ביאור:בבלי בבא מציעא דף קיב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואידך?

ההוא מיבעי ליה ^[1] לכדתניא (דברים כד טו) [ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא] ואליו הוא נושא את נפשו [ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא]: מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה? לא על שכרו? דבר אחר 'ואליו הוא נושא את נפשו' ^[2]: כל הכובש שכר שכיר - כאילו נוטל נפשו ממנו.

^[3] רב הונא ורב חסדא ^[4]: חד אמר נפשו של גזלן וחד אמר נפשו של נגזל ^[5]: מאן דאמר 'נפשו של גזלן', דכתיב (משלי כב כב) אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער ^[6], וכתיב (משלי כב כג) כי ה' יריב ריבם וקבע את קבעיהם נפש ^[7]; ומאן דאמר 'נפשו של נגזל' - דכתיב (משלי א יט) כן ארחות כל בוצע בצע - את נפש בעליו יקח.

ואידך נמי, הכתיב 'את נפש בעליו יקח'?

בעליו דהשתא ^[8].

ואידך נמי - הכתיב 'וקבע את קבעיהם נפש'?

מה טעם קאמר: מה טעם 'קבע את קבעיהם' - משום דנטלו נפש ^[9].

אימתי? בזמן שתבעו; לא תבעו - אינו עובר עליו:

תנו רבנן: (ויקרא יט יג) [לא תעשק את רעך ולא תגזל] לא תלין פעולת שכיר [אתך עד בקר]; יכול אפילו לא תבעו? תלמוד לומר: 'אתך': לדעתך; יכול אפילו אין לו?

תלמוד לומר: 'אתך': שיש אתך.

יכול אפילו המחהו אצל חנוני ואצל שולחני?

תלמוד לומר: 'אתך', ולא שהמחהו אצל חנוני ואצל שולחני.

המחהו אצל חנוני ואצל שולחני אינו עובר:

איבעיא להו: חוזר ^[10] או אינו חוזר?

רב ששת אמר: אינו חוזר, ורבה אמר חוזר.

אמר רבה: מנא אמינא לה? מדקתני 'אינו עובר עליו': מעבר הוא דלא עבר, הא מיהדר הדר;

ורב ששת אמר: מאי 'אינו עובר'? - אינו בתורת לעבור ^[11].

בעו מיניה מרב ששת: קבלנות ^[12]: עובר עליו משום בל תלין או אין עובר משום בל תלין? אומן קונה בשבח כלי ^[13] והלואה היא ^[14]? או אין אומן קונה בשבח כלי ושכירות היא?

אמר להו רב ששת: עובר.

והתניא: 'אינו עובר'?

התם שהמחהו אצל חנוני ואצל שולחני.

נימא מסייעא ליה: 'הנותן טליתו לאומן: גמרהּ, והודיעו - אפילו מכאן ועד עשרה ימים אינו עובר משום בל תלין; נתנה לו בחצי היום - מששקעה עליו חמה עובר משום בל תלין'; ואי אמרת אומן קונה בשבח כלי [ולפי זה – אינו שכיר אלא מוכר] - אמאי עובר?

אמר רב מרי בריה דרב כהנא: בגרדא דסרבלא ^[15]: למאי יהבה ניהליה? לרכוכי ^[16] - היינו שבחיה ^[17]!

לא ^[18], צריכא דקא אגריה מיניה לבטושי ^[19]: בטשא ובטשא במעתא ^[20].

עמוד ב

שכיר בזמנו נשבע ונוטל וכו' [עבר זמנו - אינו נשבע ונוטל]:

שכיר אמאי תקינו ליה רבנן למשתבע ושקיל?

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכות גדולות שנו כאן ^[21].

הני – 'הלכתא' נינהו ^[22]? הני תקנות נינהו ^[23]!

אלא אמר רב יהודה אמר שמואל: תקנות גדולות שנו כאן.

'גדולות'? - מכלל דאיכא קטנות!?

אלא אמר רב נחמן אמר שמואל: תקנות קבועות שנו כאן ^[24]: ^[25] שבועה - דבעל הבית היא ^[26], ^[27] ועקרוה רבנן לשבועה דבעל הבית ושדיוה אשכיר ^[28] משום 'כדי חייו' דשכיר.

ומשום 'כדי חייו' דשכיר מפסדנא ליה לבעל הבית?

בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל, כי היכי דליתגרו ליה פועלים.

שכיר גופיה ניחא ליה דמשתבע בעל הבית ויפקע ^[29] כי היכי דליגרוהו ^[30]!?

בעל הבית ^[31] - על כרחיה אגר ^[32].

שכיר נמי בעל כרחיה איתגר ^[33]?!

אלא בעל הבית - טרוד בפועלים הוא ^[34].

אי הכי - ניתב ליה בלא שבועה?

כדי להפיס דעתו של בעל הבית.

וניתב ליה בעדים ^[35]?

טריחא להו מילתא ^[36].

וניתב ליה מעיקרא ^[37]?

שניהם רוצים בהקפה ^[38].

אי הכי ^[39] - אפילו קצץ נמי! - אלמה תניא 'אומן אומר: "שתים קצצת לי", והלה אומר: "לא קצצתי לך אלא אחת" - המוציא מחבירו עליו הראיה'?

[##ומדוע אין כאן 'הילך'? יש מהראשונים שטאומרים שאם באמת נותן לו את האחד – יש כאן 'הילך'.]

קציצה ודאי מידכר דכירי ליה אינשי.

אי הכי - אפילו עבר זמנו ^[40] נמי ^[41]! - אלמה תנן 'עבר זמנו אינו נשבע ונוטל'?

חזקה אין בעל הבית עובר משום בל תלין.

והא אמרת בעל הבית טרוד בפועליו הוא?

הני מילי מקמיה דלימטייה זמן חיוביה,

הערות

^ להענישו כאילו הוא נוטל את נפשו, כדתניא וכו' ומסקנא: כל הכובש שכר שכיר וכו'
^ כל עצמו הוא מוסר נפשו עליו: לעלות בכבש גבוה וסיכן בעצמו ליפול, ולתלות באילן כשעלה עליו למסוק זיתים ולגדור תמרים ומסר נפשו עליו למיתה: שמא יפול מן הכבש או מן האילן
^ הכי גרסינן: דבר אחר: ואליו הוא נושא את נפשו:
^ ופליגי בהא רב הונא ורב חסדא במשמעותא דקרא
^ חד אמר נפשו של שכיר: נענש עליו כאילו הורגו, וחד אמר נפשו של גזלן: הגיד לך הכתוב שגורם מיתה לעצמו
^ אף אם דל הוא ואין לו עזר אל תגזלהו והוא אחד מארבע לשונות שכי משמש בהן אם
^ וגוזל את גוזליהם; ומה יקבע מהן את נפשם? שגורמים הגזלנים רעה לעצמן
^ לאחר גזילה, דהיינו גזלן
^ והכי משמע וקבע את קבעיהם נפש: את אשר קבעו את נפשם מהם
^ השכיר אצל בעל הבית אם לא נתן החנוני ונתחייב בעל הבית לשלם
^ כלומר: אין לו עליו כלום: שיהא עליו בתורת דמים שום עבירות שכר שכיר
^ אומן שקבל עליו לעשות מלאכה ב'כך וכך' ולא לשכירות ימים
^ וזוכה במה שהשביחו, ומשום קבלנותו יוצא לו וכשמחזירו לו - הרי הוא כמוכר לו שבח שהיה לו בתוכו
^ ולא שם שכירות עליה
^ פולקיי"ר בלע"ז [סורק הצמר; כאן: סורק את הצמר שכבר ארוג בתוך סרבלא, לרכך אותו] שאין כאן שבח כלי: שאם היה מניחו כמות שהוא - היתה מתקיימת הרבה יותר מעתה
^ שיהא רך
^ דאיכא דניחא ליה בהכי מפני שמחמם יותר ויש נוי בדבר
^ אלא לעולם לאו בגרדא אלא בתיקון הראשון שקורין פוליי"ר: כשבא מבית הגרדי בוטשין אותו ברגלים בתוך כלי עץ במים וקרקע הראויה בכך
^ לחשבון בטישות: מיהו לא בקבלנות עסקינן אלא בשכירות, בין ישביח ובין לא ישביח שכָרוֹ
^ לפי מנין בטישותיה: כך וכך בטישות בכך וכך מעות
^ כאותם שמנו חכמים ב'נשבעין ונוטלין' במסכת שבועות (דף מד:): דשכיר ונגזל ונחבל וחנוני על פנקסו
^ בתמיה: וכי הלכות למשה מסיני הם
^ והלא אינם אלא תקנות חכמים, כדמפרש התם
^ ראוי לעשותן קבע לעקור עליהם דבר מן התורה
^ דמדאורייתא
^ מי שיש עליו לשלם - הוא נשבע, דכתיב (שמות כב) 'ולקח בעליו ולא ישלם'
^ והכא
^ שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר
^ יפסיד שכרו
^ שלא ימנעו מלשוכרו, שידאגו לומר "חשוד הוא זה לתבוע שכרו משקבלו"
^ כשהוא צריך לפועלין
^ על כרחו שוכרם
^ נשכר, שצריך למזונות
^ וסבר שנתן לו - ולא נתן
^ ויתן לו בלא שבועה: לתקנו להן לכל שוכרי פועלין: שיתנו שכרם בעדים, ואם יאמר 'פרעתיו שלא בעדים' יתן בלא שבועה
^ לחזר בתר עדים כל היום
^ לתקון לבעל הבית דיהיב אגריה בצפרא, מקמי עבידתייהו, דאי אתי שכיר - לא מהימן
^ בעל הבית פעמים שאין לו, ופועל שמא יפלו ממנו
^ דבעל הבית טרוד ושכח
^ ותבעו למחר
^ להימנוהו לפועל

[1] להענישו כאילו הוא נוטל את נפשו, כדתניא וכו' ומסקנא: כל הכובש שכר שכיר וכו'

[2] כל עצמו הוא מוסר נפשו עליו: לעלות בכבש גבוה וסיכן בעצמו ליפול, ולתלות באילן כשעלה עליו למסוק זיתים ולגדור תמרים ומסר נפשו עליו למיתה: שמא יפול מן הכבש או מן האילן

[3] הכי גרסינן: דבר אחר: ואליו הוא נושא את נפשו:

[4] ופליגי בהא רב הונא ורב חסדא במשמעותא דקרא

[5] חד אמר נפשו של שכיר: נענש עליו כאילו הורגו, וחד אמר נפשו של גזלן: הגיד לך הכתוב שגורם מיתה לעצמו

[6] אף אם דל הוא ואין לו עזר אל תגזלהו והוא אחד מארבע לשונות שכי משמש בהן אם

[7] וגוזל את גוזליהם; ומה יקבע מהן את נפשם? שגורמים הגזלנים רעה לעצמן

[8] לאחר גזילה, דהיינו גזלן

[9] והכי משמע וקבע את קבעיהם נפש: את אשר קבעו את נפשם מהם

[10] השכיר אצל בעל הבית אם לא נתן החנוני ונתחייב בעל הבית לשלם

[11] כלומר: אין לו עליו כלום: שיהא עליו בתורת דמים שום עבירות שכר שכיר

[12] אומן שקבל עליו לעשות מלאכה ב'כך וכך' ולא לשכירות ימים

[13] וזוכה במה שהשביחו, ומשום קבלנותו יוצא לו וכשמחזירו לו - הרי הוא כמוכר לו שבח שהיה לו בתוכו

[14] ולא שם שכירות עליה

[15] פולקיי"ר בלע"ז [סורק הצמר; כאן: סורק את הצמר שכבר ארוג בתוך סרבלא, לרכך אותו] שאין כאן שבח כלי: שאם היה מניחו כמות שהוא - היתה מתקיימת הרבה יותר מעתה

[16] שיהא רך

[17] דאיכא דניחא ליה בהכי מפני שמחמם יותר ויש נוי בדבר

[18] אלא לעולם לאו בגרדא אלא בתיקון הראשון שקורין פוליי"ר: כשבא מבית הגרדי בוטשין אותו ברגלים בתוך כלי עץ במים וקרקע הראויה בכך

[19] לחשבון בטישות: מיהו לא בקבלנות עסקינן אלא בשכירות, בין ישביח ובין לא ישביח שכָרוֹ

[20] לפי מנין בטישותיה: כך וכך בטישות בכך וכך מעות

[21] כאותם שמנו חכמים ב'נשבעין ונוטלין' במסכת שבועות (דף מד:): דשכיר ונגזל ונחבל וחנוני על פנקסו

[22] בתמיה: וכי הלכות למשה מסיני הם

[23] והלא אינם אלא תקנות חכמים, כדמפרש התם

[24] ראוי לעשותן קבע לעקור עליהם דבר מן התורה

[25] דמדאורייתא

[26] מי שיש עליו לשלם - הוא נשבע, דכתיב (שמות כב) 'ולקח בעליו ולא ישלם'

[27] והכא

[28] שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר

[29] יפסיד שכרו

[30] שלא ימנעו מלשוכרו, שידאגו לומר "חשוד הוא זה לתבוע שכרו משקבלו"

[31] כשהוא צריך לפועלין

[32] על כרחו שוכרם

[33] נשכר, שצריך למזונות

[34] וסבר שנתן לו - ולא נתן

[35] ויתן לו בלא שבועה: לתקנו להן לכל שוכרי פועלין: שיתנו שכרם בעדים, ואם יאמר 'פרעתיו שלא בעדים' יתן בלא שבועה

[36] לחזר בתר עדים כל היום

[37] לתקון לבעל הבית דיהיב אגריה בצפרא, מקמי עבידתייהו, דאי אתי שכיר - לא מהימן

[38] בעל הבית פעמים שאין לו, ופועל שמא יפלו ממנו

[39] דבעל הבית טרוד ושכח

[40] ותבעו למחר

[41] להימנוהו לפועל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]