ביאור:בבלי בבא מציעא דף יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

חצר איתרבאי משום יד ולא גרעה משליחות ^[1], ^[2] גבי גט דחוב הוא לה ^[3] - אין חבין לאדם אלא בפניו ^[4] גבי מתנה, דזכות הוא לו - זכין לאדם שלא בפניו ^[5].

גופא: ראה אותן רצין אחר המציאה וכו' אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: והוא שרץ אחריהן ומגיען.

בעי רבי ירמיה: במתנה היאך?

קבלה מיניה רבי אבא בר כהנא: אף על פי שרץ אחריהן ואין מגיען.

בעי רבא: זרק ארנקי ^[6] בפתח זה ויצא בפתח אחר – מהו? אויר שאין סופו לנוח ^[7]: כמונח דמי ^[8] או לא ^[9]?

אמר ליה רב פפא לרבא, ואמרי לה רב אדא בר מתנה לרבא, ואמרי לה רבינא לרבא: לאו היינו מתניתין?: 'ראה אותן רצין אחר המציאה' ואמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: והוא שרץ אחריהן ומגיען, ובעי רבי ירמיה במתנה היאך וקבלה מיניה רבי אבא בר כהנא במתנה אף על פי שרץ אחריהן ואין מגיען ^[10]'?

אמר ליה: מתגלגל קאמרת? - שאני מתגלגל, דכמונח דמי!

משנה:

מציאת בנו ובתו הקטנים ^[11], מציאת עבדו ושפחתו הכנענים ^[12], מציאת אשתו ^[13] - הרי אלו שלו;

מציאת בנו ובתו הגדולים, מציאת עבדו ושפחתו העברים ^[14], מציאת אשתו שגירשה, אף על פי שלא נתן כתובה - הרי אלו שלהן.

גמרא:

אמר שמואל: מפני מה אמרו 'מציאת קטן לאביו' ^[15]? שבשעה שמוצאה - מריצה אצל אביו ^[16] ואינו מאחר בידו.

למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכייה לנפשיה דאורייתא? והתניא 'השוכר את הפועל - ילקט בנו אחריו ^[17]; ^[18] למחצה לשליש ולרביע ^[19] - לא ילקט בנו אחריו ^[20]; רבי יוסי אומר: בין כך ובין כך - ילקט בנו ואשתו אחריו ^[21].' ואמר שמואל: 'הלכה כרבי יוסי'; אי אמרת בשלמא קטן אית ליה זכייה לנפשיה [דאורייתא – הב"ח], כי קא מלקט - לנפשיה קא מלקט, ואבוה מיניה קא זכי; אלא אי אמרת קטן לית ליה זכייה לנפשיה, כי קא מלקט - לאביו קא מלקט? אבוה עשיר הוא, אמאי 'אשתו ובנו מלקט אחריו'?

שמואל - טעמא דתנא דידן קאמר [עיין תוספות ד"ה שמואל] ^[22], וליה לא סבירא ליה ^[23].

וסבר רבי יוסי קטן אית ליה זכייה מדאורייתא? והתנן [גיטין פ"ה מ"ח נט,ב]: 'מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום; רבי יוסי אומר: גזל גמור!' ואמר רב חסדא: גזל גמור מדבריהן ^[24], נפקא מינה: להוציאה בדיינין' ^[25]?

אלא אמר אביי: עשאוה כמי שהלכו בה נמושות, דעניים גופייהו מסחי דעתייהו, סברי 'בריה דהיאך מלקטי ליה' ^[26].

אמר ליה רב אדא בר מתנה לאביי: וכי מותר לאדם להרביץ ארי בתוך שדהו כדי שיראו עניים ויברחו?

אלא אמר רבא:

עמוד ב

עשו שאינו זוכה כזוכה ^[27]; מאי טעמא? עניים גופייהו ניחא להו ^[28], כי היכי דכי אגרו לדידהו נלקוט בנייהו בתרייהו;

ופליגא ^[29] דרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן [עיין תוספות]: לא 'גדול' = גדול ממש, ולא 'קטן' = קטן ממש, אלא גדול וסמוך על שלחן אביו - זהו 'קטן'; קטן ואינו סמוך על שלחן אביו - זהו 'גדול' ^[30] [ומשנתנו כולה מתקנן חכמים].

מציאת עבדו ושפחתו העברים - הרי הוא של עצמן:

אמאי לא יהא אלא פועל ^[31], ותניא: מציאת פועל לעצמו;במה דברים אמורים? - בזמן שאמר לו "נכש עמי היום", "עדור עמי היום"; אבל אמר לו "עשה עמי מלאכה היום" - מציאתו לבעל הבית ^[32]!

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הכא - בעבד נוקב מרגליות עסקינן, שאין רבו רוצה לשנותו למלאכה אחרת ^[33].

רבא אמר: במגביה מציאה עם מלאכתו עסקינן ^[34].

רב פפא אמר: ^[35] כגון ששכרו ללקט מציאות ^[36]; והיכי דמי ^[37]? - דאקפי אגמא בכוורי ^[38].

[מציאת עבדו ושפחתו הכנענים - הרי אלו שלו:]

האי 'שפחה' - היכי דמי? אי דאייתי שתי שערות - מאי בעיא גביה ^[39]? ואי דלא אייתי שתי שערות: אי איתיה לאב - דאבוה הויא ^[40], ואי דליתיה לאב - ^[41] תיפוק ^[42] במיתת האב, דאמר ריש לקיש: 'אמה העבריה קנה עצמה במיתת האב מרשות האדון מקל וחומר' ^[43]!

ולאו איתותב ריש לקיש ^[44]?

נימא מהאי נמי תיהוי תיובתא [לריש לקיש]?

לא, לעולם דאיתיה לאב, ומאי 'הרי הן שלהן'? לאפוקי דרבהּ ^[45].

מציאת אשתו [שגירשה, אף על פי שלא נתן כתובה - הרי אלו שלהן]:

גירשה – פשיטא!?

הכא במאי עסקינן? - במגורשת ואינה מגורשת ^[46], דאמר רבי זירא אמר שמואל: כל מקום שאמרו חכמים 'מגורשת ואינה מגורשת' - בעלה חייב במזונותיה ^[47]טעמא מאי אמור רבנן 'מציאת אשה לבעלה'? כי היכי דלא תיהוי לה איבה; הכא - אית לה איבה ואיבה!

משנה:

מצא שטרי חוב: אם יש בהן אחריות נכסים ^[48] - לא יחזיר, שבית דין נפרעין מהן; אין בהן אחריות נכסים – יחזיר, שאין בית דין נפרעין מהן - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: בין כך ובין כך לא יחזיר, מפני שבית דין נפרעין מהן ^[49].

גמרא:

במאי עסקינן? אילימא כשחייב מודה ^[50] - כי יש בהן אחריות נכסים אמאי לא יחזיר ^[51]? הא מודה! ואי כשאין חייב מודה - כי אין בהן אחריות נכסים אמאי יחזיר? נהי דלא גבי ממשעבדי ^[52] - מבני חרי מגבא גבי!?

לעולם כשחייב מודה, והכא - היינו טעמא: דחיישינן שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי, ואתי למטרף לקוחות שלא כדין.

אי הכי - כל שטרי דאתו לקמן ניחוש להו הכי?

כל שטרי לא ריעי, הני ריעי ^[53].

אלא הא דתנן [בבא בתרא פ"י מ"ג] 'כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו; לכתחילה [’כותבין' – לשון לכתחילה] היכי כתבינהו? ניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין?

אמר רב אסי:

הערות

^ דכיון דמ'ידה' אתרבאי - לא גרעה משלוחה להיטיב לה, ואילו שלוחה שקיבל לה מתנה - מי לא קני לה, ואפילו אין עומדת בצדו? - חצרה נמי לא שנא; הלכך גבי מתנה, דזכות הוא לה - אנן סהדי דניחא לה שתהא שלוחה, וקנייא לה כשליח
^ אבל
^ לא ניחא לה שתהא שלוחה
^ הלכך: כי עומדת בצדה - על כרחה ידה היא, וידה קניא גבי גט על כרחה, ואי לא - לאו ידה הוא, ולא שלוחה הוא; טעמא: דיש חילוק בין גט למתנה, ואף על גב דתרוייהו דעת אחרת מקנה אותן: משום דהך חצר, אף על גב דאתרבאי משום יד, כדאמרן (לעיל דף י:) - לא גרעה משליחות; דאי נמי לא אתרבאי מ'ונתן בידה' הוי נפקא לן חצר משליחות, וכי אצטריך לרבויי משום יד - משום קטן וקטנה דלתנהו בתורת שליחות אצטריך, וכל היכא דאיתיה לשליחות - איתיה לדין חצר; הלכך גבי גט - דחוב הוא לה - אין חבין כו', כלומר: אין אדם יכול לעשות שליח לחוב אדם שלא מדעתו, וחצרו נמי לאו בתורת שליחות מצית לאתויי דתתגרש שלא מדעתה; הלכך בגט לא תרבייה אלא משום יד, ומה ידה דסמוכה לה - אף חצירה בסמוכה לה
^ ושלא מדעתו, דאנן סהדי דניחא ליה שתהא שלוחו; הלכך: כי ליתיה בצד חצרו - דליכא לדמויי לידה, דאינה סמוכה לה - תיפוק לה זכייתה משליחותה: כי היכי דשלוחו זוכה לו שלא בפניו - חצרו נמי זוכה לו שלא בפניו; ומיהו גבי מציאה, כי ליתיה גבה, דלא נפקא זכייתה משום יד - ליכא לרבויי משליחות, דגבי שליחות איכא דעת השולח או דעת שליח, אבל חצר: ליכא לא דעת שולח ולא דעת שליח! הלכך בעינן דעת אחרת מקנה אותו
^ והפקירו לכל הקודם
^ בתוך האויר
^ וקנאו בעל הבית הראשון
^ או לאו כמונח דמי? להכי בעי 'אויר שאין סופו לנוח בתוך הבית כמונח דמי' דאילו אויר שהיה סופו לנוח בתוך הבית - פשיטא לן דאפילו קדם איש אחר וקלטה בתוך האויר - לא קנה: דמשנכנס לאויר - קנאו בעל הבית, דתנן במסכת גיטין (דף עט.) 'היתה עומדת בראש הגג וזרק לה גט - כיון שנכנס לאויר הגג הרי זו מגורשת; הוא למעלה והיא למטה - כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף - הרי זו מגורשת'
^ אלמא מתגלגלים ויוצאין הן ואין סופן לנוח וקאמר ד'קנה ליה שדהו'
^ בנו קטן - בגמרא מפרש מאי טעמא; בתו הקטנה - בכתובות (דף מו:) ילפינן לה מקראי דקטנה - ואף נערה - כל שבח נעוריה לאביה
^ שהרי גופו קנוי לו עולמית, כדכתיב (ויקרא כה) והתנחלתם וכו'
^ רבנן תקינו ליה משום איבה
^ בגמרא פריך: לא יהא אלא פועל, דאמרינן (לעיל דף י.) מציאתו לבעל הבית?
^ בשלמא בתו ואשתו טעמא מפרש להו במקומן בכתובות; אלא בנו טעמא מאי
^ הלכך כשמגביה - לצורך אביו הגביהה [ולא כדי לקנות לעצמו, ואינו קונה לעצמו]
^ מותר לבנו של פועל - אם עני הוא - ללקוט אחר אביו את לקט הנושר
^ אבל אם קבל הפועל את השדה
^ עשיר הוא, והרי הוא כבעל הבית בשדה זה
^ לפי שלקט בנו לאביו
^ דאם האב עשיר - הבן עני, וזוכה לעצמו
^ 'מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו'
^ דמציאת קטן לאביו
^ מפני דרכי שלום
^ מדרבי יוסי הא אתא לאשמועינן דהחמירו החכמים בתקנתן כגזל גמור, להוציאו בדיינין; וכיון דמדאורייתא לית ליה זכייה - נמצא אביו גוזל את העניים
^ רבי יוסי נמי כתנא דידן סבירא ליה, דקטן לית ליה זכייה; וגבי לקט - היינו טעם: דכיון דיש לו לפועל זה בנים ואשה - עניים עצמן מייאשי מלקט שלה; לפיכך עשאוה כשדה שהלכו בו הנמושות, דתנן (פיאה פ"ח מ"א) 'מאימתי כל אדם מותרין בלקט? משילכו בו הנמושות לקוטי בתר לקוטי' דמההיא שעתא מסחו עניים דעתייהו מיניה; והכא נמי מסחו דעתייהו כו'
^ אף על פי שאין לקטן זכייה במקום אחר - כאן עשאוהו כזוכה
^ בהאי תקנתא
^ דשמואל, דפירש טעמא דמתניתין משום דלית ליה זכייה
^ אף גדול שיש לו זכייה - אם סמוך הוא על שולחן אביו - מציאתו לאביו, משום איבה; אבל אינו סמוך על שולחן אביו - אפילו הוא קטן - מציאתו שלו
^ לא יהא עבדו אלא שכיר בעלמא
^ מציאתו לבעל הבית בזמן שלא פירש לו לאיזו מלאכה שכרו, ועבד זה כשקנאו רבו - לסתם מלאכה קנאו
^ הלכך לא ניחא ליה שיגביה לו מציאה, דמציאה מעולה בדמיה משכר ביטול מלאכתו לא שכיחא; הלכך אי אתרמי ואשכח - שלו הוא וישלם לרבו שכר ביטולו
^ שלא ביטל כלום, הלכך לעצמו
^ הא דתניא 'פועל מציאתו לבעל הבית':
^ הרבה
^ דאתרמי
^ שצף הנהר חוץ לגדותיו, וצפו הדגים שם; וכשיבשו המים היוצאים - נמצאו שם דגים הרבה; 'דאקפי' תרגום של 'הציף' כדמתרגמינן 'ויצף הברזל' = וקפא ברזלא (מלכים ב ו)
^ הא תניא יוצאה בסימנין
^ מציאתה, דהא קטנה היא
^ מאי בעיא גבי האדון?
^ מיניה
^ בפרק קמא דקדושין (דף טז.): מה סימנין, שאין מוציאין מרשות האב, מוציאין מרשות האדון, כדילפינן: 'ויצאה חנם' - אלו ימי בגרות; 'אין כסף' - אלו ימי נערות, [קו"ח] מיתת האב, שמוציאה מרשות האב: שאינו מוריש לבניו מה שזכתה לו תורה בבתו: שיהא מעשה ידיה לאחין, כדילפינן (כתובות דף מג.) 'והתנחלתם אותם לבניכם' - ולא בנותיכם לבניכם; - אינו דין שמוציאה מרשות האדון
^ בקדושין (שם)
^ לאפוקי שאינו של רבה, אלא של אביה, וקרי ליה 'שלהן' משום דאב מינה קזכי
^ כגון זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו ברשות הרבים
^ ומשום הכי אצטריך לאשמועינן דמציאתה שלה, ד
^ שעבוד קרקעות שיגבה מהן
^ טעמא בגמרא מפרש
^ שהלוה מודה שהשטר אינו פרוע
^ אם לטרוף לקוחות בא - בדין הוא טורפן
^ ממקרקעי שמכר אחר כן
^ הואיל ונפל – אתרע, דיש לומר: אם היה כשר - היה נזהר בו

[1] דכיון דמ'ידה' אתרבאי - לא גרעה משלוחה להיטיב לה, ואילו שלוחה שקיבל לה מתנה - מי לא קני לה, ואפילו אין עומדת בצדו? - חצרה נמי לא שנא; הלכך גבי מתנה, דזכות הוא לה - אנן סהדי דניחא לה שתהא שלוחה, וקנייא לה כשליח

[2] אבל

[3] לא ניחא לה שתהא שלוחה

[4] הלכך: כי עומדת בצדה - על כרחה ידה היא, וידה קניא גבי גט על כרחה, ואי לא - לאו ידה הוא, ולא שלוחה הוא; טעמא: דיש חילוק בין גט למתנה, ואף על גב דתרוייהו דעת אחרת מקנה אותן: משום דהך חצר, אף על גב דאתרבאי משום יד, כדאמרן (לעיל דף י:) - לא גרעה משליחות; דאי נמי לא אתרבאי מ'ונתן בידה' הוי נפקא לן חצר משליחות, וכי אצטריך לרבויי משום יד - משום קטן וקטנה דלתנהו בתורת שליחות אצטריך, וכל היכא דאיתיה לשליחות - איתיה לדין חצר; הלכך גבי גט - דחוב הוא לה - אין חבין כו', כלומר: אין אדם יכול לעשות שליח לחוב אדם שלא מדעתו, וחצרו נמי לאו בתורת שליחות מצית לאתויי דתתגרש שלא מדעתה; הלכך בגט לא תרבייה אלא משום יד, ומה ידה דסמוכה לה - אף חצירה בסמוכה לה

[5] ושלא מדעתו, דאנן סהדי דניחא ליה שתהא שלוחו; הלכך: כי ליתיה בצד חצרו - דליכא לדמויי לידה, דאינה סמוכה לה - תיפוק לה זכייתה משליחותה: כי היכי דשלוחו זוכה לו שלא בפניו - חצרו נמי זוכה לו שלא בפניו; ומיהו גבי מציאה, כי ליתיה גבה, דלא נפקא זכייתה משום יד - ליכא לרבויי משליחות, דגבי שליחות איכא דעת השולח או דעת שליח, אבל חצר: ליכא לא דעת שולח ולא דעת שליח! הלכך בעינן דעת אחרת מקנה אותו

[6] והפקירו לכל הקודם

[7] בתוך האויר

[8] וקנאו בעל הבית הראשון

[9] או לאו כמונח דמי? להכי בעי 'אויר שאין סופו לנוח בתוך הבית כמונח דמי' דאילו אויר שהיה סופו לנוח בתוך הבית - פשיטא לן דאפילו קדם איש אחר וקלטה בתוך האויר - לא קנה: דמשנכנס לאויר - קנאו בעל הבית, דתנן במסכת גיטין (דף עט.) 'היתה עומדת בראש הגג וזרק לה גט - כיון שנכנס לאויר הגג הרי זו מגורשת; הוא למעלה והיא למטה - כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף - הרי זו מגורשת'

[10] אלמא מתגלגלים ויוצאין הן ואין סופן לנוח וקאמר ד'קנה ליה שדהו'

[11] בנו קטן - בגמרא מפרש מאי טעמא; בתו הקטנה - בכתובות (דף מו:) ילפינן לה מקראי דקטנה - ואף נערה - כל שבח נעוריה לאביה

[12] שהרי גופו קנוי לו עולמית, כדכתיב (ויקרא כה) והתנחלתם וכו'

[13] רבנן תקינו ליה משום איבה

[14] בגמרא פריך: לא יהא אלא פועל, דאמרינן (לעיל דף י.) מציאתו לבעל הבית?

[15] בשלמא בתו ואשתו טעמא מפרש להו במקומן בכתובות; אלא בנו טעמא מאי

[16] הלכך כשמגביה - לצורך אביו הגביהה [ולא כדי לקנות לעצמו, ואינו קונה לעצמו]

[17] מותר לבנו של פועל - אם עני הוא - ללקוט אחר אביו את לקט הנושר

[18] אבל אם קבל הפועל את השדה

[19] עשיר הוא, והרי הוא כבעל הבית בשדה זה

[20] לפי שלקט בנו לאביו

[21] דאם האב עשיר - הבן עני, וזוכה לעצמו

[22] 'מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו'

[23] דמציאת קטן לאביו

[24] מפני דרכי שלום

[25] מדרבי יוסי הא אתא לאשמועינן דהחמירו החכמים בתקנתן כגזל גמור, להוציאו בדיינין; וכיון דמדאורייתא לית ליה זכייה - נמצא אביו גוזל את העניים

[26] רבי יוסי נמי כתנא דידן סבירא ליה, דקטן לית ליה זכייה; וגבי לקט - היינו טעם: דכיון דיש לו לפועל זה בנים ואשה - עניים עצמן מייאשי מלקט שלה; לפיכך עשאוה כשדה שהלכו בו הנמושות, דתנן (פיאה פ"ח מ"א) 'מאימתי כל אדם מותרין בלקט? משילכו בו הנמושות לקוטי בתר לקוטי' דמההיא שעתא מסחו עניים דעתייהו מיניה; והכא נמי מסחו דעתייהו כו'

[27] אף על פי שאין לקטן זכייה במקום אחר - כאן עשאוהו כזוכה

[28] בהאי תקנתא

[29] דשמואל, דפירש טעמא דמתניתין משום דלית ליה זכייה

[30] אף גדול שיש לו זכייה - אם סמוך הוא על שולחן אביו - מציאתו לאביו, משום איבה; אבל אינו סמוך על שולחן אביו - אפילו הוא קטן - מציאתו שלו

[31] לא יהא עבדו אלא שכיר בעלמא

[32] מציאתו לבעל הבית בזמן שלא פירש לו לאיזו מלאכה שכרו, ועבד זה כשקנאו רבו - לסתם מלאכה קנאו

[33] הלכך לא ניחא ליה שיגביה לו מציאה, דמציאה מעולה בדמיה משכר ביטול מלאכתו לא שכיחא; הלכך אי אתרמי ואשכח - שלו הוא וישלם לרבו שכר ביטולו

[34] שלא ביטל כלום, הלכך לעצמו

[35] הא דתניא 'פועל מציאתו לבעל הבית':

[36] הרבה

[37] דאתרמי

[38] שצף הנהר חוץ לגדותיו, וצפו הדגים שם; וכשיבשו המים היוצאים - נמצאו שם דגים הרבה; 'דאקפי' תרגום של 'הציף' כדמתרגמינן 'ויצף הברזל' = וקפא ברזלא (מלכים ב ו)

[39] הא תניא יוצאה בסימנין

[40] מציאתה, דהא קטנה היא

[41] מאי בעיא גבי האדון?

[42] מיניה

[43] בפרק קמא דקדושין (דף טז.): מה סימנין, שאין מוציאין מרשות האב, מוציאין מרשות האדון, כדילפינן: 'ויצאה חנם' - אלו ימי בגרות; 'אין כסף' - אלו ימי נערות, [קו"ח] מיתת האב, שמוציאה מרשות האב: שאינו מוריש לבניו מה שזכתה לו תורה בבתו: שיהא מעשה ידיה לאחין, כדילפינן (כתובות דף מג.) 'והתנחלתם אותם לבניכם' - ולא בנותיכם לבניכם; - אינו דין שמוציאה מרשות האדון

[44] בקדושין (שם)

[45] לאפוקי שאינו של רבה, אלא של אביה, וקרי ליה 'שלהן' משום דאב מינה קזכי

[46] כגון זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו ברשות הרבים

[47] ומשום הכי אצטריך לאשמועינן דמציאתה שלה, ד

[48] שעבוד קרקעות שיגבה מהן

[49] טעמא בגמרא מפרש

[50] שהלוה מודה שהשטר אינו פרוע

[51] אם לטרוף לקוחות בא - בדין הוא טורפן

[52] ממקרקעי שמכר אחר כן

[53] הואיל ונפל – אתרע, דיש לומר: אם היה כשר - היה נזהר בו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]