ביאור:בבלי בבא מציעא דף כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

דשתיך טפי [1].

בכותל חדש: מחציו ולחוץ - שלו, מחציו ולפנים - של בעל הבית:

אמר רב אשי: סכינא [2] בתר קתא [3], [4] וכיסא בתר שנציה [5];

ואלא מתניתין, דקתני 'מחציו ולחוץ – שלו, מחציו ולפנים - של בעל הבית' - ולחזי אי קתא לגאו אי קתא לבר, אי שנציה לגאו אי שנציה לבר?

מתניתין - באודרא [6] ונסכא [7].

תנא אם היה כותל ממולא מהן [8] – חולקין. פשיטא!?

לא, צריכא דמשפע בחד גיסא [9]: מהו דתימא [10]אשתפוכי אישתפוך [11] - קא משמע לן.

אם היה משכירו לאחרים, אפילו <מצא> בתוך הבית - הרי אלו שלו:

ואמאי? ליזיל בתר בתרא? מי לא תנן:

'מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה [12] - לעולם [13] מעשר [14];

בהר הבית - חולין [15];

ובירושלים [16]: בשאר ימות השנה – חולין [17], בשעת הרגל – [הכל] מעשר [18].';

ואמר רבי שמעיה בר זעירא: מאי טעמא [19]? - הואיל ושוקי ירושלים עשוין להתכבד בכל יום [20].

אלמא [21] אמרינן קמאי קמאי אזלו, והני אחריני נינהו; הכא נמי קמא קמא אזל [22], [23] והני - דבתרא הוא [24]!?

אמר ריש לקיש משום בר קפרא: כגון שעשאו פונדק [25] לשלשה ישראל [26].

שמע מינה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אפילו ברוב ישראל [27].

אלא אמר רב מנשיא בר יעקב: כגון שעשאו פונדק לשלשה עובדי כוכבים [28].

רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אפילו תימא לשלשה ישראל [29]; [30] מאי טעמא? ההוא דנפל מיניה [31] מיאש, מימר אמר "מכדי איניש אחרינא לא הוה בהדי אלא הני; אמרי קמייהו [32] כמה זמני "ליהדרו לי" ולא הדרו לי, והשתא ליהדרו [33]? אי דעתייהו לאהדורה - אהדרוה ניהלי, והאי דלא אהדרוה לי - בדעתייהו למיגזלה".

ואזדא רב נחמן לטעמיה, דאמר רב נחמן: 'ראה סלע


עמוד ב

שנפל משנים - חייב להחזיר' - מאי טעמא? ההוא דנפל מיניה לא מיאש, מימר אמר "מכדי איניש אחרינא לא הוה בהדאי אלא האי; נקיטנא ליה ואמינא ליה 'אנת הוא דשקלתיה' [34]" [35];

בשלשה - אינו חייב להחזיר' מאי טעמא? - ההוא דנפל מיניה ודאי מיאש, מימר אמר "מכדי תרי הוו בהדאי; אי נקיטנא להאי, אמר "לא שקלתיה", ואי נקיטנא להאי - אמר "לא שקלתיה" [36].

אמר רבא: האי דאמרת 'בשלשה אינו חייב להחזיר' - לא אמרן אלא דלית ביה שוה פרוטה לכל חד וחד, אבל אית ביה שוה פרוטה לכל חד וחד - חייב להחזיר; מאי טעמא? - אימור שותפי נינהו [37], ולא מיאשו [38].

איכא דאמרי אמר רבא: אף על גב דלית ביה אלא שוה שתי פרוטות - חייב להחזיר; מאי טעמא? - אימור שותפי נינהו [39], וחד מנייהו אחולי אחליה למנתיה גבי חבריה.

ואמר רבא:

1</ref> ראה סלע שנפלה [40], נטלה לפני יאוש [41] על מנת לגוזלה - עובר בכולן: משום 'לא תגזול' (ויקרא יט יג: לא תעשק את רעך ולא תגזל; לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר), ומשום 'השב תשיבם' (דברים כב א: לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך) ומשום 'לא תוכל להתעלם' (דברים כב ג: וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם); ואף על גב דחזרה לאחר יאוש - מתנה הוא דיהיב ליה, ואיסורא דעבד – עבד.

2</ref> נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה, ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה - עובר משום 'השב תשיבם' [42];

3</ref> המתין לה עד שנתיאשו הבעלים [43] ונטלה - אינו עובר אלא משום 'לא תוכל להתעלם' [44] בלבד.

[## היות וכאן רבא דן משום לפני ואחרי יאוש, יש גורסים כאן 'רבה'; אך אולי ניתן לקיים את הגירסא, ומכאן ראיה שברבא חזר בו ומסכים אביי שיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, ולכן הלכה כאביי!]

אמר רבא: האי מאן דחזי דנפל זוזי מחבריה בי חלתא [45] ואשכחיה ושקליה - לא מיחייב לאהדורי ליה; מאי טעמא? - ההוא דנפל מיניה - מיאש הוא; אף על גב דחזייה דאייתי ארבלא [46] וקא מרבל - מימר אמר: "כי היכי דנפול מינאי דידי - הכי נפול מאיניש אחרינא ומשכחנא מידי".

משנה:

מצא בחנות [47] - הרי אלו שלו [48];

בין התיבה [49] ולחנוני - של חנוני;

לפני שולחני [50] - הרי אלו שלו [51];

בין הכסא ולשולחני - הרי אלו של שולחני.

הלוקח פירות מחבירו [52], או ששילח לו חבירו פירות ומצא בהן מעות - הרי אלו שלו;

אם היו צרורין [53] - נוטל ומכריז.

גמרא:

אמר רבי אלעזר: אפילו מונחין על גבי שולחן [54]?

תנן: לפני שולחני [55] הרי אלו שלו, הא על גבי שולחן – דשולחני.

אימא סיפא: 'בין הכסא ולשולחני - של שולחני', הא על גבי שולחן – שלו! - אלא מהא ליכא למשמע מינה.

ורבי אלעזר, הא - מנא ליה?

אמר רבא: מתניתין קשיתיה: מאי אריא דתני 'בין הכסא לשולחני של שולחני'? ליתני 'על [56] שולחן [57]' [58]; אי נמי [59] 'מצא בשולחנות' כדקתני רישא 'מצא בחנות – שלו'!? - אלא שמע מינה [60]: אפילו מונחין על גבי שולחן - הרי אלו שלו.

הלוקח פירות מחבירו וכו':

אמר ריש לקיש משום רבי ינאי: לא שנו אלא

הערות[עריכה]

  1. ^ העלו חלודה רבה, דכולי האי לא שביק להו
  2. ^ הנמצא באחד מחורי הכותל
  3. ^ בתר קתא אזיל: אי קתיה לגיו - בני הבית נתנוהו שם; אי קתא לבר - בני רשות הרבים נתנוהו שם, שכן דרך אחיזתן
  4. ^ וכן
  5. ^ אשטדל"א בלע"ז
  6. ^ מוכין
  7. ^ פלט"א של כסף
  8. ^ מן החפץ שמחזיק כל רוחב הכותל
  9. ^ דמשפע הכותל לחד גיסא
  10. ^ בחצי הגובה היה תחילה, ו
  11. ^ לצד הנמוך
  12. ^ בירושלים
  13. ^ בין בשעת הרגל בין שלא בשעת הרגל
  14. ^ שרוב בשר הנאכל בירושלים מעשר, לפי שאין אדם שוהה בירושלים עד שיאכל כל מעשרותיו, ונותן מעות מעשר לעניי העיר או לאוהביו יושבי העיר; ורוב הוצאות מעשר לוקחין בהן בהמות לשלמים, כדגמר: 'שם' 'שם' מעשר משלמים, במסכת מנחות (דף פב.)
  15. ^ ואפילו בשעת הרגל; ואף על פי שרוב מעות שבעיר מעשר, שעולי רגלים מביאין מעות מעשרותיהן לאכלם - לא שבקינן רובא דשתא ואזלינן בתר רגל, אלא אמרינן: מלפני הרגל נפלו כאן וחולין הן
  16. ^ בשאר שווקים שבה
  17. ^ דרוב מעות שבעיר חולין
  18. ^ שרוב מעות העיר מעשר
  19. ^ בירושלים בשעת הרגל מעשר, ולא אמרינן: מלפני הרגל נפלו, כדאמרן בהר הבית
  20. ^ ואם נפלו שם לפני הרגל - כבר מצאום מכבדי השוק; אבל הר הבית אין צריך להתכבד בכל יום, שאין טיט ועפר קולט שם, מתוך שהוא משופע; ועוד: שאין אדם נכנס שם במנעל ובאבק שעל רגליו
  21. ^ בדבר שעשוי להתכבד
  22. ^ סתם שוכר בית, כשהוא יוצא - מחפש כל זויותיו ונוטל את שלו ויוצא
  23. ^ ונימא:
  24. ^ האחרונים שכחוהו; שאילו הראשונים שכחוהו - כבר מצאו האחרונים
  25. ^ 'פונדק': מקום שעוברים ושבים לנים לילה אחד ושנים
  26. ^ בבת אחת, וכל שכן אם היו נכרים, ומי שנפל ממנו – מיאש, שלא ידע ממאן נבעי
  27. ^ דעביד דמייאש, ולא סמיך דליהדרו נהליה, דלא מפלגי בין דבר שיש בו סימן לאין בו סימן
  28. ^ גירסת רש"י: שלשה נכרים: איידי דנקט שלשה גבי ישראל - נקט נמי גבי עובדי כוכבים, והוא הדין חד, ובלבד שיהא אחרון
  29. ^ ולא תפשוט דהלכה כרבי שמעון בן אלעזר, דכי פליגי רבנן עליה - היכא דנפלה במקום שהרבים מצויין, דלא ידע להו לכולהו, דסבר האובד ומימר אמר "ההוא דאשכח לא ידע ממי נפלה, ולכשיגיע הרגל - יכריז עליה, ואתן סימן ואטול"
  30. ^ אבל הכא
  31. ^ דידע להו לכולהו, ותבענהו ולא אודו - איאושי
  32. ^ אמרתי לפניהם
  33. ^ בתמיה
  34. ^ משבענא ליה שבועת היסת
  35. ^ ולא נתייאש מיד כשמשמש ולא מצא, ונמצא שבא ליד זה לפני יאוש, והלכה כאביי
  36. ^ ואינו יכול להשביעו בטענת 'שמא', שאין נשבעין בטענת 'שמא' אלא אותן השנויין במשנה: ואלו נשבעים שלא בטענה כו' (שבועות מה.). ואי תימא: הא מקמי יאוש אתי לידיה, ואוקימנא הלכתא כאביי ביע"ל קג"ם - הא אמרן דמעות מידע ידיע מיד, כרבי יצחק, דאמר 'אדם עשוי למשמש בכיסו כו' (לעיל דף כא:)
  37. ^ בסלע זו ונאמנים זה על זה ואין האחד חושד את חבירו בחלקו
  38. ^ ולכי מישמש בכיסו ולא מצאה לא אייאש, מימר אמר "אחד מן השותפים מצאה, ולצערני הוא שותק" ונמצא כשבאת ליד זה - לפני יאוש באת לידו; והא אוקמיה כאביי. הלכך אף על גבי דסלע דבר שאין בו סימן הוא - חייב להחזיר; אבל כי אין בו שלש פרוטות - מה נפשך: אי שותפין הן בו - אין כאן משום השבת אבידה [פרוטה לכל אחד] ואם של אחד מהם הוא או של השנים - נואשו ואמרו "חברנו זה - גנב הוא, והרי משמט ואמר "לא לקחתיו! אחד מכם לקחו וגנבו מחבירו"
  39. ^ ומהימני אהדדי ואין חושדין זה את זה ונמצאת שבאת ליד זה לפני יאוש
  40. ^ ולא גרסינן 'משנים'
  41. ^ שלא שהה כדי למשמש זה בכיסו
  42. ^ 'לא תגזול' לא שייך אלא בשעת נטילה, כמו 'ויגזול את החנית מיד המצרי' (שמואל ב' כג), כדאמר בבבא קמא (עט:); 'לא תוכל להתעלם' אינה אזהרה אלא לכובש את עיניו ונמנע מלהציל; הלכך: הנוטלה על מנת להחזיר, ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה - אין כאן מתעלם; אבל 'השב תשיבם' איכא, משנטל עד שישיבנה
  43. ^ בשעה שראה אותה ולא נטלה להחזירה
  44. ^ שהרי העלים עיניו
  45. ^ בין החולות
  46. ^ כברה
  47. ^ בדבר שאין בו סימן קאי
  48. ^ דההוא דנפל מיניה – מיאש, שהכל נכנסים לשם
  49. ^ שהחנוני יושב לפניה ותמיד נוטל ממנה ונותן לפניו, ומוכר ומעות שנותנין לו, נותן לתיבה; ולא נפל שום דבר אלא מיד חנוני
  50. ^ מחליף מעות ונותן מטבעותיו בשולחן שלפניו, והבאין להחליף - אף הן נותנין שם מעותיהן
  51. ^ דאמרינן: מן הבאין נפלו, שהרי השולחן מפסיק בין שולחני למעות שנמצאו, ואם מן השולחני נפלו - היה להם להמצא בינו לכסא שהשולחן מונח עליו
  52. ^ מפרש בגמרא
  53. ^ הוי סימן או קשר או מנין שבהם
  54. ^ נראה בעיני דלא גרסינן 'צרורין'
  55. ^ משמע על גבי קרקע
  56. ^ גבי
  57. ^ של שולחני
  58. ^ וכל שכן בין הכסא ולשולחני
  59. ^ ניתני ברישא
  60. ^ מדנקט 'לפני השולחני' - אף על השולחן במשמע