ביאור:בבלי בבא מציעא דף פג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואפילו במקום מדרון נמי [1]: התינח היכא דליכא ראיה, אבל היכא דאיכא ראיה [2] - ניתי ראיה ונפטר [3], דתניא: איסי בן יהודה אומר: (שמות כב ט-י) [כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה] אין רואה [4] שבועת ה' תהיה בין שניהם [אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם]; הא יש רואה - יביא ראיה ויפטר!

ורבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן [5]: שבועה זו [6] - תקנת חכמים היא: שאם אי אתה אומר כן [7] - אין לך אדם המעביר חבית לחבירו ממקום למקום [8]!

היכי משתבע [9]?

אמר רבא: 'שבועה שלא בכוונה שברתיה'; ואתא רבי יהודה [10]למימר: [11] שומר חנם ישבע, נושא שכר ישלם, האי כדיניה והאי כדיניה, ואתא רבי אלעזר למימר: אִין, גמרא כרבי מאיר [12], ומיהו תמיה אני אם יכולים זה וזה לישבע: בשלמא שומר חנם משתבע שלא פשע בה [13], אלא שומר שכר - אמאי משתבע? כי לא פשע נמי בעי שלומי! ואפילו שומר חנם נמי: הא תינח במקום מדרון, שלא במקום מדרון מי מצי משתבע שלא פשע? ואפילו במקום מדרון נמי: הא תינח היכא דליכא ראיה, היכא דאיכא ראיה ניתי ראיה ויפטר, דתניא: איסי בן יהודה אומר: 'אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם'; הא יש רואה - יביא ראיה ויפטר.

ההוא גברא דהוה קא מעבר חביתא דחמרא בריסתקא [14] דמחוזא, ותברה בזיזא דמחוזא [15]; אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: ריסתקא דמחוזא שכיחי בה אינשי, זיל אייתי ראיה ואיפטר [16].

אמר ליה רב יוסף בריה: כמאן? כאיסי?

אמר ליה: אִין, כאיסי, וסבירא לן כוותיה.

ההוא גברא דאמר ליה לחבריה "זיל זבין לי ארבע מאה דני חמרא"; אזל, זבן ליה. לסוף אתא לקמיה, אמר ליה: זביני לך [17] ארבע מאה דני חמרא, ותקיפו להו [18].

אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: ארבע מאה דני חמרא תקיפי - קלא אית לה למילתא [19]; זיל אייתי ראיה דמעיקרא כי מזבנת להו חמרא מעליא הוה [20] - ואיפטר.

אמר ליה רב יוסף בריה: כמאן? כאיסי?

אמר ליה: אִין, כאיסי, וסבירא לן כוותיה.

אתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא: הני דדרו [21] באגרא [אולי: במקום גבוה, על כתפו, כמו: 'מאגרא רמא’] [22], ואיתבר [23] - נשלם פלגא; מאי טעמא? 'נפיש לחד [24] וזוטר לתרי - קרוב לאונס וקרוב לפשיעה [25]'; [26] בדיגלא [27] - משלם כולה [28].

רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי [29] חביתא דחמרא [30]; שקל לגלימייהו!

אתו אמרו לרב, אמר ליה: הב להו גלימייהו!

אמר ליה: דינא הכי?

אמר ליה: אִין: (משלי ב כ) 'למען תלך בדרך טובים [31]'.

יהיב להו גלימייהו.

אמרו ליה: עניי אנן, וטרחינן כולה יומא וכפינן, ולית לן מידי!

אמר ליה: זיל הב אגרייהו!

אמר ליה: דינא הכי?

אמר ליה: אִין: וארחות צדיקים תשמור [32].

הדרן עלך השוכר את האומנין


בבא מציעא פרק שביעי: השוכר את הפועלים פג,א

משנה:

השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו רשאי [33] לכופן. [34]

מקום שנהגו לזון – יזון; לספק במתיקה [35] – יספק, הכל כמנהג המדינה.

מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו "צא שכור לנו פועלין". הלך ופסק להם מזונות, וכשבא אצל אביו, אמר לו "בני: אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו [36] - לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב [37]; אלא עד שלא יתחילו במלאכה [38] צא ואמור להם "על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד".

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא היה צריך לומר; הכל כמנהג המדינה.

גמרא:

פשיטא!?

לא, צריכא דטפא להו אאגרייהו [39]; מהו דתימא אמר להו "הא דטפאי לכו אאגרייכו - אדעתא דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי" - קא משמע לן דאמרו ליה "האי דטפת לן - אדעתא דעבדינן לך עבידתא שפירתא".

אמר ריש לקיש:


עמוד ב

פועל: בכניסתו [40] – משלו [41], ביציאתו [42] - משל בעל הבית [43], שנאמר (תהלים קד כב) תזרח השמש יאספון [44] ואל מעונתם ירבצון [45] [46] יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב [47].

וליחזי היכי נהיגי [48]?

בעיר חדשה.

וניחזי מהיכא קא אתו?

בנקוטאי [49].

איבעית אימא דאמר להו "דאגריתו לי כפועל דאורייתא".

דרש רבי זירא ואמרי לה תני רב יוסף: מאי דכתיב (תהלים קד כ) תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער?

'תשת חשך ויהי לילה' - זה העולם הזה, שדומה ללילה;

'בו תרמוש כל חיתו יער' - אלו רשעים שבו [50], שדומין לחיה שביער;

'תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון' - תזרח השמש לצדיקים [51], יאספון רשעים לגיהנם,

'ואל מעונתם ירבצון' - [52] אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו;

'יצא אדם לפעלו' - יצאו צדיקים לקבל שכרן

'ולעבודתו עדי ערב' - במי שהשלים עבודתו עדי ערב [53].

רבי אלעזר בן רבי שמעון אשכח לההוא פרהגונא [54] דקא תפיס גנבי [55]. אמר ליה: היכי יכלת להו [56] - לאו כחיותא מתילי [57], דכתיב 'בו תרמוש כל חיתו יער'?

איכא דאמרי מהאי קרא קאמר ליה (תהלים י ט) יארב במסתר כאריה בסוכו [יארב לחטוף עני יחטף עני במשכו ברשתו] דלמא שקלת [58] צדיקי [59], ושבקת רשיעי?

אמר ליה: ומאי אעביד? הרמנא דמלכא [60] הוא!

אמר: תא אגמרך היכי תעביד: עול בארבע שעי לחנותא [61]; כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם - שאול עילויה אי צורבא מרבנן הוא וניים, אקדומי קדים לגרסיה [62]; אי פועל [63] הוא - קדים קא עביד עבידתיה; ואי עבידתיה בליליא [64] - רדודי רדיד [65], ואי לא - גנבא הוא [66], ותפסיה.

אישתמע מילתא בי מלכא, אמרו: 'קריינא דאיגרתא - איהו ליהוי פרונקא [67]' [68]; אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון וקא תפיס גנבי ואזיל.

שלח ליה רבי יהושע בן קרחה: 'חומץ בן יין [69]! עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה?

שלח ליה: קוצים אני מכלה מן הכרם!

שלח ליה: יבא בעל הכרם [70] ויכלה [71] את קוציו [72]!

יומא חד פגע ביה ההוא כובס, קרייה 'חומץ בן יין'; אמר: מדחציף כולי האי - שמע מינה רשיעא הוא; אמר להו 'תפסוהו' – תפסוהו; לבתר דנח דעתיה אזל בתריה לפרוקיה, ולא מצי; קרי עליה (משלי כא כג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו; זקפוהו [73] קם [74] תותי זקיפא [75], וקא בכי.

אמרו ליה: רבי! אל ירע בעיניך, שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה [76] ביום הכפורים.

הניח ידו על בני מעיו, אמר: 'שישו בני מעי! שישו! ומה ספיקות שלכם כך - ודאית שלכם [77] על אחת כמה וכמה! מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם!' ואפילו הכי לא מייתבא דעתיה.

אשקיוהו סמא דשינתא, ועיילוהו לביתא דשישא, וקרעו לכריסיה; הוו מפקו מיניה דיקולי דיקולי דתרבא [78] ומותבי בשמשא בתמוז ואב [79] - ולא מסרחי.

כל תרבא נמי לא סריח [80]!

כל תרבא לא סריח - שורייקי סומקי מסריח [81]; הכא - אף על גב דאיכא שורייקי סומקי - לא מסריח.

קרי אנפשיה (תהלים טז ט) [לכן שמח לבי ויגל כבודי] אף בשרי ישכון לבטח.

ואף רבי ישמעאל ברבי יוסי מטא

הערות[עריכה]

  1. ^ היאך נפטר בשבועה במקום שבני אדם רגילין להלך אלא אם כן מביא עדים
  2. ^ במקום שעדים מצויין
  3. ^ ולא יפטר בשבועה, כאיסי; ורבי מאיר אית ליה 'נתקל - אנוס הוא' הלכך שומר שכר נמי פטור, ודאיסי לית ליה
  4. ^ פסוק י
  5. ^ ולא גרסינן 'אלא' ומילתא באפי נפשיה מתרץ: הא דרמינן לעיל דרבי מאיר אדרבי מאיר ב'נתקל', ואמר רבי אלעזר 'תברא וכו' - ורבי חייא בר אבא פליג אדרבי אלעזר, ואמר: לעולם חד תנא הוא, ונתקל ודאי פושע הוא, והכא - היינו טעמא דמיפטר בשבועה
  6. ^ להיפטר בה; ולקמיה מפרש: מאי משתבע? הא פשע!
  7. ^ שאם אי אתה פוטרו מן התשלומין כשנתקל
  8. ^ שדואג שלא יכשל ותשבר
  9. ^ לרבי חייא בר אבא אליבא דרבי מאיר? הא ודאי פושע הוא
  10. ^ לאיפלוגי ו
  11. ^ נתקל - לאו פושע הוא, אלא קרוב לאונס ולפשיעה, ודמי לגניבה ואבידה, ותקנת חכמים אין כאן, אלא
  12. ^ ד'שניהן פטורין בשבועה' שמעתי אף אני
  13. ^ דאנא בעלמא כרבי יהודה סבירא לי: דנתקל - לאו פושע הוא, ולאו אנוס
  14. ^ רחבה
  15. ^ 'זיזא' קורה היוצא מן הכותל ובולטת לרשות הרבים
  16. ^ ואינו נאמן בשבועה אלא בעדים
  17. ^ קניתי לך
  18. ^ החמיצו
  19. ^ אימת החמיצו, ואצל מי היו, ושל מי היו
  20. ^ שמא שלך היו, או קנית חומץ בדמים פחותים, ולא אצלך החמיצו
  21. ^ מוט כפוף באמצעו ונותנו על כתפו ונושא שני בדין בשני ראשיו ונושא בו משא כבד
  22. ^ פועל שקבל עליו להוליך חביות ממקום למקום, ונשאם באותו מוט
  23. ^ ונשבר
  24. ^ ולא היה להטעינו לבדו
  25. ^ וכיון דאינו ראוי לשני משאות, דרך בני אדם להתחזק ולטוענו כאחד; הלכך דמי נמי לאונס
  26. ^ דדרו
  27. ^ עץ מפוצל בראשו, וקושר בו משא שני בני אדם, ומכניס צוארו בין שני פצליו, ומוטל על שתי כתפיו, וקורין אותו בלשון אשכנז 'גבלא' וראשו של מטה ארוך, וכשעומד לפוש - מציגו בקרקע
  28. ^ שפשיעה היא: שהרבה במשא של בני אדם
  29. ^ נושאי משאות
  30. ^ ותברו ליה שלא במקום מדרון ובפשיעה; אי נמי בדיגלא
  31. ^ לפנים משורת הדין
  32. ^ סיפיה דקרא הוא
  33. ^ יכול
  34. ^ בגמרא פריך: פשיטא!?
  35. ^ ליפתן
  36. ^ בעת מלכותו, דמלך והדיוט הוה
  37. ^ וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה, כדמפרש בגמרא
  38. ^ דאין כאן אלא דברים, ודברים [שאינם ברורים – עיין הערת הב"ח] אין בהם משום מחוסרי אמנה; דאילו משהתחילו לא תוכל לחזור
  39. ^ הוסיף על שכרן משאר פועלין
  40. ^ לעיר
  41. ^ צריך לוותר משלו אצל בעל הבית ולהחשיך אצלו
  42. ^ למלאכתו בבוקר
  43. ^ אינו צריך להקדים, אלא עם הנץ החמה
  44. ^ החיות, דלעיל מיניה כתיב 'תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תזרח השמש וגו',
  45. ^ וסמיך ליה:
  46. ^ פסוק כג
  47. ^ עד שתחשך
  48. ^ בעיר, והכל כמנהג המדינה, ודריש לקיש מאי היא
  49. ^ שנתלקטו במקומות הרבה, ויש מקום שמקדימין ויש מקום שמחשכין, וליכא למיסמך אלא אדאורייתא
  50. ^ שמניחין להן יכולת להלך ברשעם ואין נפרעין מהם
  51. ^ לעולם הבא
  52. ^ הצדיקים:
  53. ^ עד יום מותו
  54. ^ ממונה של מלך
  55. ^ בודק אחריהן ותופסן
  56. ^ להבין תחבולותם
  57. ^ וכי לא כחיות נמשלו שמתחבאות ביום במסתריהם
  58. ^ הני דשקלת
  59. ^ נינהו
  60. ^ מצות המלך
  61. ^ שהיא שעת סעודה והכל נכנסין בחנויות וסועדין
  62. ^ השכים בעוד לילה ולכך הוא מנמנם
  63. ^ שכיר יום
  64. ^ אומן שמלאכתו בלילה
  65. ^ תרגום (שמות לט) 'וירקעו את פחי': ורדידו: מותח חוטי נחושת וברזל לעשות מחטין, ואומנותו בלילה, לפי שמושכו בכלי אומנותו בנקבים דקים, זה דק מזה, ואין קולו נשמע בלילה; ואפילו לא נשמע קול פטיש בביתו באותו לילה - אין לך לתופסו על כך דלמא רדודי רדיד
  66. ^ ולכך הוא ישן: שניעור בלילה לארוב עוברי דרכים או לחפור בתים
  67. ^ שליח
  68. ^ משל הוא
  69. ^ רשע בן צדיק
  70. ^ הקב"ה: 'כי כרם ה' צבאות בית ישראל'
  71. ^ ויטול
  72. ^ של כרם
  73. ^ על הכובס
  74. ^ רבי אלעזר
  75. ^ תחת העץ
  76. ^ שהיא בסקילה וכל הנסקלין נתלין
  77. ^ מקום שיש טעם בדבר, כגון הנך דניימי בחנותא
  78. ^ סלים מלאים שומן לפי שבעל בשר היה מאוד
  79. ^ לנסות אם יסריח וירום תולעים
  80. ^ אלא אם כן יש בשר עמו
  81. ^ גוונים אדומים והן מין הבשר