ביאור:בבלי בבא מציעא דף סב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

(ויקרא כה לו) [אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך] וחֶי אחיך עמך; אהדר ליה כי היכי דניחי [1].

ורבי יוחנן - האי 'וחי אחיך עמך' מאי עביד ליה?

מבעי ליה לכדתניא: שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם – מתים [2], ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב [3]: דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו; עד שבא רבי עקיבא ולימד 'וחי אחיך עמך': חייך קודמים לחיי חבירך.

מיתיבי: 'הניח להם אביהם מעות של רבית: אף על פי שיודעים שהן של רבית - אינן חייבין להחזירן' [4] הא אביהן חייב להחזיר!

בדין הוא דאבוהון נמי לא מיחייב להחזיר [5], ואיידי דקא בעי למתני סיפא 'הניח להן אביהם פרה וטלית וכל דבר המסוים [6] - חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם' - תני נמי רישא בדידהו.

והני [יורשי דבר המסויים] - מפני כבוד אביהם מי מיחייבי? קרי כאן (שמות כב כז) [אלהים לא תקלל] ונשיא בעמך לא תאר - בעושה מעשה עמך!?

כדאמר רבי פנחס [7] משמיה דרבא: בשעשה תשובה; הכא נמי בשעשה תשובה.

אי עשה תשובה - מאי בעי גביה?

שלא הספיק להחזיר עד שמת.

מיתיבי: 'הגזלנין ומלוי רבית, אף על פי שגבו – מחזירין'

גזלנין - מאי 'אף על פי שגבו' איכא? אי גזול גזול אי לא גזול 'גזלנין' קרית להו [8]?

אלא אימא 'גזלנין - מאי ניהו? מלוי רבית; אף על פי שגבו – מחזירין' [מכל מקום קשיא לרבי יוחנן].

תנאי היא [עיין תוספות], דתניא: 'רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב פוטרין את המלוה ואת הערב [9] מפני שיש בהן קום עשה [10].' מאי 'קום עשה'? לאו משום דאמרינן להו 'קומו אהדורו [11]', מכלל דתנא קמא סבר לאו בני אהדורי נינהו [12]?

לא [13]! מאי 'קום עשה' - לקרוע שטרא [עיין תוספות] [14].

[15] מאי קסבר? אי קסבר 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי [16]' - והא עבדו איסורייהו [17]! ואי לאו כגבוי דמי - הא לא עבוד ולא כלום [18]?

לעולם קסבר 'שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי', והא קא משמע לן: דשומא [שימת רבית [19]: הההסכם לשלם רבית, ואפילו טרם גבית הרבית] מילתא היא [20].

הכי נמי מסתברא, דתנן: 'ואלו עוברים בלא תעשה: המלוה. והלוה, הערב, והעדים' [21] בשלמא כולהו עבוד מעשה [22]; אלא עדים מאי עבוד? אלא לאו [23] שמע מינה דשומא מילתא היא?

- שמע מינה.

אמר רב ספרא: כל שאילו בדיניהם [24] מוציאים מלוה למלוה [25] - בדינינו מחזירין [26] ממלוה ללוה [27]; כל שאילו בדיניהם אין מוציאין מלוה למלוה [28] - בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה.

אמר ליה אביי לרב יוסף: וכללא הוא? והרי סאה בסאה, דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה, ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה [29]?

אמר ליה: אינהו [30] - [31] בתורת פקדון אתא לידיה [32].

אמר ליה רבינא לרב אשי: והרי משכנתא בלא נכייתא [33] דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה [34],


עמוד ב

ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה [35]?

אמר ליה: אינהו - [36] בתורת זביני אתא לידייהו [37].

אלא 'כל שאילו בדיניהן' דקאמר רב ספרא - מאי אתא לאשמועינן [38]?

הכי אתא לאשמועינן: 'כל שאילו בדיניהן מוציאין מלוה למלוה - בדינינו מחזירין ממלוה ללוה' ומאי ניהו? - ברבית קצוצה, וכדרבי אלעזר; 'כל שאילו בדיניהם אין מוציאין - בדינינו אין מחזירין' - רבית מוקדמת רבית מאוחרת [39].

כיצד? - לקח הימנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער וכו' [עמדו חטין בשלשים דינרין, אמר לו "תן לי חטיי שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין"; אמר לו "הרי חטיך עשויות עלי בשלשים, והרי לך אצלי בהן יין", ויין אין לו - אסור]:

וכי אין לו יין מאי הוי [40]? והתניא: 'אין פוסקין על הפירות [41] עד שיצא השער [42]; יצא השער – פוסקין: אף על פי שאין לזה [43] - יש לזה [44].'!

אמר רבה: מתניתין - בבא לחוב בדמיהן עסקינן [45], וכדתניא [46]: 'הרי שהיה נושה בחבירו מנה, והלך ועמד על גורנו ואומר "תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים"; אמר לו "חטים יש לי שאני נותן לך, צא ועשה עלי כשער של עכשיו ואני אעלה לך [47] כל שנים עשר חדש [48]" – אסור, דלאו כ'איסָרוֹ הבא לידו' דמי [49].

אמר ליה אביי: אי דלא כ'איסָרוֹ הבא לידו' - מאי איריא 'אין לו'? אפילו יש לו נמי [50]!?

אלא אמר אביי: מתניתין - כדתני רב ספרא [51]: ב'רבית דבי רבי חייא', דתני רב ספרא ב'רבית דבי רבי חייא': 'יש דברים שהם מותרין, ואסורין מפני הערמת רבית; כיצד? אמר לו "הלויני מנה [= עשרים וחמשה סלעים]" אמר ליה: "מנה - אין לי, חטין במנה יש לי, שאני נותן לך [52]"; נתן לו חטין במנה, וחזר ולקחן הימנו בעשרים וארבע סלע [53] – מותר [מן התורה] [54], ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית.' הכא [במשנתנו] נמי, כגון דאמר "הלויני שלשים דינרים" אמר ליה "שלשים דינרים אין לי, חטין בשלשים דינרים יש לי, שאני נותן לך!", נתן לו חטין בשלשים דינרים, וחזר ולקחם הימנו בדינר זהב [= עשרים וחמשה דינרי כסף] [55]: אי אית ליה חמרא ללוה [56] דיהיב ליה בשלשים דינר - פירא הוא דקא שקיל מיניה, ולית לן בה [57], ואי לא - כיון דלית ליה חמרא - ודאי משקל זוזי מיניה, מחזי כרבית.

אמר ליה רבא: אי הכי '"תן לי חיטי"'? "דמי חיטי" מבעי ליה?!

תני "דמי חיטי".

'"שאני מוכרן"'? – "שמכרתים לך" מבעיא ליה!?

תני "שמכרתים לך".

'"הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרין"'? מעיקרא נמי הכי אוקמינהו עילויה!?

הכי קאמר ליה: "בדמי חטיך שעשית עלי בשלשים דינר - הרי לך אצלי בהן יין", ויין אין לו;

והא "בדינר זהב הכור, וכן השער" קתני [58]!

אלא אמר רבא: כי שכיבנא [59] - רבי אושעיא נפק לוותי [60],

הערות[עריכה]

  1. ^ רישיה דקרא ברבית קאי: אל תקח מאתו וגו'
  2. ^ בצמא, שאין מספיק לשניהם
  3. ^ וימצא מים
  4. ^ אינהו הוא דאין חייבין להחזיר, כדתרצה רבה ב'הגוזל בתרא' (בבא קמא דף קיב.) 'וחי אחיך עמך': לדידיה הוא דאזהריה רחמנא 'אהדר ליה דניחי בהדך', דסיפיה דקרא - ארישיה קאי: אל תקח, ואם לקחת – החזר; אבל לבריה לא אזהר
  5. ^ כרבי יוחנן: דהאי ו'חי אחיך' – לכדרבי עקיבא
  6. ^ שניכר שהוא גזל ואביהם נזכר בה לקלון
  7. ^ בסוף 'חומר בקודש' (חגיגה דף כו.)
  8. ^ בתמיה
  9. ^ מן לא תעשה ומלקות
  10. ^ והוה ליה לאו הניתק לעשה
  11. ^ מה שגביתם; וזהו 'נתקו לעשה', כדאמרינן: אל תקח, ואם לקחת – החזר: וחי אחיך
  12. ^ 'וחי אחיך' לכדרבי עקיבא
  13. ^ לעולם אימא לך: אם גבה - דברי הכל אינו מתוקן בחזרה מן המלקות, דאין כאן 'ניתק לעשה'
  14. ^ והאי דתני 'פטורין בשלא גבו' דהתם - לא הואי אלא שומא בעלמא: ששמו עליו נשך על ידי תנאי, ואתו רבי נחמיה ורבי אלעזר למימר ד'לא תשימון עליו נשך' דקאמר רחמנא - לאו אשומא גרידתא קפיד, אלא אשומא הבא לידי גיבוי, וכל כמה שלא גבו - איכא 'קום עשה' לקרועי שטרא
  15. ^ והשתא קפריך ואזיל לפרושי שינויא:
  16. ^ שהרי שיעבד לו קרקעותיו על הקרן ועל הרבית
  17. ^ וקריעתו הויא השבתו, ואם גבו נמי הוו מיחייבי ליה לאהדורי
  18. ^ ומאן פליג עלייהו
  19. ^ מלשון: לא תשימון עליו נשך - שמות כד,כב
  20. ^ ואשומא גרידתא מחייב ליה תנא קמא
  21. ^ ואי אמרת לא מחייבי עד דגבו
  22. ^ בגבייתו מלוה גובה מן הערב, והערב מן הלוה, הלוה נתן ביד המלוה ועבר ב'לא תשיך' (דברים כג)
  23. ^ משום שומא; הלכך מלוה וערב נמי מתחילתן חייבין משום שומא
  24. ^ של אומות שלא נאסר להם רבית
  25. ^ אם אין לו משכון על ידי תנאי שביניהם, כגון רבית קצוצה
  26. ^ אם גבה
  27. ^ כרבי אלעזר; ולקמיה פריך ליה מאבק רבית דבדיניהם מוציאין ובדינינו אין מחזירין
  28. ^ מפרש לקמן
  29. ^ את העודף: ביוקר שהוקירו החטים בשעת תשלומין, דהא אבק רבית הוא
  30. ^ כי מגבו סאה בסאה מן הלוה למלוה
  31. ^ לאו בתורת רבית קא מגבו ליה אלא
  32. ^ בתורת פקדון הוא בעיניהם, דהא סאה מסר לו בידו; וכי אמר רב ספרא למילתיה - הכי אמרה: כל שבדיניהם מוציאין בתורת רבית - בדינינו מחזירין
  33. ^ מלוה מעות על הכרם, ואוכל את הפירות, ואינו פוסק לנכות לו מן החוב כלום בשביל אכילתו, ואוכל בתורת רבית
  34. ^ אם אכל הלוה הפירות משמשכנה
  35. ^ דאבק רבית הוא, כיון דזימנין שאין עושים פירות: שהכרמים לוקין - אין זו רבית קצוצה
  36. ^ סברי
  37. ^ אתו הנך פירות לידיה דלוקח; דכל זמן שלא פרע לו מעותיו - הכרם מכור לו עד זמן שפסקו ביניהם שיכול לפדותה. והוא הדין דמצי לאתוביה נמי מאבק רבית: ד'המרבה בפירות' דמתניתין; אלא הא שינויא נמי אית ליה לשנויי 'בתורת זביני אתו לידיה'
  38. ^ הי נינהו דבדיניהם אין מוציאין והוא רבית, ובדינינו אין מחזירין
  39. ^ בשילהי מתניתין (דף עה:) קתני לה; והא בתורת רבית יהיב ליה; ובדיניהם - אם לא נתן - אין מוציאין, שהרי לא פסק עמו
  40. ^ אחר שיצא השער ליין, והוא חייב לו החטין או המעות - הרי הוא כפוסק עמו עכשיו על היין
  41. ^ ליתן לו מעות בכור חטין, ולומר לו "תנהו לי לסוף זמן גדול"; ואפילו יש שנותנין אותו עכשיו בכך בתחילת הקציר - אין זה שער
  42. ^ עד שיצא שער מפורסם וקבוע בשוקי העיר בכך
  43. ^ המוכר
  44. ^ לאיש אחר, ויכול לקנותו עכשיו בדמים שקיבל
  45. ^ שלא נתן לו זה המוכר ללוקח דמי החטין שחייב לו שיחזור ויקבלם הימנו בשביל היין, אלא בא לעשות עליו דמי החטין חוב, ולפסוק על החוב – יין; וכך אמר לו "אני מקבל עלי חיטך בשלשים דינר, כמו שאתה יכול למוכרן, והרי לך אצלי בהן יין כשער של עכשיו": דאי הוה ליה יין - הוה קנוי לו מעכשיו, ואי אייקר - ברשותיה אייקר; אבל אין לו והוא לא קיבל עכשיו מעות שנוכל לומר 'יכול הוא לקנותו בדמים שקיבל' - נמצא שאינם אצלו אלא בהלואה בעלמא
  46. ^ שיש הפרש בין נותן מעות לבא עליו בחובו
  47. ^ החטים
  48. ^ אף אם יתעלו דמיהן - אקבל עלי העילוי, ואתנם לך בדמים הללו
  49. ^ שאין זה דומה לנותן איסר בשעה שפוסק, דאיכא למימר 'יקנה לו עכשיו בשוק במעות שקיבל'
  50. ^ דהאי תנא – ב'עומד על גורנו' קאמר: דיש לו חטין, ואפילו הכי אסר
  51. ^ ולא בפוסק עמו בתחילה על החטין
  52. ^ כשער של עכשיו
  53. ^ דאוזיל גביה סלע: שהמנה = כ"ה סלעים, והוא היה דחוק למעות ולא יכול להמתין ליום השוק
  54. ^ שהרי לא העלה לו דמי החטים יותר מדמיהן בשכר המתנת המעות, והאי - הוא דאוזיל גביה
  55. ^ מתניתין כי קאמר 'לקח הימנו חטים' - במלוה קאי, וכשבא לתובעו אמר לו "תן לי מעותי שאני לוקח בהן היין" אמר לו "הרי מעותיך עשויות עלי בדמי שלשים דינרין יין" ויין אין לו
  56. ^ זוזי יהיב ליה מעיקרא
  57. ^ ולא דמי לרבית; אבל משקל מיניה זוזי – אסור, דדינר זהב יהיב ליה וקא שקיל מיניה תלתין
  58. ^ ואם כדבריך - כשלקחן בדינר זהב היה השער שלשים, והאי דאוזיל גביה, דאי השער בדינר זהב וזה העלם עליו שלשים דינר - מעיקרא אוקמינהו ברבית בשביל המתנתו
  59. ^ כשאמות
  60. ^ רבי אושעיא יצא לקראתי