ביאור:בבלי תענית דף כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יומא חד שמעיה [1] דקא גריס: 'אמר שמואל: השולה דג מן הים בשבת, כיון שיבש בו כסלע [2] - חייב [3]';

אמר ליה [4]: ולימא מר 'ובין סנפיריו [5]'! [6]

אמר ליה [7]: ולא סבר לה מר דההיא [8] - רבי יוסי בן רבי אבין אמרה [9]?

אמר ליה: אנא ניהו.

אמר ליה: ולאו קמיה דרבי יוסי דמן יוקרת הוה שכיח מר?

אמר ליה: הן.

אמר ליה: ומאי טעמא שבקיה מר ואתא הכא?

אמר ליה: גברא דעל בריה ועל ברתיה לא חס - עלי דידי היכי חייס?

'בריה' - מאי היא?

יומא חד הוו אגרי ליה אגירי בדברא, נגה להו ולא אייתי להו ריפתא. אמרו ליה לבריה: כפינן. הוו יתבי תותי תאינתא, אמר: 'תאנה תאנה! הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא!'. אפיקו ואכלו. אדהכי והכי אתא אבוה, אמר להו: 'לא תינקטו בדעתייכו [10] דהאי דנגהנא אמצוה טרחנא ועד השתא הוא דסגאי [11]'.

אמרו ליה: רחמנא לישבעך כי היכי דאשבען ברך.

אמר להו: מהיכא?

אמרו: הכי והכי הוה מעשה.

אמר לו: בני - אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה -יאסף שלא בזמנו.

ברתיה מאי היא?

הויא ליה ברתא בעלת יופי; יומא חד חזיא לההוא גברא דהוה כריא בהוצא [12] וקא חזי לה.

אמר לו: מאי האי [13]?

אמר ליה: רבי - אם ללוקחה לא זכיתי, לראותה לא אזכה?

אמר לה: בתי - קא מצערת להו לברייתא, שובי לעפריך ואל יכשלו ביך בני אדם!

הויא ליה ההוא חמרא כדהוו אגרי לה כל יומא, לאורתא הוו משדרי לה אגרה אגבה, ואתיא לבי מרה, ואי טפו לה או בצרי לה - לא אתיא. [היה לו חמור שכאשר שכרו אותו ליום שלם היו בערב מניחים את שכרה על גבי החמור והיה חוזר לבית אדונו, ואם נתנו יתור מדי – החמור לא היה הולך.]

יומא חד אינשו [14] זוגא דסנדלי עלה ולא אזלה עד דשקלונהו מינה, והדר אזלה.

אלעזר איש בירתא, כד הוו חזו ליה גבאי צדקה - הוו טשו מיניה [15], דכל מאי דהוה גביה יהיב להו.

יומא חד הוה סליק לשוקא למיזבן נדוניא לברתיה. חזיוהו גבאי צדקה, טשו מיניה. אזל ורהט בתרייהו. אמר להו: אשבעתיכו במאי עסקיתו!

אמרו ליה: ביתום ויתומה [16].

אמר להן: העבודה [17] שהן קודמין לבתי! שקל כל דהוה בהדיה ויהב להו. פש ליה חד זוזא - זבן ליה חיטי ואסיק שדייה באכלבא [18]. אתאי דביתהו, אמרה לה לברתיה: מאי אייתי אבוך?

אמרה לה: כל מה דאייתי - באכלבא שדיתיה;

אתיא למיפתח בבא דאכלבא - חזת אכלבא דמליא חיטי וקא נפקא בצינורא דדשא ולא מיפתח בבא מחיטי! אזלא ברתיה לבי מדרשא, אמרה ליה: בא וראה מה עשה לך אוהבך [19]!

אמר לה: העבודה! הרי הן הקדש עליך, ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל! [20].

רבי יהודה נשיאה [21] גזר תעניתא, בעי רחמי ולא אתא מיטרא. אמר: כמה איכא משמואל הרמתי [22] ליהודה בן גמליאל [23] - אוי לו לדור שכן נתקע [24]! אוי לו למי שעלתה בימיו כך! חלש דעתיה - ואתא מיטרא!

דבי נשיאה גזר תעניתא ולא אודעינהו לרבי יוחנן ולריש לקיש. לצפרא אודעינהו.

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: הא לא קבילנא עלן מאורתא [25]!

אמר ליה: אנן בתרייהו גררינן [26].

דבי נשיאה גזר תעניתא ולא אתא מיטרא. תנא להו אושעיא זעירא דמן חברייא [27]: (במדבר טו כד) והיה אם מעיני העדה [28] נעשתה לשגגה [ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת] - משל לכלה שהיא בבית אביה: כל זמן שעיניה יפות - אין כל גופה צריכה בדיקה [29]; עיניה טרוטות [30] - כל גופה צריכה בדיקה.

אתו עבדיה ורמו ליה סודרא בצואריה, וקא מצערו ליה [31].

אמרו להו בני מאתיה [32]: שבקיה, דהא נמי מצער לן [33]. כיון דחזינן דכל מיליה לשום שמים לא אמרי ליה מידי ושבקינן ליה - אתון נמי שבקוהו.

רבי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא. נחית קמיה [34] אילפא ואמרי לה רבי אילפי, אמר 'משיב הרוח' - ונשא [35] זיקא; 'מוריד הגשם' - ואתא מיטרא.

אמר ליה: מאי עובדך?

אמר ליה: דיירנא בקוסטא דחיקא [36] דלית ביה חמרא לקידושא ואבדלתא; טרחנא ואתינא חמרא לקידושא ואבדלתא ומפיקנא להו ידי חובתייהו.

רב איקלע לההוא אתרא, גזר תעניתא ולא אתא מיטרא. נחית קמיה שליחא דצבורא, אמר 'משיב הרוח' - ונשב זיקא; אמר 'מוריד הגשם' - ואתא מיטרא.

אמר ליה: מאי עובדך?

אמר ליה: מיקרי דרדקי אנא, ומקרינא לבני עניי כבני עתירי; וכל דלא אפשר ליה - לא שקלינא מיניה מידי; ואית לי פירא דכוורי [37], וכל מאן דפשע [38] - משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה [39] עד דאתי וקרי.

רב נחמן גזר תעניתא. בעא רחמי ולא אתא מיטרא. אמר: שקלוה לנחמן חבוטו מן גודא לארעא. חלש דעתיה - ואתא מיטרא.

רבה גזר תעניתא. בעי רחמי ולא אתא מיטרא. אמרו ליה: והא רב יהודה כי הוה גזר תעניתא אתא מיטרא!

אמר להו: מאי אעביד? אי משום תנויי - אנן עדיפינן מינייהו, דבשני דרב יהודה כל תנויי


עמוד ב

בנזיקין הוה [40], ואנן קא מתנינן בשיתא סדרין; וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק [41] בקדירה [42], ואמרי לה [43]: זיתים שכבשן בטרפיהן[44] - טהורין [45] - אמר: 'הוייות דרב ושמואל קא חזינא הכא [46]'! ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא [47], ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאנא [48] אתי מיטרא, ואנן קא צווחינן כולי יומא וליכא דאשגח בן!

- אי משום עובדא אי איכא דחזא מידי [49] - לימא! אבל מה יעשו גדולי הדור שאין דורן דומה יפה.

רב יהודה חזא הנהו בי תרי דהוו קא פרצי בריפתא [50]. אמר: שמע מינה איכא שבעא בעלמא! יהיב עיניה - הוה כפנא!

אמרו ליה רבנן לרב כהנא בריה דרב נחוניא: שמעיה מר דשכיח קמיה ניעשייה [51] דליפוק בפתחא דסמוך לשוקא; עשייה ונפק לשוקא - חזא כנופיא. אמר להו: מאי האי?

אמרו ליה: אכוספא דתמרי [52] קיימי דקא מזדבן. אמר: שמע מינה כפנא בעלמא.

אמר ליה לשמעיה: שלוף לי מסאניי.

שלף ליה חד מסאנא ואתא מיטרא; כי מטא למישלף אחרינא - אתא אליהו ואמר ליה: אמר הקדוש ברוך הוא: אי שלפת אחרינא - מחריבנא לעלמא!

אמר רב מרי ברה דבת שמואל: אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא [53], חזאי למלאכי דאידמו למלחי דקא מייתי חלא [54], ומלונהו לארבי[55], והוה קמחא דסמידא [56]; אתו כולי עלמא למיזבן.

אמר להו: מהא לא תיזבנון, דמעשה נסים הוא [57]. למחר אתיין ארבי דחיטי דפרזינא [58].

רבא איקלע להגרוניא; גזר תעניתא ולא אתא מיטרא.

אמר להו: ביתו [59] כולי עלמא בתעניתייכו[60].

למחר אמר להו: מי איכא דחזא חילמא - לימא!

אמר להו רבי אלעזר מהגרוניא: לדידי אקריון בחלמי [61]: 'שלם טב לרב טב מריבון טב דמטוביה מטיב לעמיה'.

אמר: שמע מינה עת רצון היא - מבעי רחמי.

בעי רחמי ואתי מיטרא.

ההוא גברא דאיחייב נגדא [62] בבי דינא דרבא משום דבעל נכרית. נגדיה רבא ומית.

אשתמע מילתא בי שבור מלכא - בעא לצעורי לרבא. אמרה ליה איפרא הורמיז [63], אימיה דשבור מלכא לברה: לא ליהוי לך עסק דברים בהדי יהודאי, דכל מאן דבעיין ממרייהו - יהיב להו.

אמר לה: מאי היא [64]?

[65] בעין רחמי ואתי מיטרא.

אמר לה: ההוא - משום דזימנא דמיטרא הוא [66]! אלא לבעו רחמי האידנא בתקופת תמוז וליתי מיטרא!

שלחה ליה לרבא [67]: כוין דעתך ובעי רחמי דליתי מיטרא!

בעי רחמי ולא אתי מיטרא. אמר לפניו: רבונו של עולם (תהלים מז ב) אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם [68] ואנו בעינינו לא ראינו - אתא מיטרא עד דשפוך מרזבי דצפורי [69] לדיגלת [70].

אתא אבוה, איתחזי ליה בחלמיה, ואמר ליה: מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי האי?

אמר ליה [71]: שָּני דוכתיך![72] שָׁני דוכתיה. למחר אשכחיה דמרשם פורייה בסכיני [73].

רב פפא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא. חלש ליביה. שרף [74] פינכא [75] דדייסא [76] ובעי רחמי ולא אתא מיטרא. [77]

אמר ליה רב נחמן בר אושפזתי: אי שריף מר פינכא אחריתי דדייסא - אתי מיטרא [78].

איכסיף וחלש דעתיה - ואתא מיטרא.

רבי חנינא בן דוסא [79] הוה קא אזיל באורחא, אתא מיטרא. אמר לפניו: רבונו של עולם! כל העולם כולו בנחת, וחנינא בצער!

פסק מיטרא.

כי מטא לביתיה אמר לפניו: רבונו של עולם! כל העולם כולו בצער [80], וחנינא בנחת [81]!?

אתא מיטרא.

אמר רב יוסף: מאי אהניא ליה צלותא דכהן גדול [82] לגבי רבי חנינא בן דוסא [83] - דתנן (משנה יומא ה א): היה מתפלל תפלה קצרה בבית החיצון.

מאי מצלי?

רבין בר אדא ורבא בר אדא, דאמרי תרוייהו משמיה דרב יהודה: 'יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא השנה הזו גשומה ושחונה [84] -

שחונה מעלייתא היא? אדרבה גריעותא היא? אלא: אם שחונה - תהא גשומה וטלולה [85].

ואל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים'.

רב אחא בריה דרבא מסיים משמיה דרב יהודה: 'לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, ואל יהו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה - ולא לעם אחר'.

אמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת [86] ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת [87].

הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא ושדייא אקטרתא [88]

הערות[עריכה]

  1. ^ רב אשי לרבי יוסי בר אבין, לישנא אחרינא: יומא חד שמעיה רבי יוסי בר אבין לרב אשי
  2. ^ אף על פי שהוא מפרכס לאחר כן, ובעוד שהוא מפרכס השליכו במים
  3. '^ משום נטילת נשמה, שהיא אב מלאכה, דתנן (שבת עג א) השוחטו כו'
  4. ^ רבי יוסי
  5. ^ שפורח בהן, דודאי לא חי
  6. ^ וכשאין מחוסר צידה עסקינן, כגון שצדו בתוך הסל והניחו במים לחיות, כדרך שעושין הדייגין;
  7. ^ רב אשי
  8. ^ דהאי 'ובין סנפיריו'
  9. ^ כלומר: מאי טעמא לא אמרת ליה משמיה - שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
  10. ^ אל תחשדוני שלא הבאתי לכם מזונות עד עכשיו
  11. ^ שטרחתי ואיחרתי
  12. ^ סותר גדר העצים, כדי להסתכל דרך הנקב
  13. ^ מה אתה מעיין כאן
  14. ^ שכחו
  15. ^ היו מתחבאים
  16. ^ לזווג זה לזו
  17. ^ שבועה
  18. ^ אוצר של חטים
  19. ^ הקדוש ברוך הוא
  20. ^ משום דמעשה נסים הוא, ואסור לאדם להנות ממעשה נסים, כדאמר לעיל (תענית כ ב): ואם עושין לו נס - מנכין לו מזכיותיו
  21. ^ היה בנו של רבן גמליאל בר רבי
  22. ^ שיורדין גשמים בשבילו, דכתיב שמואל א יב יז: הלא קציר חטים היום
  23. ^ ועכשיו באין כל ישראל והטילו על רבי יהודה בן גמליאל דצווח, וליכא דמשגח ביה
  24. ^ תקוע
  25. ^ בהדייהו
  26. ^ גרורין ומשוכין אנו אחריהן, וכמי שקבלנו עלינו
  27. ^ צעיר שבישיבה; והאי דקרי ליה הכי - משום דאושעיא אחרינא הוה התם
  28. ^ זקנים, מאירי עיני העם
  29. ^ דודאי כל גופה יפה
  30. ^ אין עיניה יפות כו' - הואיל והנהו דבי נשיאה דהוו 'עיני העדה' רשעים - דלת העם אין צריכין לבדוק מה מעשיהם, לכך לא משגחו בהו מן שמים
  31. ^ לאושעיא
  32. ^ בני מתא - לעבדי דבי נשיאה
  33. ^ מחרף ומגדף אותנו
  34. ^ לפני התיבה
  35. ^ כמו 'נשב'
  36. ^ בכפר דחוק, שיש בו עניות ביותר
  37. ^ מחילות של דגים
  38. ^ ילד שלא למד
  39. ^ מתקנן כסדר
  40. ^ עיקר לימודם לא היה אלא בסדר נזיקין
  41. ^ מרקחת של ירקות, עוצרת שיצא המשקה שלהן ויבשו, דרך אשה בכך כובשת ירק ממים, שישתמרו לזמן מרובה)
  42. ^ במסכת טהרות היא, בפרק שני משנה א' גבי ידות מיירי, דקיימא לן (משנה עוקצין א א)>: כל ידות האוכלין, אם נגעה טומאה בהן - נטמא גם האוכל הצריך לידות, דיד מכניס ומוציא, כדאמרינן ב'העור והרוטב' (חולין קיח א): 'מכל האוכל (ויקרא יא לד) - לרבות הידות, וקתני התם: אשה שהיא כובשת ירק, דידות שלהן טהורין, דכשהיא עוצרת אותם - הידות משתברות, ואי אפשר ליטול הירקות בידות שלהן, שנשמט ונפסק האוכל מן היד, מחמת כבישה - טהורין העלין והקלחין
  43. ^ כי מטא לאידך בפרק שני (משנה עוקצין ב א)
  44. ^ כתרגומו עָלֶה - טרפא (בראשית ח יא); עלין שלהן דהיינו ידות
  45. ^ הידות להביא טומאה לאוכל, דתו לא חזי למהוי בית יד
  46. ^ עומק גדול, ולא הוה נהירא ליה
  47. ^ שלוש עשרה ישיבות יש במקום הזה שלומדים מסכת עוקצין
  48. ^ משום עינוי
  49. ^ חס ושלום בעובדי בִישי
  50. ^ זורקים אותם זה לזה
  51. ^ יעשנו שיצא לחוץ
  52. ^ על כלי מלא תמרים, או פסולת של תמרים
  53. ^ ההוא יומא דעבד רב יהודה הכי
  54. ^ חול
  55. ^ אניות, דוברות
  56. ^ סולת, והן עצמן מוכרין אותו
  57. ^ ובמה דאפשר להתרחק ממעשה נסים - יותר טוב ונכון
  58. ^ מקום
  59. ^ לונו, הישארו בתענית עד הבוקר
  60. ^ לא להפסיק בלילה את התענית
  61. ^ הקרוני, הייתי קורא בחלומי
  62. ^ מלקות
  63. ^ כך שמה: איפרא - חן; יופי שֵׁדִים היה לה
  64. ^ מאי עביד להו
  65. ^ דכל אימת דבעי מיטרא
  66. ^ ואפילו לא בעו - נמי אתי מיטרא
  67. ^ דרחמא ליה לרבא
  68. ^ שהיית מפליא להם נסים
  69. ^ שקילחו מים מן המרזיבות, עד ששוטפין בחוצות ויורדין ושופכין
  70. ^ לנהר חדקל
  71. ^ עוד אמר לו אביו
  72. ^ אל תשכב במטתך הלילה!
  73. ^ שרצו שדים להורגו, וחתכו את מיטתו, והיינו דאמרינן בשחיטת חולין בפרק 'הזרוע' (חולין קלג א), 'וליקריוה לרבא? רבא נזוף היה'; לא מצינו לו נזיפה בכל התלמוד אלא בזה המעשה, כשביקש הגשמים בתמוז שלא לצורך
  74. ^ מלשון 'שׂורפה חיה' (עבודה זרה כט ב)
  75. ^ מלא כף, כמו 'מלחיך פינכי' (פסחים מט א)
  76. ^ טריי"ס בלעז [גריסי תבואה, דיסה]
  77. ^ הכי גרסינן: רב פפא גזר תעניתא. חלש לביה. טעים מידי. בעא רחמי ולא אתא מיטרא.
  78. ^ ולחוכא קאמר ליה הכי, משום דטעים ברישא והדר בעא רחמי
  79. ^ תנא הוא
  80. ^ שמבקשין מים לשדותיהן
  81. ^ שאני יושב בביתי, ואיני צריך לגשמים, לפי שאין לי שדות
  82. ^ כשהיה מתפלל תפלה קצרה ביום הכפורים שהיה אומר: אל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים
  83. ^ דרבי חנינא מבטל ליה לצלותיה דכהן גדול, שאף על פי כן שמע הקדוש ברוך הוא תפלתו ופסיק מיטרא
  84. ^ חמה, כמו חמותי ראיתי אור (ישעיהו מד טז), תירגם יונתן בן עוזיאל: שחינת
  85. ^ כשהיא חמה צריכה הארץ לגשמים מאד ותדיר
  86. ^ ולא גרסינן 'מהר חורב'
  87. ^ כל השבת היה ניזון בכך; חסר לחם היה, ומתגלגל היה בחרובין
  88. ^ דבר שמעלה עשן כקיטור הכבשן