ביאור:בבלי בבא מציעא דף יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

חצר איתרבאי משום יד ולא גרעה משליחות [1], [2] גבי גט דחוב הוא לה [3] - אין חבין לאדם אלא בפניו [4] גבי מתנה, דזכות הוא לו - זכין לאדם שלא בפניו [5].

גופא: ראה אותן רצין אחר המציאה וכו' אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: והוא שרץ אחריהן ומגיען.

בעי רבי ירמיה: במתנה היאך?

קבלה מיניה רבי אבא בר כהנא: אף על פי שרץ אחריהן ואין מגיען.

בעי רבא: זרק ארנקי [6] בפתח זה ויצא בפתח אחר – מהו? אויר שאין סופו לנוח [7]: כמונח דמי [8] או לא [9]?

אמר ליה רב פפא לרבא, ואמרי לה רב אדא בר מתנה לרבא, ואמרי לה רבינא לרבא: לאו היינו מתניתין?: 'ראה אותן רצין אחר המציאה' ואמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: והוא שרץ אחריהן ומגיען, ובעי רבי ירמיה במתנה היאך וקבלה מיניה רבי אבא בר כהנא במתנה אף על פי שרץ אחריהן ואין מגיען [10]'?

אמר ליה: מתגלגל קאמרת? - שאני מתגלגל, דכמונח דמי!

משנה:

מציאת בנו ובתו הקטנים [11], מציאת עבדו ושפחתו הכנענים [12], מציאת אשתו [13] - הרי אלו שלו;

מציאת בנו ובתו הגדולים, מציאת עבדו ושפחתו העברים [14], מציאת אשתו שגירשה, אף על פי שלא נתן כתובה - הרי אלו שלהן.

גמרא:

אמר שמואל: מפני מה אמרו 'מציאת קטן לאביו' [15]? שבשעה שמוצאה - מריצה אצל אביו [16] ואינו מאחר בידו.

למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכייה לנפשיה דאורייתא? והתניא 'השוכר את הפועל - ילקט בנו אחריו [17]; [18] למחצה לשליש ולרביע [19] - לא ילקט בנו אחריו [20]; רבי יוסי אומר: בין כך ובין כך - ילקט בנו ואשתו אחריו [21].' ואמר שמואל: 'הלכה כרבי יוסי'; אי אמרת בשלמא קטן אית ליה זכייה לנפשיה [דאורייתא – הב"ח], כי קא מלקט - לנפשיה קא מלקט, ואבוה מיניה קא זכי; אלא אי אמרת קטן לית ליה זכייה לנפשיה, כי קא מלקט - לאביו קא מלקט? אבוה עשיר הוא, אמאי 'אשתו ובנו מלקט אחריו'?

שמואל - טעמא דתנא דידן קאמר [עיין תוספות ד"ה שמואל] [22], וליה לא סבירא ליה [23].

וסבר רבי יוסי קטן אית ליה זכייה מדאורייתא? והתנן [גיטין פ"ה מ"ח נט,ב]: 'מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום; רבי יוסי אומר: גזל גמור!' ואמר רב חסדא: גזל גמור מדבריהן [24], נפקא מינה: להוציאה בדיינין' [25]?

אלא אמר אביי: עשאוה כמי שהלכו בה נמושות, דעניים גופייהו מסחי דעתייהו, סברי 'בריה דהיאך מלקטי ליה' [26].

אמר ליה רב אדא בר מתנה לאביי: וכי מותר לאדם להרביץ ארי בתוך שדהו כדי שיראו עניים ויברחו?

אלא אמר רבא:


עמוד ב

עשו שאינו זוכה כזוכה [27]; מאי טעמא? עניים גופייהו ניחא להו [28], כי היכי דכי אגרו לדידהו נלקוט בנייהו בתרייהו;

ופליגא [29] דרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן [עיין תוספות]: לא 'גדול' = גדול ממש, ולא 'קטן' = קטן ממש, אלא גדול וסמוך על שלחן אביו - זהו 'קטן'; קטן ואינו סמוך על שלחן אביו - זהו 'גדול' [30] [ומשנתנו כולה מתקנן חכמים].

מציאת עבדו ושפחתו העברים - הרי הוא של עצמן:

אמאי לא יהא אלא פועל [31], ותניא: מציאת פועל לעצמו;במה דברים אמורים? - בזמן שאמר לו "נכש עמי היום", "עדור עמי היום"; אבל אמר לו "עשה עמי מלאכה היום" - מציאתו לבעל הבית [32]!

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הכא - בעבד נוקב מרגליות עסקינן, שאין רבו רוצה לשנותו למלאכה אחרת [33].

רבא אמר: במגביה מציאה עם מלאכתו עסקינן [34].

רב פפא אמר: [35] כגון ששכרו ללקט מציאות [36]; והיכי דמי [37]? - דאקפי אגמא בכוורי [38].

[מציאת עבדו ושפחתו הכנענים - הרי אלו שלו:]

האי 'שפחה' - היכי דמי? אי דאייתי שתי שערות - מאי בעיא גביה [39]? ואי דלא אייתי שתי שערות: אי איתיה לאב - דאבוה הויא [40], ואי דליתיה לאב - [41] תיפוק [42] במיתת האב, דאמר ריש לקיש: 'אמה העבריה קנה עצמה במיתת האב מרשות האדון מקל וחומר' [43]!

ולאו איתותב ריש לקיש [44]?

נימא מהאי נמי תיהוי תיובתא [לריש לקיש]?

לא, לעולם דאיתיה לאב, ומאי 'הרי הן שלהן'? לאפוקי דרבהּ [45].

מציאת אשתו [שגירשה, אף על פי שלא נתן כתובה - הרי אלו שלהן]:

גירשה – פשיטא!?

הכא במאי עסקינן? - במגורשת ואינה מגורשת [46], דאמר רבי זירא אמר שמואל: כל מקום שאמרו חכמים 'מגורשת ואינה מגורשת' - בעלה חייב במזונותיה [47]טעמא מאי אמור רבנן 'מציאת אשה לבעלה'? כי היכי דלא תיהוי לה איבה; הכא - אית לה איבה ואיבה!

משנה:

מצא שטרי חוב: אם יש בהן אחריות נכסים [48] - לא יחזיר, שבית דין נפרעין מהן; אין בהן אחריות נכסים – יחזיר, שאין בית דין נפרעין מהן - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: בין כך ובין כך לא יחזיר, מפני שבית דין נפרעין מהן [49].

גמרא:

במאי עסקינן? אילימא כשחייב מודה [50] - כי יש בהן אחריות נכסים אמאי לא יחזיר [51]? הא מודה! ואי כשאין חייב מודה - כי אין בהן אחריות נכסים אמאי יחזיר? נהי דלא גבי ממשעבדי [52] - מבני חרי מגבא גבי!?

לעולם כשחייב מודה, והכא - היינו טעמא: דחיישינן שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי, ואתי למטרף לקוחות שלא כדין.

אי הכי - כל שטרי דאתו לקמן ניחוש להו הכי?

כל שטרי לא ריעי, הני ריעי [53].

אלא הא דתנן [בבא בתרא פ"י מ"ג] 'כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו; לכתחילה [’כותבין' – לשון לכתחילה] היכי כתבינהו? ניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין?

אמר רב אסי:

הערות[עריכה]

  1. ^ דכיון דמ'ידה' אתרבאי - לא גרעה משלוחה להיטיב לה, ואילו שלוחה שקיבל לה מתנה - מי לא קני לה, ואפילו אין עומדת בצדו? - חצרה נמי לא שנא; הלכך גבי מתנה, דזכות הוא לה - אנן סהדי דניחא לה שתהא שלוחה, וקנייא לה כשליח
  2. ^ אבל
  3. ^ לא ניחא לה שתהא שלוחה
  4. ^ הלכך: כי עומדת בצדה - על כרחה ידה היא, וידה קניא גבי גט על כרחה, ואי לא - לאו ידה הוא, ולא שלוחה הוא; טעמא: דיש חילוק בין גט למתנה, ואף על גב דתרוייהו דעת אחרת מקנה אותן: משום דהך חצר, אף על גב דאתרבאי משום יד, כדאמרן (לעיל דף י:) - לא גרעה משליחות; דאי נמי לא אתרבאי מ'ונתן בידה' הוי נפקא לן חצר משליחות, וכי אצטריך לרבויי משום יד - משום קטן וקטנה דלתנהו בתורת שליחות אצטריך, וכל היכא דאיתיה לשליחות - איתיה לדין חצר; הלכך גבי גט - דחוב הוא לה - אין חבין כו', כלומר: אין אדם יכול לעשות שליח לחוב אדם שלא מדעתו, וחצרו נמי לאו בתורת שליחות מצית לאתויי דתתגרש שלא מדעתה; הלכך בגט לא תרבייה אלא משום יד, ומה ידה דסמוכה לה - אף חצירה בסמוכה לה
  5. ^ ושלא מדעתו, דאנן סהדי דניחא ליה שתהא שלוחו; הלכך: כי ליתיה בצד חצרו - דליכא לדמויי לידה, דאינה סמוכה לה - תיפוק לה זכייתה משליחותה: כי היכי דשלוחו זוכה לו שלא בפניו - חצרו נמי זוכה לו שלא בפניו; ומיהו גבי מציאה, כי ליתיה גבה, דלא נפקא זכייתה משום יד - ליכא לרבויי משליחות, דגבי שליחות איכא דעת השולח או דעת שליח, אבל חצר: ליכא לא דעת שולח ולא דעת שליח! הלכך בעינן דעת אחרת מקנה אותו
  6. ^ והפקירו לכל הקודם
  7. ^ בתוך האויר
  8. ^ וקנאו בעל הבית הראשון
  9. ^ או לאו כמונח דמי? להכי בעי 'אויר שאין סופו לנוח בתוך הבית כמונח דמי' דאילו אויר שהיה סופו לנוח בתוך הבית - פשיטא לן דאפילו קדם איש אחר וקלטה בתוך האויר - לא קנה: דמשנכנס לאויר - קנאו בעל הבית, דתנן במסכת גיטין (דף עט.) 'היתה עומדת בראש הגג וזרק לה גט - כיון שנכנס לאויר הגג הרי זו מגורשת; הוא למעלה והיא למטה - כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף - הרי זו מגורשת'
  10. ^ אלמא מתגלגלים ויוצאין הן ואין סופן לנוח וקאמר ד'קנה ליה שדהו'
  11. ^ בנו קטן - בגמרא מפרש מאי טעמא; בתו הקטנה - בכתובות (דף מו:) ילפינן לה מקראי דקטנה - ואף נערה - כל שבח נעוריה לאביה
  12. ^ שהרי גופו קנוי לו עולמית, כדכתיב (ויקרא כה) והתנחלתם וכו'
  13. ^ רבנן תקינו ליה משום איבה
  14. ^ בגמרא פריך: לא יהא אלא פועל, דאמרינן (לעיל דף י.) מציאתו לבעל הבית?
  15. ^ בשלמא בתו ואשתו טעמא מפרש להו במקומן בכתובות; אלא בנו טעמא מאי
  16. ^ הלכך כשמגביה - לצורך אביו הגביהה [ולא כדי לקנות לעצמו, ואינו קונה לעצמו]
  17. ^ מותר לבנו של פועל - אם עני הוא - ללקוט אחר אביו את לקט הנושר
  18. ^ אבל אם קבל הפועל את השדה
  19. ^ עשיר הוא, והרי הוא כבעל הבית בשדה זה
  20. ^ לפי שלקט בנו לאביו
  21. ^ דאם האב עשיר - הבן עני, וזוכה לעצמו
  22. ^ 'מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו'
  23. ^ דמציאת קטן לאביו
  24. ^ מפני דרכי שלום
  25. ^ מדרבי יוסי הא אתא לאשמועינן דהחמירו החכמים בתקנתן כגזל גמור, להוציאו בדיינין; וכיון דמדאורייתא לית ליה זכייה - נמצא אביו גוזל את העניים
  26. ^ רבי יוסי נמי כתנא דידן סבירא ליה, דקטן לית ליה זכייה; וגבי לקט - היינו טעם: דכיון דיש לו לפועל זה בנים ואשה - עניים עצמן מייאשי מלקט שלה; לפיכך עשאוה כשדה שהלכו בו הנמושות, דתנן (פיאה פ"ח מ"א) 'מאימתי כל אדם מותרין בלקט? משילכו בו הנמושות לקוטי בתר לקוטי' דמההיא שעתא מסחו עניים דעתייהו מיניה; והכא נמי מסחו דעתייהו כו'
  27. ^ אף על פי שאין לקטן זכייה במקום אחר - כאן עשאוהו כזוכה
  28. ^ בהאי תקנתא
  29. ^ דשמואל, דפירש טעמא דמתניתין משום דלית ליה זכייה
  30. ^ אף גדול שיש לו זכייה - אם סמוך הוא על שולחן אביו - מציאתו לאביו, משום איבה; אבל אינו סמוך על שולחן אביו - אפילו הוא קטן - מציאתו שלו
  31. ^ לא יהא עבדו אלא שכיר בעלמא
  32. ^ מציאתו לבעל הבית בזמן שלא פירש לו לאיזו מלאכה שכרו, ועבד זה כשקנאו רבו - לסתם מלאכה קנאו
  33. ^ הלכך לא ניחא ליה שיגביה לו מציאה, דמציאה מעולה בדמיה משכר ביטול מלאכתו לא שכיחא; הלכך אי אתרמי ואשכח - שלו הוא וישלם לרבו שכר ביטולו
  34. ^ שלא ביטל כלום, הלכך לעצמו
  35. ^ הא דתניא 'פועל מציאתו לבעל הבית':
  36. ^ הרבה
  37. ^ דאתרמי
  38. ^ שצף הנהר חוץ לגדותיו, וצפו הדגים שם; וכשיבשו המים היוצאים - נמצאו שם דגים הרבה; 'דאקפי' תרגום של 'הציף' כדמתרגמינן 'ויצף הברזל' = וקפא ברזלא (מלכים ב ו)
  39. ^ הא תניא יוצאה בסימנין
  40. ^ מציאתה, דהא קטנה היא
  41. ^ מאי בעיא גבי האדון?
  42. ^ מיניה
  43. ^ בפרק קמא דקדושין (דף טז.): מה סימנין, שאין מוציאין מרשות האב, מוציאין מרשות האדון, כדילפינן: 'ויצאה חנם' - אלו ימי בגרות; 'אין כסף' - אלו ימי נערות, [קו"ח] מיתת האב, שמוציאה מרשות האב: שאינו מוריש לבניו מה שזכתה לו תורה בבתו: שיהא מעשה ידיה לאחין, כדילפינן (כתובות דף מג.) 'והתנחלתם אותם לבניכם' - ולא בנותיכם לבניכם; - אינו דין שמוציאה מרשות האדון
  44. ^ בקדושין (שם)
  45. ^ לאפוקי שאינו של רבה, אלא של אביה, וקרי ליה 'שלהן' משום דאב מינה קזכי
  46. ^ כגון זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו ברשות הרבים
  47. ^ ומשום הכי אצטריך לאשמועינן דמציאתה שלה, ד
  48. ^ שעבוד קרקעות שיגבה מהן
  49. ^ טעמא בגמרא מפרש
  50. ^ שהלוה מודה שהשטר אינו פרוע
  51. ^ אם לטרוף לקוחות בא - בדין הוא טורפן
  52. ^ ממקרקעי שמכר אחר כן
  53. ^ הואיל ונפל – אתרע, דיש לומר: אם היה כשר - היה נזהר בו