ביאור:בבלי בבא מציעא דף מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ויש לו [1] עליו אונאה [2].'; - קנה אף על גב דלא משך, דכיון דלא קפיד – קנה, דכי חליפין דמי [3], ויש לו עליו אונאה, ד"מכור לי באלו" קאמר ליה [4].

רב אבא אמר רב הונא: "מכור לי באלו" - קנה ואין לו עליו אונאה.

פשיטא [5]: דמים [6] ואין מקפיד עליהן [7] הא קאמרינן דקני [8], דכחליפין דמו; חליפין ומקפיד עליהן [9] – מאי [10]?

אמר רב אדא בר אהבה: תא שמע: 'הרי שהיה תופש פרתו ועומד ובא חבירו ואמר לו "פרתך למה [11]"? "לחמור אני צריך". "יש לי חמור שאני נותן לך, פרתך בכמה"? "בכך וכך, חמורך בכמה"? "בכך וכך". משך בעל החמור את הפרה, ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור - לא קנה בעל החמור את הפרה.' שמע מינה חליפין ומקפיד עליהן - לא קנה.

אמר רבא: אטו חליפין [12] - בשופטני עסקינן, דלא קפדי [13]? אלא כל חליפין - מיקפד קפדי, וקנה; והכא במאי עסקינן? דאמר ליה: "חמור - בפרה וטלה", ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה, דלא הוה ליה משיכה מעליא.

אמר מר [רבה בשם רב הונא]: '"מכור לי באלו" – קנה, ויש לו עליו אונאה'; לימא סבר רב הונא מטבע נעשה חליפין [14]?

לא, רב הונא סבר לה כרבי יוחנן [15], דאמר 'דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה'; מלתא דשכיחא גזרו בה רבנן ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.

אמר ליה מר הונא בריה דרב נחמן לרב אשי: אתון - הכי מתניתו לה [16], אנן - הכי מתנינן לה [17]: וכן אמר רב הונא 'אין מטבע נעשה חליפין'.

במה קונין [18]? רב אמר: בכליו של קונה, דניחא ליה לקונה דלהוי מַקְנֶה קונה, כי היכי דלגמר ולקני ליה; ולוי אמר: בכליו של מַקְנֶה, כדבעינן למימר לקמן. אמר ליה רב הונא מדסקרתא לרבא: וללוי דאמר 'בכליו של מקנה' - הא קא קני ארעא אגב גלימא [19]! אם כן הוו ליה 'נכסים שיש להן אחריות ונקנין עם נכסים שאין להן אחריות' [20], ואנן איפכא תנן 'נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות' [21]!?

אמר ליה: אי הוה לוי - הכא הוה מפיק לאפך פולסי דנורא [22]! מי סברת גלימא מקנה ליה [23]? בההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ואקני ליה [24].

כתנאי: (רות ד ז) וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו [וזאת התעודה בישראל]; 'גאולה' זו מכירה, וכן הוא אומר 'לא יגאל' [כגון ויקרא כז,כ: ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד] [25];

'תמורה' זו חליפין וכן הוא אומר (ויקרא כז י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו [טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש] [26];

'לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו' - מי נתן למי? בועז נתן לגואל; רבי יהודה אומר: גואל נתן לבועז.

תנא: קונין בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה.

אמר רב נחמן: לא שנו [27] אלא בכלי, אבל בפירי [28] – לא [29].

רב ששת אמר: אפילו בפירות.

מאי טעמא דרב נחמן?

אמר קרא: 'נעלו'; נעל – אִין, מידי אחרינא לא.

מאי טעמיה דרב ששת?

אמר קרא: לקיים כל דבר [30].

לרב נחמן נמי - הכתיב 'לקיים כל דבר'?

ההוא - לקיים כל דבר [31] דנקנין במנעל.

ורב ששת נמי - הכתיב 'נעלו'?

אמר לך רב ששת: מה נעלו דבר המסויים [32] אף כל דבר המסויים, לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז, דלא.

אמר רב ששת בריה דרב אידי: כמאן כתבינן האידנא 'במנא דכשר למקניא ביה'?

'במנא' לאפוקי מדרב ששת, דאמר: קונין בפירות;

'דכשר' לאפוקי מדשמואל, דאמר: קונין


עמוד ב

במרוקא [33];

'למקניא' [34] לאפוקי מדלוי דאמר: בכליו של מקנה - קא משמע לן 'למקניא' - ולא לקנויי.

'ביה [35]' רב פפא אמר: למעוטי מטבע;

ורב זביד ואיתימא רב אשי אמר: למעוטי איסורי הנאה.

איכא דאמרי: 'ביה [36]' אמר רב פפא: למעוטי מטבע, דכשר.

אמר רב זביד ואיתימא רב אשי: למעוטי איסורי הנאה, אבל מוריקא לא אצטריך [37].

אסימון קונה את המטבע וכו' [והמטבע אינו קונה את אסימון]:

מאי אסימון?

אמר רב: מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ [38].

מיתיבי: 'אין מחללין מעשר שני על אסימון, ולא על מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ' מכלל דאסימון לאו מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ! וכי תימא פרושי קמפרש - והא לא תנא הכי: 'מחללין מעשר שני על אסימון - דברי רבי דוסא, וחכמים אומרים: אין מחללין; ושוין שאין מחללין על מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ'!

אלא אמר רבי יוחנן: מאי אסימון? – פולסא [39].

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: רבי דוסא ורבי ישמעאל אמרו דבר אחד [40].

רבי דוסא - הא דאמרן.

רבי ישמעאל מאי היא?

דתניא: (דברים יד כה) [ונתתה בכסף] וצרת הכסף בידך [והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו] - לרבות כל דבר הנצרר ביד - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: לרבות כל דבר שיש עליו צורה.

כיצד? - משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו וכו' [נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות - יכול לחזור בו, אבל אמרו 'מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו'. רבי שמעון אומר: כל שהכסף בידו - ידו על העליונה]:

אמר רבי יוחנן: דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו 'משיכה קונה' - גזירה שמא יאמר לו "נשרפו חטיך בעלייה".

סוף סוף מאן דשדא דליקה בעי שלומי?

אלא גזירה שמא תפול דליקה באונס: אי מוקמת להו ברשותיה - מסר נפשיה, טרח ומציל, ואי לא - לא מסר נפשיה טרח ומציל.

ריש לקיש אמר: משיכה מפורשת מן התורה.

מאי טעמא דריש לקיש?

אמר קרא (ויקרא כה יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך [אל תונו איש את אחיו] - דבר הנקנה מיד ליד.

ורבי יוחנן אמר: 'מיד' - למעוטי קרקע: דלית בה אונאה [41].

וריש לקיש?

אם כן לכתוב קרא 'וכי תמכרו ממכר מיד עמיתך אל תונו'; 'או קנה' למה לי [42]? שמע מינה למשיכה [43].

ורבי יוחנן – 'או קנה' מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדתניא: 'וכי תמכרו ממכר אל תונו': אין לי אלא שנתאנה לוקח, נתאנה מוכר מנין? תלמוד לומר 'או קנה ... אל תונו'.

וריש לקיש תרתי גמר מיניה [44].

תנן: רבי שמעון אומר: כל שהכסף בידו - ידו על העליונה [45]; מוכר הוא דמצי הדר ביה, לוקח לא מצי הדר ביה. אי אמרת בשלמא [46] 'מעות קונות'[47] [48], משום הכי מוכר מצי הדר ביה לוקח לא מצי הדר ביה [49], אלא אי אמרת [50] 'מעות אינן קונות' - לוקח נמי ליהדר ביה [51]!?

אמר לך ריש לקיש: אליבא דרבי שמעון לא קאמינא [52], כי קאמינא אליבא דרבנן [53].

בשלמא לריש לקיש [54] - היינו דאיכא בין רבי שמעון לרבנן [55], אלא לרבי יוחנן [56] - מאי איכא בין רבי שמעון לרבנן [57]?

איכא בינייהו דרב חסדא, דאמר רב חסדא: 'כדרך שתקנו משיכה במוכרין [58] - כך תקנו משיכה בלקוחות [59]'; [60] - רבי שמעון לית ליה דרב חסדא, רבנן אית להו דרב חסדא.

תנן 'אבל אמרו מי שפרע מדור המבול הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו'; אי אמרת בשלמא 'מעות קונות' - משום הכי קאי ב'אבל', אלא אי אמרת 'מעות אינן קונות' - אמאי קאי ב'אבל'?

משום דברים.

ובדברים מי קאי ב'אבל'? והתניא:

הערות[עריכה]

  1. ^ לחבירו
  2. ^ אם אין במעות כדי דמי החפץ שפחתו שתות
  3. ^ ולקמיה פריך והא אין מטבע נעשה חליפין
  4. ^ לשון ממכר ולא לשון חליפין
  5. ^ לן
  6. ^ נתן לו מעות או חפץ בשביל חפץ אחר בתורת דמים
  7. ^ ולא הקפיד עליהן לראות אם ישנן כדי שויין
  8. ^ בלא משיכה
  9. ^ נתן לו חפץ בחפץ בתורת חליפין לקנות כדין קנין שקונין בסודר וזה מקפיד לראות שיהא הסודר שוה כל כך
  10. ^ מי קנו תרוייהו במשיכה דחד מינייהו? או דלמא: הואיל והקפיד עליהם - הרי הן כדמים, והוי להו מעות, ואין קונות עד שימשוך גם השני
  11. ^ הבאת בשוק
  12. ^ דקרא
  13. ^ לדעת שיהו שוות קצת דמים שייטב בעיניו לתת לו את שלו כנגדו, ואפילו הכי קאמר קרא דקנה
  14. ^ דהא יהב טעמא למלתיה: 'משום דכחליפין דמו'
  15. ^ כלומר: אין מטבע נעשה חליפין והני - לאו חליפין נינהו, אלא דמים, דהא "מכור לי" קאמר, ודמים כי האי גוונא - קנו בלא משיכה כחליפין דקנין סודר, משום דזביני דלא שכיח נינהו
  16. ^ לדרב הונא, דמספקא לכו אי סבר ליה מטבע נעשה חליפין ואם לאו, ודחיתו דחוי בעלמא!
  17. ^ בהדיא מתנינן רב הונא בהדי הנך רבנן ד(לעיל דף מו.) וכן אמר רב הונא כו' ולא מספקא לן הכא מידי, דודאי טעמיה משום דסבירא ליה כרבי יוחנן הוא
  18. ^ קנין חליפין, דכתיב בקרא 'שלף איש נעלו': מי שלף ונתן
  19. ^ הנותן קרקע לחבירו בקנין סודר והמקבל מתנה - מושך הסודר מיד הנותן, ונקנה לו הקרקע עם הסודר במשיכת הסודר שנקנה במשיכה
  20. ^ אם כן הוו להו קרקעות נקנין עם מטלטלין, במשיכה, בדבר שהוא קנין למטלטלין ואינו קנין לקרקע
  21. ^ בדבר שהוא קנין לקרקע ואינו קנין למטלטלין, כדקתני: בכסף ובשטר ובחזקה
  22. ^ ניצוצות של אור; אשטנצל"ש, שהן עגולות כפולסא, דאמרינן לקמן: אסימון – פולסא; ולשון שמתא קאמר ליה שחשדתו בזו
  23. ^ מי סברת דאמר ליה 'אגב' שעל ידי משיכת הכלי שנקנה לו במשיכה יקנה לו הקרקע עם הכלי? אין אלו אלא כחליפין: כאילו זה מוסר לו חפץ אחר תחת קרקע
  24. ^ ומהו 'מסירתו'? הנאת קבלתו ממנו מתנת הכלי שחשבו לקבל ממנו מתנה - נוח לו כאילו נותן לו זה הקונה מתנה רבה, וגמר נותן ומקנה לו הקרקע
  25. ^ שמכר לו מכירה גמורה בדמים, ולא קיבל מעות, ובאין לקיים דברי מכירתן על ידי קנין
  26. ^ שמחליף כלי זה בחפץ שכנגדו
  27. ^ דקונין קנין
  28. ^ כל דבר שאינו כלי
  29. ^ ואפילו שוה הרבה
  30. ^ לקיים בכל דבר
  31. ^ גאולה ותמורה
  32. ^ שלם
  33. ^ כלי העשוי מגללי בקר
  34. ^ משמע לקנות בו - ולא משמע להקנות בו; אלמא כליו של קונה קאמר
  35. ^ משמע מיעוט בו ולא בדבר אחר
  36. ^ משמע מיעוט בו ולא בדבר אחר
  37. ^ למימר דלא קני
  38. ^ הבלן מקבל סימנין מיד הנמנין לרחוץ בבית המרחץ לדעת כמה הם, ולפיהם יחם המים ויכין אלונטיאות; ונותנין לו מעות פחותות ורעות בסימן
  39. ^ מחוסר צורה וקורין לו פלדו"ן
  40. ^ מדאוקי לרבי ישמעאל דפליג על 'כל דבר שאין עליה צורה' להתיר חילול עליו, דאמר כרבי דוסא - אשמועינן רבי יוחנן דאסימון דרבי דוסא - דבר שאין עליו צורה הוא
  41. ^ למעוטי קרקע מאונאה דאישתעי ביה קרא אתי: דכיון דאינה נקחת מיד ליד - אין בו אונאה
  42. ^ מאי 'או קנה'
  43. ^ להכי כתביה: למסמך קנין ל'מיד', לומר שאין נקנה עד שיצא מיד זה ליד זה
  44. ^ אונאת מוכר מ'או קנה [מיד]... אל תונו'; ומשיכה מדסמך 'מיד' ללשון קנין ולא סמכיה לממכר
  45. ^ פליג אדרבנן דאמרי 'נתן לו מעות - יכול לחזור בו זה וזה', ופליג רבי שמעון ואמר: לא יחזור אלא מוכר
  46. ^ דבר תורה
  47. ^ Note: עיין תוספות ד"ה אי אמרת בשלמא מעות קונות
  48. ^ ומשיכה - תקנתא דרבנן היא
  49. ^ אתא רבי שמעון למימר: דיינו אם אמרינן חזרה במוכר, דמכי מוקמת להו ברשותיה לחזור בו - אם הוקרו מסר נפשיה לאצולינהו, מימר אמר "עדיין שכרי תלוי בהם, שאם יתייקרו - אחזור בי"; ולוקח לא מצי הדר ביה, דמעות קונות
  50. ^ מן התורה
  51. ^ לוקח נמי יחזור
  52. ^ דרבי שמעון סבירא ליה משיכה תקנתא דרבנן היא
  53. ^ דאמרי: לוקח נמי חוזר, משום דמעות אינן קונות כלל
  54. ^ דאמר: לרבנן - משיכה דאורייתא היא
  55. ^ כלומר: בהא פליגי, והאי טעם יהבו למלתייהו: דרבנן סברי משיכה דאורייתא, והלכך לא שנא מוכר ולא שנא לוקח מצי הדרי; ורבי שמעון סבר: משיכה - תקנתא דרבנן היא, משום דנטרח בהו, הלכך למוכר - הוא דעבוד רבנן תקנתא דליהדר, ולא לוקח
  56. ^ דאמר לרבנן נמי משיכה תקנתא דרבנן היא
  57. ^ כלומר במאי קמיפלגי, ומה טעם נותנים לדבריהם
  58. ^ לחזור בו המוכר כל זמן שלא משך הלוקח
  59. ^ לחזור בו בשביל אותה תקנה עצמה ד'נשרפו חטיך', דכל שכן כי מוקמת לחזרה נמי ברשות לוקח מסר נפשיה המוכר וטרח ומציל: שאם יראה הלוקח דליקה באה, יאמר "חוזרני בי"
  60. ^ ו(לקמן דף מט:) אמרה רב חסדא גבי ההוא דיהב זוזי אחמרא, שמע דבעו למינסביה דבי פרזוק רופילא והדר ביה.