ביאור:בבלי בבא מציעא דף פד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

כי האי מעשה לידיה [1]; פגע ביה אליהו, אמר ליה: עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה? אמר ליה: מאי אעביד? הרמנא דמלכא הוא!

אמר ליה: אבוך ערק לאסיא - את ערוק ללודקיא.

כי הוו מקלעי רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי אלעזר ברבי שמעון בהדי הדדי [2] - הוה עייל בקרא דתורי [3] בינייהו [4] ולא הוה נגעה בהו. אמרה להו ההיא מטרוניתא [5]: בניכם אינם שלכם [6]. אמרו לה: שלהן [7] גדול משלנו.

[אמרה להם:] כל שכן [8]!

איכא דאמרי הכי אמרו לה: (שופטים ח כא) [ויאמר זבח וצלמנע: קום אתה ופגע בנו] כי כאיש גבורתו [ויקם גדעון ויהרג את זבח ואת צלמנע ויקח את השהרנים אשר בצוארי גמליהם] [9].

איכא דאמרי: הכי אמרו לה: אהבה דוחקת את הבשר [10].

ולמה להו לאהדורי לה? והא כתיב (משלי כו ד) אל תען כסיל כאולתו [פן תשוה לו גם אתה]?

שלא להוציא לעז על בניהם.

אמר רבי יוחנן: איבריה דרבי ישמעאל [ברבי יוסי] כחמת בת תשע קבין.

אמר רב פפא: איבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשת קבין, ואמרי לה בת שלשת קבין.

דרב פפא גופיה - כי דקורי דהרפנאי [11].

אמר רבי יוחנן: אנא אישתיירי [12] משפירי [13] ירושלים.

האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן, נייתי כסא דכספא מבי סלקי [14], ונמלייה פרצידיא [15] דרומנא סומקא, ונהדר ליה כלילא [16] דוורדא סומקא [17] לפומיה [18], ונותביה בין שמשא לטולא; ההוא זהרורי [19] - מעין שופריה דרבי יוחנן [20].

איני! והאמר מר 'שופריה דרב כהנא - מעין שופריה דרבי אבהו, שופריה דרבי אבהו - מעין שופריה דיעקב אבינו; שופריה דיעקב אבינו - מעין שופריה דאדם הראשון', ואילו רבי יוחנן לא קא חשיב ליה?

שאני רבי יוחנן, דהדרת פנים [21] לא הויא ליה.

רבי יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל מטבילת מצוה - לפגעו בי, כי היכי דלהוו להו בני שפירי כוותי, גמירי אורייתא כוותי.

אמרו ליה רבנן: לא מסתפי מר מעינא בישא?

אמר להו אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב (בראשית מט כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין [בנות צעדה עלי שור].

ואמר רבי אבהו [להסביר את דברי רבי יוחנן]: אל תקרי 'עֲלי עין' אלא 'עוֹלי עין' [22].

רבי יוסי בר חנינא אמר: מהכא (בראשית מח טז) [ המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק] וידגו לרוב בקרב הארץ [שברך יעקב את בני יוסף] מה דגים שבים - מים מכסים אותם ואין העין שולטת בהן, אף זרעו של יוסף: אין העין שולטת בהן.

יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא; חזייה ריש לקיש [23] ושוור [24] לירדנא אבתריה.

אמר ליה [25]: חילך לאורייתא [26]!

אמר ליה: שופרך [27] לנשי [28]!

אמר ליה: אי הדרת בך - יהיבנא לך אחותי, דשפירא מינאי.

קביל עליה. בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי הדר [29]! אקרייה ואתנייה ושוייה גברא רבא.

יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא: 'הסייף והסכין והפגיון [30] והרומח ומגל יד ומגל קציר [31] - מאימתי מקבלין טומאה? משעת גמר מלאכתן.' [32]; ומאימתי גמר מלאכתן? רבי יוחנן אמר: משיצרפם [33] בכבשן; ריש לקיש אמר: משיצחצחן במים.

אמר ליה: לסטאה בלסטיותיה ידע [34].

אמר ליה: ומאי אהנת לי? התם 'רבי' קרו לי [35], הכא 'רבי' קרו לי!?

אמר ליה: אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה.

חלש דעתיה דרבי יוחנן. חלש ריש לקיש.

אתאי אחתיה [36], קא בכיא [37]; אמרה ליה: "עשה בשביל בָּנַי"! אמר לה: (ירמיהו מט יא) 'עָזְבָה יתומֶיךָ אני אֲחַיֶה'; [תחילת הפסוק]; [אמרה לו:] עשה בשביל אלמנותי! אמר לה [38] ואלמנותיך עלי תּבְטָחוּ [39].

נח נפשיה דרבי שמעון בן לקיש, והוה קא מצטער רבי יוחנן בתריה טובא [40].

אמרו רבנן: מאן ליזיל ליתביה לדעתיה? ניזיל רבי אלעזר בן פדת, דמחדדין שמעתתיה.

אזל, יתיב קמיה; כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן - אמר ליה 'תניא דמסייעא לך'.

אמר: את כבר לקישא? בר לקישא, כי הוה אמינא מילתא - הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא, ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי, וממילא רווחא שמעתא, ואת אמרת 'תניא דמסייע לך' - אטו לא ידענא דשפיר קאמינא ?!

הוה קא אזיל וקרע מאניה, וקא בכי, ואמר: היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא!? והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] [41].

בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה.


עמוד ב

ואפילו הכי [42] לא סמך רבי אלעזר ברבי שמעון אדעתיה [43] קביל עליה יסורי [קבל עליו יסורין, משום תשובה]; באורתא הוו מייכי ליה שיתין נמטי [44], לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי [45] דמא וכיבא [46]; למחר עבדה ליה דביתהו שיתין מיני לפדא [47], ואכיל להו, וברי; ולא הות שבקא ליה דביתהו למיפק לבי מדרשא כי היכי דלא לדחקוהו רבנן.

באורתא אמר להו [48]: אחיי ורעיי בואו! בצפרא אמר להו: זילו מפני ביטול תורה[49].

יומא חד שמעה דביתהו, אמרה ליה: את קא מייתית להו עילויך [50]! כלית ממון של בית אבא [51]!

אימרדה, אזלה לבית נשא.

סליקו ואתו הנך [שיתין] ספונאי [52], עיילו ליה שיתין עבדי [53] כי נקיטי שיתין ארנקי ועבדו ליה שיתין מיני לפדא ואכיל להו. יומא חד אמרה לה לברתה [54] זילי בקי [55] באבוך מאי קא עביד [56] האידנא!

אתיא, אמר לה [57]: זילי אמרי לאמך: [58] שלנו גדול משלהם [של בית חמיו].

קרי אנפשיה (משלי לא יד) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה [59]; אכל ושתי וברי [60], נפק לבי מדרשא [61]; אייתו לקמיה שיתין מיני דמא [62] – טהרינהו [63].

הוה קא מרנני רבנן ואמרי "סלקא דעתך? לית בהו חד ספק?

אמר להו: אם כמותי הוא - יהיו כולם זכרים [64], ואם לאו תהא נקבה אחת ביניהם היו כולם זכרים ואסיקו להו [רבי] 'אלעזר' על שמיה.

תניא: אמר רבי: כמה פריה ורביה ביטלה רשעה זו מישראל [65]!

כי הוה קא ניחא נפשיה, אמר לה לדביתהו: ידענא בדרבנן דרתיחי עלי [66] ולא מיעסקי בי שפיר; אוגנין בעיליתאי [67], ולא תידחלין [תפחדי] מינאי.

אמר רב שמואל בר נחמני: אישתעיא לי אימיה דרבי יונתן, דאישתעיא לה דביתהו דרבי אלעזר ברבי שמעון: "לא פחות מתמני סרי ולא טפי מעשרין ותרין שנין אוגניתיה בעיליתא; כי הוה סליקנא מעיננא ליה במזייה [68]: כי הוה משתמטא ביניתא [69] מיניה - הוה אתי דמא. יומא חד חזאי ריחשא [70] דקא נפיק מאוניה; חלש דעתאי [71]. איתחזי לי בחלמא, אמר לי: לא מידי הוא: יומא חד שמעי בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדבעי לי."

כי הוו אתו בי תרי לדינא הוו קיימי אבבא, אמר מר מילתיה ומר מילתיה; נפיק קלא מעיליתיה ואמר 'איש פלוני אתה חייב, איש פלוני אתה זכאי'. יומא חד הוה קא מינציא דביתהו בהדי שבבתא, אמרה לה: תהא כבעלה שלא ניתן לקבורה.

אמרי רבנן: כולי האי [72] ודאי לאו אורח ארעא [73]!

איכא דאמרי רבי שמעון בן יוחאי איתחזאי להו בחלמא, אמר להו: פרידה אחת [74] יש לי [75] ביניכם, ואי אתם רוצים להביאה אצלי?

אזול רבנן לאעסוקי ביה. לא שבקו בני עכבריא [76], דכל שני דהוה ניים רבי אלעזר ברבי שמעון בעיליתיה - לא סליק חיה רעה למתייהו.

יומא חד - מעלי יומא דכיפורי הוה - הוו טרידי; שדרו רבנן לבני בירי [77] ואסקוהו לערסיה ואמטיוה למערתא דאבוה. אשכחוה לעכנא [78] דהדרא לה למערתא [79]. אמרו לה: "עכנא! עכנא! פתחי פיך [80] ויכנס בן אצל אביו! פתח להו. שלח רבי לדבר באשתו [81]. שלחה ליה: כלי שנשתמש בו קודש - ישתמש בו חול!?

תמן אמרין [82] באתר דמרי ביתא תלא זייניה [83] כולבא רעיא קולתיה תלא [84].

שלח לה: נהי דבתורה גדול ממני, אבל במעשים טובים - מי גדול ממני?

שלחה ליה: בתורה מיהא גדול ממך [85] - לא ידענא [86], במעשים ידענא [87]: דהא קביל עליה יסורי.

'בתורה' - מאי היא?

דכי הוו יתבי רבן שמעון בן גמליאל [88], ורבי יהושע בן קרחה [89] אספסלי, יתבי קמייהו רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי אארעא; מקשו ומפרקו. אמרי [90] : מימיהן אנו שותים והם יושבים על גבי קרקע? עבדו להו ספסלי, אסקינהו.

אמר להן רבן שמעון בן גמליאל: פרידה אחת [91] יש לי ביניכם, ואתם מבקשים לאבדה הימני [92]?

אחתוהו לרבי.

אמר להן רבי יהושע בן קרחה: מי שיש לו אב יחיה ומי שאין לו אב [93] ימות?

אחתוהו נמי לרבי אלעזר ברבי שמעון.

חלש דעתיה [שלרבי אלעזר ברבי שמעון], אמר: קא חשביתו ליה [את רבי יהודה] כוותי?

עד ההוא יומא כי הוה אמר רבי מילתא הוה מסייע ליה רבי אלעזר ברבי שמעון; מכאן ואילך כי הוה אמר רבי "יש לי להשיב", אמר ליה רבי אלעזר ברבי שמעון: "כך וכך יש לך להשיב, זו היא תשובתך; השתא היקפתנו תשובות חבילות שאין בהן ממש";

חלש דעתיה דרבי, אתא אמר ליה לאבוה; אמר ליה: בני! אל ירע לך, שהוא ארי בן ארי, ואתה ארי בן שועל!

והיינו דאמר רבי: שלשה ענוותנין הן, ואלו הן: אבא

הערות[עריכה]

  1. ^ מינהו המלך לתפוס גנבים ולסטים
  2. ^ פנים אל פנים
  3. ^ צמד בקר
  4. ^ בין שניהן מתחת כריסן, מתוך שכריסן גדול
  5. ^ שרית נכרית
  6. ^ שאינכם יכולין להזקק לנשותיכם
  7. ^ כריסם של נשותינו
  8. ^ שתאותה מרובה ואינכם נזקקים להן, ונבעלות לאחרים
  9. ^ גבורתו: אבר תשמיש; לשון אחר שלהן גדול תאוה של אשה מרובה משל איש
  10. ^ ומתוך שתאותם מרובה על תאותנו - בשר שנינו נדחקו
  11. ^ סלים שעושין בהרפניא
  12. ^ נותרתי
  13. ^ זיהרורי תוארו וקירון [עור] פניו
  14. ^ בעלותו מן האש: כשיוצא מבית האומן שהוא צהוב ממראה להב האש
  15. ^ גרעינין
  16. ^ יסובבנהו שפה
  17. ^ של ורד אדום
  18. ^ לפיו סביב
  19. ^ דנפקי מיניה על פני הארץ
  20. ^ 'מעין' - ולא הכל
  21. ^ זקן
  22. ^ עולין למעלה מן העין, והיא מלמטה: שהיא אינה יכולה לשלוט בהן
  23. ^ שהיה לסטים
  24. ^ קפץ
  25. ^ רבי יוחנן
  26. ^ כמה כוחך יפה לסבול עול תורה
  27. ^ יופייך
  28. ^ ראוי לנשים
  29. ^ לקפוץ כבראשונה, דמשקבל עליו עול תורה - תשש כוחו
  30. ^ אשפי'
  31. ^ פלצילא בלע"ז [חרמש]
  32. ^ משנה היא במסכת כלים פי"ד מ"ה
  33. ^ רקינ"ו בלע"ז [יחממם מחדש]
  34. ^ לפי שהיית לסטים אתה בקי באותן כלי אומנות ליסטיות
  35. ^ רבן של לסטים וראש להן הייתי
  36. ^ דרבי יוחנן, אשתו דריש לקיש
  37. ^ דרבי יוחנן להתפלל על בעלה
  38. ^ סוף הפסוק
  39. ^ עזבה יתומיך אני אחיה ואלמנותיך עלי תבטחו - פסוק הוא בירמיה
  40. ^ מתחרט על שהמיתו שלא היה מוצא תלמיד ותיק כמותו
  41. ^ נעקרה ממנו דעתו ונשתטה
  42. ^ דאמר רבי אלעזר ברבי שמעון לעיל [פג,ב] 'ספיקות שלכם כך'
  43. ^ מלבקש רחמים ומחילה ביסורין, שמא חטא באחד מן הצדיקים
  44. ^ בערב היו מקפלין תחתיו במשכבו ששים לבדים שקורין פלשט"ר
  45. ^ כמין עריבות קטנות שמשתמשין בהן מים ושופכין ובלשון לע"ז קונקר"י
  46. ^ ומושכין מתחתיו ששים עריבות מלאות דם כאב: דם לקוי, שהלבין: שזבו ממנו' מִשְּחִין שבא עליו
  47. ^ מיני מאכל שעושים מתאנים
  48. ^ למכאוביו
  49. ^ שהיה עוסק בגרסתו תמיד בביתו
  50. ^ אתה מביאן עליך
  51. ^ במאכל ורקבון בגדים
  52. ^ יורדי הים באניות
  53. ^ לפי שעמד עליהן נחשול של ים, והתפללו להנצל בזכותו של רבי אלעזר, וניצולו בזכותו, וכשעלו מן הים שלחו לו דורון
  54. ^ אשתו לברתא
  55. ^ 'בקי' לשון בקיאות וידיעה
  56. ^ בדקי באבוך מהו עושה
  57. ^ רבי אלעזר לבתו
  58. ^ עושר
  59. ^ על התורה נאמר
  60. ^ נתחזק
  61. ^ אותו היום שלא עיכבתו אשתו
  62. ^ שהראו לו הנשים לראות אם דם נדה הוא אם דם טהור, דקיימא לן נדה (דף יט.): חמשה דמים הן טמאים באשה, ושאר מראות דמים טהורין
  63. ^ להזקק לבעליהן בלא טבילה
  64. ^ יתעברו כולן הלילה זכרים
  65. ^ רשעה זו': מלכות הרשעה, שמינתהו תופס גנבים, ולא בא לבית המדרש תמיד להראות לו הנשים את דמן; לשון אחר: על אשתו, שעיכבתו מלבא לבית המדרש שנים רבות
  66. ^ על שנלקחין גנבים על ידי והיו להם קרובין
  67. ^ השכיבני בעלייתי
  68. ^ בשערו
  69. ^ שער
  70. ^ תולעת
  71. ^ דאגתי שמא מעתה יסריח וירקיב
  72. ^ משנודע לבריות שאינו חי ולא נקבר
  73. ^ אין זה כבודו
  74. ^ גוזל אחד
  75. ^ אביו היה
  76. ^ שם מקום שסמוך לעירו
  77. ^ שם כפר אחד שהיו קרובין
  78. ^ נחש
  79. ^ הקיפה את המערה כעין גלגל וזנבה אצל פיה
  80. ^ הרחיבי זנבך מעל פיך ליתן מקום ליכנס
  81. ^ שתנשא לו
  82. ^ בארץ ישראל אומרים המשל הזה על כגון זה
  83. ^ יתד שהיה הגבור רגיל לתלות בו כלי זיינו
  84. ^ הנבל הרועה תרמילו תלה בולז"א בלע"ז [שקשל רועים המשמש גם כשק שינה]
  85. ^ מיהת לדבריך הוא גדול ממך בתורה
  86. ^ אנא לא ידענא, אלא שפיך ענה בך
  87. ^ אני יודעת שהוא גדול ממך
  88. ^ אביו של רבי
  89. ^ ורבנן טובא בהדייהו אלא ששניהם גדולי הדור
  90. ^ רבנן דבי מדרשא דיתבי אספסלי
  91. ^ בן אחד
  92. ^ שמא תשלוט בו עין רעה
  93. ^ דנח נפשיה דרבי שמעון בן יוחי