ביאור:בבלי בבא מציעא דף יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואמר [1] "פרעתי [2]" – נאמן [3]; בא מלוה [4] לכתוב [5] - אין כותבין ונותנין לו; "חייב אתה ליתן לו" ואמר "פרעתי" - אינו נאמן [6]; בא מלוה לכתוב - כותבין ונותנין לו.

רב זביד משמיה דרב נחמן אמר: בין 'צא תן לו' בין 'חייב אתה ליתן לו', ואמר פרעתי [7] – נאמן; בא מלוה לכתוב - אין כותבין ונותנין לו. אלא אי איכא לפלוגי - הכי הוא דאיכא לפלוגי: אמרו לו "צא תן לו" ואמר "פרעתי", והעדים מעידין אותו שלא פרעו [8] <וחזר ואמר פרעתי> - הוחזק כפרן לאותו ממון [9]; "חייב אתה ליתן לו" ואמר "פרעתי", והעדים מעידין אותו שלא פרע וחזר ואמר פרעתי - לא הוחזק כפרן לאותו ממון [10]; מאי טעמא? אשתמוטי הוא קא משתמיט מיניה, סבר: עד דמעיינו בי רבנן בדיני.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: "מנה לי בידך!" והלה אומר "אין לך בידי כלום!" והעדים מעידים אותו שיש לו, וחזר ואמר "פרעתי" - הוחזק כפרן לאותו ממון.

כי הא דשבתאי בריה דרבי מרינוס כתב לה לכלתיה איצטלא [11] דמילתא [עשויה ממילת: צמר נקי ודק] בכתובתה, וקבלה עליה; אירכס [אבד] כתובתה, אמר לה: "לא היו דברים מעולם!" אתו סהדי ואמרי "אין! כתב לה!"; לסוף אמר להו "פרעתיה". אתא לקמיה דרבי חייא, אמר ליה: "הוחזקת כפרן לאותה איצטלא" [12].

אמר רבי אבין אמר רבי אלעא אמר רבי יוחנן: 'היה חייב לחבירו שבועה, ואמר "נשבעתי" והעדים מעידין אותו שלא נשבע <וחזר ואמר נשבעתי> - הוחזק כפרן לאותה שבועה [13].'

אמרוה קמיה דרבי אבהו, אמר להו: מסתברא מלתא דרבי אבין שנתחייב שבועה בבית דין [14], אבל חייב עצמו שבועה [15] - [נאמן [16]:] עביד איניש דמקרי ואמר [17].

אהדרוה קמיה דרבי אבין, אמר להו: אנא נמי בבית דין אמרי.

איתמר נמי אמר רבי אבין אמר רבי אלעא אמר רבי יוחנן: היה חייב לחבירו שבועה בבית דין, ואמר "נשבעתי", והעדים מעידין אותו שלא נשבע <וחזר ואמר נשבעתי> - הוחזק כפרן לאותה שבועה.

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: 'המוצא שטר חוב בשוק וכתוב בו הנפק, וכתוב בו זמנו: בו ביום [18] - יחזירו לבעלים': אי משום כתב ללות ולא לוה - הא כתוב בו הנפק; אי משום פרעון - לפריעה בת יומא לא חיישינן.

אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: מי אמר רבי יוחנן הכי? הא את הוא דאמרת משמיה דרבי יוחנן: 'שטר שלוה בו ופרעו - אינו חוזר ולוה בו, שכבר נמחל שיעבודו [19]' – אימת [20]? אילימא למחר [21] - וליומא חרא [22] - מאי אריא 'שכבר נמחל שעבודו'? תיפוק ליה [23] דהוה ליה [24] 'מוקדם', ותנן [שביעית פ"י מ"ה]: 'שטרי חוב המוקדמין – פסולין'!? אלא - לאו ביומיה, אלמא פרעי אינשי ביומיה!

אמר ליה: מי קא אמינא דלא פרעי כלל? 'דלא שכיחי אינשי דפרעי ביומיה' קא אמינא [25].

רב כהנא אמר [26]: כשחייב מודה [27].

אי הכי - מאי למימרא?

מהו דתימא: האי - מפרע פרעיה, והאי דקא אמר "לא פרעתיה" - משום דקבעי מהדר למזפא ביה זמנא אחריתי, ולפשיטי דספרא חייש; - קא משמע לן דאם כן - מלוה גופיה לא שבק, סבר שמעי בי רבנן [28] ומפסדי לי [29].

מאי שנא מהא דתנן [בבא מציעא פ"א מ"ו; לעלי יב,ב]: 'מצא שטרי חוב: אם יש בהן אחריות נכסים - לא יחזיר', ואוקימנא כשחייב מודה, ומשום שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות מניסן ועד תשרי שלא כדין, ולא אמרינן 'דאם כן מלוה גופיה לא שביק. דאמר ליה "כתוב שטרא אחרינא בתשרי דדלמא שמעי רבנן ומפסדי לי"?

אמרי: התם, משום דאית ליה רווחא דקא טריף לקוחות מניסן ועד תשרי - מינח ניחא ליה [30], ולא אמר ולא מידי; הכא - כיון דלית ליה רווחא, דסוף סוף שטרא האידנא כתיב - מאי איכא דקטריף לקוחות [31]?

בשטר שנמחל שיעבודו לא שביק.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: 'הטוען אחר מעשה בית דין [32]


עמוד ב

לא אמר כלום; מאי טעמא? - כל מעשה בית דין כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי'. אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן: ולא משנתינו היא זו [כתובות פ"ט מ"ז] 'הוציאה גט ואין עמו כתובה - גובה כתובתה'?

אמר ליה: אי לאו דדלאי לך חספא - לא משכחת מרגניתא תותה.

אמר אביי: מאי 'מרגניתא'? דלמא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן, דגט היינו כתובתה [33]; אבל במקום שכותבין כתובה, אי נקיטא כתובה – גביא, אי לא [34] - לא גביא [35].

הדר אמר אביי: לאו מלתא היא דאמרי [36]: דאי סלקא דעתך במקום שאין כותבין כתובה עסקינן, אבל 'במקום שכותבין כתובה, אי נקיטא כתובה - גביא אי לא - לא גביא' - [37] אלמנה מן האירוסין [38] במאי גביא [39]? [40] בעדי מיתת בעל? לטעון [41] ולימא "פרעתיה"!? וכי תימא הכי נמי - אם כן מה הועילו חכמים בתקנתן [42]?

אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: ואלמנה מן האירוסין, דאית לה כתובה - מנא לן? אילימא מהא דתנן [כתובות פ"ה מ"א] 'נתארמלה או נתגרשה בין מן האירוסין ובין מן הנישואין גובה את הכל [43]' - דלמא היכא דכתב לה; וכי תימא 'מאי למימרא' - לאפוקי מדרבי אלעזר בן עזריה, דאמר [שם] 'שלא כתב לה [44] אלא על מנת לכונסה' אצטריכא ליה; דיקא נמי [45] דקתני 'גובה את הכל', אי אמרת בשלמא דכתב לה היינו דקא תני 'גובה את הכל'! אלא אי אמרת דלא כתב לה -

הערות[עריכה]

  1. ^ לאחר זמן
  2. ^ על פי בית דין
  3. ^ ובשבועת היסת
  4. ^ לפנינו
  5. ^ לו אדרכתא עליו
  6. ^ לישבע, אלא שכנגדו נשבע ונוטל: דכיון דתחילתו הוצרך לתובעו לדין - אין דרכו למהר לפרוע עד שיפסקו דינו פסק גמור
  7. ^ לאחר זמן על פי בית דין
  8. ^ בפנינו תבָעוֹ לפרוע לו על פי בית דין ולא פרעו; הואיל ובפניהם העיז לעבור על פי בית דין
  9. ^ אינו נאמן שוב לומר "פרעתיו שלא בעדים", שאין נאמן עוד עליו לומר "החזרתי ופרעתי" עד שיפרע בעדים
  10. ^ ונשבע שפרעו, ואף על פי שלא פרעו מיד כשתבעו בפני עדים, ואין זה 'מעיז בבית דין', דכיון דלא פסקו לו פסק גמור - נשמט ממנו
  11. ^ לבוש
  12. ^ עד שיפרע
  13. ^ לומר "נשבעתי", עד שישבע בפנינו
  14. ^ דכיון דתבעו בעדים לקיים דברי בית דין, ולא אבה - אינו נאמן לומר עוד "קיימתי" אחרי כן
  15. ^ שאמר לו "אשבע לך", ותבעו בעדים ולא אבה, ואחר כך אמר "נשבעתי"
  16. ^ ואף על גב דקמי עדים דחייה
  17. ^ "לא אעשה מה שלא חייבוני בית דין, אלא אני בעצמי" ואין זו סרבנות וחרטה אלא דחייה בעלמא
  18. ^ שביום שנמצא נכתב
  19. ^ משפרע מלוה ראשונה, ועל האחרונה לא נכתב, והויא לה מלוה על פה וטורף לקוחות שלא כדין, דאין מלוה על פה גובה מן הלקוחות
  20. ^ דפרעיה אימתי? וחזר ולוה אימתי
  21. ^ ולא ביום שנכתב
  22. ^ גירסת רש"י: 'וליומאחרא' שתי תיבות הן: וליום אחריו, וקיצור סופרים הוא ' וכן להלן בגמרא: גיסת רש"י: קאמינא, וגירסתנו: קא אמינא
  23. ^ דאפילו נכתב על מלוה זו אחרונה, וכתוב בו יום מוקדם כזה
  24. ^ השטר
  25. ^ הלכך: לא חיישינן למידי דלא שכיח, ו'אי אתרמי' [אם יקרה מקרה כזה -] הוצרכו לומר דאין חוזר ולוה בו
  26. ^ הא דאמר רבי יוחנן 'יחזיר לבעלים'
  27. ^ שלא פרע
  28. ^ שנמחל שעבודו
  29. ^ למטרף לקוחות, משום דשטרי חוב המוקדמין – פסולין: דכיון דהאי דאוקמא הכי - לית ליה 'עדיו בחתומיו זכין לו' אף זה מן המוקדמין
  30. ^ ברמאות, ותלי נפשיה בספיקא, ואמר "דלמא לא שמעי, ואיכא רווחא"
  31. ^ מה טרפא יש בזה שלא יהא בשטר, שיחזור ויכתוב לו? והלא שניהם ביום אחד! הלכך בשטר שנמחל שעבודו לא שביק
  32. ^ דבר שהוא תנאי בית דין, כגון כתובה, ומזון האשה והבנות: הטוען ואמר "פרעתי שלא בעדים" -
  33. ^ אלא סומכין על תנאי בית דין, ותגבה לעולם עד שיוציא הבעל שובר; דגט שמעיד שגירשה - הוא מוכיח שחייב הוא לה כתובה
  34. ^ נקיט לה
  35. ^ אי משום דחיישינן דלמא הדרא ומפקא כתובה וגביא זימנא אחריתי, אי נמי משום דאי בעי אמר "פרעתיה"
  36. ^ דבמקום שכותבין שטר כתובה יכול לטעון "פרעתי"
  37. ^ דאם כן
  38. ^ דאף במקום שכותבין - אין כותבין מן האירוסין
  39. ^ כתובה
  40. ^ על כרחך
  41. ^ יורש
  42. ^ שתקנו כתובה לארוסה? והלא הכל יטענו "פרעתי"
  43. ^ בין כתובה של תנאי בית דין, דהיינו מנה לאלמנה ומאתיים לבתולה, בין תוספת
  44. ^ את התוספת
  45. ^ דבכתב לה מיירי