ביאור:בבלי בבא מציעא דף קיט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ותניא נמי גבי ערלה כי האי גוונא [1]: אילן היוצא מן הגזע ומן השרשין [2]- חייב בערלה [3], דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: מן הגזע פטור, מן השרשין חייב .
וצריכי: דאי אשמועינן קמייתא - בהא קאמר רבי יהודה משום דממונא, אבל גבי ערלה, דאיסורא, אימא מודי ליה לרבי מאיר; ואי איתמר בהא [בערלה] - בהא קאמר רבי מאיר, אבל בההיא - אימא מודי ליה לרבי יהודה – צריכי.
אמר רבי שמעון: כל שהעליון יכול לפשוט [וכו' את ידו וליטול - הרי הוא שלו והשאר של תחתון]:
אמרי דבי רבי ינאי: ובלבד שלא יאנס.
בעי רב ענן - ואיתימא רבי ירמיה: מגיע לנופו ואין מגיע לעיקרו, מגיע לעיקרו ואין מגיע לנופו [4] – מאי?
תיקו.
אמר אפרים ספרא תלמידו של ריש לקיש משום ריש לקיש: הלכה כרבי שמעון.
אמרוה קמיה דשבור מלכא [5], אמר להו: אפריון [6] נמטייה לרבי שמעון [7].
הדרן עלך הבית והעלייה וסליקא לה מסכת בבא מציעא
הערות
[עריכה]- ^ בלוקח אילן אחד בתוך של חבירו, דקיימא לן בבבא בתרא (דף פא.) דדברי הכל לא קנה קרקע
- ^ ואילן קטן היוצא מן הגזע או מן השרשין - לית דינא ולית דיינא דקרקע גמורה היא; ומן הגזע נמי: רבי מאיר סבר 'שדי נופו בתר עיקרו'; והתם מפרש: מאי 'גזע' ומאי 'שרשין': 'גזע' = כל שרואה פני חמה; 'שרשין' - שאין רואין פני חמה; ואף על גב דשבח נוף העליון לבעל האילן, כדקתני התם: 'הגדילו - לא ישפה', התם הוא: דאדעתא דהכי נחת: שכל זמן שיהא ראוי לעשות פרי - יהא בקרקע וישא ענף ופירי, אבל אילן אחר העולה מן הגזע - אילנא אחרינא הוא
- ^ דאילן הוא לעצמו: דגזע הסמוך לקרקע בתוך שלשה - כקרקע הוא, ואף על גב דלא מארעא ממש יניק - שדי נופו בתר עיקרו
- ^ כגון שנוטה נופו למטה
- ^ לי נראה שבור מלכא ממש, ומלך פרס היה, ובקי בדינים, ואמרוה להא דרבי שמעון דמתניתין קמיה, וקלסה
- ^ חן שלנו
- ^ יקבל חן מאתנו על דבר זה. ואית דאמרי: 'שבור מלכא' – שמואל, דבכמה דוכתי קרי ליה הכי. ואין מיושב בה: דמאי 'אמרוה' אי להא דרבי שמעון דמתניתין? אטו שמואל לא הוה ידע לה למתניתין? ואי להא דאפרים ספרא - אטו אי לא אמר ריש לקיש הלכה כרבי שמעון, שמואל מי לא קים בדיני למיקלסיה לרבי שמעון עד דשמע משמיה דריש לקיש דהלכתא כוותיה?