ביאור:בבלי בבא מציעא דף יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

[1] אירכס ליה גיטא [2] בי מדרשא; אמר: אי סימנא [3] - אית לי בגויה [4]; אי טביעות עינא [5] - אית לי בגויה [6];

אהדרוה ניהליה.

אמר: לא ידענא אי משום סימנא אהדרוה ניהלי, וקא סברי [7] סימנין דאורייתא [8]? - אי משום טביעות עינא אהדרוה ניהלי, ודוקא צורבא מדרבנן [9], אבל איניש דעלמא – לא [תוספות: רבנו תם: עם הארץ יש לו תביעת עין אך אינו נאמן בתביעת עין]?!

גופא: 'מצא גט אשה בשוק: בזמן שהבעל מודה - יחזיר לאשה; אין הבעל מודה - לא יחזיר לא לזה ולא לזה' בזמן שהבעל מודה מיהא יחזיר לאשה; וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן לה עד תשרי [10], ואזל בעל זבין פירי [11] מניסן ועד תשרי, ומפקא לגיטא דכתב בניסן ואתיא למטרף לקוחות שלא כדין?

הניחא למאן דאמר 'כיון שנתן עיניו לגרשה - שוב אין לבעל פירות' – שפיר [12], אלא למאן דאמר 'יש לבעל פירות עד שעת נתינה' מאי איכא למימר? כי אתיא למטרף - אמרינן לה 'אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך [13]'!?

ומאי שנא משטרי חוב, דתנן [בבא מציעא פ"א מ"ו, (לעיל יב,ב)] 'מצא שטרי חוב: אם יש בהן אחריות נכסים - לא יחזיר', ואוקימנא כשחייב מודה, ומשום 'שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי וקא טריף לקוחות שלא כדין' - התם נמי ליהדר, וכי אתי למטרף נימא ליה 'אייתי ראיה אימת מטא שטר חוב לידך [14]'?

אמרי: הכא, גבי גט אשה, אתי לוקח ותבעה [15]; אמר: "האי דהדרוה ניהלה רבנן לגיטא - משום דלא תעגין ותיתיב; השתא דקא אתיא למטרף - תיזל ותיתי ראיה אימת מטא גיטא לידה [16]"; הכא, גבי שטר חוב - לא אתי לוקח ותבע: [סבר:] "מדאהדרוה ניהליה רבנן לשטר חוב - פשיטא למאי הלכתא אהדרוה ניהליה: למטרף הוא, שמע מינה קמו רבנן במילתא ומקמי דידי [17] מטא שטרא לידיה [18]".

שחרורי עבדים וכו':

תנו רבנן: מצא שטר שחרור בשוק: בזמן שהרב מודה - יחזיר לעבד; אין הרב מודה - לא יחזיר לא לזה ולא לזה.

בזמן שהרב מודה מיהא יחזיר לעבד, ואמאי? ניחוש שמא כתב ליתן לו בניסן ולא נתן לו עד תשרי, ואזל עבדא וקנה נכסין מניסן ועד תשרי ואזיל הרב וזבנינהו ומפיק ליה לשחרור דכתב בניסן וקא טריף לקוחות שלא כדין!? הניחא למאן דאמר [19] 'זכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו לחירות' [20], וכאביי, דאמר 'עדיו בחתומיו זכין ליה' - שפיר, אלא למאן דאמר 'חוב הוא לעבד שיוצא מתחת רבו לחירות' [21] מאי איכא למימר [22]?

דכי אתי למטרף אמרינן ליה "אייתי ראיה אימת מטא שחרור לידך".

דייתיקי מתנה וכו':

תנו רבנן: 'איזו היא 'דייתיקי'? דא תהא למיקם ולהיות [23]: שאם מת - נכסיו לפלוני.

מתנה [24] - כל שכתוב בו 'מהיום [25] ולאחר מיתה [26]'.

אלמא אי כתיבא 'מהיום ולאחר מיתה' - הוא דקני, ואי לא - לא קני [27]?

אמר אביי: הכי קאמר: איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע, דלא קני אלא לאחר מיתה? כל שכתוב בה 'מהיום ולאחר מיתה';

טעמא דלא אמר "תנו", הא אמר "תנו" – נותנין [28]? ורמינהו: מצא דייתקאות אפותיקאות [29] ומתנות, אף על פי ששניהם מודין - לא יחזיר לא לזה ולא לזה [30].'!?

אמר רבי אבא בר ממל: לא קשיא:


עמוד ב

הא בבריא [31], והא בשכיב מרע: מתניתין, דקתני [שממנו ניתן לדייק] 'הא אמר "תנו" – נותנין' - בשכיב מרע, דבר מהדר הוא [32], דאמרינן: מאי איכא למימר? דלמא כתבה מעיקרא להאי, ואמליך ולא יהבה ניהליה, והדר כתבה לאיניש אחרינא ויהביה ניהליה; השתא קא הדר ביה מההוא דיהבה ניהליה; אי במתנת בריא יהבה ליה [33] - לית ליה פסידא [34]: דכי נפקא תרתי - בתרייתא זכי, דהא הדר ביה מקמייתא; אי במתנת שכיב מרע נמי יהבה ניהליה - לית בה פסידא, דבתרייתא זכי, דקא הדר ביה מקמייתא; כי קתני בברייתא 'אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה' – [35] בבריא [36], דלאו בר מהדר הוא [37], דאמרינן 'דלמא כתבה להאי מעיקרא, ואמליך ולא יהבה ליה, והדר כתבה לאיניש אחרינא ויהבה ליה; השתא קא הדר ביה מההוא דיהבה ליה, וסבר "מהדר לא מצינא הדרנא בי; אימר להו דאנא - להאי יהבתא, וניהדרו ניהליה כתבא כי היכי דכי מפיק האי כתבא דקדים - זכה ביה הוא"! אלא אמרינן ליה: אנן, האי כתבא - לא יהבינן ליה להאי, דלמא מכתב כתבת, מיהב לא יהבת ניהליה ויהבתה לאיניש אחרינא, וקא הדרת ביה; אי לא יהבתה לאיניש אחרינא וקא בעית דתתבה להאי - כתיב ליה השתא כתבא אחרינא ויהביה ניהליה, דאי יהבת לאיניש אחרינא - לית בה פסידא [38], דקדים [39] - זכי [40].

מתקיף לה רב זביד: והא אידי ואידי 'דייתקאות' קא תני [ולא במתנת בריא]!?

אלא אמר רב זביד: הא והא בשכיב מרע, ולא קשיא: הא ביה [41] והא בבריה [42]: מתניתין, דקא אמר [שמדייקים ממנו] '"תנו" – נותנין' – בדידיה, דבר מהדר הוא [43], דאמרינן: אי נמי יהבה [44] לאיניש אחרינא [45] - לית בה פסידא [46], דקמא ובתרא - בתרא זכי, דהא הדר ביה מקמא; כי קא תני בברייתא 'אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה' – בבריה, דאמרינן 'דלמא כתב אבוה להאי, ואמלך ולא יהביה ניהליה, ובתר אבוה כתב איהו [47] לאיניש אחרינא ויהבה ליה, והשתא קא הדר ביה מההוא; סבר "מהדר לא מצינא הדרנא בי; אימר להו דאבא יהבה ליה להאי ונתבו ליה כתביה, וניזיל ונפיק מיניה, דהוא זכי [48], ונפלוג בהדיה [49]"; הלכך אמרינן ליה: 'אנן - האי כתבא לא יהבינן ליה להאי, דדלמא מכתב כתביה אבוה, מיהב לא יהבה ליה, ויהבתיה את לאיניש אחרינא, וקא הדרת ביה; אלא אי קושטא קא אמרת: דיהב ליה אבוך - זיל את השתא, כתיב ליה שטרא אחרינא'! - דאי נמי לא יהבה ליה אבוה, וכתבתיה את לאיניש אחרינא - לית בה פסידא, דקמא ובתרא - קמא זכי [50].

תנו רבנן: 'מצא שובר [51]: בזמן שהאשה מודה - יחזיר לבעל; אין האשה מודה - לא יחזיר, לא לזה ולא לזה.' בזמן שהאשה מודה מיהת יחזיר לבעל - וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי [52], ואזלה [53] זבנתה לכתובה [54] בטובת הנאה [55] מניסן עד תשרי [56], ומפיק ליה לשובר דכתיב בניסן [57] [58] ואתא למטרף לקוחות [59] שלא כדין.

אמר רבא:

הערות[עריכה]

  1. ^ שהיה שליח להביא
  2. ^ ואשכחוהו
  3. ^ חשיבא לכו
  4. ^ סימנא
  5. ^ חשיבא לכו
  6. ^ אית לי בגויה טביעות עינא: מכירו אני בכתב ידי הסופר והעדים מדת ארכו ורחבו כאדם המכיר את חבירו בטביעת עין שטבע בו, ואין בו סימן
  7. ^ רבנן
  8. ^ שלא אמרתי סימן מובהק והחזירוהו לי
  9. ^ דמוחזק לן ביה דלא משני בדיבוריה
  10. ^ וכל זמן שלא נתן היה לו לאכול ולמכור פירי נכסי מלוג שלה, שתקנו חכמים לבעל לאכול פירות של נכסי מלוג אשתו שנפלו לה לירושה
  11. ^ כמשפטו
  12. ^ יש לה לטרוף כל מה שמכר משעת כתיבה; והא פלוגתא - במסכת גיטין בפרק ב' (דף יז:)
  13. ^ מיד בעליך
  14. ^ מיד הלוה מתחלה
  15. ^ אי אתיא למיטרף - מסיק אדעתיה לתבוע
  16. ^ בזמנא קמא
  17. ^ מקודם שמכר לי הלוה נכסיו
  18. ^ מיד לוה למלוה בראשונה
  19. ^ פלוגתא בפרק קמא דגיטין (דף יב:)
  20. ^ טובה היא אצלו: שמתירו בקהל; וכיון דזכות הוא, איכא לתרוצי דמשעה שנכתב זוכה בשחרור: דלכי מטא שטר גט לידיה נעשה בן חורין למפרע משעת חתימה
  21. ^ חובתו הוא שיוצא מתחת רבו, כלומר: הפסד הוא לו: שאם עבד כהן הוא - פוסלו מן התרומה, ואם של ישראל - אוסרו בשפחה כנענית, דזילא ליה ושכיחא ליה ופריצא ליה
  22. ^ דהשתא ליכא למימר 'עדיו בחתומיו חבין לו', דאין חבין לאדם שלא בפניו
  23. ^ זה יהיה לקום ולהיות בכל הכתוב בו: דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי
  24. ^ מתנת בריא - איזו היא?
  25. ^ גוף הקרקע קנוי לו מן היום, ואין לו עוד רשות למוכרה וליתנה ולהורישה
  26. ^ והפירות אינו אוכל כל ימי חייו אלא לאחר מיתה
  27. ^ בתמיה: כל שכן דאם יהיב ליה גוף ופירות ב'מעכשיו' דקני טפי; סתם מתנת שכיב מרע לא קניא לו אלא לאחר מיתה, דמחמת מיתה הוא מצווה
  28. ^ אמתניתין פריך: דתלי טעמא ב'שאני אומר נמלך עליהם שלא לתנן'
  29. ^ שעשה לו שדה אפותיקי לְמִלְוֶה על פה שהיתה לו עליו מִלוה ישנה
  30. ^ שמא כתבה לזה ולא מסר לו ולא זכה בקרקע, וחזר וכתב לאחר ומסר לו השטר וזכה בו, ובא לחזור בו מן השני ורוצה לתת לראשון, וחפץ שימסרו לו שטר זה שיוציאנה בבית דין, ונמצא זמן שטר של זה קודם לשטרו של שני ויוציאנה מידו בדין
  31. ^ שהיה שטר מתנת בריא דלא כתיב ביה 'כדקציר ורמי בערסיה' כדין שכותבין בשטרי מתנות שכיב מרע
  32. ^ שיכול לחזור במתנתו: אם כתב שני שטרות - השני זוכה, שהרי חזר בו מראשון
  33. ^ לההוא בתרא
  34. ^ בהאי שטרא דמהדרא ליה להאי
  35. ^ כגון שהיה השטר זה הנמצא
  36. ^ מתנת בריא, שהוא זכה לשטר המאוחר לו
  37. ^ שאינו יכול לחזור במתנתו
  38. ^ בשטרא דכתבת השתא
  39. ^ דמאן דקדים שטריה
  40. ^ זכה
  41. ^ שעדיין הוא קיים, ואמר "תנו לזה"
  42. ^ שמת מחליו, וזה - בנו - אומר "החזירהו"
  43. ^ ממתנה זו: אם חזר בו, לאחר שיצאו שני שטרות בבית דין - יזכה האחרון
  44. ^ שוב
  45. ^ במתנת בריא
  46. ^ לההוא בתרא בהאי שטרא דמהדרינא ליה להאי
  47. ^ הבן
  48. ^ דהוא קדים: שיהא שטרו קודם; דכיון דמת אביו מחליו - זכה משנתנה לו
  49. ^ אחלוק עמו בקנוניא זו
  50. ^ מאחר ששני השטרות יצאו משמך - הקודם זכה, שמתנת בריא הם; והשתא דאוקימנא טעמא דלא יחזיר משום 'דלמא כתבה להאי ואמליך ולא יהבה ליה והדר כתבה לאיניש אחרינא' - ליכא למרמי אמתנות, ולא תידוק מתניתין גבי מתנות: 'הא אמר "תנו" – נותנין'; דכי נמי אמר "תנו" - שייך למימר 'טעמא דלא יחזיר - משום שאני אומר "כתובין היו, ונמלך עליהן שלא לִתנן, והדר כתבה לאיניש אחרינא"; וגבי דייתקאות על כרחך אם אמר "תנו" - נותנין אם הוא קיים, דהא תלה תנא דידן טעמא משום 'שאני אומר נמלך עליהן שלא לִתנן', ואי נמי הכי הוה - דנמלך - השתא אם אמר "תנו" – נותנין, דליכא למיחש למידי, והכי קאמר: מצא דייתיקי או מתנה - לא יחזיר, שאני אומר כו'; והיכא דאמר "תנו" [אי] שייך למימר לא יחזיר משום טעמא דשאני אומר כגון מתנת בריא או בשכיב מרע ומת ובריה קאמר "תנו" - שמעינן ממתניתין דלא יחזיר, ולא דייקינן 'האמר "תנו" – נותנין', והיכא דלא שייך למימר 'שאני אומר', כגון בשכיב מרע שלא מת מחליו, דייקינן: האמר "תנו" – דבטל 'שאני אומר', הלכך נותנין
  51. ^ שכתבה אשה לבעלה "התקבלתי כתובתי" ועודה תחתיו
  52. ^ והוא לא פרע עד תשרי
  53. ^ איהי בעודה תחתיו
  54. ^ לאחר
  55. ^ כלומר: בזול, לפי שנותן מעותיו בספק: שאם תמות היא - יירשנה בעלה ויפסיד מי שלקחה, ואם ימות בעלה או יגרשנה - יהיה לוקח במקומה ויגבה כתובתה, ושוב לא היה לבעלה לפרוע לה הכתובה אלא ללוקח; ושובר שנכתב בשמה אינו כלום
  56. ^ בין ניסן לתשרי
  57. ^ שכתוב בניסן
  58. ^ ויקדום לשטרו של לוקח
  59. ^ ויחזיק הבעל בקרקע המיוחדת לכתובתה