ביאור:בבלי תענית דף כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לצפרא כרכינהו ושקלינהו [1] וקמו ונפקו להו לשוקא ואשכחינהו.

אמרו ליה [2]: לשיימיה מר היכי שוו [3]

אמר להו: הכי והכי;

אמרו ליה: ודלמא שוו טפי?

אמר להו: בהכי שקלינהו;

אמרו ליה: דידך ניהו, ושקלינהו מינך.

אמר: ליה: במטותא מינך - במאי חשדתינן [4]?

אמר להו: אמינא: פדיון שבויים איקלע להו לרבנן ואכסיפו [5] למימר לי [6]

אמרו ליה: השתא נשקלינהו מר [7]!

אמר להו: מההוא שעתא אסחתינהו מדעתאי לצדקה.

הוה קא חלשא דעתיה דרבא משום דאביי [8]. אמרו ליה: מסתייך דקא מגנית אכולה כרכא [9].

רבי ברוקא חוזאה [10] הוה שכיח בשוקא דבי לפט [11]. הוה שכיח אליהו גביה. אמר ליה [12]: איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי? אמר ליה: לא.

אדהכי והכי חזא לההוא גברא דהוה סיים מסאני אוכמי [13] ולא רמי חוטא דתכלתא בגלימיה [14]. אמר ליה [15]: האי - בר עלמא דאתי הוא.

רהט בתריה, אמר ליה [16]: מאי עובדך?

אמר ליה: זיל האידנא ותא למחר.

למחר אמר ליה: מאי עובדך? אמר ליה: זנדוקנא אנא [17], ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד, ורמינא פורייאי [18] בין הני להני [19] כי היכי דלא ליתו לידי איסורא; כי חזינא בת ישראל דיהבי נכרים עלה עינייהו [20] - מסרנא נפשאי ומצילנא לה. יומא חד הוות נערה מאורסה גבן [21], דיהבו בה נכרים עינייהו שקלי דורדייא דחמרא [22] ושדאי לה בשיפולה [23], ואמרי 'דיסתנא היא' [24].

אמר ליה: מאי טעמא לית לך חוטי ורמית מסאני אוכמי?

אמר ליה: עיילנא ונפיקנא ביני נכרים כי היכי דלא לידעו דיהודאה אנא; כי הוו גזרי גזירתא מודענא להו לרבנן ובעו רחמי ומבטלי לגזירתייהו.

ומאי טעמא כי אמינא לך אנא "מאי עובדך", ואמרת לי "זיל האידנא ותא למחר"?

אמר ליה: בההיא שעתא גזרי גזירתא ואמינא ברישא איזיל ואשמע להו לרבנן דלבעי רחמי עלה דמילתא.

אדהכי והכי אתו הנך תרי, אתי. אמר ליה [25]: הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו.

אזל לגבייהו, אמר להו: מאי עובדייכו? אמרו ליה: אינשי בדוחי [26] אנן, מבדחינן עציבי; אי נמי כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו טרחינן [27] ועבדינן להו שלמא [28].

על אלו מתריעין בכל מקום כו':

תנו רבנן: על אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון ועל הירקון ועל ארבה וחסיל ועל חיה רעה. ר' עקיבא אומר: על השדפון ועל הירקון [29] בכל שהוא; ארבה וחסיל - אפילו לא נראה בא"י אלא כנף אחד [30] - מתריעין עליהן.

ועל חיה וכו':

תנו רבנן: 'חיה רעה שאמרו - בזמן שהיא משולחת [31] מתריעין עליה; אינה משולחת [32] - אין מתריעין עליה.

אי זו היא 'משולחת' ואי זו היא 'שאינה משולחת'?

נראית בעיר = משולחת, בשדה = אינה משולחת; ביום = משולחת, בלילה = אינה משולחת; ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהן = משולחת, נחבאת מפניהן = אינה משולחת; טרפה שני בני אדם ואכלה אחד מהן = משולחת [33], אכלה שניהן = אינה משולחת [34]; עלתה לגג [35] ונטלה תינוק מעריסה [36] = משולחת'.

הא גופה קשיא! אמרת נראתה בעיר = משולחת - לא שנא ביום ולא שנא בלילה, והדר אמרת ביום = משולחת, בלילה = אינה משולחת!?

לא קשיא: [37] - הכי קאמר: נראתה בעיר ביום [38] = משולחת, [39] בעיר בלילה = אינה משולחת; אי נמי בשדה [אפילו] ביום - [אינה] משולחת <בשדה בלילה אינה משולחת> [40];

ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהן = משולחת, הא עומדת [41] - אינה משולחת', והדר אמרת נחבאת מפניהן אינה משולחת - הא עומדת משולחת!?

לא קשיא: כאן [42] בשדה הסמוכה לאגם [43] כאן [44] בשדה שאינה סמוכה לאגם [45].

טרפה שני בני אדם כאחד ואכלה אחד מהן - משולחת, שניהם - אינה משולחת - והא אמרת אפילו רצתה?

אמר רב פפא: כי תני ההיא - באגמא [46].

גופא: עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה = משולחת;

פשיטא!?

אמר רב פפא ככוכי דציידי [47].

על החרב וכו':

תנו רבנן: 'חרב שאמרו - אינו צריך לומר חרב שאינו של שלום [48], אלא אפילו חרב של שלום [49]; שאין לך חרב של שלום יותר מפרעה נכה ואעפ"כ נכשל בה המלך יאשיהו, שנאמר:

עמוד ב

[50] (דברי הימים ב לה כא) וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום [51] כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי ואל ישחיתך.

מאי 'אלהים אשר עמי' [52]?

אמר רב יהודה אמר רב: זו עבודה זרה; אמר: הואיל וקא בטח בעבודה זרה - יכילנא ליה.

(דברי הימים ב לה לג) ויורו היורים למלך יאשיהו ויאמר המלך לעבדיו העבירוני כי החליתי מאד.

מאי 'כי החליתי מאד'?

אמר רב יהודה אמר רב: מלמד שעשו כל גופו ככברה [53].

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מפני מה נענש יאשיהו? - מפני שהיה לו לימלך בירמיהו ולא נמלך.

מאי דרש? (ויקרא כו ו) [ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ] וחרב לא תעבור בארצכם: מאי 'חרב'? אילימא חרב שאינה של שלום - והכתיב 'ונתתי שלום בארץ'! [54] אלא אפילו [55] של שלום. והוא אינו יודע שאין דורו דומה יפה [56].

כי הוה ניחא נפשיה - חזא ירמיהו שפוותיה דקא מרחשן. אמר: שמא חס וחלילה מילתא דלא מהגנא אמר אגב צעריה? גחין ושמעיה דקא מצדיק עליה דינא אנפשיה, אמר (איכה א יח) צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי [57]'!

פתח עליה ההיא שעתא (איכה ד כ) רוח אפינו משיח ה' [נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים].

מעשה וירדו זקנים מירושלים לעריהם כו':

איבעיא להו: כמלא תנור תבואה? או דלמא כמלא תנור פת [58]?

תא שמע [59]: כמלא פי תנור [60].

ועדיין תיבעי להו 'ככיסויא דתנורא או דלמא כי דרא דריפתא דהדר ליה לפומא דתנורא [61]'?

תיקו.

ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים כו':

אמר עולא משום רבי שמעון בן יהוצדק: מעשה ובלעו זאבים [62] שני תינוקות והקיאום דרך בית הרעי, ובא מעשה לפני חכמים וטיהרו את הבשר [63] וטמאו את העצמות [64].

על אלו מתריעין בשבת כו':

תנו רבנן: 'עיר שהקיפוה נכרים או נהר, ואחד ספינה המיטרפת בים, ואחד יחיד שנרדף מפני נכרים או מפני לסטין ומפני רוח רעה [65] - על כולן יחיד רשאי לסגף את עצמו [66] בתענית.

רבי יוסי אומר: אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית, שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו' [67].

אמר רב יהודה אמר רב: מאי טעמא דרבי יוסי? - דכתיב (בראשית ב ז) [וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים] ויהי האדם לנפש חיה - נשמה שנתתי בך החייה.

שמעון התימני אומר אף על הדבר כו':

איבעיא להו: לא הודו לו חכמים בשבת, אבל בחול הודו לו? או דלמא לא הודו לו כלל?

תא שמע, דתניא: מתריעין על הדֶבֶר בשבת, ואין צריך לומר בחול. רבי חנן בן פיטום תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר: אין מתריעין על הדבר כל עיקר [68].

על כל צרה שלא תבא על הצבור כו':

תנו רבנן: על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליה חוץ מרוב גשמים.

מאי טעמא?

אמר רבי יוחנן: לפי שאין מתפללין על רוב הטובה.

ואמר רבי יוחנן: מניין שאין מתפללין על רוב הטובה? - שנאמר (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר [ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה, עד בלי די].

מאי 'עד בלי די'?

אמר רמי בר רב יוד [69]: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.

אמר רמי בר רב יוד: ובגולה [70] מתריעין עליה [71].

תניא נמי הכי: 'שנה שגשמיה מרובין - אנשי משמר שולחין לאנשי מעמד [72]: תנו עיניכם [73] באחיכם שבגולה שלא יהא בתיהם קבריהם' [74].

שאלו את רבי אליעזר: עד היכן גשמים יורדין ויתפללו שלא ירדו?

אמר להם: כדי שיעמוד אדם בקרן אפל [75] וישכשך רגליו במים [76]'.

והתניא '[77] ידיו'?

רגליו כידיו קאמינא [78].

אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזיא לי קרן אפל, דקם ההוא טייעא [79] כי רכיב גמלא, ונקיט רומחא בידיה - מתחזי [80] איניבא [81].

תנו רבנן: '(ויקרא כו ד) ונתתי גשמיכם בעתם [ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו] - לא שכורה [82] ולא צמאה אלא בינונית; שכל זמן שהגשמים מרובין מטשטשין את הארץ ואינה מוציאה פירות.

דבר אחר

הערות[עריכה]

  1. ^ רבנן לביסתרקי דאבא אומנא, ואייתינהו לשוקא לזבנינהו
  2. ^ לאבא אומנא
  3. ^ לשיימינהו מר, והב לן דמייהו, והיו בודקין אותו אם יחשדם כגזלנין, או אם יהא שם אותם פחות מכדי דמיהם
  4. ^ כשלקחנום
  5. ^ לכו מילתא
  6. ^ לאלתר ליתן אותם, ואהכי אתו למיגני גבאי, למיעבד כולי האי
  7. ^ שלא היינו רוצין אלא לנסותך
  8. ^ דלרבא לא אתי שלמא אלא ממעלי יומא דכיפורי למעלי יומא דכיפורי, ולאביי כל מעלי שבתא
  9. ^ על כל בני עירך
  10. ^ שהיה מבי חוזאי
  11. ^ מקום
  12. ^ רב ברוקא לאליהו
  13. ^ מנעלים שחורים, שלא כמנהג היהודים
  14. ^ לא הטיל ציצית בטליתו
  15. ^ אליהו לרב ברוקא
  16. ^ רב ברוקא לההוא גברא
  17. ^ שומר בית האסורין
  18. ^ מטיל אני מטתי
  19. ^ בין אנשים לנשים
  20. ^ בעלי בית האסורים
  21. ^ דהויא בבית הסוהר
  22. ^ שמרים של יין, האדומים כדם
  23. ^ בשולי בגדיה
  24. ^ דרך נשים לה, ומאוסה היא, והוא לשון פרסי
  25. ^ אליהו לרב ברוקא
  26. ^ שמחים, ומשמחים בני אדם
  27. ^ במילי דבדיחותא בינייהו
  28. ^ שהן דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת וכו': הבאת שלום בין אדם לחבירו
  29. ^ כיון שנראה כל שהוא מתריעין, ומלא תנור דמתניתין להתענות, אי נמי, מעשה היה כך
  30. ^ אחד של אותו מין, כעין צפור כל כנף (בראשית ז יד)
  31. ^ מן השמים
  32. ^ דהיינו אורחה
  33. ^ ודאי משולחת, דכיון דלא היתה רעבה אלא לאחד - מאי טעמא קטלה ליה לאידך
  34. ^ שמפני הרעב אכלתם
  35. ^ רגילין היו להשתמש כל תשמישיהן בגגות, שלא היו משופעים אלא חלקים ושוין, והוא הדין לבית שתחתיו
  36. ^ ברצו"ל בלעז
  37. ^ האי דקתני נראתה בעיר כו'
  38. ^ נראתה בעיר, כגון שנראתה ביום, דסתם 'נראתה' - ביום משמע
  39. ^ אבל
  40. ^ והאי דקתני 'נראתה ביום' - אשדה קאי, דאם נראתה בשדה ביום - אינה משולחת
  41. ^ בשדה, דלא רצתה ולא נחבאת
  42. ^ עמדה
  43. ^ אינה משולחת, דכיון דסמוכה לאגם - היינו רביתה, ולא ברחה, סברה: אי אתי בתראי - עריקנא לאגם מיד
  44. ^ עמדה
  45. ^ משולחת, דכיון דלאו מקום רביתה הוא וקיימא - ודאי משולחת גזירה היא
  46. ^ מרשי"ק בלעז [בִּיצָה] הסמוך לעיר, והוא מלא קוצים; כי תניא ההיא - ד'אכלה אין, רצתה לא' - באגם, דכיון דהיינו דוכתה - סמכה אדעתה ורהטא אבתרייהו
  47. ^ כוך קטן של ציידין, שיחפרו למארב העופות, ואף על גב דלאו בנין קבוע הוא, ולא הוה כיישוב - הויא משולחת
  48. ^ שמתריעין עליה
  49. ^ העוברת דרך אותו מלכות לילך להלחם במקום אחרת
  50. ^ יאשיה יצא לקראתו למלחמה, ולא נתנו לעבור בארצו, ושלח לו פרעה נכה מלאכים לאמר:
  51. ^ לא עליך אני הולך היום
  52. ^ דקאמר ליה פרעה נכה 'חדל לך מאלהים אשר עמי'
  53. ^ מדכתיב ויורו המורים דמשמע: יריות רבות יורו המורים
  54. ^ ולמאי הלכתא כתביה רחמנא לאידך קרא וחרב לא תעבור בארצכם
  55. ^ חרב
  56. ^ בעיני המקום
  57. ^ שמעו נא כל עמים, וראו מכאבי, בתולתי ובחורי הלכו בשבי
  58. ^ כמלא תנור תבואה - דהיינו שיעור גדול יותר ממלא תנור פת, דשיעור קטן הוא, שאין דרך למלאות כל חלל התנור פת, אלא בדפנות מדביקין אותו
  59. ^ דקתני חדא כי האי לישנא
  60. ^ דהיינו פת: דאילו תבואה לא מצי קיימא על פי התנור
  61. ^ שורה של לחם הדבוקין זה אצל זה בפי התנור, אי נמי: שמדביקין זה למעלה מזה עד פי התנור
  62. ^ כשהן שלימין
  63. ^ שאינו מטמא טומאת מת, דנתעכל ונתבטל תוך מעיו, וכגון ששהו ימי עיכול, ופירשא בעלמא הוא
  64. ^ דלא מתעכלו
  65. ^ שנכנס בו רוח שידה, ורץ והולך, ושמא יטבע בנהר או יפול וימות
  66. ^ לענות נפש מתרגמינן: לסגפא נפש (במדבר ל יד)
  67. ^ כי אין בו כח להרויח ולהתפרנס מיגיעו
  68. ^ אפילו בחול, דגזירה היא
  69. ^ חכם ששמו יוד
  70. ^ בבל, שהיא במצולה
  71. ^ על רוב גשמים שלא ירדו
  72. ^ אנשי משמר ואנשי מעמד - מפרש בשלשה פרקים לקמן (תענית כו א)
  73. ^ התבוננו בתפלתכם בתעניות עליהם, שלא ירדו רוב גשמים
  74. ^ שעמוקה היא, ונטבעים בתיהם במים
  75. ^ שן סלע גבוה, וכך שמו
  76. ^ כלומר: לעולם אין מתפללין
  77. ^ עד שישכשך
  78. ^ וכיון דיכול לשכשך ברגלו, אי שוחה - יכול לשכשך בידו נמי
  79. ^ סוחר ישמעאל
  80. ^ האי טייעא וגמליה ורומחא לרבה בר בר חנה דהוה על קרן אפל
  81. ^ תולעת, לשון אחר: 'כי אנבא' - לינדינ"א בלעז [ביצי הכינים]
  82. ^ לא שתויה יותר מדאי, שמטשטשין את הארץ