ביאור:בבלי בבא מציעא דף פו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
'חכים' יתקרי, ו'רבי' לא יתקרי; ואסו דרבי - על ידו תהא.
רבי ורבי נתן - סוף משנה [1]; רב אשי ורבינא - סוף הוראה [2]; וסימנך (תהלים עג יז) עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם [3]' [4].
אמר רב כהנא: אישתעי לי רב חמא, בר ברתיה דחסא [נ"א: דחמא]: רבה בר נחמני [5] אגב שמדא [6] - נח נפשיה [7]; אכלו ביה קורצא בי מלכא. אמרו: איכא חד גברא ביהודאי דקא מבטל תריסר אלפי גברי מישראל, ירחא בקייטא וירחא בסתוא, מכרגא דמלכא [8]. שדרו פריסתקא [9] דמלכא בתריה, ולא אשכחיה; ערק ואזל מפומבדיתא לאקרא, מאקרא לאגמא, ומאגמא לשחין, ומשחין לצריפא, ומצריפא לעינא דמים, ומעינא דמים לפומבדיתא. בפומבדיתא אשכחיה. איקלע פריסתקא דמלכא לההוא אושפיזא דרבה [10]; קריבו תכא קמיה ואשקוהו תרי כסי, ודליוה לתכא מקמיה; הדר פרצופיה לאחוריה [11]
אמרו ליה [12] מאי נעביד ליה? גברא דמלכא הוא!?
אמר להו: קריבו תכא לקמיה, ואשקיוהו חד כסא, ודליוהו לתכא מקמיה – ולתסי.
עבדו ליה הכי ואתסי.
אמר: מידע ידענא דגברא דקא בעינא - הכא הוא.
בחיש אבתריה – ואשכחיה!
אמר: אזלינא מהא! אי מקטל קטלו לההוא גברא [לו עצמו] - לא מגלינא, ואי נגידי מנגדין ליה [13] מגלינא.
אתיוהו לקמיה, עייליה [הכניס את רבה] לאדרונא [חדר של כלא] וטרקיה לבבא [14] באנפיה [בפניו]. בעא רחמי - פרק אשיתא [15]. ערק ואזיל לאגמא. הוה יתיב אגירדא דדקולא [16] וקא גריס. קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא: אם בהרת קודמת לשער לבן – טמא [17], ואם שער לבן קודם לבהרת – טהור [18]; ספק: הקב"ה אומר טהור, וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא; ואמרי: מאן נוכח? נוכח רבה בר נחמני, דאמר רבה בר נחמני: אני יחיד בנגעים, אני יחיד באהלות! שדרו שליחא בתריה; לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה, מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה. אדהכי נשב זיקא, ואויש ביני קני. סבר: גונדא דפרשי הוא [19], אמר: תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא.
כי הוה קא ניחא נפשיה - אמר "טהור, טהור"! יצאת בת קול ואמרה: אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך ב'טהור'. נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא [20]: "רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה"!
נפקו אביי ורבא וכולהו רבנן לאיעסוקי ביה. לא הוו ידעי דוכתיה. אזלו לאגמא, חזו צפרי דמטללי [21] וקיימי. אמרי: שמע מינה התם הוא. ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא.
נפל פתקא: כל הפורש יהא בנידוי.
ספדוהו שבעה יומי.
נפל פתקא: לכו לביתכם לשלום
ההוא יומא דנח נפשיה דלייה זעפא [22] ודרי לההוא טייעא, כי רכיב גמלא מהאי גיסא דנהר פפא - ושדייה בהך גיסא. אמר: מאי האי?
אמרי ליה: נח נפשיה דרבה בר נחמני.
אמר לפניו: רבונו של עולם! כולי עלמא דידך הוא, ורבה בר נחמני דידך; את דרבה [23] ורבה דידך - אמאי קא מחרבת ליה לעלמא?
נח זעפא.
רבי שמעון בן חלפתא - בעל בשר הוה [24]. יומא חד הוה חמימא ליה הוה; סליק ויתיב אשינא דטורא. אמר לה לברתיה: בתי! הניפי עלי במניפא, ואני אתן ליך ככרין דנרד [25].
אדהכי נשבא זיקא.
אמר: כמה ככרין דנרד למרי דיכי [26]!
הכל כמנהג המדינה וכו':
'הכל' - לאתויי מאי?
לאתויי באתרא דנהיגי מכרך ריפתא ומשתה אנפקא [27]; דאי אמר להו: קדימו ואייתי לכו! אמרו לו: לא כל כמינך.
מעשה ברבן יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור וכו':
מעשה לסתור [28]?
חסורי מחסרא והכי קתני: ואם פסק להן מזונות -
ריבה להן [29]; ומעשה נמי ברבי יוחנן בן מתיא, שאמר לבנו "צא שכור לנו פועלים"; הלך ופסק להן מזונות; וכשבא אצל אביו, אמר לו: בני! אפילו אתה עושה להן כסעודת שלמה בשעתו - לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב.
למימרא דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה? והכתיב (מלכים א ה ב-ג) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח [30] עשרה בקר בריאים, ועשרה בקר רעי, ומאה צאן, לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים; ואמר גוריון בן אסטיון משמיה דרב: הללו [31] - לעמילן של טבחים [32].
ורבי יצחק אמר: הללו [33] - לציקי קדירה [34].
ואמר רבי יצחק: אלף נשים היו לשלמה; כל אחת ואחת עשתה לו בביתה כך; מאי טעמא? זו סבורה שמא אצלי סועד היום, וזו סבורה [שמא] אצלי סועד היום.
ואילו גבי אברהם כתיב [35] ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב [ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו], ואמר רב יהודה אמר רב: 'בן בקר' – אחד; 'רך' – שנים; 'וטוב' – שלשה; התם תלתא תורי לתלתא גברי, הכא לכל ישראל ויהודה, שנאמר (מלכים א ד כ) יהודה וישראל רבים כחול אשר על <שפת> הים [לרב אכלים ושתים ושמחים].
מאי 'ברבורים [36] אבוסים'?
אמר רב: שאובסים אותן בעל כרחן [37];
ושמואל אמר: שאבוסים ועומדים מאליהם
ורבי יוחנן אמר: מביאין תור [38] ממרעיתו בדלא אניס [39] ותרנגולת מאשפתה בדלא אניסא [40].
אמר רבי יוחנן: מובחר שבבהמות – שור; מובחר שבעופות – תרנגולת.
אמר אמימר: זגתא [41] אוכמתא בי בטניתא [42], דמשתכחא ביני עצרי [43], דלא מציא פסיא קניא [44].
[45] 'ואל הבקר רץ אברהם [ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו]’: אמר רב יהודה אמר רב: 'בן בקר – אחד; רך – שנים; וטוב – שלשה'; - ואימא חד, כדאמרי אינשי 'רכיך וטב'?
אם כן לכתוב 'רך טוב', מאי 'וטוב' שמע מינה: לדרשה.
אימא תרי?
מד'טוב' לדרשה – 'רך' נמי לדרשה.
מתיב רבה בר עולא - ואיתימא רב הושעיא - ואיתימא רב נתן ברבי הושעיא: [46] ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו!?
כל חד וחד יהביה לנער חד.
[47] ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם [והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו]!?
דקמא קמא דמטיא [48] - אייתי לקמייהו.
ולמה לי תלתא? תסגי בחד!?
אמר רב חנן בר רבא: כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל [49].
אמר רבי תנחום בר חנילאי: לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם; מלאכי השרת ירדו למטה - ואכלו לחם.
'ואכלו' סלקא דעתך?
אלא אימא 'נראו כמי שאכלו ושתו'.
אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו - עשה הקב"ה לבניו בעצמו, וכל [מה] שעשה אברהם ע"י שליח - עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח:
(במדבר יא לא) ורוח נסע מאת ה' [ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ] [50]; [51] ואל הבקר רץ אברהם [ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו](במדבר יא לא) ורוח נסע מאת ה' [ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ] [52]; [53] ואל הבקר רץ אברהם [ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו] (שמות טז ד) [ויאמר ה' אל משה] הנני ממטיר לכם לחם מן השמים [ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא] [54]ויקח חמאה וחלב [ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו] (שמות יז ו) הנני עומד לפניך שם על הצור [וגו’] [בחרב, והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה לעיני זקני ישראל] [55]והוא עומד עליהם תחת העץ (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם [בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה] [56] [ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם] ואברהם הולך עמם לשלחם (שמות יז ו) [הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב] והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם [ויעש כן משה לעיני זקני ישראל] [57] יוקח [58] נא מעט מים [ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ] ופליגא דרבי חמא ברבי חנינא, דאמר רבי חמא ברבי חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה - זכו לשלשה [59]: בשכר חמאה וחלב - זכו למן; בשכר 'והוא עומד עליהם' - זכו לעמוד הענן [60]; בשכר 'יוקח נא מעט מים' - זכו לבארה של מרים [61]. [62] יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם [והשענו תחת העץ] [63]: אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל: אמרו לו: וכי בערביים חשדתנו, שהם משתחוים לאבק רגליהם? כבר יצא ממנו ישמעאל [64]. [65] וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום; מאי 'כחום היום'? אמר רבי חמא ברבי חנינא: אותו היום - יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקב"ה לשאול באברהם; הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה [66] כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים [67]. שדריה [אברהם] לאליעזר למיפק לברא; נפק ולא אשכח. אמר: לא מהימנא לך! היינו דאמרי תמן [68]: לית הימנותא בעבדי. נפק איהו, חזייה להקדוש ברוך הוא דקאי אבבא! היינו דכתיב [69] [ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך] אל נא תעבור מעל עבדך. כיון דחזא [70] דקא אסר [71] ושרי, אמר: לאו אורח ארעא למיקם הכא; היינו דכתיב [72][73] וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם: מעיקרא אתו קמו עליה; כי חזיוהו דהוה ליה צערא – אמרו: לאו אורח ארעא למיקם הכא. מאן נינהו שלשה אנשים? - מיכאל וגבריאל ורפאל: מיכאל שבא לבשר את שרה; רפאל שבא לרפא את אברהם; גבריאל אזל למהפכיה לסדום. והא כתיב (בראשית יט א) ויבאו שני המלאכים סדומה בערב [ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה]? דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט; דיקא נמי [74] [דכתיב] (בראשית יט כה) ויהפוך את הערים האל [ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה] ולא כתיב 'ויהפכו' - שמע מינה. מאי שנא לגבי אברהם דכתיב [75] ’[ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו] כן תעשה כאשר דברת', ומאי שנא לגבי לוט דכתיב
הערות
[עריכה]- ^ סוף תנאים: עד ימיהן אמרו איש את דבריו בבית המדרש, והיו תלמידים גורסים שמועה שמועה לבדה, ולא היו מסכתות סדורות וסדר וקבץ על הסדר; והם [רבי ורבי נתן] כללו האמור בדורות שלפניהם, וסדרו את המסכתות, ואחריהם לא יוסיפו אלא מעט
- ^ סוף כל האמוראין: עד ימיהם לא היתה גמרא על הסדר, אלא כשהיתה שאלה נשאלת בטעם המשנה בבית המדרש, או שאלה על מעשה המאורע בדין ממון או איסור והיתר - כל אחד ואחד אומר טעמו; ורב אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראין שלפניהם, וקבעו על סדר המסכתות: כל אחד ואחד אצל המשנה הראויה והשנויה לה; והקשו קושיות שיש להשיב, ופירוקים שראוים לתרץ, הם והאמוראים שעמהם; וקבעו הכל בגמרא, כגון 'איתיביה' 'מיתיבי' 'ורמינהי' 'איבעיא להו', והתרוצים שעליהן, מה ששיירו אותן שלפניהן; ואותן [האמוראים] שאמרו לפניהם - הקושיות והתירוצין שעליהם - לא קבעום בגמרא על סדר המסכתות והמשנה שסידר רבי, ובאו רב אשי ורבינא וקבעום
- ^ 'מקדשי' - סימנא דרב אשי; 'אבינה' - סימנא דרבינא; 'לאחריתם' סימן סוף הוראה
- ^ כל זה כתוב לשם
- ^ בר פלוגתיה דרב יוסף
- ^ מחמת אימת מלכות
- ^ מת
- ^ שנקבצין אליו בניסן ותשרי לשמוע דרשות של פסח ושל חגים, וכשמבקשין שלוחי המלך לגבות המס גולגולת של כל חדש וחדש - אינם נמצאים בבתיהם
- ^ שליח
- ^ ללון באותו פונדק שהיה רבה נחבא בו
- ^ ושדים הממונים על הזוגות מזיקין את השותה זוגות; ובני הבית לא נתכוונו לכך
- ^ בני הפונדק לרבה
- ^ ואם ייסרוני ביסורים אגלה
- ^ סגר הדלת
- ^ נפלה החומה
- ^ על גזע דקל קצוץ
- ^ דשער לבן שפרח בו הוא סימן לטומאה, כדכתיב (ויקרא יג) 'והנה נהפך שער לבן בבהרת'
- ^ לפי מה שכתוב בתורה
- ^ גדוד של פרשים שמחפשין אחריו
- ^ והוא ראש ישיבה בה
- ^ עושין צל בכנפיהן
- ^ גבה רוח סערה
- ^ אתה אוהבו של רבה
- ^ משום דאיירי ברישא דאגדתא בבעלי בשר נקט לה
- ^ אגודות של נרד והוא עשוי כשיבולין
- ^ לבעליו של רוח זה
- ^ כלי מחזיק רביעית
- ^ וכי דרך בני אדם להביא מעשה על דבריו לסותרו? דקתני ברישא 'הכל כמנהג המדינה' ותנא מעשה 'אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה כו'
- ^ יותר על המנהג; דכיון דלא צריך לאתנויי ואתני - מזוני יתירי קאמר
- ^ פסוק ג
- ^ הקמח והסולת
- ^ חלות עשויות לכסות פי הקדרות לשאוב זוהמת התבשיל
- ^ הבקר והצאן המנוין בזה הפסוק
- ^ אינו אלא למין מאכל ששמו ציקי קדירה: אשרו"ד בלע"ז [בשר מתובל ומתטוגן]
- ^ בראשית יח,,ז
- ^ ברבורים: תרנגולין
- ^ תוחבין להם מאכל בפיהם בחזקה
- ^ שור
- ^ שלא עשה מלאכה
- ^ בגידול אפרוחין
- ^ תרנגולת
- ^ גרסת רש"י: פטניתא: המפטמת בבית; לשון אחר: 'בטניתא' בעלת כרס
- ^ בין הגיתות, ואוכלת החרצנים
- ^ שאינה יכולה לפסוע קנה מרוב שמנה
- ^ בראשית יח,,ז
- ^ שם, סוף הפסוק
- ^ בראשית יח,,ח
- ^ ראשון שמגיע לאכול שנגמר בישולו
- ^ מעדן מלכים ושרים הוא
- ^ כגון שלוים הגיז בעצמו
- ^ בראשית יח,,ז
- ^ כגון שלוים הגיז בעצמו
- ^ בראשית יח,,ז
- ^ בראשית יח,,ח
- ^ שם
- ^ בראשית יח,,טז
- ^ בראשית יח,,ד
- ^ על ידי שליח
- ^ שלש מתנות שניתנו להם במדבר על ידי משה ואהרן
- ^ עומד עליהם תמיד כדכתיב (במדבר יד) ועננך עומד עליהם
- ^ היינו נמי 'והכית בצור'; ובעמוד ענן פליגי
- ^ בראשית יח,,ד
- ^ שלא יכניס עבודה זרה בתוך ביתו: שהערביים רגילין להשתחוות לאבק רגליהן, והן נדמו לו כערביים
- ^ "ממך יָצָא הרגיל לעשות כן"
- ^ בראשית יח,,א
- ^ להזריח חמה בכח
- ^ שלא יהו עוברי דרכים מצוים
- ^ בארץ ישראל
- ^ בראשית יח,,ג
- ^ הקדוש ברוך הוא
- ^ אברהם את מילתו
- ^ דמעיקרא כתיב נצבים עליו ולבסוף כתיב וירץ לקראתם
- ^ בראשית יח,,ב
- ^ דחד הוא דאזיל להפך סדום
- ^ בראשית יח,,ה