: עשרה מיני ארזים הן, שנאמר (ישעיהו מא יט) אתן במדבר ארז שיטה והדס [ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו] [47].

תנו רבנן: 'מעשה ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הצבור ולא ירדו גשמים [48]; באחרונה התחילו הצבור לצאת [49], אמר להם: תקנתם קברים לעצמכם? [50]

געו [51] כל העם בבכיה - וירדו גשמים.

שוב מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה; ירד רבי עקיבא אחריו ואמר: 'אבינו מלכנו - אין לנו מלך אלא אתה! אבינו מלכנו למענך רחם עלינו!' וירדו גשמים.

הוו מרנני רבנן.

יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו'.

תנו רבנן: 'עד מתי יהו הגשמים יורדין והצבור פוסקין מתעניתם [52]?

כמלא ברך המחרישה [53] - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: בחרבה [54] – טפח [55], בבינונית - טפחיים, בעבוּדָה [56] - שלשה טפחים [57].

תניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח מלמעלה שאין תהום יוצא לקראתו שלשה טפחים [58].

והא תניא: '[59] טפחיים'?

לא קשיא: כאן [60] בעבוּדה [61], כאן בשאינה עבודה [62].

אמר רבי אלעזר: כשמנסכין את המים בחג - תהום אומר לחבירו: "אבע [63] מימיך, קול שני ריעים [64] אני שומע', שנאמר (תהלים מב ח) תהום אל תהום קורא [65] לקול צנוריך [66] [כל משבריך וגליך עלי עברו].

אמר רבה: לדידי חזי לי האי רידיא [67] דמי לעיגלא <תלתא> [68], ופירסא שפוותיה, וקיימא בין תהומא תתאה לתהומא עילאה [69]; לתהומא עילאה [70] אמר ליה "חשור מימיך [71]", לתהומא תתאה אמר ליה "אבע מימיך [72]", שנאמר (שיר השירים ב יב) הנצנים נראו בארץ [עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו] [73].

היו מתענין וירדו גשמים קודם הנץ החמה כו' [במשנה [74]: לא ישלימו; לאחר הנץ החמה ישלימו. ר"א אומר: קודם חצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו.]

תנו רבנן: 'היו מתענין וירדו להם גשמים: קודם הנץ החמה לא ישלימו [75], לאחר הנץ החמה ישלימו - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: קודם חצות [76] לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו.

רבי יוסי אומר: קודם תשע שעות לא ישלימו, לאחר תשע שעות ישלימו, שכן מצינו באחאב מלך ישראל שהתענה מתשע שעות ולמעלה, שנאמר (מלכים א כא כט) הראית כי נכנע אחאב [מלפני יען כי נכנע מפני לא אבי הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו] [77].

רבי יהודה נשיאה גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר הנץ החמה. סבר לאשלומינהו. אמר ליה רבי אמי: קודם חצות ואחר חצות שנינו.

[78] שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה. כסבורין העם לומר 'שבחו של צבור הוא' [79]!

אמר להם: אמשול לכם [משל] למה הדבר דומה: לעבד שמבקש פרס מרבו. אמר להם: תנו לו - ואל אשמע קולו!

שוב שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר שקיעת החמה; כסבורים העם לומר 'שבחו של צבור הוא!'

אמר להם שמואל: לא שבח של צבור הוא, אלא אמשול לכם משל למה הדבר דומה: לעבד שמבקש פרס מרבו, ואמר להם: המתינו לו עד שיתמקמק ויצטער ואחר כך תנו לו.

ולשמואל הקטן - שבחו של צבור היכי דמי?

אמר 'משיב הרוח' - ונשב זיקא; אמר 'מוריד הגשם' - ואתא מיטרא.

מעשה וגזרו תענית בלוד כו' [במשנה [80]: וירדו להם גשמים קודם חצות. אמר להם ר' טרפון: צאו ואכלו ושתו ועשו יו"ט ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול]:

ונימא הלל מעיקרא?

אביי ורבא דאמרי תרווייהו: לפי שאין אומרים הלל

הערות[עריכה]

  1. ^ שהיו שכינותיה אופות עיסה לכבוד שבת, והיא אינה עושה כלום
  2. ^ עריבה
  3. ^ עתר שמוציאין בו הלחם; מרדה - פאלי"א בלעז, ומרדה ומסא - חדא מילתא היא
  4. ^ פל"א בלעז [את, מרדה] - על שם שרודין בה פת מן התנור
  5. ^ שלא היתה שואלת, מפני שרגילה בניסין
  6. ^ דביתהו
  7. ^ בתר דיהבי
  8. ^ כל היכא דתני 'בי שמשי' - היינו ערב שבת; לא שמעתי טעם
  9. ^ בכלי שיש בו החומץ, ושמתי החומץ בנר ויכבה הנר
  10. ^ הדליק ממנו נר אחר ליהנות בו, ונר של מעשה נסים כיבה, כי היכי דעבד רב יהודה בחלא דהוה סמידא (תענית כד ב)
  11. ^ שדות
  12. ^ וזאבים בשדות
  13. ^ אין הקורות מגיעות מכותל לכותל
  14. ^ יאריכו הקורות
  15. ^ הקורות של חליות היו, במעשה נס נדבקו להן חתיכות קטנות לאורכן
  16. ^ אמורא היה, והוא הנקרא 'מרא דארעא דארץ ישראל' במסכת נדה (כ,ב); בעל הוראות היה, והוא שימש רבי יוחנן אחרי מות ריש לקיש
  17. ^ והיה דחוק ועני
  18. ^ הקיז דם
  19. ^ בן השום, צלע של שום
  20. ^ נתעלפה
  21. ^ ניצוץ
  22. ^ ממצחו
  23. ^ בתמיה: כולי האי עבדת, ואכתי הך ספיקא דלמא לא מיתרמינא בשעתא דמזוני
  24. ^ ימי חיי שחייתי כבר הם רבים ממה שאני עתיד לחיות
  25. ^ מה שכבר חיית מרובים ממה שאתה עתיד לחיות; והיינו דקא בכי - כי אמר שכינה הכי
  26. ^ דתיחרביה לעלמא
  27. ^ והאי דחייך - משום שלשה עשר נהרוותא לרחוץ בהן, ולטייל בהן מזה לזה
  28. ^ וכי אין אתה נותן לי דברים אחרים
  29. ^ 'אנא מגברא דלית ליה בעינא' לא גריס בספר רבי, ובספר שלי כתוב
  30. ^ היינו 'צוציתא דנפק מיניה': שמדביק אצבע צרדא עם הגודל, ומכה בצפורן האצבע
  31. ^ כלומר: הכיתי בחיצי
  32. ^ לחדווה בעלמא אמר כן.
  33. ^ הוא איש אחד ואני איש אחד, הוא עדיף מינאי
  34. ^ שוברים
  35. ^ מקבלים אתם עליכם, ומסכימין לדעת אחד
  36. ^ דלא כסין מצבורא
  37. ^ נועץ שני גודליו בארץ, ושוחה ונושק את הרצפה
  38. ^ החטא גרם לו שנצלע בקידה
  39. ^ אם נפסק
  40. ^ אין לו זכר: צדיק אין גזעו מחליף - אינו בתחיית המתים
  41. ^ אין לו שכר לעתיד
  42. ^ טרונ"ק בלעז [גזע]
  43. ^ שכבר הזקין: שנקצץ וחוזר ומתעבה, והוא מלשון 'סדינא בסדניה יתיב' (פסחים כח א)
  44. ^ שכבר גזעו מחליף
  45. ^ נטיעה שלא נקצצה מעולם
  46. ^ קשר התחתון
  47. ^ ובציר להו תלת; ובראש השנה (כג,א) מפרש: הוסיפו עליהם אלונים אלמונים אלמוגים
  48. '^ שלש עשרה תעניות שהתענו והלכו עד שגמרו שלשה עשרה, כדתנן (לעיל תענית פ"א מ"ו; דף יב,ב): עברו אלו ולא נענו כו'
  49. ^ מבית הכנסת
  50. ^ בתמיה; אין לכם אלא לכו קברו עצמכם מפני הרעב?
  51. ^ צעקו, כמו אם יגעה שור על בלילו (איוב ו ה) הלוך וגעו (שמואל א', ו,יב)
  52. '^ דתנן (תענית פ"א דף י"ב): עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין עוד כו', אבל נענו - שוב אין צריכין להתענות, והני מילי - צבור, אבל יחיד שהיה מתענה על החולה ונתרפא, או על צרה ועברה - הרי מתענה ומשלים, כדאמרן לעיל (תענית י ב); כך שמעתי
  53. ^ אם טשטשו הגשמים בעומק הקרקע כשיעור שורת מענית המחרישה; 'ברך' - הוא הכלי שחורשין בו, ומבריכין אותו סמוך לקרקע כשחורשין בו; כלומר: מילא התלם = שיראו המים בתלם מחרישתו, שקורין קולטר"א [להב (של מחרשה)]
  54. ^ קרקע יבישה
  55. ^ כיון דחריבה היא ונכנסו בה הגשמים טפח - ודאי רוב גשמים ירדו
  56. ^ חרושה, כגון שדה ניר הנכנסים בה גשמים הרבה
  57. ^ דאפילו בגשמים מועטין נכנסין בה בטפח או בטפחיים
  58. ^ כשנכנסו הגשמים בעומק הקרקע טפח - תהום עולה ומתגבר שלשה טפחים; ואף על גב דסומכא דארעא אלפא גרמידי [בפרק 'החליל' (סוכה נג ב)] - אפילו הכי רטיבותא מהנייא
  59. ^ תהום יוצא לקראתו
  60. ^ הא דקתני טפחיים ותו לא
  61. ^ דאף על גב דנכנסו טפח בקרקע - פורתא הוא דנחית, ואהכי לא נפיק בהו לקבליה שלשה טפחים, אלא פורתא, טפחיים
  62. ^ דכי נכנסו בה טפח טפי הוא דנחית, ונפיק תהום לקיבליה שלשה טפחים
  63. ^ לשון נחל נובע
  64. ^ ניסוך המים וניסוך היין
  65. ^ מים עליונים ומים תחתונים
  66. ^ אותן שני ספלים
  67. ^ מלאך הממונה על הגשמים כך שמו
  68. ^ ולא גרסינן 'תלתא'
  69. ^ בין הרקיע לאוקיינוס, היכא דנשקי ארעא ורקיע
  70. ^ מים העליונים
  71. ^ ברקיע
  72. ^ למטה בקרקע
  73. ^ כלומר: כשמנסכין מים בחג שהניסוכין נראו בארץ: שאין באין אלא משנה לחבירתה כנץ זה שאינו יוצא אלא משנה לשנה, ועת הזמיר הגיע - זמירות החג, אז קול התור - מלאך דומה לשור, תרגום שור - תור, שבשעה שמנסכין מים בחג הוא אומר כן, לשון אחר: כמשמעו:, הנצנים נראו והזמיר הגיע, בשעה שקול התור נשמע
  74. ^ יט,א
  75. ^ דאכתי לא חל עלייהו תענית, כי נחתי גשמים
  76. ^ דחצות זמן אכילה היא, מחצות ואילך חל התענית, כיון שלא סעדו בשעת סעודה
  77. ^ כלומר: שאין לך אדם בעולם שאין תענית חל עליו מתשע שעות ואילך, אפילו בני מלכים שדרכן לאכול בתשע שעות: שעד שלש שעות הן ישנים במטותיהן ושוהין ששה שעות ואוכלין, וכדאמרינן בפסחים (קז,ב): אפילו אגריפס המלך, שרגיל לאכול בתשע שעות ביום - לא יאכל עד שתחשך, שנאמר הראית כי נכנע אחאב מלפני, ואחאב - לא חלה תעניתו עליו אלא מתשע שעות ואילך, ועד תשע שעות היה יכול לאכול: שלא גמר בדעתו להתענות, אלא שבא אליהו אותו היום שנכנס בכרם נבות היזרעאלי, ואמר ליה: הרצחת וגם ירשת... ילקו הכלבים (מלכים א כא יט) וכתיב ויצוֹם (מלכים א כא כז) - שהתענה אותו היום
  78. ^ הכי גרסינן:
  79. ^ שעדיין לא קראו ונענו
  80. ^ יט,א