ביאור:בבלי בבא מציעא דף פח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

עד שיראה פני הבית [1], שנאמר (דברים כו יג) [ואמרת לפני ה' אלקיך] בערתי הקדש מן הבית [וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי]; ורבי יוחנן אמר: אפילו חצר קובעת שנאמר (דברים כו יב) [כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה] ואכלו בשעריך ושבעו [2].

ורבי יוחנן נמי - הא כתיב 'מן הבית'?

אמר לך: חצר דומיא דבית: מה בית המשתמר - אף חצר המשתמרת.

ורבי ינאי נמי הכתיב 'בשעריך'?

ההוא מיבעי ליה דמעייל ליה דרך שער [3], לאפוקי דרך גגות וקרפיפות, דלא.

מתיב רב חנינא חוזאה: '"כנפשך" - כך נפשו של פועל: מה נפשך אוכל ופטור [ממעשרות] - אף נפשו של פועל אוכל ופטור' - הא לוקח חייב [4]! מאי? לאו בשדה [5]?

אמר רב פפא: הכא - בתאנה העומדת בגינה ונופה נוטה לחצר עסקינן [6], ולמאן דאמר לבית [שהחיוב חל רק בכניסה לבית]- לבית [שנופה נוטה לתוך הבית].

אי הכי בעל הבית נמי [7] ניחייב?

בעל הבית עיניו בתאנתו [8], ולוקח עיניו במקחו [9] [עיין תוספות ד"ה בעל הבית עיניו בתאנתו ולוקח עיניו במקחו].

ולוקח מדאורייתא מי מחייב [10]? והתניא: מפני מה חרבו חנויות של בית הינו [11] שלש שנים קודם ירושלים? מפני שהעמידו דבריהם על דברי תורה [12], שהיו אומרין


עמוד ב

(דברים יד כב) עשר תעשר [את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה] (דברים יד כג) ואכלת [לפני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים] [13] - ולא מוכר;

'תבואת זרעךָ' - ולא לוקח;

אלא מדרבנן, וקרא [’כנפשך', שנדרש בברייתא לעיל: כנפש של בעל הבית כך נפשו של פועל: מה נפשך אוכל ופטור - אף נפשו של פועל אוכל ופטור] אסמכתא בעלמא.

אלא 'כנפשך' למאי אתא [14]? לכדתניא: 'כנפשך': מה נפשך, אם חסמת [15] פטור [16] - אף פועל אם חסמת פטור.

מתיב מר זוטרא: 'איזהו גורנן [17] למעשרות [18]? - בקישואים ובדלועים: משיפקסו [19]' ואמר רבי אסי: משינטל פיקס שלהן; מאי לאו משיפקסו אפילו בשדה? לא, משיפקסו בבית. אי הכי – 'משיפקסו'? 'עד שיפקסו' מיבעי ליה [20]!?

אי תנא 'עד שיפקסו' הוה אמינא: עד דגמר לפיקוסייהו, קא משמע לן 'משיפקסו': מכי אתחולי פיקוסייהו.

מתיב מר זוטרא בריה דרב נחמן: גורנו למעשר: לחייב [21] עליו משום טבל - משתגמר מלאכתן; ואיזהו גמר מלאכתן? - מלאכת הכנסתן; מאי? לאו הכנסתן אפילו בשדה [22]!?

לא, הכנסתן לבית זה הוא גמר מלאכתן [23].

ואיבעית אימא: כי קאמר רבי ינאי [24] - בזיתים וענבים [25], דלאו בני גורן נינהו [26]; אבל חטין ושעורין – 'גורן' בהדיא כתיב ביה! [27]

אשכחן אדם במחובר ושור בתלוש [28], אדם בתלוש מנלן?

קל וחומר משור: ומה שור שאינו אוכל במחובר [29] אוכל בתלוש - אדם שאוכל במחובר אינו דין שאוכל בתלוש!

מה לשור שכן אתה מצווה על חסימתו תאמר באדם שאי אתה מצווה על חסימתו!?

ויהא אדם מצווה על חסימתו מקל וחומר משור: ומה שור שאי אתה מצווה להחיותו אתה מצווה על חסימתו - אדם שאתה מצווה להחיותו [30] - אינו דין שאתה מצווה על חסימתו!

[לא נאמר כך, אלא:] אמר קרא 'כנפשך' (דברים כג כה: כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן) כנפשו של פועל: מה נפשו [של בעל השדה] אם חסמתו פטור - אף פועל אם חסמתו פטור.

ואלא אדם בתלוש מנלן?

אמר קרא (דברים כג כו) 'קמה' 'קמה' שתי פעמים [31]: אם אינו ענין לאדם במחובר - תנהו ענין לאדם בתלוש.

רבי אמי אמר: אדם בתלוש לא צריך קרא: כתיב (דברים כג כה) כי תבא בכרם רעך [ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] - מי לא עסקינן ששכרו לכתף [32], ואמר רחמנא ליכול!

שור במחובר מנא לן?

קל וחומר מאדם: ומה אדם שאינו אוכל בתלוש [33] אוכל במחובר - שור שאוכל בתלוש אינו דין שאוכל במחובר!

מה לאדם שכן אתה מצווה להחיותו תאמר בשור שאי אתה מצווה להחיותו!?

ויהא שור מצווה להחיותו מקל וחומר: ומה אדם שאי אתה מצווה על חסימתו אתה מצווה להחיותו - שור שאתה מצווה על חסימתו אינו דין שאתה מצווה להחיותו! אמר קרא (ויקרא כה לו) [אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך] וחי אחיך עמך: אחיך ולא שור;

ואלא שור במחובר מנלן?

אמר קרא 'רעך' 'רעך' שתי פעמים (דברים כג כו: כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך): אם אינו ענין לאדם במחובר [34] - תנהו ענין לשור במחובר.

רבינא אמר: לא אדם בתלוש ולא שור במחובר צריכי קראי, דכתיב: (דברים כה ד) לא תחסום שור בדישו;

הערות[עריכה]

  1. ^ שיכנס דרך הפתח שהוא פני הבית, ולא דרך גגות וקרפיפות
  2. ^ ונתת ללוי וגו' משעה שנכנס לשעריך
  3. ^ דאפילו הבית לא קבע ליה אלא כי מעייל ליה דרך שער ביאתו
  4. ^ דמקח מחשיב ליה כגמר מלאכה
  5. ^ ומקח לא עדיף מגמר מלאכה
  6. ^ דמכי תלשה - חזיא פני חצר
  7. ^ תלישה היא גמר מלאכתה, והרי רואה פני הבית
  8. ^ אין הנוף חשוב בעיניו; הלכך הכל הולך אחר העיקר, ועיקרה בחוץ; הלכך עד שיגמר כל לקיטתו ויכנס לבית לאו גמר מלאכה הוא
  9. ^ והן פירות התלושין, ומשנתלשו באו לבית
  10. ^ דאיצטריך ליה לקרא לאפוקי פועל מתורת לוקח
  11. ^ שם מקום
  12. ^ כלומר: מה שאסור מדברי חכמים מצאו לו היתר מן התורה
  13. ^ תרי קראי דסמיכי להדדי
  14. ^ הואיל וגבי לוקח נמי פטור פועל – למה לן קרא
  15. ^ קצצת דמים שלא לאכול, או בחזקה
  16. ^ מלאו דלא תחסום ולא תילף מינה לחיובא מקל וחומר, כדלקמן
  17. ^ של פירות
  18. ^ שיהא קרוי 'גורן' ו'גמר מלאכה' לאסור בהן אכילת עראי
  19. ^ (מפרש במסכת ביצה) משינטל פיקס שלהן, והוא פרח הגדל בראשו ודבוק בו ולאחר זמן הוא נופל בתלוש
  20. ^ הואיל ולאשמועינן אתא דאף בית אינו קובע עד שיפקסו - הכי איבעי ליה למיתני; והשתא דתניא 'משיפקסו' לאשמועינן אתא דמשיפקסו נתחייבו בכל מקום שהן
  21. ^ הכי גרסינן: להתחייב
  22. ^ ומאי 'הכנסתו'? - צבירתו ואסיפתו לכרי לשום כינוס
  23. ^ ולשון כניסה הוא
  24. ^ דבית קובע
  25. ^ העומדין לאכילה ואף הן בכלל תבואה ומעשר שלהן מן התורה
  26. ^ וכיון דלאו בני גורן נינהו - כניסתן לבית קובעתן, שאין להם קביעות אחר
  27. ^ והדאמר בעלמא (פסחים דף ט.) גבי חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות: מעיקרא אימור דלא טבול, כרבי אושעיא, דאמר 'אדם מערים על תבואתו וכו' - לית ליה האי תירוצא, אלא אפילו בחטין ושעורין נמי אמרה רבי ינאי.
  28. ^ לא תחסום שור בדישו
  29. ^ כלומר דלא אשכחן ליה בהדיא
  30. ^ וחי אחיך עמך
  31. ^ כי תבא בקמת רעך [וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף] על קמת רעך
  32. ^ לשאת הענבים וחביריו בוצרין דהוה מלאכתו בתלוש
  33. ^ כלומר דלא אשכחן קרא בהדיא
  34. ^ דמחד מינייהו נפקא