ביאור:בבלי בבא מציעא דף קו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

מאי [1]?

5. [2] זרע אחר – מאי [3]?

6. חיטי לגבי שעורים - כזרע אחר דמי או לא?

7. כל העולם כולו בשדפון ושלו בירקון, אי נמי כל העולם כולו בירקון ושלו בשדפון – מאי?

תיקו.

8. אמר ליה [המחכיר]: "זרעה חיטי" ואזל הוא [החוכר] וזרעה שערי [החוכר בכך קבל אחריות יתירה], ואשתדוף רובא דבאגא, ואשתדוף נמי הנך שערי דיליה – מאי? מי אמרינן דאמר ליה "אילו זרעתה חיטי - הוה נמי משתדפא"? או דלמא מצי אמר ליה "אילו זרעתה חיטי - הוה מקיים בי (איוב כב כח) ותגזר אומר ויקם לך [ועל־דרכיך נגה אור] [4]"!?

מסתברא דאמר ליה "אי זרעתה חיטי - הוה מקיים בי 'ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור' [החוכר – כאשר שינה מהוראת בעל השדה - קבל בכך אחריות יתירה].

9. נשתדפו כל שדותיו של מחכיר [5], ואשתדוף נמי הא בהדייהו, ולא אשתדוף רובא דבאגא – מאי? מי אמרינן כיון דלא אשתדוף רובא דבאגא - לא מנכי ליה? או דלמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה [6] מצי אמר ליה האי [החוכר]: "משום לתך דידך [7] הוא, דהא משתדפו כל שדותיך"!?

מסתברא דאמר ליה "אי משום לתאי דידי - הוה משתייר לי פורתא כדכתיב (ירמיהו מב ב) [ויאמרו אל ירמיהו הנביא תפל נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל ה' אלקיך בעד כל השארית הזאת] כי נשארנו מעט מהרבה [כאשר עיניך ראות אתנו].

10. נשתדפו כל שדותיו של חוכר, ואשתדוף רובא דבאגא, ואשתדוף נמי הא בהדייהו – מאי? מי אמרינן כיון דאשתדוף רובא דבאגא - מנכי ליה? או דלמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה, מצי אמר ליה [המחכיר]: "משום לתך דידך הוא, דהא משתדפו כל שדותיך"?

מסתברא דאמר ליה "משום לתאך הוא".

אמאי? הכא נמי נימא ליה "אי משום לתאי דידי הוא - הוה משייר לי פורתא, דהוה מקיים בי [8] 'כי נשארנו מעט מהרבה'"?

משום דאמר ליה "אי הוה חזית לאישתיורי לך מידי - הוה משתייר לך מדנפשך.

מיתיבי: [9] 'היתה שנת שדפון וירקון, או שביעית, או שהיו שנים כשני אליהו [10] - אינו עולה לו מן המנין [11]'; קתני 'שדפון וירקון' דומיא ד'שנים כשני אליהו': מה שני אליהו דלא הוי תבואה כלל - אף הכא נמי דלא הוי תבואה כלל, אבל דאיכא תבואה [12] - סלקא ליה [13], ולא קאמרינן 'מכת מדינה היא'!

אמר רב נחמן בר יצחק: שאני התם, דאמר קרא (ויקרא כה טו) [במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך] במספר שני תבואות ימכר לך - שנים שיש בהן תבואה בעולם [14].

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אלא מעתה שביעית תעלה לו מן המנין, דהא איכא תבואה בחוצה לארץ?

אמר ליה: שביעית - אפקעתא דמלכא היא [15].

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: אלא מעתה [16] שביעית לא תעלה לו מן הגירוע; [17] אלמה תנן 'נותן סלע ופונדיון לשנה' [18]?

אמר ליה: שאני התם דחזיא למישטחא בה פירי [19].

אמר שמואל: לא שנו [20] אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב, אבל לא זרעה כלל [21] – לא [22]! דאמר ליה "אילו זרעתה הוה מקיים בך (תהלים לז יט) לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו.

מתיב רב ששת: 'רועה שהיה רועה והניח עדרו, ובא לעיר, ובא זאב וטרף, ובא ארי ודרס - אין אומרים "אילו היה שם היה מציל", אלא אומדין אותו: אם יכול להציל – חייב, ואם לאו - פטור' ואמאי? נימא ליה "אי הוית התם הוה מקיים בי (שמואל א יז לו) גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך [והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכת אלקים חיים]!?

משום דאמר ליה "אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא - הוה איתרחיש לך ניסא כרבי חנינא בן דוסא [23] דמתיין עיזי דובי בקרנייהו".

ונימא ליה "נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא, לניסא זוטא


עמוד ב

חזינא"?

קשיא.

תני חדא 'פעם ראשונה ושניה זורעה [24], ושלישית אינו זורעה' ותניא אידך 'שלישית זורעה, רביעית אינו זורעה'?

לא קשיא: הא כרבי, הא כרבן שמעון בן גמליאל: הא כרבי, דאמר 'בתרי זימני הוי חזקה', הא כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר 'בתלת זימני הוי חזקה'. [25]

אמר ריש לקיש: לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב, אבל זרעה ולא צמחה - מצי אמר ליה בעל הקרקע "כל ימי זרע - זרעא לה ואזיל [26]".

ועד אימת [27]?

אמר רב פפא: עד דאתו אריסי מדברא [28], וקיימא [הכוכב] כימה [29] ארישייהו [30].

מיתיבי: 'רבן שמעון בן גמליאל משום רבי מאיר אומר - וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו [31]: חצי תשרי, מרחשון וחצי כסליו – 'זרע'; חצי כסליו, טבת וחצי שבט – 'חורף'; חצי שבט, אדר וחצי ניסן – 'קור'; חצי ניסן, אייר וחצי סיון – 'קציר'; חצי סיון, תמוז וחצי אב – 'קיץ'; חצי אב, אלול, וחצי תשרי – 'חום' [32]. רבי יהודה מונה מתשרי [33]; רבי שמעון מונה ממרחשון'.

מאן מיקל [34] בכולהו? - רבי שמעון [35]; וכולי האי [עד דקיימי כימה ארשייהו, דהיינו אדר] לא קאמר!?

לא קשיא: הא דקבלה מיניה בחרפי [36] [בזה דנה הברייתא ורבי שמעון], הא [דברי רב פפא: עד אדר] דקבלה מיניה באפלי [37].

רבי יהודה אומר: אם קבלה ממנו במעות [- בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו]:

ההוא גברא דקביל ארעא למיזרעה בהו תומי אגודא דנהר מלכא סבא בזוזי. איסתכר נהר מלכא סבא [38]. אתא לקמיה דרבא. אמר ליה: "נהר מלכא סבא - לא עביד דמיסכר; מכת מדינה היא [39]! זיל נכי ליה!"

אמרו ליה רבנן לרבא: הא אנן תנן: רבי יהודה אומר: אם קבלה הימנו במעות - בין כך ובין כך אינו מנכה לו מן חכורו'!?

אמר להו: לית דחש לה לדרבי יהודה.

משנה:

המקבל שדה מחבירו בעשרה כור חטים לשנה ולקתה [40] - נותן לו מתוכה;

היו חטיה יפות - לא יאמר לו "הריני לוקח מן השוק" אלא נותן לו מתוכה.

גמרא:

ההוא גברא דקביל ארעא לאספסתא בכורי דשערי; עבדא אספסתא [41] וחרשה וזרעה שערי [42], ולקו הני שערי.

שלחה רב חביבא מסורא דפרת לקמיה דרבינא: כי האי גונא מאי? כי 'לקתה נותן לו מתוכה' דמי? או לא?

אמר ליה: מי דמי? התם לא עבדא ארעא שליחותא דמרה [43], הכא [במשנה] עבדא ארעא שליחותא דמרה.

ההוא גברא דקבל פרדס [44] מחבריה בעשר דני חמרא. תקיף [45] ההוא חמרא. סבר רב כהנא למימר: היינו מתניתין: 'לקתה נותן לו מתוכה'! אמר ליה רב אשי: מי דמי? התם לא עבדא ארעא שליחותא, הכא עבדא ארעא שליחותא [46].

ומודה רב אשי בעינבי דכדום [47] ובשדה שלקתה בעומריה [48].

משנה:

המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים [49] - לא יזרענה חטים [50]; חטים - יזרענה שעורים; רבן שמעון בן גמליאל אוסר [51].

תבואה - לא יזרענה קטנית [52]; קטנית - יזרענה תבואה; ורבן שמעון בן גמליאל אוסר.

גמרא:

אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? - דכתיב (צפניה ג יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית [כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד].

מיתיבי:' מגבת פורים לפורים ואין מדקדקין בדבר, ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר - דברי רבי יעקב, שאמר משום רבי מאיר; רבן שמעון בן גמליאל

הערות[עריכה]

  1. ^ מי אמרינן: ארבע שדות שסביבותיה לא נשדפו? או דלמא אמר ליה "אילו היו זרועות תבואה אף הן נשדפו"
  2. ^ אם תמצא לומר אספסתא לאו הפסקה היא, משום דלאו בכלל גזירת פורענות התבואה הוא, דאמר ליה "אילו תבואה הואי איהו נמי אישתדוף" -
  3. ^ מי הוי הפסקה
  4. ^ מה שתבקש מן היוצר יעשה; ואני לא בקשתי מן השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטין
  5. ^ בכל מקום שהן
  6. ^ ואפילו ישנן בבקעה אחרת
  7. ^ מזלך
  8. ^ שם
  9. ^ גבי מוכר בזמן שהיובל נוהג: שאינו מותר לו לגאול פחות משתי שנים, תנן לה בערכין (דף כט:)
  10. ^ שלא ירדו גשמים
  11. ^ שתי שנים
  12. ^ בדוכתא אחריתי, אף על גב דההוא באגא אישתדוף - אמרינן "לתא דידיה (מזל דידיה) גרם"
  13. ^ וסלקינן ליה מגרע מדמים מה שמגיע לשנה אחת, כאילו היו בה פירות
  14. ^ בשום מקום בארץ
  15. ^ המלך ביטלו מלזורעה, והרי היא כמו שאינה, ולא קראה הכתוב לישראל 'שנת תבואה'
  16. ^ אי כמאן דליתה, מקדיש שדהו ובא לפדותו, שנתן לו הכתוב פדיון בתחילת היובל 'חמשים שקל כסף' (ויקרא כז יח) ואם אחר היובל [יקדיש שדהו] וחשב לו הכהן וגו' [את הכסף על פי השנים הנותרת, עד שנת היבל] ונגרע מערכך' (שם): שנים שעברו - הוא מגרע מן החשבון כמה שמגיע להם, ונותן כמה שמגיע לשנים הבאות
  17. ^ וכיון דבשביעית כמאן דליתנהו -
  18. ^ למה הן נמנות לִפחות את הפדיון, דתנן 'נותן סלע ופונדיון לשנים הבאות' - שזהו החשבון המגיע לכל שנה: כשאתה מחלק חמשים סלעים למ"ט שנים, נמצאו שביעיות מועילות לגרע הפדיון: דאי מדלית שבע שמיטות, ותחלק חמשים שקלים למ"ב שנה - מגיע לכל שנה קרוב לסלע ודינר!
  19. ^ הלכך סלקא ליה דגבי פדיון שדה אחוזה לא כתיב שני תבואות
  20. ^ אם מכת מדינה היא מנכה לו
  21. ^ ואשתדוף רובא דבאגא
  22. ^ לא מנכה ליה
  23. ^ במסכת תענית
  24. ^ זרעה ואכלה חגב או נשדפה חוזר וזורעה שנית ואם אינו זורעה אינו מנכה לו אפילו היא מכת מדינה
  25. ^ פלוגתא דרבי ורשב"ג גבי נשואה לראשון ומת לשני ומת במסכת יבמות.
  26. ^ כלומר: כל זמן הזריעה - חזור וזרעה, שמא לא הגיע זמן
  27. ^ הוי משך זמן הזריעה
  28. ^ ונכנס לבית בזמן שהן רגילין ליכנס דהיינו לאחר תשע שעות ביום קרוב לסוף העשירית
  29. ^ שהוא זנב [מזל] טלה
  30. ^ להדי רישייהו: בראש כל אדם, דהיינו באמצע הרקיע: שנראה לכל אדם כאילו הוא על ראשו; והן הן ימי אדר: לפי שבגלגל קבועין בו שנים עשר מזלות, וזהו סידרן: טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד [טלה, שור, תאומים; סרטן, אריה, בתולה; מאזנים, עקרב, קַשָת; גדי, דלי, דגים]; ולעולם ששה עולין וששה שוקעין: בניסן לעולם בתחילת עלות השחר טלה מתחיל לעלות ומאזנים שוקע, וב' שעות המזל שוהה לעלות; לאחר שתי שעות - העולה גמר עלייתו והשוקע גמר שיקועו; נמצא הששה עולים בשתים עשרה שעות ביום, וששה בלילה; כל ימי ניסן ראש טלה מתחיל לעלות, ובאייר שור ובסיון תאומים; וכן הסדר נמצא באדר: מזל דגים מתחיל לעלות בבוקר, סוף ב' שעות טלה מתחיל לעלות, ולסוף ארבע גמר עלייתו, ושור עולה לסוף שש; גמר שור עלייתו - ומתחיל תאומים; לסוף שמנה גמר תאומים ומתחיל סרטן, ונמצא ראש טלה באמצע, שהרי עברו שש שעות משהתחיל, ובשש שעות ראשו מגיע לאמצע: שהרי מתחילת עליית המזל עד תחילת שיקועו שנים עשר שעות, נמצא שמשעה שמתחיל לעלות עד ו' שעות מגיע לאמצע הרקיע, ולסוף שמנה שעות משעלה הוי זנבו באמצע הרקיע; נמצא באדר זנב טלה בסוף שעה עשירית באמצע הרקיע הוא; והכי אמרינן במסכת ברכות בפרק 'הרואה' (דף נח:): שכימה - בזנב טלה הוא
  31. ^ שש תקופות שהובטחו לנח ובניו קמפרש
  32. ^ 'קציר' - כנגד 'זרע': זה בתחילת גשמים, זה בתחילת החמה; ו'קיץ' - כנגד 'חורף', וחורף הוא חוזקו וחורפו של סתיו, וימי צינה, לשון (איוב כט ד) כאשר הייתי בימי חרפי: חוזקי ועיקרי; 'קיץ' הוא חוזקו של יבש, ועל שמייבשין באותו פרק תמרים ותאנים לקציעות, והן נקראין 'קיץ' כדכתיב (שמואל ב טז) 'הלחם והקיץ לאכול הנערים וגו'; 'קור' הוא סופו של סתו; וכן 'חום' - סופו של שמש, וכן כל אחד שני חדשים, י"ב חדשים לששה עתים
  33. ^ מתחיל למנות שני חדשים בכל עת
  34. ^ במשך ימי הזרע, למי שבא לאחר זריעותיו
  35. ^ שמנה מן מרחשון, ואומר 'מרחשון וכסלו – זרע'
  36. ^ חטין ושיפון הנזרעין בתחילת החורף
  37. ^ שעורין וקטנית הנזרעין באדר
  38. ^ 'איסתכר' לשון (בראשית ח) ויסכרו מעינות תהום: נסתמה הליכתו: שעכבוהו העליונים: העליונים הסיבוהו דרך אחרת, ואין ירק מצליח אלא בקרקע נרבצת בארץ לחה
  39. ^ לא עליו לבדו עברה; ולאסוקי אדעתיה נמי לא הוה ליה, דלא הוי עביד למיסתכר
  40. ^ שהיו חטין שדופות וגם כחושות; וזו בחכירות הוצרכה לשנותה, ולא בקבלנות, דאי בקבלנות - פשיטא דכל אחד זוכה ומתחייב בחלקו
  41. ^ היא נקצרת לשלשים יום כדאמר בריש 'חזקת הבתים' (בבא בתרא כח:)
  42. ^ וחזר וזרעה שעורים
  43. ^ בעליה לא חכרה אלא לאספסתא, ואילו זרע לה אספסתא ואזיל - היה מצליח, והוא פסק עמו ליקח שעורין מן השוק
  44. ^ כרם
  45. ^ החמיץ
  46. ^ הענבים לא לקו אלא משנעשה יין בחביותיו: בביתו לקה; ואמר בבבא בתרא (דף צו:): 'חמרא אכתפא דגברא שוור' זה קונהו מזה – טוב, ומזלו גורם להחמיץ
  47. ^ ענבים שהתליעו
  48. ^ בעודן שטוחות ליבש בימות הקיץ; דכל [זמן] זה - עודן צריכין לקרקע; וכך הענבים שהתליעו בין בציר לדריכה; וכגון דלא איחרו יותר מן המנהג
  49. ^ ובחכירות 'כך וכך': חטין או שעורין או מעות
  50. ^ שהחטין מכחישות את הקרקע יותר מן השעורין; והא לא מיתוקמא אלא בחכרנות; דאי בקבלנות - הא אמרינן 'תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה', והרי הוא נהנה בשינוי של זה
  51. ^ וטעמא מפרש בגמרא
  52. ^ שהקטנית מכחשת הקרקע יותר מן התבואה