ביאור:בבלי בבא מציעא דף לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

...המשך סוגיית קניין עתידי[עריכה]

...מי יימר דמגנבא[1]?
ואם תמצי לומר דמגנבא - מי יימר דמשתכח גנב?
ואי משתכח גנב - מי יימר דמשלם? דלמא מודי ומפטר!?

[## שאלת רמי בר חמא: האם גם אם עשו קנין?
האם היא רק לפי שיטת ריש לקיש, שמדאורייתא מעות אינן קונות, וצריך משיכה?
או גם לפי רבי יוחנן, שמדאורייתא מעות קונות?:
אם צריך משיכה – ודאי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בקנין רגיל,
שהרי אינו יכול למשוך!]

אמר רבא:
נעשה כאומר לו [2] "לכשתִגָנֵב ותרצה ותשלמני - הרי פרתי קנויה לך מעכשיו כלומר, הוא כבר מקנה לו פרה נוספת עכשיו, אלא שהקניין הוא על תנאי: בתנאי שכל הדברים האלו יקרו, דבר התקף מבחינה חוקי התלמוד. ור' ברש"י (בהערות) את ההגיון שמאחורי הסכמה בלתי כתובה זו." [3].
מתקיף לה רבי זירא:
אי הכי אם כך - שמדובר בקניין מראש, רק עם תנאי בצידו[4] -
אפילו גיזותיה וולדותיה נמי[5]?!
אלמה תניא והרי ישנה ברייתא, כפי הנראה באותו עניין של משנתנו, שאם המלווה שילם במקום להישבע מקבל את הכפל, אבל 'חוץ מגיזותיה וולדותיה כלומר אינו מקבל בחזרה את הצמר שהגנב מחזיר, או את הוולדות שנולדו לה בינתיים אצל הגנב ושהוא מחזיר'?
אלא אמר רבי זירא:
נעשה כאומר לו 'חוץ מגיזותיה וולדותיה' אכן הקניין הוא מראש עם תנאי כנאמר לעיל, אלא שאין קניין כזה על הגז והוולדות.
ומאי פסקא במה שונים הגז והוולדות, מהקנס של הגנב [6]?
סתמא דמלתא: שבחא דאתא מעלמא - עביד איניש דמקני,
שבחא דמגופה - לא עביד איניש דמקני.


איכא דאמרי:
אמר רבא:
נעשה כאומר לו [7] "לכשתגנב ותרצה ותשלמני [8] - סמוך לגניבתה קנויה לך [9]".


מאי בינייהו?
איכא בינייהו: קושיא דרבי זירא[10].
אי נמי: דקיימא באגם[11].

סוגיא: רק הבטיח לשלם[עריכה]

שילם ולא רצה לישבע [וכו': שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא,
נמצא הגנב - משלם תשלומי כפל,
טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה;
למי משלם? למי שהפקדון אצלו
]:

אמר רבי חייא בר אבא:
אמר רבי יוחנן:
לא 'שילם' - שילם ממש,
אלא כיון שאמר "הריני משלם" - אף על פי שלא שילם.


הוכחה ממשנתנו[עריכה]

תנן: 'שילם ולא רצה לישבע':
'שילם' – אֵין 'הן' כלומר: כן, לא שילם – לא!
אימא סיפא: 'נשבע ולא רצה לשלם':
טעמא דלא רצה! הא רצה - אף על פי שלא שילם!


אלא: מהא ליכא למשמע מינה.

ברייתא המוכיחה שאכן מספיק להבטיח[עריכה]

תניא כותיה דרבי יוחנן:
השוכר פרה מחבירו ונגנבה,
ואמר הלה "הריני משלם ואיני נשבע"
ואחר כך נמצא הגנב - משלם תשלומי כפל לשוכר[12].

הרחבות לגבי המבטיח לשלם: שומרים מסוגים שונים ודיון לגבי שואל[עריכה]

אמר רב פפא:
שומר חנם ,כיון שאמר "פשעתי" - מקנה ליה כפילא [13]:
דאי בעי פטר נפשיה בגניבה;
שומר שכר - כיון שאמר "נגנבה" - מקנה ליה כפילא:
דאי בעי - פטר נפשיה ב"שבורה ומתה";
שואל שאומר "הריני משלם" - לא מקני ליה כפילא:
במאי הוה ליה למפטר נפשיה? ב'מתה מחמת מלאכה'? 'מתה מחמת מלאכה' לא שכיח!


איכא דאמרי:
אמר רב פפא:
...שואל נמי: כיון שאמר "הריני משלם" - מקני ליה כפילא,
דאי בעי פטר נפשיה ב"מתה מחמת מלאכה".

[14]

אמר ליה רב זביד:
הכי אמר אביי: שואל - עד שישלם!
מאי טעמא? הואיל וכל הנאה שלו [15] -
בדיבורא[16] לא מקני [17] ליה [לשואל] כפילא[18].

דיון הכרעה לגבי שואל שרק הבטיח וטרם שילם[עריכה]

תניא כוותיה דרב זביד:
השואל פרה מחבירו ונגנבה,
וקידם השואל ושילם, ואחר כך נמצא הגנב -
משלם תשלומי כפל לשואל.
ללישנא קמא דרב פפא - ודאי לא הויא תיובתא [19],
ללישנא בתרא - לימא תיהוי תיובתיה[20]?

[תוספות ד"ה ללישנא קמא, הופך את הגירסא ואת הסברא – על פי הר"ח.]

אמר לך רב פפא:
מי אלימא ממתניתין, דקתני 'שילם', ואוקימנא ב'אמר' -
הכא נמי ב'אמר'!
מי דמי? התם לא קתני 'קידם' הכא קתני 'קידם'?!
מאי 'קידם' - קידם ואמר.


הא מדקתני [21] גבי שוכר 'ואמר' [22], וגבי שואל 'קידם' [23] -
שמע מינה דוקא כלומר שילם ממש, ולא רק הבטיח ואמר קתני?!
מידי גבי הדדי תניא?


שיילינהו [24] לתנאי דבי רבי חייא ודבי רבי אושעיא[25],
ואמרי: גבי הדדי תניין!

סוגיא: מקרים שונים של הבטחה או תשלום[עריכה]

פשיטא: אמר "איני משלם" וחזר ואמר "הריני משלם" -
הא קאמר "הריני משלם"!
אלא: אמר "הריני משלם"
עמוד ב
...וחזר ואמר "איני משלם" - מאי?
מי אמרינן - מהדר קא הדר ביה?
או דלמא - במלתיה קאי, ודחויי הוא דקא מדחי ליה?
אמר "הריני משלם" ומת [26],
ואמרו בניו "אין אנו משלמין" - מאי?
מי אמרינן מהדר קא הדרי בהו? או דלמא במלתא דאבוהון קיימי, ודחויי הוא דקא מדחו ליה?
שלמו בנים [27] – מאי?
מצי אמר להו "כי אקנאי כפילא – לאבוכון, דעבד לי נייח נפשאי [28], לדידכו - לא"?
או דלמא לא שנא?
שילם לבנים [29] - מאי?
מצו אמרי ליה "כי אקני לך אבונא כפילא - דעבדת ליה נייח נפשיה, אבל אנן - לדידן לא"?
או דלמא לא שנא?
שלמו בנים לבנים[30] - מאי?
שילם מחצה [31] – מאי [32]?

[33]

שאל שתי פרות [34] ושילם אחת מהן – מאי [35]?
שאל מן השותפין ושילם לאחד מהן [36] – מאי [37]?
שותפין ששאלו ושילם אחד מהן [38] – מאי [39]?
שאל מן האשה [40] [41] ושילם [42] לבעלה – מאי [43]?
אשה ששאלה [44] [45] ושילם בעלה – מאי?


תיקו.

סוגיא: שבועה שאינה ברשותו[עריכה]

רב הונא: מאבד הפקדון חייב בשבועה למרות שבחר לשלם[עריכה]

אמר רב הונא: [46]
משביעין אותו את ה'חבר' המלווה, שממנו נגנב הפיקדון שבועה שאינה ברשותו.
מאי טעמא? חיישינן שמא עיניו נתן בה.

ברייתא: שבועה - בויכוח על ערך המשכון[עריכה]

מיתיבי:
מלווה טוען: משכון לא כיסה הלוואה. לווה טוען: משכון כיסה את ההלוואה[עריכה]
המלוה את חבירו על המשכון, ואבד המשכון,
ואמר לו "סלע - הלויתיך עליו אותו הסלע שהלוויתי לך, תמורת משכון, שקל [47] היה שוה הפקדון, כלומר: המשכון לא היה שווה את ההלוואה, ואתה עדיין חייב לי חלק ממנה",
והלה אומר "לא! כי אלא שֶרַק סלע - הלויתני עליו אותה הלוואה של סלע תמורת המשכון, סלע היה שוה המשכון, ולכן אני לא חייב לך דבר"
פטור משבועה [48];
מלווה: משכון לא כיסה הלוואה. לווה: כמעט כיסה[עריכה]
"סלע הלויתיך עליו, שקל היה שוה ולמרות שאיבדתי לך את המשכון, אתה חייב לי עדיין חצי מההלוואה",
והלה אומר "לא! כי אלא סלע - הלויתני עליו אותו הסלע שהלווית לי, שלשה דינרים {{{2}}} היה שוה אמנם אני חייב לך, אבל רק רבע מהסכום: דינר אחד, כי מארבעת הדינרים שהייתי חייב איבדת משכון ששווה שלושה דינרים."
חייב להישבע[49].
לווה: משכון יותר משווי ההלוואה[עריכה]
"סלע הלויתני עליו, שנים היה שוה שני סלעים, ולא רק שאינני חייב לך את ההלוואה, אלא אתה חייב לי את תוספת ערך המשכון שאיבדת" [50],
והלה אומר "לא! כי אלא שֶרַק סלע הלויתיך עליו, סלע היה שוה המשכון - בדיוק בסכום ההלוואה, ושנינו לא חייבים דבר זה לזה."
פטור משבועה[51].
לווה: משכון יותר משווי הלוואה, מלווה: אכן, מעט יותר משווי ההלוואה[עריכה]
"סלע הלויתני עליו, שנים היה שוה שני סלעים, וכמו קודם, לא רק שאינני חייב להשיב את ההלוואה, אלא אתה חייב לי את תוספת ערך המשכון שאיבדת",
והלה אומר "לא! כי אלא סלע הלויתיך עליו חמשה דינרים היה שוה אמנם אתה צודק שהמשכון היה שווה יותר מההלוואה, ואכן אני חייב לך, אבל לא כל כך הרבה כמו שאתה טוען"
חייב להישבע.
סיכום: המלווה (מאבד הפיקדון) הוא זה שנשבע[עריכה]
מי נשבע? מי שהפקדון אצלו כלומר המלווה שאיבד את הפיקדון -
שמא ישבע זה הלווה המפקיד: שערך הפיקדון היה כפי שהוא טוען...,
ויוציא הלה המלווה, שעד כה טען שהפיקדון נגנב, לפתע יוציא... את הפקדון ומשום כך לא משביעים את הלווה, אלא את המלווה, בכל המקרים שברייתא זו פוסקת חייב בשבועה.[52].' [53] -

הוכחה מהברייתא לגבי שבועת "שאינה ברשותי"[עריכה]

אהייא [54]?
אילימא אסיפא [55] -
ותיפוק ליה דשבועה גבי מלוה היא, דהא קא מודי מקצת הטענה[56]?


אלא אמר שמואל: ארישא.
מאי 'ארישא' [57]?
אסיפא דרישא [58]:
'"סלע הלויתיך עליו, שקל היה שוה",
והלה אומר "לא כי אלא סלע הלויתני עליו שלשה דינרין היה שוה" – חייב':
דשבועה - גבי לוה הוא,
ואמור רבנן לשתבע מלוה [59] - שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון, [60].


ואם...

הערות[עריכה]

  1. ^ שעתיד להיגנב, דליקני ליה כפל בשעת מסירה? דעל כרחך משעת מסירה בעי לאקנויה, שמשכה ממנו על מנת כן
  2. ^ בשעה שמסרה לו
  3. ^ דקים להו לרבנן דניחא להו לבעלים שיהא בטוח בקרן על מנת שיהא ספק כפל העתיד לבא של שומר; והרי היא כמסרה לו על מנת כן: שאם תיגנב וישלם לו קרן - שתהא פרה קנויה לו משעה שמסרה; נמצא למפרע: כשגנב הגנב - של שומר היתה, דפרה כבר היא בעולם
  4. ^ דנמצא שהיתה שלו משעה ראשונה
  5. ^ יזכה אף בגיזות וולדות שהיו לה משבאה לביתו: דכיון דנגנב ורצה ושילם - נמצאת שלו למפרע
  6. ^ פסקת הדבר בכל אדם שדעתו להקנות כפל אם יבא לכך, ואין דעתו להקנות הולדות
  7. ^ בשעה שמסרה לו
  8. ^ אם תשלם לי הקרן
  9. ^ שעה אחת לפני גניבתה תהא הפרה קנויה לך, והיא כבר היתה בעולם
  10. ^ ללישנא בתרא ליכא לאקשויי 'גיזות וולדות', דהא סמוך לגניבתה הוא דאקנייה
  11. ^ כשגנבהּ גנב: ללישנא בתרא לא קני כפילא, דהא סמוך לגניבתה לא היתה בחצירו שתהא חצירו קונה לו, ומשיכה ההוא שעתה - לא הואי, ובמאי נקני? ואם תאמר: תקני לו משיכה ראשונה: שמשכה לו על מנת לקנותה שעה הסמוכה לגניבתה - הא אמרינן בכתובות [ב'האשה שנפלו לה נכסים' (דף פב.)] 'האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תיקני לך אלא לאחר שלשים - לא קנה'
  12. ^ אף על פי שהשוכר חייב בגניבה ואבידה, מכל מקום אם רוצה לשקר ולישבע שנאנסה - היה נפטר בשבועה; הלכך כי אמר "נגנבה", וחייב עצמו בקרן - נקנה לו הכפל
  13. ^ נקנה לו הכפל
  14. ^ כל חיובי ופטורי דארבעה שומרין ילפינן מקראי לקמן בפרק 'השואל' (דף צד:): שומר חנם ישבע על הכל אם לא פשע, והשואל משלם את הכל, נושא שכר והשוכר פטורין מן האונסין וחייבין בגניבה ואבידה, שואל פטור ב'מתה מחמת מלאכה הראויה לה', דאמר ליה "להכי אושלת לי ולא לאוקמה בכילתא".
  15. ^ שהיה עושה בה מלאכתו בלא שום שכר
  16. ^ ד"הריני משלם"
  17. ^ הבעלים
  18. ^ שאין זו שום טובה: מוטל היה עליו להניח דעתו, שהשאילה לו חנם
  19. ^ דנימא: כיון דטעמא דרב פפא משום דלא הוה למפטר נפשיה, דהא מתה מחמת מלאכה לא שכיחא - אפילו קדם ושילם - נמי אית ליה לרב פפא דלא קני ליה כפילא. ותיקשי ליה: הא - ודאי ליכא לאותובי, דמצי אמר לך [רב פפא] אנא - אף על פי שאמר 'הריני משלם' אמרי, ולא אמרי 'אף על פי ששילם'
  20. ^ מי נימא דשילם דוקא קאמר תנא דברייתא
  21. ^ תנא דברייתא
  22. ^ כדאמרינן לעיל תניא כוותיה דרבי יוחנן
  23. ^ בהך דתניא כוותיה דרב זביד
  24. ^ בני הישיבה
  25. ^ שהיו שונין תוספתא דרבי חייא ותוספתא דרבי אושעיא, שהם עיקר, כדאמרינן בעלמא (חולין דף קמא.) 'כל מתניתא דלא מיתניא בי רבי אושעיא ורבי חייא לא תותבוה בי מדרשא'
  26. ^ לא הספיק לשלם עד שמת
  27. ^ והאב לא הספיק לומר "הריני משלם" עד שמת
  28. ^ פעמים רבות עשה לי קורת רוח
  29. ^ מתו הבעלים ונגנבה ואמר השומר לבנים "הריני משלם" או שילם
  30. ^ דליכא שום צד נייחא נפשא באלו שהם קיימים, שלא הם ולא אביהם עשו קורת רוח לאלו, ולא אביהם של אלו קיבל קורת רוח מבני השומר, או דלמא כיון ששניהם הראשונים הוה להו נייחא נפשא בהדדי - קנו כפילא אף בנים מן הבנים
  31. ^ מתחילתו אמר "הריני משלם מחצה ולא יותר"
  32. ^ מהו לקנות חצי הכפל
  33. ^ אם תימצי לומר "לא קני מחצה" -
  34. ^ ונגנבו, ואמר "הריני משלם אחת" ולא אמר "מתה מחמת מלאכה"
  35. ^ מהו לקנות כפל שלה? מי אמרינן: כיון דפרה שלימה שילם – קנה! או דלמא כיון דתרוייהו - חד פקדון הוו, ואינו משלם את שתיהם - לא אקני ליה כפילא, שהרי הוא נפסד על ידו
  36. ^ חלקו: חצי דמיה שעליו
  37. ^ מהו לקנות חלקו המגיעו? מי אמרינן: כל הקרן שלו שילם? או דלמא בעינן עד שישלם כל הפרה
  38. ^ חצי דמיו שעליו
  39. ^ מהו שיקנה חצי הכפל? מי אמרינן: הרי שילם כל המוטל עליו
  40. ^ פרה של נכסי מלוג: שהקרן שלה והפירות לבעל
  41. ^ [אבל בתוספות ד"ה 'שאל מן האשה' פירשו: שאל מן האשה כשהיתה פנויה, ונישאת]
  42. ^ הפרה
  43. ^ מהו לקנות הכפל? מי אמרינן: כיון דקרן לאו דבעל הוא - לאו תשלומין מעליא נינהו, ולא קני כפילא? או דלמא כיון דאפוטרופוס הוא על הנכסים, ואוכל הפירות - בעלים הוי עלייהו, ותשלומין הן
  44. ^ לצורך קרקע מלוג שלה
  45. ^ [ובתוספות שם – אשה פנויה שאח"כ נישאת]
  46. ^ אמתניתין קאי: אף על פי שהוא משלם, כדקתני: 'שילם ולא רצה לישבע'
  47. ^ חצי סלע
  48. ^ הלוה מן השבועה: שאין כאן הודאה במקצת
  49. ^ לישבע שכך היה שוה, ומשלם לו דינר שהודה לו
  50. ^ והלוה תובע את המלוה את יתר דמיו; וקא סבר האי תנא: 'המלוה על המשכון - שומר שכר הוא'
  51. ^ מן השבועה: שאין כאן הודאה שחייב לו כלום
  52. ^ ויפסלנו [את הנשבע לעדות ולשבועה]
  53. ^ [רבנו חננאל: 'ונמצאת שבועת הלוה לבטלה' כלומר: נגרם בזיון שבועה ובזיון בית דין]
  54. ^ קאי 'מי נשבע' דקתני בה
  55. ^ אחיוב דסיפא
  56. ^ ולמה ליה למתלי טעמא ב'שמא יוציא הפקדון ויפסלנו לעדות ולשבועה'
  57. ^ הא רישא – 'פטור' קתני
  58. ^ אחיוב דקתני ברישא קאי
  59. ^ שלא היתה שוה אלא שקל, ויטול שקל; דכיון דאיכא שבועה על הלוה מן התורה - אי אתה יכול לפוטרו בולא כלום
  60. ^ ומשום תיקון עולם: שלא יפסל ישראל - שקלוה לשבועה מיניה ושדיוה אמלוה