ביאור:בבלי בבא מציעא דף פו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

'חכים' יתקרי, ו'רבי' לא יתקרי; ואסו דרבי - על ידו תהא.

רבי ורבי נתן - סוף משנה [1]; רב אשי ורבינא - סוף הוראה [2]; וסימנך (תהלים עג יז) עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם [3]' [4].

אמר רב כהנא: אישתעי לי רב חמא, בר ברתיה דחסא [נ"א: דחמא]: רבה בר נחמני [5] אגב שמדא [6] - נח נפשיה [7]; אכלו ביה קורצא בי מלכא. אמרו: איכא חד גברא ביהודאי דקא מבטל תריסר אלפי גברי מישראל, ירחא בקייטא וירחא בסתוא, מכרגא דמלכא [8]. שדרו פריסתקא [9] דמלכא בתריה, ולא אשכחיה; ערק ואזל מפומבדיתא לאקרא, מאקרא לאגמא, ומאגמא לשחין, ומשחין לצריפא, ומצריפא לעינא דמים, ומעינא דמים לפומבדיתא. בפומבדיתא אשכחיה. איקלע פריסתקא דמלכא לההוא אושפיזא דרבה [10]; קריבו תכא קמיה ואשקוהו תרי כסי, ודליוה לתכא מקמיה; הדר פרצופיה לאחוריה [11]

אמרו ליה [12] מאי נעביד ליה? גברא דמלכא הוא!?

אמר להו: קריבו תכא לקמיה, ואשקיוהו חד כסא, ודליוהו לתכא מקמיה – ולתסי.

עבדו ליה הכי ואתסי.

אמר: מידע ידענא דגברא דקא בעינא - הכא הוא.

בחיש אבתריה – ואשכחיה!

אמר: אזלינא מהא! אי מקטל קטלו לההוא גברא [לו עצמו] - לא מגלינא, ואי נגידי מנגדין ליה [13] מגלינא.

אתיוהו לקמיה, עייליה [הכניס את רבה] לאדרונא [חדר של כלא] וטרקיה לבבא [14] באנפיה [בפניו]. בעא רחמי - פרק אשיתא [15]. ערק ואזיל לאגמא. הוה יתיב אגירדא דדקולא [16] וקא גריס. קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא: אם בהרת קודמת לשער לבן – טמא [17], ואם שער לבן קודם לבהרת – טהור [18]; ספק: הקב"ה אומר טהור, וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא; ואמרי: מאן נוכח? נוכח רבה בר נחמני, דאמר רבה בר נחמני: אני יחיד בנגעים, אני יחיד באהלות! שדרו שליחא בתריה; לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה, מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה. אדהכי נשב זיקא, ואויש ביני קני. סבר: גונדא דפרשי הוא [19], אמר: תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא.

כי הוה קא ניחא נפשיה - אמר "טהור, טהור"! יצאת בת קול ואמרה: אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך ב'טהור'. נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא [20]: "רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה"!

נפקו אביי ורבא וכולהו רבנן לאיעסוקי ביה. לא הוו ידעי דוכתיה. אזלו לאגמא, חזו צפרי דמטללי [21] וקיימי. אמרי: שמע מינה התם הוא. ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא.

נפל פתקא: כל הפורש יהא בנידוי.

ספדוהו שבעה יומי.

נפל פתקא: לכו לביתכם לשלום

ההוא יומא דנח נפשיה דלייה זעפא [22] ודרי לההוא טייעא, כי רכיב גמלא מהאי גיסא דנהר פפא - ושדייה בהך גיסא. אמר: מאי האי?

אמרי ליה: נח נפשיה דרבה בר נחמני.

אמר לפניו: רבונו של עולם! כולי עלמא דידך הוא, ורבה בר נחמני דידך; את דרבה [23] ורבה דידך - אמאי קא מחרבת ליה לעלמא?

נח זעפא.

רבי שמעון בן חלפתא - בעל בשר הוה [24]. יומא חד הוה חמימא ליה הוה; סליק ויתיב אשינא דטורא. אמר לה לברתיה: בתי! הניפי עלי במניפא, ואני אתן ליך ככרין דנרד [25].

אדהכי נשבא זיקא.

אמר: כמה ככרין דנרד למרי דיכי [26]!

הכל כמנהג המדינה וכו':

'הכל' - לאתויי מאי?

לאתויי באתרא דנהיגי מכרך ריפתא ומשתה אנפקא [27]; דאי אמר להו: קדימו ואייתי לכו! אמרו לו: לא כל כמינך.

מעשה ברבן יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור וכו':

מעשה לסתור [28]?

חסורי מחסרא והכי קתני: ואם פסק להן מזונות -


עמוד ב

ריבה להן [29]; ומעשה נמי ברבי יוחנן בן מתיא, שאמר לבנו "צא שכור לנו פועלים"; הלך ופסק להן מזונות; וכשבא אצל אביו, אמר לו: בני! אפילו אתה עושה להן כסעודת שלמה בשעתו - לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב.

למימרא דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה? והכתיב (מלכים א ה ב-ג) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח [30] עשרה בקר בריאים, ועשרה בקר רעי, ומאה צאן, לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים; ואמר גוריון בן אסטיון משמיה דרב: הללו [31] - לעמילן של טבחים [32].

ורבי יצחק אמר: הללו [33] - לציקי קדירה [34].

ואמר רבי יצחק: אלף נשים היו לשלמה; כל אחת ואחת עשתה לו בביתה כך; מאי טעמא? זו סבורה שמא אצלי סועד היום, וזו סבורה [שמא] אצלי סועד היום.

ואילו גבי אברהם כתיב [35] ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב [ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו], ואמר רב יהודה אמר רב: 'בן בקר' – אחד; 'רך' – שנים; 'וטוב' – שלשה; התם תלתא תורי לתלתא גברי, הכא לכל ישראל ויהודה, שנאמר (מלכים א ד כ) יהודה וישראל רבים כחול אשר על <שפת> הים [לרב אכלים ושתים ושמחים].

מאי 'ברבורים [36] אבוסים'?

אמר רב: שאובסים אותן בעל כרחן [37];

ושמואל אמר: שאבוסים ועומדים מאליהם

ורבי יוחנן אמר: מביאין תור [38] ממרעיתו בדלא אניס [39] ותרנגולת מאשפתה בדלא אניסא [40].

אמר רבי יוחנן: מובחר שבבהמות – שור; מובחר שבעופות – תרנגולת.

אמר אמימר: זגתא [41] אוכמתא בי בטניתא [42], דמשתכחא ביני עצרי [43], דלא מציא פסיא קניא [44].

[45] 'ואל הבקר רץ אברהם [ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו]’: אמר רב יהודה אמר רב: 'בן בקר – אחד; רך – שנים; וטוב – שלשה'; - ואימא חד, כדאמרי אינשי 'רכיך וטב'?

אם כן לכתוב 'רך טוב', מאי 'וטוב' שמע מינה: לדרשה.

אימא תרי?

מד'טוב' לדרשה – 'רך' נמי לדרשה.

מתיב רבה בר עולא - ואיתימא רב הושעיא - ואיתימא רב נתן ברבי הושעיא: [46] ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו!?

כל חד וחד יהביה לנער חד.

[47] ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם [והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו]!?

דקמא קמא דמטיא [48] - אייתי לקמייהו.

ולמה לי תלתא? תסגי בחד!?

אמר רב חנן בר רבא: כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל [49].

אמר רבי תנחום בר חנילאי: לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם; מלאכי השרת ירדו למטה - ואכלו לחם.

'ואכלו' סלקא דעתך?

אלא אימא 'נראו כמי שאכלו ושתו'.

אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו - עשה הקב"ה לבניו בעצמו, וכל [מה] שעשה אברהם ע"י שליח - עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח:

(במדבר יא לא) ורוח נסע מאת ה' [ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ] [50]; [51] ואל הבקר רץ אברהם [ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו]
(במדבר יא לא) ורוח נסע מאת ה' [ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ] [52]; [53] ואל הבקר רץ אברהם [ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו] (שמות טז ד) [ויאמר ה' אל משה] הנני ממטיר לכם לחם מן השמים [ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא] [54]ויקח חמאה וחלב [ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו] (שמות יז ו) הנני עומד לפניך שם על הצור [וגו’] [בחרב, והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה לעיני זקני ישראל] [55]והוא עומד עליהם תחת העץ (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם [בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה] [56] [ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם] ואברהם הולך עמם לשלחם (שמות יז ו) [הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב] והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם [ויעש כן משה לעיני זקני ישראל] [57] יוקח [58] נא מעט מים [ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ] ופליגא דרבי חמא ברבי חנינא, דאמר רבי חמא ברבי חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה - זכו לשלשה [59]: בשכר חמאה וחלב - זכו למן; בשכר 'והוא עומד עליהם' - זכו לעמוד הענן [60]; בשכר 'יוקח נא מעט מים' - זכו לבארה של מרים [61]. [62] יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם [והשענו תחת העץ] [63]: אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל: אמרו לו: וכי בערביים חשדתנו, שהם משתחוים לאבק רגליהם? כבר יצא ממנו ישמעאל [64]. [65] וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום; מאי 'כחום היום'? אמר רבי חמא ברבי חנינא: אותו היום - יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקב"ה לשאול באברהם; הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה [66] כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים [67]. שדריה [אברהם] לאליעזר למיפק לברא; נפק ולא אשכח. אמר: לא מהימנא לך! היינו דאמרי תמן [68]: לית הימנותא בעבדי. נפק איהו, חזייה להקדוש ברוך הוא דקאי אבבא! היינו דכתיב [69] [ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך] אל נא תעבור מעל עבדך. כיון דחזא [70] דקא אסר [71] ושרי, אמר: לאו אורח ארעא למיקם הכא; היינו דכתיב [72][73] וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם: מעיקרא אתו קמו עליה; כי חזיוהו דהוה ליה צערא – אמרו: לאו אורח ארעא למיקם הכא. מאן נינהו שלשה אנשים? - מיכאל וגבריאל ורפאל: מיכאל שבא לבשר את שרה; רפאל שבא לרפא את אברהם; גבריאל אזל למהפכיה לסדום. והא כתיב (בראשית יט א) ויבאו שני המלאכים סדומה בערב [ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה]? דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט; דיקא נמי [74] [דכתיב] (בראשית יט כה) ויהפוך את הערים האל [ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה] ולא כתיב 'ויהפכו' - שמע מינה. מאי שנא לגבי אברהם דכתיב [75] ’[ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו] כן תעשה כאשר דברת', ומאי שנא לגבי לוט דכתיב

הערות[עריכה]

  1. ^ סוף תנאים: עד ימיהן אמרו איש את דבריו בבית המדרש, והיו תלמידים גורסים שמועה שמועה לבדה, ולא היו מסכתות סדורות וסדר וקבץ על הסדר; והם [רבי ורבי נתן] כללו האמור בדורות שלפניהם, וסדרו את המסכתות, ואחריהם לא יוסיפו אלא מעט
  2. ^ סוף כל האמוראין: עד ימיהם לא היתה גמרא על הסדר, אלא כשהיתה שאלה נשאלת בטעם המשנה בבית המדרש, או שאלה על מעשה המאורע בדין ממון או איסור והיתר - כל אחד ואחד אומר טעמו; ורב אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראין שלפניהם, וקבעו על סדר המסכתות: כל אחד ואחד אצל המשנה הראויה והשנויה לה; והקשו קושיות שיש להשיב, ופירוקים שראוים לתרץ, הם והאמוראים שעמהם; וקבעו הכל בגמרא, כגון 'איתיביה' 'מיתיבי' 'ורמינהי' 'איבעיא להו', והתרוצים שעליהן, מה ששיירו אותן שלפניהן; ואותן [האמוראים] שאמרו לפניהם - הקושיות והתירוצין שעליהם - לא קבעום בגמרא על סדר המסכתות והמשנה שסידר רבי, ובאו רב אשי ורבינא וקבעום
  3. ^ 'מקדשי' - סימנא דרב אשי; 'אבינה' - סימנא דרבינא; 'לאחריתם' סימן סוף הוראה
  4. ^ כל זה כתוב לשם
  5. ^ בר פלוגתיה דרב יוסף
  6. ^ מחמת אימת מלכות
  7. ^ מת
  8. ^ שנקבצין אליו בניסן ותשרי לשמוע דרשות של פסח ושל חגים, וכשמבקשין שלוחי המלך לגבות המס גולגולת של כל חדש וחדש - אינם נמצאים בבתיהם
  9. ^ שליח
  10. ^ ללון באותו פונדק שהיה רבה נחבא בו
  11. ^ ושדים הממונים על הזוגות מזיקין את השותה זוגות; ובני הבית לא נתכוונו לכך
  12. ^ בני הפונדק לרבה
  13. ^ ואם ייסרוני ביסורים אגלה
  14. ^ סגר הדלת
  15. ^ נפלה החומה
  16. ^ על גזע דקל קצוץ
  17. ^ דשער לבן שפרח בו הוא סימן לטומאה, כדכתיב (ויקרא יג) 'והנה נהפך שער לבן בבהרת'
  18. ^ לפי מה שכתוב בתורה
  19. ^ גדוד של פרשים שמחפשין אחריו
  20. ^ והוא ראש ישיבה בה
  21. ^ עושין צל בכנפיהן
  22. ^ גבה רוח סערה
  23. ^ אתה אוהבו של רבה
  24. ^ משום דאיירי ברישא דאגדתא בבעלי בשר נקט לה
  25. ^ אגודות של נרד והוא עשוי כשיבולין
  26. ^ לבעליו של רוח זה
  27. ^ כלי מחזיק רביעית
  28. ^ וכי דרך בני אדם להביא מעשה על דבריו לסותרו? דקתני ברישא 'הכל כמנהג המדינה' ותנא מעשה 'אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה כו'
  29. ^ יותר על המנהג; דכיון דלא צריך לאתנויי ואתני - מזוני יתירי קאמר
  30. ^ פסוק ג
  31. ^ הקמח והסולת
  32. ^ חלות עשויות לכסות פי הקדרות לשאוב זוהמת התבשיל
  33. ^ הבקר והצאן המנוין בזה הפסוק
  34. ^ אינו אלא למין מאכל ששמו ציקי קדירה: אשרו"ד בלע"ז [בשר מתובל ומתטוגן]
  35. ^ בראשית יח,,ז
  36. ^ ברבורים: תרנגולין
  37. ^ תוחבין להם מאכל בפיהם בחזקה
  38. ^ שור
  39. ^ שלא עשה מלאכה
  40. ^ בגידול אפרוחין
  41. ^ תרנגולת
  42. ^ גרסת רש"י: פטניתא: המפטמת בבית; לשון אחר: 'בטניתא' בעלת כרס
  43. ^ בין הגיתות, ואוכלת החרצנים
  44. ^ שאינה יכולה לפסוע קנה מרוב שמנה
  45. ^ בראשית יח,,ז
  46. ^ שם, סוף הפסוק
  47. ^ בראשית יח,,ח
  48. ^ ראשון שמגיע לאכול שנגמר בישולו
  49. ^ מעדן מלכים ושרים הוא
  50. ^ כגון שלוים הגיז בעצמו
  51. ^ בראשית יח,,ז
  52. ^ כגון שלוים הגיז בעצמו
  53. ^ בראשית יח,,ז
  54. ^ בראשית יח,,ח
  55. ^ שם
  56. ^ בראשית יח,,טז
  57. ^ בראשית יח,,ד
  58. ^ על ידי שליח
  59. ^ שלש מתנות שניתנו להם במדבר על ידי משה ואהרן
  60. ^ עומד עליהם תמיד כדכתיב (במדבר יד) ועננך עומד עליהם
  61. ^ היינו נמי 'והכית בצור'; ובעמוד ענן פליגי
  62. ^ בראשית יח,,ד
  63. ^ שלא יכניס עבודה זרה בתוך ביתו: שהערביים רגילין להשתחוות לאבק רגליהן, והן נדמו לו כערביים
  64. ^ "ממך יָצָא הרגיל לעשות כן"
  65. ^ בראשית יח,,א
  66. ^ להזריח חמה בכח
  67. ^ שלא יהו עוברי דרכים מצוים
  68. ^ בארץ ישראל
  69. ^ בראשית יח,,ג
  70. ^ הקדוש ברוך הוא
  71. ^ אברהם את מילתו
  72. ^ דמעיקרא כתיב נצבים עליו ולבסוף כתיב וירץ לקראתם
  73. ^ בראשית יח,,ב
  74. ^ דחד הוא דאזיל להפך סדום
  75. ^ בראשית יח,,ה