ביאור:בבלי בבא מציעא דף ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.





זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

שנים אוחזין בטלית [1]: זה אומר "אני מצאתיה" וזה אומר "אני מצאתיה"; זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי" [2]: זה ישבע [3] שאין לו בה פחות מחציה [4], וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה – ויחלוקו.

זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "חציה שלי" [5]: [6] [7] האומר 'כולה שלי' ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים, והאומר 'חציה שלי' ישבע שאין לו בה פחות מרביע; זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע [8].

היו שנים רוכבין על גבי בהמה או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג; זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי" - זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו [9];

בזמן שהם מודים [10] או שיש להן עדים - חולקין בלא שבועה.

גמרא:

למה לי למתנא 'זה אומר "אני מצאתיה" וזה אומר "אני מצאתיה", זה אומר "כולה שלי"', ו'זה אומר "כולה שלי"? ליתני חדא?

חדא קתני: זה אומר "אני מצאתיה וכולה שלי" וזה אומר "אני מצאתיה וכולה שלי".

וליתני "אני מצאתיה", ואנא ידענא ד"כולה שלי"?

אי תנא "אני מצאתיה" - הוה אמינא: מאי 'מצאתיה'? – ראיתיה [11]: [ומכאן הייתי לומד:] אף על גב דלא אתאי לידיה - בראיה בעלמא קני [12]; [למנוע שגיאה זו] תנא "כולה שלי [13]": דבראיה לא קני.

ומי מצית אמרת "מאי 'מצאתיה'? – ראיתיה"? והא אמר רבנאי [14] ומצאתה (דברים כב ג: וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם) - דאתאי לידיה משמע [ולא שנאמר שהרואה – הוא המוצא אלא דוקא מי שהגיעה המציאה לידו] [15]!?

אין, 'ומצאתה' דקרא - דאתא לידיה משמע, ומיהו תנא - לישנא דעלמא נקט [16], ומדחזי ליה אמר "אנא אשכחית" ואף על גב דלא אתאי לידיה [17] – [והייתי סובר] בראיה בעלמא קני - [למנוע שגיאה זו] תני "כולה שלי": דבראיה בעלמא לא קני לה.

וליתני "כולה שלי" ולא בעי "אני מצאתיה"?

אי תני "כולה שלי" - הוה אמינא בעלמא דקתני 'מצאתיה' [18] - [19] בראיה בעלמא קני [20]; [21] תנא "אני מצאתיה" והדר תנא "כולה שלי" דממשנה יתירה אשמעינן דראיה לא קני.

ומי מצית אמרת 'חדא קתני'? והא 'זה' 'וזה' קתני: זה אומר "אני מצאתיה" וזה אומר "אני מצאתיה", זה אומר "כולה שלי" וכו' [22]?

אמר רב פפא - ואיתימא רב שימי בר אשי - ואמרי לה כדי: רישא [’מצאתיה’] במציאה, וסיפא [’כולה שלי’] במקח וממכר [23]; וצריכא:


עמוד ב

דאי תנא מציאה, הוה אמינא: מציאה הוא דרמו רבנן שבועה עליה, משום דמורי ואמר 'חבראי לאו מידי חסר בה [24], איזל אתפיס ואתפליג בהדיה' [25]; אבל מקח וממכר, דליכא למימר הכי [26] - אימא לא; ואי תנא מקח וממכר - הוא דרמו רבנן שבועה עליה, משום דמורי ואמר 'חבראי דמי קא יהיב, ואנא דמי קא יהיבנא [27]; השתא דצריכא לדידי - אשקליה אנא וחבראי ליזיל לטרח ליזבן'; אבל מציאה - דליכא למימר הכי [28] - אימא לא!? - צריכא.

מקח וממכר. ולחזי זוזי ממאן נקט [29]?

לא, צריכא [30] דנקט [31] מתרוייהו: מחד מדעתיה ומחד בעל כרחו, ולא ידענא מי הוא מדעתיה ומי הוא בעל כורחיה [32] [33].

לימא מתניתין [34] - דלא כבן ננס; דאי בן ננס - האמר [35] 'כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא [36]'!?

אפילו תימא בן ננס: התם - ודאי איכא שבועת שוא, הכא איכא למימר דליכא שבועת שוא: אימור דתרוייהו בהדי הדדי אגבהוה [37]!

לימא מתניתין דלא כסומכוס, דאי כסומכוס - האמר 'ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה' [38]!

ואלא מאי – רבנן? הא אמרי המוציא מחברו עליו הראיה [39]!?

האי מאי? אי אמרת בשלמא רבנן: התם דלא תפסי תרוייהו אמרו רבנן 'המוציא מחבירו עליו הראיה', הכא דתרוייהו תפסי [40] [פלגי] לה בשבועה [41]; אלא אי אמרת סומכוס, השתא: ומה התם דלא תפסי תרוייהו - חולקין בלא שבועה, הכא דתרוייהו תפסי לה - לא כל שכן!?

[42]

אפילו תימא סומכוס: כי אמר סומכוס – 'שמא' ו'שמא' [43], אבל 'ברי' 'וברי' לא אמר.

ולרבה בר רב הונא דאמר [44] 'אמר סומכוס אפילו ברי וברי' - מאי איכא למימר?

אפילו תימא סומכוס: כי אמר סומכוס - היכא דאיכא דררא דממונא [45], אבל היכא דליכא דררא דממונא – לא.

ולאו קל וחומר הוא: ומה התם דאיכא דררא דממונא למר ואיכא דררא דממונא למר [46]

הערות[עריכה]

  1. ^ דוקא 'אוחזין', דשניהם מוחזקים בה, ואין לזה כח בה יותר מזה; שאילו היתה ביד אחד לבדו - הוי אידך 'המוציא מחבירו', ועליו להביא ראיה בעדים שהיא שלו, ואינו נאמן זה ליטול בשבועה
  2. ^ בגמרא מפרש למאי תנא תרתי
  3. ^ מפרש בגמרא (דף ג.) שבועה זו למה
  4. ^ בגמרא (דף ה:) מפרש אמאי תקון כי האי לישנא בהך שבועה
  5. ^ מודה הוא שהחצי של חבירו, ואין דנין אלא על חציה
  6. ^ הלכך:
  7. ^ זה
  8. ^ כמשפט הראשון: מה שהן דנין עליו - נשבעין שניהם שאין לכל אחד בו פחות מחציו, ונוטל כל אחד חציו
  9. ^ לאשמועינן אתא: דרכוב ומנהיג - שניהם שוין לקנות בהמה מן ההפקר
  10. ^ בגמרא (דף ח.) מפרש [דבהאי] אשמעינן דהמגביה מציאה לחבירו - קנה חבירו
  11. ^ קודם שהגבהת אותה
  12. ^ מדקתני 'יחלוקו'
  13. ^ בחזקה גמורה: שהגבהתי תחילה, ואתה תפסת מידי משזכיתי בה
  14. ^ בבבא קמא ב'הגוזל ומאכיל'
  15. ^ ואפילו הכי 'אחיך' - ולא עובד כוכבים; ולא תימא: כי מיעט רחמנא עובד כוכבים - היכא דלא אתאי לידיה דישראל לא מיחייב למטרח עלה ולאהדורה, אבל אתא לידיה - מיחייב להחזירה דאבידתו אסורה
  16. ^ אי לא הדר תנא "כולה שלי" הוה אמינא: מאי 'מצאתיה' דקתני תנא? - לשון בני אדם אחז במשנתנו, ולא לשון מקרא
  17. ^ והרבה בני אדם קורין לה 'מציאה' משעת ראיה
  18. ^ בכל מקום ששנינו שהמוצא מציאה קנאה
  19. ^ הוה אמינא:
  20. ^ דמציאה קני לה משעת ראיה, דלא אשמעינן שום תנא דלא קני לה אלא בהגבהה!
  21. ^ להכי אשמעינן הכא ממשנה יתירה:
  22. ^ גבי 'מצאתיה' תנא 'זה אומר' וגבי 'כולה שלי' קתני 'זה אומר'; ואי חדא הוא - הכי אבעי ליה למתני: 'זה אומר "מצאתיה וכולה שלי"
  23. ^ "קניתיה מיד פלוני"; ודוקא מקח וממכר הוא דאמרינן 'יחלוקו בשבועה', דאיכא למימר שניהם קנאוה ולשניהם נתרצה המוכר; אבל 'זה אומר "אני ארגתיה" וזה אומר "אני ארגתיה"' - לא יחלוקו, דודאי חד מינייהו רמאי הוא, ותהא מונחת עד שיבא אליהו
  24. ^ אינו מפסיד כלום: בחנם באה לו, ואף בלא טורח
  25. ^ מורה היתר לעצמו לאחוז בה בלא משפט
  26. ^ ואף על גב שזה - גם הוא נתן את המעות למוכר, כדאוקמינן לקמן: דנקט מתרוייהו, חד מדעתיה וחד בעל כרחו, וכשיחלוקו יטול זה חצי מעותיו וזה חצי מעותיו - אפילו הכי חסרון הוא אצלו, דאי לא הוה צריך לה - לא הוה מהדר אבתרה למזבנה, וזה שבא לחלוק וליתן חצי דמים - שלא כדין מחסרו
  27. ^ דמים אני רוצה ליתן
  28. ^ "חברי ילך וימצא אחרת, זה ודאי מחסרו ממון"
  29. ^ נשאל את המוכר ממי קיבל דמיה, דתניא [בקדושין (דף עג:)]: נאמן בעל המקח לומר "לזה מכרתי ולזה לא מכרתי"; ואף על גב דמסיים 'במה דברים אמורים? - שמקחו בידו, אבל אין מקחו בידו - אינו נאמן', שלא נתן לב לדבר כל כך להיות זכור, מאחר ששניהם חזרו אחריו בפיסוק דמיה
  30. ^ הא אוקימנא התם
  31. ^ זוזי
  32. ^ דכיון דלא עליה רמיא לאסהודי - לא דק כולי האי להיות נזהר משהלכו מלפניו הי מדעתיה והי בעל כרחו; אבל היכא דלא קיבל דמים אלא מחד - מידכר דכיר ליה
  33. ^ הכי גרסינן: 'ולא ידעינן מהי מדעתיה ומהי בעל כורחיה'; ולא גרסינן 'ולא ידע'; דאפילו ידע - בזו אין המוכר נאמן משהלכו, כדמוקי התם
  34. ^ דמשבע לתרוייהו וחד משתבע לשיקרא
  35. ^ [במסכת שבועות (דף מה.)] גבי חנוני על פנקסו: אלו ואלו באין לבית דין על מנת לישבע: אחד מהם לשוא; אמר בעל הבית לחנוני "תן לבני חטים בדינר, ועלי לשלם! או "-לפועלים בסלע מעות שאני חייב בשכרם ועלי ליתן סלע", הוא אומר "נתתי" והוא אומר "לא נטלתי", ושניהם תובעין את בעל הבית - שניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית; אמר בן ננס:
  36. ^ אלא שניהם נוטלין בלא שבועה
  37. ^ למציאה, וכל אחד ואחד סבור "אני הגבהתיה תחילה, וכולה שלי", וכי משתבע על חציה - קושטא משתבע; ולענין מקח וממכר נמי: שמא לשניהם נתרצה
  38. ^ בבבא קמא גבי שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה (דף מו.)
  39. ^ בעדים ואי לא לא גבי מידי והכא חולקין [בשבועה]
  40. ^ ואין כאן 'מוציא מחבירו'
  41. ^ כיון דמחסר גוביינא במה שחבירו תופס: דהאי תפיס בכולה והאי תפיס [בכולה] - לא קים להו לרבנן להוציא ממון מחזקתו בכדי, כדאמרינן התם; לרבנן דבעי ראיה - הצריכום שבועה
  42. ^ הכי גרסינן: אי אמרת בשלמא רבנן התם דלא תפסי תרוייהו אמור רבנן כו', הכא דתפסי תרוייהו פלגי בשבועה; אלא אי אמרת סומכוס: ומה התם דלא תפסי תרוייהו אמר סומכוס פלגי בלא שבועה הכא דתפסי תרוייהו לא כל שכן
  43. ^ כי התם, דקתני 'נמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא ילדה נגחה אם משילדה נגחה' ולא מת הולד מחמת הנגיחה, אלא מאליו; וכיון דכל חד 'שמא' טעין - ליכא למרמי עלייהו שבועה
  44. ^ בפרק 'השואל' לקמן(דף ק.)
  45. ^ חסרון ממון: שאם יפרע זה שלא כדין - הוי חסרון ממון, ואם נפטרנו שלא כדין - נמצא זה חסר ולד פרתו
  46. ^ איזה מהן שמפסיד החצי שלא כדין אתה מחסרו ממון