ביאור:בבלי בבא מציעא דף עד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

הכא לאו בידו [1].

אמר רבא: הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למזבן להו מידי וזבן לחד מינייהו - זבן לכולהו; ולא אמרן אלא דלא צר וחתים איניש איניש לחודיה [2], אבל צר וחתים איניש איניש לחודיה: למאן דזבן - זבן, ולמאן דלא זבן - לא זבן.

אמר רב פפי משמיה דרבא: האי סיטומתא [3] – קניא.

למאי הלכתא?

רב חביבא אמר: למקניא ממש.

רבנן אמרי: לקבולי עליה מי שפרע.

והלכתא: לקבולי עליה מי שפרע; ובאתרא דנהיגו למקני ממש [4] - קנו.

היה הוא תחלה לקוצרים [פוסק עמו על הגדיש]:

אמר רב: מחוסר שתים [5] – פוסק [6], שלש [7] - אינו פוסק; ושמואל אמר: [8] בידי אדם - אפילו מאה פוסק, בידי שמים - אפילו אחת אינו פוסק [9].

תנן: 'פוסק עמו על הגדיש' - והא מחוסר משדא בחמה [10] למיבש ולמידש ומידרא [11]?

כגון דשדא בחמה ויבש [12].

ולשמואל דאמר 'בידי שמים אפילו אחת אינו פוסק', והא מחוסר מידרא, דבידי שמים היא [13]?

אפשר בנפוותא [14].

'ועל העביט של ענבים' [15] - והא מחוסר מכמר [16], ועיולי לבי מעצרתא, למידש [17], ולמנגד [18]?

כדתני רבי חייא [19] על הכומר של זיתים [20]; הכא נמי על הכומר של ענבים.

והא מחוסרי תלת?

באתרא דההוא דזבין [הקונה] הוא דנגיד [שמושך היין אל הבור].

'ועל המעטן של זיתים' - והא מחוסר מכמר, ועיולי לבי דפי [21], למידש, ולמנגד!?

תני רבי חייא: על כומר של זיתים.

הא איכא תלת?

באתרא דההוא דזבין [הקונה] - ההוא מנגיד [הוא עושה מלאכה זו].

'ועל הביצים של יוצר' – אמאי? והא מחוסר לפופי [22] ויבושי עיולי לאתונא למשרף [23] ולמיפק!?

כגון דמלפפה ויבישו [24].

והא איכא תלת?

באתרא דההוא דזבין הוא דמפיק.

'ועל הסיד משישַקענו בכבשן' - והא מחוסר מקלה, ואפוקי ומידק [25]?

באתרא דההוא דזבין - ההוא דייק.

ולשמואל, דאמר 'בידי אדם אפילו מאה פוסק' - למה לי 'משישקענו בכבשן'?

אימא 'משראוי לשקעו בכבשן [26]'.

ועל הביצים של יוצר [ועל הסיד מששקעו בכבשן, ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה]:

תנו רבנן: אין פוסקים על הביצים של יוצר עד שיֵעשו - דברי רבי מאיר.

אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים [27]? בעפר לבן [28], אבל בעפר שחור [29], כגון כפר חנניא וחברותיה, כפר שיחין וחברותיה – פוסקין [30]: אף על פי שאין לזה יש לזה.

אמימר יהיב זוזי מכי מעיילי עפרא [31];

כמאן? אי כרבי מאיר - האמר 'עד שיעשו'! אי כרבי יוסי - האמר 'אף על פי שאין לזה יש לזה'?

לעולם כרבי יוסי, ובאתריה דאמימר עשיק עפרא [32]: אי דמעיילי עפרא - סמכא דעתיה [33] ויהיב להו זוזי, ואי לא - לא סמכא דעתיה [34].

ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה [רבי יוסי אומר: אין פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו זבל באשפה [35]; וחכמים מתירים]:

חכמים היינו תנא קמא?

אמר רבא:


עמוד ב

ימות הגשמים איכא בינייהו [36].

ופוסק עמו כשער הגבוה [רבי יהודה אומר: אף על פי שלא פסק עמו בשער הגבוה - יכול לומר [37] "תן לי כזה או תן לי את מעותי" [38]] [39]:

ההוא גברא דיהיב זוזי לנדוניא דבי חמוה [40]; לסוף זל נדוניא [41]. אתו לקמיה דרב פפא, אמר ליה: אי פסקת עמו כשער הגבוה - שקיל כהשתא, ואי לא - שקיל כי מעיקרא.

אמרו ליה רבנן לרב פפא: ואי לא פסק - שקיל כמעיקרא? מעות נינהו, ומעות לא קנו!?

אמר להו: אנא נמי - לקבולי עליה 'מי שפרע' קא אמינא: אי פסק כשער הגבוה, מוכר קא הדר ביה [42] - מקבל עליה מוכר 'מי שפרע'; אי לא פסק - לוקח קא הדר ביה, מקבל עליה לוקח 'מי שפרע'.

אמר ליה רבינא לרב פפא: וממאי [43] דרבנן היא [44], דפליגי עליה דרבי שמעון [45], דאמרי 'מעות לא קנו' [46], ואפילו הכי [47] אי פסק כשער הגבוה - שקיל כדהשתא, אי לא פסק - שקיל כדמעיקרא [48]? דלמא [49] רבי שמעון היא [עיין תוספות], דאמר מעות קונות [50], וכי פסק כשער הגבוה שקיל כי השתא, אי לא פסק - שקיל כמעיקרא, משום דקני להו זוזי [51], אבל לרבנן [52] - [53] בין פסק בין לא פסק שקיל כי השתא [54], דדעתיה דאיניש [55] אתרעא זילא [56]?

אמר ליה: אימור דאמר רבי שמעון [57] בחד תרעא [58], בתרי תרעי [59] מי אמר [60]? דאי לא תימא הכי [61] – 'מי שפרע' בלוקח לרבי שמעון לית ליה [62]! וכי תימא הכי נמי – והתניא [63]: 'מכל מקום כך הלכה, אבל אמרו חכמים 'מי שפרע כו' - מאי 'מכל מקום'? לאו דלא שנא לוקח ולא שנא מוכר מקבל עליה מי שפרע? אלא כי קאמר רבי שמעון בחד תרעא, בתרי תרעי לא אמר.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ותיפוק ליה [64] דשליח שוייה מעיקרא [65]?

אמר ליה: בתגרא דזבין ומזבין [66].

משנה:

מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין [67] לזרע אבל לא לאכול [68], שהיה רבן גמליאל מלוה את אריסיו חטין בחטין לזרע; ביוקר והוזלו או בזול והוקרו - נוטל מהן כשער הזול; ולא מפני שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו [69].

גמרא:

תנו רבנן[70]: 'מלוה אדם את אריסיו חטים בחטים לזרע; במה דברים אמורים? שלא ירד [71], אבל ירד – אסור' [72]: מאי שנא תנא דידן, דלא קא מפליג בין 'ירד' ובין 'לא ירד', ומאי שנא תנא ברא דקא מפליג בין 'ירד' ובין 'לא ירד'?

אמר רבא: רבי אידי אסברה ניהלי [73]: באתרא דתנא דידן אריסא יהיב ביזרא [74]; בין 'ירד' ובין 'לא ירד' כמה דלא יהיב ביזרא [ולא עמד בהתחייבותו] מצי מסליק ליה [75], וכי קא נחית [76] - [77] לבציר מהכי קא נחית [78]; באתרא דתנא ברא, מרי ארעא יהיב ביזרא [79]; [80] אי לא ירד [81], דמצי מסליק ליה, כי קא נחית - לבציר מהכי קא נחית [82]; אי ירד, דלא מצי מסליק ליה [83], אסור.

תנו רבנן: אומר אדם לחבירו

הערות[עריכה]

  1. ^ שמא לא ימכרוהו לו
  2. ^ מעות של כל איש ואיש לבד
  3. ^ חותם שרושמין החנונים על החביות של יין שלוקחין הרבה ביחד, ומניחין אותו באוצר הבעלים, ומוליכין אותן אחת אחת למכור לחנות, ורושמין אותם לדעת שכל הרשומות נמכרות
  4. ^ שרגילין לרשום על מנת שבדבר זה תהא קנויה לו כאלו משך
  5. ^ שתי מלאכות
  6. ^ פוסק עמו ואף על פי שלא יצא השער, דהא יש לו
  7. ^ אבל מחוסר שלש – כ'אין לו' דמי
  8. ^ אם מלאכות שהדבר מחוסר
  9. ^ דמי יימר דאתיא ויהא בידו להשלים? הלכך – כ'אין לו' הוא
  10. ^ שטוח העומרין בחמה
  11. ^ לזרוק המוץ לאחר הדישה ברחת ברוח
  12. ^ דאכתי 'גדיש' קרי ליה
  13. ^ שצריך רוח שאינה מצויה
  14. ^ וו"ן בלע"ז
  15. ^ כולהו לאותבינהו לרב ושמואל נקיט לה ואזיל
  16. ^ הוחמם
  17. ^ לדרוך בגת
  18. ^ למשוך היין אל הבור שלפני הגת
  19. ^ לקמן
  20. ^ דתנן במתניתין (לעיל דף עב:) 'מעטן' - תנא ליה איהו במתניתא בלשון 'כומר' לומר שכבר נתחממו
  21. ^ בית הבד של שמן
  22. ^ אמולידי"ר בלע"ז: לשון 'מלפפין הוולד' (שבת דף קכט:): שמגלגלו לפי מדתו: אם גדולות אם קטנות, ועושה להן בית קיבול
  23. ^ לצרפו בכבשן
  24. ^ גירסת רש"י: 'כגון דמלפף ויבש': ואכתי 'ביצים' קרי להו, לשון 'ביצה מרשק"א' שהעפר מגובלת עם המים
  25. ^ לאחר שנשרפו האבנים - הרי הן חתיכות שרופות, ומוציאין אותן מן הכבשן, ונותנין בהן מעט מים, וצוברין אותן, ונידוכות מאליהן כקמח טחון
  26. ^ משהכין והזמין את האבנים ואת העצים, והכל בידו, ואין חסר אלא מלאכת השריפה
  27. ^ שצריך שיהא מוכן בידו
  28. ^ שאינו מצוי, וכשהיו מכניסין אותו - אין מכניסין אותו, אלא מגובל ועשוי ביצים
  29. ^ שהוא מצוי במקומו
  30. ^ אין צריך שיהא בידו
  31. ^ משהכניס המוכר וצבר עפר בביתו ועפר שחור היה
  32. ^ יקר ואינו מצוי
  33. ^ דכל אחד, והחוזר יקבל 'מי שפרע'
  34. ^ דלמא לא משכח עפרא, וליכא 'מי שפרע': שהוא עצמו לא נסמך עליו, אלא נתן על הספק
  35. ^ הכי גרסינן: רבי יוסי אומר לעולם אינו פוסק עמו על הזבל עד שיהא לו זבל באשפות
  36. ^ תנא קמא 'כל ימות השנה' קאמר, ופליג עליה רבי יוסי ואומר 'לא שנא ימות החמה ולא שנא ימות הגשמים: עד שיהא לו למוכר זבל באשפות' וחכמים מתירין: 'אף על פי שאין לו יש לאחרים' - אם ימות החמה הן, שהכל יש להן זבל שכבר נרקב ונישוף בימות הגשמים ונעשה זבל, אבל בימות הגשמים - לא
  37. ^ כשיראה שער הזול
  38. ^ שהרי לא משך
  39. ^ אכולה מתניתין קאי: שצריך לפסוק עמו שאם יוזלו ויפחתו דמי השער ויגבה שער הפירות שיתנו יותר בסלע - שיתן לו כשער הזול; ואם לא פסק כן - יקבל על כרחו כשער שפסק.
  40. ^ ופסק עם מוכרי נדוניא - תכשיטי הבנות - ונתן להם מעות להיות מוכנים ליום פלוני, ועשאו חמיו שליח לפסוק
  41. ^ ורצה לחזור, שאין חמיו רצה לקבלה בדמים הללו
  42. ^ כשאינו מקיים תנאו ליתן כשער הזול
  43. ^ דמתניתין דמצריך ליה לפסוק כשער הגבוה
  44. ^ אפילו לרבנן קאמר
  45. ^ בפרק 'הזהב' (לעיל דף מד.)
  46. ^ ואמרי דלוקח יכול לחזור בו כמוכר, ואין לו עליו אלא 'מי שפרע' בחוזר בו אף בלא נשתנה השער
  47. ^ אמרינן במתניתין
  48. ^ כי נשתנה השער, ואיכא למימר: הואיל ולא נתן המעות על מנת לקבל עכשיו אלא לאחר זמן, ובתוך כך נשתנה השער - דעתיה אתרעא זילא הוא - לא אמרינן הכי אלא אם כן פסק בפירוש שער הגבוה דשקיל כהשתא, ואי לא שקיל כמעיקרא או יקבל 'מי שפרע'
  49. ^ מתניתין, דאצרכא לפרושי
  50. ^ וגבי מוכר הוא דתקון רבנן חזרה כי לא משיך מיניה ומקבל מי שפרע אבל לוקח לא מצי הדר ביה מכי יהיב זוזי (אף) כי לא נשתנה השער
  51. ^ ומשום הכי כי נשתנה השער נמי: הואיל ומעות קונות - לא מצי הדר ביה האי לוקח דמתניתין, דקנו ליה זוזי
  52. ^ דאמרי: אף לוקח יכול לחזור בו, אפילו בשעה שלא נשתנה, ולא קני אלא לקבולי 'מי שפרע'
  53. ^ היכא דנשתנה השער, והוא לא נתן מעות אלא על מנת לקבל לאחר זמן
  54. ^ אימא לך ד'מי שפרע' נמי ליכא ואפילו לא פירש
  55. ^ שפוסק עד לאחר זמן
  56. ^ אם ישתנה בתוך הזמן
  57. ^ דלוקח לא מצי הדר ביה
  58. ^ כגון שלא נשתנה השער, או הפוסק על מנת לקבל מיד, ונשתהה, ובתוך כך נשתנה השער, דכי פסק - לאו אדעתא דתרעא זילא פסק
  59. ^ כי מתניתין
  60. ^ מודה הוא דחוזר, ואין עליו אלא 'מי שפרע'; וכי נמי אוקמת לה כרבי שמעון - להנצל מקללת 'מי שפרע' מצריך לה, לפסוק כשער הגבוה, ואם לא פירש וחוזר בו - מקבל 'מי שפרע'; והוא הדין לרבנן, דבתרי תרעי לא פליגי
  61. ^ דמודי רבי שמעון בתרי תרעי דלוקח יכול לחזור בו ויקבל 'מי שפרע'
  62. ^ בתמיה
  63. ^ ורבי שמעון קאמר לה בפרק 'הזהב' (לעיל מח.)
  64. ^ דאין כאן 'מי שפרע' אצל לוקח נדוניא זו
  65. ^ של בית חמיו עשאוהו שליח לפסוק, וחמיו חוזר בו, ומה בידו של זה לעשות שבית דין מקללין אותו? וחמוה נמי - לאו בר קבולי 'מי שפרע' הוא, דמצי אמר "היה לך לפסוק כשער הגבוה, ולתקוני שדרתיך ולא לעוותי", ובדבר עיוות במה שהיה עליו לתקן לא נעשה שלוחו
  66. ^ לא שליח נעשה אלא הוא פסק עם חתנו, וחתנו פסק עם אחרים, ומשתכר; אם כן לא פסק חמיו עמו, וזה פסק כדי למוכרה לחמיו ולהשתכר
  67. ^ סאה בסאה
  68. ^ ובגמרא מפרש טעמא
  69. ^ כלומר: לכך הוצרך לשנות משנה זו: לפי שהיה רבן גמליאל מחמיר: שאם הוזלו - נוטל מהן כשער הזול; ואשמועינן מתניתין לא שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו
  70. ^ Note:תוספתא פ"ו מ"ג: מלוה אדם את אריסיו מארבע בסלע מסאתים בסלע; במה דברים אמורים? בזמן שלא ירד לתוך שדהו, אבל אם ירד לתוך שדהו - הרי הוא ככל אדם; פוסק אדם עם אריסיו לזרע; להוצאה - הרי זה אסור; ולא עוד אלא אפילו זרע והוסיף בסאתים - לא יוציאם לאמצע לתוך שדהו עד שיעשה עליו דמים.
  71. ^ עדיין לא ירד האריס לתוכה לעובדה בשום עבודה
  72. ^ כדמפרש ואזיל
  73. ^ פירש והבינה לי
  74. ^ הזרע
  75. ^ בעל הבית; הלכך אפילו ירד וכבר חרשהּ, הואיל וביד בעל הבית לסלקו בשביל שאין לו זרע
  76. ^ כשלוה ממנו, וזורע, וכשיוקרו חטין יתן חטין
  77. ^ אין זו הלואה, אלא
  78. ^ הרי הוא כיורד לתוכה מעכשיו על מנת שיטול בעל הבית הזרע תחלה מחלק המגיע לאריס, והאריס יטול השאר בשכר טרחו, ויטול פחות משאר אריסין כשיעור הזרע; ועל מנת כן ירד: שיטול פחות משאר אריסין כשיעור הזרע
  79. ^ וזה היה קרקע שלו יפה, ושינה ממנהג העיר להטיל על האריס
  80. ^ הלכך:
  81. ^ אם פסק כן עמו בתחילתו, קודם שירד
  82. ^ ואין זו הלואה
  83. ^ אבל ירד, ומתחילתו לא פסק עמו שיהא הזרע שלו, ואחר מיכן נתרצה מאליו על ידי קבלת דמים או מתנה - אין ירידתו עכשיו לתוכה דנימא לבציר מהכי נחית, והלואה היא גביה