ביאור:בבלי בבא מציעא דף צ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

והדשות בתרומה ומעשר ^[1] - אינו עובר משום בל תחסום ^[2] [עיין תוספות ד"ה והדשות, שמשמע דוקא חולין, ואין דשים בבהמה תרומה ומעשר שני], אבל מפני מראית העין ^[3] מביא בול ^[4] מאותו המין ותולה לה בטרסקלין שבפיה ^[5].

רבי שמעון בן יוחאי אומר: מביא כרשינים ותולה לה, שהכרשינים יפות לה מן הכל.' ורמינהי: פרות המרכסות בתבואה אינו עובר משום בל תחסום, והדשות בתרומה ומעשר עובר משום בל תחסום ^[6]; ונכרי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום ^[7], וישראל הדש בפרתו של נכרי עובר משום בל תחסום. קשיא תרומה אתרומה, קשיא מעשר אמעשר!?

בשלמא תרומה אתרומה לא קשיא: כאן בתרומה, כאן בגידולי תרומה ^[8]; אלא מעשר אמעשר קשיא; וכי תימא מעשר אמעשר נמי לא קשיא: כאן במעשר כאן בגידולי מעשר: בשלמא גידולי תרומה – תרומה ^[9], אלא גידולי מעשר חולין נינהו, דתנן [תרומות פ"ט מ"ד]: גידולי טבל וגידולי מעשר שני – חולין ^[10]!?

אלא לא קשיא: הא במעשר ראשון [שהוא חולין ולכן אסור לחסום], הא במעשר שני [שהוא הקדש ולכן אין אסור לחסום – ואולי צריך לחסום, שלא להאכיל בהמות הקדש!];

ואיבעית אימא: הא והא במעשר שני, ולא קשיא: הא רבי מאיר הא רבי יהודה ^[11]: הא [הברייתא שאמרה שאינו עובר על לא תחסום] - רבי מאיר דאמר: מעשר - ממון גבוה הוא ^[12]; הא [הברייתא שאמרה שעובר על לא תחסום] - רבי יהודה דאמר: מעשר שני ממון הדיוט הוא.

היכי דמי ^[13]?

כגון שהקדימו ^[14] בשבלין;

ולרבי יהודה ^[15] - והא בעי חומה ^[16]?

כגון שדש לפנים מחומת בית פאגי ^[17].

איבעית אימא: לא קשיא: כאן במעשר ודאי כאן במעשר דמאי ^[18].

השתא דאתית להכי - תרומה אתרומה נמי לא קשיא: כאן בתרומת ודאי [מותר לחסום] כאן בתרומת דמאי [אסור לחסום]!

בשלמא מעשר דמאי – איכא; אלא תרומת דמאי - מי איכא? והתניא: 'אף הוא ^[19] ביטל את הוידוי ^[20], וגזר על הדמאי ^[21] לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה ^[22] שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד' [ואין 'תרומת דמאי', שהרי היו מפרישים תרומה]!?

אלא לא קשיא: כאן בתרומת מעשר ^[23] ודאי, כאן בתרומת מעשר דמאי.

בעו מיניה מרב ששת: היתה אוכלת ומתרזת ^[24] מהו? משום דמעלי לה הוא, והא לא מעלי לה? או דלמא דחזיא ומצטערא, והא חזיא ומצטערא?

אמר להו רב ששת: תניתוה: 'רבי שמעון בן יוחי אומר: מביא כרשינים ותולה לה, שהכרשינים יפות לה מן הכל' שמע מינה משום דמעלי לה הוא.

שמע מינה.

איבעיא להו: מהו שיאמר אדם לנכרי: "חסום פרתי ודוש בה ^[25] [עיין תוספות ד"ה חסום: פירוש: ודוש בתבואתי, דמרויח באמירה לנכרי, דבתבואת נרכי פשיטא דשרי ע"כ]": מי אמרינן: כי אמרינן אמירה לנכרי שבות ^[26] - הני מילי לענין שבת, דאיסור סקילה, אבל חסימה - דאיסור לאו – לא? או דלמא לא שנא?

תא שמע: 'נכרי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום'; מעבר הוא דלא עבר, הא איסורא איכא?!

בדין הוא דאיסורא נמי ליכא, ואיידי דתנא סיפא: דישראל הדש בפרתו של נכרי עובר - תנא רישא 'אינו עובר'.

תא שמע דשלחו ליה לאבוה דשמואל: הלין תורי

עמוד ב

דגנבין ארמאי ומגנחין יתהון ^[27] – מהו?

שלח להו: הערמה אתעביד בהו? - אערימו עלייהו ויזדבנון ^[28]!

אמר רב פפא: בני מערבא ^[29] סברי לה כרבי חידקא ^[30], דאמר: בני נח מצווין על הסירוס, וקא עברי ^[31] משום (ויקרא יט יד) [לא תקלל חרש] ולפני עור לא תתן מכשול [ויראת מאלקיך אני ה’] ^[32].

סבר רבא למימר: ימכרו לשחיטה ^[33].

אמר ליה אביי: דיין שקנסת עליהם מכירה ^[34].

פשיטא בנו גדול כי אחר דמי ^[35]; בנו קטן - מאי?

רב אחי אסר ורב אשי שרי.

מרימר ומר זוטרא - ואמרי לה הנהו תרי חסידי - מחלפי אהדדי ^[36].

בעי רמי בר חמא: הושיב לה קוץ בפיה ^[37] – מהו?

'הושיב לה' - חסימה מעלייתא היא.

אלא ישב לה קוץ בפיה – מהו ^[38]?

הרביץ לה ארי מבחוץ ^[39] - מהו?

'הרביץ לה' - חסימה מעלייתא היא;

אלא רבץ לה ארי מבחוץ – מהו [עיין תוספות ד"ה רבץ]? העמיד בנה מבחוץ מהו? היתה צמאה למים מהו? פרס לה קטבליא ^[40] על גבי דישה ^[41] – מהו ^[42]?

פשוט מהא ^[43] חדא ^[44], דתניא: 'רשאי בעל פרה ^[45] להרעיב פרתו כדי שתאכל מן הדישה הרבה, ורשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר ^[46] לפני הבהמה כדי שלא תאכל מן הדישה הרבה' ^[47]!

שאני התם דקא אכלה [את פקיע העמיר].

איבעית אימא [הכי קאמר]: רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר לפני בהמה מעיקרא [לפני תחילת הדישה] כדי שלא תאכל הרבה מן הדישה ^[48].

בעא מיניה רבי יונתן מרבי סימאי: חסמה מבחוץ ^[49] - מהו? 'שור בדישו' אמר רחמנא, והא - לאו 'בדישו' הוא? או דלמא 'לא תדוש בחסימה' אמר רחמנא?

אמר ליה: מבית אביך ^[50] אתה למד (ויקרא י ט) יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם [אל אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם] - בבואכם הוא דאסור, הא מישתא ומיעל שרי? - ^[51] (ויקרא י י) ולהבדיל בין הקדש ובין החול [ובין הטמא ובין הטהור] אמר רחמנא ^[52]; אלא מה התם בשעת ביאה לא תהא שכרות - הכא נמי: בשעת דישה לא תהא חסימה.

תנו רבנן: החוסם את הפרה ^[53] והמזווג בכלאים ^[54] – פטור ^[55]; ואינו לוקה אלא דש ומנהיג בלבד ^[56].

איתמר: חסמה בקול ^[57] והנהיגה בקול ^[58]: רבי יוחנן אמר חייב, ריש לקיש אמר פטור.

רבי יוחנן אמר חייב: עקימת פיו הויא מעשה ^[59];

ריש לקיש אמר פטור: קלא לא הוי מעשה.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש:

הערות

^ דישת שבלין בתרומה ובמעשר, כגון שהקדימו בשבלין
^ משום דגמר מלאכתן למעשר משעת דישה
^ שלא יאמרו עליו שהוא חוסם
^ מלא אגרוף
^ שק או טרסקל תולין בצוארה, והמאכל בתוכו, ואוכלת
^ דסתם דייש - לאו בתרומה ומעשר משתעי קרא, דאין תרומה ומעשר סתם אלא מן המירוח ואילך, כדכתיב (במדבר יח כז) 'כדגן מן הגורן'
^ אינן עוברים הבעלים שאמרו לו "חסום פרתי ודוש בה תבואה שלך" - אין עליהם עבירת לא תחסום
^ תרומה שזרעה וגידלה הגידולין – [דינה] תרומה מדרבנן, וזה אחד משמנה עשר דבר שרבו בית שמאי על בית הלל ב'יציאות שבת' (דף יז:); וכיון דלאו תרומה מדאורייתא היא - קרינא ביה דייש סתמא
^ מדרבנן ואיצטריך לאשמועינן דעובר
^ גידולי טבל: תבואה שנמרחה בכרי, וּזְרָעָהּ בטיבלהּ - הרי היא כשאר חולין, ואוכל הימנה עראי עד שימרח; דכיון דזַרעוֹ כָּלֶה - בטיל ליה איסוריה; ובתרומה הוא דגזור, כדמפרש התם: גזירה משום תרומה טהורה ביד ישראל: שמא יזרענה להפטר, שלא יתננה לכהן; אי נמי משום תרומה טמאה ביד כהן: דלמא משהי לה לזַרעָהּ, ואתי בה לידי תקלה
^ בקדושין (דף נב:)
^ ולא קרינא ביה 'בדישו'; וגבי תרומה מיתוקמא: שהיתה פרה של ישראל שאסור להאכילה תרומה, ואפילו אם דש בה כהן, דתניא: כהן ששכר פרה מישראל, אף על פי שמזונותיה עליו - לא יאכילנה כרשיני תרומה
^ דליהוי מעשר קודם דישה
^ וקרא שם עליו
^ כיון דשם מעשר עליו, לרבי יהודה נהי נמי דממון הדיוט הוא
^ שאסור לאכלו חוץ לחומת ירושלים, והיכי אתי לאו ד'לא תחסום' ודחי לאו ד'לא תוכל לאכול בשעריך'
^ היקף חיצון של ירושלים שהוסיפו עליו קרוי 'בית פאגי'. ונראה לי שהוא לשון כבישתה של עיר: שונגל"א בלע"ז, כדאמרינן פרק קמא (דף ט.): זה קנה חמור ובית פגיה
^ דליתיה אלא מדרבנן; הלוקח מעם הארץ שחייבו להפריש מעשר שני על הספק ולהעלותו לירושלים
^ יוחנן כהן גדול במסכת סוטה (דף מח.)
^ של מעשר, ואפילו של חברים, שאין לומר 'בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי' לפי שלא היו נותנים מעשר ראשון ללוי כהלכתו, דרחמנא אמר ללוים, וקנסינהו עזרא וצוה לתתו לכהנים [ולכן ביטל יוחנן כהן גדול את הודוי]
^ בלוקח מעם הארץ: שיפריש הכל מספק, מפני שהטבל עון מיתה, חוץ מן התרומה שלא גזר להפרישה; ולא גזר על הדמאי
^ שהיו עמי הארץ מזלזלין במעשרות:
^ שהלוי מפריש לכהן מעשר מן המעשר, והוא קרוי 'תרומה' ואסור כתרומה
^ חולי מעיים וקורין אותו ריול"ר: מוציאה רעי צלול כמים והחטין קשין לה
^ דישה שלך
^ מדרבנן
^ ומסרסין אותם ואחר כך מחזירין לבעלים; ומאהבת בעליו ישראל גונבו הנכרי, שהוא מכירו, ומסרסו כדי שיהא יפה לחרישה
^ ולא יהנה ישראל בעבירה: הוא עשה כדי שיהא יפה לחרוש, לפיכך יקנסוהו שלא יחרוש בו. אלמא באיסור דלאו - נמי אסורה אמירה לנכרי
^ דשלחו ליה לאבוה דשמואל הכי
^ בסנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' (דף נו:)
^ זה האומר לסרס
^ אבל בדבר שאין הנכרי מוזהר עליו - אימא לך שרי
^ שלא יועיל סירוסן להעלות בדמיהן; אבל לחרישה – לא, שדמיהן יקרין משום סירוסן
^ דלא טרח כולי האי אלא שיחרוש בו, והא לא תתקיים מחשבתו
^ ודיו אם מכרו לו
^ שוורים שלהן שגנבום נכרים מכיריהם וסרסום
^ ואינה יכולה לאכול מן הדישה
^ מצוה ליטלה או אין מצוה ליטלה
^ ולאימתו אינה אוכלת
^ עור שלוק
^ והבהמה מהלכת על גביו ואינה רואה את הדישה
^ מי קרינא ביה בדישו או לא
^ מתניתא
^ מהנך בעיי
^ שהשכיר פרתו לדוש בה
^ קשין של שבלין שנדושו, והוה כפורס קטבליא
^ ותיפשוט מינה דשרי
^ כדי שתמלא כריסה קשים קודם שתיכנס לדישה
^ קודם שתכנס לדוש
^ כהן היה
^ בתריה כתיב
^ משמע: כדי שידע להבחין בין עבודה קדושה למחוללת, ואי שתי ועייל - מכל מקום שיכור הוא, ולא ידע להבדיל
^ ולא העבירה על הדישה וחבירו דש בה
^ שור וחמור לקרון, ובא חבירו והנהיג
^ הראשון
^ ואינו חייב אלא הדש: דלא תדוש בחסימה קאמר רחמנא (דברים כה ד); וגבי כלאים נמי לא תחרוש כתיב (שם כב,י), ואינו לוקה אלא זה המנהיגו
^ כשהיתה שוחה לאכול היה גוער בה
^ בכלאים ואינו אוחז במרדע
^ והוה ליה לאו שיש בו מעשה ולוקין עליו

[1] דישת שבלין בתרומה ובמעשר, כגון שהקדימו בשבלין

[2] משום דגמר מלאכתן למעשר משעת דישה

[3] שלא יאמרו עליו שהוא חוסם

[4] מלא אגרוף

[5] שק או טרסקל תולין בצוארה, והמאכל בתוכו, ואוכלת

[6] דסתם דייש - לאו בתרומה ומעשר משתעי קרא, דאין תרומה ומעשר סתם אלא מן המירוח ואילך, כדכתיב (במדבר יח כז) 'כדגן מן הגורן'

[7] אינן עוברים הבעלים שאמרו לו "חסום פרתי ודוש בה תבואה שלך" - אין עליהם עבירת לא תחסום

[8] תרומה שזרעה וגידלה הגידולין – [דינה] תרומה מדרבנן, וזה אחד משמנה עשר דבר שרבו בית שמאי על בית הלל ב'יציאות שבת' (דף יז:); וכיון דלאו תרומה מדאורייתא היא - קרינא ביה דייש סתמא

[9] מדרבנן ואיצטריך לאשמועינן דעובר

[10] גידולי טבל: תבואה שנמרחה בכרי, וּזְרָעָהּ בטיבלהּ - הרי היא כשאר חולין, ואוכל הימנה עראי עד שימרח; דכיון דזַרעוֹ כָּלֶה - בטיל ליה איסוריה; ובתרומה הוא דגזור, כדמפרש התם: גזירה משום תרומה טהורה ביד ישראל: שמא יזרענה להפטר, שלא יתננה לכהן; אי נמי משום תרומה טמאה ביד כהן: דלמא משהי לה לזַרעָהּ, ואתי בה לידי תקלה

[11] בקדושין (דף נב:)

[12] ולא קרינא ביה 'בדישו'; וגבי תרומה מיתוקמא: שהיתה פרה של ישראל שאסור להאכילה תרומה, ואפילו אם דש בה כהן, דתניא: כהן ששכר פרה מישראל, אף על פי שמזונותיה עליו - לא יאכילנה כרשיני תרומה

[13] דליהוי מעשר קודם דישה

[14] וקרא שם עליו

[15] כיון דשם מעשר עליו, לרבי יהודה נהי נמי דממון הדיוט הוא

[16] שאסור לאכלו חוץ לחומת ירושלים, והיכי אתי לאו ד'לא תחסום' ודחי לאו ד'לא תוכל לאכול בשעריך'

[17] היקף חיצון של ירושלים שהוסיפו עליו קרוי 'בית פאגי'. ונראה לי שהוא לשון כבישתה של עיר: שונגל"א בלע"ז, כדאמרינן פרק קמא (דף ט.): זה קנה חמור ובית פגיה

[18] דליתיה אלא מדרבנן; הלוקח מעם הארץ שחייבו להפריש מעשר שני על הספק ולהעלותו לירושלים

[19] יוחנן כהן גדול במסכת סוטה (דף מח.)

[20] של מעשר, ואפילו של חברים, שאין לומר 'בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי' לפי שלא היו נותנים מעשר ראשון ללוי כהלכתו, דרחמנא אמר ללוים, וקנסינהו עזרא וצוה לתתו לכהנים [ולכן ביטל יוחנן כהן גדול את הודוי]

[21] בלוקח מעם הארץ: שיפריש הכל מספק, מפני שהטבל עון מיתה, חוץ מן התרומה שלא גזר להפרישה; ולא גזר על הדמאי

[22] שהיו עמי הארץ מזלזלין במעשרות:

[23] שהלוי מפריש לכהן מעשר מן המעשר, והוא קרוי 'תרומה' ואסור כתרומה

[24] חולי מעיים וקורין אותו ריול"ר: מוציאה רעי צלול כמים והחטין קשין לה

[25] דישה שלך

[26] מדרבנן

[27] ומסרסין אותם ואחר כך מחזירין לבעלים; ומאהבת בעליו ישראל גונבו הנכרי, שהוא מכירו, ומסרסו כדי שיהא יפה לחרישה

[28] ולא יהנה ישראל בעבירה: הוא עשה כדי שיהא יפה לחרוש, לפיכך יקנסוהו שלא יחרוש בו. אלמא באיסור דלאו - נמי אסורה אמירה לנכרי

[29] דשלחו ליה לאבוה דשמואל הכי

[30] בסנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' (דף נו:)

[31] זה האומר לסרס

[32] אבל בדבר שאין הנכרי מוזהר עליו - אימא לך שרי

[33] שלא יועיל סירוסן להעלות בדמיהן; אבל לחרישה – לא, שדמיהן יקרין משום סירוסן

[34] דלא טרח כולי האי אלא שיחרוש בו, והא לא תתקיים מחשבתו

[35] ודיו אם מכרו לו

[36] שוורים שלהן שגנבום נכרים מכיריהם וסרסום

[37] ואינה יכולה לאכול מן הדישה

[38] מצוה ליטלה או אין מצוה ליטלה

[39] ולאימתו אינה אוכלת

[40] עור שלוק

[41] והבהמה מהלכת על גביו ואינה רואה את הדישה

[42] מי קרינא ביה בדישו או לא

[43] מתניתא

[44] מהנך בעיי

[45] שהשכיר פרתו לדוש בה

[46] קשין של שבלין שנדושו, והוה כפורס קטבליא

[47] ותיפשוט מינה דשרי

[48] כדי שתמלא כריסה קשים קודם שתיכנס לדישה

[49] קודם שתכנס לדוש

[50] כהן היה

[51] בתריה כתיב

[52] משמע: כדי שידע להבחין בין עבודה קדושה למחוללת, ואי שתי ועייל - מכל מקום שיכור הוא, ולא ידע להבדיל

[53] ולא העבירה על הדישה וחבירו דש בה

[54] שור וחמור לקרון, ובא חבירו והנהיג

[55] הראשון

[56] ואינו חייב אלא הדש: דלא תדוש בחסימה קאמר רחמנא (דברים כה ד); וגבי כלאים נמי לא תחרוש כתיב (שם כב,י), ואינו לוקה אלא זה המנהיגו

[57] כשהיתה שוחה לאכול היה גוער בה

[58] בכלאים ואינו אוחז במרדע

[59] והוה ליה לאו שיש בו מעשה ולוקין עליו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]