ביאור:בבלי בבא מציעא דף קג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

'שכיר בזמנו [1] נשבע [2] ונוטל' [3]: שכיר - הוא דרמו רבנן שבועה עליה, משום דבעל הבית טרוד בפועליו, אבל הכא - שוכר מהימן בשבועה [4].

אמר רבא אמר רב נחמן: האי מאן דאוגר ליה ביתא לחבריה לעשר שנין, וכתב ליה [5] שטרא [6], ואמר ליה: "נקיטת [7] חמש שנין" [8] – מהימן [9].

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: אלא מעתה [היות והשיקול הוא בגלל חזקה [10], ולא בגלל בשטר]: אוזפיה מאה זוזי בשטרא [כאשר אין חזקה], ואמר ליה: "פרעתיך פלגא" - הכי נמי דמהימן!

אמר ליה: הכי? השתא: התם - שטר לגוביינא קאי: אם איתא דפרעיה - איבעי ליה למכתבא אגביה, אי נמי מיכתב עליה תברא [11], אבל הכא אמר ליה: "האי דכתיבי לך שטרא - כי היכי דלא תחזק עליה [12]".

אמר רב נחמן: שואל אדם בטובו לעולם [13] [תוספות ד"ה שואל אדם בטובו: בערוך בערך שואל מפרש: 'בטובו' = בטובה שמחזיק השואל להמשאיל יכול השואל להשתמש לעולם בכליו של משאיל; ואין נראה] [בנמוקי יוסף מובאת דעה שאולי בעל הבית אינו רשאי לקחתו להשתמש בן כלל!].

אמר רב מרי ברה דבת שמואל: והוא - דקני מיניה [14].

אמר רב מרי בריה דרב אשי: [15] ומהדר ליה קתיה [16].

[##והוא שנשחק=מתה מחמת מלאכה, אך אם נאנסה או פשע בה או נגנבה או אבדה – חייב, שהרי הוא שואל!? או כמו בפירוש הערוך, שהמשאיל מחזיק טובה לשואל ואין חיובי שומר?]

אמר רבא: האי מאן דאמר ליה לחבריה: "אושלן [17] מרא למירפק ביה האי פרדיסא" - רפיק ביה ההוא פרדיסא; "פרדיסא [18]" - רפיק ביה כל פרדיסא דבעי [19]; "פרדיסי" רפיק ואזיל כל פרדיסי דאית ליה [20], ומהדר ליה קתיה.

אמר רב פפא: האי מאן דאמר ליה לחבריה: "אושלן האי גרגותא" [21] ונפלה - לא בני לה [22];

"גרגותא" ונפלה - בני לה [23];

[24] "[25] בי גרגותא" - [26] כרי ואזיל כמה גרגותי בארעיה [27] עד דמתרמי ליה [28];

וצריך למיקני מיניה [29].

משנה:

המשכיר בית לחבירו ונפל - חייב להעמיד לו בית [30].

היה קטן - לא יעשנו גדול; גדול - לא יעשנו קטן [31]; אחד - לא יעשנו שנים; שנים - לא יעשנו אחד; לא יפחות מן החלונות ולא יוסיף עליהם אלא מדעת שניהם.

גמרא:

היכי דמי? אי דאמר ליה "בית זה [32]" נפל - אזל ליה [33]!? אי דאמר ליה "בית סתם" – 'אחד' אמאי 'לא יעשנו שנים', 'קטן' אמאי 'לא יעשנו גדול'?

אמר ריש לקיש: דאמר ליה "בית שאני משכיר לך - מדת ארכו כך וכך".

אי הכי מאי למימרא?

אלא כי אתא רבין אמר ריש לקיש: דאמר ליה "בית כזה אני משכיר לך".

ואכתי מאי למימרא?

לא, צריכא דקאי אגודא דנהרא: מהו דתימא מאי 'כזה' - דקאי אגודא דנהרא [34]? - קא משמע לן [35].

הדרן עלך השואל


מסכת בבא מציעא פרק תשיעי המקבל שדה

משנה:

המקבל שדה מחבירו [36]: מקום שנהגו לקצור – יקצור; לעקור – יעקור; לחרוש אחריו [37] – יחרוש; הכל כמנהג המדינה.

כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש; כשם שחולקין ביין כך חולקין


עמוד ב
[המשך המשנה]

בזמורות [38] ובקנים [39]; ושניהם מספקין את הקנים [40].

גמרא:

תנא: מקום שנהגו לקצור - אינו רשאי לעקור; לעקור - אינו רשאי לקצור; ושניהם מעכבין זה על זה [41].

'לקצור אינו רשאי לעקור' - האי [42] אמר: [43] בעינא דתתבן לי ארעאי [44]" [45] והאי אמר [46]: לא מצינא [47].

'לעקור - אינו רשאי לקצור': האי [48] אמר: בעינא דתינקר ארעאי [49], והאי אמר בעינא תיבנא [50]".

'ושניהם מעכבין זה על זה' - למה לי [51]?

'מה טעם' קאמר: מה טעם 'לקצור - אינו רשאי לעקור, לעקור -אינו רשאי לקצור'? משום דשניהם מעכבין זה על זה [52].

לחרוש אחריו - יחרוש:

פשיטא!?

לא, צריכא באתרא דלא מנכשי, ואזל איהו ונכיש [53]: מהו דתימא אמר ליה "האי דנכישנא - אדעתא דלא כריבנא לה [54]" - קא משמע לן דאיבעי ליה לפרושי ליה.

הכל כמנהג המדינה:

'הכל' לאתויי מאי?

לאתויי הא: דתנו רבנן: מקום שנהגו להשכיר אילנות על גבי קרקע [55] – משכירין [56]; מקום שאין נהגו להשכיר - אין משכירין.

'מקום שנהגו להשכיר משכירין' – פשיטא!?

לא, צריכא דכולי עלמא יהבי בתילתא [57] ואזל איהו ויהביה בריבעא [58]: מהו דתימא דאמר ליה "האי דבצרי לך [59] - אדעתא דלא יהיבנא לך באילנות" - קא משמע לן דאיבעי ליה לפרושי ליה.

מקום שנהגו שלא להשכיר אין משכירין:

פשיטא!?

לא, צריכא דכולי עלמא מקבלי בריבעא [60] ואזל איהו וקיבלה בתילתא; מהו דתימא אמר ליה: "האי דטפאי לך - אדעתא דיהבת לי באילנות"! - קא משמע לן דאיבעי ליה לפרושי ליה.

כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש:

אמר רב יוסף: בבבל נהיגו דלא יהיבי תיבנא לאריסא.

למאי נפקא מינה?

דאי איכא איניש דיהיב - עין יפה הוא, ולא גמרינן מיניה.

אמר רב יוסף: בוכרא וטפתא וארכבתא [61] וקני דחיזרא [62] דבעל הבית [63]; וחיזרא גופיה [64] – דאריסא; כללא דמילתא: כל עיקר בלמא [65] - דבעל הבית; נטירותא יתירתא דאריסא [66].

ואמר רב יוסף: מרא [67] וזבילא [68] ודוולא [69] וזרנוקא [70] - דבעל הבית; אריסא עביד בי יאורי [71].

כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים:

'קנים' - מאי עבידתייהו?

אמרי דבי רבי ינאי: קנים המוחלקין [72], שבהן מעמידין את הגפנים.

ושניהם מספקין את הקנים:

למה לי [73]?

'מה טעם' קאמר: מה טעם שניהם חולקין בקנים? משום דשניהם מספקין את הקנים.

משנה:

המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין [74] או בית האילן [75]: יבש המעין ונקצץ האילן - אינו מנכה לו מן חכורו [76].

אם אמר לו: "חכור לי שדה בית השלחין זו" [77] או "שדה בית האילן זה" - יבש המעין ונקצץ האילן - מנכה לו מן חכורו.

גמרא:

היכי דמי? אילימא דיבש נהרא רבה [78] - אמאי אינו מנכה לו מן חכורו? נימא ליה "מכת מדינה היא" [79]?

אמר רב פפא: דיבש נהרא זוטא [80], דאמר ליה:

הערות[עריכה]

  1. ^ אם ביום שיצא ממלאכתו תבעו [את בעל הבית לשלם לו שכרו]
  2. ^ שלא קיבל
  3. ^ שזה אחד מן הנשבעים ונוטלין האמורים במסכת שבועות (דף מד:) שתקנו לו חכמים, דשקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר, משום דבעל הבית טרוד בפועליו, וכסבור שנתן לזה כשנתן לחבירו
  4. ^ אבל בעלמא אפילו ביום זמנו - נאמן לומר "פרעתיך כבר", ובשבועת היסת שהטילו חכמים על מי שאינו מודה במקצת
  5. ^ משכיר לשוכר
  6. ^ שהשכירה לו לעשר שנים, ולא נכתב בשטר זמן, ולאחר זמן בא לפני בית דין
  7. ^ "כבר דרת בה
  8. ^ וזה אמר "לא דרתי אלא שלש"
  9. ^ בעל הבית; דקרקע בחזקת בעליה עומדת על כל דבר ספק הבא לפנינו
  10. ^ חזקת הקרקע
  11. ^ שובר
  12. ^ דלא תימא "לקוחה היא בידי", ולא שתוכל לתבוע עשר שנים לעולם
  13. ^ אם ראה אדם כלי לחבירו, ואמר "השאילני בטובו", ואמר ליה::"הן, שאול לו לעולם, כל זמן שהוא ראוי למלאכה" דהאי 'בטובו' משמע לן 'כל זמן שהוא טובו': אפילו מחזירו - חוזר ונוטלו כשיצטרך
  14. ^ דבעלים; אבל לא קני - מכי אהדריה כלתה קנייה דמשיכה ראשונה
  15. ^ וכשיפחות שלא יהא ראוי
  16. ^ יחזיר לו שבריו, דהא לאו במתנה יהביה, אלא שאלה הואי, ו'בטובו' הוא, והאי - לאו טוב הוא
  17. ^ השאילני
  18. ^ סתמא
  19. ^ חד פרדיסא, אפילו גדול כאנטוכיא
  20. ^ ולא אמרינן 'תרי פרדיסי' הוא דקאמר ליה; דאפילו טובא נמי משמע
  21. ^ באר מים חיים להשקות שדות
  22. ^ אם בא לבנותו ולומר "עוד שאול לי לעולם" - זה מעכב עליו ואומר "לא השאלתיך אלא אותו, ולא כשנעשה אחר"
  23. ^ והרי היא שאולה לו עד שישקה כל שדותיו
  24. ^ אמר לו בלשון הזה:
  25. ^ השאילני
  26. ^ "השאילני מקום לחפור בו באר" קאמר ליה:
  27. ^ אם לא ימצא כאן יחפור במקום אחר
  28. ^ מקום הראוי
  29. ^ מעיקרא; ואי לא קנה מיניה - דיבורא בעלמא אמר ליה, ומצי למהדר ביה
  30. ^ בימי שכירותו
  31. ^ השוכר מעכב עליו: "אי אפשי בבית גדול", ו"אי אפשי בבית קטן"
  32. ^ אני משכיר לך
  33. ^ 'הלך לו': מזלו גרם, ואמאי חייב להעמיד לו בית
  34. ^ שהוא חשוב; [והוה אמינא] ואגודא דנהרא הוא דמתני בהדיה, שדרך בני אדם מקפידין בכך; אבל ארכו ורחבו לא אתני בהדיה
  35. ^ דאכולה מילתא אתני
  36. ^ או באריסות למחצה ולשליש ולרביע או בחכירות בכך וכך כורים לשנה
  37. ^ אחר הקצירה או העקירה: כדי להפוך שרשים של עשבים רעים שבו, וימותו ולא יחזרו ויצמחו לכשתזרע
  38. ^ הקצוצין מן הגפנים
  39. ^ מפרש בגמרא: קנים המעמידים את הגפנים שקורין פושי"ל
  40. ^ החדשים בכל שנה, שאין על האריס אלא לעבוד ולשמור, אבל שאר דברים על שניהן וסיפא דמתניתין ליתא אלא בקבלנות דאי בחכרנות לא שייכא חלוקה
  41. ^ לשנות מן המנהג
  42. ^ בעל הקרקע
  43. ^ "אי אפשי שתעקור:
  44. ^ שישארו בה מן הקשין ויהא לה לזבל לזריעתה לשנה הבאה
  45. ^ אם בעל הבית אמר 'עקור'
  46. ^ ומצי האי למימר ליה
  47. ^ מיטרח שהקצירה נוחה מן העקירה
  48. ^ בעל הקרקע
  49. ^ שתהא נקיה, שאינה צריכה לזבל
  50. ^ אני צריך תבן לבהמותי ואי אפשי שתשאר בקרקע
  51. ^ כיון דתנן בתרוייהו 'אינו רשאי' - מכלל דזימנין דניחא ליה למר בהכי ולמר בהכי וזימנין איפכא
  52. ^ כלומר מפני ששניהן יש להם טענה(Note:האם לפי רש"י אין יכול כל אחד לעכב סתם, ללא טענה? או שצריך טענה, וללא טענה מוצדקת אינו יכול לעכב?) לכאן ולכאן
  53. ^ בעוד שהתבואה מחוברת, ותלש ממנה עשבים רעים, אלא שלאחר מכאן חזרו וגדלו בהן קצת מהן
  54. ^ שלא אחרוש עוד אחריה: שהניכוש במקום חרישה שלאחר הקצירה היא למנוע עשבים הרעים
  55. ^ עם שדה לבן, שיטול האריס חלקו בפירות האילן אף על פי שאינו טורח בהן, שאינן צריכין לעבודה
  56. ^ כלומר מסתמא הן מושכרין
  57. ^ נותנין קרקעות לאריסין על מנת שיטלו הן חלק שלישי ואריס שני חלקים
  58. ^ יטול הוא אלא רביע, והאריס שלשה חלקים
  59. ^ שאני נוטל פחות משאר בעלי בתים
  60. ^ על מנת ליתן לבעל הקרקע רביע בתבואה
  61. ^ סביבות השדה עושין חריץ, ונותנין העפר על המיצר להגביה סביבותיו, ולאחר זמן, כשנידש, חוזר הוא ומוסיף עליו עפר שנית, וכן שלישית; ראשון קרי 'בוכרא' והשני 'טפתא'ף לשון ריבוי: דמטפי לה; והשלישי קרי 'ארכבתא'
  62. ^ קנים שנועצים בארץ לארוג בו קוצים או נסרים סביבות השדה
  63. ^ עליו יציאה זאת לעשות
  64. ^ הקוצים שאורגין בו סביב בקנים
  65. ^ עיקר שמירה שאי אפשר בלא היא
  66. ^ עליו להוציא, שאינו עושה אלא להקל מעליו, שלא יצטרך לטרוח כלל בשמירתה
  67. ^ פושיי"ר בלע"ז
  68. ^ פאל"א
  69. ^ דלי להשקות שדה
  70. ^ נוד למלאות במקום שנוהגין לדלות בנודות
  71. ^ עליו לעשות חריצין משפת הנהר עד סוף השדה, חריצין הרבה, שכשדולין המים מהנהר - שופכין בחריצין, והחריצין מוליכין עד סוף השדה, והיא שותה מאיליה
  72. ^ שניטלה קליפתן מחשוף הלבן שעליהן
  73. ^ פשיטא: כיון דתנא דלשניהן הן, וחולקין בהן - ממילא שמעינן דשניהן מספקין את החדשים, דאי לא יהיב מעיקרא - אמאי פליג בישנים
  74. ^ קרקע יבישה, דלא דייה במי הגשמים, וממעיין שבה משקה אותה
  75. ^ ובשביל האילן ההוא חביבה על האריס: שנוטל חלק בפירות בלא טורח
  76. ^ אם קיבלה ממנו בחכירות בכך וכך כורין לשנה; דמעיקרא לא גלי דעתיה דמשום מעיין או אילן טפי לה בחכירותה
  77. ^ גלי דעתיה דבשביל שהוא בית השלחין טפי לה וחכרה ממנו
  78. ^ שהכל משקין ממנו
  79. ^ ותנן לקמן בפירקין (דף קה:) 'המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או שנשדפה, אם מכת מדינה היא - מנכה מן החכירות'
  80. ^ אמת המים שהמשיכו מן הנהר הגדול אצל הבקעה להשקות ממנה