ביאור:בבלי בבא מציעא דף כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ובאושפיזא ^[1].

מאי נפקא מינה?

אמר מר זוטרא: לאהדורי ליה אבידתא בטביעות עינא: אי ידעינן ביה דלא משני אלא בהני תלת - מהדרינן ליה, ואי משני במילי אחריני - לא מהדרינן ליה.

מר זוטרא – חסידא [כלומר: מר זוטרא דלעיל, ראינו שהיה חסיד – גם במעשה להלן:]; [או: 'מר זוטרא חסידא' – מר זוטרא אחר, שגם הוא היה חסיד]; אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא ^[2]; חזיא לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה, אמר "היינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה"! כפתיה ואודי.

תניא: 'מודה רבי שמעון בן אלעזר בכלים חדשים ששבעתן העין שחייב להכריז; ואלו הן כלים חדשים שלא שבעתן העין שאינו חייב להכריז: כגון בדי מחטין ^[3] וצינוריות ^[4] ומחרוזות של קרדומות.

כל אלו שאמרו - אימתי מותרים? בזמן שמצאן אחד אחד ^[5], אבל מצאן שנים שנים - חייב להכריז ^[6].'

מאי 'בדי'?

שוכי ^[7].

ואמאי קרו ליה 'בדי'?

דבר דתלו ביה מידי – 'בד' קרו ליה, כי ההוא דתנן התם ^[8] עלה אחד בבד אחד ^[9]';

וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר: המציל מן הארי, ומן הדוב, ומן הנמר, ומן הברדלס ^[10], ומן זוטו של ים ומשלוליתו של נהר; המוצא בסרטיא ופלטיא גדולה, ובכל מקום שהרבים מצויין שם ^[11] - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתיאשין מהן.

איבעיא להו: כי קאמר רבי שמעון בן אלעזר: ברוב כנענים, אבל ברוב ישראל לא? או דלמא אפילו ברוב ישראל נמי אמר?

אם תמצא לומר אפילו ברוב ישראל נמי אמר - פליגי רבנן עליה ^[12]? או לא פליגי?

ואם תמצא לומר פליגי: ברוב ישראל ודאי פליגי, ברוב כנענים פליגי? או לא פליגי?

ואם תמצא לומר פליגי אפילו ברוב כנענים: הלכה כמותו? או אין הלכה כמותו?

אם תמצא לומר הלכה כמותו: דוקא ברוב כנענים? או אפילו ברוב ישראל?

תא שמע: 'המוצא מעות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום שהרבים מצויין שם ^[13] - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתיאשין מהן'; מאן שמעת ליה דאזיל בתר רובא ^[14]? -רבי שמעון בן אלעזר; שמעת מינה: אפילו ברוב ישראל נמי ^[15].

[אפשר לדחות ראיה זו ולומר:] הכא במאי עסקינן? – במפוזרין ^[16];

אי במפוזרין - מאי אריא 'מקום שהרבים מצויין שם'? אפילו אין הרבים מצויין שם!? אלא לעולם בצרורין [יש מתקנים ל'צבורין', אך 'צרורין' נמצא במשנה להלן], והכא במאי עסקינן? - בבתי כנסיות ^[17] של כנענים.

'בתי מדרשות' מאי איכא למימר?

בתי מדרשות דידן ^[18], דיתבי בהו כנענים ^[19].

השתא דאתית להכי - בתי כנסיות נמי דידן דיתבי בהו כנענים

תא שמע: 'מצא בה אבידה ^[20]: אם רוב ישראל - חייב להכריז; אם רוב כנענים - אינו חייב להכריז.' מאן שמעת ליה דאמר אזלינן בתר רובא? רבי שמעון בן אלעזר; שמעת מינה: כי קאמר רבי שמעון בן אלעזר - ברוב כנענים, אבל ברוב ישראל - לא.

הא מני? רבנן היא!?

תפשוט ^[21] מינה ^[22]: דמודו ליה רבנן לרבי שמעון בן אלעזר ברוב כנענים ^[23]!

אלא לעולם רבי שמעון בן אלעזר היא, ואפילו ברוב ישראל נמי, והכא במאי עסקינן? – בטמון ^[24].

אי בטמון - מאי עבידתיה גביה? והתנן [פ"ב מ"ג]: 'מצא כלי באשפה: מכוסה - לא יגע בו; מגולה - נוטל ומכריז'!?

כדאמר רב פפא: 'באשפה שאינה עשויה לפנות ^[25] ונמלך עליה לפנותה ^[26]' - הכא נמי באשפה שאינה עשויה לפנות ונמלך עליה לפנותה.

עמוד ב

ואיבעית אימא: לעולם – רבנן ^[27]; מי קתני 'הן שלו'? 'אינו חייב להכריז' קתני ^[28], ויניח וייתי ישראל ויהיב ביה סימנא ושקיל ^[29].

תא שמע דאמר רב אסי: 'מצא חבית יין בעיר שרובה כנענים מותרת משום מציאה ^[30], ואסורה בהנאה ^[31]; בא ישראל ונתן בה סימן ^[32] מותרת בשתיה למוצאה ^[33].' כמאן? כרבי שמעון בן אלעזר! שמע מינה: כי קאמר רבי שמעון בן אלעזר - ברוב כנענים [שהרי אמר: 'בעיר שרובה כנענים’], אבל ברוב ישראל לא.

לעולם אימא לך: רבי שמעון בן אלעזר - אפילו ברוב ישראל נמי קאמר, ורב אסי סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא.

וכי מאחר דאסירא בהנאה 'מותרת משום מציאה' למאי הלכתא?

אמר רב אשי: לקנקנה.

ההוא גברא דאשכח ארבעה זוזי דציירי בסדינא, ושדו בנהר בירן ^[34]. אתא לקמיה דרב יהודה. אמר ליה: זיל אכריז.

והא 'זוטו של ים הוא'?

שאני נהר בירן: כיון דמתקיל ^[35] - לא מיאש ^[36].

והא רובא כנענים נינהו - שמע מינה: אין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אפילו ברוב כנענים!

שאני נהר בירן, דישראל סכרו ליה ^[37] וישראל כרו ליה: כיון דישראל סכרו ליה - אימור מישראל נפל ^[38], וכיון דישראל כרו ליה לא מיאש ^[39].

רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דיסא ^[40]; אמר ליה: מצא כאן ארנקי – מהו?

אמר ליה: הרי אלו שלו.

בא ישראל ונתן בה סימן – מהו?

אמר ליה: חייב להחזיר.

תרתי?

אמר ליה: לפנים משורת הדין.

כי הא דאבוה דשמואל אשכח הנך חמרי במדברא ואהדרינהו למרייהו; לבתר תריסר ירחי שתא ^[41] - לפנים משורת הדין.

רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דגלדאי ^[42] - ואמרי לה בשוקא דרבנן.

אמר ליה: מצא כאן ארנקי - מהו?

אמר ליה: הרי אלו שלו.

בא ישראל ונתן בה סימן – מהו?

אמר ליה: הרי אלו שלו.

והלא עומד וצווח?

נעשה כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים.

ההוא דיו ^[43] דשקיל בשרא בשוקא ושדיה בצנייתא דבי בר מריון ^[44]; אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: זיל שקול לנפשך.

והא רובא דישראל נינהו - שמעת מינה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אפילו ברוב ישראל!

שאני דיו, דכזוטו של ים דמי.

והא אמר רב: בשר שנתעלם מן העין אסור ^[45]?

בעומד ורואהו ^[46].

רבי חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי והתירוהו לו.

אמר רבי אמי התירוהו לו - משום מציאה, כרבי שמעון בן אלעזר, משום שחיטה - כרבי חנניא בנו של רבי יוסי הגלילי, דתניא: הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין: רבי יהודה אוסר, ורבי חנניא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר.

אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה כשמצאן באשפה ^[47], ודברי רבי חנניא בנו של רבי יוסי הגלילי כשמצאן בבית.

מדהתירוהו לו משום שחיטה - רובא ישראל נינהו; שמעת מינה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אפילו ברוב ישראל!

אמר רבא: רוב כנענים, ורוב טבחי – ישראל.

רבי אמי אשכח פרגיות ^[48] שחוטות בין טבריא לציפורי. אתא לקמיה דרבי אסי, ואמרי לה לקמיה דרבי יוחנן, ואמרי לה בי מדרשא, ואמרו ליה: זיל שקול לנפשך.

[## מדוע מספרת הגמרא ספור בגדי ואחרכך בפרגיות? האין הספור בפרגיות מיותר? ועוד: הסיומת של הספור הראשון 'מדהתירו לו וכו' – רוב טבחי ישראל' היה יכול להאמר גם על הספור השני, ולמה לא נאמר?]

רבי יצחק נפחא אשכח קיבורא דאזלי ביה אזלויי ^[49]. אתא לקמיה דרבי יוחנן, ואמרי לה בבי מדרשא, ואמרו ליה: זיל שקול לנפשך.

משנה:

ואלו חייב להכריז: מצא פירות בכלי ^[50], או כלי כמות שהוא ^[51]; מעות בכיס, או כיס כמות שהוא ^[52]; צבורי פירות, צבורי מעות ^[53]:

הערות

^ שאלוהו על אושפיזו: אם קבלו בסבר פנים יפות, ואמר "לאו"; מדה טובה היא, כדי שלא יקפצו בו בני אדם שאינן מהוגנין לבא תמיד עליו ויכלו את ממונו
^ כלי של אושפיזו היה
^ לקמיה מפרש בדי מחטין - שתולין בו מחטין
^ מזלגות קטנים שטוות בו זהב
^ בד אחת ומחרוז אחד
^ דמנין הוי סימן
^ ענפים של אילן
^ במסכת סוכה (דף מד:) גבי ערבה שנשרו מקצת עליה ונשתיירו בה שלשה עלין לחין ואיכא דאמרי: 'אפילו
^ כשירה
^ צבוע; וי"א פוטיא"ש; ודרך להרוג אווזים ותרנגולים
^ ואפילו דבר שיש בו סימן
^ בתרוייהו
^ קא סלקא דעתא צבורי מעות, דקתני מתניתין 'חייב להכריז', והכא - הואיל ורבים מצויין שם
^ כלומר: שהולך בדין מציאה אחר טעם רבים מצויים שם
^ דסתם בתי כנסיות - ישראל בהן
^ ורבנן היא, דמודו במפוזרין, דתנן 'מעות מפוזרין... הרי אלו שלו'
^ 'כנסיות': אסיפת מקום, שמתכנסים שם להתיעץ ולהוועד
^ שהן חוץ לעיר
^ ומושיבין בה נכרים לשמור
^ משנה היא בסדר טהרות, בעיר שישראל ונכרים דרים בה [במסכת מכשירין]
^ מיהא
^ מקצת משאלותיך
^ דמודו רבנן ברוב כנענים, ופליגי ברוב ישראל
^ דכיון דטמנו - לאו אבידה היא, הלכך ברוב ישראל יכריז
^ רגילים היו בעלים להניחה ימים רבים ולא לפנותה מיד
^ מיד, ועל כרחו או יטלנו או יהא הפקר; להכי נקט ;שאינה עשויה לפנות: דאי עשויה לפנות - אבידה מדעת היא, שהיה לו לחוש שמא יפנה
^ ובשאינה טמון, ולא תפשוט מינה דמודו ליה ברוב נכרים
^ דכיון דרובא נכרים - דלמא דנכרים הוא
^ ושלו נמי לא הויא, דלא אזלי רבנן בתר רובא בממונא
^ דאינו חייב להכריז
^ ולקמיה פריך: אם כן מה היתר יש במציאתה?
^ יצאת מספק יין נכרים
^ דכיון דרובא נכרים - נתייאשו הבעלים
^ ומושלכין בנהר בירן
^ יש בו מכשולים: אבנים וסתימת גדר, שעושין לדגים
^ סבר: לא יוכל הנהר להוליכם חוץ למכשולים; ורגילים היו לסוכרו ולנקותו ולכרותו שישטפו מימיו וסומך שימצאם כשיסכרו אותו וינקום
^ שקורין נשנ"ש בלע"ז: כמו 'עושי שכר אגמי נפש' (ישעיהו יט)
^ לפיכך חייב להכריז, ולא אמרינן 'יניח' כדאמרינן לעיל ברוב נכרים לרבנן
^ שהכורה ימצאם
^ שמוכרים שם חטים כתושין לדייסא ורבים מצויין שם
^ מצאם
^ רצענים
^ עוף שקורין אוזלטו"ר; והוא לשון 'דיה'
^ השליכתו בין דקלים של בר מריון
^ שמא נתחלף בנבילה
^ משנטלו עד שהשליכו
^ שדרך נבילה להשליכה באשפה
^ גוזלות
^ מצא פקעיות של טווי למכמורות ורשתות במקום שהציידין מצויין. 'אזלוי': ציידים העושים מכמורות
^ וסתם כלי יש בו סימן
^ ריקן
^ כיס יש בו סימן לבעלים
^ בגמרא מפרש סימנייהו: או מנין או מקום

[1] שאלוהו על אושפיזו: אם קבלו בסבר פנים יפות, ואמר "לאו"; מדה טובה היא, כדי שלא יקפצו בו בני אדם שאינן מהוגנין לבא תמיד עליו ויכלו את ממונו

[2] כלי של אושפיזו היה

[3] לקמיה מפרש בדי מחטין - שתולין בו מחטין

[4] מזלגות קטנים שטוות בו זהב

[5] בד אחת ומחרוז אחד

[6] דמנין הוי סימן

[7] ענפים של אילן

[8] במסכת סוכה (דף מד:) גבי ערבה שנשרו מקצת עליה ונשתיירו בה שלשה עלין לחין ואיכא דאמרי: 'אפילו

[9] כשירה

[10] צבוע; וי"א פוטיא"ש; ודרך להרוג אווזים ותרנגולים

[11] ואפילו דבר שיש בו סימן

[12] בתרוייהו

[13] קא סלקא דעתא צבורי מעות, דקתני מתניתין 'חייב להכריז', והכא - הואיל ורבים מצויין שם

[14] כלומר: שהולך בדין מציאה אחר טעם רבים מצויים שם

[15] דסתם בתי כנסיות - ישראל בהן

[16] ורבנן היא, דמודו במפוזרין, דתנן 'מעות מפוזרין... הרי אלו שלו'

[17] 'כנסיות': אסיפת מקום, שמתכנסים שם להתיעץ ולהוועד

[18] שהן חוץ לעיר

[19] ומושיבין בה נכרים לשמור

[20] משנה היא בסדר טהרות, בעיר שישראל ונכרים דרים בה [במסכת מכשירין]

[21] מיהא

[22] מקצת משאלותיך

[23] דמודו רבנן ברוב כנענים, ופליגי ברוב ישראל

[24] דכיון דטמנו - לאו אבידה היא, הלכך ברוב ישראל יכריז

[25] רגילים היו בעלים להניחה ימים רבים ולא לפנותה מיד

[26] מיד, ועל כרחו או יטלנו או יהא הפקר; להכי נקט ;שאינה עשויה לפנות: דאי עשויה לפנות - אבידה מדעת היא, שהיה לו לחוש שמא יפנה

[27] ובשאינה טמון, ולא תפשוט מינה דמודו ליה ברוב נכרים

[28] דכיון דרובא נכרים - דלמא דנכרים הוא

[29] ושלו נמי לא הויא, דלא אזלי רבנן בתר רובא בממונא

[30] דאינו חייב להכריז

[31] ולקמיה פריך: אם כן מה היתר יש במציאתה?

[32] יצאת מספק יין נכרים

[33] דכיון דרובא נכרים - נתייאשו הבעלים

[34] ומושלכין בנהר בירן

[35] יש בו מכשולים: אבנים וסתימת גדר, שעושין לדגים

[36] סבר: לא יוכל הנהר להוליכם חוץ למכשולים; ורגילים היו לסוכרו ולנקותו ולכרותו שישטפו מימיו וסומך שימצאם כשיסכרו אותו וינקום

[37] שקורין נשנ"ש בלע"ז: כמו 'עושי שכר אגמי נפש' (ישעיהו יט)

[38] לפיכך חייב להכריז, ולא אמרינן 'יניח' כדאמרינן לעיל ברוב נכרים לרבנן

[39] שהכורה ימצאם

[40] שמוכרים שם חטים כתושין לדייסא ורבים מצויין שם

[41] מצאם

[42] רצענים

[43] עוף שקורין אוזלטו"ר; והוא לשון 'דיה'

[44] השליכתו בין דקלים של בר מריון

[45] שמא נתחלף בנבילה

[46] משנטלו עד שהשליכו

[47] שדרך נבילה להשליכה באשפה

[48] גוזלות

[49] מצא פקעיות של טווי למכמורות ורשתות במקום שהציידין מצויין. 'אזלוי': ציידים העושים מכמורות

[50] וסתם כלי יש בו סימן

[51] ריקן

[52] כיס יש בו סימן לבעלים

[53] בגמרא מפרש סימנייהו: או מנין או מקום

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]